מבוא התובעים הינם בני זוג והורים לילדים קטנים שרכשו מאת הנתבעת דירת גן בת 4 חדרים ביישוב אלעד (להלן: "הדירה"). ביום 31.12.98 חתמו התובעים על הסכם מכר עם הנתבעת, על פיו נרכשה על ידם דירת גן בקומת הקרקע. התובעים סברו במהלך המו"מ כי דירתם מוגדרת כדירת גן על כל המשתמע מכך, על פיה דירתם תהא צמודת גינה במפלס הרחוב. לגרסת התביעה, רק עם כניסתם לדירה הסתבר להם כי דירתם ממוקמת מספר מטרים מתחת לפני הכביש והרחוב, מוקפת חומת אבן בגובה של מספר מטרים, ללא נוף המשתקף ממנה. לגרסת התובעים, הלכה למעשה דירתם על אף כינוייה "דירת גן", הינה דירת מרתף נטולת גינה וממוקמת מתחת לפני הקרקע. 4. התובעים טוענים להפרת ההסכם ולמצגי שווא בעת המו"מ. לטענתם, הדירה איננה עונה להגדרת "דירת גן", ובכל מקרה חורגת ממה שהובטח להם עובר לחתימת ההסכם. עוד טוענים התובעים לאיחור ועיכוב במסירת הדירה, ולליקויי בנייה רבים הטעונים תיקון עפ"י חווה"ד שצורפה לכתב התביעה. חלק מהליקויים לטענת התובעים אינם ברי תיקון ולפיכך יש לשום את ירידת הערך בגין ליקויים אלה. עפ"י סעיף 22 לכתב התביעה המתוקן, סך כל הליקויים (וההוצאות) – עלותם 187,873 ₪. 5. הנתבעת מכחישה את טענות התובעים, ועפ"י גרסתה מעולם לא הובטחה לתובעים כי דירת הגן תהא במפלס הרחוב. התובעים ידעו כל העת במהלך המו"מ כי מדובר בדירת גן במבנה מדורג, והתובעים לא העלו את הטענה ביחס למיקומה בטרם קיבלו החזקה בה. באשר לעיכוב, טוענת הנתבעת כי הדירה אכן נמסרה באיחור, והתובעים קיבלו זיכוי בתשלום האחרון בסך 16,111 ₪, סכום פיצוי העולה על נזקיהם בגין האיחור. עוד טוענת הנתבעת, כי משקיבלה את חווה"ד מטעם התובעים, ביקשה לבצע התיקונים בעצמה לאור אופי הליקויים. היא תיאמה מועד עם התובעים לצורך ביצוע התיקונים, ואולם אלה סירבו לאפשר לה להיכנס לדירה ולבצעם. הנתבעת עומדת על זכותה הקבועה בחוק לבצע את התיקונים בעצמה ולהקטין את נזקיה. עוד לחילופין טוענת הנתבעת, כי חלק מהליקויים נובעים מחזקה לקויה ו/או ביצוע שינויים ותוספת באופן עצמאי. מצג שווא ביחס למיקום הדירה התובעים רכשו דירתם במהלך שנת 1998 עת הפרויקט היה בתחילתו והבניין טרם נבנה. התובעים התרשמו מעיון בחוברת שיווקית (להלן: "הפרוספקט"), אשר מסרה להם הנתבעת. לגרסת התובעים, מעיון בפרוספקט התרשמו כי מדובר בדירות גן "אמיתיות", היינו דירות גן הבנויות באופן בו הגינה הינה במפלס הרחוב (ראה סעיף 5 לתצהירה של העדה לימור שמיר). לגרסת התובעים, רק משהסתיימה הבנייה הבחינו כי דירתם בנויה מתחת למפלס הרחוב כמעין דירת מרתף, ולגינה לא נשקף כל נוף כפי שהובטח ע"י נציגת המכירות של הנתבעים. בפניי העידה נציגת המכירות של הנתבעת הגב' דינה אוטמזגין. העדה הצהירה כי מעולם לא הבטיחה "דירה עם נוף", ולא דובר כלל על מפלס הרחוב או מפלס נמוך. היה ברור במהלך המו"מ כי הבניין נבנה כבניין מדורג וחלקו היה מתחת למפלס הרחוב. הפרוספקט איננו משקף את העובדה כי הגינה במפלס הרחוב. במהלך עדותה נחקרה גב' אוטמזגין לעניין העדפת התובעים דירה חזיתית ולא עורפית בגלל הנוף הפונה למגרש ציבורי, ובגלל העובדה כי