פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' קרן אלזה (להלן: "התובעת"), במסגרתה ביקשה לחייב את מעבידתה לשעבר, מדינת ישראל משרד החינוך, התרבות והספורט (להלן: "הנתבעת"), בפיצויים על פיטורים שלא כדין בשיעור השווה לשכר של 24 חודשים וסה"כ סכום של 72,059 ₪. את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ובטענות התובעת לפיטורים שלא כדין; ומשם נפנה לבירור התביעה לגופה, כמפורט להלן. הצדדים וטענות התובעת: 1. התובעת, הגב' קרן אלזה, היא מורה בהכשרתה אשר נקלטה לעבודה בנתבעת, מדינת ישראל-משרד החינוך, התרבות והספורט כמורה בבתי הספר היסודיים בשנת הלימודים תשנ"ד (חודש ספטמבר 93'). 2. הנתבעת, מדינת ישראל-משרד החינוך התרבות והספורט, היא אורגן של מדינת ישראל, האמון על מערך החינוך בישראל ובפרט מערכת בתי הספר היסודיים. 3. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בסיום שנת הלימודים תשס"ז (חודש ספטמבר 2007), בפיטורים מטעמים פדגוגיים. 4. בחודש אוגוסט 2009 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתמצית יאמר, כי בתביעה נטען כי פיטורי התובעת הם פרי יוזמתו של מנהל בית הספר, אשר לדבריה "סימן" את התובעת (ראה: סעיף 12 לכתב התביעה) ולפגם בהליך הפיטורים. פגם המתבטא בפיטוריה ללא שימוע. על רקע זה ביקשה התובעת פיצויים על פיטורים שלא כדין בשיעור השווה לשכר של 24 חודשים ובסכום כולל של 72,059 ₪. 5. לטענת הנתבעת אין ממש בתביעה שבפנינו, לאחר שהתובעת פוטרה משיקולים ענייניים - כשל תפקודי מתמשך המקבל ביטוי בדוחות הערכה של הגורמים המקצועיים (מפקחות משרד החינוך האמונות על עבודת המורה) - ובהליך נכון - הליך בו הייתה התובעת מיוצגת בידי ארגון העובדים היציג. 6. על רקע האמור לעיל, נפנה להלן לבחינת טענות התובעת נשוא פסק דין זה, והן כאמור מתמקדות בהיבט העובדתי בשני מישורים: המישור האחד, שאלת המניע לפיטורים; והמישור השני, שאלת הליך הפיטורים, ובפרט טענת התובעת לפיטורים ללא שימוע. בסיומו של הפרק העובדתי, נבחן את זכותה של התובעת לסעד הכספי המבוקש בתביעה. העובדות: 7. כאמור לעיל, התובעת היא מורה בהכשרתה, והתקבלה לעבודה בהוראה בבית הספר היסודי "צמח" באשדוד, בשנת הלימודים תשנ"ד. 8. כבר בתחילת עבודתה נמצאו כשלים בעבודתה של התובעת כמורה ובמהלך תקופת הניסיון, עברה התובעת לבית ספר "רננים". 9. חוסר שביעות הרצון בהיבט המקצועי מעבודת התובעת, הוביל לכוונה שהתגבשה עם סיום תקופת הניסיון של התובעת כעובדת הוראה, להפסקת עבודתה מטעמים פדגוגיים. כוונה זו באה לביטוי בסיכום דיון מועצת מפקחים/אזהרת מנכ"ל מחודש אפריל 96' (נספח 2 לכתב ההגנה); ובו המלצה לפיטורי התובעת מנימוקים פדגוגיים. המלצה שנימוקיה הם "כושר הוראה ירודה, למרות המוטיבציה איננה מסוגלת להקנות חומר, לנהל שיעור, איננה דמות של מורה, שיקולי הדעת אינם נכונים לטיפול עם תלמידים, תלונות של הורים, חסרת אחריות". 