תביעת מזונות מהעזבון .1 כתיבת פסק-דיני התעכבה, לצערי, מפני שאחרי שהחלטתי על סיכום טענות בכתב לא נמצא התיק במשך כ- 14חודשים. .2 בעלי הדין הגישו הליכים אלה: בקשה למתן צו ירושה אחרי המנוח יעקב כוהנא ז"ל (ע"ז 376/80) שהוגשה על-ידי שניים מבניו ובקשה לקיום צוואה (ע"ז 413/80) שהוגשה על-ידי אלמנתו, בקשה שהבנים הנ"ל מתנגדים לה (ב"ז 262/80). להלן אדון בבקשה לקיום הצוואה, מפני שגורל הבקשה למתן צו ירושה תלוי בתוצאות הדיון בבקשה לקיום הצוואה. על כן אכנה את האלמנה "המבקשת" את קיום הצוואה ואת הבנים הנ"ל "המתנגדים", מפני שהם מתנגדים לקיום הצוואה. .3 המנוח הנ"ל נולד בשנת 1889באלג'יר, עלה ארצה בשנת 1962, היה אזרח מדינת ישראל ותושב קבוע בה. מקום מגוריו האחרון היה בעיר חיפה, בה נפטר בשנת .1979במשך ימי חייו נשא המנוח שבע נשים שילדו לו 27ילדים. המבקשת היתה אשתו האחרונה של המנוח אתה חי במשך כ- 30שנה ולה הוא ציווה "את כל רכושי דניידי ודלא ניידי מכל סוג שהוא ללא יוצא מהכל... בין שרכוש זה נמצא בישראל או מחוץ לה". המתנגדים אינם בניה של המבקשת. .4 בהמשך הדיון הגיע עו"ד שאנן, ב"כ המתנגדים למסקנה, כי לא יהיה מסוגל להוכיח את טענותיו שבכתב התנגדותו, כי הצוואה פסולה. לכן הצהיר, כי המתנגדים זונחים את טענותיהם הנ"ל, אבל הם עומדים על טענתם הנוספת, כי הצוואה איננה חלה על הרכוש הנמצא בחו"ל (צרפת). בעקבות הצהרה זו ועל פי בקשת עו"ד בצרי, ב"כ המבקשת, קיימתי הצוואה לגבי נכסי העזבון אשר בארץ. נותר לי, איפוא, לדון רק בשאלת תוקפה של הצוואה לגבי נכסי העזבון אשר בצרפת. כאן טען ב"כ המתנגדים, כי על נכסים אלה חל החוק הצרפתי ולפי הוראות החוק הצרפתי לא מגיע לאלמנה כל חלק מנכסי המנוח בצרפת. לעומתו טען ב"כ המבקשת, כי בית-המשפט לא יתחשב בחוק הצרפתי, אלא יאשר את הצוואה לפי החוק הישראלי ובתי-המשפט בצרפת יכבדו את פסק-הדין, שניתן על-ידי בית-המשפט המוסמך בישראל. .5 לפני שאדון בטענות אלה רוצה אני להביע את הערכתי לעו"ד שאנן על שנקט הצעד הנכון של זניחת טענות מטענותיו כאשר נוכח לדעת, כי לא יעלה בידו להוכיחן. נדירים ביותר הם, לצערי, המקרים, בהם מסיק עורך-דין את המסקנה הנכונה לוותר על טענה, כאשר מתברר לו תוך כדי הדיון, כי אין לו סיכוי להוכיחה, אלא הנוהג הוא לטעון עד סוף הדיון את כל הטענות, כולל אלה שאין להן סיכוי להתקבל. בזה גורם הטוען להארכת הדיון, ללא טעם וללא תועלת תוך כדי ביזבוז זמן בית-המשפט. .6 השאלה הראשונה המתעוררת היא שאלת הסמכות. האם מוסמך בית- המשפט בישראל לקיים הצוואה הדנה ברכושו של המנוח בצרפת? ואם אענה על שאלה זו בחיוב, עולה מיד השאלה השניה והיא, לפי איזה חוק ידון ביתהמשפט בצוואה זו, לפי החוק הישראלי או לפי החוק בו נמצא הרכוש, שהוא במקרה הנדון כאן החוק הצרפתי? שאלות אלה מביאות אותנו לפרק השביעי הנושא את הכותרת "המשפט הבינלאומי הפרטי" שבחוק הירושה תשכ"ה- 1965[3] (הסעיפים 135ואילך). .7סעיף 136מורה, בין היתר, כי