שבר בעצם השכמה

א. התובע יליד 14.10.1949, נשוי ואב לארבעה ילדים (להלן:"התובע"), נפצע בתאונת דרכים שאונתה לו בתאריך 8.3.1995. התובע סבל בתאונה הנדונה מחבלה בפנים, בראש, בכתף שמאל ובשוק שמאל, ואושפז בביה"ח איכילוב. אובחנו אצל התובע שבר בעצמות שוק שמאל, שבר בעצם השכמה השמאלית ובלסתות, ובוצעו בו ניתוחים שונים (עיין: מכתבי השחרור הרפואיים השונים ת/19). בהמשך הועבר התובע לביה"ח לוינשטיין לשיקום. ב. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי אישרה לתובע ביום 3.2.98% 60.15 נכות רפואית לצמיתות. בנוסף לכך הופעלה תקנה 15, בתוקף מיום 1.10.96 (מוצג ת/18). לאחר הליך משפטי בביה"ד לעבודה נבדק התובע מחדש. הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע ביום 13.12.98, דרגת נכות רפואית כדלקמן, לפי מוצג ת/26: % 25 נכות אורטופדית בגין הפגיעה בכתף שמאל, לפי סעיף 41(4) (ג) במבחני הנכות של ביטוח הלאומי אשר דן בהגבלת התנועות בפרק הכתף. נכות נוירולוגית : % 10לפי סעיף 32(2) (א) .ii % 10לפי סעיף 32(5) (א) .ii % 10לפי סעיף 29(5) (א) .i שתי דרגות הנכות של % 10 כל אחת לפי סעיף 32 של מבחני הנכות, עניינן שיתוק חלקי בעצבי הגפיים התחתונות. הנכות לפי סעיף 29 של מבחני הנכות ענינה נזק לעצב הטריגמינוס. נכות פסיכיאטרית בשיעור של % 10לפי סעיף 34(ב) של מבחני הנכות ("ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה"). נכות בשיעור של % 10 לפי סעיף 75(2) (ב) של מבחני הנכות בגין צלקות מכערות. בתחום א.א.ג: נכות בשיעור של % 10 לפי סעיף 72(4) (ד) iiבגין חבלה אקוסטית - טנטון. בתחום פה ולסת: נכות בשיעור של % 10 לפי סעיף 73(2) א' ii בגין פגיעה בינונית בלסת התחתונה המופיעה לעתים תכופות עם הפרעות קלות בלעיסה. וכן נכות של % 1 לפי סעיף 74(1) ח' של מבחני הנכות, בגין אבדן ארבע שיניים קדמיות בלסת התחתונה. הנכות הרפואית הצמיתה של התובע מסתכמת לפי החלטת הועדה האחרונה מיום 13.12.98 ב-% 64.50 לצמיתות, ובנוסף הופעלה תקנה 15 כך שנכות זו הועלתה במחצית, והועמדה, לאחר הפעלת תקנה 15, על % 97 נכות לצמיתות. ג. אוסיף שאבחנת הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי מיום 2.4.97 (ת/18) היתה בסעיף 29 של הדו"ח: "מצב לאחר חבלות מרובות רב מערכתיות עם פגיעה בכתף שמאל ועצבי כתף שמאל, פציעה בבית החזה עם פנאומוטורקס. דיכאון קשה, פגיעה של עצבים היקפיים של רגל שמאל, שברים בפנים". בסעיף 28 של דו"ח הועדה לעררים מיום 3.2.98 נרשם: "מצב לאחר שברים בעצם השכם השמאלית, בלסת, בעצמות שוק שמאל, פגיעה בעצב הטריגמינוס ובעצב פרונלי משמאל, תסמונת נפשית". הועדה הרפואית לעררים האחרונה מיום 13.12.98 רשמה בסעיף 28, באבחנה (ת/26): "מצב לאחר שברים בעצם השכם השמאלית, בלסת ובעצמות שוק שמאל, טנטון, ותסמונת נפשית". זאת לאחר שוועדה זו הכירה גם בענין הטנטון ובאבדן 4 השיניים הקדמיות, כמצויין לעיל. עד כאן באשר להליך קביעת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע. ד. בפתח ישיבת בית המשפט מיום 8.12.98(עמ' 6לפרוט'), הודיעו ב"כ שני הצדדים לבית המשפט שאין כל מחלוקת ביניהם לענין החבות, וכי הדיון בתיק יתמקד בשאלת גובה הנזק בלבד. כמו כן אישר ב"כ התובע כי תאונת הדרכים, בה נפגע התובע, ארעה ברכב בהיותו בשרות המעביד. שמעתי בתיק זה את עדות התובע עצמו (ישיבת 8.12.98 עמ' 20 עד עמ' 40 לפרוט'), את עדות מר עופר עמיר, שהוא מנהל חברת בלורן בע"מ בה הועסק התובע מאז יוני 1994 ועד מועד ארוע התאונה הנדונה (עמ' 6 עד עמ' 20 לפרוט'), את רעיית התובע, גב' שושנה בכר (ישיבת 15.12.98 עמ' 42 עד עמ' 46 לפרוט'), וכן את שני עדי ההגנה, החוקר מאיר כהן (עמ' 47- 48 לפרוט'), והחוקר אורי עפרון (עמ' 48- עמ' 50 לפרוט'), תוך צפייה בסרט וידאו שהוכן במסגרת מעקב אחר פעילותיו של התובע נכון ליום 1.9.97, 3.9.97, ו-22.11.98. בישיבה נוספת של בית המשפט מיום 22.12.98 שמעתי מטעם ההגנה גם את מר גדעון פלאום (עמ' 51- עמ' 53 לפרוט') העובד מאז אפריל 1997 כמחסנאי בחברת בלורן, ואשר גם הגיש את תלושי השכר שלו, וכן שמעתי את העד מר עמי גל (עמ' 53עד עמ' 55לפרוט') שנפצע בתאונת דרכים בחלקי גופו השונים כשלוש שנים לפני מתן עדותו, וחזר לעבודה אצל אותו מעביד שבאמצעותו הועסק טרם התאונה (חברת ניסקו הנדסת חשמל), אלא שקודם התאונה עבד מר גל אצל ניסקו כנהג - סבל, ולאחר התאונה חזר לעבוד כאחראי על ההזמנות, כמחסנאי במחסן ממוחשב. יצויין שעקב התאונה לא היה מר עמי גל מאושפז אלא טופל בחדר מיון ולאחר מכן אצל רופא (עמ' 55 לפרוט'). בתום שמיעת הראיות הסכימו ב"כ הצדדים, בעמ' 58 לפרוט', כדלקמן: "בשלב זה אנו מסכימים להסדר דיוני שלפיו אנו נעלה על הכתב את הטיעונים שלנו בטיעון תמציתי, ומוסכם שפסק הדין יהא גם הוא תמציתי שיביא את עיקרי הדברים. (לבקשת עו"ד גיצה אני מציין שהסכמה זו להסדר דיוני לא תתפרש כהסכמה לסעיף 4ג')". ה. התובע הוא בוגר עשר שנות לימוד. לאחר כיתה י' עזב התובע את ביה"ס והחל לעבוד (עמ' 40לפרוט'). בשרותו הסדיר שירת התובע כנהג חובש, לרבות שנה בקבע. גם בשירות המילואים לאחר מכן פעל התובע כנהג חובש (עמ' 20לפרוט'), עד ששוחרר משרות מילואים במאי 1992(עמ' 22לפרוט'). לטענת התובע הוא נכנס למשבר לאחר שהחלו להתגלות לעיניו מחזות זוועה מן המקרים בהם טיפל שנים רבות קודם לכן במלחמת יום כיפור. בגין מחזות זוועה אלה לא היה התובע מסוגל להמשיך לשרת במילואים, ואף טופל משך כשנה בבי"ח תל השומר במסגרת רפואית של קצין בריאות הנפש בצה"ל, ולאחר