1. בתביעות שבפנינו מבקשים התובעים להצהיר כי פיטוריהם מעבודתם במועצה המקומית נחף (להלן - המועצה) בטלים וכי בית הדין יורה על החזרתם לעבודה.   התובעים ביקשו בכתבי התביעות המתוקנים לחייב את המועצה להעסיקם בתפקיד ובסמכויות שהיו להם, עד לפיטוריהם, ולחילופין בכל תפקיד הולם אחר באותם תנאי שכר ובאותו דירוג, לחייב את המועצה לשלם להם שכר מ- 1.1.99 ועד למועד מתן פסק הדין, לחייב את המועצה לשלם להם פיצויים בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולחילופין לחייב את הנתבעת לשלם להם שכר עד למועד מתן פסק הדין וכן לחייבה לשלם פיצויי פיטורין ופיצויים על פיטורין שלא בתום לב.   בתאריך 25.6.99 ניתנה החלטת כב' השופט הראשי מיבלום ז"ל המתירה את תיקון כתבי התביעות כמבוקש וזאת במסגרת תיק בשא 5618/99.   בכתבי ההגנה המתוקנים הכחישה המועצה את טענות התובעים, טענה כי מינויים של התובעים נעשה שלא כדין, כי פיטוריהם נעשו כדין ומטעמים ענינים וכי יש לדחות את תביעות התובעים. המועצה אף טענה בכתב ההגנה כי היתה אליה פניה של אגף כ"א ושכר ברשויות מקומיות ובה צויין כי נתקבלו 23 עובדים שלא על פי הנחיות וללא הוצאת מכרזים, כי קודמו 3 עובדים בדרגות לא לפי נוהלים וכי המועצה משלמת שעות נוספות גלובליות ל- 10 עובדים, ללא דיווח או ביצוע בפועל.   מר עומר מטר, הנתבע 2 - ראש המועצה החדש של הנתבעת 1, נתבקש לדווח למשרד הפנים כיצד טיפל בליקויים אלה.   יש לציין כי הליקויים התייחסו לדו"ח כספי לשנת 97.   מסגרת כתבי הטענות בתיק שבפנינו הינה, איפוא, כעולה מכתבי התביעות המתוקנים ומכתב ההגנה המתוקן.   התובעים ביחד עם עובדים אחרים פנו לבית הדין בבקשה למתן סעד זמני וככל שהמדובר בשני התובעים בתיק שבפנינו נפסק בתאריך 17.3.99 על ידי מותב בראשות השופט הראשי מיבלום ז"ל (תיקי בשא 130/99 ו- 533/99) כי דין בקשתם לסעד זמני להדחות.   הנמקת המותב ברשות השופט הראשי מיבלום ז"ל היתה:   "טענות המבקשים אודות רדיפה פוליטית - לא בוססו, אף לכאורה, באופן המאפשר לנו לקבוע, לכאורה, כי אלה היו המניעים לצעדים שנקטה המועצה כלפי כל אחד ואחד מהבקשים. מאידך - בוססו באורח לכאורי טענות המשיבים אודות מינויים לקויים של המבקשים ו/או מי מהם. יתרה מזאת - יכולים אנו לומר כי התרשמנו שהטענות שהושמעו כלפי תיפקוד כל אחד מהם - נראה כי יש להן, לכאורה, רגלים, אך כאמור נהא פתוחים לכל שיכנוע בענין זה, לכל אחד מהצדדים, הכל בהליך העיקרי. תקופות העבודה של מרבית המבקשים הן תקופות קצרות יחסית, ונראה כי אף אחד מהם - למעט המבקש מס' 1 (הכוונה למר נביל עאמר) - לא רכש מעמד של עובד רשות מקומית כמשמעות המונח בחוק..." במסגרת הדיון בהליך העיקרי נמחקו תביעותיהן של העובדות דיהלה חלבי וספייה סרחאן וכן תביעתו של העובד קאסם שבאט כאמור בהחלטת השופט מיבלום ז"ל מ- 25.6.99 ונותרו תביעותיהם של התובעים בתיק שבפנינו.   לצערנו הרב, נפטר השופט מיבלום ז"ל בטרם סיים לדון בתיקים אלה, והדיון בתיקים הועבר אלינו ב- 22.11.99.   2. המסכת העובדתית בתיק שבפנינו הינה כדלקמן:   א. מר אחמד קייס, התובע מס' 1, הינו יליד 1965, תושב כפר נחף, סוכן ביטוח באכשרתו וכיהן בתפקידו כמנהל כ"א ורכז ביטוחים במועצה מ- 10.6.97 ועד לסיום עבודתו ב- 1.1.99.   ב. מר נביל עמאר, הינו בוגר הפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, כיהן בתפקידו כמהנדס המועצה הנתבעת מ- 2.94 ועד לפיטוריו ב- 1.1.99.   ג. ב- 11.98 נבחר מר עומר מטר לראש המועצה הנתבעת במקומו של מר סמי סרחאן.   מר מטר החל לכהן בתפקידו ב- 16.12.98.   