ביטול החלטת אסיפה כללית באגודה התובעים הגישו בהליך זה "תביעה רגילה" שמשום מה התייחסה אליה המזכירות (כנראה מזכירות בית-המשפט במקום המקורי בו הוגשה התביעה - ת"א) כאל המרצת פתיחה. בתביעה זו טוענים התובעים כי הנתבעת מס' 1, היא האגודה השיתופית מעלה שומרון, והועד המנהל שלה (הנתבע מס' 2), מקפחים אותם בכך שהם ביטלו את מועמדותם לחברות באגודה, ולחילופין בכך שהם אינם מקיימים משאלה של למעלה מ-% 25מחברי האגודה לכינוס אסיפה כללית של חברי האגודה. כינוס זה נועד לדיון בחידוש מועמדות התובעים. רשם האגודות השיתופיות צורף כנתבע שלישי לתביעה. בכל הנוגע לסעד של ביטול החלטת הביטול, הטענה בגוף התביעה (סעיף 5) היא כי החלטת ועד האגודה מיום 12.12.96על ביטול מועמדותם של התובעים היא "החלטה פסולה ומעוררת תמיהה". הסיבה לכך מובאת בסעיף 7לתביעה בה נאמר שההחלטה נגועה ב"משוא פנים ואפליה... וכל כולה הינה ביטול בלתי תקף" של החלטה קודמת של הועד להמשיך בקליטתם של התובעים, לאחר שהם "מילאו כבר אחר כל תנאי הקבלה". בכל הנוגע לסעד החילופי של כינוס אסיפה כללית של האגודה לצורך דיון בהמשך מועמדות התובעים, הטענה בגוף התביעה היא (סעיפים 8ו-9) שמשעה שלמעלה מ-% 25מחברי האגודה חתמו על בקשה לכינוס כזה, חייב הועד לכנס את האסיפה, ובהמנעותו מעשות כך הוא מסכל את "הזכות הטבעית והחוקית לקיום של האסיפה (לשם) קיום דיון בכל נושא שביקשו % 25מכלל החברים". סרוב זה חוסם, אליבא דתובעים, את "דרכי (דרכם) של כלל חברי האסיפה הכללית של האגודה" ומונע "באופן בלתי דמוקרטי את זכותה הטבעית והחוקית (של האסיפה) כמוסד העליון של האגודה לכנס אסיפה ככל העולה על רוחה, בכל נושא שתחפוץ...". בישיבת קדם משפט מיום 8.12.97נרשם מפי ב"כ הנתבעים 1ו- 2(הם האגודה והועד), שרק הם מבין הנתבעים נוטלים חלק בהליך זה, שהם משתיתים את בקשתם לדחיית התביעה על נימוקים אלו: א. החלטת רשם האגודות השיתופיות הקובעת שאין הנתבעים חייבים לכנס אסיפה כללית. החלטה זו הובאה לתשומת לב חברי האגודה ואיש לא התנגד לה. ב. התובעים לא חתמו על בקשת מועמדות בזמן, ותנאי לכינוס אסיפה כללית היא חתימה כזו. ג. אין לתובעים מעמד בתביעתם, שכן המדובר הוא בניהול פנימי ובהחלטות פנימיות של האגודה השיתופית והועד שלה, והתובעים אינם חברי גופים אלו. ד. מניעות ושיהוי. ה. לפי התקנון אין חובת כינוס אסיפה כללית. על הטענה שהתובעים סרבו לחתום על בקשת מועמדות, הגיב באותה ישיבה ב"כ התובעים באומרו שהנתבעים לא איפשרו לתובעים להגיש בקשה, ומכל מקום שטרם הגיעה זמנה של בקשה כזו. לא היה חולק בין הצדדים על "האוטנטיות של כל המסמכים שצורפו לתצהירים". הסעד העיקרי המבוקש בתביעה הוא סעד של ביטול החלטת ביטול המועמדות של התובעים, ואולם לקראת סוף ההליכים התחלפו היוצרות, ובסיכומי התשובה של