.1 רקע: התובע, יליד 13/8/1967, נפגע בתאונת דרכים (שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה) ביום 20/3/95 הוא הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו כתוצאה מהתאונה האמורה. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את הארוע התאונתי, אולם, בדיונים בפני לא חזרה הנתבעת על טענה זו, והדיון התמקד בשאלת גובה הנזק בלבד. בשלב ההוכחות העידו בפני, מטעם התביעה - התובע בעצמו, ומטעם הנתבעת העידה הגב' אילנית מנדלסון - חוקרת מטעם חברת הבטוח. 1.1 כללי: עובר לתאונה עבד התובע בחברת "קמור רכב בע"מ", חברה ליבוא/שיווק רכבי ב.מ.וו. תפקיד התובע בחברה: התובע טען בתצהירו כי תפקידו בחברה היה "נהג ובודק רכבים לרבות עבודות מכונאות קלות" (סעיף 3לתצהירו), אולם מעדותו בפני ומהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט, התרשמתי כי עיקר עבודתו של התובע היתה נהיגה. בחקירתו הנגדית ציין התובע: "סיימתי 10שנות לימוד עיוני. לא למדתי בתיכון מכונאות רכב. אין לי הסמכה כמכונאי רכב. לפני התאונה עבדתי בקמור בתור נהג". לפני עבודתו בקמור עבד התובע כנהג משאית בקיבוץ תל יצחק. בטופס "הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה" (ת/4) ציין התובע כי תפקידו במקום העבודה הוא נהג וכן בדו"ח הוועדה הרפואית לעררים צויין כי מקצועו נהג. .1.2שכרו החודשי של התובע עובר לתאונה - כבסיס לחישוב הפסדיו: .1.3טענות הצדדים: התובע החל את עבודתו בחברת קמור בתחילת חודש אוגוסט .1994 ב"כ התובע טען כי שכרו של התובע מורכב משלושה גורמים: שכר, שעות נוספות ושיפור פריון. לטענתו, עיבוד כל המרכיבים הנ"ל, מיום תחילת עבודת התובע בחברת קמור ועד התאונה, מביאים לממוצע שכר חודשי בסך 000, 4ש"ח. עוד טען ב"כ התובע כי לסכום הנ"ל יש להוסיף % 85בגין האפשרות שיועלה שכרו של התובע כפי שניתן ללמוד מאישור המעביד (ת/6). לדבריו, לתובע היה פוטנציאל השתכרות גבוהה, עבד בחריצות והתקדם במהירות בעבודתו, דבר המלמד על אפשרויות קידום בעבודה. על כן, טען ב"כ התובע, יש להעמיד את שכרו החודשי הממוצע של התובע על סך 400, 7ש"ח לחודש ברוטו. מנגד טען ב"כ הנתבעת כי על פי אישור המל"ל על תשלומים בגין נכות בעבודה (ת/4), שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה עמד על סך 053, 11ש"ח. מכאן טענה ב"כ הנתבעת כי שכרו החודשי הממוצע של התובע הינו 684, 3ש"ח ברוטו לחודש ובניכוי % 25מס הכנסה ובשיערוך להיום עומדת משכורתו החודשית על סך 808, 3ש"ח נטו. אשר למוצג ת/ 6טען ב"כ הנתבעת כי המכתב מהמעביד הוזמן על ידי ב"כ התובע וכי אפשרות כזאת אינה ריאלית לגבי שכרם של שכירים במשק וכן אינה ריאלית לגבי התובע הספציפי שמעולם לא התמיד במקום עבודה אחד לאורך זמן רב. בעניין תשלום תגמולי "שיפור פריון" ציין ב"כ הנתבעת כי אומנם בחודשים מסויימים קיבל התובע את התגמול האמור, אך העובדה כי חודש לפני התאונה (פברואר 1995) לא קיבל התובע תגמול "שיפור פריון" מטילה בספק את המשך תשלום התגמולים הנ"ל בעתיד. .1.4תנאים סוציאליים: ב"כ התובע טען כי יש להוסיף לשכרו החודשי של התובע בסך 400, 7ש"ח (לעיל), את