התפוצצות מוקש - אחריות המדינה

התפוצצות מוקש - אחריות המדינה הנשיא י' טירקל: .1מעבידתו של המשיב רכשה עבורו אצל המבקשת פוליסה לביטוח תאונות אישיות. בפרק 1של הפוליסה, בסעיף א, המוכתר בכותרת "סייגים לחבות המבטח", תחת כותרת המשנה "הרחבים", נאמר כי "הביטוח לפי פרק זה מכסה את המבוטח בעת שירות מילואים בצה"ל וכמתנדב במשמר האזרחי, וזאת בלא לגרוע מתוקף הסייגים בפרק זה". לפי סעיף א. .2הוצאה מכלל זה פגיעה בעת "השתתפות בפעילות צבאית". המשיב שירת בשירות מילואים פעיל ובמהלכו של סיור שמירה החליק, נפל ונפגע בראשו. בתחילה שילמה לו המבקשת תגמולי ביטוח שבועיים, אולם אחרי 52שבועות הפסיקה לשלמם. המשיב הגיש בבית-משפט השלום בבאר-שבע תביעה נגד המבקשת לחייבה לשלם לו תגמולי ביטוח עבור נכות צמיתה בשיעור % 20וכן את יתרת המגיע לו עבור תקופה של 96שבועות של אי-כושר לעבודה. בכתב הגנתה טענה המבקשת שנפגע בעת פעילות צבאית וכפרה בחבותה. כן טענה שעליו להשיב לה את מה ששילמה לו. בית המשפט קמא החליט לפצל את הדיון ולדון בשלב הראשון בשאלת תחולתה של הפוליסה על המקרה הנדון. בהחלטתו, בתום שלב זה, קבע כבוד השופט י' זלצמן, "כי ההחלטה הוכתרה בטעות בכותרת "פסק דין חלקי" במקום "החלטה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) סעיף 600, עמ' 731-732). המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. אחרי עיון בתשובת המשיב החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן החלטתי לעשות קפנדריא ולהעביר את ההכרעה בערעור על פי הטענות שלפניי למותב תלתא (ע"א 251/70 [1], בע"מ 24; זוסמן, שם, סעיף 625, עמ' 756). .2השאלה הראשונה, שיש לתת עליה את הדעת, היא מה היא "השתתפות בפעילות צבאית", שבה כרוכה השאלה אם החלקה במהלך סיור שמירה באה בגדרה של פעילות כזאת. לעניין זה סבר בית-משפט קמא שהסייג האמור חל רק כאשר הפגיעה במבוטח "אופיה צבאית ומאפיינת פעילות צבאית כגון פציעה על ידי ירי, מוקש וכו'" ואילו על החלקה בדרך למקלחת, אין הוא חל. לדעתו "לא הנסיבות בהן אירעה התאונה הן שקובעות את אופיה של התאונה, אלא הגורם הישיר לתאונה - - - ותאונה הנגרמת כתוצאה מהחלקה בוודאי שאינה פגיעה שנגרמה כתוצאה מהשתתפות בפעילות צבאית - - אלא מפעילות 'אזרחית', דהיינו הליכה, התכופפות והחלקה". בטרם אדון בסוגיה שלפנינו, ראוי לעמוד על כמה מושכלות ראשונים. עיקר העיקרים בפירוש חוזה הוא הניסיון לברר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים כפי שבוטאה בחוזה. זאת נלמדת בראש ובראשונה מלשונו, שאותה יש לנסות ולקרוא כפשוטה במשמעותה הטבעית והרגילה, ועד כמה שאפשר יש לתת לדברים פירוש מילולי לפי פשוטו של מקרא ולפי כללי הדקדוק (ע"א 753/68 [2], בעמ' 187, ע"א 179/73 [3], בעמ' 710; ע"א 327/85 [4], בעמ' 102; ע"א 546/86 [5], בעמ' 217). פירוש זה חייב להיות הגיוני, מתקבל על הלב, שווה לכל נפש ומתחשב בצרכי החיים היום-יומיים, שאינו מכשיל מבוטחים תמימים ועושה את הביטוח פלסתר (ע"א 608/70 [6]; ע"א 846/76, 847[7]; ע"א 711/77, 