התובעים הם מציינים (סעיף 3) ש"עיקרה של התובענה הינה חובת כינוסה של האסיפה הכללית". לא בכדי "הוחלפו היוצרות", משום שלמקרא החומר הרצוף לתצהיר הצדדים, עליו כאמור אין חולק, לא יכול שייוותר ספק שהתובעים עשו את כל האפשר כדי "למרר" את חיי ועד האגודה, בסרובם לחתום על מסמכים שכל חבר באגודה חותם עליהם כתנאי לחברותו. המדובר הוא בישוב קהילתי לא גדול, שבחר לו מסגרת תקנון ובו התווית קווים לאורח התנהגות המקובל על חברי הקהילה. אין סיבה שבתי המשפט יתערבו בדרך ובצורה שמבקש ישוב כזה, המאורגן כאמור כאגודה שיתופית, לנהל את עצמו. הרצון המשותף להתגורר בישוב קטן מחייב קביעת כללים לניהול פנימי, שיש בו גם דרך לקבלת חברים חדשים. כל עוד אין בתקנון הוראות שאינן תואמות את החוק או את תקנת הציבור, וכל עוד אין בהפעלת התקנון חוסר תום לב, אין כאמור סיבה להתערב בהחלטות האגודה בין כשהיא מופעלת על-ידי הועד המנהל כהגדרתו בתקנון, בין על-ידי אורגן אחר שלה. סעיף 5לתקנון קובע את נוהלי הקבלה של חברים חדשים, והוא מחייב, בין השאר, את המועמדים להגיש לאגודה "אישורים, תעודות ומסמכים" אם החליטה האגודה על כך. משהוגשה הבקשה, ועד האגודה הוא המחליט על גורלה, זאת לאחר "תקופת מועמדות" שנקבעה בתקנון. ועד האגודה יכול גם "להפסיק" את המועמדות. תקנה 7לתקנון מורה כי החלטת הועד (ההנהלה) בבקשת מועמדות תפורסם על לוח המודעות. באותה תקנה ניתנה זכות ערעור על החלטה כזו ל-% 25מחברי האגודה, וכן למועמד עצמו. הערעור הוא לאסיפה הכללית, וערעור של מועמד יתקבל אם הצביעו בעדו שני שלישים מהמצביעים. בהמשך נאמר ש"אם לא הוגש ערעור של % 25מהחברים או של המועמד, תהיה החלטת ועד ההנהלה על קבלת המועמד כחבר סופית והוא (היא) ירשם (תרשם) בספר החברים". אין בפני טענה שהיה ערעור על החלטת ועד האגודה שלא לקבל את התובעים כחברים. במסגרת "הליכי המועמדות" נדרשו התובעים על-ידי הועד לחתום על הסכם עליו חותם כל מועמד, ואולם התובעים הסתייגו לאורך זמן מתנאים מסויימים הכלולים בהסכם, וסרבו לחתום עליו. הועד סרב לשנות את התנאים המקובלים על הכל, גם כדי לא ליצור אפליה בין מעמדם המשפטי של חברי אגודה שונים. עובדות אלו באות לידי ביטוי, בין השאר, במסמכים אלו: א. נספח ה' לתצהיר הנתבעים, הוא מכתב התובע מיום 25.2.96בו הוא מדגיש שהוא מלא תנאים שונים הנדרשים ממועמד "פרט חוזה עם אגודה - ישוב", שבענין זה "נפגשתי עם ועד מנהלים של ישוב בנושא שינוי חוזה עם אגודה" (ההדגשות כאן ובהמשך שלי - ו.