א. ההליך .1התובעת, מרכז תריסי דרום (להלן: "מת"ד"), הגישה בת"א 537/91 בקשה לביטול פסק בוררות, שניתן על ידי הבורר נוביק נתן, ביום 1.9.91, בבוררות, שהתקיימה לפני הבורר הנ"ל בינה לבין חברת "קורם קונסטרוקציות ומבנים בע"מ" (להלן:נ"קורם"). שלושה ימים לאחר מכן, הגישה קורם בקשה בת"א 542/91 לאשר את הפסק הנ"ל. .2בצו, שניתן בתאריך 24.12.91על ידי כבוד השופט טימור, אוחד הדיון בתיקים אזרחיים 537/91ו- .542/91לאחר מתן הצו הנ"ל החליט כבוד השופט טימור, בהחלטה שנתן בתאריך 5.4.92, לפסול את עצמו מלדון בתיק לאור העובדה שהבורר העלה טענות כלפיו "בשל הליך אזרחי שנוהל בבית משפט השלום בבאר שבע לפני שנים, ומאחר והבורר יחוש שלא בנוח אם ידרש להעיד בפני". בעקבות החלטה זאת הועבר התיק לטיפולי. .3קורם הינה חברה קבלנית המתמחה בבניית מבני תעשייה, ומת"ד פנתה אליה והזמינה אצלה הקמת מבנה באזור התעשייה בעמק שרה, אשר בבאר-שבע. מאחר שנתגלעו סכסוכים כספיים ואחרים בין שני הצדדים, הועבר העניין להכרעתו של הבורר נוביק (להלן: "הבורר"), אשר פסק את דינו ב-.1.9.91 .4בהתאם להוראת סעיף 28לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968(להלן:ו"החוק"): "הוגשה בקשה לביטול והיא נדחתה, יאשר בית המשפט את פסק הבוררות אף אם לא הוגשה בקשה לאישור; דחה בית המשפט את בקשת הביטול בחלקה או שהשלים או תיקן את פסק הבוררות עקב הדיון בבקשה, יאשר את הפסק, במידה שלא בוטל או כפי שהושלם או תוקן". לאחר ששמעתי את הטענות והמענות של הצדדים ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו ובסיכומי באי-כוח הצדדים, אני מגיע למסקנה, שיש לקבל את בקשת הביטול ולבטל את הפסק. ב. העילות לביטול פסק הבורר .5עיון בבקשת הביטול מלמד שהעילות לביטול הפסק, אליבא דמת"ד, הינן: א) הבורר קיים בנושא הבוררות שיחות נפרדות עם נציגי קורם ומנהליה. ב) הבורר לא דן ולא הכריע בכל תביעותיה של מת"ד, ועל כן נהג כלפיה במשוא פנים. .6בסעיף 24, קובע החוק עשר עילות לביטול פסק בוררות, והוא הגביל את המתדיינים לעילות אלה. עילת הביטול הראשונה, שעליה מסתמכת מת"ד, הינה זו המפורטת בפיסקה 4, שזו לשונה: "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;". לטענת מת"ד, קיום ישיבות בוררות ללא נוכחות נציגיה, קיום ביקור במקום ללא נוכחות נציגיה ושיחות עם נציגי קורם, מבלי שנציגיה היו נוכחים בהן, יש בהם כדי לבטל את פסק הבוררות על יסוד פיסקה 4הנ"ל. יתירה מזאת. בא-כוח מת"ד טוען, כי מעשיו של הבורר בנדון נגדו גם את הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים, זאת מאחר שבסעיף 4להסכם הבוררות נכתב, כי: "הבורר יהיה רשאי לקיים ישיבה או ישיבות בהעדר בעלי-דין ולאחר שהזהירו שידון באותה ישיבה או ישיבות בהעדרו של צד כאמור לעיל". אין מחלוקת כי הבורר לא הזהיר את מת"ד שהוא עומד לקיים ישיבת בוררות בהיעדרה. עילת הביטול השנייה, הנטענת כנגד הפסק, היא, שהבורר לא הכריע בכל המחלוקות שנמסרו על ידי הצדדים להכרעתו, וזאת לאור האמור בסעיף 24(5) לחוק. ג. קיום