בקשה למחיקה או דחיית התביעה על הסף

1. בפני ערעור על החלטת כב' רשמת בית משפט השלום, מיום 22.03.98 לפיה נדחתה בקשת המערערת למחיקת תובענת המשיבה על הסף וכן נמחקה בקשתה של המערערת למחיקת כותרת. רקע הדברים 2. המדובר בתובענה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה, ביום 14.01.98, כנגד המערערת - לפינויה של המערערת מן המבנה שבו שהתה בתחנת הסיכה והרחצה ליד מושב ניר גלים, בכניסה הצפונית לאשדוד. 2.1 המדובר במבנה המשמש לסיכה ורחצה, לרבות מחסן שמנים (להלן: "המושכר"). 3. ביום 26.10.98 הגישה המערערת בקשה בכתב לבית המשפט להורות על מחיקת או דחיית התביעה על הסף; לחילופין להורות על מחיקת הכותרת והעברת התובענה לדיון בסדר דין רגיל ולחילופי חילופין - להורות על הארכת מועד להגיש בקשת רשות להתגונן. 4. לעניין בקשת הדחייה ו/או המחיקה על הסף, טענה המבקשת כי היא איננה בעל הדין הראוי בתובענה, שכן החל מינואר 1996 החליפה חברת א. ענאן חברה למסחר בע"מ (להלן: "א. ענאן") את המבקשת בכל הקשור לזכות הפעלה במבנה המצוי בשטח תחנת הדלק המשמש לסיכה ולרחיצה, לרבות מחסן השמנים. 4.1 בהעדר יריבות בין המשיבה למערערת (המבקשת דאז) ראוי לדחות את התובענה, או לחילופין, למחקה. 5. לעניין בקשה למחיקת הכותרת טענה המערערת כי התובענה היא תובענה לפינוי המבוססת על הסכם בע"פ, וזאת לאור האמור בסעיף 5 לכתב התביעה, לפיו הסכימה המערערת, בע"פ לאפשר למשיבה לשהות במושכר נשוא התובענה, למשך שנת שכירות נוספת. 5.1 מאחר ותקנה 202 לתקסד"א דורשת, כתנאי לשימוש להליך של פינוי, קיומה של "ראיה בכתב" - טוענת המערערת, כי בהעדר ראיה בכתב, אין התובענה ראויה להידון כלל בסדר דין מקוצר ועל כן יש למחוק את הכותרת. 6. עוד טענה המערערת בבקשתה אז כי משטענה המשיבה בכתב תביעתה להתקיימותה של עילה חלופית של "עשיית עושר ולא במשפט" , אשר איננה ראויה להידון בסדר דין מקוצר - מונע הדבר מן התובענה, בשלמותה, להידון בסדר דין מקוצר - וגם מטעם זה ראוי למחוק את הכותרת. 7. במקביל עתרה המערערת להאריך לה את המועד להגשת רשות להתגונן. 8. כב' הרשמת דנה בבקשה למחיקה על הסף, על פי תקנה 100 לתקסד"א ונמנעה מלדון בבקשה לדחיה על הסף, לפי סעיף 101 לתקסד"א לפי שהסמכות לפי סעיף 101 נתונה לשופט וקבעה כי "אם תמצא המערערת כי היא עדיין טוענת גם לדחייה על הסף (לפי תקנה 101) תגיש על כן בקשה בנפרד". 9. כב' הרשמת, בהחלטתה מיום22.03.98, דחתה את הבקשה למחיקה על הסף, בטענה, כי חוסר היריבות אינו ברור על פניו והנו טענת הגנה. 9.1 הנתבעת טענה כי כבר בשנת 1996 הוחלפה ע"י חב' א. ענאן בכל הקשור לזכות הפעולה במבנה נשוא התובענה. 9.2 לא נאמר כי הנתבעת המחתה לחב' או א. ענאן את זכות השכירות שלה או כי נערך חוזה חדש בין התובעת לא. ענאן. 10. עוד דחתה כב' הרשמת בהחלטתה הנ"ל את הבקשה למחיקת כותרת בהעדר ראשית ראשית ראיה: 10.1 כב' הרשמת קבעה, כי למרות שהארכות תקופות השכירות נעשו בע"פ, אפשר לראות בחוזה השכירות המקורי - משום ראשית ראיה בכתב. 11. לענין הטענה, כי התובענה איננה ראויה להידון בסד"מ מאחר והיא כוללת עילות שאינן יכולות להידון בסד"מ - קבעה כב' הרשמת כי התביעה היא לפינוי ממושכר. אין המדובר בעילה כספית וגם ניסוח סעיפים 8 ו - 9 לכתב התביעה איננו בא לבסס עילה נוספת ועל כן אין בכתב התביעה עילות נפרדות וממילא אין בכך כדי לפגום בסדר הדין הנבחר. 