זכאות בעל שליטה בחברה לדמי אבטלה 1. תביעת התובע לקבלת דמי אבטלה, אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי ב-17.6.10, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מ-21.7.10, בנימוק כי התובע היה בעל שליטה בחברת מעטים, כמשמעות מונח זה בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה, ועל כן אינו מבוטח בביטוח אבטלה. כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו, ובכתב התביעה טען התובע, כי עבד בפועל כמנהל מסעדה וכמנהל משמרת, במסעדת אל גאוצ'ו, אשר הופעלה ע"י חברת אל אסדור בע"מ. התובע הודה, כי הוא ואחיו היו בעלי המניות בחברה, אולם לטענתו, מאחר וביצע עבודה בפועל, וקיבל שכר בפועל לאורך כ-6 שנים, אין סיבה שלא יקבל דמי אבטלה. התובע בכתב התביעה ביקש להסתמך על פסק-הדין בעניין גרוסקופף, אשר על פיו, גם בעל מניות יכול להיות עובד החברה בתנאים מסוימים. 2. הנתבע בכתב הגנתו, חזר על האמור במכתב הדחייה, תוך שהוא מפנה להוראות ס' 6ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995. הנתבע הבהיר, כי התובע בהיותו בעל שליטה בחברת מעטים, לא צבר תקופת אכשרה כנדרש, על מנת להיות זכאי לדמי אבטלה. 3. העובדות הרלוונטיות לענייננו, אינן שנויות במחלוקת, והינן כדלקמן: א. התובע החל לעבוד כמנהל משמרת במסעדת אל גאוצ'ו, תחילה בחי פארק שבקרית מוצקין ולאחר מכן, במסעדה בעכו, הוא ביצע עבודה זו בתקופה מ-4/04 ועד 5/10; ב. התובע ואחיו הינם בעלי המניות של חברת "אל אסדור בע"מ", שהינה חברה שהיתה זכיינית של רשת אל גאוצ'ו לגבי המסעדות הרלוונטיות, דהיינו החברה שהיתה בעלת המסעדות הרלוונטיות. לתובע היה 50% מהון המניות, ולאחיו-רימון אבו רחמון יתר 50% מהון המניות; הסכם הזכיינות נחתם בין אל גאוצו' בע"מ מצד אחד לבין התובע ואחיו רימון מהצד השני. הסכם הזכיינות המתייחס למסעדה בעכו שנחתם ב- 19.3.09 צורף כנספח לתצהירו של מר בלחוביץ מנכ"ל רשת אל גאוצו'. בהתאם להסכם זכיינות זה, תקופתה זכיון הינה מ- 31.10.10 ועד 30.10.15, דהיינו לאחר התקופה בה סיים התובע עבודתו כך שלא ברור מה הרלבנטיות של הסכם זה לתביעה שבפנינו. ג. החברה עצמה נוסדה ב-1.4.93, כאשר תחום עיסוקה היה הפעלת מסעדה ומתן שירותי קיטרינג, והתובע רשום כבעל מניות וגם כמנהל בחברה, החל מ-11.8.04; ד. כעולה מתצהירי התובע ועדיו, עבד התובע בפועל במסעדה ועסק בפתיחתה או בסגירתה (תלוי אם עבד משמרת בוקר, או משמרת ערב). כמו כן, עסק התובע בהזמנת סחורה, קבלת סחורה, בהכנת סידור עבודה למלצרים ולעובדי המטבח, בפיקוח על עבודת המלצרים ועובדי המטבח ובשעת לחץ, אף סייע למלצרים ולעובדי המטבח. התובע קיבל משכורת חודשית, וכן תלוש שכר, כאשר בתקופה 2008- עד 4/2010, סכום הנטו של המשכורת היה קבוע ועמד על סך של 8,000 ₪. בחודש 6/09 ובחודש 5/10 מופיע בתלוש השכר תשלום דמי הבראה, כך שסכום הנטו הגיע לסך העולה על 9,000 ₪. ה. בתאריך 1.5.10 נמסר לתובע מכתב פיטורים - הודעה על הפסקת עבודתו החל מיום 30.5.10. המסמך שצורף כנספח ו' לתצהיר התובע אינו חתום ולא ברור האם במקור המסמך נחתם ע"י מאן דהוא והאם התובע עצמו חתום על מכתב הפסקת עבודתו. ו. בעוד התובע ביצע עבודתו, כמפורט לעיל, כמנהל משמרת, הרי אחיו רימון אבו רחמון טיפל בנושאים הפיננסיים ועבד מול הנהלת רשת אל גאוצ'ו. בהתאם לתצהירו של אחי התובע - רימון אבו רחמון, הועמדה הלוואת בעלים לחברה על ידו, אולם לא על ידי התובע. עדות התובע ואחיו רימון על כך שרימון הוא אשר קיבל החלטות אל מול רשת אל גאוצו', בעוד התובע היה איש העבודה בשטח, ששימש כמנהל משמרת, נתמכת אף בעדותו של מר בלחוביץ, מנכ"ל רשת אל גאוצו' בתקופה הרלבנטית מאז שנת 2005 ועד לסיום עבודתו של התובע. 