ישיבות בוררות בהיעדר אחד הצדדים .7נשאלת השאלה, אם בקיימו ישיבה או ישיבות במעמד אחד מבעלי הדין ניתן לטעון, בגדר סעיף 24(4) לחוק, שהבורר לא נתן לבעלי הדין "הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". ההיגיון העומד מאחורי הוראה זו הינו אחד מכללי הצדק הטבעי הקובע audi" " alteram partem(יישמע הצד האחר). פרופ' ס' אוטולנגי, כותבת בספרה, בוררות - דין ונוהל, (מהדורה שלישית, מורחבת), 440, כי גם אם הופטר הבורר מכללי הראיות ודיני הפרוצדורה הרגילים אין זאת אומרת שהוא משוחרר ממה שקרוי "כללי הצדק הטבעי"; ולא לחינם הושווה באנגלית הבורר לשופט כפי שנכתב למשל ב- [18] (1961) haigh v. Haigh The arbirator being a judge selected by parties and chosen to" ( 508at) ''...dicide without appeal ראה 225, .russel, on the law of arbitration מבחינה זאת דין הבורר כדין שופט. הכלל בדבר האיסור לקיים ישיבות בוררות בהיעדר צד אחד מנוסח אצל russelבהאי לישנא (שם, בעמ' 226): An arbitrator must not hear one part or his witnesses in the" , absence of the other party or representative. Except in few cases . Where exceptions are anavoidable, both sides must be heard and"each in the persence of other The principles of universal justice require that the person who" is to be prejudiced by the evidence ought to be present to hear it ,examine-examination or himself to cross- and to be able to find evidence, if he can, he shall meet and answer taken suggest to suggest cross In short, to deal with it as in the ordinary cours of feagal;proceedings.'' it לכלל, שלפיו כל מי שמבצע תפקיד מעין-שיפוטי חייב לנהוג לפי עקרונות הצדק הטבעי ראה גם פסק-דינו של כבוד השופט חשין בע"א 228/58 [1], בעמ' 1441, וע"א 591/77 [2], בעמ' .747 כלל זה מחייב הן את השופטים והן את הבוררים, וראוי להזכיר בנושא זה פסק-דין שניתן על ידי השופטים אולשן, חשין ואגרנט, (כתוארם אז) בפרשת טריפוס (ע"פ 152/51 [3]). באותו עניין נועד נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (כתוארו אז), כבוד השופט ד"ר ב' הלוי עם אדם שסר לביתו כדי להשמיע לפניו סלילי קלטות במהלך המשפט של המערערים שנדון לפניו. הנשיא המלומד קיבל מאותו אדם "ידיעות מסויימות שנגעו לפחות בעקיפין, בנשוא אותו משפט". בית המשפט העליון החליט, פה אחד, לבטל את הרשעת המערערים והורה (בעמ' 31) שמשפטם יתברר מחדש, וכל זאת מפני שסבר שהנשיא לא התנהג "בצורה גלויה ובאופן העשוי להרחיק מבעלי-הדין כל חשד מתקבל על הדעת על אפשרות של חיתוך הדין לפי דיעה קדומה או על סמך חומר שלא הובא לפני השופט בשעת הדיון, אם לנקוט לפי המימרא האנגלית: .''justice must not only be done but must manifestly be seen to be done" בית המשפט העליון הוסיף וקבע (בעמ' 23), כי: "לכל בעל-דין הזכות להיות נוכח בכל מהלך הדיון". כחצי שנה לפני שניתן פסק הדין בפרשת טריפוס [3], קבע בית המשפט העליון הלכה