שהועמד בפני ועדה רפואית צבאית, שוחרר מצה"ל (עמ' 31- 30 לפרוט'). לפי אישור מפקדת קצין רפואה ראשי (נ/4), נבדק התובע ביום 19.9.91, ואובחן כסובל מנוירוזה המגבילה פעילות בתחומים רבים, עם סיכויי הטבה לאחר טיפול, דחייה עד שנתיים, זאת בנוסף לאבחנות אחרות בתחום הראייה, רגל שטוחה וצלקות. כאמור שוחרר התובע לאחר מכן משרות מילואים בצה"ל. ו. התובע גם התנדב למשמר האזרחי בבת-ים, ועבר קורס הכשרה במסגרת משטרת ישראל. בתקופה 3.10.91- 7.11.91השתתף בסיורי המשמר האזרחי, שולב גם בסיורים של משטרת ישראל, ואף קיבל תעודת הוקרה (עמ' 21לפרוט'). ז. התובע עבד כנהג מחלק סחורה וכן גובה כספים בחברת טית בית בע"מ מפברואר 1975עד יוני 1986, (ת/15). התובע עזב מקום עבודה זה כשעבר להתגורר מיהוד לבת-ים, (עמ' 23לפרוט'), והחל עבודתו בחברת מנור תעשיות כנהג מחלק סחורה, וכגובה כספים, שם הועסק מיוני 1986עד אפריל 1994(מוצג ת/16). התובע סיים עבודתו בחב' מנור לאחר שמעבידו נפטר ונוצרו חילוקי דעות בינו לבין אלמנת המעביד המנוח לגבי התקדמות ושכר. ח. התובע ידע שמנהל חב' בלורן בע"מ מחפש עובד, וכך החל התובע לעבוד ביוני 1994בחב' בלורן בע"מ (עמ' 24 לפרוט'). מעדות מר עופר עמיר, מנהלה של בלורן עולה כי חברה זו עוסקת ביבוא ושיווק מוצרי פרזול בענף העץ. מר עמיר הכיר את התובע מעבודתו אצל המפיץ מנור בע"מ, והתרשם ממנו לטובה. כשפוטר נהג ומפיץ בחברת בלורן, והתובע מצדו היה פנוי להתחיל בעבודה, קבל מר עמיר את התובע לעבודה בחברת בלורן (בעמ' 7לפרוט'). בטופס שאלון למעביד עבור הביטוח הלאומי, מיום 1.11.96בע"מ (מוצג נ/2) ציין המעביד כי עבודת התובע לפני התאונה היתה נהג - סבל. גם בהצהרת מצב בריאות לחב' הביטוח כלל (מוצג נ/5) הוגדר עיסוקו של התובע: נהג + טעינה. בעדותו, בעמ' 7לפרוט', סיפר מר עמיר שבתחילת 1995הוגדר תפקיד התובע כגובה כספים מן הלקוחות הגדולים העיקריים של החברה, אך תפקידו העיקרי של התובע לא היה גביית כספים מן הלקוחות אלא תפקידו העיקרי של התובע היה להציע סחורה ללקוחות החברה, דהיינו- לשווק (עמ' 8 סיפא - 9רישא לפרוט'). התובע עצמו סיפר, בעמ' 24לפרוט', שתחילת עבודתו בחב' בלורן היתה כנהג ומשווק, הוא היה מקבל הזמנות מתוך המחסן, ממיין, מעמיס על משאית ויוצא לחלוקה, אך בהמשך הציע לו מר עופר עמיר להיות משווק החברה, וכן גובה כספים ואיש מכירות. בתפקיד זה, כמשווק ואיש גביה, החל התובע 4- 3 חודשים אחרי תחילת עבודתו בחב' בלורן בע"מ, ואזי אמור היה התובע לקבל רכב של החברה, ולהגיע הן ללקוחות קיימים של החברה, והן ללקוחות חדשים. ט. תלושי השכר של התובע בתקופת עבודתו בחב' בלורן מצביעים על התקדמות בעליית השכר: להלן הטבלה בערכים נומינליים : החודש השכר ברוטו מתוך השכר ברוטו שווי המענק השכר אחרי ניכוי מס הכנסה יוני 94 687, 4 ש"ח 940, 3 ש"ח יולי 94 687, 4 ש"ח 940, 3 ש"ח אוגוסט 94 860, 4 ש"ח 109, 4 ש"ח ספטמבר 94 860, 4 ש"ח 105, 4 ש"ח אוקטובר 94 860, 4 ש"ח 104, 4 ש"ח נובמבר 94 860, 4 ש"ח 241, 4 ש"ח דצמבר 94 808, 14 ש"ח 948, 9 ש"ח 106, 11 ש"ח (לפי %25) ינואר 95 000, 5 ש"ח 302, 4 ש"ח פברואר 95 130, 5 ש"ח 353, 4 ש"ח מרץ 95 130, 5 ש"ח 377, 4 ש"ח אפריל 95 508, 12 ש"ח 378, 7 ש"ח 381, 9 ש"ח (לפי %25) י. הערות: המענק בו מדובר הוא לפי הסברו של מנהל בלורן, מר עופר עמיר (עמ' 8 לפרוט') בונוס שמחלקת החברה לעובדיה, בין אם רבעוני, בין אם שנתי, עפ"י הפעילות העסקית. בספטמבר 94החברה לא חילקה בונוס. הבונוס המופיע באפריל 1995 היה הבונוס של הרבעון הראשון של 1995. שיעורו של הבונוס לגבי כל עובד ועובד הוא בדר"כ פונקציה של גובה שכרו (עמ' 11 סיפא לפרוט'). לאור האמור לעיל, בחישוב שכרו של התובע חילקתי את המענק ששולם בדצמבר 94 על פני שבעת החדשים בהם הועסק התובע בבלורן בשנת 1994(מתחילת העסקתו ביוני 94עד דצמבר 94כולל). את המענק ששולם באפריל 1995חילקתי, לצורך החישוב, על פני 4 החדשים שמינואר עד אפריל 95, כולל. עוד עליי להעיר שהואיל וניכוי מס הכנסה אצל התובע בחדשים בהם שולם המענק (דצמבר 94ואפריל 95) עלה על % 25מס, הגבלתי בטבלה ובחישוב שערכתי את ניכוי המס לניכוי של % 25בלבד. יא. את שכרו החודשי הממוצע נטו של התובע בחב' בלורן בתקופה מיוני 94עד דצמבר 94חישבתי כך שאת החלק החודשי היחסי של מענק דצמבר 94(נטו, אחרי ניכוי % 25מס הכנסה מן המענק) הוספתי לשכר נטו של כל חודש. השכר החודשי הממוצע נטו של התובע בתקופה מיוני 94עד דצמבר 94הנ"ל היה בערכו הנומינלי: 078, 5ש"ח לחודש. (לאחר שכבר הוספתי את החלק היחסי של המענק). שכרו החודשי הממוצע נטו של התובע בחב' בלורן בתקופה מינואר עד אפריל 95, לפי אותו עקרון חישוב, היה נומינלית: 603, 5ש"ח לחודש. (לאחר שכבר הוספתי את החלק היחסי של המענק). מכאן, שהיתה עלייה בשכרו החודשי הממוצע נטו של התובע בתקופה ינואר - אפריל 1995, לעומת התקופה שמיוני 94(תחילת העסקתו בבלורן) עד דצמבר .1994 יב. מאז התאונה ועד היום טרם חזר התובע לעבודה. ב"כ התובע מבקש בסיכומיו לפסוק את הפיצוי המגיע למרשו לפי הפסד מלוא השכר החל מיום התאונה ואילך, וכך גם לעתיד. לעומתו סבור ב"כ הנתבעת שטמון בתובע פוטנציאל חיובי לשיקום, וכי התובע יוכל להשתקם בעבודה כמחסנאי במחסן ממוחשב ולהגיע לשכר של לפחות 000, 5 ש"ח בחודש. לכן מציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע פיצוי מלא לתקופת העבר מיום התאונה (8.3.95) עד תאריך .1.1.99ואילו החל מתאריך 1.1.99ואילך, מציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע פיצוי רק לגבי הפרש ההשתכרות שמעבר לאותם 000, 5ש"ח לחודש שהתובע יוכל להשתכר במומו, לדעת ב"כ הנתבעת. יג. דעתי שונה מזו של ב"כ הנתבעת. הפגיעה שעבר התובע בתאונה הנדונה היתה רב מערכתית: שבר בעצם השכמה השמאלית, שבר בשוק שמאל, ובלסתות. הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע היא בתחומים רבים: אורטופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטרייה, פה ולסת, א.