ד. בתאריך 16.12.98, מיד עם כניסתו לתפקידו, שלח מר מטר לתובע 1 מכתב על הפקעת סמכויותיו.   ה. בתאריך 29.12.98 נמסרו לתובע 1 שני מכתבים, האחד הודעה על הפסקת עבודתו במועצה והשני על השעיתו המידית מהעבודה.   הסיבה לפיטורי התובע 1 כפי שנרשם בהודעה הינה אי התאמה לתפקיד וכן הצורך לצמצם את כ"א במועצה במסגרת תוכנית הבראה. ו. בתאריך 16.12.98 שלח מר מטר לתובע 2 הודעה המפקיעה את סמכויותיו ובאותו תאריך אף נמסרה לו הזמנה לשימוע אשר נקבע ל- 20.12.98 ואשר בו אמור היה לידון ענין הפיטורין.   בהזמנה לא צויין מהי העילה לפיטורי התובע 2.   ז. לאחר השימוע מ- 20.12.98 הודיע מר מטר לתובע 2 על השעיתו מהעבודה וב- 7.1.99 התקיימה ישיבת מליאת המועצה בה הוחלט על פיטורי התובע 2.   ח. עילת פיטוריו המוצהרת של התובע 2 היתה אי התאמה עקב חשדות שהיו נגדו בנוגע לפרשות שחיתות בהן היה מעורב.   נחזור ונציין כי עילת הפיטורין לא פורטה במכתב אשר זימן את התובע 2 לישיבת השימוע.   3. טענות התובעים בתיק שבפנינו הינן כי המדובר בפיטורין פוליטים ובלתי חוקיים בעיקר מהטעמים הבאים:   א. הפיטורין בוצעו תוך הפרת כללי הצדק הטבעי ובעיקר אי עריכת שימוע ראוי בטרם בוצעו הפיטורין.   ב. הפיטורין בוצעו שלא בתום לב ושלא מסיבה מספקת.   ג. הפיטורין בוצעו שלא בהתאם לצו המועצות המקומיות ו/או תוך חריגה מסמכות ו/או תוך שימוש לרעה בסמכות.   ד. הפיטורין מהווים נקמנות פוליטית ונוגדים את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת פסיקת בתי הדין לעבודה.   טענת התובעים הינה כי פיטוריהם היו מאחר ותמכו בראש המועצה הקודם, מר סמי סרחאן, ולא בראש המועצה החדש בבחירות האחרונות שבוצעו לפני פיטוריהם.   התובע 2 טען כי הינו קורבן עלילת שווא של היועץ המשפטי של המועצה ושל גזבר המועצה אשר היו מעונינים בפיטוריו ואשר אף כעסו עליו בשל אי מילוי דרישות פרטיות של היועץ המשפטי באשר לשינוי יעוד חלקת קרקע פרטית ואי הצלחת גזבר המועצה לקבל מגרש מאדמות המנהל שחולקו על ידי המועצה הנתבעת בטרם מונה ראש המועצה החדש - הנתבע 2, לתפקידו.   הנתבעים הכחישו את טענות התובעים נגדם וטענו כי אין המדובר בפיטורין משיקולים פוליטים אלא בשיקולים ענינים לרבות הטענה כי מינוים של שני התובעים לתפקידיהם נעשה שלא כדין וכי שני התובעים אינם מתאימים לתפקידיהם.   יש לציין כי טרם בחירתו של הנתבע 2 לראש המועצה - הנתבעת 1, בתאריך 4.9.98 הגישו הנתבע 2 ואחרים עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן צו עשה אשר יורה לראש המועצה הקודם להגיש קובלנה נגד התובע, מר נביל עאמר, ולהשעותו מהעבודה וכן הגישו ב- 26.10.98 עתירה לבג"צ באותו ענין.   הבקשה והעתירה נמחקו על ידי הנתבע מס' 2 ויתר הפונים, משנבחר הנתבע 2 לכהן כראש המועצה - הנתבעת מס' 1.   4. הוראות הדין הרלונטיות לענין מינוים ופיטורם של עובדי מועצה מקומית, הממלאים תפקידים מהסוג שמילאו שני התובעים.   א. צו המועצות המקומיות (שירות עובדים) תשכ"ב-1962 וכן צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) תשל"ז-1977 קובעים את הדרך החוקית לקבלת עובדים וכאשר המדובר בעובד בכיר כגון מהנדס מועצה דנות בכך הוראות החוק במשולב עם הוראות הצו. סעיף 140 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א-1950 קובע כי ראש המועצה רשאי למנות למועצה עובדים שלא פורטו בסעיף 139 (הכוונה לסעיף הדן בעובדים הבכירים) למשרות שיש עליהן הקצבה בתקציב מאושר והמינוי יהיה רק על פי הוראות צו המועצות המקומיות (שירות עובדים).   