10. על בסיס סיכום דיון מועצת מפקחים/אזהרת מנכ"ל מאפריל 96', זומנה התובעת לשימוע בפני מנהל המחוז דאז ד"ר תומר, ובמסגרתו ביקשה "לפתוח דף חדש בבית ספר אחר". לבקשתה ובהסכמת ארגון העובדים היציג, הוחלט על העברתה לבית ספר אחר ולהארכת תקופת הניסיון בשנה. 11. בהסתמך על הסיכום בשימוע בפני מנהל המחוז הועברה התובעת לבית ספר "היובל" ובהמלצת מנהלת בית הספר והמפקחת האחראית, הוחלט בתום שנת הניסיון על מתן קביעות לתובעת. 12. התובעת עבדה בבית ספר "היובל" עד לסיום שנת הלימודים תשס"ב. בשנת הלימודים תשס"ג (שנת הלימודים המתחילה בחודש ספטמבר 2001), יצאה התובעת לשנת שבתון. 13. בסיום השבתון ולבקשת התובעת עצמה, לא חזרה התובעת לבית ספר "רננים" ולפיכך שובצה כמורה בבית הספר "אלונים". 14. במהלך תקופת עבודתה בבית ספר "אלונים" הצטברו חוות דעת שליליות על עבודת ההוראה של התובעת ואלה מקבלים ביטוי בדוחות ביקורת של המפקחת כהן שפירא מחודש מרץ 2005, דצמבר 2005 ומפברואר 2006; ודוח ביקורת של המפקחת רובוביץ מחודש אפריל 2006. כך לדוגמא מסכמת המפקחת כהן שפירא את דוח הביקורת מחודש מרץ 2005, בפרק המופנה לתובעת: "זה השיעור השלישי בו אני מבקרת בכיתתך בשנה הנוכחית. לצערי לא הפקת לקחים ולא יישמת את הוראותיי מהשיעורים הקודמים. אמנם הגעת לציוד מצוידת במערך מובנה הכולל התייחסות ללו"ז ולעבודה דיפרנציאלית. אולם השיעור כולו היה לא משמעותי עבור התלמידים וכמעט לא התרחשה בו למידה. הגדרת הנושא (פסח) יחידת השיעור (סיעור מוחין) הגדרת מטרת העל (חשיפת ידע בעקבות נושא) והמטרות האופרטיביות (שרובן ככולן ממוקדות במיומנויות) מצביעים על בלבול, קושי והעדר ידע בסיסי בכל הקשור להגדרת מטרות ומשמעותן (הדגשה שלי-ט.מ.)." בדוח הביקורת מחודש פברואר 2006 מסכמת המפקחת כהן שפירא: "... שיתפתי בפניך את המצב העגום בו נמצאת הכיתה מבחינת הרגלי הלמידה והאקלים הקשה שאינו מאפשר למידה משמעותית. קשייך בניהול כיתה ובניהול שיעור אינם מאפשרים לך לקיים תהליכי הוראה למידה משמעותיים. המלצות:- לצערי עלי להמשיך בהליך פיטורים." דוח הביקורת של המפקחת רובוביץ מחודש אפריל 2006 מסכם את הערכת המפקחת במשפט הבא:- "לא הייתה פה למידה". 15. חוות הדעת של הביקורת הן ביטוי אחד לחוסר שביעות הרצון מאיכות ההוראה של התובעת; ביטוי נוסף להסתייגות מעבודתה של התובעת כמורה יש בתלונות של הורים ומנהל בית הספר. כך לדוגמא במכתב של מנהל בית הספר אלונים, מר גרופר, לגב' קדש, מפקחת כוללת מחודש ספטמבר 2006, מעדכן מנהל בית הספר את המפקחת על הקשיים שהתגלו בעבודתה של התובעת. בין היתר כותב מנהל בית הספר: "הנ"ל מסרה לתלמידי כיתתה מערכת שגויה לגבי סך השעות הנלמדות ביום חמישי ה-9.6.06... הואיל והדבר נודע לי ברגע האחרון, נאלצתי לשחרר את התלמידים מוקדם יותר בשעה הביתה. ביום שישי ה-8.9.06 נאלצתי להיכנס מספר פעמים רב לכיתתה עקב פניות חוזרות ונשנות של תלמידים על בעיות אלימות ומשמעת קשה ... בסוף היום זימנתי את המורה לשיחה.. המורה טענה כי 'הכיתה קשה מאוד וכי אינה מסוגלת להשתלט עליהם' ועל כן היא לוקחת חופשה מחלה החל מיום ראשון ה-10.9.06. ביום ראשון בבוקר התברר כי אכן לא הגיעה לבית הספר.. ושלחה מורה ממלאה מקום במקומה. בבירור עם המורה ממלאת המקום, הסתבר כי אלזה מסרה לה חומר הוראה רק עבור השיעור הראשון מתוך החמישה אותם היא מלמדת בכיתה." 