כהורים לילדים קטנים העדיפו מבט אל הגינה הציבורית. על כך השיבה העדה, כי "ירדנו מה-5 חדרים ולכן לא נשארה ברירה כי כל הארבעה היו חזיתות" (עמ' 18 לפרו' ש' 20). היינו, לטענת גב' אוטמזגין בחירתם של התובעים בדירה חזיתית היתה מנימוקים כלכליים בלבד, שעה שהדירות הקטנות יותר חזיתיות והגדולות עורפיות, ואין לבחירתם זו כל קשר לנוף שאמור היה להשתקף מגינת דירתם. עוד ציינה גב' אוטומזגין כי ביקרה עם התובעים בשטח, משנשאלה אם הפנתה תשומת לב התובעים לכך שדירתם המיועדת תהא 3 מטר מתחת לכביש, השיבה: "לא היה קיר תומך ולמטה עומק, מן הסתם הבניין לא עולה למעלה זה ברור. כאילו, יש תומך ממול ואני רואה שהקרקע למטה ושם הולכים לבנות, אין משהו אחר, וזה מה שהראיתי להם..." ובהמשך בעמ' 19 לפרו' מול שורה 11, כדלקמן: "אני לא ידעתי שמתחת לקרקע עומד להיבנות בית. רואים קיר ושטח ולא מפלס אחד. אני הבנתי שזה על הקרקע, לא ידעתי שהקרקע עולה, אבל כמה מה העומק לא ידעתי..." התובעת נחקרה על תצהירה, ובעדותה הודתה כי אכן ראתה גשר להולכי רגל בתשריט אך לא הבינה את משמעותו (עמ' 12 לפרו' ש' 6-7). כמו כן, הודתה התובעת כי ביקרה בדרכה במהלך הבנייה (עמ' 12 לפרו' שורות 16-17). לא ברור אם כן, מדוע התובעים לא הלינו על מצג השווא אלא משהוגשה התביעה. יתרה מכך, התובעים לא מייחסים לעובדה זו כל ראש נזק כספי (ראה סעיף 22 לכתב התביעה המתוקן). טענה זו לא באה אלא להבהיר את חוסר האמון בנתבעת ולתרץ את אי הסכמתם לכניסתה של הנתבעת לבצע תיקוני ליקויים בדירה. די לעיין בחווה"ד שצורפה לכתב התביעה (נספח ה'), וכן בסעיף 20 לכתב התביעה המתוקן כדי להיווכח כי נושא זה של הטעיה איננו מקבל ביטוי בשאלת ירידת הערך. מעבר לצורך, אוסיף ואומר כי חוק המכר (דירות) קובע בסעיף 4 (א) (1) שבו: כי אי ההתאמה תתהווה מקום שהדירה שונה מן האמור במפרט, בתקן רשמי, או בתקנות הבנייה. בענייננו, התובעים עצמם חתמו על סעיף 3 ט' להסכם המכר, הקובע כי הקונים מצהירים שלא ביססו החלטתם לרכוש את הדירה על ידע, מצגים, הבטחות, תיאורים, הסברים...שלא בהתאם להסכם המכר על נספחיו. עינינו הרואות, כי לא בכדי לא נכללה הטעיה זו אם בכלל בראש נזק נפרד בכתב התביעה, אלא טענה זו שימשה הסבר בלבד לחוסר האמון שדבק בנתבעת. על מסמכי השיווק אמר ביהמ"ש דברו בע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט, פד"י כ"ז (5) 462 בעמ' 473 מפי כב' הש' פרקצ'יה, כדלקמן: "בנסיבות אלה, לא קמה בידי הדיירים טענה ממשית של פגיעה באינטרס ההסתמכות, וסביר להניח כי כקונים סבירים הפועלים בתום-לב, הם הסתמכו על נתוני חוזי המכר עצמם ולא על מסמכי הסברה ושיווק חיצוניים לחוזה. מעבר לדרוש לצורך ההקשר המשפטי שלפנינו, יצוין בבחינת אמירה כללית כי כעניין של נוהג שיווקי הולם, ראוי הוא שחברות קבלניות, בהציגן לציבור פרוספקטים ומסמכי שיווק של דירות, תקפדנה להדגיש בפני הציבור כי הנתונים המצוינים בהם, הם אך אינדיקציה כללית לאופי הממכר, ואין לראות בהם נתונים מחייבים, לבל ייווצר חשש להטעיית הציבור. נוהג כללי כזה נדרש אף בלא קשר הכרחי למידת הפירוט