דומה במשפט אזרחי בבג"צ 69/51[4], בעמ' 987- 988בפוסקו, כי מאחר שבית הדין למניעת הפקעת שערים וספסרות, בראשות כבוד השופט זהר, קיבל מבא-כוח היועץ המשפטי לממשלה מסמך מסוים שלא בנוכחות הנאשמים, נאסר עליו לדון את הנאשמים, הנ"ל. כזאת היא גם גישת המשפט העברי עתיק היומין. בדרך כלל, ההוראות הנוגעות לסדרי-דין במשפט העברי אינן נובעות מאיסורים, ובוודאי, לא מאיסורים מדאורייתא. שונה המצב בשאלת הנוכחות האישית של המתדיינים בבית הדין. על הפסוק "שמוע בין אחיכם ושפטתם" - דברים א', טז [א], נאמר, בתלמוד, סנהדרין ז, עב [ב], כי הוא מהווה: "אזהרה לבית הדין שלא ישמע דברי בעלי הדין קודם שיבוא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לציין קודם שיבוא בעל דין חבירו". ראה אליאב שוחטמן, סדרי הדין (ספריית המשפט העברי), עמ' .226 ועל פי זה נפסק בשולחן ערוך, חו"מ ס"ו, יז, סעיף ה [ג], כי: "אסור לדיין לשמוע דברי בעל-דין האחד שלא בפני בעל-דין חבירו, וכן הבעל-דין מוזהר על כך". האיסור חל לא רק על בעלי הדין, אלא גם על הדיינים, וראוי לציין, כי האיסור הנ"ל חל גם על דיונים המתנהלים בבית-דין של בוררים (ראה שוחטמן, שם, בעמ' 228). לסיום, ראוי לצטט קטע מאלף מפסק-דינו של כבוד השופט ח' כהן (כתוארו אז) בע"א 344/78 [5], בעמ' 552, אשר התייחס לדעת ההלכה על שופט המקבל עדות שלא לפני בעל הדין שכנגד: "שלמה המלך, שכידוע היה לא רק החכם באדם כי אם גם שופט מחונן, כנראה היה הראשון שעמד על חשיבותה של החקירה שכנגד לשם גילוי האמת: צדיק - הראשון בריבו, ובא רעהו וחקרו (משלי, יח' 17); וכתוצאה מן החקירה הוא לא עוד צדיק. ומפרש ר' לוי בן גרשון (הרלב"ג, במאה ה- 14) וזו לשונו: '...ובזה עוד תועלת לו בהכנסו לפני הדיינים קודם הכנס בעל ריבו, כי מדרך האנשים להאמין בסיפור המנגד להם ראשונה, ולזה יהיה אצל השופט האיש הראשון שיבוא לפניו "צדיק", בריבו, כי יאמין לדבריו. וכאשר יבוא רעהו להגיש לו היפך הדברים ההם, לא יאמינוהו כי אם אחר החקירה השלמה. והנה לזאת הסיבה מנעה התורה שלא ישמע הדיין דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו, שלא תהיה דעתו יותר קרובה אל מי שמשמיע דבריו בראשונה - וכאילו העיר על זאת גם החכם בזה הפסוק' (הפיסוק, כמובן, שלי). משהלכו הדיינים ורבו, ונתנסו נסיונות מרים בבעלי דיון שניסו 'לחטוף' פסקי דין שלא בפני יריבהם, הלכה והחריפה תגובתם. רבי יהושע מונה בין "מבלי עולם" (ויש גורסים 'מכלי עולם') גם 'רשע ערום' (משנה, סוטה, ג' ד'); ורבי יוחנן מזהה את "הרשע הערום" כמי 'המטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל הדין חברו' (סוטה, כ"א ב'): רשעותו היא בכך שעובר הוא על לא תשא שמע שוא (שמות, כ"ג א'), וערמומיותו היא בכך שמנסה הוא לקבוע בלב הדיין 'שערי זכויותיו' שלאחר מכן קשה יהיה לסלקם (רש"י, סוטה, כ"א ב, ד"ה שמטעים). ולא זו בלבד אמרו, אלא 'משרבו לוחשי לחישות בדין, רבה חרון אף בישראל ונסתלקה השכינה' (סוטה, מ"ז ב') - ומי הם לוחשי לחישות בדין? אלה עורכי הדין 'המתלחשים' עם