ז.). ב. הועד השיב לתובעים (נספח ו') ביום 26.2.96ש"תנאי בסיסי לקבלת מגרש לבניה הוא חתימה על חוזה עם האגודה", וכי הובהר לתובעים כי "החוזה הוא אחיד לכולם... כל עוד אינו חותם על החוזה, אין הועד יכול לדון בבקשתך לקבלת מגרש". ג. ב- 12.5.96(נספח ט') כותב התובע שהוא קרא את החוזה "והבנתי שקשה לי לחתום עליו, קשה לחתום כי לא ברור לי מטרת החוזה...". בהמשך הוא מפנה למספר סעיפים בחוזה אותם אין הוא מבין או מהם הוא מסתייג. יצויין שתשובה זו ניתנה לאחר חלוף שלושה חודשים, ולא נטען שהיתה פנייה או התייחסות מוקדמים יותר של התובעים לדרישת הועד בנספח ו' האמור. ד. כשבועיים לאחר מכן (ב-30.5.96) דחה הועד את דרישת התובעים לשינוי החוזה (נספח י'). ה. שוב אין טענה על תגובה כלשהי מצד התובעים, ובנסיבות אלו התכנס הועד למעלה מחודש לאחר מכן (ב- 4.1.96- נספח יא'). בפרוטוקול הישיבה נרשם ש"הועד המנהל דן בהמשך מועמדות המשפחה בישוב. לפני החלטה בנדון תזומן המשפחה לפגישת הבהרה". ו. מספר ימים לאחר מכן (ב- 8.7.96- נספח יב') אכן הוזמנו התובעים לישיבת ועד ליום 16.7.96"בנושא המשך מועמדותכם לישוב". גם כאן לא הובאו בפני עובדות על תגובה כלשהי של התובעים למהלך זה של הועד. ז. יום לאחר המועד אליו הוזמנו התובעים, התכנס הועד, ובנספח יד' (מיום 18.7.96), הוא מכתב הועד שנשלח לתובעים, נאמר שעקב ספיקות שהיו לועד "לגבי התאמתכם לאופי הישוב", הם מתבקשים לבצע מבחני התאמה במכון "הילת" או "אדם", ו"לאור מבחני ההתאמה, ישקול הועד את המשך תהליך מועמדותם לישוב". ח. ביום 11.8.96(נספח טו') מבקש הועד במכתב לתובעים להודיעו "אם בכוונתכם לבצע את מבחני ההתאמה. ויתור מצדכם על מבחני ההתאמה, ייחשב כויתור על מועמדותם לישוב על כל המשתמע מכך". ט. בישיבת הועד מיום 12.12.96(נספח טז') הוחלט שלאחר שההצעה האמורה לתובעים נדחתה, "מחליט הועד המנהל לבטל את מועמדותה של המשפחה". י. רק כחודשיים מאוחר יותר (נספח יז' מיום 29.1.97) הגיבו התובעים על הדרישה לעריכת מבחן התאמה בטענה שהם עברו מבחן כזה ב-22.9.95, וכי הם מוכנים לעשות מבחן נוסף "רק בתנאי שהועד יממן עלות מבחן ועלות יום עבודה שלם. אנו מדגישים עוד ועוד - לא באנו לישוב לגור בקרוון אלא רק לבנות בית. בלי שום סיבה לא נתנו לנו לממש מטרה זו... אנו מוכנים לחתום על חוזה עם ישוב בהעדר סעיפים אבסורדים שציינתי אותם במכתב קודם ולהתחיל מיד תהליך בניה". בהמשך כותבים התובעים שהם מבקשים "לחדש מועמדות". למקרא עובדות אלו לא יכול להיות ספק בכך שהתובעים סרבו לקיים את הדרישות המקובלות בישוב מכל המבקש להיות מועמד. נוכח סירוב זה, שלווה בהתעלמות מדרישות הועד וגם מנכונות הועד להדברות עם התובעים, היו מוכנים חברי הועד לבחון את מועמדות התובעים רק לאור תוצאותיו של מבחן התאמה נוסף שהם יעשו. התובעים סרבו הן לכך והן לחתימה על החוזה. לחתימה זו על החוזה סרבו התובעים אפילו לאחר ביטול מועמדותם. בנסיבות אלו אין סיבה שבית-המשפט יכפה על הנתבעים ביטול החלטה שנתקבלה כדין, שאיננה נגועה בחוסר תום לב, ושתיצור משטר של אפליה גבי כל החברים האחרים שחתמו על חוזה עליו