רקע 1. התובע 1, קטין יליד 1995 היה בן 8 ביום 3.3.03 אז היה מעורב בתאונת דרכים והינו בן 15 כיום. התובע 2 הוא אביו שעבד כפועל, ואמו עקרת בית שעבדה בעבר כעוזרת לקשישים ובחקלאות בקטיף, כעובדת עונתית. 2. ניתנו חמש חוות-דעת מומחים בתיק: פרופ' דן מלר, מומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית: קבע נכות צמיתה משוקללת של 24%; ד"ר קרת, מומחה רפואי בתחום הרפואה האורטופדית קבע נכות צמיתה של 5% בגין שבר בחוליה בסקרום. פרופ' לאופר, מומחה לכירורגיית פה ולסת מצא ששתי השיניים הקדמיות (11, 21) לא ויטאליות והן זקוקות בשלב זה לביצוע טיפולי שורש ומבנים, וכן לסתימות וכי עלות הטיפולים מסתכמת בסך של 2,300 ₪. המומחה קבע שבגיל 18 יהיה התובע זקוק לכיסוי שתי השיניים על ידי כתרי חרסינה, שעלותם הממוצעת 3,000 ₪, וכי יהיה צורך לחדש את הכתרים פעמים נוספות בתדירות של 12.5 שנים כל פעם בעלות כוללת נוספת של 12,000 ₪. ד"ר כנעאנה (פסיכיאטר) העריך כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הפסיכיאטרי (התובע טען שהרופא נהג עמו ביד-קמוצה). ד"ר צלניק (נוירולוג) קבע לתובע נכות צמיתה של 7.5%. סיכום הנכויות הרפואיות: 24% בתחום הפלסטי; 5% בתחום האורטופדי; 7.5% בתחום הנוירולוגי ו-5% בתחום הפסיכיאטרי. הנכות הרפואית המשוקללת הגיעה ל-36.5%. עמדת התובע 3. התובע ביקש שנכותו התפקודית תיקבע בשיעור של 50%. 4. ביחס לנכות הפלסטית נטען כי מדובר בנכות תפקודית בשל ריבוי הצלקות, מיקומן, ובהיותן בולטות ורגישות. בתחום האורתופדיה טען התובע לנכות נוספת בגין פגיעה באגן. 5. התובע העלה טענות רבות נגד חוות הדעת של ד"ר כנעאנה וד"ר צלניק וביחוד כנגד מסקנותיו של ד"ר כנעאנה. ב"כ התובע ביקש שבתחום הנוירו-פסיכיאטרי תוכר נכות תפקודית של התובע בשיעור של יותר מ-20%. אמו של התובע, התובעת מס' 3 טענה, כי חלה ירידה דראסטית עד כדי כישלון מוחלט בלימודים ומופרעות בהתנהגות ואי-התאמה למספר מסגרות חינוך מיוחד. נטען, כי העדר מסגרת חינוכית מעידה על אי התאמה סוציאלית. נטען עוד, כי טרם התאונה הישגיו הלימודיים של התובע היו מעל לממוצע. 6. באשר לנזקים נטען כי לגבי הוצאות לעבר ולעתיד והפסדי ההורים, שלתובעים נגרמו הוצאות רפואיות לרבות חליפות JOBST ויריעות סיליקון לטיפול בצלקות וכוויות, וכן הוצאות נסיעה וכן הוצאות רפואיות בגין טיפולים פיזיותראפיים והתייעצויות הכל בהתאם לרשימה שצורפה (נספח י"א לתצהיר). 7. צורפו קבלות נוספות למומחים (נספח ב') ונטען להוצאות נוספות שהינן ללא קבלות בקשר לשהייה בביה"ח לטיפולים וליווי התובע 1, המוערך לפי סך של 5,000 ₪ לשנה ובסה"כ 30,000 ₪ עד היום. 8. נטען שייגרמו הוצאות לעתיד בנוגע לטיפול פסיכולוגי נפשי ורכישת כלים להעשרה ובידור, מאחר שהתובע אינו יכול להשתתף בחוגים ופעילויות אחרות. 