הסכום אשר היה מקבל בגין תנאים סוציאליים כגון: פדיון חופשה שנתית של חודש ימים, דמי הבראה, תשלום עבור ארוחות, מתנות מהמעביד בחגים וכו'. לטענתו, התרומה החודשית מהגורמים הנ"ל עומדת על סך 867ש"ח לכן משכורתו החודשית של התובע אשר מהווה בסיס לחישוב הפסד כושר השתכרותו העתידי עומדת על סך 276, 8ש"ח. ב"כ הנתבעת טען כי בבוא בית המשפט לחשב את הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד, אין לקחת בחשבון את הפסדו של התובע בגין ה"תנאים הסוציאליים" המפורטים מעלה. לטענתו, גם לאחר התאונה התובע יכול להשתלב במקום עבודה אשר יעניק לו את כל התנאים הנ"ל. אינני מקבל טענה זו של ב"כ הנתבעת. כידוע, התנאים הסוציאלים נגזרים מהכנסותיו של העובדים . פגיעה בשכרו, גוררת אחריה הפסדים מכל תשלום שהעובד יקבל כאחוז מסויים משכרו. עם זאת אין לחשב הפסד בגין פדיון חופשה. חופשה, על פי החוק, מיועדת לאפשר מנוחה לעובד ואיננה משכורת נוספת. פדיון החופשה הינו החריג ולא הכלל. הוכח בפני כי שכרו של התובע נכון ליום התאונה עמד על 000, 4ש"ח ברוטו. לא נראה לי כי התובע היה מקבל העלאת שכר של % 85בשלוש שנים כטענתו. יחד עם זאת אני סבור כי יש לקבוע את השכר הממוצע במשק כשכר הבסיסי לאובדן כושר השתכרותו. סכום זה עומד כיום על סך 186, 6ש"ח. בהתחשב בטענה בדבר הפסד תנאים סוציאליים, יש מקום להגדיל חישוב השכר הבסיסי בסכום של 200ש"ח לחודש ברוטו. אשר על כן, יש לחשב את הפסדי התובע בעתיד על בסיס שכר של 386, 6ש"ח לחודש ברוטו. .2הנזקים: משהוכח בפנינו הבסיס לחישוב נזקיו והפסדיו של התובע יש לגשת להערכה וכימות נזקים אלה. .2.1כאב וסבל וימי אישפוז: עקב התאונה אושפז התובע בבית חולים הלל יפה, מיום התאונה - 20/3/95ועד יום .26/3/95 בתעודת "סיכום מחלה" (המצויה בבקשת התובע למינוי מומחה רפואי) נכתב כי אובחן שהתובע סובל מ"שבר מרוסק עם תזוזה ברדיוס הפרוקסימלי" באמה הימנית ובמהלך אישפוזו עבר התובע ניתוח ל"שחזור וקיבוע השבר בעזרת פלטה d.c.pעם 8ברגים". כמו כן, אובחן שבר ברגלו הימנית ורגלו גובסה. כשנה לאחר התאונה, אושפז התובע מיום 17/3/96ועד יום 28/3/96"לשם ניתוח הוצאת פלטה וכריתת פיסטולה באמה ימין." (ראה טופס "סכום מחלה" המצורף לסיכומי ב"כ התובע). סך הכל היה התובע מאושפז במשך 19ימים בגין התאונה האמורה. .2.2אחוזי נכות: המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ולכן קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל בדבר נכותו של התובע הינה מחייבת. הוועדה הרפואית קבעה לתובע נכות זמנית בשיעורים שונים: מיום 19/9/95ועד ליום 30/12/95- נכות זמנית בשיעור %.100 מיום 31/12/95ועד ליום 30/4/97- נכות זמנית בשיעור %.60 מיום 1/5/97קבעה הועדה הרפואית לעררים נכות צמיתה בשיעור % 35(% 28נכות רפואית בצירוף תקנה 15). תחילה נקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי כי נכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור % 32.5ובצירוף תקנה 15עמדה נכותו הכוללת של התובע על %.44 לאחר ערר שהוגש על ידי המוסד לבטוח לאומי החליטה הועדה הרפואית לעררים לקבל את הערר בחלקו וקבעה "בקשר