##להלן פסק דין בנושא מורשה נהיגה עבור נכה:## 1. עניינה של התביעה שבפנינו החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל" או "התובע") בדבר הפסקת קצבת הניידות של הנתבע ודרישה להחזר חוב שנוצר בגין תשלומי קצבת ניידות והלוואה עומדת שניתנה לנתבע. רקע עובדתי 2. הנתבע, יליד 1977, נכה אשר הוכר ע"י המל"ל כמוגבל בניידות בשיעור של 100%. החל מתאריך 19.11.95, אביו של המוגבל בניידות, מר חסן עומר (להלן: "האב"), משמש כאפוטרופוסו בהתאם לצו של בית הדין השרעי. 3. ביום 27.6.95 הגיש הנתבע באמצעות האב תביעה לגמלת ניידות (להלן: "התביעה הראשונה"). בתביעה צוין, כי "מורשה הנהיגה" ברכב הוא האב. 4. התביעה אושרה לפי הסכם הניידות (הסכם שנערך ונחתם ביום ט"ו בסיוון תשל"ז (1 ביוני 1977) בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, ופורסם בילקוט הפרסומים 2340 ביום 3/7/77). ביום 24.11.95 רכש הנתבע רכב מסוג מיצובישי סופר לנסר GLI 1600 סמ"ק, שנת ייצור 1996, תוך מימוש הטבות בניידות. 5. ביום 6.9.00 שב והגיש הנתבע באמצעות האב תביעה לגמלת ניידות (להלן: "התביעה השנייה"). בתאריך 14.11.00 החליטה ועדה לעניין רכב מיוחד לאשר לנתבע הלוואה עומדת לרכישת רכב ובתאריך 12.11.00 רכש הנתבע רכב מסוג שברולט אלרו 2400 סמ"ק, שנת ייצור 2001, באמצעות הלוואה עומדת. האב חתם על התחייבות לפיה הוא מורשה הנהיגה שינהג ברכב. 6. רישיון הנהיגה של האב פג ביום 15.2.02 מחמת אי תשלום קנסות. האב קיבל הארכת תוקף לרשיון עד ליום 10.12.02 וממועד זה ואילך לא היה בעל רשיון בר תוקף. אף על פי כן, ביום 19.12.04, שב והגיש הנתבע באמצעות האב תביעה לגמלת ניידות, כאשר בתביעה חתם האב כי הוא מורשה הנהיגה של הנתבע אף שבאותו המועד לא החזיק ברשיון נהיגה תקף (להלן: "התביעה השלישית"). 7. ביום 24.5.05 שלח המל"ל הודעה לנתבע כי הואיל ורישיון הנהיגה של האב שהינו מורשה הנהיגה של הנתבע פג ביום 15.2.02, חדל להתקיים תנאי מהתנאים המזכים בקצבת ניידות ולפיכך, בהתאם לסעיף 20(א)(3) להסכם הניידות, יופסק תשלום קצבת הניידות החל מיום 1.6.02. עוד הודע לנתבע במכתב זה, כי הוא חייב בהחזר ההלוואה העומדת החל מיום 1.6.03, בהתאם לסעיפים 12(א)(6) ו- 12(ד)(1) להסכם הניידות. לאחר משלוח מכתב זה המציא האב למל"ל אישור לפיו היה לו רישיון נהיגה זמני עד ליום 10.12.02 ולפיכך הוציא המל"ל לנתבע מכתב נוסף בו צוין, כי תשלום קצבת הניידות יופסק החל מיום 1.1.03, וכי הוא חייב בהחזר ההלוואה העומדת, כאשר, היום בו הופרה ההתחייבות הוא 01.01.03. 