נזקי גוף הסתכנות מרצון

##נזקי גוף הסתכנות מרצון - תאונת דרכים:## 1. התובעת הגישה תובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה לטענתה ביום 29/12/94 עקב תאונת דרכים בה היה מעורב כלי רכבו של הנתבע .2 2. מאחר ונחלקו הצדדים בשאלה האם נכנס הארוע לגדר הגדרותיו של חוק הפיצויים נקבע התיק לשמיעת הראיות בשאלת נסיבות הארוע. 3. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת 3.1 התובעת הינה אשת אחיו של הנתבע 2 ומתגוררת יחד עם בעלה במשק חקלאי בסמוך למשק החקלאי של הנתבע 2 כאשר דרך עפר חוצץ בין הבתים. דרך זו שימשה נושא לסכסוך בין הצדדים אשר נדון בבית המשפט השלום באשקלון, בו הכריע בית המשפט וקבע כי לנתבע 2הבעלות בשביל ולתובעת ולמשפחתה זכות מעבר בשביל. בעת הארוע עדיין היתה נטושה מחלוקת בין התובעת לנתבע 2באשר לזכויותיהם בשביל. בעקבות סכסוך זה נתגלעו מחלוקות קשות בין משפחות הצדדים אשר הובילו ליחסי איבה קשים ואשר מיותר לציין כי טוב היו עושים המעורבים בפרשה אם היו מביאים מחלוקות אלו לידי סיום מחוץ לכתלי בית המשפט. 3.2 בעקבות סכסוך זה אודות הבעלות בשביל המעבר, ניסו הצדדים ליצור עובדות בשטח, כל אחד לטובת עניינו. ביום הארוע הזמינה התובעת ביצוע עבודת עפר לפיה יפוזר כורכר בשביל המעבר, וזאת מבלי שיידעה את הנתבע 2 או קיבלה את רשותו. 3.3 כאשר הגיע הנתבע 2 ונוכח כי התובעת ביצעה עבודות בשביל וזאת כדי לקבוע עובדות בשטח העלולות לפגוע בזכות המעבר שלו בשביל, ביקש הוא באמצעות הטרקטור שבבעלותו לפזר את הכורכר שהונח על השביל באופן אחיד. במהלך דברים אלו טוענת התובעת, כי הנתבע 2פגע ברגלה באמצעות הטרקטור, במזיד מתוך כוונה לגרום לה לנזק. הנתבע 2 הכחיש כי פגע ברגלה וטען כי אם אכן נפגעה הרי שהיה זאת כתוצאה מהסתכנות מרצון של התובעת אשר ניסתה בגופה למנוע את הנתבע 2 מלפזר את הכורכר שהונח על השביל. הנתבעת 1 אשר ביטחה את רכב הנתבע 2טענה, כי בין אם תתקבל גירסת התובעת, כי נפגעה כתוצאה מפעולה מכוונת של הנתבע 2ובין אם תתקבל גירסת הנתבע 2, כי התובעת סיכנה את עצמה מרצון, אין מדובר בארוע תאונת דרכים על פי הגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 4. השאלות שבמחלוקת 4.1 מה היו נסיבות הארוע - בחינת גירסאות הצדדים. 4.2 האם נופל הארוע בגדר חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 5. דיון מתארת התובעת בתצהיר עדותה הראשית את מערכת היחסים העכורה שבין משפחתה למשפחת הנתבע 2: "אנכי והנתבע מתגוררים בשני בתים סמוכים, אשר ביניהם עובר שביל מעבר, בעניינו התקיימו דיונים משפטיים רבים, בסיומם ניתן פסק דין, על פיו נקבע כי לי ולמשפחתי הזכות להמשיך ולעשות שימוש בשביל מעבר זה. עוד אציין כי לצערי הרב, איני מבינה את זעמם של משפחת הנתבע [להלן: הנתבע 2- הבהרה שלי ר.ב.] ותסכולם הרב שכן כל נסיונותיהם לגזול מאיתנו את זכות השימוש בשביל נכשלו ונדחו על ידי בית המשפט אשר נתן לפני מספר חודשים פסק דין לטובתנו המאשר לי ולבני משפחתי להמשיך ולעשות שימוש בשביל זה". (ראה תצהירה). התובעת חזרה על גירסתה כי הנתבע 2דרס אותה כשהוא עולה על רגלה עם הטרקטור פעם אחר פעם כ- 3- 4 פעמים. כך גורסת התובעת בעדותה הראשית כפי שהובאה בתצהירה (ראה סעיפים 7 ו- 9) וכן בהודעתה במשטרה אשר ניתנה ביום הארוע בסמוך לאחר הארוע בשעה 30:14, כמו גם בחקירתה הנגדית כשהיא מבהירה כי: "רוחב השביל כמעט 3מטר...