פסק דין בנושא מזונות ילדים א. רקע 1. 4 התובעים הינם ילדי הנתבע בגילאי ¾7, 14, 16 ו-¼17 שנים, התובעים ממנו באמצעות אמם את מזונותיהם. 2. ביום 18.5.92 נחתם בין בני הזוג הסכם גירושין בו נקבע בסעיף 6א כי הנתבע ישלם לאשה עבור התובעים מזונות בסך 1,750 ש"ח. ביום 22.9.92 התגרשו בני הזוג, האם והילדים התגוררו בדירת בני הזוג עד למכירתה ועפ"י ס' 5 להסכם הגירושין שלם הנתבע את כל חשבונות הדירה עד למועד פינויה. ממועד הפינוי התגוררו האם והילדים בשכירות ועובר להגשת התביעה הם עמדו לעבור למגורים בדירה שכורה אחרת בדמ"ש גבוהים יותר. ב. טענות הצדדים 3. לטענת אם התובעים הנתבע עובד בחברת חשמל ומשתכר כ10,000- ש"ח נטו לחודש בעוד אם התובעים שהיא מורה במקצועה, לא עבדה ערב הגשת התביעה. דמי המזונות שנתבעו בכתב התביעה בגין צרכי הילדים הם בסך של 6,900 ש"ח לחודש, ובנוסף דמי טיפול בסך 500 ש"ח לחודש ותשלום עבורם לביטוח בריאות ממלכתי. עפ"י חוזה השכירות במקום המגורים החדש של האשה והילדים, עליה לשלם דמ"ש בסך 550$ לחודש. 4. בתצהירה המשלים מיום 2.12.97 הצהירה האשה כי החל מ10.9.97- היא החלה לעבוד כפקידת ביטוחים והכנסתה היא בסך של 2,500 ש"ח לחודש. כמו כן מקבלת האשה קצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי בסך 1,000 ש"ח. 5. הנתבע טען כי יש לדחות או למחוק את התביעה על הסף, מאחר ולא חל שינוי בנסיבות, המצדיק התערבותו של ביהמ"ש בדמי המזונות ומשום הכנסתו אינה שונה מהכנסתו בשנת 1992, שכן הסכום המעודכן של מזונות הקטינים שהוא משלם מגיע ל3,000- ש"ח, שהם בשיעור 30% - דהיינו הסכום מבטא את אותו היחס שבין הכנסותיו בעת חתימת ההסכם ובין הכנסותיו בעת הגשת כתב התביעה. כמו"כ טען הנתבע כי אם הקטינים עובדת ומשתכרת וגם עליה לשאת במזונותיהם. 6. בתצהירו מיום 8.12.97 הצהיר הנתבע כי הוא מתגורר בחדר שכור ומשלם שכ"ד בסך 250$ לחודש, עד שיקבל בעוד כ8- חדשים את מפתחות הדירה שרכש לעצמו בפסגת זאב. כמו"כ הצהיר כי בחשבון העו"ש שלו יתרת חובה בסך 13,000 ש"ח (לא הוגש אישור). 7. ביום 8.12.97 התקיים דיון בו טענו בפני ב"כ הצדדים. ב"כ הנתבע טען כי מאחר והנתבע משלם מזונות בסך 3,000 ש"ח שבנוסף להם האשה מקבלת קצבת ילדים בסך 1,000 ש"ח והנתבע מממן עפ"י הסכם הגירושין את הביטוח הרפואי בקופ"ח, את ביטוח השיניים ואת הוצאות הרישוי בסך 50 ש"ח והביטוח של רכבה של האשה 350 ש"ח לחודש, הרי שהוא נושא בסך של 3,400 ש"ח והוצאות הביטוח הרפואי ובגילום הסכום מדובר סה"כ ב4,100- ש"ח. 8. ב"כ האשה טען כי האשה קופחה בהסכם הגירושין משום שלא קיבלה מאומה מזכויות הפנסיה של הנתבע, ובאשר לתשלום סכומי הביטוח הרפואי והוצאות רישוי וביטוח הרכב, הרי שהנתבע התחייב בסעיף 6ו להסכם הגירושין לשאת בהם בנוסף לדמי המזונות, מאחר והאשה מצידה ויתרה על מחצית הזכויות שהיו לה בזכויותיו של הנתבע ואין לכך קשר באשר לזכות הקטינים לקבל את מזונותיהם. דיון 9. אכן מזונות הקטינים אינם תלויים בהסכמים שבין הוריהם והם זכאים לתבוע את מזונותיהם באופן עצמאי בביהמ"ש, הן מאחר ולא היו צד להסכם הגירושין, והן מאחר ולא התקיים דיון ממצה בצרכיהם, המונע מהם להגיש את תביעת המזונות. 