8. לאחר שהנתבע לא החזיר את חובו, הגיש המל"ל את התביעה שבפנינו, להחזר הלוואה עומדת והחזר קצבת ניידות. טענות הצדדים 9. טוען המל"ל, כי לפי סעיף 5(ג) להסכם הניידות, אחד התנאים המזכים בקצבת ניידות הוא שלמוגבל בניידות שאין לו רישיון נהיגה בתוקף, יש "מורשה נהיגה". לפי סעיף 2 להסכם, תנאי לאישור מורשה נהיגה הוא "אם בידו רישיון נהיגה בר תוקף". מאחר שהאב לא חידש את רישיונו החל מ-10.12.02, חדל להתקיים התנאי המזכה בהטבות ניידות ואף חלה חובת החזר ההלוואה העומדת משהמוגבל בניידות או קרוב משפחתו הפרו את התחייבויותיהם כלפי המל"ל. 10. בכתב ההגנה הודה האב, כי עקב הצטברות קנסות (חניה ו/או תנועה) שהוטלו עליו, הותלה רשיונו. לטענת האב, אין לראות בעיכוב חידוש רישיון נהיגה מחמת אי תשלום קנסות כאילו "אין בידו רישיון נהיגה בר תוקף" וכאילו מדובר בהפרת התחייבות כלפי המל"ל אשר מאפשרת למל"ל לנקוט בסנקציות שנקט כלפי הנתבע. 11. יתרה מכך, לטענת האב, עם היוודע לו דבר עיכוב חידוש רשיון הנהיגה שלו, פנה למל"ל (בסניף מגוריו) ועדכן אותו על התליית רשיונו והודיע כי תפקיד "מורשה נהיגה" יועבר מעתה אל אישתו של הנתבע, הגב' עומר פאטמה. לדבריו, גם הפוליסה של חברת הביטוח עודכנה והוסף שמה של הגב' עומר החל מיום 1.12.03. לטענתו, פעל על פי הנחיות פקידה בשם "תמי" בסניף כרמיאל ועדכן את המל"ל כאמור באמצעות תיבת השירות בסניף זה. 12. לטענת הנתבע באמצעות אביו, מאחר ואשתו עומדת בכל התנאים הדרושים לשמש "מורשה נהיגה", לא חדלו להתקיים התנאים המזכים את הנתבע בקצבת ניידות ובהלוואה ואין הנתבע חייב בהשבתם. 13. לטענת הנתבע, גם אם חלה תקלה כלשהי לפרק זמן קצר בקיום התנאי המזכה, הרי שהיא לא הייתה בידיעתו ו/או בשליטתו. בסיכומיו, העלה ב"כ הנתבע טענות חדשות. בין היתר טען, כי חובת המל"ל לפקח על קיום התנאי הבסיסי למורשה נהיגה והוא קיומו של רישיון נהיגה בתוקף. 14. באשר להעברת "מורשה הנהיגה" לאישתו של המוגבל בניידות טוען המל"ל, כי הנתבע התחתן עם הגב' עומר פאטמה ביום 23.08.03, בעוד שתוקף רשיון הנהיגה של האב פג עוד ב- 12/12. מכל מקום טוען הנתבע, כי לא נתבקשה ולא נתקבלה הסכמה בכתב של המל"ל בדבר שינוי מורשה הנהיגה. מהלך הדיון 15. ביום 10.11.09 הצדדים הגיעו להסכמה, כי עניינו של התובע יועבר להתייעצות נוספת במשרד הראשי. ביום 24.12.09, הודיע ב"כ המל"ל כי אין שינוי בעמדתו שכן, לטענתו, בתקופה מיום 10.12.02 ועד ליום 23.1.05 לא היה מי שינהג ברכב הניידות. לטענת המל"ל, האב הגיש תביעה להחלפת הרכב ביום 19.12.04 וציין בה כי הוא זה אשר ינהג עבור בנו ולא אשתו של הנתבע, בזמן שהוא אינו בעל רישיון נהיגה בר תוקף. לטענת הנתבע, רק ביום 23.1.05, הוגש רישיון הנהיגה של אשת הנתבע. 16. הנתבע באמצעות אביו פנה לועדה לביטול חובות אשר החליטה כי החוב עומד בעינו לאור הפרת הסכם הניידות. 