המופיע בחוזה המכר לגבי מאפייני הממכר". בענייננו, מסמכי השיווק נמסרו בטרם נבנה הבניין בפרויקט וקיימת חשיבות יתרה להבהרה כי הפרוספקט הינו דגם בלבד, ואיננו מחייב בנתוניו. במקרה זה, אף קיימת חובה על הקונים לבקר באתר הבנייה ולבדוק את מיקום הבניין. ביקור כזה היה מבהיר מייד כפי שעולה מחקירת העדים כי מדובר בבניין מדורג ולא בבניין הנבנה על מפלס הכביש. ג. עיכוב במסירה 1. לגרסת התביעה, עפ"י סעיף 3 בנספח א' להסכם המכר התחייבה הנתבעת למסור לרוכשים את החזקה בדירה לא יאוחר מתום 24 חודש מיום חתימת ההסכם, היינו לא יאוחר מיום 30.12.00. עפ"י האמור בסעיף 19 (יד) להסכם, במקרה של אחור במסירה הפיצוי עומד בגובה דמי שכירות לדירה עבור כל חודש או חלקו היחסי. בפועל, נמסרה הדירה ביום 17.7.01, היינו באיחור של כשישה וחצי חודשים. על פי גרסת התביעה, עדת ההגנה הגב' שולמית כהן העידה כי הפיצוי הנהוג אצל הנתבעת בדירות הדומות לדירת התובעים, הוא פיצוי בשיעור של 100$ לחדר, ולפיכך לדירת 4 חדרים הינו 400 $, ושיעור הפיצוי לשישה וחצי חודשים הינו 2,600 $, ונכון ליום הגשת התביעה הינו 11,960 ₪. הנתבעת העידה את מנהלת החשבונות הגב' שולמית כהן. הגב' כהן הצהירה כי אין מקום לפצות את התובעים בגין עיכוב במסירה מכמה טעמים, האחד- התובעים עצמם איחרו בתשלומים, איחור ניכר, והוסכם לתת להם הנחה אם יקדימו תשלומים אחרונים כנגד פיצוי. שנית, התובעים ביקשו שינויים המאפשרים לנתבעת לאחד בחודש נוסף. כמו כן, מועד המסירה הודע להם עוד ב- 28.6.01, והתובעים הסדירו את קבלת החזקה רק ביום 17.7.01. שמעתי את עדויות הצדדים, לא נחה דעתי כי האיחור במסירה נעוץ בתובעים בלבד! אכן היה אחור משמעותי בתשלום הראשון,אלא שהיו אף הקדמת תשלומים בהמשך. אין כל מסמך המעיד כי היה ויתור כזה או אחר מצד התובעים לפיצוי בגין האחור. יתרה מכך, אין מחלוקת כי בכרטסת חויבו התובעים בריבית והצמדה בגין האיחורים. זאת ועוד, הנתבעת לא הודיעה על מועד מסירה חדש עקב ביצוע שינויים כמתחייב בסעיף 14 ג' לחוזה, ומשכך יש לדבוק במועד הנקוב בחוזה, היינו 24 חודש מחתימת ההסכם. לא שמעתי כל הסבר מניח את הדעת מדוע נדרשו התובעים 3 שבועות כדי להסדיר את החזקה בדירה שעה שיתרת חובם לא עמדה אלא על כ- 1,000 ₪ בלבד. מכתב הנתבעת נשלח לתובעים ביום 28.6.01. יש לחשב את הפיצוי אם כן למשך שישה חודשים מלאים! עפ"י עדותה של גב' כהן שלא נסתרה, גובה הפיצוי בדירות פנטהאוז עומד על סך 100$ לחודש, ואינו עולה על 500 $ לחודש, ובדירות 4 חדרים ע"ס 80 $ לחדר, ולא יותר מסך של 320 $ לחודש. יש לפיכך לפסוק פיצוי לתובעים בסך של 1,920 $= 6 X 320$ על פי השער היציג ביום הגשת התביעה (4.6), הסך הינו 8,832 ₪ בגין עיכוב במסירה! ד. ליקויים בדירה והזכות לתקנם 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי נותרו מספר ליקויים בבנייה לאחר קבלת החזקה בדירה. בנושא זה צרפו התובעים חוות דעת לכתב תביעתם של חב' "טרמינל" מיום 20.2.02, על פיה עלות תיקון הליקויים הינה 80,437 ₪ הכוללת מע"מ ופיקוח הנדסי. התובעים תיקנו את כתב תביעתם, והוסיפו חוו"ד נוספת