9. נטען, כי לתובע 2 נגרמו הפסדי שכר לפרק זמן של כחודש וחצי בסך של 4,600 ₪ לחודש ובסה"כ אובדן שכר התובע 2 - סך של 8,400 ₪ כאב וסבל בגין 42% נכות ו-19 ימי אשפוז - 97,130 ₪. הוצאות ועזרת צד ג' וכן הוצאות רפואיות - סך של 80,000 ₪ בסה"כ. אובדן השתכרות לעתיד לפי שכר ממוצע במשק - סך של 1,126,890 ₪ (לפי 50%). אובדן זכויות סוציאליות (פנסיה) בהתאם ל-10% מהפיצוי לעתיד - סך של 112,000 ₪. הוצאות לעתיד - 25,000 ₪. עזרת צד ג' (בליווי לעתיד) - 50,000 ₪. בסה"כ - 1,540,420 ₪. עמדת הנתבעים 10. הנתבעים טענו שלתובע לא נותרה נכות תפקודית בעקבות התאונה, זאת למרות שקלול הנכויות הרפואיות הגבוה יחסית. נטען, שפירוט תיאור הנכויות שנקבעו בכל תחום ותחום מלמד שהן ללא נכות תפקודית. ביחס לפרופ' מלר - נטען כי מדובר במשמעות אסתטית ללא מרכיב תפקודי תפעולי. ביחס לתחום האורטופדי - נטען כי שיעור הנכות שנפסק בגין השבר בסקרום - אינו תפקודי. בתחום הפה ולסת - לא נותרה נכות צמיתה. בתחום הפסיכיאטרי - נטען כי לאחר נכות זמנית של שנתיים ולאחר שהמומחה נחקר ארוכות ונותר איתן בדעתו, כי אין עדות לתסמונת PTSD לתובע או לסימנים חרדתיים הגורמים לנכות צמיתה (עמ' 12 שורה 18 לפרוטוקול). ד"ר צלניק קבע בתחום הנוירולוגי 7.5% נכות שנטען שאינם תפקודיים. המומחה נחקר ארוכות, ונשאר איתן בדעתו. הנכות ניתנה בגין סימנים קלים ללא הפרעות תפקודיות. הפרעת ה-ADHD 11. נטען כי שני הרופאים צידדו בעמדה כי אין זה סביר, שהתסמונת נגרמה כתוצאה מהטראומה בעקבות התאונה (עדות ד"ר צלניק, ע"ע 13 שורה 11, עמ' 14 שורה 20, עמ' 18 שורה 24; ד"ר כנעאנה - עמ' 9 שורה 10, עמ' 15 שורה 13 ושורה 20 וכן עמ' 19 שורה 5). 12. נטען כי טענות התובע באשר לפגיעה בלימודים נותרו ללא בסיס כאשר התובע נפגע בהיותו תלמיד כיתה ב', וציוניו בשנה זו לא יכולים היו לשקף מצב זה או אחר, ולא את ההפרעה ממנה סבל, על פי מומחה ביהמ"ש, ללא כל קשר לתאונה. 13. נטען, כי תצהירי ההורים לא עוגנו במסמכים ולא הוגשו תצהירי מורים ו/או מנהלים שיכולים היו לשפוך אור על מצבו הנטען של התובע. 14. ביחס לטענות ההורים להפסדים - נטען כי לא הוצגו תלושי שכר המעידים על הפסדים, וכן לא הוכח הפסד של שכרו של האב. נטען כי גם אם הפסיד האב, מדובר במספר ימי עבודה בודדים בלבד. 15. צוין, שלתובע הועברו תשלומים תכופים בתאריכים שצוינו בסיכומים (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון) בסך כולל של 30,841 ₪. ביחס למומחים, צוין כי פרופ' מלר קבע אמנם 24% נכות, אך מדובר בנכות ללא "מרכיב תפקודי תפעולי". ד"ר קרת קבע 5% נכות אשר לא הותירו סימנים או בעיות תפקודיות כלשהן. ביחס לטיפולי השיניים יצוין, כי למרות שחלפו כשבע שנים ממועד התאונה וחמש שנים ממועד חווה"ד של פרופ' לאופר, הקטין לא החל בטיפולים או, לכל היותר, החל רק לאחרונה, וזאת על פי עדות ההורים בביהמ"ש. על כן, נטען כי יש לפצות בגין טיפול ראשוני בלבד סך של 2,300 ₪ ועלות 4 טיפולים עתידיים בסך של 3,000 ₪, ובהיוון כפול ובסה"כ - 7,460 ₪. 16. נטען עוד, כי המומחים שמונו לתובע בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי קבעו נכות מחמת הספק בלבד, בהעדר ממצאים ממשיים. 