הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני

הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני בעקבות תאונת דרכים: מבוא התובע, יליד 28.3.79, נפגע בשתי תאונות דרכים: הראשונה אירעה ביום 6.3.07 (להלן- "תאונת הדרכים הראשונה"), והשנייה אירעה ביום 1.8.07 (להלן- "תאונת הדרכים השנייה"). הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונות הדרכים. הנכות לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונה פרופ' ע' פייזר, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. בחוות דעתו מיום 28.2.10, סקר פרופ' ע. פייזר את ממצאי בדיקתו, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, ואת תלונותיו של התובע. המומחה ציין שבתאונה הראשונה נפגע התובע כרוכב אופנוע, ופונה באמצעות אמבולנס לבית החולים שערי צדק. צוין שעל פי רישומי מד"א, התלונן התובע על כאבים בצלעות מימין, ביד ימין וברגל שמאל. בחדר מיון התלונן על כאבי ראש, חזה שמאל, צוואר ירך ימין וברך שמאל. בבדיקתו נמצאה רגישות מינימאלית באפגסטריום, שפשוף בירך ימין ורגישות בצלעות תחתונות משמאל. כן נמצאה רגישות קלה בצוואר ובגב תחתון. בצילום חזה לא זוהה שבר, והתובע שוחרר לביתו עם המלצה ל- 4 ימי חופשת מחלה. עוד ציין המומחה כי גם תאונת הדרכים השנייה הייתה תאונת אופנוע, במהלכה החליק התובע על רגלו הימנית, ובעקבותיה נבדק בטר"מ. המומחה פירט בהרחבה בחוות הדעת את הטיפולים הרפואיים שקיבל התובע, ממצאי הבדיקות שנמצאו במהלך הטיפול בתובע, ואת ממצאי בדיקות העזר שנערכו לתובע במהלך השנים מאז תאונות הדרכים. אשר לבדיקה הקלינית שערך, ציין המומחה כי הוא מצא רגישות מותנית מעל 2-1 L קורנת לשכמה הימנית; הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני, כוח ס ברגליים היה תקין; ההחזרים הגידיים שהופקו היו תקינים; התחושה ברגליים הייתה תקינה, צוין פחות תחושה בצד חיצוני של רגל ימין; הרמת רגל ישרה 70 מעלות דו צידית; השוקיים בהיקף זהה; ברכיים: טווח תנועה מלאה וסימטרי. יציבות שמורה לכל הכיוונים; ללא אודם, חום נפיחות או נוזל; קיימת רגישות בסדק מפרקי מדיאלי של ברך שמאל; שחיקה פטלו פמורלית שלישית; מבחן מקמורי תקין דו- צדדית; מציין רגישות מעל רצועה קדמית לטרלית בקרסול ימין; שני הקרסוליים בהיקף זהה של 29 ס"מ; טווח תנועה מלא וזהה: 0 מעלות כיפוף לאחור ו- 30מעלות כיפוף לפנים; תנועות סיבוב טלריות תקינות; ויציבות שמורה. על יסוד ממצאיו קבע המומחה שלתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות תאונת הדרכים הראשונה, בשיעור של 5%, בשל הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, לפי פרט 37(5)א' (במחצית) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"), בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מתני, ללא חסר עצבי, ובשיעור של 5% לפי פרט 48(2) (מחצית), לתוספת לתקנות, בגין נזק חלקי של מניסקוס מדיאלי בברך שמאל. כן קבע המומחה שבעקבות תאונת הדרכים השנייה לא נותרה לתובע נכות צמיתה. אף שהנתבעת חלקה על חוות דעתו של המומחה, ושלחה לו שאלות הבהרה, הוא לא זומן לחקירה. לטענתה של הנתבעת, קביעותיו של המומחה היו מבוססות על תלונות סובייקטיביות של התובע. נטען שאמינותו של התובע מפוקפקת, ושבמהלך חקירתו הנגדית הודה כי בעבר שיקר