א.ג (בנוסף לצלקות שאותן אין לקחת בחשבון בכל הנוגע לכושר השתכרות). התהליך השיקומי של התובע טרם הסתיים. אצל התובע התפתחו דכאונות במהלך תקופה זו. התובע גם ביצע ניסיונות אובדניים: ב- 8.2.96עשה התובע נסיון לפגוע בעצמו על ידי בליעת כדורים, ואז אושפז בבית החולים וולפסון מ- 8.2.96עד 11.2.96, והופנה לאחר מכן למרפאת חוץ של בית חולים אברבנאל. התובע אושפז בבית חולים אברבנאל גם מ- 9.10.96עד 15.10.96עקב נסיון אובדני שעשה התובע על ידי פתיחת הגז. במאי 1998ביצע התובע נסיון אובדני כשחתך ורידיו על ידי סכין יפני בזמן שהיה ברחוב, ואזי אושפז מיום 11.5.98עד .17.5.98(עיין: קובץ המסמכים הרפואיים ת/19). יד. הלחץ הנפשי שממנו סובל התובע עקב התאונה הכביד על תהליך השיקום. אני מפנה לאמור במכתב המרכז לבריאות הנפש אברבנאל מיום 19.2.96, מוצג ת/17, (המופנה לביטוח הלאומי), בו צוין בין יתר הדברים: "חשוב לציין שהארוע הטראומטי הנוכחי גרם לרה-אקטיבציה של טראומות משירותו הצבאי, בייחוד ממלחמת יום הכיפורים". עוד נאמר באותו מסמך שלאורך תקופת הטיפול בו גילה התובע מוטיבציה רבה להשתקם מבחינה תעסוקתית. העיכוב בתהליך השיקום מנע שיפור במצבו הנפשי, ולכן ביקש המרכז לבריאות הנפש מן הביטוח הלאומי לזרז את הטיפול בשיקומו של התובע כדי למנוע התדרדרותו למצב כרוני. התובע עצמו העיד, בעמ' 28לפרוט', בישיבת 8.12.98: "טרם גמרתי את טיפולי השיקום. כל מטופל שמגיע למכון רקנטי נמצא שם בערך שנה. אני נמצא שם כבר יותר משנה. ליתר דיוק, אני נמצא שם מעל שנה וחצי. הם רואים בי יעד פוטנציאלי חיובי לשיקום. עדיין לא דובר איתי על נושא של עבודה" טו. מעיון במכתב הפסיכולוגית יעל עברון של מכון רקנטי מיום 4.8.98, מוצג ת/23, עולה כי אצל התובע השתפרה המודעות, ויש לו כלים טובים יותר להתמודד עם הבעיה הנפשית, אך עדיין קיימות ירידות ועליות במצב רוחו, במיטבו - תפקודו תקין, ואילו במצבי רוח דכאוניים הוא מתקשה להגיע למכון ולתפקד. באותו שלב היתה הערכת הפסיכולוגית שקשה למצוא מעסיק שיהא מוכן להעסיק את התובע אפילו בעמדה מוגנת. הסיכוי המירבי במצבו של התובע דאז נראה היה כקליטה במפעל מוגן, תוך הבעת ספק האם יוכל להתמודד נפשית עם השמתו במפעל מוגן. טז. הדו"ח של הפסיכולוגית יעל עברון מיום 22.11.98, מוצג ת/24, אופטימי בהרבה. נאמר בו כי התובע מתמיד להגיע למכון, מצב רוחו יציב וקיים שיפור בתפקודים השונים, ברמת עבודתו בסדנא, וברמת פעילותו הכללית. לפי האמור בדו"ח, מוצג ת/24, ניתן לראות בתובע פוטנציאל תעסוקתי בתחום הארגון הטכני והוא מסוגל לבצע תפקידים שונים בסדנא הטכנית, תוך לקיחת אחריות ובקרת איכות תקינה, וגם לסייע בפתרון של בעיות טכניות שונות. התובע מסוגל להתמיד שעות ארוכות, תוך מסירות רבה לעבודה ולמקום, ולבצע עבודות במאמץ פיזי ללא קושי למרות המגבלות הפיזיות שלו (צליעה, מגבלה בראיה), עם זאת תהליכי הלמידה מעט איטיים, ורמת הזיכרון לאורך זמן אינה תקינה לגמרי. ממשיכה ואומרת הפסיכולוגית, בעמ' 2 של ת/24, שקיים כיום אצל התובע פוטנציאל שיקומי טוב לאין ערוך מאשר בשלבים הקודמים של תהליך השיקום , וקיימת גם המלצה לשלבו במרכז להכשרה מקצועית בבית לוינשטיין. נאמר באותו דו"ח שהתובע נראה מתאים מאד לקורס לניהול מחסן ממוחשב. התובע עצמו גם העיד, בעמ' 27 סיפא לפרוט', ישיבת 8.12.98, שהעסיקו אותו בביטוח הלאומי, אגף השיקום, בסדנאות ובטיפולים, כולל טיפולי פסיכולוגיים, ובמשך שנה ומחצה השתפר מצב הדיכאון והעצבנות והוא כיום יותר רגוע ושקול, ומכינים אותו למסגרת של עבודה. יז. עולה מן האמור לעיל שבמועד עדותו של התובע בבית המשפט בדצמבר 1998, היה התובע עדיין בטיפול ובהכנה במסגרת שיקום, כשנראה לכאורה שטמון בו פוטנציאל חיובי לשיקום. ואולם, עמדת ב"כ הנתבעת כאילו יוכל התובע להשתכר החל מיום 1.1.99 סך של לפחות 000, 5 ש"ח (עמ' 4 סיפא בסיכומיו), רחוק ביותר מלהיות ריאלי. לא ניתן, לפי דעתי, לבסס מסקנה כזו על יסוד התשתית הראייתית שבתיק זה. לי נראה שנכון יהיה לקבוע שלגבי התקופה שמיום התאונה ועד היום, זכאי התובע לפיצוי לפי הפסד מלוא כושר השתכרותו. המדובר איפוא בתקופה של 53 חודשים. שכרו החודשי הנומינלי הממוצע נטו של התובע בחברת בלורן בתקופה מיוני 1994עד דצמבר 1994היה כפי שכבר ציינתי קודם לכן, 078, 5 ש"ח לחודש, סכום זה, כשהוא צמוד למדד אמצע תקופת החישוב, דהיינו, מדד ספטמבר 1994, ערכו המשוערך היום הוא 280, 7 ש"ח לחודש. כפי שציינתי קודם לכן, החל מתחילת שנת 1995 חלה עלייה בהשתכרותו של התובע בחב' בלורן. שכרו החודשי הנומינלי הממוצע נטו של התובע בחב' בלורן בתקופה מינואר 1995עד אפריל 1995, היה 603, 5 ש"ח לחודש, וסכום זה כשהוא צמוד למדד אמצע תקופת החישוב, דהיינו, מדד פברואר 1995, ערכו המשוערך היום הוא 731, 7 ש"ח לחודש. מכיוון שכך יש לפצות את התובע בגין תקופת אי הכושר המלא מיום התאונה ועד היום כדלקמן: 53 חודשים 731, 7x ש"ח לחודש = 743, 409 ש"ח. יח. בנוסף לכך העיד מר עופר עמיר, בישיבת 8.12.98, עמ' 9 לפרוט', שכל עובד בחברה קיבל ומקבל ביטוח מנהלים וקרן השתלמות. מר עופר עמיר העיד שלאחר שהתובע חדל מלעבוד בחב' בלורן עקב התאונה, נושא גביית הכספים מן הלקוחות עבר למי ששימש עד אותו מועד כמחסנאי החברה, מר יאיר תותחני, שהוצא מעבודתו במחסן, ומילא את תפקידו של התובע (עמ' 9לפרוט'), וזאת עד לשלב שמר תותחני חדל מלעבוד בחב' בלורן, באוקטובר 1997. מר עופר עמיר העיד בעמ' 12לפרוט' שההטבות למר יאיר תותחני, מעבר לשכר, היו קרן השתלמות, ביטוח מנהלים ורכב צמוד מטעם החברה, וזאת החל מאמצע שנת 1996. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה שאכן בוצעו עבור התובע תשלומים הן לגמל והן לקרן השתלמות. הוגשה פוליסה לביטוח מנהלים, מוצג ת/20, ממנה עולה שהפרמיה המשולמת לחב' הביטוח ע"ח הפיצויים היא %8.33, ע"ח תגמולים %5, ע"ח חלף הכנסה %2.5, ובסה"כ פרמיה של % 15.83מן השכר על ידי בעל הפוליסה, דהיינו, חב' בלורן, ואילו המבוטח , דהיינו, התובע משלם % .5זאת באשר לביטוח מנהלים. בנוסף בוצע תשלום לקרן השתלמות קה"ל, לפי ת/25. יט. בסיכומיו מבקש ב"כ התובע לפסוק פיצוי בגין שווי הפסד הפרשות לקרן ההשתלמות (חלק המעביד) לפי % 7.5מן השכר, ובגין הפסד הפרשות המעביד לביטוח מנהלים, % 13.33מן השכר. (עמ' 3של סיכומי ב"כ התובע). ב"כ הנתבעת טוען שאובדן הזכויות הסוציאליות של התובע נלקח בחשבון בחישוב שכרו, וכי כל מעביד שאצלו יעבוד התובע חייב להפריש עבור התובע קופת גמל ופיצויי פיטורין, וגם קיים סיכוי טוב שהתובע יחזור לעבוד אצל מעבידו כמחסנאי. כמו כן טוען ב"כ הנתבעת שהדרישה לפיצוי בגין הפרשות לביטוח מנהלים אין לה זכר בכתב התביעה, ומדובר בשינוי חזית. כ. אינני סבור שמדובר בשינוי חזית. משהוכח שחלק מתנאי השכר של התובע כלל תשלומים להבטחת זכויותיו של התובע במסגרת ביטוח מנהלים וקרן השתלמות, יש לראות את הפיצוי בגין אובדן זכויות אלה כפיצוי שהתובע זכאי לו בגין אובדן שכרו, וראוי הוא להתברר באופן טבעי במסגרת הבאת הראיות בתיק. גם אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כאילו מרכיב הזכויות הסוציאליות כבר נלקח בחשבון בחישוב שכרו של התובע. התובע זכאי לפיצוי בגין המרכיב של הפסד הפרשות המעביד בגין ביטוח מנהלים, וכן בגין קרן השתלמות. בשים לב לכך שהפיצוי של התובע מחושב על בסיס מלוא שכרו (אחרי ניכוי מס הכנסה), ואילו בתקופה שהתובע עבד הופחתו משכרו תשלומים שנוכו ממנו לכיסוי חלקו של העובד בקרן השתלמות ובביטוח מנהלים, אני סבור שכנגד הפרשות המעביד, שאותן התובע מפסיד מאז התאונה, יש לקחת בחשבון שנחסכים לתובע הניכויים משכרו בגין זכויות סוציאליות אלה, ומטעם זה אני סבור שיש לפצות את התובע בגין אובדן הזכויות הסוציאליות לפי חישוב של % 12 משכרו. לכן, לפיצוי הנ"ל בגין הפסד השתכרות מיום התאונה עד היום בסכום של 743, 409 ש"ח יש להוסיף פיצוי בגין אובדן זכויות סוציאליות בשיעור של % 12מן הסכום הנ"ל, דהיינו, פיצוי של 169, 49ש"ח. אעיר שלא הוספתי ריבית להפסדי העבר הואיל ובמקביל גם לא חישבתי ריבית ביחס לניכוי תשלומי הביטוח הלאומי ותשלומים תכופים שקיבל התובע. כא. אשר לעתיד: מעדותו של מר עופר עמיר, ומחומר הראיות שבתיק, עולה שהתובע החל עבודתו ביוני 1994בחב' בלורן תחילה בתפקיד מוגדר כנהג - סבל (עיינו: מוצג נ/2 שהופנה לביטוח הלאומי) ואולם בהמשך, מתחילת שנת 1995, החל התובע לעבוד בגביית כספים מן הלקוחות הגדולים העיקריים בחברה, וכן להציע סחורה ללקוחות של החברה - לשווק (עיינו: עמ' 8סיפא - 9רישא לפרוט'). ציינתי קודם לכן שקיים שיפור מסוים בהשתכרותו של התובע בחודשים הראשונים של שנת 1995 (התאונה ארעה ב-8.3.95), לעומת השתכרותו בשבעת החודשים שמתחילת עבודתו בחברת בלורן (יוני 1994) ועד דצמבר 1994. יש בנסיבות אלה לקחת בחשבון שהתובע טרם מיצה עצמו בעבודתו בחברת בלורן. התאונה התרחשה בתקופה שהיתה קרובה למדי לתחילת עבודתו בחברה (כתשעה חודשים בערך לאחר תחילת העבודה בחברה), וכאמור הצבעתי על כך שחלה התקדמות בתפקידו בחברה וכן שיפור מסוים בשכרו. כב. ב"כ התובע מבקש להשוות השתכרותו של התובע לזו של מר יאיר תותחני, שהחל עבודתו בחברה בחודש מרץ 1993, דהיינו, כשנה ורבע לפני התובע, ועבד בחברה כמחסנאי, אך בערך כשנה לאחר התאונה, הוציא מנהל בלורן, מר עופר עמיר, את מר תותחני מעבודתו במחסן, והציב אותו לעסוק בתפקידו המלא של התובע, דהיינו, גביית כספים ושיווק (עמ' 9 לפרוט'). מעיון בתלושי ההשתכרות של מר יאיר תותחני עולה שהשתכרותו אכן היתה גבוהה. אם בינואר עד מרץ 1995השתכר התובע ברוטו 000, 5עד 130, 5ש"ח לחודש, ובאפריל 1995, 508, 12ש"ח ברוטו, השתכר יאיר תותחני בינואר 1995, 794, 5ש"ח ברוטו, בפברואר ומרץ 1995, 945, 5 ש"ח ברוטו לחודש, ובאפריל 1995, 815, 15 ש"ח לחודש. בשנת 1996היה שכרו ברוטו של יאיר תותחני בין 286, 10 ש"ח לחודש ל-974, 10 ש"ח לחודש (למעט אוגוסט 1996, כשהשתכר 584, 8 ש"ח לחודש), ואני מתייחס לשכר ברוטו. בתקופה שמינואר עד ספטמבר 1997השתכר מר תותחני בין 278, 10 ש"ח ל-000, 12 ש"ח ברוטו לחודש (באוקטובר 1997נתווסף פדיון חופשה). כג. מכיוון שכך מבקש ב"כ התובע לערוך את החישוב המגיע לתובע לפי בסיס שכר של 000, 13ש"ח ברוטו. אציין מיד שאינני סבור שיש מקום להשוות את שכרו של התובע לזה של מר יאיר תותחני, לא רק בגלל העובדה שמר תותחני היה ותיק מן התובע במשך עבודתו בחברה, אלא מסיבה נוספת והיא שככל הנראה היתה משכורת זו שקיבל מר תותחני גבוהה ממה שהחברה היתה יכולה לשלם או ראתה לנכון לשלם, שכן עובדה היא שמר תותחני סיים לעבוד בחברה באוקטובר 1997ץ. מר עופר עמיר ציין שמר תותחני סיים