ב. סעיף 2 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים) קובע כי לא יתמנה אדם כעובד במשכורת ברשות מקומית ולא יועבר ממשרה למשרה באותה רשות אלא כאשר יש משרה פנויה בתקן.   סעיף 3 לאותו צו קובע כי משרה פנויה בתקן ניתן למלא במספר דרכים ובהן: העברת עובד קבוע ממשרה למשרה, מכרז פנימי, פניה לשירות התעסוקה, מכרז פומבי, העסקה לפי חוזה מיוחד.   בהתאם לסעיפים 4 ו- 5 לצו הדן בקבלת עובדים ניתן למלא משרה שנתפנתה רק לאחר קבלת אישור נחיצות מילוי המשרה מהשר או מראש מנהל השירות וזאת ככל שהמדובר במשרות בדרגות מסוימות בהתאם לדירוגים השונים.   ככל שהמדובר במשרה שהינה בדרגת טז' ומעלה (דרגה 4 ומעלה בדירוג המנהלי) והמשרה לא נתמלאה בדרך של העברת עובד מתפקיד לתפקיד, או בדרך של מכרז פנימי, יש לאייש משרה זו בדרך של מכרז פומבי בהתאם לסעיף 40 לצו הדן בנוהל קבלת עובדים.   בסעיף 38 לצו צויין כי פניה לשירות התעסוקה תעשה לגבי משרה בדרגה טו' ומטה של הדירוג האחיד.   ג. באשר למינוי מהנדס מועצה קובע חוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית) תשנ"ב-1991 כי לכל רשות מקומית (ורשות מקומית כוללת בהגדרתה גם מועצה מקומית) יהיה מהנדס אשר היקף משרתו נקבע ביחס למספר התושבים באותו מקום, הוא צריך להיות מהנדס רשוי לפי חוק המהנדסים והאדריכלים ומספר שנות נסיונו הינן כאמור בסעיף 4 לאותו חוק. ד. באשר לפיטורין, הוראות סעיף 144 א' לצו המועצות המקומיות (א) דנות בפיטורי עובדי מועצה שאינם מהעובדים המנויים בסעיף 144.   בהתאם לסעיף זה קיימות שתי חלופות או פיטורין על ידי ראש המועצה על פי החלטת בית הדין למשמעת לפי חוק המשמעת (פיטורין עקב עבירת משמעת) או פיטורין על ידי ראש המועצה באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך כאשר אין המדובר בפיטורין מחמת עבירת משמעת. כאשר מעונינת מועצה לפטר עובד בכיר, ומהנדס המועצה הינו עובד בכיר כאמור בסעיף 139 לצו המועצות המקומיות (א), יש לקבל תחילה החלטה בישיבת מועצה, ויש ליידע כדין את כל חברי המועצה על קיום הדיון בנושא הפיטורין של אותו עובד בכיר בישיבת המועצה. (עיין סעיף 144 (א) לצו המועצות המקומיות (א)).   הליך זה חל כאשר אין המדובר בעבירת משמעת, וככל שהמדובר בעבירת משמעת, גם של עובד בכיר, יש לפנות לבית דין למשמעת לפי חוק הרשויות המקומיות (משמעת).   ה. סעיף 70 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קובע:   "פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת נסיונם, יעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84."   נציין כי ככל שמועלת טענה על הפרת הוראות חוקת העבודה, הרי בהתאם לפסיקה:   "פיטורים ברשות מקומית בטלים רק אם לא נעשו בדרך שנקבעה לכך בפקודת העיריות או בכללים מכוח פקודת הרשויות המקומיות, תוך הקפדה על כללי הצדק הטבעי. אם התמלאו אלה, תוך אי קיום הוראת הסכם קיבוצי - תרופתו היחידה של העובד היא פיצויים על הפרת חוזה..." (עיין לענין זה בדב"ע מז/3/132 מלכה אנגלסמן נ. עמית ואח', פד"ע יט' 225, 229).   מינויו של התובע, מר אחמד קייס, ואופן פיטוריו:   5. אופן מינויו של מר קייס לתפקידו וההשלכות של הפגמים במינוי לענין פיטורי התובע:   א. התובע 1, מר קייס, מונה לתפקידו במועצה לאחר שקודם לכן הועסק בתקופה 5.97 - 1.89 על ידי הסתדרות החדשה בתפקיד של מזכיר איגוד מקצועי במשרה מלאה.   לתובע 1 אף היתה הכשרה לשמש כסוכן ביטוח.   במסגרת ראורגניזציה בהסתדרות, אשר כללה הצעה לפרישה בתנאים טובים, מחד גיסא ופנית ראש המועצה הנתבעת הקודם מר סמי סרחאן, לתובע, על מנת לעבוד במועצה, החליט התובע לפרוש מרצונו מעבודתו בהסתדרות. (עיין בסעיפים 11-2 לת/10).   