17. ד"ר כנעאנה קבע שיעור נכות זמנית של 10% בגין השנה הראשונה ולאחר מכן 5%, וקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בגין התאונה. יש שתי חוות דעת נפרדות, והוא טען כי את 5% נכות קבע בגין חמת הספק "השפעה של החמרה, אמנם קלה, של פגיעה אורגנית עדינה. המומחה נחקר ארוכות בנוגע למרכיבים ההתנהגותיים של תסמונת ADHD. הוא הסביר בצורה ברורה את מסקנותיו, לפיהן תסמונת ADHD שממנה סובל התובע, אינה על רקע מרכיב חרדתי שקשור לתאונה, ו"תפקידי כפסיכיאטר לראות האם יש אחרי התאונה תגובה חרדתית שגרמה לנכות צמיתה. את זה שללתי" (עמ' 8 שורה 16). נטען, שהמומחה קבע, שמדובר בהפרעת קשב וריכוז בחומרה קלה, והחמרה, ככל שהייתה, לאחר התאונה נבעה מטיפול לקוי, ומבעיות התנהגות על רקע ODD הקשורה למע' המשפחתית ולא לתאונה. 18. ד"ר צלניק קבע נכות בשיעור 5% בחווה"ד שלו בקשר לתאונה, אך קבע שאין הפרעות בהתאמה סוציאלית. בחוות דעתו השנייה הוסיף הרופא 2.5% נכות בגין כאבי ראש. יצוין, שבדיקת הפסיכולוג ד"ר יגיל נערכה לבקשת ד"ר צלניק, וכי ממצאיו נקלטו במסגרת חוות דעתו של ד"ר צלניק, ונראה כי אין לראות בכך חוות דעת נפרדת. 19. מחווה"ד ומחקירות המומחים עולה המסקנה כי הנכויות שנקבעו לתובע הן מחמת הספק בלבד, ובשל אפשרות שהפגיעה בתאונה גרמה להחמרה כלשהי במצבו הראשוני. בנוסף נטען, כי אין כל קשר בין פגיעת הראש והנכויות הקלות שנקבעו לתובע ובין מצבו הנטען. נטען, כי תמונה שהוצגה ע"י התובע בביהמ"ש רחוקה מלשקף את מצבו הרפואי והתפקודי האמיתי. 20. נטען, כי התובע היה צעיר באופן יחסי כאשר נפגע, ושקיימת ההנחה, כי שיקומיו וכושרי הסתגלותו למומו גדולים. 21. הנזק - הנתבעים הגיעו למסקנה שיש לערוך אומדן גלובאלי ולחילופין לקבוע נכות תפקודית בשיעור 10%. בגין כאב וסבל - (לפי 36.5% בתוספת 17 ימי אשפוז וריבית) - 86,432 ₪. הפסד השתכרות בעבר - "אפס". הפסד השתכרות לעתיד לפי אומדן - סך של 40,000 ₪. לחילופין 78,843 ₪. עזרת צד ג' בעבר - נטען להפסדי אפס. בעתיד - נטען כי מדובר בפגיעה קלה. באשר להוצאות נסיעה - נטען כי התובע אינו זכאי להוצאות רפואיות הכלולות במסגרת סל השירותים. בגין טיפולי שיניים - נטען להוצאה עתידית של 7,460 ₪ + 3,000 ₪. בנוגע לפנסיה - נטען כי הנזק לא הוכח. בנוגע להפסדי שכר האב - נטען שלא צורפו תלושים ולא הוכח כל הפסד, ולחילופין שמדובר בתקופה קצרה; בסה"כ נטען כי מדובר בהפסד של 136,892 ₪ ופחות התשלומים התכופים בסך של 30,841 ₪ - סך של 106,051 ₪. 