לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 4.5.2012 או עד למתן פסק-דין בת"פ 9967-02-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. ביום 6.2.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום, הכולל שלושה אישומים, המייחס למשיבים עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין (למשיבים 1 ו-3 בלבד); מספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה; איומים והחזקת סכין (לכל המשיבים ונאשם נוסף מוהנד טאהא) (להלן: מוהנד) והדחה בחקירה (למוהנד בלבד). ביום 22.3.2011 הוגש כתב אישום כנגד נאשם נוסף, פאיז חוגארי (להלן: פאיז), אשר אוחד עם כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים ב"כתב אישום מתוקן ומאוחד", כך שלפאיז מיוחסות עובדות האישום השני בלבד והוא נאשם במספר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים והחזקת סכין. לפי הנטען בכתב האישום, במועד הרלוואנטי השתתפו המשיבים 1-4 בקטטה כשהם נושאים עמם סכינים (להלן: האירוע הראשון). במהלך הקטטה תקפו המשיב 1 והמשיב 4 אדם בשם איוב אבו אלכבאש (להלן: אבו אלכבאש), בכך שהחזיקו אותו וחבטו בו תוך שהוא מנסה להימלט מידם. בהמשך, אף בעטו בו ונגחו בראשו עד שנפל ארצה. בהמשך לאירוע הראשון ובאותו היום, פרצה קטטה נוספת, במהלכה איימו המשיבים 1-4 על המתלוננים, ביניהם אבו אלכבאש (להלן: האירוע השני). פאיז, שהגיע גם הוא לזירת האירוע השני תקף את אביו של אבו אלכבאש באמצעות מקל ובכוונה לגרום לו חבלה חמורה ולאחר מכן תקפו אותו המשיבים 1, 2 ו-5. כמו-כן, המשיב 1 והמשיבים 4-5 דקרו והיכו את אבו אלכבאש בכל חלקי גופו, המשיב 1 אף ניסה להטיח בראשו אבן בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. בהמשך, ניסה המשיב 1 לדקור אדם נוסף וכן חלק מן המשתתפים הכו קטין שהיה מעורב בקטטה, בראשו באמצעות גרזן עד אשר התמוטט ונפל שותת דם. לאחר מכן המשיכו להלום בו באמצעות אלות בראשו ובגופו. לבסוף, לאחר האירועים המתוארים, ניסה המשיב 2 ליצור לעצמו אליבי באמצעות הנעת אדם למסור הודעה של עדות שקר. המשיב 1 ומוהנד הם אחים. המשיבים 2-4 אחים, בניו של פאיז, ולהם אחים נוספים ובהם קטין יליד 1998. בין המשיב 1 לבין המשיבים 2-4 קיימת היכרות מוקדמת. מוהנד ופאיז נתונים בחלופת מעצר. בד בבד הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. ביום 21.2.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים, בהסכמתו תוך שהוא שומר זכות להציע חלופה בהמשך. ביום 13.3.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים המתנהלים נגדו - בהסכמתו מאחר שלא עלה בידו להציע חלופה ובכפוף לאפשרותו להציע חלופה בהמשך. ביום 22.3.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 4, לגביו נקבע, כי אין חלופה המסוגלת לאיין את מסוכנותו. ביום 12.4.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו תוך שנקבע, כי היה ותהיה בידיו חלופה מוצעת אחרת, יוכל להציגה שוב לבית המשפט. על החלטות אלו לא הוגשו עררים או בקשות לעיון חוזר מטעם המשיבים. משלא הסתיים משפטם של המשיבים בתום תשעה חודשי מעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם. ביום 15.12.2011 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינם, החל מיום 6.11.2011, וזאת לאחר שבהחלטות קודמות הורה בית משפט זה לבית המשפט המחוזי לעשות מאמץ ולהוסיף מועדי הוכחות נוספים. משלא הסתיים משפטם של המשיבים, הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרם. ביום 2.2.2012 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרם של המשיבים ומוהנד בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינם, תוך שהורה לשירות המבחן להכין תסקירים בעניינם של מוהנד והמשיב 4 לצורך בחינת שחרורם לחלופת מעצר. ביום 26.3.2012 הורה בית המשפט המחוזי (השופט אבו טהה) על שחרורו של מוהנד לחלופת מעצר. על החלטה זו הגישה המבקשת ערר, אשר נדחה ביום 1.4.2012 על-ידי בית משפט זה. בעניינו של המשיב 4 הוכן תסקיר, אשר התרשם כי אין בחלופה שהוצעה כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהמשיב 4 ולכן שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור לחלופה. ביום 11.3.2012 הגיש בא כוח המשיב 4 בקשה לקביעת מועד דיון בתסקיר, אך מסיבות לא ברורות לא נקבע מועד. בשיחה של באת-כוח המבקשת עם בא-כוח המשיב 4 עולה, כי שירות המבחן שוקד על הכנת תסקיר משלים, אך טרם נקבע מועד לדיון.   