עקיפה אי אפשר לבצע שם אם משהו מפריע, עומד שם, הוא חייב לעצור ולחכות שהוא יפנה את השביל, אי אפשר לעקוף...כאשר הטרקטור לבדו עומד בשביל ואדם ניצב מולו, יש אפשרות שהטרקטור יעקוף את הבן אדם שעומד, אבל הסיכויים מאוד קלושים כך, השביל הוא צר...במצב הזה שעמדתי לא היתה לו אפשרות לעקוף. האפשרות שהיתה זה רק לעצור הוא פגע בי והמשיך לנסוע חוזר אחורה ושוב נוסע ופוגע בי". התובעת חזרה והדגישה כי מעשיו של הנתבע 2נעשו כולם מתוך כוונה לגרום לה נזק, כשהנתבע 2 דורס אותה שוב ומקלל אותה והכל בעידוד בני משפחתו אשר צעקו מנגד "תדרוס אותה". על כוונת התחילה של הנתבע 2 לפגוע בה חוזרת התובעת ומדגישה גם בעדותה במשטרה. "...הוא פגע עם הטרקטור בכוונה תחילה לפגוע בי...". בחקירתה הנגדית בבית משפט ביקשה התובעת ל"עדן" את גירסתה אודות כוונת התחילה של הנתבע 2לפגוע בה וטענה: "אינני יודעת אם הוא עשה את זה בכוונה או לא עשה את זה בכוונה" (עמ' 11 ש' 7 לפרטיכל). "אני לא יכולה להגיד שהוא דרס אותי...הוא לא עלה עלי אלא פגע ברגל שלי...". (שם, עמ' 14 ש' 3-4). "אני לא יכולה לומר אם הוא פגע בי בכוונה אם לאו". (שם, עמ' 15 ש' 28). אך מספר משפטים קודם לכן (בעמ' 13 לפרטיכל) מודה התובעת כי: "אני מתארת לעצמי שהוא ראה אותי הוא לא עצר הוא פגע פעם אחת בי, הוא המשיך לנסוע אחורה אני צעקתי כן. אני מתארת לעצמי שהוא ראה שהוא פגע בי...הוא לא עצר...הוא נסע אחורנית באותה צורה שהוא נסע קדימה...הוא נסע ישר לעברי...". דברים אלו מביאים למסקנה, כי אם תתקבל גירסת התובעת כמהימנה על פני גירסת הנתבע 2 הרי שיש לקבוע כי הנתבע 2דרס אותה מתוך כוונה לפגוע בה והתאונה נגרמה במתכוון. זו היתה גירסת התובעת זמן קצר לאחר הארוע, בעת מתן עדות במשטרה, כמו גם בתחילת דבריה בפני. עידון גירסתה מאוחר יותר היה מגמתי ואין ליתן לכך נפקות. יתר על כן סביר להניח כי אם אכן עלה הטרקטור על רגלה 3- 4 פעמים כדבריה, נעשה הדבר מתוך כוונה ולא טעות שכן היה כדבריה קשר עין בינה לבין הנתבע 2 בכל אותה עת. 6. מאידך, גורס הנתבע 2כי אם פגע בתובעת לא פגע בה בכוונה, כי אם היתה זו היא אשר קפצה אל מול הטרקטור ובכך סיכנה עצמה מרצון. לדבריו, התובעת במשך שנים מתגרה ומתעללת במשפחתו כאשר בין השאר הגדילה את הגינה שלה על חשבון הדרך המפרידה בין בתיהם. לדבריו, ביום הארוע כאשר נוכח כי התובעת הניחה כורכר על השביל ביקש הוא ליישר את הכורכר ולפזר אותו באופן אחיד באמצעות טרקטור. לגירסתו בתצהיר עדותו: "משהתקרבתי אל התובעת שעמדה לפני הטרקטור, נעצרתי. ביקשתי מהתובעת לזוז כדי שאוכל לפזר את הכורכר...עקפתי את התובעת ולא פגעתי בה". בחקירתו הנגדית הוא מעיד: "היא לא אמרה בשום שלב שקבלה מכה, לא אמרה שום דבר על מכה ברגל". (עמ' 25 ש' 13). גם בהודעתו במשטרה ציין כי לא ראה שנפגעה. (ראה נ/1). הנתבע 2תאר את התנהגותה הפרובוקטיבית של התובעת כך: "התחלתי לפזר את התלולית לפתע התפרצה התובעת אל דרך הכורכר ונעמדה לפני הטרקטור...התובעת התחילה לגדף אותי ולזרוק עלי חול...מאחר והתובעת לא היתה מוכנה לזוז מהשביל ולהתרחק מהטרקטור...התובעת המשיכה. ..