12. כב' הרשמת הורתה להגיש בקשה למתן רשות להתגונן - בתוך 10 ימים. דיון 13. לטענת המערערת, טעה כב' בית המשפט קמא, כשדחה את בקשתה למחוק את הכותרת ולהעביר את התובענה בסד"מ - לסדר דין רגיל למרות שהתובענה בסד"מ נסמכה על הסכם בע"פ. 13.1 לטענת המערערת החלטה זו של בית המשפט קמא הינה בניגוד לקבוע בתקנה 202 (3) לתקנות סד"א וכן בניגוד להלכה הפסוקה. 13.2 המערערת טוענת, כי המשיבה עצמה הודתה, בסעיף 5 לכתב תביעתה בסדר דין מקוצר, כי עילת תביעתה נסמכת על הסכם בע"פ ולפיכך מן הראוי היה לקבוע, כי נשמט הבסיס להגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר. 13.3 יתרה מכך, המשיבה תארה בסעיף 7 לכתב תביעתה כיצד הקדימה המערערת והגישה תובענה למתן פס"ד הצהרתי, לפיו מתבקש בית המשפט להצהיר כי בינה לבין המערערת נחתם הסכם בע"פ - עד ליום 30.06.99 בכפוף למימושה של אופציה - והרי רק בשל כך ראוי היה כי הדיון בתביעה זו יעבור לפסים רגילים. 13.4 עוד טוענת המערערת כי בית המשפט קמא שגה בקבעו, כי הואיל והעסקה המקורית נעשתה בכתב וכי ההארכות של תקופות השכירות נעשו בע"פ, הרי יש בכך משום ראשית ראיה בכתב. לטענת המערערת, משתם החוזה בכתב והצדדים הגיעו להסכמות בע"פ כי תינתן למערערת תקופת שימוש נוספת במושכר - הרי אין עוד תוקף לחוזה בכתב. 13.5 המערערת מציינת כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי נכרת ביניהם הסכם בע"פ וגדר המחלוקת הינו: אורכה של תקופת השכירות, ולפיכך הדרך הראויה לברר מחלוקת זו היא בניהול הוכחות במסגרת דיון בסדר דין רגיל ולא בסדר דין מקוצר המקנה למשיבה יתרון בלתי מוצדק על פני המערערת. 13.6 עוד טוענת המערערת, כי ביהמ"ש קמא טעה בקבעו, כי המערערת השלימה את אשר החסירה התובעת, קרי: השלמת הראיה בכתב, שכן לא היה בתצהיר שצורף ובצרופות לבקשה וכן לא בתובענה שהגישה המערערת (למתן פס"ד הצהרתי) כל דבר אשר תמך בגרסת המשיבה. נהפוך הוא: כתב התביעה מצד המערערת רק מחזק את טענת המערערת בענין ההסכם בע"פ ועל כך שיש לברר סוגיה זו במסגרת הוכחות בסדר דין רגיל. 14. אין בידי לקבל את טענתה זו של המערערת. 14.1 אמנם בית המשפט קמא קבע בהחלטתו נשוא הערעור, כי הכלל הוא ש"די בראשית ראיה בכתב ולא צריך את מלוא הראיה שתהיה בכתב", אלא שהוא הוסיף וקבע, כי הנתבע (המערערת) יכול להשלים את אשר החסיר התובע לצורך סדר הדין. 14.2 אכן, הסכם השכירות בכתב שתוקפו תם, איננו יכול להיות ראשית ראיה לתקופה שמעבר לתום תקפו ומבחינה זו אולי האמור בכתב התביעה, לא הצדיק תובענה בסדר דין מקוצר, אך ההודאות בעובדת קיומו של הסכם שכירות בע"פ - בתצהיר מטעם המערערת ובתובענה למתן פס"ד הצהרתי אשר צורפה לבקשה למתן רשות להתגונן השלימו את החסר שבכתב התביעה בסדר דין מקוצר כך שקיימת בכתבי הטענות לפחות ראשית ראיה בכתב לקיומו של הסכם שכירות בע"פ. 14.3 על כן, כדין דחה כב' בית המשפט קמא את העתירה למחיקת הכותרת מן הטעם הזה. 15. עוד טוענת המערערת בכתב הערעור, כי בית המשפט קמא שגה בכך כשדן בבקשתה של המערערת לדחיה או למחיקה על הסף של התובענה בהעדר סמכות עניינית. 