א. רקע 1. התובענה המונחת לפני היא תובענה כספית על סך 255,436.84 ש"ח שתובעת מדינת ישראל (משרד הבריאות) מהנתבע חיים טוכבנד, בגין הוצאות אשפוזה של אימו שמומנו ע"י המדינה. 2. עפ"י כתב התביעה אושפזה האם בתאריך 6.12.94 במחלקה סיעודית ב"בית טובי העיר" ועודנה שוהה שם, כשהתובעת היא המממנת היחידה של הוצאות האישפוז מאז ועד היום. לטענת התובעת, היות והנתבע חייב במזונות אימו מכח החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט - 1959 (להלן - חוק המזונות), עליו להשיב לה את הוצאות האישפוז שהגיעו לסך 255,436.84 ש"ח נכון ליום התביעה. ב. דחיה על הסף 3. הנתבע טוען כי דין התובענה להדחות על הסף בשתיים: ראשית - חוסר סמכות - כי התובעת אינה יכולה לתבוע מכח חוק המזונות משום שאין לה מעמד לפי חוק המזונות. הוכחה לכך, לטענתו, היא העובדה שכשסבר המחוקק שיש מקום להעניק את הזכות לגביית חוב מזונות, הוא עשה זאת בחקיקה ונתן במפורש זכות כזו למוסד לביטוח לאומי בחוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב - 1972 ולא לגוף אחר. לכן אין לתובעת מעמד או סמכות לתבוע ולגבות מזונות. שנית - שיהוי, משום שעפ"י סעיף 11(ב) לחוק המזונות, לתיקון דיני משפחה מזונות, התשי"ט - 1959, נקבע כי: "מזונות שלא התחילו לפעול לגביתם תוך שנתיים לאחר התקופה בה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות ביהמ"ש". לטענתו, בענייננו לא רק שלא נפסקו מזונות קודם לכן (בתביעת מזונות רגילה), אלא שהתביעה עצמה מוגשת באיחור של שנים רבות מעבר לשנתיים הנדרשות, ועל כן יש לדחות התביעה מטעמי שיהוי דווקא ולא התישנות (כך בהבהרה שהוגשה ע"י הנתבע לביהמ"ש ביום 29.7.98). ג. מעמדה של התובעת לתבוע עפ"י חוק המזונות 4. סעיף 16(ב)לחוק המזונות קובע כדלקמן: "מי שנתן מזונות שלא היה חייב בהם ולא התכוון ליתן מתנה, רשאי לדרוש החזרתם ממי שקיבלם או ממי שהיה חייב בהם ובמידה שהיה חייב בהם". 5. עינינו הרואות, כי החוק מקנה זכות תביעה להחזר המזונות למי ששילמם ממי שקיבלם או ממי שהיה חייב בהם, ובמידה שהיה חייב בהם. במקרה שלפנינו ברי כי משרד הבריאות אינו חייב במזונות אם הנתבע ולא התכוון לתת לה מתנה, על אף שהוא הוציא, לטענתו, לצרכיה ולאישפוזה את סכום התביעה (מכתבי דרישה לתשלום נשלחו אל הנתבע ב- 23.7.95 ,ב- 2.1.96 וב- 6.2.96). ואולם לא נקבע או נפסק כי הנתבע חייב במזונות אמו מכח ס' 4 (1) לחוק המזונות, שכן לא הוגשה נגדו תביעת מזונות ולא נקבע בכפוף לסעיף 5 לחוק כי הוא חייב במזונות אמו לפי סעיף 4. הדבר לא התברר ולא הוכרע ונפסק. לפיכך, בהעדר קביעה כי הנתבע חייב במזונותיה, אין לתובעת זכות חזרה על הנתבע, לפי סעיף 16(ב) לחוק הנ"ל. 6. התובעת אמנם תהיה רשאית לדרוש החזר המזונות מכח החוק, אך רק ממי שחוייב בהם ובמידה שהיה חייב בהם, לאחר שתוגש תביעה מתאימה לפסיקת מזונות, ע"י החסויה או אפוטרופוס מטעמה. בנסיבות המקרה, לנתבע יש אחים נוספים, ויתכן שהיה מקום כי תוגש תביעת מזונות כאמור, כדי לקבוע מי מהם חייב במזונותיה וכמה. 7. החוק מקנה זכות תביעה להחזר מזונות בהתקיים תנאי הסעיף הנ"ל. במקרה כזה זכאי אדם שכלכל והזין אדם אחר, כאשר החובה לכך הייתה מוטלת על החייב לעשות זאת, לתבוע את החייב להשיב למי ששילם במקומו את אשר הוציא עבור המזונות. ראה: 1) 3422/89 דליה גורמן נ' יעקוב גורמן בביהמ"ש המחוזי בת"א תקדין מחוזי כרך 9(3) תש"נ/תשנ"א עמ' 49. 2) ת.א. 3838/91 גיא שעשוע נ. גדעון שעשוע בביהמ"ש המחוזי בת"א תקדין מחוזי כרך 91(1) תשנ"א1991- עמ' 674. 3) ע.א. 49/72 אברהם הלפרין נ. שמואל לבבי בביהמ"ש העליון פד"י ו"ו(2) תקדין תשל"ב/תשל"ג1972- עמ' 126. 8. אשר על כן, אני מקבלת את טענת הנתבע כי עפ"י ס' 16 לחוק, כי כל עוד לא נקבע מי חייב במזונות החסויה, אין לתובעת עילת תביעה כלפי הנתבע להשבה. ד. טענת השיהוי 9. מאחר וקבעתי כי לתובעת אין מעמד ואין עילת תביעה כלפי הנתבע, מתייתר הצורך לדון בטענת השיהוי שהעלה הנתבע, אולם על מנת שלא לצאת פטור ממענה לטענה זו, אתייחס גם אליה. 10. ס' 11(א) לחוק קובע: "תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים רשאי ביהמ"ש לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור". 11. נראה שטענת השיהוי של הנתבע לפי ס' 11(ב) לחוק המזונות, אין לה על מה שתסמוך. סעיף 11 (ב) קובע: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט" 12. לית מאן דפליג כי הסעיף בו סמך הנתבע את יתדותיו - ס' 11(ב) לחוק המזונות - אינו עוסק בסיטואציה שלפנינו. המדובר בסעיף שעפ"י מטרתו ולשונו בא להגביל את תקופת הגביה של מזונות שכבר נפסקו עפ"י פס"ד במזונות. הא ותו לא. 13. במקרה שלפנינו טרם ניתן פס"ד ובוודאי שלא ניתן היה להתחיל לגבות חיוב שלא נפסק, כך שאין הסעיף האמור רלוונטי למקרה שלפנינו. סוף דבר 14. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה על הסף את התביעה. עם זאת, פתוחה הדרך בפני אמו של הנתבע להגיש בשמה או באמצעות אפוטרופוס מטעמה תביעת מזונות נגד מי מילדיה, כדי להכריע בשאלת המזונות. 15. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים. פסק דין זה מותר לפרסום, למעט שם הנתבע. ניתן היום י"ב בטבת תשנ"ט, 31 בדצמבר 1998 בהעדר הצדדים. אילתה זיסקינד, שופטת מזונות