17. מטעם התובע הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' תמי קשת, מנהלת מדור ניידות במוסד לביטוח לאומי סניף כרמיאל. הנתבע לא ביקש לחקור את גב' קשת על התעודה שמסרה. מטעם הנתבע העידו האב ואישתו של הנתבע, הגב' פאטמה עומר. דיון והכרעה 18. בבסיס המחלוקת עומדת השאלה, האם מתקיימות בענייננו העילות להחזר ההלוואה העומדת מכוח סעיף 12 להסכם הניידות והאם בצדק הופסקה קצבת הניידות החל מחודש 1.01.03. המסגרת הנורמטיבית 19. "תכליתו של הסכם הניידות לסייע במימון תחליף לרגליים שאין מתפקדות כראוי על מנת להקל על ניידות המוגבל (דב"ע נה/76-0 המוסד - עליזה טן-פי, פד"ע כט 3; בג"ץ 3457/95 זכריה רינס - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(5) 441; עב"ל 1248/00 יששכר יהודה- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 10045/95 אברהם הרמן - המוסד, לא פורסם). מכח תכלית זו קיימת תכלית שנגזרת ממנה והיא למנוע ניצול לרעה של הזכות שניתנה למי שהינו מוגבל בניידות ( דב"ע מח/76-0 לוציה פיינר - המוסד, פד"ע כ 93). 20. באשר לחובות המבוטח אשר מקבל הטבות לפי הסכם הניידות, או מעבר לכך, כמו בענייננו, מוטלת חובת התנהגות בתום לב וחובה להודיע על שינויים כאשר הפרה של תנאי יסוד שבהתחייבות כדין הפרת ההסכם שתוצאותיו זכות הנתבע לדרוש השבת התשלומים שהמבוטח קיבל שלא כדין (ראו דב"ע נה/76-0 המוסד - עליזה טן פי, פד"ע כט 3). 21. סעיף 5 (ג) להסכם הניידות קובע: "למוגבל בניידות שאין לו רשיון נהיגה בר-תוקף, תינתן הלוואה עומדת לרכישת רכב, אם נקבעו לו לפחות 60% מוגבלות בניידות ומתקיימים בו שני אלה: (1) הועדה הרפואית קבעה שלמוגבל בניידות צרכים יום-יומיים שלסיפוקם יש הכרח להסיעו באורח קבע; (2) יש לו מורשה נהיגה הדואג לצרכיו, מסוגל ומתחייב להסיעו באורח קבע למען צרכיו היום יומיים. " (ההגשה אינה במקור) 22. מורשה נהיגה מוגדר כקרוב משפחה: "בן זוג... אב... אם, ... שבידו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בניין, או בבניינים שהמרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 500 מטר..." 23. בפסיקה נקבע, כי "ככל שלמוגבל בניידות שאינו נוהג אין "מורשה נהיגה" כהגדרת ההסכם, עליו להחזיר את ההלוואה העומדת שניתנה לו (עב"ל 1272/04 המוסד לביטוח לאומי - ענת קולוס, (לא פורסם), 11.7.05; סעיפים 12(א)((6) ו-(7) להסכם הניידות) ותשלום גמלת הניידות ייפסק (סעיף 20 להסכם). עוד צויין בעניין קולוס: "מורשה הנהיגה בהתאם להגדרות אלה אינו סתם נוהג ברכב מעת לעת כמפורט בסעף 7 להסכם הניידות, אלא מי שנועד לדאוג באופן קבוע לצרכיו של המוגבל בניידות בין בדרך הסעתו ובין בדרך של סיפוק צרכיו תוך התחייבות לעשות זאת בדרך קבע. ל"מורשה הנהיגה" יש איפוא תפקיד רב חשיבות במערכת חייו של המוגבל בניידות. יש לו יעוד מוגדר הדורש מצדו התחייבות לפעול בדרך זו". האם הופרה בענייננו ההתחייבות באשר למורשה הנהיגה? 