ב. במטרה שקבלת התובע לעבודה אצל הנתבעת תהא,לכאורה, חוקית, פנה ראש המועצה הנתבעת ללשכת התעסוקה וקיבל באמצעותה את התובע לעבודה.   לענין זה העיד התובע כי לאחר התפטרותו מההסתדרות נרשם בשירות התעסוקה כדורש עבודה ולאחר כחודש הגיעה הפניה מראש המועצה הקודם לקלוט אותו כעובד המועצה, ובלשון התובע:   "הדרך שאני וראש המועצה הקודם מצאנו היתה להתפטר, לפנות לשירות התעסוקה ושם להתקבל למועצה וזה לפי נוהל קבלת עובדים במועצות." (עמ' 31 סיפא לפרוטוקול).   הננו מעדיפים את עדות התובע על פני עדותו של ראש המועצה הקודם, מר סמי סרחאן, אשר העיד:   "כשפניתי לשירות התעסוקה לא ידעתי שאחמד קייס נרשם שם כדורש עבודה." (עמ' 21 שורה 25 לפרוטוקול).   התובע 1 וראש המועצה הקודם סברו שקבלת התובע דרך פניה לשירות התעסוקה תהא הדרך הנכונה בהתאם לנוהל קבלת עובדים ועל כן בחרו לקבלו בדרך זו.   ג. בתאריך 2.7.97 החל התובע עבודתו כמנהל כ"א בנתבעת.   בתאריך 29.9.97 קיבל התובע 1 הודעה כי הוחלט לחדש מינויו במועצה כמנהל כ"א ורכז ביטוחים עד להודעה חדשה. (עיין נספח ב' 2 לכתב התביעה)   התובע קיבל תעודה המכונה "אישור קביעות" ובה מצוי אישורו של ראש הרשות המקומית כי הוענק לו מעמד של עובד קבוע במועצה המקומית נחף מ- 8.98. (נספח ג' לכתב התביעה). עיין גם בתצהירי התובע ת/9 ות/10.   ד. תפקידיו של התובע 1 היו, כנטען על ידו, טיפול בכל נושא דירוג השכר של עובדי המועצה, ניהול ורישום ענין יתרות ימי מחלה וחופשה לעובדים, ניהול ורישום היקפי שעות העבודה של העובדים, לרבות טיפול בנושא שעות נוספות וכן טיפול בנושא ביטוחים של המועצה.   ה. קבלת התובע לעבודה היתה בדרגה 10 לדירוג המינהלי כאשר הכוונה הינה לדרגה 10 של טבלת השכר האחיד לעובדי המנהל והשירותים במגזר הציבורי המקבילה לדרגה כא' בטבלת הדירוג האחיד שבוטלה. (עיין עדות התובע בעמ' 32 שורות 18-17 לפרוטוקול וכן עדותו של ראש המועצה הקודם, מר סרחאן, בעמ' 21 שורה 15 לפרוטוקול).   המשרה אליה התקבל התובע לא היתה "משרה פנויה בתקן" שכן משרה כזו לא היתה קיימת כלל במועצה הנתבעת לפני קבלתו של התובע לעבודה בתפקיד זה ואף לא נתקבל אישור נחיצות משרה ממשרד הפנים כמתחייב על פי הדין למשרה בדרגת משרתו של התובע.   מאחר והמדובר בתפקיד של מנהל כ"א ורכז ביטוחים ומאחר והדרגה שניתנה לתובע הינה, כאמור לעיל, דרגה הגבוהה מדרגה טו' , הרי כאשר התפקיד לא התמלא בדרך של העברת עובד מתפקיד לתפקיד או בדרך של מכרז פנימי היה צריך לאיישו בדרך של מכרז פומבי ולתפקיד בדרגה כזו לא היה מקום לפנות לשירות התעסוקה.   יתר על כן, כתב המינוי ואישור הקביעות נחתמו על ידי ראש המועצה בלבד בלא חתימת קיום של הגזבר וזאת בניגוד לסעיף 11 לצו המועצות המקומיות (שירות עובדים).   בתאריך 11.11.97 ניתנה לנתבעת חוות דעתו של עו"ד נזאל בנוגע לבקשת התובע 1 לרציפות זכויות ומחוות דעת זו עולה כי התובע היה אותה עת בגדר עובד זמני וצויין כי אם מינויו של העובד יהפוך למינוי קבוע עקב נקיטת הליכים המפורטים בצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים) אזי יחולו הוראות ההסכם לשמירת רציפות זכויות פנסיה בין מרכז השלטון המקומי לבין ההסתדרות.   התובע מונה לעובד קבוע, כאמור לעיל, ב- 8.98, בלא שנתמלאו הוראות הצו הדן בנוהל קבלת עובדים.   ו. עולה מהאמור לעיל כי קבלת התובע לתפקידו ואישור הקביעות שקיבל נעשו שלא כחוק והשאלה הינה מהי הנפקות המשפטית לכך שהתובע התקבל שלא כחוק.   