פסק דין בנושא תאונת דרכים - טינטון נכות תפקודית: 1. התובעת, ילידת 1947, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 94/3/15, כאשר מכונית פגעה מאחור, ברכב בו ישבה כנוסעת (להלן: "התאונה"). התובעת נפגעה ממה שקרוי "חבלת צליפת שוט", ונפגעה בפניה, בצווארה, בגבה ובראשה, וגם איבדה את הכרתה למספר שניות. היא טופלה בחדר המיון בבי"ח קפלן ברחובות, אולם לא אושפזה. התובעת סבלה כאבים ונזקקה במשך זמן רב לתרופות לשיכוך כאבים, לטיפולי פיזיוטרפיה מתמשכים ולצווארון. 2. ביהמ"ש מינה שני מומחים רפואיים שבדקו את התובעת, אורטופד ורופא א.א.ג. האורטופד, ד"ר ערן לין (להלן: "ד"ר לין") בדק את התובעת ביום 96/1/18. בחוות דעתו קבע ד"ר לין, כי התובעת סובלת מהגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני, המעניקות לה 10% נכות לצמיתות, אלא שלהערכתו מחציתה קשורה למצבה לפני התאונה, ורק המחצית הנותרת, קשורה לתאונה, שהחמירה את מצבה. אי לכך, העניק לה 5% נכות צמיתה, בקשר לתאונה נשוא הדיון. ד"ר אמנון שפירא, מומחה אף אוזן גרון (להלן: "ד"ר שפירא"), בדק את התובעת ביום 96/6/11, עקב תלונות התובעת על ירידה בשמיעה ועל טינטון קבוע, המפריע לה מאוד. בחוות דעתו קבע ד"ר שפירא, כי "חבלת צליפת השוט עלולה לגרום לזעזוע האוזניים הפנימיות, ובעקבות זאת לנכות שמיעתית, המתבטאת בליקוי שמיעה וטינטון קבוע". הוא מצא שיש ירידה בשמיעה אצל התובעת, והאמין לה באשר לטינטון הקבוע. לדעתו, לליקויים אלה יש קשר סיבתי ישיר לתאונה נשוא הדיון. הוא קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5%, בשל הליקוי בשמיעה ונכות צמיתה בשיעור 10%, בשל הטינטון הקבוע. הנכות הרפואית המצטברת היא, איפוא, 19%, לצמיתות. ד"ר לין לא נחקר על חוות דעתו. ד"ר שפירא זומן לחקירה ע"י ב"כ הנתבעים. 3. עובר לתאונה עבדה התובעת כמטפלת בקשישים, במסגרת מט"ב, והשתכרה 1,500 ש"ח בחודש, שערכם להיום 2,092 ש"ח. כתוצאה מהתאונה היא נעדרה מהעבודה במשך 64 יום ברציפות. לאחר מכן ניסתה התובעת לחזור לעבודה, אולם לא יכלה לעמוד במאמץ שנדרש לעבודתה, בהתחשב באופי העבודה. לאחר שרופא תעסוקה קבע שאינה מסוגלת להמשיך בעבודתה, היא פוטרה מעבודתה, כפי שעולה מהמוצגים ט', י' ו- י'1, הנספחים לתצהיר התובעת, ת/1. נסיונותיה של התובעת להשתלב בעבודה אחרת לא צלחו. גם נסיונה ללמוד מקצוע מתאים למגבלותיה הרפואיות, לא עלה יפה. לטענתה, בשל הטינטון הקבוע, שמפריע לה לישון וגורם לה עייפות מתמדת עצבנות, וחוסר ריכוז. ב"כ התובעת טוען, שיש לפסוק לתובעת פיצוי, בגין הפסד השתכרות בעבר, עבור 64 יום מלאים שיש להם תיעוד רפואי. עוד טוען הוא, כי יש לשלם לתובעת הפסד השתכרות מלא גם בגין כל התקופה הנוספת מאז התאונה, במשך 45 חודשים. לחילופין, מבקש הוא לפסוק לה פיצוי בשיעור 40% עבור תקופת העבר. 4. לטענת ב"כ התובעת, בגין אופי הפגיעות ופגיעתן בכושרה לעבוד, יש לקבוע לתובעת נכות תיפקודית בשיעור 40% ולפי נכות זו, לפסוק לה פיצויים בגין הפסדי השכר לעתיד. עוד מבקשת התובעת פיצויים, בגין עזרה לזולת בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, וכאב וסבל, כמפורט בסעיף 18 לסיכומי ב"כ התובעת. 