הדיינים שלא במעמד יריביהם 'לפתוח פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה' (רש"י, שם, ד"ה לוחשי לחישות). הסכנה היא, כמובן, שהשופט השומע דברי צד אחד בלבד, אינו יכול לדעת אם הלה לא 'מסדר דברי שקר כדברי אמת, לפי שאין מי שיכחישם' (כלשון רש"י, סנהדרין, ז' ב', ד"ה שמוע)". .8לטענת מת"ד, חטא הבורר להוראות סעיף 26(4) לחוק ולהוראות סעיף 4להסכם הבוררות, במועדים ובאופנים הבאים: א) בתאריך 19.7.91, נפגש הבורר עם המהנדס יוסף ראשונים, במהלך הבוררות, וקיים עימו ישיבת בוררות ללא נוכחות מי מהצדדים. לדברי מר ראשונים, שהוא מהנדס בניין, אשר הכין עבור מת"ד את תכניות ההגשה שקורם ביצעה עבורה: "יום אחד יצר עימי אינג'נר נתן נוביק (הבורר - י' פ') קשר... הזמינני למשרדו על מנת לשוחח עימי בקשר לפרוייקט של החברה הנ"ל... והוא הבהירני כי הוא מונה כבורר והוא מבקש לבחון עימי ולברר עימי נושאים שונים הקשורים לפרוייקט... כשהגעתי למשרדו מצאתי את מר נוביק לבד שם, לא היו שם נציגי חב' מת"ד ולא היו שם נציגי חב' קורם. מר נוביק הציג בפני שאלות ואני השיבותי עליהן... מר נוביק לא רשם בפני פרוטוקול... למיטב זכרוני... אם כי יתכן שהנ"ל רשם לעצמו הערות". בעדותו בבית המשפט נחקר העד ראשונים בחקירה שכנגד על ידי בא-כוח קורם וחזר ואישר את העובדה: ש"בפגישה עם מר נוביק נכחנו הוא ואני בלבד". על הפגישה הנ"ל נודע למנהל מת"ד רק לאחר שפסק הבוררות ניתן. ב) בתאריך 18.8.91, בהיעדרו של מנהל מת"ד ובלי כל תיאום עם מת"ד, קיים הבורר סיור באתר הבנייה עם מר שבתאי נציג "קורם". על עובדה זאת למד מנהל מת"ד מקריאת מכתבו של הבורר מיום 30.8.91(נ/2), אשר נשלח על ידי הבורר לשני הצדדים. במכתב כותב הבורר: "סיור באתר עם מר שבתאי מקורם ביחס לדו"ח המהנדס - 2.5שעות עבודה". ממשפט זה, שכתב הבורר במכתב הנ"ל אנו למדים שבאותה פגישה נכחו אך ורק מר שבתאי מקורם. מנהל מת"ד, מר טביביאן כותב בתצהירו מיום 3.1.92, כי הפגישה הנ"ל נעשתה בלא כל תיאום עימו, יומיים לאחר שנסע לחו"ל. מר טביביאן טוען שהמהנדס הנזכר במכתב הינו המהנדס שעבד בשירותו, מר גכטמן, וכי מהנדס זה זכה ל"ביקורת קטלנית" בפסק הבוררות, וכעת, מוסיף ואומר מר טביביאן: "אני גם מסוגל להבין מדוע - שהרי במהלך שעתיים וחצי נתקיים דיון בעניין הדו"ח של מר גכטמן - י' פ') מבלי שאני או כל נציג כלשהו ממת"ד או המהנדס גכטמן זאב נכח במקום". ואכן, עיון בפסק הבוררות (סעיף ה' בעמ' 3), מלמד, שהבורר התייחס למהנדס גכטמן באופן שלילי באומרו שחוות דעתו: "נעשתה בפזיזות ולא באופן מקצועי ובהרבה מקומות נתנו ממצעים (צ"ל כנראה, 'ממצאים' - י' פ') לא נכונים והערכות כספיות מוגזמות... הוא העריך לתקן בסכום של 000, 10ש"ח בשעה שהעלות כולה של המכסים היא 500, 6ש"ח". אני מסכים עם ביקורתו של עו"ד חכמון, בא-כוח מת"ד, בסעיף 37לסיכומיו, שם נכתב, כי בעובדה שהבורר קיים פגישה בת שעתיים וחצי עם מנהל מת"ד: "יש פגיעה קשה במת"ד. נציגיה לא ידעו כלל על קיומה של הישיבה הנדונה, לא ידעו מה נאמר בה, לא יכלו להתייחס