ביחס למצבו הרפואי על מנת להשתחרר משירות בצה"ל, ואכן בעקבות תלונותיו השקריות הוא שוחרר בשל חוסר התאמה. לאחר שבחנתי את השגותיה של הנתבעת, אל מול הסברי המומחה בחוות דעתו, מצאתי שיש לאמץ את קביעותיו של המומחה. המומחה ביסס את הערכתו על ממצאים אובייקטיביים, לרבות בדיקה קלינית יסודית שאת ממצאיה פירט בחוות דעתו, ולרבות ממצאי בדיקות עזר. לא מצאתי כל יסוד לפקפק בממצאיו ובחוות דעתו, ועל כן מצאתי שיש לקבוע שבעקבות תאונת הדרכים הראשונה נותרה לתובע נכות משוקללת בשיעור של 9.75% (בעוד שלא נותרה לו נכות צמיתה בעקבות תאונת הדרכים השנייה). הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בתצהירו פירט התובע כי מאז תאונות הדרכים הוא סובל מכאבי גב, כאבים בברך שמאל ובקרסול ימין. הכאבים מתגברים בהליכה או בעמידה ממושכת, בעלייה במדרגות, בכיפוף ברכיים, או בשינויי מזג אוויר. בשל הפגיעה הוא כמעט שאינו עוסק בספורט, כפי שעשה בעבר, ועל כן עלה במשקל. אשר לעבודתו, ציין התובע, כי לאחר תאונות הדרכים הוא עדיין מנהל עסק למכירת תכשיטים, כפי שהיה לפני התאונות. לעסק שתי חנויות, ואולם לפני התאונות החל בהכנות לשם הרחבת העסק לחנויות נוספות ולמתן זיכיונות. בעטיין של תאונות הדרכים, ובשל הצורך לטפל בעצמו, נאלץ לגנוז את תכניותיו. במהלך עבודתו הוא משרת את לקוחותיו ומציג להם סחורה, ובסוף יום העבודה, הוא חש בגבו וברגליו. במהלך חקירתו הנגדית, פירט התובע שבעסק עובדת גם אשתו, וכי במהלך השנים, לפני ואחרי התאונה עבדו בעסק תמיד בין 5 ל- 7 עובדים. בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים לא נסגרה החנות, והמשיכה בעבודה רגילה. הוא עצמו מגיע לחנות מדי יום, ומתחיל את עבודתו בערך בשעה 09:00. לאחרונה הפסיק לעבוד בימי שישי, אף שהחנות פתוחה באותו היום. כיון שעמידה ממושכת גורמת לו לכאבים, הוא נאלץ לשבת הרבה במהלך העבודה, הוא מתקשה להרים דברים כבדים, ואולם בחנות אין דברים כבדים שעליו להרימם, התכשיטים ואביזרי האופנה אינם כבדים. לטענת התובע בסיכומיו, יש לקבוע שנכותו התפקודית, כמו גם הגריעה מכושר ההשתכרות, צריכים לעמוד על גובה הנכות הרפואית לפחות. מנגד טענה הנתבעת כי נכותו של התובע מורכבת משברי נכויות ונכות מזערית, וכי אין לה כל השלכה תפקודית. הנתבעת הפנתה לכך שהתובע התמיד מעבודתו, וכי לא הייתה כל ירידה בשכרו. נטען שעיסוקו של התובע אינו מצריך מאמץ פיזי, שבכל רגע נתון נמצא עמו בחנות לפחות עובד נוסף, וכי לא נגרמה מגבלה המונעת ממנו לעסוק במגוון רחב של עיסוקים. בהביאי בחשבון את טענות הצדדים, מצאתי שאף שמדובר בשתי נכויות באברים שונים, אשר כל אחת מינימאלית בפני עצמה, אין להתעלם מהנכויות שנקבעו, וכי יש להן השלכות תפקודיות גם בשים לב להיבט הניהולי של עבודת התובע. העבודה מחייבת שירות של לקוחות, עמידה ממושכת, ועל כן לסווגה כחסרת משמעות תפקודית. בדרך כלל משקפת הנכות האורטופדית גם את שיעור הנכות התפקודית, (ראו למשל את פסק הדין בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792), ובנסיבות העניין מצאתי שיש להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור הנכות האורטופדית, היינו- 9.75%. הנזקים הנזק הלא ממוני בגין תאונת הדרכים הראשונה זכאי התובע לפיצוי בסכום מעוגל של 18,500 ₪, ובגין תאונת הדרכים השנייה, שבעקבותיה