בבג"צ 1086/94 צוקר נ. עירית ת"א ואח', פד"י מט' (1) 139 נדונה עתירה של חבר מועצת העיר כנגד העיריה ו- 10 עובדים שנתקבלו לעבודה שלא כדין.   באותו בג"צ נפסק כי העסקת העובדים בלא עריכת מכרז או לפחות המשך העסקתם מעבר לשנה בלא עריכת מכרז, נוגדת את הוראות החוק, ובלשון פסק הדין:   "אין מנוס מן המסקנה כי העסקתם של המשיבים... ללא מכרז פומבי היתה פגומה מבחינה משפטית. זהו פגם חמור. צודק העותר בטענתו כי די בפגם זה כדי לבטלם את מינוים של המשיבים כעובדי העיריה." תוצאות העתירה באותו ענין היו כי העתירה נתקבלה לגבי כל המשיבים להוציא משיבה אחת וכי יש מקום לבטלם את מינוים הגם שהמדובר בתוצאה קשה מבחינת העובדים.   כמו כן נפסק בבג"צ 2016/92 אסקרוב נ. בית הדין הארצי לעבודה כי עריכת כתב מינוי בניגוד לעקרונות המותווים בחוק ובתקשי"ר הינה בגדר תופעה בלתי רצויה שאין לתת לה גושפנקא ולו בדיעבד וניתן למנוע את הישנותה בעיקר על ידי כך שכל הנוגעים בדבר יהיו מודעים לכך שכתב המינוי צפוי לביטול מידי בעת שהפגם יתגלה.   גם בפסק דין זה נאמר כי יש להצטער על כך שהעותר - העובד, הועמד במצב קשה אולם אין בכך כדי להצדיק את הכשרתו של מינויו שנעשה שלא כדין.   מאידך גיסא יש לבחון את כלל נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ויש משמעות לחלוף הזמן שבו מכהן אדם במשרה מסוימת, כך שאם המדובר בעובד המצוי בתפקידו שנים רבות, לא ניתן יהיה לטעון תמיד כי מינויו היה פסול ועל כן בטל, וכמובן אף יש לבדוק מיהו המעלה טענה זו והאם אין המדובר באותו גורם שהיה מעורב באי התקינות. (עיין לדוגמא בתב"ע נד/3/252 זידאן נ. מועצה מקומית מנדא, עבודה אזורי, כרך א', 904).   בע"ע 266/99 מועצה מקומית ירכא נ. זיאד תקותוק (פסק הדין מ- 5.12.01) קיימת התייחסות למקרה בו פורסם מכרז להיקף של משרה מלאה כאשר אישור נחיצות המשרה מטעם משרד הפנים ניתן למשרה בהיקף של חצי משרה, דהיינו התנאים שפרסמה המועצה למכרז חרגו מהאישור שניתן לה על ידי משרד הפנים.   באותו מקרה התייחס בית הדין למספר פגמים שנפלו בהליך המינוי לרבות העדר חתימה של הגזבר על כתב המינוי ועוד ונפסק כי יש לקחת בחשבון פגמים אלו במכלול מערכת השיקולים אולם לא כל פגם שנופל בהליך המינוי יש בו כדי לאיין את המינוי. יחד עם זאת נפסק:   "לגופו של ענין אנו מקבלים את עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי מכרז אשר לא פורסם בהתאם לאישור הנחיצות ממשרד הפנים, הינו מכרז שנפל בו פגם מהותי, מהותיות הפגם מתבטאת בכך שגם אם הדבר נעשה בתום לב ובהגינות, הרי שהפרסום... מנוגד להוראות הרשות הממונה תקציבית על המועצה... מכאן שבהעדר אישור כזה, מינוי יעשה ללא סמכות ולכן בטל. בעניננו - המכרז שפורסם הוא בניגוד לאישור, תנאי המכרז שפורסם שונים מתנאי האישור, ולכן לכל הפחות יש לבטלו בדיעבד."   באותו פסק דין נפסק כי מינוי העובד לתפקידו, ושם היה מדובר בתפקיד מבקר המועצה, היה פגום בשל פגם במכרז אשר לא עמד במסגרת אישור הנחיצות שניתן ועל כן בוטל המינוי.   בית הדין הפעיל באותו מקרה את דוקטרינת הבטלות היחסית. (עיין במיוחד בפיסקה 33 בענין תקתוק), ועל פיה המינוי בעקבות המכרז הפגום בוטל מכאן ואילך אולם לא באופן רטרואקטיבי כדי לא לפגוע באדם אשר כיהן בתפקיד עד למועד הביטול.   בעניננו, עולה מהאמור לעיל כי מינויו של התובע 1 נעשה שלא כדין ושלא בהתאם להוראות החוק.   התובע עבד במשרתו כשנה וחצי וקיבל אישור על היותו עובד קבוע, אם כי ברור שדבק פגם באישור הקביעות, מעצם היות המינוי פגום.   עיין לענין זה בע"ע 300321/97 סלומון יפרח נ. המועצה המקומית נתיבות על כך שהקביעות איננה אוטומטית וכל עוד לא קיבל העובד מינוי בדרך הקבועה בחוק אין מקום להתייחס אליו כ"עובד קבוע".   