לצלקות הן עדינות לאור טיבם ומקומם לא מהוות גורם כיעור המקנה אחוזי נכות, לכן הועדה מקבלת את ערעור המוסד בנושא זה .". (מוצג ת/4) על כן, הורידה הועדה את שיעור נכותו הרפואית הצמיתה של התובע ל% 28ולאחר הפעלת תקנה 15אשר הגדילה את נכותו ברבע, היינו ב- %7, נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור של %.35 ב"כ התובע טען בסיכומיו כי יש לפצות את התובע בגין כאב וסבל בסך של 976, 68ש"ח בהתחשב בימי אישפוזו של התובע ובנכותו הצמיתה בשיעור של % 35כפי שנקבע על ידי המל"ל. מנגד, טען ב"כ הנתבעת כי יש לחשב את הפיצויים המגיעים לתובע בגין ראש נזק זה בהתחשב בימי האשפוז ולפי אחוזי הנכות הרפואית בלבד שנקבעה לתובע על ידי המל"ל בשיעור של %28, תוך התעלמות מאחוזי הנכות שנקבעו לתובע מכוח הפעלת תקנה 15, אשר אינה מחייבת את בית המשפט. בספרו "פיצויים בשל נזק גוף", (מהדורה רביעית, התשנ"ח - 1997, ע' 704-702) ציין המחבר המלומד דוד קציר בהסתמכו על הנאמר בע"א 516/86 אררט נ. אזולאי (פ"ד מ(4) 690, 711) כי: "אין להיזקק לתוספת, שאפשר שתוסף לנכות הרפואית, על ידי ועדה של הביטוח הלאומי, לפי תקנה 15של תקנות הביטוח הלאומי הנ"ל, לצורך קביעת דרגת הנכות, וממילא גם לא לצורך חישוב הפיצוי בשל נזק בלתי ממוני". .2.3סיכום: אשר על כן לצורך חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל יש להיזקק לקביעת נכותו הרפואית של התובע שנקבעה בשיעור של % 28ולאישפוזו של התובע במשך 19ימים. סכום זה מגיע לסך של 949, 48ש"ח .2.4הפסדי שכר בעבר - טענות הצדדים: הוועדה הרפואית של המוסד לבטוח לאומי קבעה לתובע נכות זמנית בשיעורים שונים: מיום 19/9/95ועד ליום 30/12/95- נכות זמנית בשיעור %.100 מיום 31/12/95ועד ליום 30/4/97- נכות זמנית בשיעור %.60 מיום 1/5/97- נכות צמיתה בשיעור % 35(% 28נכות רפואית בצירוף תקנה 15). ב"כ התובע טען כי מצבו הרפואי של התובע לא איפשר לו לעבוד וכל נסיונותיו למצוא עבודה לא צלחו, לכן יש לפסוק לתובע פיצויים בגין הפסד שכר בעבר מיום התאונה ועד היום ( 48חודשים). על פי בסיס שכר חודשי בסך 276, 8ש"ח, גובה הפיצויים בגין ראש נזק זה עומד, על פי טענת ב"כ התובע , על סך 248, 397ש"ח. ב"כ הנתבעת טען כי יש לפצות את התובע בגין הפסד שכר מלא עבור התקופה שבה סבל מ- % 100נכות, היינו, עד דצמבר 95, תוך קיזוז חודש אפריל עבורו קיבל התובע את שכרו מהמעביד כעולה מתלוש השכר ת/.3 לדבריו, על התובע לקבל פיצויים עבור 8חודשים על פי בסיס שכר חודשי בסך 808, 3ש"ח, בסכום כולל של 464, 30ש"ח. באשר לתקופה שלאחר דצמבר 1995, טען ב"כ הנתבעת כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר חלקי בעבר בסכום גלובאלי של 000, 20ש"ח שכן התובע יכול היה למצוא עבודה בתקופה זו המתאימה למגבלותיו וכן לא ברור כמה השתכר התובע בפועל מעבודתו בתיקלוט באותה התקופה. סך הכל הציע ב"כ הנתבעת תשלום פיצויים בגין ראש נזק זה בסך 464, 50ש"ח. .2.5נכות תפקודית: אין ספק כי פציעתו הקשה של התובע בידו הימנית, שהיא ידו הדומיננטית, גורמת לתובע למוגבלות תפקודית המגבילה את יכולתו למצוא עיסוק בשוק העבודה. ב"כ הצדדים