עבודתו בחב' בלורן משום שהוא לא היה מוכן להשתלב במערכת החדשה שבחברה לאור השינוי בדפוסי העבודה בחברה, וכן משום שהיו למר תותחני דרישות שכר מופרזות, ומשלא נענתה לכך החברה, הוא איבד את המוטיבציה בעבודה. עובדה היא מכל מקום שעבודתו זו של מר תותחני בסופו של דבר לא נמשכה זמן רב מידי, ונקטעה. כד. ב"כ הנתבעת מבקש כי שכרו של התובע יושווה לזה של שני עובדים אחרים בחברה, האחד הוא מר הרצל זהבי, שלפי תלושי השכר שלו עובד בחברה מאז נובמבר 1996, ואשר מועסק כסוכן משווק מטעם החברה מאז יולי 1997 (עדות מר עמיר עופר בעמ' 17לפרוט'), ומר גדעון פלאום שמועסק בחברת בלורן מאז אפריל 1997כמחסנאי ואשר הופיע בפני בית המשפט והעיד מטעם ההגנה, ביום 22.12.98, עמ' 51עד עמ' 53לפרוט'. מעיון בתלושי השכר עולה ששכרו של מר הרצל זהבי עמד באוקטובר ונובמבר 1998על 913, 7ש"ח ברוטו לחודש, בדצמבר 1998הוא קיבל סכום ברוטו של 438, 17ש"ח, אך זה כלל בתוכו הן מענק והן הפרשים, יצויין שברכיבי שכרו של מר זהבי בשנת 1998נכלל גם תשלום בגין רכב בסך 559 ש"ח - 566 ש"ח לחודש. המחסנאי מר גדעון פלאום החל לעבוד בחב' בלורן באפריל .1997 שכרו החודשי ברוטו בשנת 1998היה 338, 6ש"ח לחודש, ובניכוי מס הכנסה בסך 947 ש"ח, היה שכרו החודשי נטו ב-1998: 391, 5ש"ח לחודש בדצמבר 98היה שכרו של מר פלאום ברוטו 363, 11ש"ח, כולל מענק ומתנות. ב"כ הנתבעת מבקש להשוות את שכרו של התובע לסדר הגודל של מר זהבי ומר פלאום, וכן לשכרו של מר בני בכר, הלא הוא בנו של התובע שהחל לעבוד בחב' בלורן בינואר 1998, תחילה כעובד מחסן, אח"כ כמפיץ סחורה (עדות עופר עמיר בעמ' 15לפרוט', ועדות רעיתו של התובע גב' שושנה בכר בעמ' 46לפרוט', שסיפרה על קידומו של הבן לתפקיד איש מכירות שגם יש לו טלפון וכן רכב צמוד, דבר שגם נתאשר בעדות גדעון פלאום בעמ' 53 לפרוט'). מעיון במוצג נ/ 9עולה ששכרו ברוטו של מר בני בכר היה באוקטובר 98, 813,4 ש"ח ובנובמבר 98, ג"כ 813, 4 ש"ח. כה. לפי טענת ב"כ הנתבעת בסעיף 2(י"ב) של סיכומיו, היה התובע מגיע בדצמבר 1998 לשכר של 567, 6 ש"ח ברוטו, ובניכוי מס הכנסה ל-548, 5 ש"ח נטו לחודש, ומכיוון שלגרסת ב"כ הנתבעת יכול היה התובע להשתכר במומו לפחות 000, 5ש"ח לחודש, הרי הפסדו החודשי של התובע מיום 1.1.99ואילך הינו כ- 548 ש"ח לחודש, לטענת הנתבעת. כו. עמדתו זו של ב"כ הנתבעת איננה מקובלת עלי. אינני סבור שיש להשוות את שכרו של התובע לזה של העובד יאיר תותחני (שהחל לעבוד בחב' בלורן במרץ 93, כשנה ורבע לפני התובע), כשם שאין מקום להשוות את שכרו של התובע לזה של מר הרצל זהבי, שהחל לעבוד בחברה בנובמבר 96, לא למר גדעון פלאום שהחל לעבוד בבלורן באפריל 97, ולא לבנו של התובע מר בני בכר שהחל לעבוד בחברה בינואר 98. מחומר הראיות נראה שהתובע הוא איש עבודה חרוץ. ב"כ הנתבעת עומד בסיכומיו על כך שלתובע עשר שנות לימוד, וכי בזמן ארוע התאונה היו לתובע שמונה חדשי ותק בעבודה בבלורן (הנכון הוא, תשעה חודשי ותק) וכן מציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו, סעיף 4(ו), שלתובע היו בעברו, לפני התאונה, בעיות בתחום הנפשי (אישור מפקדת קצין רפואה ראשי, נ/4, ועמ' 31- 30לפרוט'), וכי התובע טופל בשנים 1992- 1991במח' פסיכיאטרית בתל השומר. כמו כן עבר התובע התעללות מינית בילדותו (עמ' 32לפרוט'). בנוסף, וללא קשר לתאונה, לתובע בעיות קשות בעיניו, בעין ימין כמעט אינו רואה, בגלל קרע בתשתית, ובעין שמאל עבר ניתוח בלייזר (עמ' 33לפרוט'). כז. גם אם נכון שהשכלתו של התובע איננה מעבר ל- 10שנות לימוד, העובדה היא שהתובע הוכיח עצמו במקומות העבודה בהם הועסק. בחברת טית-בית עבד התובע למעלה מ- 11שנה (פברואר 1975- יוני 86), ולפי הרשום במוצג ת/15, גילה נאמנות, חריצות, כושר מסחרי מפותח וכו'. בחברת מנור תעשיות בע"מ עבד התובע קרוב לשמונה שנים (יוני 86- אפריל 94) ולפי הרשום במוצג ת/ 16מילא תפקידו על הצד הטוב ביותר, בנאמנות, בחריצות, וביושר. כך הכיר מנהל בלורן מר עופר עמיר את התובע עוד בטרם הועסק בבלורן ("הכרתי את התובע כבחור אמין וישר, הוא עבד בצורה נבונה ונהניתי לעבוד איתו", עמ' 7 לפרוט'). התובע גם התקדם בעבודתו בחב' בלורן ובחדשים הקצרים בהם הועסק קודם מתפקיד נהג וגובה כספים לתפקיד משווק סחורה. הדגשתי כל זאת כדי לציין שהתובע הגיע לשכר גבוה יחסית חרף נתוני ההשכלה עליהם הצביע ב"כ הנתבעת בסעיף 2(א) של סיכומיו, וליקויים רפואיים, סעיף 4 (ו) של סיכומי ב"כ הנתבעת. העובדה היא שבעיות שונות בראייתו של התובע פורטו באישור הרפואי של מפקדת קצין רפואה ראשי, נ/4, כמו גם הבעיה בתחום הנפשי. עובדה היא שכל אלה לא מנעו מן התובע לעבוד ולהתפרנס היטב למחייתו, והרי בעיות אלה (למעט חלק מבעיות הראיה) היו קיימות ביוני 1994כשהחל התובע עבודתו בחב' בלורן, והנה הוכח שהתובע הצליח בעבודתו בבלורן ואף קודם. כח. נכון הוא שלפי עדות התובע הקרע ברשתית בעין ימין, שעליה אין התובע רואה כמעט, התרחש בשנת 1996 (עמ' 40 סיפא לפרוט'), דהיינו, לאחר התאונה, וללא קשר לתאונה, אך אין בפנינו ראייה שליקוי זה היה מגביל את התובע באופן מעשי בעבודתו בחברת בלורן אילו המשיך לעבוד שם כיום. לפי עדות התובע בעמ' 33לפרוט', הוא עבר ניתוח לייזר בעין השמאלית, ולדבריו שם: "בעין שמאל אני רואה היטב היטב". אם מסוגל התובע לראות היטב בעין שמאל אין, לכאורה, סיבה שלא יוכל לתפקד בעבודות כפי שהיו מוטלות עליו בחב' בלורן, דהיינו, בין אם במחסן, בין אם בגביית כספים מלקוחות, בין אם בשיווק והפצת סחורה בין הלקוחות. גם לא נתבקש ע"י