ומשלימה בנושא הרטיבות, על פיה עלות ליקוי זה בשווי 12,705 ₪ (הביקור נערך ביום 17.4.07). מומחה הנתבעת העריך את תיקון הליקויים ללא הרטיבות בסך של 7,300 ₪. בנסיבות אלה, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו. המומחה אייל שנהב ביקר במקום ביום 5.12.06, וקבע כי עלות תיקון הליקויים הינה 28,270 ₪ ללא מע"מ נכון למחירי נוב' 2006. הצדדים נמנעו מלחקור את מומחה ביהמ"ש, והסכימו כי קביעותיו יחייבו בעניין הליקויים. המומחה נתבקש להתייחס לחווה"ד הנוספת של התובעים בנושא הרטיבות מיום 17.4.07, שניתנה לאחר ביקורו בנכס. מומחה ביהמ"ש ביקר שנית בנכס ביום 11.3.08, ובחן את טענות התביעה עפ"י חווה"ד המשלימה. המומחה מצא תכולת רטיבות גבוהה ביותר במספר מוקדים בדירה. המומחה פרט במכתבו מיום 10.12.08 בס"ק י"ב את הפעולות הנדרשות לצורך ביצוע הליקויים ואת משכם. לדעת המומחה, עלות תיקון ליקויי הרטיבות מגיעה עד לכדי 20,000 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ. משך תיקון הליקויים הינו 8 ימים בהם הדירה איננה ראויה למגורים. עיקר המחלוקת הנטושה בין הצדים אם כן, היא בדבר זכאותה של הנתבעת לתקן את הליקויים בדירה ולהקטין את נזקיה. לגרסת התביעה, אבד אמונה בנתבעת נוכח מצגי השווא בדבר מיקום הדירה, כמו כן לאור גישתה מאז בוצע פרוטוקול מסירת הדירה, הנתבעת סירבה להכיר באחריותה לתיקוני הליקויים, והסכימה לבצע חלק מהתיקונים. התובעים כהורים לשישה ילדים קטינים, ביקשו למזער את נזקיהם ועוגמת הנפש והטרחה הכרוכה בתיקון הליקויים, וביקשו לבצע את כל התיקונים באחת ולא לשיעורין. לפיכך, לגרסתם מנעו מהנתבעת את הכניסה לביתם. ב"כ התובעים מסתמך בטיעוניו על ע"א 656/99 ד"ר בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ פ"ד נ"ז (5) (1), שם קבע ביהמ"ש כי תובע המונע מהקבלן לתקן את הליקויים איננו מאבד זכאותו לפיצוי אלא עלול לקבל את הפיצוי בניכוי הרווח הקבלני. לגרסת ההגנה, ביום 30.4.03 הגיעו נציגי הנתבעת לבחינת הליקויים הנטענים ע"י התובעים, ואף נערך פרוטוקול בנוכחות התובעים, כחודש לאחר מכן נתבקשו התובעים לתאם מועד לביצוע הליקויים אשר אינם שנויים במחלוקת, אלא שהתובעים סירבו. עוד לגרסת הנתבעת, רוב הליקויים בחווה"ד הראשונית של התובעת (של חב' "טרמינל"), הינם ליקויים מינוריים ואשר סובלים דיחוי (אין מדובר ברטיבות). ואם כך, מדוע לא המתינו התובעים לביצוע תיקוני שנת הבדק כפי שאירע עם יתר הדיירים בבניין. הנתבעת עמדה על זכותה להקטין את הנזק, זכות המעוגנת חוזית (סעיף 15 להסכם המכר), וחוקית (סעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973). עיינתי בטענות הצדדים ובעדות התובעת, אינני יכולה להגיע למסקנה כי ניתנה הזדמנות הוגנת לנתבעת לתקן את הליקויים בדירה. אמנם החזקה נמסרה ב-7/01 וב- 5/02 כבר נשלחה חוו"ד ראשונה מטעם התובעים, ורק ב- 8/03 ביצעה הנתבעת פרוטוקול תיקונים. על אף הזמן שחלף כשנתיים ממועד החזקה, אני סבורה שמאחר ומדובר היה בשנת 2003 בליקויים מינוריים בלבד ללא הרטיבות, ולא היה צורך עפ"י חוו"ד מומחה ביהמ"ש לפנות