התובע נפגע באופן קשה בתאונה בה נכרתה רגלו הימנית סמוך מתחת לברך. בשלב ראשון התמקדה המחלוקת בשאלה אם התאונה היתה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ואם כך מי מהמעורבים בה אחראי לה או שהיא תאונת עבודה שיש לדון בה לפי הוראות פקודת הנזיקין. בהסכמת הצדדים פוצל הדיון, הצדדים הביאו ראיות בקשר למהות התאונה ולאחריות לה ופסק דין חלקי זה מתיחס לשאלות אלה. המחלוקת בענין זה היא בעיקרה עובדתית, אם כי להכרעה בה השלכות משפטיות, ורק בחלקה הקטן משפטית. התובע שימש כנהג משאית גרר/נגרר גדולה והגיע עמה לשטח האחסנה של הנתבעת 1 בנמל אשדוד על מנת לקבל מטען חבילות ברזל לשם העברתן לעזה. בשטח האחסנה של הנתבעת 1 הוחל בהעמסת חבילות הברזל על הנגרר של המשאית בעזרת מלגזה שהופעלה על ידי הנתבעת מס' 1 ונהג בה הנתבע מס' 2, עובדה של הנתבעת מס' 1. מלגזה זו היתה מבוטחת בביטוח כלי רכב של מנוע ע"י חב' הביטוח הנתבעת 3 בעוד אשר המשאית בה נהג התובע היתה מבוטחת בביטוח כלי רכב של מנוע ע"י הנתבעת מס' 4. ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 ייצג אותם באחריות לפי פקודת הנזיקין, בעוד אשר בקשר לאפשרות שהתאונה היתה תאונת דרכים ייצג את נהג המלגזה ב"כ הנתבעת 3, המבטחת של המלגזה. מבחינה עובדתית, גדר המחלוקת הוא כיצד אירעה התאונה. בעוד אשר לפי גרסת התובע אירעה התאונה כשחבילת ברזלים נפלה מהמזלג של המלגזה ופגעה ברגלו של התובע, הרי שלפי גרסת הנתבע 2, נהג המלגזה, ועובד נוסף של הנתבעת 1אירעה התאונה עקב נפילת חבילת הברזלים מהנגרר לאחר שהועמסה עליו והמלגזה כבר התרחקה מספר מטרים מהמשאית. לגירסתם אירעה התאונה בעת שהתובע ניסה להחדיר זקיף המיועד למניעת נפילת החבילות מהנגרר למקומו במגרעת המצויה בדופן המשאית ותוך כדי כך טלטל את הנגרר וגרם לנפילת החבילה. במסגרת זו אף העיד התובע כי חבילות הברזלים הועמסו על הנגרר על גבי קרשים שהונחו כדי להקל על כניסת ויציאת שיני המזלג של המלגזה מתחת לחבילות בעוד אשר נהג המלגזה והעובד הנוסף העידו כי לא השתמשו בקרשים כאלה וכן היתה מחלוקת אם החבילה שנפלה היתה חבילה שלישית שהעומסה, כדברי התובע, או החבילה השביעית כדברי נהג המלגזה אך לדברים אלה חשיבות משנית והשאלה העיקרית, מבחינה עובדתית, היא כאמור, אם החבילה נפלה מהמלגזה כגרסת התובע או מהנגרר כגרסת נהג המלגזה והעובד הנוסף. למחלוקת זו כמובן חשיבות משפטית רבה שכן אם החבילה נפלה מהמלגזה נגרמה התאונה כתוצאה מהשימוש בה ולאחר שמלגזה היא כלי רכב - התאונה היא תאונת דרכים שאחראי לה הוא המשתמש ברכב בעוד אשר אם התאונה קרתה כתוצאה מנפילת החבילה מהנגרר של המשאית יהיה צורך לדון בשאלה אם הדבר אירע תוך כדי ביצוע פעולה של טעינה ופריקה, אשר לפי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינה נחשבת לתאונת דרכים, ואז יהיה צורך לדון בשאלה אם קיימת אחריות של מי מהמעורבים