בית-המשפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל. המונח "מושב" של אדם מוגדר בסעיף 135, כ"מקום בו נמצא מרכז חייו". כבר קבעתי, כי המנוח היה תושב קבוע בארץ והתגורר בעיר חיפה, בה נפטר. סעיף 136איננו מגביל סמכות בית-המשפט לדון רק בנכסי העזבון הנמצאים בארץ, לכן מוסמך בית-המשפט לדון גם בנכסי המנוח הנמצאים בצרפת. בזה הוכחה סמכותו של בית-משפט זה להיזקק לבקשה ואני עובר לדון בשאלה השניה, שהצגתי לעיל והיא, לפי איזה חוק ידון בית-המשפט, כאשר נכסים הנמצאים בצרפת? סעיף 137קובע, כי על הירושה חל דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מהאמור בסעיפים 138עד .140מכאן אתה למד, כי אמנם הכלל הוא, שביתהמשפט יחיל על הירושה את דין מושבו של המוריש, שהוא במקרה הנדון הדין הישראלי, אבל יש גם יוצאים מכלל זה, בהם בית-המשפט לא יחיל את דין מושבו של המוריש, אלא יחיל דין זר. מכאן לסעיף 138, המורה בענין דין מקום הימצאם של הנכסים: "נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום הימצאם לבד, יחול על ירושתם אותו הדין." כאן ברצוני להפנות להצעת חוק הירושה משנת תשי"ב- 1952[4] של משרד המשפטים, המציעה בסעיף 138שלה בענין: "בענייני ירושה יחול חוק מקום מושבו של המוריש בעת מיתתו. אולם על זכויות ירושה בנכסי מקרקעין יחול חוק מקומם של נכסים אלה." עינינו הרואות, כי לפי הצעת החוק הנ"ל יקבע בית-המשפט את תחולת החוק הזר רק לגבי מקרקעין אשר בחו"ל, בעוד שלגבי נכסים בחו"ל, שאינם מקרקעין, יחיל את החוק הישראלי, אם מושבו של המנוח היה בישראל ביום מותו. אולם המחוקק של חוק הירושה לא אימץ לעצמו גישה זו. בדברו על נכסים במקום מקרקעין גילה הוא את כוונתו, כי בית-המשפט יקבע את תחולתו של החוק הזר לא רק על מקרקעין, אלא על כל הנכסים שבעזבון אשר בחו"ל ובזה הרחיב, איפוא, את תחולת החוק הזר לעומת הצעה משנת .1952אולם יחד עם זה הגביל את תחולתו של החוק הזר בהוסיפו את המלה "בלבד", המופיעה בסעיף 138לחוק, מלה שאיננה מופיעה בסעיף 138להצעת החוק, לפי השינוי שהחוק הכניס לעומת הצעת החוק. לא די בכך, כי הנכס נמצא בחו"ל כדי להביא לתחולתו של החוק הזר, אלא קיים תנאי נוסף לתחולתו והוא, כי הנכס עובר בירושה על פי הוראות החוק הזר בלבד. לגבי מקרקעין אין להניח, כי הוספת המלה "בלבד" באה לשנות משהו, כי הכלל הוא במשפט הבינלאומי הפרטי, כי זכויות במקרקעין נחתכות לפי דיני מקום המצאם. ההגבלה באשר למילה "בלבד" חשובה רק לגבי מטלטלין. כאשר מעיין אני בסעיף 138בא אני לשתי מסקנות אלה: א) אם נכס בחו"ל איננו עובר בירושה על פי הוראה החוק הזר בלבד, אלא ניתן להוריש אותו גם בצוואה, יחיל בית-המשפט בארץ את החוק הישראלי על הנכסים בחו"ל. ב) אם הנכס בחו"ל עובר בירושה על פי הוראת החוק הזר בלבד, לא יחיל בית-המשפט בישראל את החוק הישראלי, אלא יכבד את החוק הזר ויקבע, כי החוק הזר יחול על הירושה. .8ב"כ המבקשת הביא לפני בג"צ 171/68 [1], אבל אין ללמוד מפסק-דין