24. לטענת המל"ל, מאז חודש 01.01.03, אין לנתבע מורשה נהיגה שאושר "מראש ובכתב" כאמור בסעיף 7(ב) להסכם, וכמו כן, ממועד זה נוהגים ברכב נהגים שאינם מורשים בניגוד לתנאי סעיף 7(א) להסכם, ודי בכך כדי לבסס את חובת הנתבע להחזר ההלוואה מכוח סעיפים 12(א) (6) ו-(7) להסכם. 25. אין חולק, כי האב חתם על התחייבות לפיה הוא מתחייב להסיע את הנתבע על פי צרכיו ולהודיע למוסד אם יישלל רישיון הנהיגה שלו, אם ישתנה מקום המגורים שלו וכד' והוא לא עשה כן. אולם, השאלה האם מדובר בהפרה מהותית של חובות שהוטלו על הנתבע והאם הוא נותר ללא מורשה נהיגה בפועל החל מחודש 01/03. נטל ההוכחה 26. בעב"ל 261/05 חאלד אבו - עג'אג' נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 14.05.06), דעת הרוב הייתה כי יש לדרוש מהמבוטח את הוכחת הזכאות מבראשית: "השאלה על מי נטל הראיה במקרה הנוכחי אינה פשוטה. מחד המוסד המבקש לשלול גמלה שאושרה על ידו, צריך לכאורה להוכיח שלא מתמלאים עוד התנאים שזיכו את המערער בגמלה. מאידך, המערער הוא שלכאורה צריך להוכיח, שעדיין מתמלאים לגביו תנאי הזכאות, בשעה שהמוסד מודיע לו שבידו מידע, לפיו המערער לא מתגורר יחד עם בנו, כנראה מאז הגירושים. יוצא איפוא, שקבלת הגמלה על ידי המערער מאז הגשת תביעת ההטבות ואולי עוד קודם לכן מאז הגירושים, הייתה מוטעית. כאן מן הראוי להדגיש, כי המערער הוא התובע את הגמלה, וככזה הוא "המוציא מחברו", ועליו, בדרך כלל, נטל הראיה. הדברים נכונים במשנה תוקף באותם מקרים, בהם המידע שצריך להוכיח נמצא כמעט בלעדית בידי התובע. המערער הטוען שבנו מתגורר איתו, אצלו המידע המסויים הזה, ולכן אם יש ספק לגבי טיעונו בעניין זה, הוא יפעל כנגדו. במקרה הנוכחי, הטענה היא שמלכתחילה, מאז הגירושים, לא התגורר בנו, המוגבל בניידות, אצלו, ולכן יש מקום לדרוש מן המערער את הוכחת הזכאות מבראשית. ג. גם אם היינו משוכנעים, כי נטל הראיה במקרה זה מוטל על המוסד, אזי מסקנתי היא שהוא עמד בנטל זה. המוסד אומנם לא השכיל להביא ראיות משכנעות משל עצמו לתמוך בטיעונו לשלילת הגמלה, אך רשאי הוא להישען על ראיות המערער בעניין זה. ראיות אלה מטילות ספק אמיתי בטענת המערער, לפיה התגורר יחד עם המוגבל בניידות בתקופה הרלוונטית. " (ההדגשה אינה במקור) יש להדגיש, כי בכל הנוגע לשינויים העלולים להשפיע על הזכאות, חי המוסד מפיו של המבוטח. 27. בעב"ל 619/08 בעניין פלונית, נדונו התנאים באשר ל"מורשה נהיגה" לגבי קרוב משפחה תוך שנפסק כי: "ההכרה בקרוב משפחה כמורשה נהיגה "שבידו רישיון נהיגה בר תוקף" לפי סעיף 5(2) להסכם, מותנית בתנאים המבטיחים זמינותו של קרוב משפחה למוגבל בניידות למילוי צרכיו, כך שמורשה הנהיגה יוכל להסיע את המוגבל בניידות למען צרכיו היומיומיים." מכאן, שעל הטוען כי היה לו מורשה נהיגה אחר מזה שנרשם בתביעה שהוגשה למוסד, ומבלי להכנס בשלב זה לשאלה האם יכול להיות מורשה נהיגה מחליף מבלי שאושר ע"י המל"ל כנדרש בהסכם, להוכיח כי יש לנהג רישיון נהיגה בתוקף, כי הוא מתגורר בסמיכות אליו וכי הוא זמין למילוי צרכיו. האם היה לנתבע מורשה נהיגה לתקופה מ- 10.12.02 ועד לנישואיו? 