לפי פקודת הנזיקין או אם החבילה החליקה ונפלה מהנגרר שלא במסגרת של פריקה וטעינה שאז התאונה היא תאונת דרכים שהאחריות לה היא על המבטחת של המשאית. מדובר בעדות מול עדות, זו של התובע כנגד עדותם של נהג המלגזה והעובד הנוסף שלכאורה קיים קושי להכריע ביניהן, כפי שמפקח העבודה מטעם משרד העבודה נמנע מלעשות זאת, אך נראה לי כי מחומר הראיות עולה בבירור שגירסת התובע, לפיה אירעה התאונה כתוצאה מנפילת חבילת הברזלים מהמלגזה היא הנכונה. מסקנתי להעדפת גירסת התובע מבוססת על שני יסודות, על יסוד התרשמותי מאמינות עדותו של התובע על אף שינויי הגירסה שנכללו בהודעותיו השונות ובעדותו בביהמ"ש, שאדון בהם בהמשך, ועל יסוד התנאים הפיזיים של אירוע התאונה שבמסגרתם אין מקום להניח שחבילת ברזלים במשקל של 3או 3.2טון שהונחה על גבי הנגרר בצורה יציבה, והנחתה הסתיימה לאחר שהמלגזה התרחקה מהמקום, יכול היה התובע בכוחו האנושי לגרום לנפילתה ע"י טלטלת הנגרר תוך כדי הנסיון להחדרת הזקיף למקומו. מפקח העבודה העיד כי חבילת ברזלים שהונחה על הנגרר יכולה ליפול ממנו רק אם היא הונחה על משטח הנגרר בצורה לא נכונה והסביר כי כוונתו לכך שהחבילה הונחה על הקצה של הנגרר באופן שחלקה בולט מעבר לדופן המשאית והבהיר כי היא עלולה לאבד את שיווי המשקל וליפול אם לפחות קרוב לחצי רוחבה בולט מעבר לדופן המשאית. הוא הוסיף ואמר שאם הכנסת הזקיף לא נחסמה פירוש הדבר שהחבילה שהועמסה, שרוחבה 40ס"מ, לא בלטה מעבר לדופן של המשאית, לא במחציתה ולא במידה הקרובה לכך. לפי עדות נהג המלגזה וחברו התובע הצליח להתחיל בהחדרת הזקיף למגרעת שאליה צריך היה להחדירו וגרם לנפילת חבילת הברזלים בשעה שטילטלו על מנת להשלים ולסיים את החדרת הזקיף למקומו. לפי עדות מפקח העבודה אם התובע הצליח, כאמור, להחדיר את הזקיף למגרעת, ולו באופן חלקי, ברור שהבליטה של חבילת הברזלים מדופן המשאית היתה מינימלית ולכן, לפי עדות מפקח העבודה, לא יכלה החבילה לאבד את שווי משקלה וליפול וגם התובע בכוחו האנושי לא יכול היה לגרום לטלטלה של הנגרר במידה כזו שניתן להעלות על הדעת שכתוצאה ממנה החבילה שניצבה על מקומה קודם באופן יציב, החליקה ונפלה. המפקח העיד כי גם אם הועמסו על הנגרר 7 חבילות, כגירסת נהג המלגזה והעובד הנוסף, לא ייגרם שיפוע משמעותי של הנגרר בתנאי שהנגרר עומד על משטח פחות או יותר ישר והעיד שכאשר היה במקום, לאחר מספר ימים, ראה שהמשטח היה פחות או יותר מסודר, כלומר שלא היה בו שיפוע משמעותי. המפקח אומנם העיד כי אם מעמיסים חבילת ברזלים באלכסון באופן שחלק אחד בולט כלפי חוץ מדופן המשאית וחלק אחר אינו בולט אזי קיימת אפשרות שבמקום מסויים אפשר יהיה להכניס את הזקיף ואם החלק הבולט של החבילה הוא מחצית החבילה או קרוב לכך קיימת אפשרות של נפילה בגלל איבוד שיווי משקל אך זוהי אפשרות מאוד תאורטית וקשה להעלות על הדעת שהתובע החל בהחדרת הזקיף למקומו במצב