712[8]). אולם, לשון החוזה אינה מכרעת ובעימות בין הלשון לבין הכוונה, יד האחרונה על העליונה. המגמה הפרשנית הנאותה היא, כפי שאמרתי במקום אחר, "להתיר מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית" (ע"א 453/80 [9], בעמ' 145). ההתחקות אחרי הכוונה, תוך השתחררות מעול הפירוש המילולי, עולה בקנה אחד גם עם העיקרון הכללי של תום הלב שבסעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- .1973כמו כן "מותר ואף צריך להעזר בכללי הגינות המקובלים על הבריות" (ע"א 554/83 [10], בעמ' 322; ראה גם ג' שלו, חוזים (תש"ן) עמ' 309- 311והמקורות שם). כלל נוסף הנקוט בידינו הוא, שיש לפרש בדרך מצמצמת חריג לפוליסת ביטוח הבאה לכסות את כל הסיכונים מסוג מסוים (ע"א 126/80 [11]). לפיכך, זוכה המבוטח כאשר מתעורר ספק בפירושה של הוראה המוציאה מקרה מסוים מכלל תחולת הפוליסה (ע"א 163/76 [12]). יתר על כן, כלל מקובל בפירוש חוזים הוא שכפל משמעות בניסוח חוזה יתפרש כנגד הצד המנסח וזאת, בעיקר, כאשר דברים אמורים בפירושן של פוליסות ביטוח (ע"א 192/61 [13] בעמ' 1902; ע"א 521/70 [14] בעמ' 311; ע"א 568/71 [15] בעמ' 731; ע"א 163/76 [12] הנ"ל; ע"א 184/79 [16] בעמ' 155; ע"א 711/77 [8] הנ"ל; ע"א 682/82 [17] בעמ' 602-603; ע"א 15/86 [18] בעמ' 672; אך ראה דברי הנשיא זוסמן בע"א 185/75 [10], וכן השווה לע"א 631/83 [20]). (לסוגיית פרשנותם של חוזי ביטוח ראה גם פסק דיני בבר"ע 115/90 [28] וכן פסק דיני בת"א 658/89 [29] (שבתאי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ). כאמור לעיל, נקבע בפירוש בפוליסה שהיא מכסה את המבוטח בעת שירות מילואים בצה"ל. מכאן, שהיקפו של הסייג לכלל זה - " השתתפות בפעילות צבאית" - אינו יכול לחפוף את הכלל שהוא "שירות מילואים", אלא עליו להיות קטן הימנו, שאם לא תאמר כן לא תהיה משמעות לכיסוי שמעניק הכלל. ניתן לתאר זאת כמעגלים קונצנטריים, שהגדול שבהם הוא מעגל שירות המילואים, קטן ממנו מעגל הפעילות הצבאית וקטן ממנו מעגל הפעילות המלחמתית, שעליו אעמוד להלן. לצורך פירוש הפוליסה ובדיקת היקפו של כל מעגל כזה יש לבחון, איפוא, את הפעילויות לפי טיבן ומהותן, ואין לבחון מהו הגורם שגרם לפגיעה במהלך אותן פעילויות, כפי שסבר בטעות בית המשפט קמא. עדיין לא נפסקה הלכה בשאלה מה היא "פעילות צבאית", אולם כבר נפסקה הלכה בשאלה כיצד בודקים מה היא "פעולה מלחמתית". אכן, הדבר נקבע לעניין סעיף 5לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, אולם ניתן להקיש משם לענייננו. כפי שנאמר, "לשם הכרעה בשאלה אם פעולה פלונית היא שאלה מלחמתית, עליך לבחון את הפעולה - לא את המלחמה; אם בפעולה ניכרים סימני היכר של לחימה, אם היא פעולה שנוהגים או רגילים לבצעה תוך כדי מלחמה, כי אז היא פעולה מלחמתית, ואין נפקא מינה אם מתנהלת מלחמה אם לאו"; ועוד, "אין, לדעתי, לראות בפעולת שמירה פעולה מלחמתית, לא רק מפני שהיא פעולה של כל ימות השנה, וימי שלום בכלל זה, אלא מפני שמטיבה ומטבעה אין בה אלמנט של לחימה" (דברי כבוד השופט ח' כהן בע"א 311/59 