28. האב טען בעדותו בפנינו, כי בתקופה שלאחר שלילת רישיונו, כשהיה צורך דחוף להסיע את הנתבע, הסיע אותו אחיו מזיד עומר. לא הוכח על ידי הנתבע כי אחיו של הנתבע יכול היה לשמש בפועל נהג לצרכיו היום-יומיים של אחיו. האח כלל לא הובא להעיד, לא הוצג בפנינו רישיון הנהיגה של האח והאב בעדותו הודה כי האח עובד במילו עוף. כמו כן כלל לא ברור היכן התגורר האח בתקופה הרלוונטית. 29. משלא הוכח בפנינו כי אחיו של הנתבע עונה על התנאים למורשה נהיגה, הרי שאנו קובעים, כי החל מיום 11.12.02 ועד 23.08.03 (מועד נישואיו של התובע) לא הוכח בפנינו כי היה לתובע מורשה נהיגה. האם הוכח כי החל מנישואי התובע בחודש 08/03, אשת הנתבע הייתה מורשה הנהיגה שלו? 30. האב טען כי אשת הנתבע היא זו שהחליפה אותו כמורשה נהיגה. אלא, שהנתבע נישא לגב' פאטמה רק בתאריך 23.08.03 והיא העידה בפנינו כי קודם לנישואיהם לא הייתה בקשר עם המשפחה. 31. גם לגבי אשת הנתבע לא הוכיח הנתבע בפנינו כי היא יכולה הייתה לשמש בפועל נהג לצרכיו היום-יומיים של בעלה. הגב' פאטמה העידה בעדותה בפנינו כי החל מתאריך נישואיהם היא זו שמסיעה את בעלה. אולם בפנינו הוצגה פוליסת ביטוח בה צורפה כנהגת נוספת מ- 11.12.03 ולא ממועד הנישואים. זאת ועוד, בשנת 2004, עת הגיש האב את התביעה השלישית, לא ציין בתביעה כי מורשה הנהיגה היא פאטמה, אלא, ציין את עצמו כמורשה נהיגה (על אף שבאותו מועד כלל לא היה לו רשיון נהיגה בר תוקף). 32. האב אשר טען מחד, כי עדכן את התובע כי מורשה הנהיגה היא אשת הנתבע, חתם מפורשות על התחייבות לפיה הוא מורשה הנהיגה. על יסוד נתון זה, בין השאר, אושרה הבקשה והאב הוכר כ"מורשה נהיגה". עם אישור הבקשה קיבלו האב והבן הלוואה עומדת לרכישת רכב וכן קיצבת ניידות. איננו מקבלים את טענת האב כי עדכן את המל"ל או ביקש כי מורשה הנהיגה תהיה אשת התובע, פאטמה. בתעודת עובד ציבור נרשם כי האב לא עדכן על שלילת תוקף רשיון הנהיגה שלו. האמור בתעודה לא נסתר והאב לא הביא כל הוכחה אחרת על עדכון הנתבע בדבר. לא זו בלבד שהאב לא עדכן את המל"ל על כך שתוקף רשיונו פג, אלא שביום 19.12.04, חתם על התחייבות כי הוא מורשה הנהיגה של הנתבע בעת שידע כי רישיונו אינו בתוקף. אין מחלוקת, כי בניגוד להצהרתו בטופס התביעות לא יכול היה האב לשמש מורשה נהיגה בהיעדר רשיון נהיגה. 