סרבו התובעים לחתום. הוא שאמרתי לעיל, שנוכח עובדות מוחצות אלו שינו התובעים את היוצרות והפכו, לקראת סוף הדיון, את הסעד הראשי של ביטול החלטת ביטול המועמדות לסעד חילופי, תוך שהם הופכים את הסעד החילופי המקורי לסעד ראשי. הסעד הראשי עתה הוא כזכור כפיית כינוס אסיפה כללית שתדון בחידוש מועמדות התובעים. בראש ובראשונה ייאמר שבעצם הבקשה לסעד זה מקופלת הודאה והסכמה של התובעים שאכן יש החלטת ביטול תקיפה של הועד. הדבר נובע מכך שהאסיפה מתבקשת לדון לא "באיון" מה שנחזה להיות החלטת ביטול, אלא בחידוש מועמדות, ואין לך חידוש אלא לאחר ביטול. לעצם הענין, אין התובעים זכאים לסעד זה. הם אינם צד לתקנון, שהוא חוזה בין חברי האגודה לאגודה כמו גם בין חברי האגודה בינם לבין עצמם, לא עומדת להם איפוא עילה של הפרת התקנון כשהיא לעצמה, ובמנותק מפגיעה שלא כדין בעניינם, בשל התנהגות שלא בתום לב. אי קיום התקנון כשלעצמו הוא ענין לצדדים לחוזה, ולא למי שזר לו. כדי להתגבר על כך, טוענים התובעים כי סרוב הועד לכנס את האסיפה הכללית מקפח אותם. אין ממש בטענה זו. דרכי קבלת חברים מוסדרות בתקנון, ו"המוציא והמביא" בענין זה הוא הועד, כל זאת בכפוף לזכות ערעור בפני האסיפה הכללית. אף אחד מחברי האגודה לא ניצל את זכות הערעור, ובודאי לא % 25מחברי האגודה שרק הם זכאים לערער בפני האסיפה הכללית. גם התובעים (שגם להם היתה זכות ערעור) לא ניצלו אותה. אין להם עתה זכות לכפות על הועד לכנס אסיפה כללית, ובכך לשבש את סדרי התקנון ואת הנוהלים שנקבעו על פיו. יצויין שהעובדה שאיש מחברי האגודה לא הצטרף להליך זה, וגם לא עתר בנפרד בנושא זה, היא עובדה שיש בה "שתיקה רועמת" מאוד. נקל לשער מצבים בהם "חברים מן השורה", שאינם בקיאים בעובדות בתקנון ובנהלים, חותמים על "עצומה", והם משנים את דעתם כשהדברים מוחוורים להם. אינני יודע מה סבורים חברי האגודה בעניננו. הנתבעים ביקשו להגניב עובדות בענין זה לסיכומים, וטענת התובעים שעלי להתעלם מעובדות אלו מקובלת עלי. די שאציין, בבחינת למעלה מהצריך, ש"לשתיקה הרועמת" יש בודאי משמעות. כללו של דבר כל טענות התובעים, ובכלל זה שדבריהם לא נשמעו, נדחות. הם הוזמנו לבירור, ניתנו להם אפשרויות לחזור בהם מסרובם, ואולם הם עמדו בסרובם, אפילו לאחר ביטול מועמדותם. בנסיבות אלו אין להם אלא להלין על עצמם. אני מבין שבשלב מאוחר זה מוכנים התובעים לחתום על כל הדרוש אלא שלכך אינו מסכים הועד, כנראה בשל החשש מפני אי התאמה, חשש שלא הופרך על-ידי בדיקות התאמה נוספות שהתובעים סרבו לעבור. לו לעצתי שמעו הצדדים, היו משתפים פעולה לפחות בדבר אחד, והוא התחלה מחודשת של סדרי קבלת חברים, תוך בחינה מחודשת של הנושא כולו. התביעה נדחית והתובעים ישאו בהוצאות הנתבעים ובנוסף בשכ"ט עו"ד של 500, 7ש"ח בצרוף מע"מ. דיני חברותאסיפה כללית