זה, כי בית-המשפט לא יחיל את החוק הזר במקרה מתאים. אני מביא מפסק-דין זה את הקטע הבא, הדן בסעיף 138לחוק: "סעיף זה, הקובע, כי על ירושת נכסי דלא-ניידי יחול ,דין מקום הימצאם' (bex situs) אינו נוגע לסמכות בית-המשפט. סעיף 138מהווה אחד מכללי ,ברירת הדין' (ראה הערת השוליים לסעיף 137) הקובעים את הדין המהותי שעל בית-המשפט הישראלי המוסמך להחילו על ענייני הירושה. אדרבא, סעיף 138מבוסס על סמכותו של 'בית-המשפט הישראלי' לפי סעיף 136לדון גם בירושת נכסי-דלא-ניידי הנמצאים מחוץ לגבולות ישראל ואין בו משום ,הפנייה' לחוקי סמכות זרים." (שם, ע' 272). במלים אחרות: שאלת סמכותו העניינית של בית-המשפט לדון בירושה לחוד וקביעת הדין, מקומי או זר, החל על הירושה, לחוד. משנפטר המוריש ומקום מושבו היה בארץ ביום מותו, הסמכות העניינית היא בידי בית-המשפט בישראל. משנקבעה הסמכות יחליט בית-המשפט, לפי הסעיפים 137, 138וכו' איזה דין יחול על הירושה. ב"כ המבקשת הביא לפני פסק-דין נוסף, דין נוסף 23/60אולם לפסקדין זה אין נפקות, מפני שהוא ניתן לפני פירסום חוק הירושה. .9לפי שיטת המשפט הנהוגה בארץ נהנה המצווה מחופש ציווי מוחלט: רשאי הוא לצוות את רכושו למי שהוא רוצה ואין החוק מטיל עליו הגבלות בנדון. לא פעם פוסח המצווה על אשתו או על ילדיו בצוותו רכושו לאחרים. לאלמנה ולילדים שזכרם לא בא בצוואה נותרת רק הדרך לתבוע מזונות מהעזבון ונטל הראיה עליהם להוכיח, כי אכן הם זכאים למזונות אלה. לא כן המצב המשפטי בצרפת. שם אין למצווה חופש דיספוזיציה מוחלט כפי שהוא קיים בארצנו, כמתואר לעיל, אלא החוק הצרפתי מגן על ילדי המנוח בשריינו להם חלק מנכסי העזבון, הנקרא reserve hereditaireבאופן שהמצווה חופשי לצוות בצוואתו רק את יתרת נכסיו. חלק חופשי זה נקרא .quotite disponibleהחלק המשורין לילדיו איננו קבוע אלא משתנה בהתאם למספר הילדים. במקרה והמצווה השאיר אחריו שלושה או יותר ילדים - וזה המקרה הנדון כאן - מהווה החלק המשורין לילדיו 3/4מנכסיו, באופן שהחלק החופשי לצווי הוא 1/4בלבד. ראה סימן 913לקוד סיביל, code civilהוא החוק האזרחי הצרפתי. ציווי מעל לחלק החופשי, דבר שיש בו משום נגיסה בחלק המשורין, איננו תופס מפני שהוא נוגד את החוק. העקרון הוא, כי אין לגעת בחלק המשורין, אלא החלק המשורין עובר ליורשים לפי החוק בלבד ואין אפשרות להורשה אחרת. ראה סימן 920לקוד סיביל [5]. .10הבאתי לעיל סעיף 138לחוק הירושה שלנו [3], המורה על תחולת החוק הזר על הירושה אם לפי דין מקום המצאם של הנכסים בחו"ל נכסים אלה עוברים על פי הדין הזר בלבד. לדעתי הוראות החוק הצרפתי הנ"ל ביחס לחלק המשורין הנן בדיוק בתחום הסעיף .138שלושה רבעים מנכסי המנוח משוריינים לשלושה או יותר צאצאים. חלקים אלה לא ניתן לצוות בצוואה, אלא הם עוברים בירושה על פי החוק הצרפתי ועל פיו בלבד ואין אפשרות של הורשה אחרת. הואיל וכך לא יחיל בית-המשפט בישראל את החוק הישראלי על 3/4חלקים אלה. רק החלק הרביעי מנכסי המנוח