22. בסיכומי התשובה מטעם התובעים נטען כי שני המומחים אישרו, כי תסמונות ה-ODD וה-ADHD פרצו לאחר התאונה, וכי יש להן השפעה משמעותית על תפקודו של התובע. לחילופין, חזרו התובעים על טענתם, כי הרופאים קיפחו את התובע. בנוסף טענו התובעים, שאין מקום לערוך חישוב גלובאלי, כאשר מדובר בקטין. בנוסף כפרו התובעים בקביעת המומחים. דיון חוות דעת פרופ' מלר 23. פרופ' מלר נתן חוות דעת בתחום הפלסטי. הוא תיאר שאמו של התובע התלוננה בפניו על כיעור, "הצלקות המופיעות בפניו של התובע, וכן הבושה שממנה סובל התובע בגין צלקות אלו, בפני ילדים אחרים. המומחה תיאר את הצלקות בבדיקתו מיום 21.4.05. מדובר במספר צלקות: שתי צלקות בצורת "ר" בחלק הימני של השפה העליונה, אורך 7 מ"מ ו-3 מ"מ בצלעות עם צבע חום בהיר; צלקת שטוחה, חלקה בעלת גוון חום במנח אורכי בחלק התחתון של אוזן ימין מטה, לאורך קו הלסת התחתונה באורך 6 ס"מ ורוחב 2 ס"מ. בקצה הקריבני, עולה הצלקת על תנוך האוזן; צלקת לא רגולרית שקיימת בצד האחורי של אפרכסת אוזן ימין, כתם בהיר עדין, ללא צלקות, קיים בפסקת הצוואר מימין, ומימדיו 3 על 6 ס"מ. יצוין, שאף אחת מהצלקות אינה רגישה למגע. בכתף שמאלית משטח צלקתי בעל פני שטח מפוספסים, לא חלקים. קיים בקדמת הכתף משמאל (בחלקו שתל עור). יצוין, שבמרכז קיימת נוקשות בצלקת והאזור שקוע מעט מפני השטח. יצוין, שהצלקת אינה רגישה למגע ואינה מפריעה לתנועות הכתף ואינה מגבילה אותה. " 24. במסקנותיו קבע פרופ' מלר כי נותרו צלקות כפי שתוארו במקומות הנטענים, לאחר התאונה, והם ממצאים צמיתים. הוא הוסיף, כי קובלנתה של אמו של התובע בנוגע לכיעור סבירה, כמו גם הטענה שילדים מציקים לתובע בגין צלקות אלו. בסוף קבע המומחה, כי מדובר בנכות צמיתה של 24% ב"משמעות אסתטית" ללא מרכיב תפקודי תפעולי. 25. בתחום האורטופדיה - נתן ד"ר קרת חוות דעת מיום 17.6.05. ד"ר קרת סקר את הממצאים האורטופדיים והפגיעות האחרות. הוא קבע 5% נכות בגין שבר בחוליה (הסקרום) "אשר התרפא ללא תזוזה" וכאמור "ללא הגבלה בתנועות עמוד השדרה אשר בקרבת החוליה". 26. פרופ' לאופר קבע את הממצאים שקבע. הוא קבע שעלות הטיפול הדנטאלי העכשווית מיום 29.8.05 עומדת על סך של 2,300 ₪ וקבע עוד סך של 3,000 ₪ לטיפול בעוד 8 שנים ועוד 4 טיפולים בתדירות של 12.5 שנים בעלות של 3,000 ₪ כל אחד. הצדדים לא חולקים בעניין זה, אלא בעניין של משמעות אי ביצוע הטיפולים עד כה. 27. בחוות דעת ראשונה של ד"ר כנעאנה (פסיכיאטר) מיום 31.1.06 סקר הרופא את תולדות המשפחה, הרקע המשפחתי ועברו של התובע. המומחה קבע בסופו של דבר נכות זמנית במשך שנה ו-10% במשך שנה נוספת ו-5%. בהמשך קבע נכות אפס. המומחה ציין, שבקשר למרכיב החרדתי הקשור לתאונה והתלונות של ההורים שלאחר התאונה התובע נעשה עצבני וחסר מנוחה, אלים, מפריע בכיתה עם ירידה בהישגים שנה אחר שנה. בנוסף לתיאור זה, קיימות הרטבות לילה שנפסקו. המומחה התייחס לעניין זה וקבע כי "התיאור של ירידה בהישגיו הלימודיים שנהיה בולט משנה לשנה, ובהתאם להערכתו, אינו על רקע מרכיב חרדתי שקשור לתאונה, כאשר במקרה של התובע הפוך, ויש לצפות שההשפעה של המרכיבים החרדתיים תהיה בולטת יותר במהלך התקופה הקרובה ביותר לתאונה". 28. המומחה קבע מחמת הספק כי "לא ניתן לשלול לחלוטין שלא הייתה לתאונה השפעה על קשיי הקשב והריכוז אצלו וייתכן שגם על תפקודים קוגניטיביים אחרים (אצל התובע)". 