הגשת תביעת חוב באיחור של 5 שנים

מונחת בפניי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמו של מר מיכאל צ'רקשטין (להלן: "המבקש") בגין עבודתו בחברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אויר בע"מ (להלן: "החברה"). טענות המבקש בקצירת האומר; המבקש הגיש תביעת חוב למפרק החברה ביום 17.10.08, וביום 22.10.08 דחה המפרק את תביעת החוב עקב העובדה שהוגשה באיחור. המבקש טוען כי לא קיבל הודעה מהכונס הרשמי על מתן צו פירוק לחברה ועל כן תביעת החוב הוגשה אך במועד זה. כמו כן, טוען המבקש כי דחיית תביעת החוב אשר עצם קיומו אינו שנוי במחלוקת, תפגע קשות במבקש אולם לא תגרום נזק לחברה או ליתר הנושים מאחר ועסקינן בחוב שנוצר למבקש מעבודתו ומי שילמו הינו המוסד לביטוח לאומי. עמדתו של מפרק החברה הינה דחיית הבקשה; צו הפירוק לחברה ניתן ביום 9.7.03 ותביעת החוב של המבקש הוגשה כחמש שנים לאחר מכן, מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד. החלטת המפרק הדוחה את תביעת החוב מנימוק של איחור במועד הומצאה למבקש ביום 22.10.08 כאשר רק ביום 18.12.09 פנה המבקש בבקשה להארכת מועד לכונס הנכסים הרשמי. כנ"ר העביר את הבקשה למפרק והלה פנה למבקש בהודעה כי אין מקום כעת להגשת בקשה להארכת מועד, החלטתו בתביעת החוב הינה סופית וככל שהמבקש חפץ להשיג עליה, עליו להגיש ערעור לבית משפט של פירוק. ביום 14.9.10 הוגשה הבקשה דנא לבית המשפט, בחלוף שנתיים מקבלת הכרעת המפרק. בגין השיהוי הכבד שנקט בו המבקש ובהיעדרם של טעמים מיוחדים לקבלת תביעת החוב במועד מאוחר, סבור המפרק כי יש לדחות את הבקשה. זאת ועוד, לטענת המפרק, כל טענותיו של המבקש בדבר אי גרימת נזק לנושי החברה נטענות בעלמא ואדרבא, מבקש המפרק להדגיש, בעת הזו נוצרה לנושים הסתמכות בדבר מסת החובות ואין להלאותם בחובות נוספים. מעיון בטענות הצדדים כאמור לעיל, איני מוצאת כל טעם להיעתר לבקשה להארכת מועד ולחרוג מן ההלכה הפסוקה שקבעה רף קשיח לעניין מועד הגשת תביעת חוב, כאשר איחור של מספר ימים לאחר המועד הינו עניין מהותי, קל וחומר איחור בן חמש שנים. ברם, בקשתו של המבקש הינה לקונית וטענותיו אינן רלוונטיות לנסיבותיו הספציפיות אלה מהוות ציטוט של ההלכות הפסוקות בסוגיה; המבקש טוען כי הגיש את תביעת החוב במועד שנודע לו אודות צו הפירוק שניתן לחברה, ואולם המבקש אינו מבאר כיצד נודע לו על פירוק החברה "כך לפתע" כחמש שנים לאחר שניתן צו הפירוק. כמו כן טוען המבקש כי לא ידע על צו הפירוק כיוון שלא קיבל על כך הודעה מטעם הכונס הרשמי, ואולם, מן המפורסמות בדיני פירוק הינה הלכת הידיעה הקונסטרוקטיבית המשיתה חזקה על נושה כי ידע אודות מתן צו הפירוק מיום שזה פורסם ברשומות. ברי כי אין כל מקום לטענה כי לא נתקבלה הודעה מן הכונס הרשמי אודות הפירוק, שכן הכונס הרשמי או לצורך העניין, המפרק, אינם שולחים הודעות לנושים אודות צו הפירוק. יתרה מזאת, בענייננו טענתו של המבקש כי לא ידע אודות פירוק החברה הינה תמוהה ביתר הן לאור העובדה כי עסקינן בעובד של החברה אשר היה נוכח בעת הפסקת פעילותה (להבדיל מנושה אחר למשל אשר אין לו קשר קבוע עם החברה והוא לא התעניין בה במשך תקופה), והן לאור הודעת הפיטורין שהמבקש בעצמו צירף לבקשה. הודעת הפיטורין מיום 5.11.03 מודיעה למבקש מפורשות על הפסקת העסקתו בחברה עקב הפסקת פעילות החברה במסגרת הליכי כינוס הנכסים של החברה. אף אם המבקש אינו בקיא בטרימינולוגיה המשפטית ומשכך לא הבין את משמעות הדברים ואת הקשר שבין כינוס נכסי החברה לפירוקה, עדיין לא מצאתי מלהבין מדוע המתין חמש שנים כדי לברר אודות הזכויות המגיעות לו מן החברה. אין בבקשת המבקש ואף לא בתשובתו