כזה, בשעה שמחצית החבילה בולטת באלכסון מעבר לדופן הנגרר, ובוודאי לא היה עושה זאת לפני השלמת הנחת החבילה בשלמותה על הנגרר כלומר לפני הכנסת, אותו חלק בולט של החבילה באלכסון, לתוך שטח הנגרר וגם אין להניח שהנתבע 2 היה עוזב את המקום ופונה להעמסת חבילה נוספת כשחלק ניכר מהחבילה הקודמת עדיין בולט באלכסון מעבר לדופן הנגרר. לאור זאת יש הגיון רב בתיאור השתלשלות העניינים המפורטת כפי שהתובע העיד עליה בביהמ"ש כי לאחר שנהג המלגזה העמיס שתי חבילות על הנגרר מצידו האחד וניסה להעמיס את החבילה השלישית, חבילה זו בלטה במקצת ולכן כשניסה להחדיר את הזקיף למקומו לא הצליח בכך וביקש מנהג המלגזה להורידה ולהעמיסה מהצד השני של הנגרר ותוך כדי ביצוע פעולה זו, של העברת חבילת הברזלים שאורכה כשישה מטר, נתקל הקצה של חבילת הברזלים, במקום כלשהו בדופן המשאית וכתוצאה מכך היא נפלה מהמזלג של המלגזה וקפצה על הקרקע ופגעה ברגלו של התובע. התובע גם הסביר שפעולה זו בוצעה כשחבילת הברזלים היתה על הקצה של המזלג של המלגזה, דבר שיש בו כדי לתת הסבר נוסף לנפילתה של החבילה, וזאת כיוון שנהג המלגזה לא יכול היה להעמיס את חבילת הברזלים בחלק הפנימי של המזלג כיוון שבמצב זה חדר הקצה של המזלג אל מתחת לחבילה השניה שהועמסה על הנגרר קודם לכן ולכן כדי לקחת את החבילה השלישית בלבד חייב היה להעמיסה על הקצה של המזלג. מן הצד האחר מאוד מתקבל על הדעת שבעת ביצוע פעולת תימרון זו, של העברת חבילת הברזלים ע"י המלגזה לצד השני של המגרעת פגע הקצה של חבילת הברזלים, שאורכה כאמור שישה מטר, במקום כלשהו בדופן המשאית כאשר קיימת גם האפשרות שמלכתחילה המלגזה העמיסה את החבילה הארוכה לא בדיוק באמצעיתה וע"י כך פגמה בשיווי המשקל וכתוצאה מכך נפלה חבילת הברזלים מהמלגזה כפי שהתובע תיאר. נראה כי נהג המלגזה והעובד האחר נאחזו בענין נסיון החדרת הזקיף וייחסו אותו לאירוע התאונה בעוד אשר לפי מכלול הנסיבות ברור שנסיון ההחדרה היה בשלב מוקדם יותר וכיוון שלא צלח ביקש התובע מנהג המלגזה להוריד את החבילה השלישית כדי להעבירה ולהעמיסה מהצד השני של הנגרר. בהתאם לכל אלה מבחינה פיזית גירסתו של נהג המלגזה והעד הנוסף היא מאוד בלתי מתקבלת על הדעת, אם לא בלתי אפשרית בעוד אשר גירסתו של התובע מאוד מתקבלת על הדעת ותואמת את הנתונים הפיזיים של המרכיבים השונים שהיו מעורבים באירוע התאונה. לו היה מדובר בתאונה שאיננה תאונת דרכים היה מקום לטעון כנגד התובע שלא היה צריך לעמוד כל כך קרוב והיה צריך להתרחק ובכך שלא עשה זאת גרם לאירוע התאונה אך כל זה, כידוע, לא רלוונטי בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אם התאונה ארעה כפי שהדברים תוארו ולכן היא תאונת דרכים. מעבר לכך התרשמתי, ללא קשר לנתונים הפיזיים שפורטו, מאמינות עדותו של התובע. הוא אמנם היה עד יחיד המעונין בתוצאות המשפט, אך אין בכך כדי לשלול בהכרח את אמינות עדותו וכפי