29. ד"ר צלניק נתן חוות דעת ביום 22.6.06 בה הוא קבע כי: "לאור הממצאים בבדיקתי ובבדיקה של ד"ר דוד יגיל ולאור תעודות בית הספר ניתן לקבוע שהבעיה העיקרית שקיימת כיום ויכולה לנבוע ממעורבות נוירולוגית היא הירידה בלמידה. יחד עם זאת ירידה בלמידה יכולה לנבוע גם מסיבות אחרות, כולל הפרעה נפשית-רגשית, ולאו דווקא מהפרעה אורגאנית. היות ואני מנוע מלהתייחס לחלק הנפשי אתייחס אך ורק לאספקטים האורגאניים. בנתונים שקיימים בידי אני סבור שלמרות שאין עדות לקיומה של נכות גסה בתחום העצבי-אורגאני, ולמרות שפגיעת הראש הייתה ללא פגיעה ברקמת המוח, קיימת סבירות מסוימת שפגיעה אורגאנית "עדינה" יותר החמירה במידת מה נטייה לקשיי ריכוז והפרעת למידה בסיסית שהייתה קיימת קודם לכן. יש גם לזכור שההנמכה המשמעותית בציוני בית הספר התקיימה למרות יכולת שכלית תקינה, למרות היעדר אימפולסיביות משמעותית (כפי שהתרשם המומחה בתחום הפסיכיאטריה) ולמרות קשיי ריכוז וקשב קלים בלבד (שהפסיכולוג סבור שנובעים בעיקר ממצבו הנפשי). לפיכך סביר מאד להניח שגם היעדר מוטיבציה, היעדר בית מעודד ומטפח ללמידה, וקיבוע של דגם התנהגותי של חוסר מוכנות להתאמץ ולהשקיע שהופיע בהמשך (בין אם הוא קשור או לא קשור בתאונה) תורמים במידה לא מבוטלת להישגים הנמוכים בלמידה. כאשר כל הנתונים האלה עומדים למול עיני אני סבור שהקשיים התפקודיים בלידה הקשורים באספקטים הנוירולוגיים (ולא הנפשיים) של האונה מסתכמים בנכות של לכל היותר 5% לפי סעיף ביניים מתואם בין 34 א' ל-34 ב' לתקנות המל"ל" (ר' עמ' 5 לחוות דעת הנ"ל). 30. יצוין, כי בחוות דעת ד"ר דוד יגיל מיום 17.5.06 אשר ערך מבחנים נוירו-פסיכולוגיים לתובע על רקע בקשתו של ד"ר צלניק, נקבע כלהלן: "לסיכום, תפקודו הקוגניטיבי: במבחני הכושר השכלי שנערכו לבאסל הוא פועל כיום ברמה שכלית ממוצעת, בתחום הנורמה. לא קיימים סימנים המעידים על הפרעה או לקות כלשהי בתפקודו השכלי שמקורה נוירו-קוגניטיבי. קיימים ביטויים קלים של חוסר ריכוז, שניתן לייחסם למצבו הנפשי. בדומה לכך, נמצאה איטיות בקצב הקריאה, שלהערכתי, מקורה בעיכוב שמקורו סביבתי ו/או רגשי, אך לא עקב לקות נוירו-קוגניטיבית. המצב הנפשי: באסל סובל עדיין מההשלכות הפוסט-טראומטיות של התאונה שבה הוא נפגע, ונראה שנושא זה, מעיק עליו במיוחד, וטרם עובד די הצורך מבחינה טיפולית. במבחני האישיות קיימים סימנים לרמה גבוהה של חרדה בעיקר לבריאות הגוף. נראה כי מאז התאונה הוא סובל מפחדים מפני תאונה נוספת. להערכתי, האירוע שבו הוא נפגע בתאונה, השאיר רושם של פגיעות, חוסר יציבות בחיים, וחששות מפני תאונות בעתיד. לאור ממצאים אלה, ובמיוחד לאור הממצאים דלעיל שאין בהם ביטוי ללקות נוירו-קוגניטיבית - סביר להניח כי התפרצויות הכעס שלו - כפי שמדווחים על ידי הוריו - נובעים מקיומו של מתח נפשי, ואינם תוצר של שינוי כלשהו באישיותו אשר עלול היה להתרחש בעקבות חבלת ראש. לסיכום בדיקת מצבו הנפשי, מבחני האישיות שנערכו לו עתה מלמדים שלא קיימים סימנים המעידים על שינוי כלשהו באישיותו אשר עלול היה להתרחש בעקבות פגיעת ראש, אך קיימים סימנים לרמה גבוהה יחסית של חרדות ופחדים בכלל, ומתאונות דרכים בפרט. להערכתי, מצב רגשי זה הוא אשר מפריע במידה מסוימת לתהליכי הריכוז והלמידה, ולא גורמים נוירו-קוגניטיביים. יחד עם זאת, זהו מצב זמני, שעשוי לחלוף בעקבות תהליך טיפולי מתאים. 