חלוקים בדיעותיהם בעניין ההשפעה שיש לנכותו הרפואית של התובע על תפקודו. בתצהירו טען התובע כי: "בעקבות התאונה ידי הימנית לא מתפקדת ואיני יכול לבצע כל עבודה שהיא בידי זו. למעשה ידי כמעט משותקת." (סעיף 8לתצהירו) בחקירתו הנגדית בפני ציין התובע: "אני מוגבל ביד. שתי אצבעות שלי לא מתפקדות כלל". "כל נגיעה ביד יכולה לגרום לי להתעלף" בנוסף, טען ב"כ התובע כי התובע מחוייב בהרכבת מכשיר המיועד לחיזוק כף היד והאצבעות במשך כל שעות היום. יחד עם זאת, אין לקבל את טענות התובע כי בעקבות התאונה נגזר עליו להתקיים למשך כל חייו מקיצבת הביטוח הלאומי מכיוון שאין כל עבודה שביכולתו לבצע בעקבות הפגיעה בידו. ולראיה, התובע הודה שעסק בתיקלוט לאחר התאונה (למרות שהכחיש שקיבל כסף עבור עבודה זו). כמו כן, ב- "דו"ח ועדת הרשות לענין תקנה 15/16לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות מעבודה" (נ/8) נרשם: "לדעת ועדת הרשות, איבד התובע כנראה חלק ממיומנותו לעסוק בנהיגה. לעומת זאת מסוגל להיות אחראי על נקיון ועובד מוסך כללי". ובדו"ח המשלים מיום 25/11/97הבהירה הוועדה כי התובע לא איבד את יכולתו לנהוג. בנוסף, התובע אישר כי משרד התחבורה לא הגביל את רשיון הנהיגה שלו. (עמוד 17לפרוטוקול, שורות 16-17). אין לדעת אם מצבו הרפואי ומגבלותיו הובאו לידיעת משרד התחבורה ומשרד הרישוי. על כן, למרות מגבלותיו הפיזיות של התובע בתפקוד יד ימינו, התובע מסוגל, בין השאר, לנהוג (כאמור בודאי לא נהיגה כנהג מקצועי) ואף לתקלט, פעולות הכרוכות בהזזת הידיים, לרבות יד ימינו הפגועה של התובע בהיותה ידו הדומיננטית. התובע הצהיר בתצהירו: "מזה כשנה וחצי אני מנסה, בכל דרך, למצוא עבודה המתאימה למגבלותיי שנוצרו כתוצאה מהתאונה, אך למרבה הצער לא הצלחתי עד עתה למצוא מקום עבודה שיקבל אותי עם המגבלות הרפואיות והתפקודיות שמהן אני סובל". (סעיף 16לתצהירו). בחקירתו הנגדית ציין התובע כי למעשה במסגרת "מאמציו" למצוא עבודה, לא פנה ללשכת התעסוקה וגם לא ניסה למצוא עבודה דרך פנייה למודעות ה"דרושים" בעיתונים. לדבריו, פנה עצמאית לבתי עסק ובנוסף ביקש לעבור קורס כאיש סאונד במסגרת השיקום במל"ל. עולה מחקירתו הנגדית של התובע, כי מאז התאונה נסע פעמיים לחוץ לארץ, פעם לאמסטרדם ופעם להודו. אשר לחיפוש עבודה, ציין התובע כי נסיונותיו למצוא עבודה הצטמצמו בבקשתו לעבור קורס כאיש סאונד אך משנענה בסירוב נמנע מכל עבודה אחרת. יחד עם זאת, לא נראה לי כי התובע היה מוצא עבודה שתתאים למגבלותיו בלי לעבור שיקום או הכשרה מקצועית לרכישת מקצוע אחר. עבודה כנהג מקצועי כאשר קיימת מגבלה ביד שגורמת לכאבים חזקים (כטענת התובע), מכל מכה קטנה שהוא מקבל, אינה נראית לי מתאימה לתובע וזאת מחשש למגבלות בנהיגה שעלולות לגרום לתאונות דרכים ולסיכון חיי אדם. בנסיבות אלה היה מקום לקבוע כי לתובע נגרמה נכות תפקודית גבוהה בהרבה מנכותו הרפואית. אני סבור כי יש לחשב את הפסדי שכרו של התובע בגין העבר בשעור של %100 משכרו עד יום .30/4/97הטעם לכך הוא כי נכות של % 60עקב פגיעה ביד הדומיננטית, שהיא יד ימין, אולי מאפשרת לעובד לחזור לעבודה אצל אותו מעביד, בתפקיד