33. אין נפקא מינא האם הסיבה לשלילת רישיונו של האב נעוצה באי תשלום קנסות או בסיבה אחרת. בפועל, לא רשאי האב להסיע את הנתבע כי אין בידו רישיון נהיגה בתוקף. המסקנה המתבקשת הינה, כי מחודש 12/12 ובודאי עד למועד הגשת התביעה השלישית בה הצהיר האב כי הוא מורשה הנהיגה, לא היה לנתבע מורשה נהיגה. החזר הלוואה עומדת וקצבת הניידות 34. סעיף 12 להסכם קובע כי העילות להחזר ההלוואה העומדת הן: "(א) המוגבל בניידות יהיה חייב להחזיר למוסד את ההלוואה העומדת אם אירע אחד מאלה: ... (6) חדל להתקיים או לא התקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת על פי הסכם זה; (7) המוגבל בניידות או האפוטרופוס שלו או קרוב המשפחה, לפי העניין, הפרו את התחייבויותיהם כלפי המוסד;" גם סעיף 20 להסכם הניידות קובע כי תשלום קצבת הניידות יופסק אם חדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בקצבת ניידות. 35. לאור הוראות ההסכם, וכעולה מהראיות בתיק שלפנינו, הרי שמאז 10.12.02 לא היה לנתבע מורשה נהיגה שאושר על ידי המל"ל ולפיכך, חדל להתקיים תנאי מהתנאים המזכים כאמור בסעיף 12(א) (6) להסכם וסעיף 20 להסכם, ולתובע קמה עילה לדרישת החזר ההלוואה העומדת והפסקת קיצבת הניידות. אף אם מקבלים היינו טענת הנתבע כי אשתו שימשה ויכולה הייתה לשמש כמורשה הנהיגה שלו, הרי שעדיין הייתה הפרה של ההסכם בתקופה שמ-10.12.02 ועד 11.12.03, תקופה העולה על 12 חודשים לעניין סעיף 12(ד) להסכם. 36. בניגוד לטענות ב"כ הנתבע בסיכומיו, אנו סבורים, כי לא המל"ל היה צריך לבדוק האם לנתבע יש "מורשה נהיגה" כדין, אלא, הנתבע באמצעות אביו הוא זה שהיה צריך לדווח למוסד על כל שינוי בנתונים, בהתאם לכתב ההתחייבות ולהצהרתו בטופס התביעה לגמלת ניידות. משהנתבע (באמצעות אביו) לא דיווח למל"ל על שינוי בפרטים מהותיים עליהם הצהיר ואשר יש בהם להשפיע על זכאותו לקבלת גמלת הניידות והלוואה עומדת, הצהיר הצהרות כוזבות, לא עמד בהתחייבויות שנטל על עצמו בכתב ההתחייבות ובהצהרות עליהן חתם וכן בהצהרתו בטופס התביעה, אין לו להלין אלא על עצמו. 37. טענת הנתבע כי המל"ל נהג בחוסר תום לב בהתנהלותו מול הנתבע בעוד הנתבע הוא שמסר למל"ל פרטים והצהרות בלתי נכונים הינה מקוממת וראויה להידחות. 38. בעקבות הפרת התחייבויותיו ואי הגילוי העובדות על ידי המוסד עד לשנת 2005 המשיך הנתבע לקבל את קצבת הניידות ואף קיבל הלוואה עומדת שלא כדין. על כן, בדין התבקש על ידי המל"ל להשיב את קצבת הניידות שקיבל מאז שנת 2003 ואת ההלוואה העומדת שקיבל. לנוכח כל האמור, דין התביעה להתקבל. המל"ל זכאי להחזר הטבות בניידות וקצבת ניידות שקיבל הנתבע החל מ- 1.1.03 ועד 31.5.05. 39. מאחר ועסקינן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, י' בניסן תשע"ב, 2 באפריל 2012, בהעדר הצדדים. מ. פריימןש ו פ ט ת חנה לידורנציגת עובדים עלי מאירנציג מעבידים רכבמשפט תעבורהנכותמורשה נהיגהחניית נכים / תו נכה