31. ד"ר צלניק נתן חוות דעת משלימה ביום 12.8.09. בסיכום הוא קבע, כי התמונה הקלינית לא שונה בהרבה מהתסמינים שדווחו בשנים הקודמות. בסיכום כתב ד"ר צלניק כי: "כפי שכבר כתבתי בחוות דעתי הקודמת, אין עדות לקיומה של נכות גסה בתחום העצבי-אורגאני. ככלל, הפרעות ADHD ו-ODD הן בדרך כלל ראשוניות ולא נובעות מחבלות ראש. יחד עם זאת לעיתים הן יכולות לנבוע מחבלות ראש או להיות מוחמרות בעקבות חבלות ראש. במקרה הנוכחי מדובר בפגיעת הראש שהייתה ללא פגיעה ברקמת המוח, וללא חוסר נוירולוגי קבוע, לפיכך ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שהפרעת ה-ADHD שלו היא ראשונית, יחד עם זאת קיימת סבירות מסוימת שפגיעה אורגאנית "עדינה" יותר החמירה במידת מה את הנטייה הבסיסית שלו לקשיי ריכוז ולמידה. כפי שכתבתי גם בחוות דעתי הקודמת סביר מאד להניח שגם העדר מוטיבציה, העדר בית מעודד ומטפח ללמידה, וקיבוע של דגם התנהגותי של חוסר מוכנות להתאמץ ולהשקיע שהופיע בהמשך תורמים במידה לא מבוטלת להישגים הנמוכים בלמידה. בשל נתונים אלה התרשמתי בחוות דעתי הראשונה שהקשיים התפקודיים בלמידה הקשורים באספקטים הנוירולוגיים (ולא הנפשיים) של התאונה מסתכמים בנכות של 5% לפי סעיף בינים מתואם בין 34 א' ל-34 ב' לתקנות המל"ל. בנוגע לכאבי הראש הקבועים שלו, אני סבור שהמרכיב הסובייקטיבי בה הוא המרכיב הבולט, אין לשלול שיש להם מרכיב פסיכוסומאטי בולט, וההשפעה האמיתית שלהם על התפקוד היומיומי שלו קטנה למדי. בנסיבות אלה אני סבור שהם מוסיפים לכל היותר 2.5% נכות לנכות שקבעתי כבר קודם לכן, והיא מסתכמת עתה ב-7.5% (במקום 5%) לפי סעיף ביניים מתואם בין 34 א' ל-34 ב' לתקנות המל"ל. נכות זו אינה חופפת לנכות שניתנה לו בשל מצבו הרגשי". 32. ד"ר כנעאנה נתן חוות דעת משלימה ביום 15.1.09 בה הוא קבע בחווה"ד המשלימה שלו, וסקר בהרחבה את קורות התובע ומסקנות הרופאים שטיפלו במצבו הנפשי. לסיכומו של דבר, קבע ד"ר כנעאנה כי: "מסקנתי הינה שבעיותיו העיקריות של התובע: ADHD, ODD ובעיות התנהגותיות נוספות אינן קשורות סיבתית לתאונה. כאשר עניין ההשפעה של ההחמרה מתייחס בלבד למרכיבים ההתנהגותיים של ADHD ולא להפרעה מסוג ODD ולבעיות התנהגותיות נוספות. גם בעניין ADHD הינה הפרעה ראשונית שבעיקרה אינה קשורה לתאונה. 33. בהתאם לאמור קודם, הנני קובע כי נכותו הפסיכיאטרית הצמיתה של התובע.. "אורגנית עדינה". על המרכיבים ההתנהגותיים של תסמונת ADHD, הינה בשיעור של 5%. מדובר בנכות אשר אינה חופפת את נכותו שנקבעה ע"י ד"ר צלניק. 