ההגנה מינויו של מומחה רפואי כדי לקבוע האם בעיית הראייה הנ"ל יש בה כדי להגביל כושר עבודתו של התובע. כט. בשים לב לכך שהתובע טרם מיצה עצמו בעבודתו בחברת בלורן, ובשים לב לכך שהתובע התקדם בעיסוקו מתפקיד התחלתי שהוגדר כנהג - סבל לגובה כספים מן הלקוחות הגדולים של החברה, ומשווק סחורה ללקוחות החברה (עמ' 8סיפא - 9 רישא לפרוט'), ואף שיפר שכרו בתחילת 1995, כששכרו החודשי נטו בתחילת 1995ערכו המשוערך כיום הוא 731, 7 ש"ח לחודש, יש מקום להעמיד את בסיס שכרו המשוערך של התובע לעתיד (אלמלא ארעה התאונה) על 000, 8 ש"ח נטו לחודש. ל. התובע מגלה רצון להשתקם למרות הקשיים שעליו להתמודד עמם עקב פגיעתו שהיא, כזכור, רב מערכתית. ב"כ הנתבעת מדגיש בסיכומיו, בעמ' 3, שקיימת בדו"ח האחרון של מכון רקנטי מיום 22.11.98, (ת/24), הערכה אופטימית לגבי שיקומו של התובע, שהפוטנציאל השיקומי של התובע טוב, שהתובע עצמו רגוע יותר כיום, וכי התובע מאשר שרואים בו יעד פוטנציאלי חיובי לשיקום (עמ' 28לפרוט'). התובע יזם פניה למרכז לשיקום בבית לוינשטיין ללמוד ניהול מחסן ממוחשב, והתובע חושב שיצליח בכך (עמ' 40לפרוט'). לא. בצד ההערכות האופטימיות ראוי לקחת בחשבון שהתובע כבן 50 כיום. למרות הזמן הרב שחלף מאז התאונה ועד היום, כ- 53 חודשים, התובע טרם חזר למעגל העבודה. עלינו להבין איפוא, שהתובע ייאלץ להתמודד, בבוא העת, חרף נכותו הגבוהה, על השגת מקום עבודה כנגד מבקשי עבודה צעירים יותר ובריאים יותר. משימה לגמרי לא קלה. ב"כ הנתבעת מצביע על הערכתה האופטימית של הפסיכולוגית גב' יעל עברון ממכון רקנטי מ- 22.11.98לגבי סיכויי השיקום הטובים של התובע (ת/24), אך עובדה היא שרק שלושה חדשים קודם לכן, באוגוסט 98, הדו"ח של גב' עברון היה פסימי, (מוצג ת/23), נאמר בו שתפקודו של התובע לבילי מאד, וכי התובע יוכל להיקלט במפעל מוגן, כל זאת בעיקר על רקע מצבו הנפשי המורכב. יש בהחלט לקוות שההערכה האופטימית, כפי שבאה לידי ביטוי במוצג ת/24, אכן תתממש ותגשים את עצמה, גם בזכות רצונו הכן של התובע להשתקם ולחזור למעגל העבודה, אך אנו דנים בתקופה עתידית של 15שנה (עד הגיע התובע לגיל 65), ומוטב לנהוג בכגון דא בזהירות הראויה. לב. ב"כ הנתבעת מצביע בסיכומיו, עמ' 3, על כך שהתובע נצפה ע"י חוקרים כשהוא רוכב על קטנועו, ומטפל בו באופן רגיל, עולה ויורד באוטובוס, דוחף את קטנועו קדימה למרחק משמעותי, ומתפקד ללא מגבלות נראות לעין (עמ' 37- 35לפרוט', ועמ' 49- 48 לפרוט'). לג. ב"כ הנתבעת גם מצביע בסיכומיו על העד מר עמי גיל שעבר תאונת דרכים, סבל מהלם אחרי התאונה בה נפגע בראש, בצוואר ובגב וכן סבל מנימול בידיים וברגליים וכאבי ראש, טופל כשנה אצל פסיכיאטר, ונלקח ממנו רשיונו כנהג משאית , אך הצליח להיקלט מחדש לעבודה אצל מעבידתו, חברת ניסקו, בתפקיד מחסנאי במחסן ממוחשב, ומשתכר כ-500, 6ש"ח ברוטו, שהם למעלה מ- 000, 5ש"ח נטו (מוצגים נ/ 11עד נ/14, ועמ' 53- עמ' 55לפרוט', וכן עמ' 4רישא בסיכומי ב"כ הנתבעת). לד. אינני סבור שעל יסוד הפעולות שביצע התובע, ושצפינו בהן בסרט שהוצג, ניתן לקבוע שהתובע יכול לשוב ולהיקלט במעגל העבודה ולהגיע להשתכרות של לפחות 000, 5 ש"ח בחודש, כטענת ב"כ הנתבעת. חזרה למעגל העבודה מחייבת הסתגלות למסגרת מסודרת במקום עבודה, והתמדה במקום העבודה, דבר שאיננו פשוט לגבי אדם בגילו של התובע שנפלט מן העבודה מאז ארעה התאונה הנדונה לפני כ- 53חודשים. הדגשתי גם שהתובע נפגע פגיעה רב מערכתית, ואחוזי נכותו מתייחסים לשילוב של פגיעה אורטופדית, נוירולוגית, פסיכיאטרית, פה ולסת, ואזניים. יתר על כן, בדו"ח מכון רקנטי ת/24, עליו הצביע ב"כ הנתבעת בסיכומיו (פיסקה 4(ג) של הסיכומים), נאמר במפורש שהתובע, למרות מגבלות פיזיות, מבצע עבודות במאמץ פיזי ללא כל קושי. הבעיה אצל התובע, כך ניתן להבין מתוך השוואת הדו"ח הקודם של מכון רקנטי, (ת/23), לדו"ח הנוכחי (ת/24), היא מצבו הנפשי המורכב, שבעטיו תפקודו לבילי. במיטבו - תפקודו תקין, ואילו במצבי רוח דיכאוניים התובע מתקשה להגיע למכון ולתפקד, ונוכח חוסר היציבות הובע בדו"ח הקודם (ת/23) חשש שיהא קשה למצוא מעסיק שיהא מוכן במצב דברים זה להעסיק את התובע, וזאת אפילו בעמדה מוגנת. מכאן, שהבעיה בשיקומו של התובע מתמקדת בצד הנפשי בעיקר, ולאו דווקא בהיבט של היכולת להתמודד עם הקשיים הפיסיים. לה. אם לסכם פרק זה: בלוקחי בחשבון שעל התובע להתמודד עם קשיים לא מעטים, כמוסבר לעיל, והוא מגלה יחד עם זאת רצון כן לחזור למעגל העבודה, נראה לי שיש לקחת בחשבון שהתובע יוכל להגיע להשתכרות חודשית של 000, 2ש"ח נטו לחודש, בנכותו הנוכחית עקב התאונה הנדונה.. כאן עלי להעיר שההשוואה בין התובע מחד, לבין ההצלחה השיקומית של העד מר עמי גיל, כפי שעשה ב"כ הנתבעת, איננה מקובלת עליי כלל. האם באמת ניתן ללמוד גזירה שווה בין אדם שהוא בן 50 כיום, שאושפז עקב התאונה בבתי חולים 165 ימים, ושנותר עם % 64 נכות רפואית צמיתה, לבין אדם בן 27, שלא היה מאושפז עקב התאונה אפילו יום אחד, אלא טופל בחדר מיון ואח"כ אצל רופא, ושגם לא סיפר בעדותו האם נשארה לו נכות צמיתה, ואם כן באיזה שיעור. עריכת השוואה כזו אינה אפשרית בעיניי כלל. לו. בשים לב לכך שהערכתי את בסיס שכרו המשוערך של התובע, אלמלא התאונה, בכושר השתכרות של 000, 8 ש"ח נטו לחודש, לעתיד, הרי הפסד ההשתכרות של התובע לעתיד עד הגיעו לגיל 65, מסתכם ב-000, 6 ש"ח נטו לחודש. [לאחר ניכוי סך של 000, 2 ש"ח נטו לחודש שהתובע יוכל לדעתי להשתכר בנכותו כיום]. החישוב לעתיד: 000, 6 ש"ח נטו לחודש 12 xחודשים = 000, 