16. אין בידי לאמץ את טענת התובעת, המייחסת את הכשל המקצועי המקבל ביטוי בתלונות של איכות הוראת התובעת וחוות דעת של המפקחות, למהלך יזום ע"י מנהל בית הספר. זה לטענתה "יזם וגרם לחוות הדעת שיתבצעו כפי שהתבצעו, הוא הכשיל אותי ולא אפשר לי לתפקד." סעיף 31 לתצהיר עדות ראשית של התובעת. די לומר כי חוות הדעת של המפקחות מטעם משרד החינוך, הן חוות דעת אובייקטיביות המשקפות בזמן אמת את מהלכי השיעור שהעבירה התובעת והן נשוא הביקורת. בנסיבות הללו לטעון כי התיעוד בחוות הדעת המלמד על העדר למידה בשיעור שהעבירה התובעת, הוא בכוונת מכוון ופרי יוזמתו של מנהל בית הספר - היא התנערות מאחריות כפשוטה. 17. עוד אוסיף, כי אין לקבל את טענת התובעת לפיה טענת הפיטורים מסיבות פדגוגיות איננה יכולה לעמוד שעה שמדובר בעובדת הוראה קבועה, אשר הועסקה אצל הנתבעת תקופה של 14 שנים, זאת כשלאורך חלק ניכר מתקופת ההוראה מלווים את התובעת תלונות במישור המקצועי והמלצות על סיום עבודה מטעמים פדגוגיים (בשנים 93' עד 96' ושוב משנת 2003 ועד לסיום העסקתה). 18. יוצא מכאן כי ההחלטה על סיום העסקתה של התובעת, היא תוצאה מהערכה מקצועית שהתגבשה בגורמים המוסכמים במשרד החינוך, האומרת כי יש להפסיק את העסקתה של התובעת מסיבות פדגוגיות. עד כאן העובדות הנוגעות למסכת העובדתית המהווה בסיס להחלטה על סיום העסקתה של התובעת. 19. ההליכים נשוא עבודתה של התובעת מטעמים פדגוגיים נפתחו, באזהרת מנכ"ל מיוני 2005 ואזהרה שניה בחודש יוני 2006. בעקבות אזהרות המנכ"ל זומנה התובעת לוועדה פריטטית, שהתקיימה ביום 14.5.07 בוועדה הפריטטית הוצגו בפני התובעת חוות הדעת השליליות שהצטברו על עבודתה כמורה. בפני הוועדה טענה התובעת כי לטעמה הבעיה אינה פדגוגית והיא מבקשת להמשיך לעבוד. בהקשר זה טענה התובעת בפני הוועדה:- "אני לא חושבת שהבעיה היא פדגוגית. אני כתבתי למנכ"ל. הבעיה היא אישית ולא פדגוגית כאן מוצגת תמונה עגומה הבעיה איננה פדגוגית אני מבקשת להמשיך לעבוד. ביקשתי לצאת לשבתון בגין המנהל שהגיש עלי את הבעיה הפדגוגית. אני מעוניינת לשבת עימו ולהביא את הדברים בפניו. אני 4 שנים אצל המנהל הזה. אני שמחה שהגעתי היום" פרוטוקול וועדת השימוע נספח 9 לכתב ההגנה. 20. הוועדה הפריטטית, על דעת כל חבריה (לרבות נציגת הסתדרות המורים) לא קיבלה את עמדת התובעת, האומרת כי הבעיה היא בעיה אישית בינה לבין מנהל בית הספר. ולפיכך החליטה על המשך ההליך הפיטורים, ובמסגרתו על זימון התובעת לשימוע בפני מנהלת המחוז. 21. התובעת לא זומנה למנהלת המחוז לשימוע, עובדה שאיננה במחלוקת. במאמר מוסגר אציין כי לטענתה של העדה מטעם הנתבעת, הגב' ליכטנברג נבע המחדל מטעות משהיו הגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך סבורים כי התובעת ויתרה על זכות השימוע. 22. ביום 30.5.07 הוצא לתובעת מכתב פיטורים מטעמים פדגוגיים ולפיו פיטורי התובעת יכנסו לתוקף בסוף אוגוסט 2007 עם סיום שנת הלימודים תשס"ז. מכתב הפיטורים צורף כנספח 10 לכתב ההגנה. 