לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 17.5.2011. העובדות המערער, יליד 1944, סובל מבעיות רפואיות שונות. ביום 22.2.2011 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער. הועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו ופירטה את הממצאים הקליניים בפרוטוקול. בסיום הדיון דחתה הועדה את ערר המערער בנוגע ללחץ הדם וקיבלה את הערר בתחום הכירורגי. לעניין התחום הכירורגי קבעה הועדה כך: "כירורג - המשך - הועדה מקבלת את הערר בנושא סרטן הקיבה + סיבוכים לאחר ניתוח, הידבקויות וחסימות מעי, וקובעת 50% נכות לפי סעיף 14(1)ד'-ה', מעל 15 חודש. בגין בקקת בוריד הספנה השמאלי (השינויים שתוארו), נכותו 20% לפי 11(1)ג', מעל 15 חודש". לפני סיכום הדיון ביקשה הועדה חוות דעת אורטופדית בגין הבעיות בברכיים וכן חוות דעת נוירולוגית. ביום 17.5.2011 התכנסה הועדה לדון בעניינו של המערער, ללא נוכחותו. הועדה קבעה כדלקמן: "בהמשך לישיבת הועדה מיום 22.2.11: הועדה עיינה בחוו"ד אורטופדית, ד"ר יוסף בורוס מיום 16.3.11 ומקבלת אותה. הועדה עיינה בחוו"ד נוירולוגית ד"ר פרוחורוב מיום 16.3.11 ומקבלת אותה". לסיכום קבעה הועדה כי למערער נכות משוקללת בשיעור 81%. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. טענות הצדדים המערער טען שתי טענות: האחת, הועדה לא התייחסה לאמור בחוות דעתו של פרופ' בן-ארי מיום 26.9.2010 בנוגע להידבקויות במעיים מהם סובל המערער ולשיעור הנכות שנקבע באותה חוות דעת. השנייה, הועדה טעתה כאשר קבעה למערער אחוזי נכות בנוגע לכל אחת מרגליו ולא קבעה נכות כוללת בנוגע לליקוי בשתי הרגליים בהתאם לתקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות נפגעי עבודה). מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הועדה. בנוגע לחוות הדעת של פרופ' בן ארי אשר קבע נכות בשיעור 20% בגין הדבקויות נטען כי לא ברור על מה מלין המערער מכיוון שהועדה קבעה נכות כוללת בשיעור 50% בגין הסרטן, ההידבקויות והסיבוכים לאחר הניתוח. המשיב הפנה להחלטת הועדה מדרג ראשון שקבעה נכות בשיעור 0% בגין סרטן קיבה ברמיסיה ונכות בשיעור 10% בלבד בגין הידבקויות בקיבה. בנוגע לתקנה 19 לתקנות נפגעי עבודה נטען כי תקנות אלה אינן חלות בתחום נכות כללית אלא רק בתחום נפגעי עבודה. עוד נטען כי אף אם הייתה התקנה חלה בתחום נכות כללית, לא היה ניתן להחילה בעניינו של המערער מכיוון שאין מדובר במקרה של פגיעה באיבר זוגי אחד, אשר נפגע, כאשר האיבר השני פגוע מקודם. הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, מהנימוקים שיפורטו להלן. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). כמו כן, אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). בנוסף נקבע כי הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה , התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי: "אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה" (דב"ע (ארצי) לב/120 - 0 צבי מנחם - המוסד לביטוח לאומי, כרך ד 73 (1972)). לעניין חוות דעת פרופ' בן-ארי: הועדה כלל לא התייחסה לאמור בחוות דעת פרופ' בן-ארי ולשיעור הנכות שנקבע על ידו. על כן,נפלה טעות משפטית בעבודתה. יצוין, כי לא נעלמה מעיני קביעת הועדה על פיה למערער נכות בשיעור 50% לפי סעיף ליקוי 14(1)ד'-ה' לתקנות נפגעי עבודה הכוללת אף נכות בגין הידבקויות וחסימות מעי. אולם גם במקרה זה היה על הועדה להתייחס לאמור בחוות דעת פרופ' בן - ארי ולבחון קביעת שיעור נכות נפרדת בגין ההידבקויות לפי פריט ליקוי 18(1) ג' לתקנות נפגעי עבודה. לעניין תקנה 19 לתקנות נפגעי עבודה: תקנה 19 לתקנות נפגעי עבודה קובעת כי "דרגת נכות לרגל פגימה באבר זוגי אחד כשהאחר פגום מקודם, תיקבע ע"י צירוף פגימות שני האברים וניכוי הפגימה הקודמת". השאלה בה נחלקו הצדדים היא האם תקנה 19 לתקנות נפגעי עבודה חלה בתחום נכות כללית? לטעמי יש להשיב על השאלה בשלילה. התקנות הרלוונטיות לצורך קביעת נכות בתחום נכות כללית הן תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984. תקנה 2 לתקנות אלה קובעת כדלקמן: "אחוז הנכות הרפואית של תובע ייקבע בהתאם לאחוז הנכות הקבוע לצד כל אחד מהליקויים והפגימות (להלן - הליקויים) אשר ברשימת הליקויים ובהתחשב באמור בסעיפים 2 ו-4 שבחלק ג' של התוספת לתקנות נפגעי עבודה" . בתקנה 1 לתקנות מוגדר המונח "רשימת הליקויים" באופן הבא: "הליקויים והפגימות המפורטים במבחנים שבחלק א' ו-ד' של התוספת לתקנות נפגעי עבודה, למעט הליקויים והפגימות בסעיפים שפורטו בתוספת לתקנות אלה". מכאן, התקנות בתחום נכות כללית מפנות לצורך קביעת שיעור הנכות של הנפגע לסעיפי הליקוי שנקבעו בתוספת לתקנות נפגעי עבודה ואין כל הפניה לתקנות נפגעי עבודה עצמן. אי לכך, לא ניתן להחיל את תקנה 19 לתקנות נפגעי עבודה בעת קביעת דרגת נכות בתחום נכות כללית. יצוין, כי משמעות קבלת טענת המערער היא החלת תקנה 15 לתקנות נפגעי עבודה, שעניינה הגדלת אחוזי הנכות לנפגע עבודה בתנאים מסויימים ותקנה 18 הדנה בהגדלת אחוזי הנכות כאשר לנפגע עבודה נכות זמנית המונעת ממנו לעבוד, על מבוטח בתחום נכות כללית. פרשנות זו אין בידי לקבל משמנוגדת היא ללשון התקנות ותכליתן. בנסיבות העניין, הטענה לפיה יש להחיל את תקנה 19 בעניינו של המערער - נדחית ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה בכל הנוגע לקביעת אחוזי הנכות בגין הליקויים ברגלי המערער. סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס לחוות הדעת של פרופ' בן-ארי מיום 26.9.2010 ותשקול שנית את דרגת הנכות בגין ההידבקויות וחסימות המעי. הוועדה תנמק החלטתה. המערער יוזמן לדיון בפני הועדה. משהמערער מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. נכות כלליתנכות