72 ש"ח לשנה. 000, 72 ש"ח לשנה xמקדם היוון ל- 15 שנה: 9739.11 = 529, 859 ש"ח. לז. על כך יש להוסיף הפסד זכויות סוציאליות (חלקו של המעביד בהפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות) בשיעור של % 12מן השכר, הפסד זה מסתכם ב- (%529 12, 859xש"ח) = 143, 103ש"ח. לח. מקובל עליי חישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש הנזק שאיננו ממוני (כולל הריבית), כפי שערך ב"כ הנתבעת בסעיף 8(ב), עמ' 5של סיכומיו, אך על הסכום כפי שחישב ב"כ הנתבעת יש להוסיף את הפרשי ההצמדה בגין המדדים שנתפרסמו ביום 15.6.99ו-15.7.99, וכן ריבית בשיעור של % 4לשנה מתום חישובו של ב"כ הנתבעת: 6.6.99 ועד היום. הפיצוי המגיע בגין נזק שאיננו ממוני מסתכם איפוא, כולל רבית, ב-400,134 ש"ח. לט. ב"כ התובע מבקש לפסוק לזכות מרשו פיצוי בגין מעבר דירה מבת ים לראשון לציון, כשדירתו הקודמת של התובע נמכרה ב-000, 177דולר, ועבור הדירה החדשה שילם התובע 000, 240דולר (החוזים הוגשו כמוצגים ת/ 21+ת/22). דירתו החדשה של התובע מצויה במקום שקט, דירת קרקע בבנין בן 6 קומות. התובע העיד שדירתו הקודמת בבת ים היתה בצומת מעל תחנת אוטובוס, וכי הרעש, הפיח, והעשן, הוציאו אותו משלוותו (עמ' 29רישא לפרוט'), וכן עדות רעייתו של התובע גב' שושנה בכר בעמ' 45- 44לפרוט'. אני סבור שיש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה. אינני סבור שקיימת בפנינו תשתית רפואית שיהא בה כדי להצדיק את מעבר התובע מדירתו הקודמת שבבת ים לדירה הנוכחית שבראשון לציון כפועל יוצא של התאונה הנדונה. אין בפנינו חוות דעת ועדות מומחה שיש בהן כדי להצביע על כך שהדירה הקודמת לא התאימה לתובע, ושהיה צורך במעבר לדירה אחרת, בגין סיבות ענייניות הנובעות מן התאונה הנדונה. אין זו סוגיה שביהמ"ש יכול להכריע בה לפי הבנתו והערכתו, אלא יש צורך בראיה רפואית לביסוס תשתית ממנה ניתן יהא להגיע למסקנה זו. תשתית כנדרש איננה מצויה בפני ולכן כאמור, יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה. מ. ב"כ התובע מבקש לפסוק לזכות מרשו פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. ב"כ התובע מבקש לפסוק פיצוי לתקופה של 8החדשים מיום התאונה, עד שובו של התובע לאחר האשפוז לביתו (1.10.95), לפי 500, 2ש"ח לחודש, וביחד: 000, 20 ש"ח. לתקופה ממועד שובו של התובע מאשפוזו הביתה (1.10.95) ועד היום מבקש ב"כ התובע לפסוק פיצוי בסך 250, 1 ש"ח לחודש . לגבי העתיד סבור ב"כ התובע שהתובע יזדקק לעזרה בהיקף רחב יותר, ויוטל עומס כבד יותר על רעייתו ומשפחתו של התובע, לכן מבקש ב"כ התובע לפסוק פיצוי בסך 000, 2ש"ח לחודש בגין עזרת צד ג' לעתיד. ב"כ הנתבעת סבור שאין התובע זכאי לעזרת צד ג', הואיל ולא הוכח שהתובע זקוק לעזרה בעבודות הבית או עזרת צד ג' כלשהי. ב"כ הנתבעת מפנה לקלטת שהוסרטה ע"י החוקרים ממנה עולה שהתובע מתפקד באופן חופשי, התובע גם לא מסר בעדותו שהוא זקוק לעזרה. מעבר לכך, מדובר בענין שברפואה שלא הוכח. מא. רעייתו של התובע העידה (עמ' 43 לפרוט') שבתקופת אשפוזו של התובע היה עליה להיזקק לעזרה לצורך טיפול בבית ולשמירה על הילד הקטן (לתובע ורעייתו ארבעה ילדים, הבן הקטן הוא כבן 7וחצי כיום , כך שבזמן ארוע התאונה היה הילד הקטן כבן 3 וחצי), בהיקף של 4- 3 שעות ביום, 3- 2 פעמים בשבוע, בעלות של 15 ש"ח לשעה. כמו כן העידה רעייתו של התובע שכיום אין לה עזרה, הואיל ואין היא יכולה לעמוד במחירים הנדרשים כיום (עמ' 40 סיפא לפרוט'). התובע העיד (בעמ' 25 לפרוט') שלאחר התאונה הוא היה מאד מוגבל בתנועותיו, והיה מוגבל בכל הנוגע לעזרה בבית (הכוונה: בהשוואה למצב לפני התאונה, כשלפי עדות התובע הוא נהג בהיותו בריא לנקות את הבית בשובו הביתה מיום עבודה - עמ' 22 לפרוט'). התובע העיד עוד בעמ' 25 לפרוט' שיכולת תפקודו בבית כיום מוגבלת: "ועם כל זה אני עושה מאמצים כדי לסייע, להשתתף בעבודות הבית". מב. נראה לי שהתובע זכאי לפיצוי בגין היזקקות לעזרה ביתית הן לגבי התקופה בה הוא היה מאושפז, ורעייתו נאלצה לסעוד אותו ונזקקה לכן לעזרה בעבודות הבית ולהשגחה על ילדם הקטן, והן לגבי התקופה שלאחר סיום האשפוזים ועד אשר התייצב מצבו בהדרגה. בתקופה זו הנטל הכבד שנפל על רעייתו של התובע עלה על העזרה המקובלת בין בני משפחה. התובע סובל מפגיעה בכתף שמאל (שבר בעצם השכמה משמאל), שבר בעצמות שוק שמאל, שברים בלסת התחתונה והעליונה, ובנוסף לכך גם מנכות בתחום הנפשי. אין תימה שבנסיבות אלה, ועד התייצבות מצבו, הנטל שנפל על רעייתו של התובע כבד וחורג מן המקובל בין בני זוג. אני מעריך את הפיצוי המגיע בראש נזק זה בסכום של 000, 40 ש"ח נכון להיום, לפי הערכתי. אינני סבור שיש הצדקה לפסוק פיצוי לתובע בגין היזקקות לעזרת צד ג' לעתיד. התובע עצמו העיד שהוא עושה מאמצים להשתתף בעבודות הבית (עמ' 25 לפרוט'), לא הובאה חוות דעת של מומחה רפואי או עדות שיהא בהן כדי לבסס את הצורך בעזרת צד ג' לתובע לתקופת העתיד, ואינני סבור שקיימת תשתית ראייתית המצדיקה פסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד. מב. ב"כ התובע מבקש לפסוק פיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות שנגרמו למשפחת התובע בתקופת ארבעת החדשים בהם היה התובע מאושפז בבי"ח לוינשטיין, וזאת בסכום של 875, 10ש"ח למשך תקופת האשפוז, וכן נזקק התובע להסעות מרובות לבתי חולים שונים, ולפי ממוצע של כ- 4 ביקורות לחודש מעריך ב"כ התובע הוצאה זו לתקופה מנובמבר 1995עד היום בסכום של 000, 3ש"ח, להיום. בנוסף מבקש ב"כ התובע לפסוק