אחר, אם המעביד מוכן ויכול להעסיקו על אף מגבלותיו. חשוב לזכור כי היכולת הפיזית כשלעצמה, איננה גורם יחיד בקביעת כושר ההשתכרות של העובד. בשוק תחרותי, נהג עם מגבלה רצינית בידו, לא ימצא עבודה. רבים וטובים מתדפקים על שערי לשכות התעסוקה ופניהם מושבים ריקם. לא נראה לי כי התובע יכול היה למצוא תעסוקה במקום עבודה חדש גם אם היה משכים ומעריב לפתח לשכת התעסוקה. תרופתו של התובע הינה החלפת מקצוע וסוג עבודה, תוך הסתגלות למומו ולנכותו. אך לכך אתייחס בהמשך. נראה לי כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מנכותו הרפואית ואף גבוהה יותר מזו שנקבעה לו על ידי המל"ל בתוספת תקנה .15 במאמר מוסגר אציין כי הפעלת תקנה 15על ידי המל"ל נעשית בהתחשב בתפקודו של התובע ויש בה הכרה כי נכותו התפקודית גבוה מנכותו הרפואית. אני סבור כי מיום 1/5/97ועד היום יש לראות את נכותו של התובע בשיעור של % 35כנכות תפקודית ולקבוע הפסד השתכרותו בשיעור הנ"ל. אשר על כן הריני קובע כי נזקי התובע בפיסקה זו הינם כדלקמן: .1בגין התקופה שמיום 1.5.95ועד 30.4.97הפסד שכר מלא - סך 541, 156ש"ח .2בגין התקופה שמיום 1.5.97ועד היום הפסד חודשי בשיעור % 35משכרו האחרון (משוערך) ביום 5225 1.5.97% 35x1828.75 סך 851,60 סך הכל הפסדי שכר בעבר 392, 217ש"ח .2.6אובדן כושר השתכרות: יכולת התובע לעבוד כתקליטן: ב"כ התובע טען כי לאור הפגיעה הקשה בידו התובע לא יוכל לבצע כל עבודה פיזית וכן כל עבודה פקידותית/משרדית שכן התובע בעל השכלה של 10כיתות בלבד. לטענתו, כושר השתכרותו של התובע נפגע בשיעור של % 60והפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה, עד גיל 65, עומד על סך 743, 884ש"ח. ב"כ הנתבעת טען כי לאור נתוניו הבסיסיים של התובע שאינם גבוהים, לאור העובדה שהתובע מסוגל לעבוד במגבלות פגיעתו ובהתאם לנכותו הרפואית בשיעור %28, יש לפסוק לתובע פיצויים בסך 797, 168ש"ח. בחקירתו הנגדית אמר התובע כי מאז התאונה "לא הרווחתי כסף משום פעילות חוץ מהמל"ל", וכשנשאל לגבי עיסוקו כתקליטן השיב התובע כי מוסיקה זה התחביב שלו והגדיר עצמו כ"אספן מוסיקה" אשר משמיע מוסיקה לאחרים (חברים) אך מעולם לא קיבל כסף עבור עבודתו כתקליטן. מטעם הנתבעת העידה הגב' אילנית מנדלסון - חוקרת מטעם חברת הביטוח אשר הגישה לבית המשפט תמלילים משיחותיה הטלפוניות עם התובע (מוצגים נ/ 6ו-נ/7). ב"כ הנתבעת טען כי מהתמלילים הנ"ל עולה בבירור כי התובע עבד כתקליטן לאחר התאונה ואף הרוויח מעיסוקו זה. לטענתו יש לקבל את דברי התובע בתמלילים כמהימנים שכן התובע הרגיש משוחרר בשיחתו עם החוקרת וסיפר לה את האמת לאמיתה. כראיה לאמיתות דברי התובע בשיחותיו עם החוקרת הביא ב"כ הנתבעת מדברי התובע בעניין גילו, מקום מגוריו, תאריך לידתו, מקום עבודתו, פציעתו בתאונה, נסיעותיו לחוץ לארץ וכו'. מכאן הסיק ב"כ הנתבעת כי גם דברי התובע בעניין עבודתו כתקליטן ורווחיו הנאים מעיסוק זה הינם אמת לאמיתה והינם בבחינת הודאת בעל דין. כיצד, אם כן, ניתן ליישב את גרסתו של ב"כ הנתבעת עם דברי התובע אשר מופיעים בתמלילים אך מן הסתם לא צוטטו על ידי ב"כ הנתבעת, כגון: ח: ועושים מזה כסף