לתגובת המפרק הסבר, ולו הנימוק הקטן ביותר, לשיהוי הממושך בו נקט או לחילופין, פירוט הפעולות בהן נקט במשך השנים כדי לקבל את זכויותיו. לא זאת אף זאת; גם לאחר שכבר הגיש המבקש את תביעת החוב למפרק המשיך בהתנהלות זו כאשר הבקשה לבית המשפט של פירוק הוגשה כשנתיים לאחר שהתקבלה הכרעת המפרק (!) עולה כי המבקש המתין למעלה משנה מיום שהתקבלה הכרעת המפרק (22.10.08) ועד ליום בו פנה לכונס הרשמי בבקשה להארכת מועד (18.12.09). לאחר מכן המתין המבקש עוד מחצית שנה מיום שקיבל את הערת המפרק כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו ועל המבקש לפנות לבית משפט של פירוק, עד שפנה בפועל לבית המשפט בבקשה דנא. המבקש הגיב בתשובתו למפרק וטען בה כי ביום 22.10.08 המפרק שלח למבקש: "הודעה, ולא החלטה, (ההדגש במקור- ו.א.) בכתב יד לא ברור שנכתב על הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב". נראה כי המבקש נתפס לכלל טעות; בנימוק הראשון לבקשה שהציג המבקש מפורט כי "ביום 22.10.08 דחה המפרק את התביעה בטענה שזו הוגשה באיחור". ברי כי לאחר שטען כך בבקשה, אין באפשרותו לחזור בו במסגרת תשובתו למפרק ולטעון כי ביום 22.10.08 לא נתקבלה החלטת המפרק. כמו כן, לאור טענתו של המבקש מניה וביה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 23.2.09, הרי שלא ייתכן כי ביום 22.10.08 החזיר המפרק תשובה בכתב יד על גבי בקשה זו. אם כך, טענתו של המבקש כי לא הייתה מעולם החלטה מטעם המפרק אשר תהווה החלטה סופית שניתן לערער עליה רק לבית המשפט, נדחית בשתי ידיים ולו בשל אבק ריחו של חוסר תום שדבק בה מעבר לאי נכונותה עובדתית אף לשיטתו של המבקש בעצמו. מצאתי כי די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה על הסף. עם זאת, לאור עמדתו של כונס הנכסים הרשמי לפיה עסקינן בתביעה לקבלת תגמולי מוסד ביטוח לאומי ולאור ידיעתו כי המל"ל נוקט במדיניות גמישה המאפשרת לעובדים הגשת תביעת חוב עד שבע שנים מיום צו הפירוק, הועברה הבקשה לעמדתו של המוסד לביטוח לאומי לגופו של עניין. עמדת המוסד לביטוח לאומי הינה כי לאור העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה לבית המשפט רק ביום 14.9.10 הרי שלמעשה חלפו למעלה משבע שנים מיום מתן צו פירוק לחברה ויש לדחות את התביעה אך מטעם זה. עוד מציין המל"ל כי אף אם תיבחן הבקשה במישור מימוש הזכויות בהתאם לחוק הביטוח הלאומי הרי שיש לדחותה לאור ההגבלה המפורשת שקבע המחוקק להגשת תביעה לקבלת גמלה מכוח הביטוח הלאומי והיא 12 חודשים מיום שנוצרת עילת התביעה וזאת כדי להמריץ את הזכאים להגיש תביעתם בסמוך להיווצרות זכאותם לגמלה. המל"ל התייחס אף לתביעת החוב של המבקש לגופה ושמט את הבסיס לטענת המבקש כי התביעה מוכחשת וכי אין מחלוקת לעניין זכאותו. כמו כן מציין המל"ל כי זכאותו של המבקש לפיצויי פיטורין אינה ודאית כלל לאור ניתוק ביחסי עובד מעביד לתקופה של חודשיים במהלך עבודתו כפי שעולה מטופס ה106 שצורף לתביעה. כמו כן, אין המסמכים שצרף המבקש כדי להעיד על זכאותו לדמי הבראה ועל זכאותו ל-21 ימי חופשה או רכיב ביגוד כפי שתבע ללא בסיס מספק. עמדתו של המוסד לביטוח לאומי מחזקת אותי בדעתי שאין מקום בשלב זה, שנים רבות לאחר שניתן צו פירוק לחברה, לידון בתביעת החוב של המבקש. סןף דבר, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין ישא המבקש בהוצאות המפרק בסך 3,500 ש"ח אשר ישאו יבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אני מתנצלת בפני הצדדים שעקב תקלה, שאיננה תלויה בי, ניתנת החלטתי זו באיחור. ניתנה היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים. תביעת חובחוב