בצרפת ניתן לציווי חופשי ולכן לא חל על הורשת חלק רביעי זה הדין הצרפתי בלבד. מכאן, כי החלק הרביעי של עזבון המנוח איננו במסגרת הסעיף 138ובית-המשפט בישראל מוסמך לקיים על פי החוק הישראלי את הצוואה באשר לחלק רביעי זה. סיכומו של דבר: ההוראה בסימן 913לחוק האזרחי הצרפתי [5] אוסרת על מצווה, שיש לו 3ילדים או יותר, לצוות 3/4מנכסיו בהיותם משוריינים לילדים אלה, אין אפשרות אחרת של הורשת 3/4חלקים אלה, אלא זו על פי סימן 913בלבד. לכן הוראה זו היא בגדר סעיף 138לחוק הירושה שלנו [3], המורה, כאמור לעיל, כי נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום המצאם בלבד יחול עליהם, על נכסים אלה, אותו הדין. מכאן, כי צוואת המנוח שצווה את כל רכושו בצרפת למבקשת, נוגדת את החוק הצרפתי, מפני שהיא מתעלמת מהחלק המשורין המגיע לילדים על פי החוק הצרפתי. התוצאה היא, שהצוואה, עד כמה שהיא מתייחסת ל- 3/4מנכסי המנוח בצרפת, אינה תופסת והיא בטלה מעיקרא. שונה המצב לגבי ה- 1/4הנותר מנכסי המנוח בצרפת. חלק זה הוא חופש ולא כפוף באופן בלעדי לחוק הצרפתי ולכן היה המנוח רשאי לצוותו לאשתו. לכן יש לקיים את הצוואה עד כמה שהיא מתייחסת לרבע מנכסי המנוח בצרפת ולדחות הבקשה לקיום הצוואה ביחס ל- 3/4הנכסים. על שלושה רבעים מנכסים אלה יחול החוק הצרפתי. .11כאן טען ב"כ המתנגדים טענה נוספת והיא, כי לאלמנה לא מגיע כל חלק בנכסים אשר בצרפת, גם לא הרבע החופשי. בטענתו זו הסתמך ב"כ המתנגדים על סימן 2לחוק הצרפתי מיום 14.7.1819[6] העומד בתוקפו עד היום. הוראה זו אומרת במקור הצרפתי: - Dans le cas de partage d'une meme succession entre des" ci preleveront sur-coheritiers etrangers et francois, ceux Biens situes in pays etranger dont ils seraient exclus a les biens situes en france une portion egale a la valeur des Quelque titre que co soit on vertu des lois et costumes".locales עו"ד ארדשטיין, המומחה לחוק הצרפתי מטעם המתנגדים, תרגם את ההוראה הנ"ל כדלקמן (מוצג נ/1): "במקרה של חלוקת אותו העזבון בין יורשים נוכרים וצרפתים, אלה יטלו מתוך הנכסים הנמצאים בצרפת חלק השווה לשווים של הנכסים הנמצאים בארץ הנוכריה, ממנו הוצאו מכל סיבה שהיא בתוקף החוקים הנוהגים המקומיים". בשורה האחרונה נפל שיבוש. לדעתי צריך להוסיף ו' חיבור לפני המלה "הנוהגים" ולקרוא השורה האחרונה של התרגום "בתוקף החוקים והנוהגים המקומיים", וזאת לאור המילה etבמקור. כיצד ייעשה חישוב חלוקת העזבון בין היורשים היושבים בשתי הארצות לפי ההוראה הנ"ל? הסביר עו"ד ארדשטיין והעיד, כי החישוב נעשה לגבי כלל העזבון. לדוגמה: מוריש שהשאיר 10מיליון שקלים בארץ ושני מיליונים בצרפת, כי אז בית-המשפט בצרפת מחשב את הרבע החופשי ושלושת הרבעים של החלק המשורין לפי סה"כ של 12מיליון ולא רק על פי 2מיליונים. והיה ושני מליונים אלה הנם פחות מה-% 75המגיע ליורשים הצרפתיים על פי חלקיהם המשוריינים, כי אז היורשים הצרפתיים