התובע עבד זמן קצר יחסית בטרם פוטר, מינויו היה רצוף פגמים ובהם גם העדר אישור נחיצות משרה, קבלתו דרך שירות התעסוקה, קבלה שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הצו הדן בנוהל קבלת עובדים ככל שהמדובר בעובד בדרגתו, העדר אישור הגזבר ועוד.   יש לקחת בחשבון פגמים אלה בבואנו לשקול את נסיבות פיטוריו, ודי בקיומם של הפגמים על מנת שנגיע למסקנה כי אין המדובר בפיטורין הנעוצים בשיקולים פוליטים, אלא שקיימים שיקולים ענינים לפיטורין וכי יש ממש בטענות הנתבעת כפי שהן אף מופיעות במכתב שנשלח לתובע ב- 29.12.98 לענין מינוי התובע בניגוד להוראות. אין באמור לעיל כדי לשלול את המסקנה אליה הגענו, ואשר תפורט בהמשך, כי לצד נימוקים עניניים חברו גם שיקולים פוליטים, וזאת ניתן ללמוד לפחות מהאופן בו בוצעו הפיטורין.   יתר על כן, קיום הפגמים במינוי התובע אינו פוטר את הנתבעת מלפטר את התובע בהליך תקין כעובד מועצה כל עוד לא בוטל המינוי וכל עוד לא נקבע על ידי גוף מוסמך כי המינוי בטל מעיקרא.   נציין כי גם השופט מיבלום ז"ל בהחלטתו באשר לבקשה למתן סעד זמני, ציין כי בוססו לכאורה טענות המשיבים אודות מינוים לקויים של המבקשים או מי מהם וכפי שהראנו בהרחבה לעיל, הננו מסכימים ומקבלים קביעה זו.   6. פיטורי התובע 1 ותקפותם:   א. בתאריך 16.12.98, מיד עם כניסתו שלמר מטר לתפקידו כראש מועצה, שלח מר מטר מכתב לתובע 1 שכותרתו "הנחיות חדשות לגבי היקף סמכויותיך" ותוכנו הינו כי החל מ- 16.12.98 אין התובע מוסמך לטפל באף תביעה נגד המועצה בין אם המדובר בתביעות שהוגשו לבתי המשפט ובין אם המדובר בפניות מוקדמות והוא נדרש להעביר את כל התביעות שברשותו למזכיר המועצה על מנת שזה יעבירם ליועץ המשפטי.   גם בנוגע למינוי עובדים או הזמנות עבודה בוטלו סמכויות התובע והוא נדרש להמציא לראש המועצה עד סוף יום העבודה ב- 17.12.98 דיווח על שעות העבודה הנוספות שנרשמו לזכות עובדי המועצה מיום כניסתו לתפקידו.   כמו כן הורה ראש המועצה החדש, מר מטר, לתובע שלא לאשר שעות נוספות לאף אחד מעובדי המועצה. (עיין ת/20).     ב. בתאריך 29.12.98 נשלח לתובע 1 מכתב בנוגע להשעיתו מהעבודה.   במכתב זה צויין כי בעקבות הישיבה שהתקיימה אתמול, דהיינו ב- 28.12.98, מתעורר חשד לביצוע עבירת משמעת ו/או עבירות פליליות שבוצעו על ידי התובע 1.   הענינים שצויינו במכתב הינם אישור דיווחים של עובדים על שעות נוספות בלא סמכות וללא בדיקת נכונות הדיווחים, אישור תשלום שעות נוספות גם עבור ימי שישי שבת בלא צורך ובלא בדיקת דיווח בפועל, אי קבלת אישור ראש המועצה או הגזבר לאישור שעות נוספות אלה, חתימה על הסכם פשרה בשם המועצה למרות שהענין נמצא בטיפולו של יועץ משפטי.   במכתב צויין כי נקודות אלה מצביעות על חוסר התאמתו של התובע לתפקידו מעבר להיבטים משמעתיים.   לאור זאת הושעה התובע מידית מעבודתו על ידי ראש המועצה.   באותו מכתב גם צויין כי ראש המועצה - הנתבע 2, שוקל לפטר את התובע 1 מעבודתו בשל חוסר התאמה וגם בשל הצורך לצמצם כ"א במועצה במסגרת תוכנית הבראה שכן לטענת ראש המועצה המדובר במינוי פוליטי שנעשה בניגוד להוראות נוהל קבלת עובדים.   באותו מכתב צויין כי אם ברצונו של התובע להגיב על הכוונה לפטרו הוא מוזמן לעשות כן בכתב תוך 3 ימים, שאם לא כן יביא ראש המועצה את ההחלטה לפטרו לאישור ועדה מיוחדת.   מכתב זה נמסר לתובע 1 ב- 30.12.98 על ידי מר ג'מאל פטום. (עיין ת/23)   באותו תאריך אף נשלח לתובע מכתב נוסף הדורש ממנו למסור את כל החומר שברשותו לרבות מפתחות חדרו לראש המועצה.   