23. על הודעת הפיטורים ערערה התובעת לפני שרת החינוך, וערעורה נדחה. בהקשר זה רק אפנה לעדותה של התובעת המאשרת כי הגישה ערעור על החלטת הפיטורים לשרת החינוך ונדחתה. (ראה: עדות התובעת עמ' 8 לפרוטוקול מיום 1.7.10 שורות 10-14). 24. בעקבות האמור לעיל, הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בסוף שנת הלימודים תשס"ז בהתאם למכתב הפיטורים מיום 30.5.07 . 25. בינואר 2008 פנה מר דיעי ממלא מקום מנכ"ל ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות המורים למר ציון סבג מנכל גף בכיר לכ"א והוראה בעניינה של התובעת. במכתבו טען מר דיעי לפגם בהליך הפיטורים, המתבטא בפיטורי התובעת ללא שימוע (המכתב צורף כנספח 13 לכתב ההגנה). 26. על בסיס הפנייה של מר דיעי התכנסה בעניינה של התובעת וועדה פריטטית עליונה - כתחליף לשימוע - ובה היתה התובעת מיוצגת בידי מר דיעי. בהקשר זה נשאלה התובעת והשיבה:- "ש. בעקבות פנייה שלך להסתדרות המורים שבה בגלל הפיטורים שלך שאושרו והערר שלך עליהם נדחה הסתדרות המורים פנתה למשרד החינוך בטענה כי לא נערך לך שימוע, נכון? ת. נכון. ש. ואז הוחלט בהסתדרות המורים מן הסתם על דעתך זה הגוף היחיד שלך שבמקום לערוך שימוע שיתקיים בגינך וועדה פריטטית עליונה, נכון? בגלל בקשה של הסתדרות המורים. ת. זה מה שמר דיעי הציע לי בזמנו והסכמתי. ש. ומר דיעי ייצג אותך? ת. כן (הדגשות שלי-ט.מ.)" עדות התובעת עמ' 10 לפרוטוקול מיום 1.7.10 שורות 4-12. 27. הוועדה הפריטטית החליטה שלא להתערב בהחלטת הפיטורים אך המליצה לאשר לתובעת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150% ומענק הסתגלות. המלצה שבאה על רקע מצבה האישי והכלכלי של התובעת ופיטוריה ללא שימוע. 28. הסיכום בוועדה הפריטטית העליונה על פיצויי הפיטורים המוגדלים ומענק הסתגלות הוצג לתובעת על ידי נציג ארגון העובדים, מר דיעי, אך לדבריה לא היה מקובל עליה ומשכך לא נתנה אישורה לסיכום (ראה: עדות התובעת, עמ' 10 לפרוטוקול מיום 1.7.2010 שורות 25-32). 29. ההבנה שהתגבשה בוועדה הפריטטית העליונה הובאה לאישור הוועדה לפיצויים מוגדלים לעובדי הוראה; וזו אישרה לתובעת פיצויים מוגדלים בשיעור של 150% מהמשכורת הקובעת ומענק של שלושה 3 חודשי הסתגלות. סך הכל סכום כולל של כ - 110,000 ₪, אשר שולמו לתובעת נכון למועד מתן פסק דין זה. 30. על רקע העובדות לעיל, נבחן את תביעת התובעת לפיצויים בנימוק לפגם שנפל בהליך הפיטורים המתבטא, באי מתן זכות שימוע קודם לפיטוריה. התביעה לפיצויים, על פיטורים ללא שימוע: 31. כאמור בפרק העובדות לא נמצא בסיס עובדתי לטענת התובעת האומרת כי פיטוריה היו בכוונת מכוון, פרי יוזמתו של מנהל בית הספר. אזכיר עוד, כי ההשגות על עבודת התובעת מקבלות ביטוי בחוות דעת חיצוניות ואובייקטיביות שיש בהן כדי לבסס את הנימוק לפיטורים על רקע כשל פדגוגי. על רקע זה אתמקד להלן בתביעת התובעת לפיצוים על פיטורים ללא שימוע. 