את הדירה, היה מקום לאפשר לנתבעים לתקן את הליקויים שאינם שנויים במחלוקת ולהקטין את העלויות, כתיקוני טיח, חיפוי קרמי,צבע, אינסטלציה, ואלומיניום. אין מדובר בשיהוי של מספר שנים בלתי סביר, שנתיים ממועד קבלת החזקה בנסיבות העניין מהווה זמן סביר. אין גם חובה להתנות את התיקון בתיקון כל הליקויים עפ"י חוו"ד מטעם התובעים. הנתבעת רשאית היתה לתקן את הליקויים שאינם שנויים במחלוקת בלבד, ולהותיר את השנוי במחלוקת להכרעת בימ"ש. גם משבר האמון שפקד את התובעים בגין עיכוב במסירת הדירה ואי דיוק לגבי מיקומה, אין בו כדי להצדיק את אי מתן הזכות לבצע תיקונים, ואי האמון לא היה קשור בביצוע תיקונים קודמים, אין סיבה שהנתבעת תישא בעלויות רווח קבלני שעה שבאמצעותה לבצע תיקונים אלה תוך זמן סביר. פועלי הנתבעת ביקרו ב-24.11.03 בדירת התובעים לאחר תיאום, ולא הוכנסו ע"י התובעים, וכך מעידה התובעת משנשאלה בנושא זה: "ש. את מעדיפה היום פיצוי כספי? ת. כן. ש. ואת לא מוכנה שיתקנו לכם את הדירה? ת. לא, מספיק סבלתי מהם מעל ומעבר. ש. הם פעם אחת נכנסו לדירה שלך? ת. מספיק לי איך שהם בנו את הבניין. מספיק שהוא בנה וככה נראה הבית. אין לי אמון בו, בטח שלא. מספיק שסבלתי ממנו. אני סבורה, כי בנסיבות אלה ראוי לנכות מסכום עלות תיקון הליקויים, ללא ליקויי הרטיבות, את שיעור הרווח הקבלני בגובה של 25%, ולפסוק את הפיצוי המגיע לתובעים כאילו נתנה לנתבעת הזדמנות לתקנם בעצמה. לא כך באשר לליקויי הרטיבות המאוחרים יותר. עפ"י חווה"ד מומחה בימ"ש, עלות הליקויים לרבות פיקוח הנדסי הינה 28,270 ₪, מסכום זה יש לנכות רווח קבלני בשיעור של 25%, ובסה"כ עלות התיקונים נכון לנוב' 2006 הינה 21,203 ₪. סכום יש לשלם בתוספת מע"מ כשהוא נושא הפרשי הצמדה בלבד מנוב' 2006 ועד מועד פסה"ד. בנוסף, יש לפסוק לתובעים בראש נזק זה בגין ליקויי הרטיבות בהתאם לחוו"ד מומחה בימ"ש בשיעור של 20,000 ₪ + 10% פיקוח הנדסי + מע"מ, בתוספת הצמדה מדצמבר 2008 ועד התשלום בפועל. ירידת ערך מומחה בימ"ש באופן דומה למומחה התביעה קבע שלושה סעיפי ירידת ערך. האחד באשר לבליטת דלת ממ"ד לחלל המסדרון, תוך התחשבות ברוחב המסדרון וסטנדרט הבנייה קבע המומחה ירידת ערך בשיעור של 1,500 ₪. כך גם באשר להיעדר חלון חיצוני במטבח, תוך הפעלת שיקול דעת והתחשבות בשטח מרפסת השירות ושטח חצר המשק אליה נפתחת מרפסת השירות, קבע מומחה ביהמ"ש כי תוצאת היעדר חלון חיצוני במטבח שינה ירידת ערך בשיעור של 4,000 ₪. הסעיף השנוי במחלוקת בין הצדדים הינו ירידת ערך בשיעור של 32,000 ₪ בגין קירבת חלון חדר הורים לחצר השכנים. לגרסת התביעה, הנתבעת נמנעה מלציין בתשריט את המרחק, לא הפנתה תשומת לבם לכך הגם כי ידעו היטב כי לקונה חרדי סביר ביישוב חרדי זה, המרחק הינו מהותי בקבלת החלטותיו (ראה סעיף 33 לסיכומי ב"כ התובעים). כראיה לכך, מפנה ב"כ התובעים לעדותה של עד ההגנה הגב' דינה אוטמזגין אשר ציינה בעדותה, כי ניסתה לפנות אל השכן ולהגיע עימו לעמק השווה בדבר המרחק בין השכנים. עובדה זו לטעמם של התובעים מצביעה על הבנתה של הנתבעת והכרתה בעובדה, כי קיימת בעייתיות