5. לטענת ב"כ הנתבעים, אין לתת אמון בתובעת, נוכח נסיונה להעלים מד"ר לין, את העובדה שסבלה בעבר מבעיות בעמוד השדרה וקיבלה טיפולים. ב"כ הנתבעים טוען גם, כי נפלה שגגה בקביעותיו של ד"ר שפירא, שבחר להאמין לטענותיה הסובייקטיביות של התובעת, בלי שיש ממצאים אובייקטיביים, התומכים בטענותיה. מה עוד, שתלונותיה באשר לפגיעה באוזנה, החלו חודשים רבים לאחר התאונה. לטענת ב"כ הנתבעים, אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר שפירא ואין לקבוע לתובעת נכות תיפקודית כלשהי. ב"כ הנתבעים, מסכים שיש לפסוק לתובעת בגין כאב וסבל, לפי 5% נכות, ולפסוק סכום גלובאלי צנוע, בגין הפסד השתכרות בעתיד. 6. מטעם התובעת, העיד מלבדה, גם בעלה. כן, הוגשו מסמכים שצורפו לתצהיר התובעת. מטעם הנתבעים לא העידו עדים. הוגשו מסמכים. 7. נכות תיפקודית ד"ר שפירא נחקר, כאמור, על חוות דעתו, ובחקירתו הגן בתוקף על הערכתו. לא נראה לי, שנפלה שגגה כלשהי מלפניו. להיפך, שוכנעתי שהערכתו מבוססת, ואני מקבל את חוות דעתו, על כל מרכיביה. בעמ' 9 בשורה 26 אמר ד"ר שפירא: "חבלת צליפת השוט זה זעזוע לאוזן הפנימית והזעזוע הזה גורם לשינויים ביו-כימיים בתאים הנפגעים באוזן הפנימית, ואין בידי הרפואה היום דרך להגיד מתי הם מתחילים או מסתיימים". ובעמ' 10 שורה 19 אומר הוא: "יכולה להיגרם החמרה בלי הגבלה בזמן". לדעתו, כשאין גורם אחר לנזק באוזן, נזק זה קשור לתאונה. הוא מוסיף גם, כי בגיל 50 אין שיעור ירידה בשמיעה. באשר לתיפקוד עקב הטינטון, אומר ד"ר שפירא בעמ' 16 שורה 14: "טינטון יכול לגרום לאדם אי נוחות רבה מאוד בחיי היום יום, הפרעה בתקשורת עם אנשים כי זה מפריע לו לשמוע אותם ועצבנות רבה מאוד. במקרים קיצוניים זה יכול לגרום להפרעות שינה, כי קשה להם להירדם כשהם שומעים את הצפצופים באוזניים. ואז כל מה שנובע משינה לא תקינה, אפשר לייחס את זה לטינטון, עצבנות, עייפות, לא מרוכזת וכו'". אני מקבל, איפוא, את הערכתו של ד"ר שפירא, כי נכות זו היא נכות תיפקודית, נוכח השלכותיה הרצופות והקבועות. באשר לגובה הנכות התפקודית, נראה לי, שהירידה בשמיעה נבלעת בהפרעות הטינטון, כך שהנכות התפקודית בגין הפגיעה באוזן היא 10% בלבד, כשזו מצטרפת ל- 5% הנכות האורטופדית, כך שהנכות התפקודית הכוללת, היא בשיעור 15%, לצד נכות רפואית בשיעור 19%. חישובי הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד ייחושבו, איפוא, על פי נכות תפקודית בשיעור 15%. 8. הפסד השתכרות בעבר עבור 64 ימי אי כושר מלאים, יש הסכמה בין הצדדים, כי יש לשלם לתובעת סך של 4,184 ש"ח. עבור התקופה שלאחר מכן ועד להיום, יש לפסוק לתובעת הפסד השתכרות בשיעור 15% לפי שכר של 2,042 ש"ח, ל- 47 חודשים. 