בתאריך 29.12.98 אף הוצאה הוראה של ראש המועצה לחשב השכר שלא לשלם לתובע (ו- 5 עובדים נוספים) החזקת רכב החל ממשכורת חודש 12.98 (עיין ת/22)   ג. בתאריך 1.1.99 הוצא מכתב נוסף לתובע 1 ובו נדרש התובע למסור את מפתחות החדר ואת כל החומר שברשותו וכן לסור לצורך ענין זה למשרדו של ראש המועצה, ב- 3.1.99 בשעה 09: 00.   ד. בתאריך 2.1.99 הוצא מכתב פיטורין לתובע 1 החתום על ידי ראש המועצה ובו הודעה כי הוחלט לפטר את התובע מ- 1.1.99 (דהיינו יום לפני כתיבת המכתב) וכי החלטה זו אושרה על ידי ועדה שמונתה על ידי המועצה בישיבתה מ- 2.1.99. (עיין ת/24).   עובר למכתב פיטורין זה לא התנהל מו"מ עם נציגות העובדים ולא הומצאה לבית הדין הזמנה לישיבת ועד הפיטורין.   נציין כבר עתה כי לו היה בפנינו רק אותו מכתב פיטורין מ- 2.1.99 היינו קובעים כי הפיטורין היו שלא כדין, כי לא נערך לתובע שימוע כדין וכי ההחלטה על הפיטורין נעשתה בטרם חלף המועד בו יכול היה התובע להשמיע טענותיו והיינו מורים על החזרת ענינו של התובע לצורך עריכת שימוע נוסף.   אולם, כפי שיפורט להלן, פעלה הנתבעת לתיקון הפגם שענינו העדר שימוע ראוי, והתיקון היה בו כדי לרפא את הפגמים.   ה. בתאריך 3.1.99 נשלח לראש המועצה מר מטר מכתב עליו חתומה מזכירת הסתדרות הפקידים במרחב כרמיאל והגליל, הגב' ברודצקי, ועל פיו פיטורי עובדים במועצה, לרבות השעיה והעברות עובדים מתפקיד, בוצעו ללא תיאום עם ועד העובדים וההסתדרות ונעשו באופן המנוגד לסעיף 70 לחוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות.   הסתדרות הפקידים הודיעה על התנגדותה לפיטורין.   ו. בהתאם לתצהיר ראש המועצה (נ/17) נטען כי לתובע 1 נערך שימוע בעל פה, אולם לא צויין בסעיף 27 לנ/17 מתי נערך שימוע כזה, האם התובע הוזמן לשימוע כזה כדין, מתי הוזמן ולצורך מה נאמר לו כי הוא מוזמן ועוד.   נציין כי ככל שראש המועצה, מר מטר, התייחס לנספח יד' לנ/17 כישיבת שימוע, על פניו אין הדברים כך.(לא צויין על גבי הפרוטוקול נספח יד' באיזה תאריך נערכה הישיבה ומנספח טו' ניתן אולי להסיק כי המדובר בישיבה מ- 28.12.98). לא ראינו כי התובע הוזמן כדין לשימוע וכי נאמר לו קודם לכן שהמדובר בשימוע לפיטורין תוך הבהרה לפני הישיבה מהן העילות לפיטוריו, למעט טענות שונות שהועלו במסגרת הישיבה, לא מצוייה התייחסות התובע 1 לטענות אלה ולא נראה כי ניתן לו להגיב עליהם למעט לגבי הטענה בדבר החתימה על הסכם פשרה.   כמו כן לא מופיעה כלל הטענה על כך שהתובע 1 נתקבל לתפקידו באופן הסותר את הוראות החוק, ככל שהמדובר בפרוטוקול נספח יד' הנ"ל.   אשר על כן, הננו קובעים כי בתאריך 28.12.98 או בכל תאריך אחר בו התקיימה הישיבה אשר מוזכרת בנספח יד', אין המדובר בשימוע כדין לענין פיטורין שנעשה לתובע 1, אלא המדובר היה בשימוע לפני השעיה.   מעבר לכך, הסתפק ראש המועצה בכך שנתן לתובע במכתבו מ- 29.12.98 שאוזכר לעיל, ושענינו השעית התובע, הזדמנות להשלים טענות התובע בכתב ומאחר והתובע לא עשה כן ראה בכך ראש המועצה את מיצוי זכות השימוע של התובע 1.   ז. למרות שלתובע הוצא מכתב פיטורין בתאריך 2.1.99, ומאחר וראש המועצה היה מודע לכך כי מכתב זה ניתן מבלי שניתנו לתובע 1 זכויותיו כחוק, הוזמן התובע לשימוע נוסף במכתב מתאריך 6.1.99 (נספח טז' לנ/17).   במכתב זה צויין כי המדובר במחווה כלפי ועד העובדים ובתצהירו של ראש המועצה מצויה עדות כי בישיבה שנערכה עם ועד העובדים ב- 4.1.99 סוכם על עריכת שימוע חוזר לתובע ולשתי עובדות נוספות.   