שציינתי התרשמתי, ככל שבימ"ש יכול להתרשם מעדות עד, כי דבריו היו דברי אמת. התרשמתי שדבריו נאמרו מתוך התרגשות של כנות ונראה לי כי אלמלא העיד על התרחשות הדברים כפי שאירעו באמת לא יכול היה להעלות בדמיונו את כל הפרטים ואת דרך ההתרחשות המדוייקת של התאונה כפי שהעיד עליהם והתאור המפורט והמדוייק של השתלשלות והתרחשות הדברים מחזקים את ההתרשמות מכנות עדותו של התובע. נכון הדבר שבעדותו במשטרה ובפני מפקח העבודה לא הזכיר התובע שהתאונה אירעה לאחר שביקש להעביר את החבילה לצד השני של הנגרר ובעדות שמסר לשוטר גם לא הזכיר שניסה להכניס את הזקיף ולא הצליח ולכן ביקש מנהג המלגזה לדחוף את החבילה יותר פנימה, כפי שהעיד בביהמ"ש, וכאשר דבר זה לא הצליח רק אז ביקש להעביר את החבילה לצד השני, אך ההסבר שנתן לדברים אלה בעדותו בביהמ"ש נראה מתקבל על הדעת כי היה חשוב לו לומר כיצד החבילה נפלה מהמלגזה, ואת זאת סיפר, ולא נראה לו כל כך חשוב לפרט מה שקרה קודם לכן. כשנשאל מדוע לא סיפר לעורך הדין, בעת עריכת התצהיר, שקצה של החבילה פגע במשאית ובגלל זה היא נפלה שוב נשמע ההסבר שנתן לכך הגיוני כשאמר שלא פירט כל פרט ופרט וכששאלו אותו מדוע לא העיר על כך שהקריאו לו את התצהיר אמר כי "לא כל מילה אני יכול להעיר" והתרשמותי הכוללת היא כי השמטות ושינויים אלה יותר משיש בהם לפגום במהימנות עדותו של התובע יש בהם כדי לתמוך בה שכן הם מעידים שמסר את דבריו, בהזדמנויות השונות, באופן ספונטאני ולא כתוצאה מגירסה בלתי נכונה שתיכנן מראש והקפיד על מסירתה באופן מדוייק בכל העדויות שמסר. בכל ההזדמנויות תיאר התובע באופן דומה וזהה את עיקר הדברים, את מה שנראה לו כעיקר וחשוב, שהחבילה נפלה מהמלגזה ולא מהמשאית וכאמור ההשמטות והשינויים הקלים בדברים שאמר בהזדמנויות שונות אין בהם, לדעתי, כדי להפריך את מהימנות גירסתו היסודית עליה חזר בכל העדויות שמסר. מן הצד האחר לא התרשמתי באופן דומה מעדות נהג המלגזה והעובד הנוסף, הם מסרו את עדויותיהם באופן לאקוני ולא נכון הדבר שלנהג המלגזה, לא היה אינטרס במסירת עדותו כאשר באופן טבעי, אולי גם לאור התוצאה החמורה שנגרמה, ניסה להרחיק מעצמו את האשמה לאירוע התאונה ולכן תיאם עם חברו את אותה גירסה לפיה נפלה החבילה לא מהמלגזה אלא מהמשאית דבר שכאמור לפי הנתונים הפיזיים מאוד לא מתקבל על הדעת. ניתן עוד להוסיף שמבחינת שיטת העבודה הרבה יותר הגיוני שההעמסה נעשתה על גבי קרשים, כדי לאפשר כניסת ויציאת שיני המלגזה, כפי שהתובע העיד, ולא ללא קרשים כפי שנהג המלגזה והעובד הנוסף העידו וגם דבר זה תורם תרומה מסויימת אם כי לא גדולה להעדפת עדותו של התובע על פני זו של נהג המלגזה. בהתאם לכך נגרמה התאונה כתוצאה מהשימוש במלגזה וכבר נפסק בפסה"ד ברע"א 613/95, קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עופר נחום (טרם פורסם) כי מלגזה שנידונה באותו ענין, והדומה מכל הבחינות