מעבודה כזאת? נ: בדרך כלל כן אבל אני לא. (נ/ 6עמוד 5) ח: אה, אז הם לא יודעים שאתה עובד בלילה כאילו? נ: אני לא . אני לא עובד, אני בתיקלוט את יודעת שאני לא לוקח כמעט כסף. (נ/ 6עמוד 13) ח: מה אתה אומר ובחתונות אתה לא עושה? נ: לא, מה פתאום. אני תיקלטתי במקרה בחתונה של חבר, כי זה חבר, אבל ככה מה פתאום, מוסיקה טראנס זה לא הולך בחתונות. (נ/ 7עמוד 9) דברים אלו שנאמרו על ידי התובע בשיחתו עם החוקרת עולים בקנה אחד עם עדותו בפני ונראה לי כי התובע אמר אמת. אין ספק כי דבריו של התובע לחוקרת שהוא מתקלט במסיבות ואף מפיק מסיבות, פותחים פתח ליכולת פרנסה ועבודה שהיא גם מהנה (מנקודת מבטו של התובע) וגם עשויה לפרנסו בכבוד. אלא שבשלב זה אין לדעת את פוטנציאל ההכנסות מעבודה זו בפועל. כאמור מדובר בעבודה שטרם באה לעולם. הנתבעת לא שלחה מי מטעמה לבדוק את גרסת התובע כי הוא מארגן או מתקלט במסיבות בתשלום. בשיחותיו עם החוקרת הזכיר התובע את שמות המקומות בהם הוא, כביכול, מתקלט, תוך ציון התאריך והשעה. חזקה על הנתבעת כי היתה בודקת את דבריו, שכן היו בידיה נתונים רבים ופרטים מדוייקים, ואילו רק המשיכה לחקור היתה מגיעה לחקר האמת. משלא עשתה כן (או אולי עשתה אך התוצאות אינן לטובתה) אין לה להלין אלא על עצמה. אני קובע כי התובע לא השתכר בעבר כ"תקליטן". עם זאת, נראה לי כי הוא כשיר ויכול לעשות זאת בעתיד. אשר לגובה השתכרותו, אין ראיות לגבי היכולות הממשית של התובע למצוא לעצמו תעסוקה של ממש בשוק זה, למעט דבריו לחוקרת שאינם מבוססים על השתכרות בפועל במקצוע זה. לא הובאו נתונים על היצע וביקוש במקצוע זה ועל תנאי שכר מקובלים. דברי התובע לחוקרת מטעם הנתבעת על רווחים אפשריים במקצוע כתקליטן דומים לחלומות כל עצמאי מתחיל להגיע לפסגת ההכנסות במקצועו ואין להם כל בסיס ראייתי או מציאותי. אני קובע כי כושר השתכרות של התובע נפגם בשיעור של %.30 בהתחשב בנתוני השכר כפי שקבעתי , נגרם לתובע הפסד כספי בסך של 159,408 ש"ח. .2.7עזרת צד ג' בעבר ובעתיד: ב"כ התובע טען כי על סמך דברי התובע בתצהירו ובעדותו בבית המשפט שילם התובע, ויצטרך להמשיך ולשלם גם בעתיד, סך של 000, 1ש"ח בחודש לעוזרת בית. על כן, יש לפצות את התובע עבור 48החודשים בהם העסיק בעבר עוזרת, בסכום כולל של 000, 48ש"ח ובסכום של 031, 253ש"ח בגין תשלומים לעוזרת עד גיל .65 יש לציין כי ב"כ התובע טען שהתובע, "בהגינותו", הודה כי במשך השנה הראשונה אימו עזרה לו בעבודות הבית כך שהחל משנה השניה לפציעתו העסיק ושילם התובע לעוזרת בית. על פי טיעון זה, היה על ב"כ התובע להוריד 12חודשים מ- 48החודשים לצורך חישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה. בנוסף, טען ב"כ התובע כי התובע נזקק בעבר, ויהיה זקוק אף בעתיד, לעזרה בעבודות הקשורות להחזקת ותחזוקת ביתו בסך של 500ש"ח לחודש (כפי שהצהיר בתצהירו). על כן, יש לפצות את התובע בגין 48החודשים שעברו בסך של 000, 24ש"ח ובסך של 515, 126ש"ח בגין העתיד. מנגד הציע ב"כ הנתבעת לשלם לתובע סכום גלובאלי של בסך 000, 15ש"ח בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד. לטענתו, התובע התוודה בפני החוקרת