32. כבר נפסק כי "מטרתו העיקרית של השימוע ולאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינם כצעקתה" דב"ע נו/3-31 מדינת ישראל נגד ארנון בונה. עוד נפסק כי "פגם בהליך השימוע - כשלעצמו - אין בו הכרח כדי להביא לביטול ההחלטה המינהלית. הדבר תלוי בעוצמת הפגם בנסיבות המיוחדות הנוגעות לעניין הנדון ובמציאת נקודת האיזון הנכונה בנסיבות העניין" ע"ע 269/06 לריסה לומולסקי נגד עיריית בת ים פסקה 14 בפסק הדין. 33. בחזרה לעניינינו. מפרק עובדות עולה כי התובעת פוטרה מסיבות מקצועיות, על רקע חוות דעת חוזרות אשר העלו כשלים בעבודתה כמורה. כפי שעולה מפרוטוקול הועדה הפריטטית שהתקיימה בחודש מאי 2007 ניתנה לתובעת האפשרות להתייחס התייחסות עניינית, לתלונות על עבודתה כמורה, ולדוחות הביקורות של המפקחות אשר נכחו בשיעורים אותם העבירה ומצאו כי לא התקיימה בהן למידה משמעותית. אזכיר עוד כי בעקבות החלטת הפיטורים, המנומקת בנימוקים פדגוגיים ניתנה לתובעת זכות הערעור לשרה. זכות שהתובעת ניצלה וערעורה נדחה. מכאן שאין לטעון כי התלונות בגינן פוטרה התובעת לא הובאו לידיעת האחרונה ונימנע ממנה האפשרות לנסות ולהתמודד מולן. 34. יוצא מכאן כי על רקע הנימוק לפיטורי התובעת - פיטורים על רקע פדגוגי - ניתנה לתובעת זכות השימוע המהותית. לשון אחר הבמה להתמודד מול הטענות על כשלים בעבודתה כמורה במטרה לשכנע את הגוף המחליט כי כשלים אלה אינם מצדיקים את הפסקת עבודתה כמורה. 35. כמפורט בפרק העובדות, בשל העובדה כי התובעת לא זומנה לשימוע בעקבות הדיון בוועדה הפריטטית, הסכימה התובעת (להצעת ארגון העובדים היציג) על תחליף לשימוע, שהתקיים בדרך של דיון בוועדה הפריטטית העליונה. 36. יוצא מכך כי גם אם נפל פגם פורמאלי בהליך הפיטורים המתבטא בעובדה כי התובעת לא זומנה לשימוע בפני מנהל המחוז לאחר שהוועדה הפריטטית מצאה שיש לפעול להפסקת עבודתה של התובעת מנימוקים פדגוגיים; הרי שהפגם הפורמאלי נרפא בהסכמה מאוחרת של התובעת כי תחליף לשימוע יתקיים על דרך של דיון בעניינה בוועדה הפריטטית העליונה. אוסיף כאן. העובדה כי התובעת לא היתה שלמה עם ההחלטה שנפלה בוועדה הפריטטית העליונה אין בה כדי לאיין את ההסכמה שנתנה לקיום דיון בוועדה הפריטטית העליונה בעניינה; חלף השימוע לפני מנהלת המחוז. 37. מהמקובץ עולה כי דין התביעה לפיצויים של פגם בהליך הפיטורים - להידחות, מקום שנמצא כי ניתנה לתובעת זכות השימוע המהותית ואף אם נפל פגם פורמאלי בהליך הפיטורים, הרי שהפגם נרפא באופן שהוסכם בין הצדדים. 38. בשולי הדברים, למותר להוסיף כי הועדה הפריטטית העליונה נתנה ביטוי לעובדה כי התובעת לא זומנה לשימוע ולמצבה הכלכלי והאישי ובהתאם ביקשה לאשר לה פיצויים מוגדלים בשיעור של 150% וחודשי הסתגלות; בקשה שאושרה על ידי הועדה לפיצויים מוגדלים לעובדי הוראה, כמצוין לעיל. סוף דבר: 39. מהמקובץ עולה כי דין התביעה להידחות. לפנים משורת הדין, בהתחשב במצבה האישי של התובעת אין צו להוצאות. 40. הערעור על פסק הדין הוא בזכות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן בדן יחיד בהתאם להחלטה מיום 5/7/11. ניתן היום, ז' אייר תשע"ב, 29 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. פיצוייםשימוע לפני פיטוריןשימועפיטוריםמשכורת