34. שני הרופאים, ד"ר כנעאנה וד"ר צלניק, נחקרו בביהמ"ש בהרחבה. ד"ר צלניק ציין בעדותו כי הפנה את התובע לד"ר יגיל בגלל נושא השפה הערבית וכן בשל האפשרות שהבדיקה בתחום הפסיכולוגי תוכל לחדד נקודות מסוימות, אם מדובר בדברים רגשיים יותר על בסיס רגישויות פסיכולוגיות או נוירולוגיים (שורות 10-12). יצוין, כי מצאתי שהיה פתוח מאד לשאלות שנשאל, ולא הוכח כי הייתה נטייה כלשהי להתבצר בעמדה. 35. גם ד"ר כנעאנה סיפק הסברים בהרחבה בחקירתו. גם בקשר אליו, למרות שב"כ התובע הקשה עליו בשאלות רבות, לא מצאתי שהיה נעול בגישה מסוימת, אלא הסביר בצורה רציונאלית את דבריו. 36. נחקרו גם אמו ואביו של התובע חקירות קצרות. שקלול הנכויות 37. לגבי שלושה תחומים אין כל בעיה לקבוע את אחוזי הנכות ומידת השפעתם על התובע בעבר ובהמשך: נכות פה ולסת - בעניין זה מצבו של התובע ברור. המומחה נתן חוות דעת שהמליצה על הטיפולים אשר ידרשו לתקן את הנזקים ולשמור על התיקון. אומנם עולה השאלה מדוע לא טופלו שיניו של התובע, שכן זה היה נושא טכני ודחוף, אשר קשור באופן ישיר לאיכות חייו. התובע קיבל תשלומים תכופים ויש להצטער על כך שהוריו לא ראו לנכון להקדיש חלק מהם לטיפולים. נכות אורתופדית - מדובר בנכות רפואית של 5% ללא מרכיב תפקודי, או לכל היותר ספק קטן לגבי השפעה תיפקודית אפשרית. היות שמדובר בקטין, אניח כי הוא צריך ליהנות מהספק ועל כן אניח, כי הנכות הרפואית והתפקודית שוות. נכות פלסטית - ציין הרופא כי מדובר בנכות שאינה תפקודית. נכות פסיכיאטרית ונוירולוגית - לא מצאתי פגם בחוות הדעת או דעותיהם של שני המומחים כפי שבאו לידי ביטוי בחקירותיהם. נעשתה על ידם עבודה מרובה ומפורטת והם עמדו על כך, לאחר שבדקו את התובע, וחזרו על אותה מסקנה גם לאחר עריכת חוות דעת משלימות, כי בעיותיו של התובע אינן נובעות בעיקרן מהתאונה, אלא מסיבות אחרות. מסקנתם הינה מסקנה רציונלית-מדעית ויש לתת לה עדיפות על פני מסקנות אחרות אשר אינן מבוססות במידה שווה. 38. לא נראה לי, כי יש יסוד להניח, כי קיימת סינרגטיות בין הנכויות השונות, ובמקרה זה יש לעשות שקלול ישיר בין הנכות הרפואית והנכות התפקודית בתחומים הרלוונטיים. אשר על כן, הנכות התיפקודית המשוקללת של התובע עומדת על 16.5% (לצורך חישוב כאב וסבל 36.5%). הנזק והפיצוי כאב וסבל בהתאם ל36.5% נכות בתוספת 17 ימי אשפוז- 86,805 ₪ הפסד השתכרות לעתיד- נכות תיפקודיות של 16.5% (0% פלסטי, 5% אורתופדי, 5% פסיכיאטרי, 7.5% נוירולוגי) 8,235 ש"חX .8X 0.83 X 16.5% X 299.1951 = 318,901 ש"ח אבדן פנסיה- 10% - 30,000 ש"ח עזרת צד ג'- 30,000 ₪ הוצאות ונסיעות- 30,000 ₪ הוצאות עבור טיפולי שיניים- 17,300 ש"ח אבדן שכר האב- 6,000 ₪ ניכויים- 30,841 ₪ סך הכל - 519,006 ₪. לסכום זה יתווסף סך של 13% כשכ"ט עו"ד. בנוסף, יש להגיש תכנית השקעות בנוגע לפיצויים תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. ניתן היום, י"ט שבט תשע"א, 24 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. עמוד השדרהשברחוליות