15.1 לטענת המערערת אמנם בית המשפט קמא לא דן בשאלת דחיית התביעה על הסף עפ"י תקנה 101 לתקסד"א , אולם משהוגשה הבקשה כשהיא כוללת בקשה, כאמור, היה עליו להעביר את הדיון בבקשה לשופט, אשר בסמכותו לדון בבקשה כמקשה אחת, ולא לגרום לפיצול הדיון והטלת נטל על המערערת להגיש בקשה נוספת באותו עניין. 16. לא קיבלתי גם טענה זו של המערערת ולהערכתי פעל בית המשפט קמא כדין. כאשר דן בבקשה במסגרת סמכותו, נמנע מלדון בבקשה עפ"י תקנה 101 לתקסד"א וקבע כי אם תמצא המבקשת (המערערת) כי היא עדיין טוענת גם לדחייה על הסף (לפי תקנה 101), תגיש על כך בקשה נפרדת. 17. עוד טוענת המערערת בערעורה, כי טעה בית המשפט קמא, כאשר דחה את בקשתה למחיקת כותרת מטעם זה שהמשיבה כללה בכתב בסעיפים 8 ו - 9 לכתב תביעתה בין היתר גם עילות אשר אינן ראויות להידון בסדר דין מקוצר, בהתייחסו לכך שאין המדובר בתביעה כספית ובקבעו, שאין בין הניסוח לסעד המבוקש אלא דרכו של נסח ולא עילות נפרדות. 17.1 בסעיף 8 לכתב התביעה טוענת המשיבה, כי התנהגותה של הנתבעת המערערת גובלת בניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת. 17.2 בסעיף 9 לכתב התביעה טוענת המשיבה, כי הנתבעת (המערערת) חייבת לסלק ידיה מן המושכר ולהשיבו למשיבה עפ"י ההסכם ו/או ע"פ דיני עשיות עושר ו/או ע"פ כל דין. 17.3 המערערת טוענת כי זה המקרה הקלאסי אשר תואר בהרחבה בספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שלישית, עמ' 300. 17.4 לטענת המערערת, אין להשתמש בעילה חילופית שאינה מתאימה לסדר דין מקוצר, הן כתביעה כספית והן כתביעת פינוי. 18. בעניין זה קיבלתי את ערעורה של המערערת: 18.1 לדעתי נתפס כב' בית המשפט קמא לטעות, כאשר קבע כי מאחר וניסוח הסעיפים 8 ו - 9 לכתב התביעה איננו בא לבסס עילה כספית, אין בין הניסוח לסעד המבוקש אלא דרכו של נסח ולא עילות נפרדות ועל כן אין בכך כדי לפגום בסדר הדין שנבחר. 18.2 במיוחד מסעיף 9 של כתב התביעה עולה, כי התובענה נסמכת, בנוסף לעילה החוזית, גם על עילה חילופית מכח דיני עשיות עושר ולא במשפט ו/או עולה מכח כל דין אחר. 18.3 הוספתה של עילה זו, ואפילו היא חילופית, מונעת מן התובענה כולה להידון בסדר דין מקוצר. 18.4 קיבלתי טענת המערערת, כי אין להשתמש בעילה חלופית שאינה מתאימה לסד"מ - הן בתביעה כספית והן בתביעת פינוי. סוף דבר 19. לאור האמור, קיבלתי את ערעור המערערת, הנני מורה כי כותרת התובענה בסדר דין מקוצר תמחק וכי התובענה תועבר לפסים של סדר דין רגיל. 20. המערערת רשאית להגיש כתב הגנה לתובענה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן ייחשב התצהיר שהוגש במצורף לבקשת הרשות להתגונן - ככתב הגנה. 21. בהתחשב בעובדה, כי בהחלטה נשוא הערעור, לא חויבה המערערת בהוצאות לא מצאתי לחייב בפסק הדין את המשיבה בהוצאות הליך זה והדברים יילקחו בחשבון בתום המשפט ובהתאם לתוצאות. ניתן היום י"ד בתשרי תשנ"ט, 4 באוקטובר 1998 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי. מותר לפרסום מיום 19/10/98 ח. חדש - שופט דחיה על הסף