14,121 = 15% X 2,092 X 47 סה"כ הפסד השתכרות בעבר, יש לשלם סך של 18,305 ש"ח. 9. הפסד השתכרות בעתיד לא נראית לי גישת ב"כ הנתבעים, כי יש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי צנוע, בגין הפסד ההשתכרות בעתיד. לפי מכתב רופא התעסוקה, יש פגיעה בכושרה של התובעת לעבוד. עיסוקה אינו מאלה שתוכל להתגבר בנקל על הקשיים הכרוכים בעבודה הפיזית, עובדה שבמשך 4 שנים לא מצאה עבודה אחרת. גם השכר הנמוך שהשתכרה אינו כזה שיצדיק פסיקת סכום גלובאלי, על כן, נראה צודק יותר לחשב באופן אריתמטי, על פי אחוזי הנכות התיפקודית. לפי חישוב זה, עד גיל 65 נותרו לתובעת 14 שנות עבודה, לפי מקדם היוון של 137.0434, נגרם לה הפסד השתכרות לעתיד בסך 43,004 ש"ח. (137.0434 X 15% X 2,092) 10. בהתחשב באופי הפגיעה בתובעת, הן פגיעה אורטופדית והן פגיעה באוזן כולל הטינטון, שיש בהן יחדיו פגיעה בתיפקודה של התובעת, אין ספק שנדרשה לעזרת הזולת בעבר ותזדקק לעזרה כזו גם בעתיד. מדובר בתיפקוד בעבודות הבית. נראה לי, שיש לפסוק לה סכום גלובאלי עבור עזרת הזולת, בעבר ובעתיד, סך של 15,000 ש"ח. 11. אין גם ספק שריבוי הביקורים אצל הרופאים, כולל הנסיעות לטיפולים הפיזיוטרפיים הרבים, כולל אלה שתידרש להם בעתיד, ובכלל זה, בשל ליקוי השמיעה והטינטון הקבוע, כרוכים בהוצאות, בין באוטובוס ובין במונית. קשה לדרוש המצאת כל הקבלות וכרטיסי הנסיעה באוטובוס. נראה לי, שיש לפסוק בגין נסיעות אלה, בעבר ובעתיד, סך של 5,000 ש"ח. 12. גם בגין תרופות יש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי עבור העבר והעתיד. לא כל תרופה מכוסה ע"י קופת החולים ויש גם תשלום שעל החולה לשאת בו, בכל מקרה. מדובר בתרופות לשיכוך כאבים, אם זה כאבים בעמוד השדרה ואם זה כדורים אחרים כנגד העצבנות והפרעות השינה. נראה לי, שסך של 5,000 ש"ח יהיה סביר בנסיבות מקרה זה. 13. בגין כאב וסבל, יש לפסוק על פי החוק לפי 19% נכות רפואית, בניכוי ההפחתה בשל גילה של התובעת. סכום זה הוא בסך 22,183 ש"ח. 14. סיכומו של חשבון - בערך להיום - הפסד השתכרות בעבר - 18,305 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד - 43,004 ש"ח עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 15,000 ש"ח נסיעות בעבר ובעתיד - 5,000 ש"ח הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד - 5,000 ש"ח כאב וסבל - 22,183 ש"ח סה"כ 108,492 ש"ח 15. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 108,492 ש"ח, בצרוף הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל. כן, ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 14,104 ש"ח, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית מהיום עד התשלום בפועל. ניתן, בהעדר, היום: 98/05/06. ש. חמדני - שופט נכות תפקודיתנכותטינטוןשמיעה