משחלפו תשעים הימים ומשלא הסתיים משפטם של המשיבים, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, היא הבקשה שלפני. ביום 17.4.2012 התקיים דיון תזכורת בו נקבעו תשעה מועדי הוכחות לימים 24.6.2012, 28.6.2012, 15.7.012, 1.11.2012, 15.11.2012, 29.11.2012, 6.12.2012, 18.12.2012 ו- 27.12.2012. באת-כוח המבקשת ציינה, כי 13 מועדים נוספים, 8 מהם בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, לא התאימו לחלק מהסנגורים. באת-כוח המבקשת טוענת, כי כנגד המשיבים קמה חזקת מסוכנות שכן הם מואשמים בביצוע עבירות אלימות שנעשו תוך שימוש בנשק קר. עוד טוענת היא, כי ביחס למשיבים 1-3 מסוכנותם מתעצמת נוכח עברם הפלילי המכביד: למשיב 1 ישנן 3 הרשעות קודמות בעבירות של תגרה במקום ציבור, סמים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; המשיב 2 ריצה מאסרים בגין עבירות של חבלה כשהעבריין מזוין, פריצה, החזקת אגרופן או סכין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת עובד ציבור וגניבה מרכב. כמו-כן עומד ותלוי נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה בן 18 חודשים שלא יעבור כל עבירת אלימות שהינה פשע; המשיב 3 ריצה מאסרים בגין עבירות של חבלה חמורה, תגרה במקום ציבורי, החזקת נכס החשוב כגנוב, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעת שוטר בעת מילוי תפקידו, איומים, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, חבלה במזיד ברכב וכן הרשעות בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב והחזקת סכין או אגרופן.  כמו-כן עומדים ותלויים נגדו 3 מאסרים מותנים - 12 חודשי מאסר שלא יעבור כל עבירה שמהותה שימוש בכוח נגד הזולת; 6 חודשי מאסר שלא יעבור עבירה מסוג פשע; 7 חודשי מאסר שלא יעבור עבירה מסוג פשע. כן טוענת באת-כוח המבקשת, כי אופי העבירות המיוחסות למשיבים מעלה חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מאימת הדין במידה והמשיבים ישוחררו. לטענתה, בתקופת הארכת המעצר האחרונה חלה התקדמות בשמיעת התיק בשם לב לכך שמדובר בתיק הכולל שישה נאשמים, אשר מטבע הדברים נדרש זמן לחקירות העדים. מנגד, מתנגדים באי-כוח המשיבים לבקשה להארכת המעצר ומבקשים לשחררם ממעצר. לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הבקשה. לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו למשל בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם, 1.7.2002)). הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפני, שוכנעתי, כי לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, להם מיוחסות עבירות אלימות תוך שימוש בנשק קר ולאור עברם הפלילי המכביד, אין מנוס מהארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. מכתב האישום עולה, כי המשיבים השתתפו בקטטה בה בוצעו לכאורה מעשי אלימות חמורים כלפי המתלוננים לרבות קטין. למשיבים 1 ו-4 מיוחסת תקיפה אכזרית של המתלונן אלכאבש, אשר ספג מכות אגרוף בצלעותיו, נגרר לסמטה, נבעט וננגח בראשו. המשיב 2 היכה לכאורה מתלונן נוסף באמצעות אלה בראשו, בעט בו והיכה אותו שוב ושוב. המשיב 3 תקף לכאורה מתלונן שהוא קטין בחוזקה באמצעות גרזן עד אשר התמוטט הקטין ונפל. בשל מעשים אלה, שהם רק חלק מהמעשים המתוארים בכתב האישום, נשקפת מהמשיבים מסוכנות גבוהה. ער אני לעובדה, כי סיום משפטם של המשיבים נראה עתה באופק רחוק. אשר-על-כן, בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות מאמץ נוסף ולקבוע מועדים נוספים לשמיעת הראיות וזאת כבר במהלך הארכת המעצר המבוקשת, בכדי שתשעים הימים הבאים ינוצלו כראוי על-מנת להביא להתקדמות משמעותית במשפטם וסיום ההליכים בעניינם. לעת הזו שוכנעתי, כי הכף נוטה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיבים ואת זכותם להתהלך  חופשי. לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 4.5.2012 או עד למתן פסק-דין בת"פ 9967-02-11 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. ניתנה היום, א' באייר התשע"ב (23.4.2012). הארכת מעצרמעצר