לא נקבעה לתובע נכות, ולאחר טיפול קצר בטר"מ לא נזקק התובע לטיפול רפואי כגון ניתוח, קיבוע בגבס וכיוצ"ב, מצאתי שיש לקבוע פיצוי בסכום של 5,500 ₪. סה"כ זכאי התובע לפיצוי של 24,000 בראש נזק זה. הפסד הכנסות- נתונים כלליים כאסמכתא לטענותיו בדבר הפסד הכנסות הגיש התובע דוחות שומה לשנים 2005 עד וכולל שנת 2008. מעיון בשומות ניתן לראות שהמס על הכנסתו של התובע נקבע בחישוב מאוחד, היינו, על הכנסה חייבת לאחר צירוף הכנסתם החייבת של התובע ושל אשתו, ועל כן המס ששולם הינו המס החל על צירוף הכנסותיהם. מעיון בשומות מס הכנסה שהגיש התובע לבית המשפט, ניתן לדלות את הנתונים הבאים: הכנסתו החייבת של התובע בשנת 2005 הייתה 185,936 ₪ (ההכנסה החייבת ממשכורת המפורטת בחלק 2 הינה הכנסת בן הזוג, היינו, הכנסתה של אשתו). בניכוי מס כולל על פי חישובה של הנתבעת בתחשיב הנזק הסתכמה הכנסתו נטו של התובע באותה השנה לסכום של 136,117 ₪. הכנסתו החייבת של התובע בשנת 2006 הייתה 167,501 ₪. בניכוי מס הסתכמה הכנסתו של נטו של התובע, על פי חישוב הנתבעת בתחשיב הנזק, לסכום של 120,740 ₪. הכנסתו החייבת של התובע בשנת 2007, היא השנה שבה אירעו התאונות, הינה 160,972 ₪. בניכוי מס עמדה הכנסתו נטו של התובע באותה השנה על סכום של 119,792 ₪. הכנסתו החייבת של התובע בשנת 2008 הייתה 205,816 ₪. בניכוי המס עמדה ההכנסה נטו של התובע על סכום של 157,537 ₪. התובע נמנע מלצרף את שומת שנת 2009, וחלף השומה האמורה הגיש אישור מאת מר כהן רפאל, יועץ מס וחשבונאי מוסמך, לפיו עמדה הכנסתו החייבת של התובע בשנת 2009 על 237,000 ₪. (לשם השוואה ראוי לציין שגובה ההכנסה החייבת של התובע ובת זוגו בשנת 2008, היה 240,942 ₪). האישור האמור אינו מבאר מה גובה הכנסתו החייבת של התובע מעסק, ומה גובה הכנסת בת הזוג ממשכורת, ואין כל נתונים המאפשרים את ההפרדה בין שני סוגי ההכנסה. האישור אף אינו מבאר האם היו סוגי הכנסה חייבת נוספים כגון רווח הון, כפי שהיה למשל בשנת 2005. בהעדר הפרטים הרלוונטיים לחישוב ההכנסה, לא מצאתי שיש להתייחס לנתון האמור (המשקף כאמור ירידה של כ- 3,000 ₪ לעומת כלל ההכנסה החייבת בשנת 2008). כמו כן לא מצאתי שיש להתייחס לאישור שניתן לגבי הכנסה חייבת של התובע בחודשים הראשונים של שנת 2010. ההכנסה החייבת, במיוחד מעסק, מחושבת על בסיס שנתי, ולא ברור כיצד חושבה לצורך האישור. בהעדר הצדקה לכך שלא נמסרו פרטים מלאים לשנת 2009 ו- 2010, ניתן להניח שאילו היו הנתונים מוגשים באופן מלא כנדרש, לא היה בהם כדי לתמוך בטענותיו של התובע בדבר הפסדי ההכנסה. הפסד הכנסות בעבר כידוע, הפסד הכנסות בעבר הינו ראש נזק הטעון הוכחה. עצם קיומה של נכות אורטופדית, כמו גם עצם קיומה של נכות תפקודית או נכות זמנית בשיעור גבוה, אינם מעידים על כך שלנפגע נגרם בהכרח הפסד הכנסות בתאונת הדרכים. עיון בשומות שהגיש התובע מעיד על כך שלא הייתה פגיעה בהכנסותיו של התובע בעקבות תאונות הדרכים. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שגם סמוך לאחר תאונות הדרכים המשיכו החנויות בפעילות תקינה. השוואת הכנסתו של התובע על פי השומות מעידה על כך שהכנסתו נטו של התובע בשנת 2006 הייתה נמוכה בכ- 15,000 ₪ מהכנסתו בשנת 2005 שקדמה לה. ההכנסה נטו בשנת התאונה הייתה נמוכה אך בכ- 1,000 ₪ מההכנסה בשנה שקדמה לה. בשנת 2008 הייתה הכנסתו נטו של התובע גבוהה באופן משמעותי ( 157,537 ₪). תנודתיות זו אינה מצדיקה קביעה לפיה הירידה בסך של 1,000 ₪ בהכנסות בשנת 2007 נגרמה בגין התאונות. טענתו של התובע לפיה עובר לתאונת הדרכים הראשונה החל במהלכים להרחבת העסק, לפתיחת חנויות נוספות או למתן זיכיונות, לא הוכחה בצורה כלשהי ונותרה כטענה בעלמא. כפי שהתברר בחקירה נגדית, התובע לא בחל באמצעים לשם שחרור משירות בצה"ל, ובמהלך חקירתו הודה במפורש כי שיקר לרופאים שבדקו אותו, ובוודאי שבנסיבות האמורות אינני מוצאת מקום לקבל את עדותו היחידה של התובע שהינה עדות יחידה של בעל דין, אשר לא נתמכה בעדות כלשהי או בראייה אובייקטיבית, כאסמכתא לטענה האמורה. לפיכך מצאתי שיש לקבוע שלא הוכחו הפסדי הכנסה בעבר, ועל כן אין לקבוע פיצוי בראש נזק זה. הגריעה מכושר ההשתכרות והפסד הפנסיה לטענת התובע בסיס השכר לחישוב הפיצוי בגין הגריעה מכושר השתכרותו הינו 16,000 ₪. לטענת הנתבעת, נמנע התובע מלהוכיח את בסיס השכר, והתחמק במהלך חקירתו הנגדית מלהשיב במדויק לשאלות שנשאל אודות שכרו. לשם קביעת בסיס השכר מצאתי שיש לאמץ את שכרו נטו של התובע לשנת 2008 כמשקף את פוטנציאל שכרו, היינו, 157,537 ₪, או כ- 13,128 ₪, ובערכי יום מתן פסק הדין- 14,570 ₪. בהנחה של עבודה עד גיל 70, יש לטעמי לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 190,000 ₪ בראש נזק זה, המקביל ל- כמחצית מתחשיב אקטוארי מלא. הסכום האמור, מגלם לטעמי גם את הפגיעה בזכויות הפנסיה, ולפיכך לא מצאתי שיש לקבוע סכום נוסף בראש נזק זה. עזרת הזולת התובע עתר בסיכומיו לפיצוי בסכום של 100,000 ₪ בראש נזק זה. לטענתו, לאחר תאונות הדרכים קיבל סיוע רב מבני משפחתו, בעיקר מאמו. אמו סייעה לו לדבריו, בעיקר כשהיה עם הילדים. כן טען התובע שעובר לתאונות הדרכים היה מסייע לאשתו בפעולות שונות במשק הבית, והיום הוא מתקשה עד מאוד בביצוען. לטענת הנתבעת, בשים לב לשיעור הנכות שנקבע, כמו גם לנכות הזמנית, ניתן להניח שהתובע נזקק בעבר לעזרה מסוימת מעבר לחובתם המוסרית של קרוביו. יתכן שגם בעתיד יזדקק לעזרת מה. מצאתי שיש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בסכום של 5,000 ₪. הוצאות התובע עתר לפיצוי בסכום של 70,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, וכן להוצאות של 77,000 ₪ בשל ניידות מוגברת. עבור חלק מההוצאות הגיש קבלות, לרבות קבלה עבור מיטה מתכווננת. הנתבעת טענה שלא קיים קשר סיבתי בין הקבלות לבין תאונות הדרכים, וכי חזקה היא שההוצאות הרפואיות ממומנות בסל הבריאות. בשים לב לטיבה והיקפה של הנכות, אינני סבורה שיש הצדקה לקביעת פיצוי בגין ניידות מוגברת, או כי ישנה הצדקה רפואית למיטה המיוחדת שאת הוצאות רכישתה תבע. ניתן להניח שהתובע נזקק ויזדקק בעתיד להוצאות רפואיות, מעבר להוצאות שבסל הבריאות. אני קובעת את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן, לסכום של 3,000 ₪. סיכום אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סכום כמפורט להלן: נזק לא ממוני- 24,000 ₪; גריעה מכושר השתכרות- 190,000 ₪; עזרת הזולת- 5,000 ₪; הוצאות - 3,000 ₪; סה"כ- 222,000 ₪. הנתבעים ישיבו לתובע גם את הוצאות המשפט שהוציא, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהמועד שבו יומצא פסק הדין לבא כוחה של הנתבעת. מותנייםעמוד השדרה