למלגזה במקרה הנוכחי, היא כלי רכב במובן חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כשהמבחן הוא בייעודה הכללי של מלגזה כזו למטרות תחבורה ולא בפעולה הספציפית שנעשתה בה בעת אירוע התאונה. בהתאם לכך אחראים נהג המלגזה והמבטחת שלה לפיצוי התובע על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה שנגרמה עקב השימוש במלגזה כאמור ונותרות רק השאלות אם לנהג המלגזה היה או לא היה רישיון נהיגה לנהוג בה בעת אירוע התאונה, בהתאם לטענות שהעלה בענין זה ב"כ הנתבעת 3, והשאלה המשפטית, אותה ציינתי בתחילה, אם אכן יש לראות בפעולת המלגזה "שימוש ברכב מנועי" לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים המוציאה מגדר ההגדרה של שימוש ברכב מנועי "טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד". בענין אחרון זה אין עדיין פסיקה בענין זה אך על פני הדברים ברור שהיסוד של "הרכב עומד" לא מתקיים לגבי המלגזה שהיתה כאמור בתנועה בעת אירוע התאונה. מעבר לכך דומני שגם הגיון הדברים שולל את המסקנה שיש לראות בפעולת הטעינה שבוצעה ע"י המלגזה בעת אירוע התאונה פעולה של טעינה ופריקה שאיננה נכללת בהגדרה של שימוש ברכב מנועי. פרופ' אנגלרד בחוברת עידכון משולב תשנ"ו לספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" בעמ' 61 אומנם מביע, במחשבה שניה, את הדעה כי חזקת המיעוט של טעינה ופריקה מתייחסת לא רק לרכב הנטען או הנפרק אלא גם לרכב אחר המסייע בביצוע הפעולה, בניגוד למה שחשב קודם לכן, אך לדעתי דעה זו אינה נכונה שכן, כאמור, לגבי הרכב המסייע, הנמצא בתנועה, לא מתקיים היסוד של "הרכב עומד" לפי לשון החוק לשם החלת החזקה הממעיטה של פריקה וטעינה ומעבר לכך לגבי אותו רכב מסייע הנמצא בתנועה גם מתקיים העיקרון היסודי של סיכון תחבורתי או תעבורתי העומד ביסוד הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים גם לאחר אותו תיקון שהוסיף את התנאי של למטרות תחבורה. אם היינו מקבלים את הפירוש האחר, שפעולת מלגזה הנמצאת בתנועה והמסייעת בפריקה וטעינה של רכב אחר נכללת בחזקה הממעיטה של פריקה וטעינה חלק גדול מאוד ואינטגרלי מפעולות מלגזה כזו, אשר כאמור נקבע שהיא מהווה כלי רכב, לא היה נכלל במסגרת של תאונת דרכים והדבר היה גורם לכירסום משמעותי מאוד של ההלכה שקבעה כי יש לראות במלגזה כזו כלי רכב. אין הגיון ענייני באבחנה בין פעולה של מלגזה כזו בהסדרת מטען בתוך מחסן, שתחשב לשימוש ברכב, לבין פעולה של טעינה ופריקה מכלי רכב אחר שלא תחשב שימוש במלגזה ככלי רכב. בשונה מהמצב לגבי הרכב עליו מתבצעת הפריקה או הטעינה "כשהוא עומד", דבר המהווה באמת חלק קטן ושולי מהשימוש ברכב שביחס אליו נקבעה אותה חזקה ממעיטה אין הצדקה הגיונית ועניינית שתחול גם על מלגזה המסייעת בכך כשהיא נמצאת בתנועה ותימרון המהווים את היסוד והמרכיב העיקרי של הסיכון התחבורתי. לכן, נראה לי שיש לראות