במרחק הקיים שאיננו מאפשר פרטיות. הנתבעת עצמה מתבססת על ממצאי מומחה ביהמ"ש, שאכן קובע כי המרחק איננו סביר ומהווה פגיעה בפרטיות ובעל משמעות בירידת ערך הדירה. יחד עם זאת, קובע המומחה כי מיקומה של גינת השכנים ביחס לדירת התובעים (כ-1 מ' במקום 3 מ'), מופיעה בצורה ברורה בתוכנית המכר, עוד קובע המומחה כי הביצוע בפועל תואם לחלוטין את התוכנית. משקבע המומחה כי הביצוע תואם את התוכנית, ומשהתרשמתי כי בתוכנית מופיע מספר היכול לתאר את המרחק בין החלון לחצר השכנים, אני סבורה כי על התובעת היה להיעזר באיש מקצוע טרם חתימת ההסכם. לא עלתה כל טענה כי מדובר בתכנון ללא היתר. נהפוך הוא, תכנון זה קיבל היתר של הוועדה המקומית ושל משרד השיכון שיזם את התוכנית. אין זה סביר בעיניי כי הקבלן המוכר צריך להפנות תשומת לב הרוכשים לכל פרט ופרט בתוכנית, על הרוכשים לבדוק את התוכנית, ובהנחה כי איננה מטעה אלא משקפת נאמנה את המציאות, כפי שארע במקרה שבפניי, ולשקול את שיקוליהם אם התוצר המוגמר מניח את דעתם אם לאו. אם קיימת אי בהירות בתוכנית, יש להיעזר באיש מקצוע שיבהיר ויסביר לתובעים את התוכנית. לא שמעתי בעדות התובעת, כי הרוכשים הוטעו במכוון לסבור כי המרחק גדול יותר. המרחק סומן בתוכנית כדבעי, אלא שהתובעים הבחינו כי מדובר בליקוי המפריע לפרטיות רק משקיבלו חזקה בדירה והחלו לגור בה. אינני יכולה לקבוע כי התובעים הוטעו בצורה כלשהי. הנתונים נפרשו בפניהם טרם חתימת ההסכם, ומדובר במקח טעות גרידא, ולא הטעיה מכוונת. טעות בכדאיות כידוע איננה עילה לביטול או פיצוי. סוף דבר: הפיצוי שעל הנתבעת לפצות את התובעים הינו כדלקמן: עלות תיקון הליקויים בניכוי 25% רווח קבלני, סך של 21,203 ₪ + מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה בלבד מנוב' 2006 ועד היום. עלות תיקון הליקויים בגין הרטיבות בסך 20,000 ₪ + 10% פיקוח הנדסי + מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה בלבד מדצמבר 2008 ועד היום. ירידת ערך בגין שני סעיפים, בליטת דלת ממ"ד 1,500 ₪ + היעדר חלון חיצוני במטבח בסך 4,000 ₪. בסה"כ 5,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מנוב' 2006 ועד היום. עיכוב במסירת הדירה- 8,832 ₪, נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום. פיצוי בגין פינוי הדירה ל-8 ימים לצורך תיקון הרטיבות סך של 10,000 ₪. החזר הוצאות חוות דעת הנדסיות מטעם התובעים סך של 3,900 ₪ (סעיף 46 לסיכומי התביעה), שכ"ט מומחה בימ"ש 2,021 ₪, וחוו"ד משלימה 1,444 ₪, סה"כ 7,365 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד היום. כל הסכומים דלעיל ישולמו בתוק 45 יום מהיום, ולאחר מכן יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת בהחזר האגרות בסך 2,195 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בשולי פסה"ד, יש להעיר כי פסה"ד ניתן היום לאחר שהסיכומים האחרונים הוגשו ביום 30.12.10 על אף שמועד הראיות הסתיים ביום 28.10.09, וזאת לאור בקשת ארכות של ב"כ התובעים להם נעתר ביהמ"ש נוכח הנסיבות המיוחדות שתוארו בבקשה. מצג שוואדירת גןמקרקעין