וסיפר כי נקיון הבית מסתכם ב- 70ש"ח כל פעם ובנוסף נטען כי לכשיינשא תסייע אישתו בעבודות הבית. בעניין עבודות תחזוקת הבית, טען ב"כ הנתבעת כי התובע לא הגיש כל קבלה המעידה כי שילם במשך 4השנים שעברו עבור עבודות מהסוג הנ"ל. אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצויים בגין עזרת צד ג' בעבר בסכום גלובלי של 500, 7ש"ח ובנוסף לכך סך של 250ש"ח לחודש בגין עזרת צד ג' בעתיד עד גיל .75בחישוב זה נלקח בחשבון כי אם וכאשר יינשא, עבודות הבית יעשו קרוב לוודאי על ידי אשתו, עקרת הבית. יחד עם זאת, התובע כבעל וכאב, יהיה מוגבל בעבודות שונות בבית. עבודות אלה היה מבצע במו ידיו אלולא מגבלותיו הרפואיות. הריני פוסק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד סך של 429, 72ש"ח סה"כ בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד - סך של 929, 79ש"ח .2.8הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד: ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע סכום גלובאלי בסך 000, 10ש"ח בגין הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות לקבלת טיפול רפואי, בעבר וכן סכום של 000, 30 ש"ח בגין הוצאות עתידיות שייגרמו לתובע מעבר להוצאות המכוסות על ידי המל"ל כגון: מכשירים מיוחדים, טיפולים ונסיעות. ב"כ הנתבעת טען כי אין לפסוק לתובע פיצויים בגין ראש נזק זה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולכן הוצאות רפואיות מכוסות במלואן על ידי המל"ל. בנוסף נטען כי קופת החולים מחוייבת להעניק לתובע את כל השירותים הקיימים בסל הבריאות ולכן אין לפסוק לתובע פיצויים בגין הוצאות רפואיות בעתיד. כיוון שמדובר בתאונת עבודה אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה שכן התובע יפוצה על ידי המל"ל, עם זאת אם התובע יזדקק לתרופות, יהיה עליו לשלם את דמי ההשתתפות הראשוניים והוצאות נוספות. בהתחשב בגילו יש מקום לפסוק סכום גלובלי בסך 000, 2ש"ח. .2.9סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. בגין כאב וסבל וימי אישפוז (פיסקה 2.3) סך של 949, 48ש"ח ב. בגין הפסדי שכר בעבר (פיסקה 2.5) סך של 392, 217ש"ח ג. בגין אובדן כושר השתכרות (פיסקה 2.6) סך של 159, 408ש"ח ד. בגין עזרת צד ג' (פיסקה 2.7) סך של 929, 79ש"ח ה. בגין הוצאות רפואיות (פיסקה 2.8) סך של 000, 2ש"ח סך הכל 429, 756ש"ח ניכוי תגמולי המל"ל: ב"כ הצדדים הסכימו כי מסך כל נזקיו של התובע יש לנכות את תגמולי המל"ל אותם קיבל התובע ואת תגמולי המל"ל אשר אמור התובע לקבל בעתיד, כפי שעולה מחוות דעתו המעודכנת של האקטואר שהוגשה מטעם הנתבעת (נ/2). על כן, יש לנכות מסך כל הפיצויים בגין תגמולי המל"ל סך של 250, 493 ש"ח. אשר על כן, הסכום המגיע לתובע לאחר ניכויי תגמולי המל"ל הינו 179, 263 ש"ח. לסיכום: הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 179, 263 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של % 13 מהסכום הנ"ל ובתוספת מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כחוק מהיום. תאונת דרכיםאובדן כושר השתכרותתנאים סוציאליים לעובדהפסדי השתכרות