10. ביום 18.12.97 דחיתי את טענת הנתבע בענין זה ולאחר שמצאתי כי סכום המזונות ששלם הנתבע אינו מספק את צרכיהם של 4 ילדיו, והואיל והכנסתו של הנתבע היא בסך 12,300 ש"ח נטו לחודש, חייבתי אותו במזונות זמניים עבור הקטינים בסך של 5,600 ש"ח לחודש - 1,400 ש"ח עבור כל ילד כולל דמי טיפול, בצירוף הצמדה וריבית, זאת בהתחשב בצרכי הילדים בגין כלכלה, ביגוד, הנעלה, השתתפות בהוצאות הדירה (מסים, מים חשמל, גז, טלפון וכו'), חינוך, ספרים, חוגים, נסיעות בילויים. כן קבעתי כי השתתפות הנתבע בהוצאות חינוך, בריאות ואחר ימשיכו לחול עפ"י הסכם הגירושין. 11. באשר לטענות הצדדים על דמי ביטוח וסכומים אחרים שמשלם הנתבע עבור האשה, או בוויתור האשה על מחצית הפנסיה של הנתבע, פסקתי כי אין מקום להתערב בהסדרים ממוניים שבין בני הזוג, מה עוד שהוברר כי בינתיים הפסיק הנתבע לשלם סכומים בהם התחייב בהסכם הגירושין (ראה עדותו בעמ' 12 ש' 5-13 לפרו' מיום 11.5.98-). 12. לבקשת הנתבע התקיים דיון לגבי המזונות הסופיים. לקראת הדיון הגישו הצדדים תצהירים משלימים והם אף נחקרו. 13. לטענת הנתבע הכנסתו נטו בסך 12,300 ש"ח נבעה מכך שהחל מ2/97- הוא משתתף, בפרוייקט מיוחד וחד פעמי של חברת חשמל המכונה "מוביל ארצי לחשמל קו 400", עבודה שחייבה מצדו שעות עבודה נוספות שהניבו תוספת נכבדה למשכורתו הבסיסית. לשם כך הוא צרף אישור ממנהל מחלקת התשלומים לעובדים על פרטי שכרו ב3- החדשים ספטמבר-נובמבר 97' לפיו שכרו הבסיסי הוא בסך 8,114.15 ש"ח ועליו מתווספים תשלומים בגין שעות נוספות, כלכלה, שכר עידוד ותוספת קו 400. 14. ואולם הנתבע לא צרף אישור התומך בטענתו כי הפרוייקט הוקפא מאז חודש 12/97 עקב צו מניעה שהוצא בביהמ"ש וכי הכנסתו פחתה באופן משמעותי ועומדת ע"ס 13,000 ש"ח ברוטו. מן הראוי היה שהנתבע יוכיח הפסקת עבודה ויגיש אישור מהמעביד דווקא על הפסקת העבודה ומיותר כי המעביד יפרט את הכנסותיו מתלוש המשכורת, שכן על שכרו ניתן ללמוד גם מתלושי השכר עצמם, אך על העובדה כי העבודה בקו 400 אכן הופסקה או הופסקה זמנית ודאי שלא ניתן ללמוד מתלושי השכר ועל כך היה צריך להגיש אישור מהמעביד או מתיק ביהמ"ש בו ניתן צו המניעה. בהעדר אישור על כך לא ניתן להתחשב בטענתו זו של הנתבע שנטענה בעלמא ולא הוכחה לפני, מה עוד שאפילו מדובר בהפסקה זמנית, אין הדבר מלמד על הפסקה סופית. 