בפעולת המלגזה שימוש ברכב מנועי במובן החוק באופן שהמשתמש והמבטח אחראים לפיצוי הנפגע במסגרת הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באשר לשאלת רישיון הנהיגה של הנתבע 2 במלגזה בעת אירוע התאונה הרי שאם אכן לא היה לנתבע 2 רישיון נהיגה במלגזה הביטוח לא חל ולפי הוראות סעיף 12(א) (2) לחוק האחריות לפיצויים היא על קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אולם נראה לי שגם טענה זו, של חוסר רישיון נהיגה, אין לקבל ולכן האחריות היא על הנתבעים 2 ו- 3 לפי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבע 2העיד כי קיבל רישיון נהיגה לנהוג במלגזה בשנת - 85 והגיש את הרישיון (נ/6) שבו מצויין במפורש שהוא חל גם על מכונה ניידת (שמלגזה נכללת בה). אומנם לא הוגשו רישיונות הנהיגה בשנים שלאחר מכן אך לאחר שאמר שעבד 10 שנים על מלגזה יש מקום להניח שכל רישיונות הנהיגה שהיו לו לאחר מכן היו באותה מתכונת ואם חל שינוי ברישיונות הנהיגה שהוציא את הנהיגה במלגזה מכלל הרישיון על הנתבעת 3 היה להוכיח זאת. נכון שהנתבע 2 העיד כי עבר קורס נהיגה במלגזה בשנת - 95 וקיבל את התעודה בקשר לכך בשנת - 97, לאחר התאונה אך התעודה (נ/5), לא מצביעה על כך שהיא מהווה רישיון נהיגה מכח הוראות חוק והנתבע 2 העיד במפורש "נכון שאת נ/ 5 קיבלתי אחרי התאונה הזו אך היה לי רישיון משנת - 85 שאני מגיש נ/6" כשמדבריו משתמע במפורש שכוונתו שהיה לו רישיון נהיגה, הכולל רישיון לנהיגה במלגזה, בדומה לרישיון משנת - 85(נ/6), מאותה שנה ואילך באופן שוטף מאז הרישיון שהגיש לגבי שנת 85(נ/6) וגם מפקח העבודה בדו'ח שערך (ת/8) מציין בסיומו הערה כי לאחר סיום הדו'ח התקבל עותק מרישיון הנהיגה של הנתבע 2, שלו לא חל על נהיגה במלגזה המפקח בוודאי היה מציין זאת ולא מקבל את הרישיון. אומנם המפקח מציין שהרישיון שהוצג בפניו הוא מתאריך שלאחר התאונה אך, כאמור, יש להניח שהוא מהווה המשך שוטף של רישיונות קודמים דומים שהיו לנתבע 2 והמפקח מדבר על רישיון נהיגה בדומה לטופס נ/ 6 ולא על תעודה כמו נ/5. לכן ולאור כל האמור, הנני קובע כי התובע נפגע בתאונת דרכים שהאחראים לה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הם הנתבעים 2 ו- 3, באופן הדדי והנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת מס' 4 וגם כלפי הנתבעים 1 ו- 2 ככל שאחריותם מבוססת שלא על אחריות לפי החוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לאור המחלוקת העובדתית כפי שתוארה הנני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לנתבעת 4 ולנתבעים 1 ו- 2, שייצוגם ע"י עורך הדין שלהם היה מבוסס על אחריות שלא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 000, 15 ש"ח לכל אחד מהם בתוספת מע"מ על סכום זה. הוצאות המשפט בקשר לדיון זה, ביחס לתובע, ייכללו בפסה"ד הסופי בקשר לתביעתו. כריתת רגלתאונת דרכים