אל הדברים וממילא לא יכלו לסתור דברים שאמר נציג קורם. היתה זו זכות אלמנטרית של מת"ד להשתתף בדיון האמור... להתייחס להערות הצד שכנגד בקשר לחוות הדעת של מר גכטמן, להציג שאלות... להציג פגמים ואף להביא עדים. במהלך אותה שיחה שהתקיימה בין הבורר לבין מר שבתאי מקורם, הם הגיעו בהפתעה למשרדי מת"ד וביקשו ממר יצחק קרמני, עובד שכיר של חברת מת"ד לקיים עימו ישיבת בוררות. מר קרמני הבהיר לבורר ולמר שבתאי שהוא אינו מוסמך לייצג את מת"ד בבורות וכי הוא מופתע מבואם. אולם, הבורר כעס עליו והוא ומר שבתאי עזבו את המקום" אני קובע, שמר קרמני לא ייצג את מת"ד בבוררות, מטעם מת"ד הופיע בבוררות אך ורק מר טביביאן (בעובדה זו מודה גם מר שבתאי מנהל קורם, (ראה עדותו, בעמ' 17לפרוטוקול). יצויין, שמר שבתאי מודה (בעמ' 19לפרוטוקול), שבמהלך אותן שעתיים וחצי שבהן בילה עם הבורר ביחידות: "הבורר שאל אותי על כל סעיף שכתוב... בחוות הדעת ואני התייחסתי לכל סעיף... יכול להיות שהוא רשם הערות על הדו"ח של גכטמן" לפיכך, אני מקבל את טענת עו"ד חכמון, בא-כוח מת"ד, שהישיבה הנדונה היתה ישיבה מהותית וחשובה מאין כמוה. על צדדים שליליים נוספים בעבודת הבורר, אשר קיים פגישות עם נציגי קורם בהיעדר נציגי מת"ד, ניתן ללמוד דווקא מתצהירו של מר שבתאי מ"קורם" מיום .21.1.91בתצהיר כותב מר שבתאי, כי בתאריך 18.8.91היה זה הוא אשר הסיע את הבורר לאתר הבנייה וכי במהלך הנסיעה הם שוחחו, כאמור, מבלי שאף נציג ממת"ד היה נוכח, על הבוררות, והבורר גילה למר שבתאי כי במהלך הביקור "בדעתו לבדוק את נושא הליקויים באתר". ג) הבורר קיים ישיבת בוררות בתאריך 30.8.91, בהיעדר נציגי מת"ד. על אודות ישיבה זאת למד מר טביביאן, מנהל מת"ד, ממכתב שכתב הבורר לצדדים בתאריך 30.8.91(הכוונה למכתב הנזכר בסעיף (ב) לעיל). על פי הרשום במכתב, נמשכה ישיבת הבוררות בתאריך 30.8.91שלוש שעות. לטענת קורם, מדובר על טעות קולמוס הואיל וכוונת הבורר לישיבה שהתקיימה בתאריך 30.7.91ולא לישיבה שהתקיימה בתאריך .30.8.91 לאחר ששמעתי את העדים שהעידו מטעם קורם, נחה דעתי שכנראה נפלה מצד הבורר טעות קולמוס והכוונה היתה לישיבה מיום .30.7.91 מר טביביאן, מנהל מת"ד, לא יכול היה לאשר או להכחיש שישיבת בוררות התקיימה בתאריך 30.7.91, מאחר שהוא לא שמר את היומן של שנת .1991 ד. עיוות-דין .9סעיף 26(א) לחוק קובע, כי על אף קיומה של אחת העילות המנויות בסעיף 24לא יבטל בית-משפט מחוזי פסק בורר, אלא אם אירע עיוות-דין: ע"א 275/83 [6], בעמ' 247; ר"ע 674/86, 687[7], בעמ' 539; ע"א 318/85 [8], בעמ' 281; ע"א 3439/90 [9], בעמ' .351 לאחר שקבעתי שהבורר קיים שתי ישיבות בוררות, שבהן לא נכחו נציגי מת"ד, וכי נציגי מת"ד גם לא הוזמנו לאותן ישיבות, נשאלת השאלה, אם במקרה זה נגרם למת"ד עיוות-דין כתוצאה מכך שהבורר קיים את הישיבות האמורות בהיעדר נציגיה. בנדון זה נראים לי הדברים שכתב עו"ד חכמון בסיכומיו לאמור: "א. הבורר חשב שהפגישה עם מר ראשונים תסייע לו בהכרעה. הוא הציג שאלות לנ"ל. מהן? מהן התשובות? איך יכלה