4. בשנת 2004 תוקן חוק הביטוח הלאומי והוסף לו סעיף 6ב' שזו לשונו: "הוראות פרקים ז' ו-ח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים". "בעל שליטה" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי תוך הפניה לסעיף 32 לפקודת מס הכנסה. בפקודת מס הכנסה מוגדר "בעל שליטה" כמי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מארבע חלופות: א. ב-10% לפחות מהון המניות שהוצע, או ב- 10% לפחות מכח ההצבעה. ב. בזכות להחזיק ב- 10% לפחות מהון המניות שהוצע או ב- 10% לפחות מכח ההצבעה או בזכות לרכשם. ג. בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים. ד. בזכות למנות מנהל. אין מחלוקת, כי התובע היה בעל שליטה בחברת אל אסדור בע"מ משהיו לו 50% ממניות החברה. 5. בנוסף להוראות סעיף 6ב' לחוק הביטוח הלאומי, תוקן גם סעיף 335 לחוק. סעיף 335(ה) קובע, כי מבוטח לפי פיסקה (1) להגדרת מבוטח שבסעיף 158, למעט בעל שליטה בחברת מעטים, ישתלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה. דהיינו, גם אם התובע נכנס עד לתיקון לחוק להגדרת מבוטח בסעיף 158 לחוק, משהתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו ובין חברת אל אסדור בע"מ וזאת בנוסף להיותו בעל מניות בחברה, הרי לאחר התיקון לא חל עליו הפרק הדן בביטוח אבטלה, ולא היה צורך לשלם עבורו דמי ביטוח אבטלה. 6. ב"כ התובע בהשלמת הסיכומים מטעמו, הפנה לפסיקה אזורית על פיה, גם בעל שליטה בחברת מעטים, יכול להוכיח כי היה עובד שכיר של החברה שבה הוא שולט. איננו סבורים, כי פסיקה זו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 335(ה) לחוק, ומבחינת החוק, לא היו אמורים להשתלם דמי ביטוח אבטלה עבור התובע, ואף לא ברור כלל, האם בפועל שולמו דמי ביטוח אבטלה עבור התובע. מלשון סעיף 335 לחוק עולה, כי המחוקק היה מודע לכך שקיימים מקרים בהם, בעל שליטה בחברת מעטים יכול להיכנס להגדרת "מבוטח" בסעיף 158(1) לחוק, דהיינו הוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו, ולמרות שהוא נכנס להגדרת "מבוטח", לא משתלמים בעבורו דמי ביטוח אבטלה והוא לא מבוטח בביטוח אבטלה, כאמור בסעיף 6ב' לחוק. כל מטרת הוספת סעיף 6ב', ותיקון בהתאם של ס' 335(ה) לחוק, היתה לשנות את הפסיקה הקודמת, ולצורך כך תוקנו הוראות החוק במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2003 ו-2004), תשס"ג-2003. יתר על כן, מתגובת הנתבע עולה, כי ערעור המוסד לביטוח לאומי על פסק-דינו של כב' הנשיא כהן, שצורף לסיכומי התובע התקבל ונקבע שם, כי הגב' פלורי בנון היתה בעלת שליטה בחברת מעטים, ועל כן אין היא זכאית לדמי אבטלה, כלשונו המפורשת של החוק (עב"ל 111/07). בנוסף לכך נציין, כי גם על פסק דינו של כב' השופט שפיצר הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דיון בו טרם התקיים. 7. מעבר לכך שפסקי הדין האזוריים אליהם הפנה התובע נהפכו בערעור, או שתלוי ועומד ערעור לגביהם, הרי קיימים פסקי דין אזוריים רבים אחרים, הדוחים תביעות של בעלי שליטה בחברת מעטים התובעים דמי אבטלה. לעניין זה, עיין בתיק בל 3592/04 צבי ניב נ' המוסד לביטוח לאומי (11.6.06) - פסק-דינו של מותב בראשות כב' השופטת אריסון חילו; עיין בתיק בל 2876/07 אהרון כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (3.12.08) - פסק-דינו של כב' השופט אילן סופר; עיין בתיק בל 6867/05 בנימין מילר נ' המוסד לביטוח לאומי (22.6.06) - פסק-דינו של מותב בראשות כב' השופטת דוידוב-מוטולה. כמו כן, קיימת פסיקה של בתי המשפט המחוזיים בהקשר זה בתיקי פשיטות רגל, או פירוקי חברות, שכן גם לגבי הפרק הדן בזכויות עובדים בפירוק ובפשיטת רגל, יש נפקות להיותו של אדם בעל שליטה בחברת מעטים, וגם אם אותו בעל שליטה בחברת מעטים מוכר כעובד שכיר של חברה, הוא לא יהיה זכאי לדמי אבטלה או לזכויות עובדים, בעת פירוק החברה. 8. לאור ההוראות הברורות של החוק, אין מנוס מדחיית התביעה. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 9. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. דיני חברותבעל שליטה בחברהדמי אבטלה