317[21] בעמ' 1614; ע"א 623/83 [22] בעמ' 479; ע"א 345/85 [23] בעמ' 11- .12עיין גם במאמרו של י' א' צור, "הגדרת 'פעולה מלחמתית' לצורך סעיף 5לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952", הפרקליט לא, 21, והמבחנים שהוא מציע). לפיכך, השאלה, אותה יש לבחון, אינה עקב מה נגרמה הפגיעה אלא מה טיבה של הפעילות שכתוצאה ממנה נגרמה. כפי שהודגש, סיבת הפגיעה - ירי, התפוצצות מוקש או החלקה מקרית - אינה רלוואנטית, אלא טיבה של הפעילות. בבואנו לבחון, איפוא, אם סיור השמירה של המשיב הוא בגדר "פעילות צבאית" עלינו לבחון את טיבה של פעולת סיור השמירה. אם היא פעולה שנוהגים או רגילים לבצעה לצורך אחת מן המטרות שלשמן הצבא קיים, כמו הגנה על ביטחון המדינה ועל שלום אזרחיה, כי אז היא באה בגדר "פעילות צבאית"; אם אינה באה לשרת מטרה כזאת, יש מקום להרהר בדבר. ומן הכלל אל הפרט. האם יכול להיות ספק שסיור שמירה של יחידה צבאית הוא בגדר פעולה, שמטרתה להגן על ביטחון המדינה ועל שלום אזרחיה? התשובה לכך חיובית וחד-משמעית: סיור שמירה בצבא הוא בגדר "פעילות צבאית" ופגיעה שנפגע אדם שהשתתף בו באה בגדר הסייג לכלל של שירות המילואים. התוצאה היא, שהפוליסה אינה מכסה את הפגיעה שנפגע המשיב. .3המשיב טען, שיש לראות בהתנהגותה של המבקשת כלפיו הודאת בעל דין המחייבת אותה לשלם לו מה שתבע ממנה. הבסיס לטענה הוא, כי המבקשת שילמה למשיב, כאמור לעיל, תשלומים מידי שבוע בגין אי-כושר במשך 52שבועות וכי הנימוק לדחיית תביעתו אחרי תקופה זאת היה שלא נותרה לו נכות צמיתה (לסוגיה זאת עיין ע"א 497/60, [24], 498; ע"א 72/50 [25]). לעומתו טענה המבקשת, בכתב הגנתה ובמהלך הדיון בבית המשפט קמא, שאין לייחס להתנהגותה משמעות של הודאה הואיל והדברים נעשו עקב טעות ובתום-לב. לטענתה, הודיע לה המשיב שנפגע כתוצאה מנפילה בעת שירות מילואים בלי שציין שהשתתף בסיור שמירה. לפיכך, סברה בתחילה שהוא זכאי לתגמולי ביטוח, אולם משנודע לה שנפגע במהלך סיור שמירה דחתה את תביעתו וחדלה לשלם לו. על שאלה זאת לא נתן בית המשפט קמא את דעתו ולא הכריע בה בהחלטתו שבערעור. על מנת שלא להחזיר את הדיון אליו לצורך זה עיינתי בעדויותיהם של העדים שהעידו לפניו - שהיו המשיב ועדה מטעם המבקשת - ולא מצאתי בעדויות אלא תמיכה בגירסתה של המבקשת, כי התשלומים וכן הנימוק לדחייתה של התביעה נבעו מטעות. מכאן שהתנהגותה של המבקשת אינה מהווה הודאת בעל-דין ולפיכך דין הטענה להידחות (ר"ע 423/83 [26]; ע"א 140/51 [27]; ע"א 497/60, [24] הנ"ל). מאידך גיסא, יש לדחות את טענתה של המבקשת כי על המשיב להשיב לה מה ששילמה לו. אם חפצה בכך היה עליה להגיש נגדו תביעה שכנגד, דבר שלא עשתה, ולא להסתפק בהעלאת הטענה בכתב הגנתה. .4לפיכך, אני מציע כי החלטתו של בית המשפט קמא תבוטל ותביעתו של המשיב בבית המשפט קמא תידחה וכי המשיב יישא בהוצאות הערעור בסך 000, 2ש"ח. השופט י' בנאי: אני מסכים. השופט א' ריבלין: אני מסכים. לפיכך, הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.אחריות המדינהתביעות נגד המדינהמוקשים