יטלו 2מיליונים אלה במלואם והיורשים הישראליים לא יקבלו כל סכום מנכסי הירושה בצרפת. .12אני מקבל, כמובן, את דברי עו"ד ארדשטיין אשר לאופן חישוב חלוקת העזבון. אמנם לא הוכח היקף הרכוש אשר בארץ ובצרפת וכבר מסיבה זו נבצר ממני לנקוט עמדה לגבי השאלה, אם ליורשת בארץ יש חלק בנכסים בצרפת אם אין. אולם חשבון זה יכול להיעשות בצרפת לאחר שייקבע היקף הרכוש. אלא אני דוחה את טענת ב"כ המתנגדים מנימוק אחר והוא, כי אינני מקבל את הפירוש שהוא מציע לגבי הסימן 2הנ"ל. ב"כ המתנגדים שם את הדגש על המלים "מכל סיבה שהיא" בגללה הוצאו יורשים בצרפת מירושתם בארץ. כאמור, דוחה אני טענה זו, כי לא כך צריך לקרוא הסימן 2הנ"ל אלא צריך לקראו כולו. הסימן 2איננו מדבר רק על יורשים שהוצאו מירושתם מכל סיבה שהיא. אילו כך היה כתוב, היה ב"כ המתנגדים צודק בטענתו אלא הסימן 2מדבר על יורשים שהוצאו מירושתם כל סיבה שהיא בתוקף החוקים והנוהגים המקומיים. אילו, לדוגמה, היו היורשים בצרפת מוצאים מירושתם בארץ בגלל הוראה בחוק הישראלי, למשל על פי חוק משריין, אילו קיים היה חוק כזה אצלנו, כי אז היה מקום לתחולת הסימן 2הנ"ל. אולם במקרה שלנו הוצאו המתנגדים מהירושה בארץ לא על פי החוק הישראלי, אלא על פי צוואת המנוח. הוא, המנוח, יכול היה, אילו רצה בכך לצוות למתנגדים חלק מרכושו בארץ או אף את כולו, אבל הוא בחר שלא לצוות להם דבר, אלא לצוות את כל רכושו לאשתו. משציווה כפי שציווה אין לומר, שהחוק הוא הסיבה שגרמה להוצאת המתנגדים מהירושה, אלא רצונו החופשי של המצווה גרם להוצאתם, משום כך אין להחיל סימן 2על המקרה. .13אני דוחה את טענת ב"כ המבקשת, שהציע, כי בית-משפט זה יאשר את הצוואה לפי החוק הישראלי ובית-המשפט בצרפת ממילא יכבד כל פסק דין של בית-משפט זה. השאלה לפני איננה, אם בית-המשפט בצרפת יכבד פסק-דין זר מתוך יחסי נימוס בין מדינה למדינה, אלא מחובתי ליתן פסק-דין על פי החוק הישראלי ולא תוך כדי התעלמות מהוראת החוק הישראלי. אילו קיבלתי טענות ב"כ המבקשת והייתי מקיים במלואה את הצוואה ביחס לרכוש שבצרפת, הייתי מתעלם מהוראות סעיף 138לחוק הירושה שלנו, דבר שאסור לי לעשותו. .14אותו החוק הנ"ל מ- 14.7.1819[6] בטל בסימן 1את הסימנים 726ו- 912של הקוד סיביל. להלן קבע אותו סימן 1, כי זכות הירושה איננה מוגבלת עוד ליורשים בעלי נתינות צרפתית, אלא אותה הזכות עומדת גם ליורש בעל נתינות זרה. .15סוף פסוק: אני מקיים את צוואת המנוח ביחס לרבע של נכסיו בצרפת. עוד אני קובע, כי שלושת הרבעים הנותרים מהנכסים בצרפת מגיעים לצאצאיו בתור חלק משורין על פי החוק הצרפתי. אני דוחה הבקשה למתן צו ירושה. .16על פי בקשת עו"ד שאנן, ששימש עד כה מנהל עזבון זמני, ממנה אני אותו בזה למנהל עזבון קבוע לברר בצרפת את היקף הנכסים ושם ולפעול לחלוקתו בין היורשים. .17המבקשת תשלם למתנגדים את הוצאותיהם במשפט זה ועוד סך 000, 200שקל שכ"ט עו"ד. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל. עיזבוןמזונות