המשיבה להביא בצורה שלימה את עניינה בפני הבורר כאשר היא איננה יודעת מה היו השאלות ומה היו התשובות. הרי לראיות שנאספו - גם מפיו של מר ראשונים - היתה השלכה להכרעה הסופית. הבורר עצמו ראה חשיבות בפגישה כזו. הרי זה מובן מאליו שתשובותיו של העד הנ"ל השפיעו על התוצאה הסופית. וכי אין זה עיוות דין, שצד איננו יודע מהן הראיות המצויות אצל הבורר? המשיבה לא קיבלה פרוטוקול לגבי הישיבה שנתקיימה עם מר ראשונים. הנה, לא רק שלא ניתנה לה הזדמנות לחקור את מר ראשונים על עדותו. גם לא ניתנה לה האפשרות להזמין עדים אחרים מטעמה, כדי לתת תמונה נכונה, מבחינתה, לדברים. ב. והרי החקירה הנגדית היא הכלי לגילוי אמת, וכלי זה נשלל מאת המשיבה. והרי זימון של עדים (ושמיעתם על ידי בעל הדין) הוא הדרך לחשיפת העובדות כהוויתן. איך אפשר להסתיר עניין זה ממתדיינים? הרי עיוות הדין יוצא מן המעשה של הבורר. הוא כרוך בו, הוא חלק בלתי נפרד ממנו. ג. והפגישה בין הבורר לבין מר משה שבתאי, באתר. האם זו לא השפיעה השפעה מכרעת על הבורר? על הכרעתו בוודאי שהיא השפיעה! הדבר עולה בבירור מתוך פסק הדין עצמו". מר חכמון מסתמך על פסק הדין, שניתן על ידי עמיתי כבוד השופט גרוניס בת"א (ב"ש) 202/88, 224[13], שלמיטב ידיעתי לא פורסם, בתאריך .7.11.88באותו עניין כותב כבוד השופט גרוניס, לגבי קיום ישיבות בוררות ללא נוכחות אחד הצדדים, כי: "... ובמיוחד העניין פרובלמטי מקום שקיים פגם דיוני בהליכי הבוררות ולא ניתן להעריך, האם ועד כמה תרם הפגם לתוצאה הסופית, אליה הגיע הבורר... הפגם האחר הינו, כזכור, קיומה של ישיבת בוררות בלא נוכחות המבקש. בלתי ניתן להעריך מה היתה ההשפעה של אותה ישיבה דווקא על תוצאותיה הסופיות של הבוררות, מה גם שלא נתברר במדוייק מה אירע בישיבה. הקושי לקבוע האם נגרם עיוות דין הינו גדול במיוחד לאור העובדה שמסמכי הבוררות לא הוגשו לבית המשפט. לדעתי, פגם דיוני מעין זה שאירע במקרה דנא מחייב התייחסות מחמירה ואין להקל ראש, מקום שהבורר שומע צד אחד בהעדר הצד האחר. בנסיבות אלה אינני מוכן לקבוע כי לא נגרם עיוות דין למבקש". על פסק-דינו של כבוד השופט גרוניס, אשר החליט לקבל את הבקשה לביטול פסק הבורר, הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון, רע"א 574/88 [10]. כבוד השופט שלמה לוין דחה את הבקשה למתן רשות ערעור, תוך שקבע, כי לא ראה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, שלא מן הנמנע שנגרם למשיב עיוות-דין עקב הפגם. בעניין דומה, שבו אחד הצדדים לא הוזמן כדין לישיבת בוררות, שמטרתה היתה עריכת ביקור במקום, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כבוד השופט עזרא הדייה (המ' (י-ם) 1613/69 [14], כי קיומו של דיון כזה יש בו כדי לפסול את פסק הבוררות. נראה לי, שקיום ישיבת בוררות, במשך שעות ארוכות, ללא נוכחות נציגי מת"ד שללה ממת"ד את האפשרות לדעת מה העניינים שנדונו באותן ישיבות והעיקר, נשללה ממנה זכותה הטבעית והיסודית לחקור את מי ששוחחו עם הבורר באותן ישיבות, בחקירה שכנגד. הפגיעה הזאת יש