15. עיון בתלושי השכר שהגיש הנתבע מלמד כי שכרו של הנתבע מורכב משכר בסיסי של 5,520 ש"ח לחודש בממוצע ועליו הוא מקבל תוספות רבות, אלה שנזכרו לעיל ועוד אחרות, כאשר ביניהן גם תוספת קו 400. ואולם רכיבי ההכנסות הגבוהות במשכורתו הן בגין השעות הנוספות ובגין שכר העידוד, ואלה ניתנו לו עוד לפני שהחל לקבל את תוספת השכר בגין קו 400 והמשיכו גם לאחר שלטענתו הופסקה תוספת זו, זמנית. 16. מכל מקום תוספת בגין העבודה בקו 400 אינה מהווה תוספת כה גדולה למשכורת כפי שמייחס לה הנתבע. היא מהווה רק 38.5% מהממוצע החודשי של רכיב השעות הנוספות או37.9%- מהממוצע החודשי של רכיב שכר העידוד ו9%- בלבד מהמשכורת הכוללת הממוצעת יחד עם השעות הנוספות ותוספת שכר העידוד (עפ"י טופס ריכוז ההכנסות שהגיש הנתבע עצמו), כך שאין תוספת זו מהווה משקל כה משמעותי בשכרו, שיש בו לשנות במידה ניכרת את משכורתו של הנתבע. הנתבע הנו אמיד לפי כל אמת מידה, ואפילו אם נפחית לשיטתו את התוספת בגין קו 400 בסך 1,643 ש"ח (לאחר ניכוי מס הכנסה) ממשכורתו בסך 12,300 ש"ח נטו, (דבר שלא הוכח לפני כמוצדק), הרי שעדיין מאפשרת לו הכנסתו מרווח מספק ויכולת כלכלית לשאת בצרכי הילדים וביכולתו לזון אותם ולספק את צרכיהם. 17. באשר לטענה כי העבודה בקו 400 היא תוצאה של שעות עבודה נוספות, הרי שמתלושי השכר שהוגשו ניתן ללמוד בבירור כי הנתבע נהג לעבוד ולקבל שעות נוספות גם לפני שניתנה לו התוספת בקו 400 שעות נספות רבות, ולא נראה מתלושי השכר כי הרווח בגין השעות הנוספות, השתנה או הושפע כלשהו מתוספת השכר בגין קו 400. 18. לא מצאתי ממש באשר לטענת הנתבע כי חשבון העו"ש שלו נמצא ביתרת חוב שכן יתרת החובה אינה משקפת מצב אמיתי. תלושי המשכורת של הנתבע מלמדים על ניכויים חודשיים ממשכורתו בגין מספר הלוואות וביטוחים שהוא לקח על עצמו, כך שהנתבע ראה לנכון שיש באפשרותו לקחת הלוואות שונות ולעמוד במימונן מתוך משכורתו (ויתכן שבשל משכורתו הגבוהה אף ניתן לו אשראי המשיכה הגבוה בבנק, אחרת אין הסבר ליתרת החוב הגבוהה מחד ולהלוואות הרבות שלקח על עצמו מאידך). 19. כמו"כ הנתבע עומד להכנס לדירה חדשה שרכש, והעובדה שבחשבונו יתרת חובה אינה צריכה, בנסיבות אלה, להיזקף לחובת ילדיו, בעודו משתכר שכר גבוה בסך 12,300 ש"ח נטו לחודש, המאפשר לו לשאת בצרכיהם של ילדיו. 20. מאז נחתם הסכם הגירושין ועד הגשת התביעה חלפו מספר שנים, הילד הקטן שהיה אז כבן 8 חודשים בלבד, כבר כמעט בן 8 שנים היום וגם שאר ילדים הנם ילדים גדולים, כך שצרכיהם של כל הילדים גדלו לאין שעור מאז חתימת ההסכם וסכום המזונות עליו הוסכם בזמנו כבר אינו מספק את צרכיהם. נסיבה זו כשלעצמה היא עילה להגדלת המזונות, אך בוודאי שזכאים הקטינים לתבוע את מזונותיהם בתביעה עצמאית, בסכום שיבטא וישקף את צרכיהם האמיתיים והנכונים היום. 21. מחקירתה של האשה עולה כי היא עבדה בקופ"ח בשטיפת רצפות והשתכרה 1,000 ש"ח לחודש, אח"כ קבלה דמי אבטלה ובאותה תקופה קבלה הכשרה מקצועית במוסד לביטוח לאומי בגננות ונוי ובלילות עבדה בשטיפת רצפות. האשה העידה כי היא נאלצה להפסיק את השתתפות