לזכות מרשו פיצוי בגין ניידות הואיל ועקב השבר ברגל שמאל מתקשה התובע בהליכה למרחקים ארוכים וזקוק למנוחה תכופה, לכן יזדקק התובע לשימוש מרובה ברכבו הפרטי. בגין הוצאות רכישת רכב, והחלפתו התכופה, והוצאות אחזקה שוטפות, ולחילופין, בגין הוצאות נסיעה מוגברות, מבקש ב"כ התובע פיצוי של 000, 100ש"ח להיום. מג. ב"כ הנתבעת מתנגד לכך ומציין שאין בדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל שמץ של נכות הקשורה בגפיים התחתונות, או שיכולה להצביע על מוגבלות בניידות, והתובע לא עתר למינוי מומחה רפואי שיקבע צורך בניידות ואין עדות או ראיה להוצאות שהוצאו ע"י התובע לנסיעות עד היום. לפנים משורת הדין מוכן ב"כ הנתבעת שייפסק לזכות התובע פיצוי גלובלי של 000, 10 ש"ח בגין עזרה וסיעוד + הוצאות נסיעה בתקופת האשפוז. מד. לענין נסיעות התובע לבתי חולים לצורך טיפולים מנובמבר 1995עד היום: הואיל ועסקינן בתאונת דרכים שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה, מכוסות הוצאות נסיעה אלה לפי תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, סעיף 7, לכן יש לדחות את תביעת התובע בגין ראש נזק זה. מה. את הוצאות הנסיעה של בני משפחתו של התובע בתקופת אשפוזו אני מעריך בסכום של 000, 8 ש"ח נכון להיום. מו. טענת ב"כ הנתבעת לפיה: "אין בדו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל ולו שמץ של נכות הקשורה בגפיים התחתונות ו/או כזאת שיכולה להצביע על מוגבלות בניידות" איננה מקובלת עליי. מעיון בדוחו"ת הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי, ת/ 18+ ת/26, עולה שאובחנה אצל התובע, בין היתר, פגיעה של העצבים ההיקפיים ברגל שמאל (סעיף 29 בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 2.4.97). נקבעה, בין היתר, נכות נוירולוגית בשיעור של % 10לפי סעיף 32(2)(א) ii במבחני הנכות של המל"ל. סעיף 32כותרתו: "עצבי הגפיים התחתונות" (ההדגשה שלי - י.ג.). סעיף 32(2) מתייחס לעצב הפרונאלי, וס"ק א' iiקובע % 10נכות בגין שיתוק חלקי בצורה בינונית של אותו עצב. בנוסף קבעה הוועדה הרפואית לתובע % 10נכות נוספים לפי סעיף 32(5) (א) iiשל מבחני הנכות. סעיף 32(5) מתייחס לעצב הטיביה (השוק), וס"ק א' iiקובע % 10נכות בגין שיתוק חלקי בצורה בינונית של אותו עצב. מכאן שקיימת התייחסות בדוחות הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי לנכות הקשורה לגפיים התחתונות, וליתר דיוק, לשיתוק חלקי בצורה בינונית של שניים מעצבי הגפיים התחתונות אצל התובע. מעיון במסמכים הרפואיים ת/ 19עולה שהתובע סבל בתאונה זו משבר פתוח בשוק שמאל, ועבר ניתוח לצורך מסמור פנימי של הטיביה. התובע העיד בחקירתו הנגדית בעמ' 33לפרוט' שהוא צולע, וכי כאשר הוא הולך הרבה הוא חש את לחץ הבורג שברגלו על העצב. התובע נהג ברכב, ונוהג כיום ברכב, ואולם לאור מצבו של התובע כפי שתואר לעיל, סביר שהתובע מגיע מהר יותר למצב של כאב או מאמץ יתר שבגינו הוא נאלץ וייאלץ להשתמש יותר ברכב מאשר שימושו הרגיל של אדם אחר בגילו שאיננו סובל מפגיעה ברגל. נראה לי שהתובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי של 000, 35 ש"ח, לפי הערכתי. מז. סכום הנזקים: 1. פיצוי בגין אי-כושר מלא מיום התאונה עד היום: 743, 409 ש"ח 2. פיצוי בגין אבדן זכויות סוציאליות מיום התאונה עד היום: 169, 49 ש"ח 3. פיצוי בגין אי-כושר חלקי לעתיד: 529, 859 ש"ח 4. פיצוי בגין הפסד זכויות סוציאליות לעתיד: 143, 103 ש"ח 5. פיצוי בגין נזק שאיננו ממוני: 400, 134 ש"ח 6. פיצוי בגין עזרה ביתית לעבר: 000, 40 ש"ח 7. פיצוי בגין הוצאות נסיעה של בני המשפחה לביה"ח : 000, 8 ש"ח 8. פיצוי בגין הוצאות ניידות מוגברות: 000, 35 ש"ח מח. תגמולי המוסד לביטוח לאומי מסתכמים לפי חוות דעתו האקטוארית של מר שי ספיר מיום 22.2.99(מצורף לסיכומיו של ב"כ הנתבעת) ב-174,302, 1ש"ח, אך סכום זה כולל תוספת ריבית לתשלומי העבר (עיינו: ס"ק ד' בעמ' 2 של חוות הדעת) בסך 318, 18 ש"ח. ציינתי שהפסדי העבר חושבו ללא ריבית, לכן גם ניכוי תגמולי מל"ל והתשלומים התכופים ייעשה ללא ריבית. לאחר ניכוי תשלומי הריבית מסתכמים תגמולי הביטוח הלאומי אותם יש להפחית מן הפיצוי המגיע לתובע ב-856,283, 1 ש"ח. הנתבעת שילמה לתובע שני תשלומים תכופים: האחד: 000, 15 ש"ח ביום 25.7.95, הערך המשוערך של תשלום זה, ללא ריבית, ממדד יוני 95 הוא: 259, 20 ש"ח. השני: 000, 10ש"ח ביום 6.9.95, הערך המשוערך של תשלום זה, ללא ריבית, ממדד יולי 95, הוא : 473, 13ש"ח. סה"כ התשלומים התכופים המשוערכים אותם יש להפחית הוא: 732, 33 ש"ח. לכן, מן הפיצוי המגיע לתובע בסך 984,638, 1 ש"ח יש להפחית תגמולי ביטוח לאומי בסך 856,283, 1 ש"ח, ותשלומים תכופים בסך 732, 33 ש"ח, כך שיתרת הפיצוי שהתובע זכאי לקבל מן הנתבעת מסתכמת ב -396, 321 ש"ח. מט. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 396, 321 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של % 13 מן הסכום שנפסק, ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, שיישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט שהתובע נשא בה בסך 687 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 5.11.96 ועד התשלום המלא בפועל. לענין תשלום יתרת אגרת המשפט המגיעה בגין תובענה זו יחולו הוראות תקנה 6 של תקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987, כפי שתוקנה בתיקון מס' 2, תשנ"ו-1996. ניתן היום כ"ט באב תשנ"ט, 11.8.1999 בהעדר הצדדים.שכמותשבר