בה דבר המנוגד לתקנת הציבור ועל כן: "מה צורך עוד לחקור אם היה עיוות דין? הפגיעה בתקנת הציבור, היא היא עיוות הדין" דברי השופט (כתוארו אז) חריש בת"א (ת"א) 3251/72 [15], וכן ע"א 318/85 [8] בעמ' .281 עיוות הדין יכול שיתייחס להליך הבוררות עצמו ויכול שיתייחס לתוצאות הבוררות. במקרה שלפנינו, עיוות הדין מתייחס להליך הבוררות עצמו - והפגם של ניהול ישיבות בוררות ללא נציגי מת"ד יורד לשורשו של הדיון המשפטי שהתקיים לפני הבורר. אמנם, בתי המשפט פסקו (ראה ע"א 3439/90 [9], בעמ' 351ואוטולנגי, שם, בעמ' 482), כי צד שהופיע, טען והביא ראיותיו, הנטייה היא לקבוע שלא נגרם לו עיוות-דין, אפילו יש בידו עילת ביטול מוכרת. במקרה שלפנינו, מת"ד, באותן ישיבות שהתקיימו בהיעדרה, לא הופיעה, לא טענה, לא הביאה ראיותיה ולא חקרה את העדים שהעידו לפני הבורר באותם דיונים, ולכן הפגיעה בזכויות מת"ד הינה שורשית ועיוות הדין יכול שגרם לעיוות פסק הדין. במקרה זה נראה לי, כי העילה לביטול הפסק הינה חמורה, משום שקיום דיון בהיעדר צד מנוגד לתקנת הציבור, שהרי דיון אשר כזה יכול לגרום לעוול ולהכרעה בלתי-שקולה, אשר מתפשטת לא רק על הפסק אלא על בניין הבוררות כולו, מן המסד ועד הטפחות (ראה ע"א 318/85 [8], בעמ' 281). ה. הנהנה מפירות פסק הבוררות .10בא-כוח קורם טוען בסיכומיו, כי מת"ד מנועה מלבקש את ביטול פסק הבוררות, מאחר שהיא אכלה מפירות הפסק, מיצתה את זכותה ואת ברירתה לפסול את הפסק, אפילו מחמת התנהגות בלתי-הוגנת של הבורר, זאת, מאחר שלא ניתן לחלק את פסק הבוררות לשניים, באופן שצד לבוררות יקבל בידו את הזכות ויטען לביטולו של אותו חלק של הפסק שאת פירותיו לא קיבל. בנידון מסתמכת קורם על פסקי דין הבאים: - בג"צ 380/74 [11], בעמ' .501 - ע"א 177/83 [12], בעמ' .726 - ה"פ (י-ם) 326/87 [16]. - ה"פ (ת"א) 1089/90 [17]. - אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל (מהדורה שלישית), 478-.481 לדברי בא-כוח קורם, פסק הבוררות ניתן ביום 1.9.91והומצא למת"ד ביום .4.9.91בפסק קבע הבורר שעל קורם לתקן הנחת מכסים ותעלות פח באתר הבנייה, ולדבריו, קורם ביצעה את הוראות הבורר בעניין זה, ולכן נמצא שמת"ד נבנתה מפסק הבוררות, נהנתה מפירותיו והיא מנועה מלעתור לביטול הפסק. על הטענה הזאת משיב בא-כוח מת"ד שעניין המכסים והנחתם על תעלות הפח: "היה עניין שולי לחלוטין, חסר כל משמעות כלכלית, כפי שהבורר, בציניות, קבע בפסק דינו". דברי בא-כוח מת"ד נראים לי ואני מאמץ אותם, שכן, כדברי מר חכמון: "לא על העניין הפעוט האמור סבב הויכוח בין המתדיינים, וניסיונה של קורם לראות בהנחת אותם מכסים על תעלות הפח, בסיס ליצירת טענת מניעות - אין לו בכל הכבוד הראוי, מקום. הייתי מוסיף על הדברים הנ"ל שמוטב היה אילו לא נטענו כלל בסיכומי קורם". .11לפיכך, אני מחליט לבטל את פסק הבוררות, כולו. אני מחייב את "קורם" בתשלום הוצאות המשפט כולל לגבי שכ"ט עורכי הדין של מת"ד, בסכום של 000, 5ש"ח, בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. יישוב סכסוכיםבוררות