הילדים בחוגים משום שלא הצליחה לממנם (ראה ע"מ 6 לפרוטוקול 11.5.98). כמו כן היא הסבירה כי ההוצאות גדלו עקב שינוי בנסיבות. לטענתה לאחר הסכם הגירושין היא המשיכה להתגורר עדיין בדירת בני הזוג ונחסך ממנה תשלום דמי שכירות עד שנמכרה הדירה. בנוסף, כל עוד היא והילדים התגוררו בדירה, המשיך הנתבע לשלם שם את חשבונות החשמל והארנונה (ראה עדותה בע"מ 7 לפרוטוקול וראה ס' 6 להסכם הגירושין). לטענתה גם אז לא הספיקו לה דמי המזונות והיא נאלצה לרכוש לילדים בגדים מיד שניה, ואולם מאז נמכרה הדירה היא נאלצת לשכור דירה ולשלם את שכה"ד וגם את הוצאות החזקתה. כל אלה הן הוצאות שהתווספו עקב שינוי הנסיבות והקטינים זכאים לתבוע אותם כחלק מצרכיהם ההכרחיים. 22. עפ"י הנתונים שהובאו לפני השתכרותה של האשה בסך 2,500 ש"ח יכולה לספק את צרכיה בלבד ואין מקום לחייבה בחלק ממזונות הילדים. לפיכך על הנתבע שהשתכרותו נאה (וגדולה פי 5 ממשכורתה), לספק את צרכיהם. הנתבע הנו אמיד לפי כל אמת מידה, אפילו אם נפחית לשיטתו את תוספת קו 400 (דבר שלא הוכח לפני כמוצדק) ועליו לזון את ילדיו לפי צרכיהם. 23. לאחר שבחנתי ושקלתי בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי סכום המזונות הזמניים שפסקתי בסך 5,600 ש"ח, 1,400 ש"ח עבור כל ילד, בתוספת השתתפות הנתבע בהוצאות חינוך, בריאות עפ"י הסכם הגירושין, מבטאים את צרכיהם הבסיסיים של הילדים, הואיל ומדובר בילדים גדולים. 24. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם בגין מזונות ילדיו סך של 5,600 ש"ח, 1,400 ש"ח עבור כל ילד, בתוספת השתתפות הנתבע בהוצאות חינוך, בריאות עפ"י הסכם הגירושין. 25. הסכום בגין קצבת הילדים שמקבלת האשה, יספק את צרכיהם החריגים. באופן זה, מהשתכרותו של הנתבע בסך 12,300 ש"ח נטו לחודש נותר בידיו סכום כספי לסיפוק צרכיו, כך שגם לאחר תשלום המזונות תיוותר בידי הנתבע הכנסה הגבוהה פי 2.68 מהכנסתה של האשה, ובנוסף לכך בינתיים היה אמור הנתבע לעבור לדירתו החדשה ונחסך ממנו גם תשלום דמי השכירות ששלם בסך 250$ לחודש. 26. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן שפורסם ביום 15.11.97, ויתעדכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון לעדכון, אולם סכום שלא ישולם במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום חלותו ועד התשלום בפועל. 27. החיוב הוא מיום הגשת התביעה 19.8.97. 28. התשלומים החודשיים יבוצעו ב5- לכל חודש. 29. קצבת הילדים של המל"ל תשולם לידי האשה בנוסף לסכום הנ"ל. 30. בהגיע כל קטין לגיל 18 או לשירות צבאי (המאוחר מבין השניים) יפחת סכום המזונות של אותו קטין ל1/3-, וזאת עד הגיעו לגיל 21 או עד לתום השירות הצבאי (המאוחר מבין השניים). 31. הצוים הזמניים שניתנו בתיק זה מאושרים בזה. 32. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום. קטיניםמזונות ילדיםמזונות