לקפוץ על התלולית והתקרבה לטרקטור... והתובעת אף קפצה בין שיני המזלג שהיה מחובר לטרקטור". גם בהודעתו במשטרה מציין הנתבע 2: "כשהיא ראתה שאני עוקף אותה היא קפצה על המזלג של הטרקטור וזרקה עלי הרבה חול ואבנים כדי שאפסיק לנסוע". התובעת הודתה כי זרקה אבנים על הנתבע 2. (ראה עמ' 13 ש' 6- 7לפרטיכל). ובגין מעשה תקיפה זה אף הורשעה התובעת. מהתמונה שנצטיירה בפני מצאתי את גירסת הנתבע 2 באשר לנסיבות הארוע כזו העדיפה עלי. נדמה כי התובעת בלהט יצרה וכעסה, למנוע מהנתבע 2 לפזר או לפנות את הכורכר מהשביל סיכנה עצמה מרצון. התובעת הודתה כי ראתה את הנתבע 2מנסה לפנות את הכורכר. (עמ' 10 ש' 15; עמ' 11ש' 3- 9 בפרטיכל), כי ראתה אותו נוסע לעברה, כי בני משפחתו קראו לו לדרוס אותה. הגם שראתה זאת בחרה שלא לזוז מן הדרך הגם שיכולה היתה לעשות כן, כי אם מצאה לנכון לעמוד במקומה, להרים חול ואבנים ולידות אותם אל עבר הנתבע 2כדי להפריע לו בכל מחיר. נדמה כי התובעת היתה נכונה לעצור את הטרקטור בכל מחיר ולו גם במחיר של פגיעה בגופה. בכך יש לקבוע כי סיכנה עצמה מרצון. משקבעתי כך, אינני נכנסת לדיון בשאלת קיומו של נזק הגם שבשולי הדברים אציין, כי לא שוכנעתי כי אכן סבלה התובעת מנזק גוף כלשהו. התובעת הודתה כי הטרקטור לא עלה על רגלה כי אם החלק הצדדי של המזלג פגע בה. פגיעה זו מעוררת ספק לאור העובדה כי נעלה מגפיים. מה גם שאם אכן היתה נפגעת היתה מוצאת לנכון לפנות תחילה לקבלת טיפול רפואי עוד בטרם להגשת התלונה. אך כאמור בפועל נמצא הדבר הפוך בעוד שאת תלונתה במשטרה מסרה בשעה 00: 15 לערך הרי, שנתקבלה בחדר מיון באותו יום בשעה 15: .20 פניתה המאוחרת לקבלת טיפול רפואי מחזקת את החשד כי התובעת במסגרת המאבק הממושך בנתבע 2 יצרה תביעה זו כדי לפגוע בנתבע 2. 7. חלות חוק הפיצויים משקבעתי כי התאונה ארעה מתוך הסתכנות מרצון של התובעת, נשאלת השאלה האם נכנסת הוא תחת כנפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. סבורתני שלא. "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים מוציאה מכלל תחולה תאונה שנגרמה במתכוון: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה... ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". סעיף 7(1) לחוק הפיצויים קובע כי נפגע שגרם לתאונה במתכוון אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים. אולם סעיף 8(א) לחוק הפיצויים מסייג את תחולת "יחוד העילה" לתביעה על פי חוק הפיצויים מנפגע שנפגע בתאונה שנגרמה במתכוון על ידי אדם אחר ומעניק לו עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין. דהיינו, באם נפגע אדם בעקבות תאונת דרכים לכאורה אשר נגרמה במתכוון על ידי אדם אחר לא יוכל אותו נזוק לתבוע את נזקו על פי חוק הפיצויים שכן עניינו יוצא מגדר הגדר "תאונת דרכים", על פי חוק הפיצויים וממילא מגדר תחולת החוק, אך יוכל לתבוע את נזקו מהמזיק על פי הוראות פקודת הנזיקין. אולם, מי שנפגע בתאונה שגרם לעצמו במתכוון לא יהא זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים, בהתאם להוראות סעיף ההגדרות וסעיף 7(1) לחוק, כמו גם לא לפי פקודת הנזיקין בהיות הארוע בגדר "הסתכנות מרצון". משקבעתי כי הארוע נגרם בשל פעולת הסתכנות של התובעת, איבדה היא את זכות התביעה לנזקיה באם קיימים. 8. סוף דבר לאור האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות את התביעה. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 5 ש"ח, כשסכום זה ישא ריבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.נזקי גוףהסתכנות מרצון