נציין כי אין המדובר במחווה אלא בתיקון פגם אשר נפל בהליך הפיטורין וזאת הן מאחר ולא היתה התייעצות עם הועד ולא התקבלה הסכמת הועד והן מאחר שישיבת ועדת הפיטורין התקיימה לפני שחלף המועד להגשת השגות התובע בכתב, דהיינו לפני שניתנה ומוצתה זכות התובע לשימוע לפני פיטורין.   הליך השימוע החוזר נקבע ל- 10.1.99 בפני ראש המועצה וועדת הפיטורין.   נציין כי בזימון לשימוע חוזר לא צויינו העילות בגינן מעונין ראש המועצה לפטר את התובע 1, וככל הנראה התייחס ראש המועצה לאותן עילות המפורטות במכתב ההשעיה מ- 29.12.98.   באשר לשימוע שיש לערוך לעובד בטרם פיטוריו נקבע בפסיקה כי ככלל אין חובה לאפשר שימוע בעל פה דווקא אולם הדגש הוא על מתן הזדמנות הוגנת להשמיע טענות (עיין בע"ע 173/99 אסתר חן נ. מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג' (100)).   באשר לפיטורין מ- 2.1.99 אין ספק כי פיטורין אלה נעשו בלא שנערך לתובע שימוע ראוי, בלא שחלפה התקופה המאפשרת לתובע להגיש פירוט טענותיו בכתב ובלא שנמסרה לתובע הודעה כראוי על קיומה של ישיבה לענין פיטורין בפני ועדת הפיטורין.   ח. ראש המועצה אף הצהיר בתצהיר התשובה המשלים מטעמו (נ/26) כי במכתב ששוגר על ידי ב"כ המועצה, עו"ד נזאל, לידי ב"כ התובע 1 אשר יצגו בהליך הזמני, עו"ד נעים מוסא, הופנתה תשומת לב עו"ד מוסא לכך כי התובע הוזמן לשימוע חוזר בפני ראש המועצה לישיבה האמורה להתקיים ב- 10.1.99.   מכתבו של עו"ד נזאל לעו"ד מוסא נשלח גם הוא ב- 10.1.99.   התובע בתצהיר העדות הראשית מטעמו (ת/10) הודה כי קיבל הזמנה לשימוע חוזר אלא שלטענתו ההזמנה נמסרה לו ב- 10.1.99.   הגם שהזמנת התובע לשימוע בהתראה כה קצרה הינה פסולה, הרי התובע מצדו היה צריך להודיע כי קיבל את ההזמנה באיחור וכי הוא מבקש לדחות את מועד השימוע במספר ימים על מנת לאפשר לו להערך כראוי לשימוע, ובכך שהתובע לא התייצב והתעלם מההזמנה, תרם התובע אף הוא את חלקו לכך שלא נערך שימוע כדין.   התרשמנו כי אכן ככל שהמדובר בתובע 1 התייחס הנתבע 2 באופן בלתי ראוי לענין השימוע וקשה לומר שהתנהלות הנתבע מס' 2 באשר לשימוע לתובע 1 נעשתה בתום לב.   כשם שחלה על הרשות החובה לאפשר לעובד להשמיע טיעוניו בטרם יפוטר ולעשות כן בתום לב, כך גם על העובד חלה החובה לנהוג בתום לב ולהתייצב לשימוע, ואם אין הוא יכול לעשות כן, או שהוא מבקש דחיה מפאת קוצר הזמן, עליו להודיע על כך לגורם שהזמינו לשימוע.   בדב"ע נא/3/210 יוסף וייסוסר נ. מועצה מקומית רמת השרון, פד"ע כד' 295, אישר בית הדין הארצי את פסיקת בית הדין האזורי אשר קבע כי התובע עשה שגיאה כשהחליט על דעת עצמו שלא להופיע לישיבת הנהלת מועצת העיר ובכך החמיץ התובע הזדמנות נאותה לקיום הליכי הצדק הטבעי.   בית הדין הארצי פסק:   "אף אנו סוברים כי המערער החמיץ הזדמנות נאותה לקיים את הליך השימוע בענין אישרור הפיטורין בכך שלא נעתר להזמנה שקיבל. יתכן ופני הדברים היו שונים, אילו התייצב בהליך השימוע כפי שחובת תום הלב מצדו דורשת זאת, והיה משמיע תחילה את השגותיו המקדמיות לגבי עצם הזמנתו. בדרך זו היתה הזדמנות להנהלת המועצה ואף חובה להתייחס להשגותיו המקדמיות..."   בהתאם לדב"ע מז/3/82 עירית ת"א יפו נ. ישראל אברביה פד"ע יט' 291 נפסק כי מעביד יכול לתקן פגם שנתגלה בהליך הפיטורין והמהווה פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי ואין זה סביר שעובד המועמד לפיטורין יהנה מחסינות מפני פיטורין בעתיד בשל טעות מינהלית.   אשר על כן כאשר אין מחלוקת כי לא נערך לתובע שימוע כדין עובר למכתב הפיטורין מ- 2.1.99, יכולה היתה הנתבעת להזמין את התובע לשימוע חוזר, אלא שהיה עליה לעשות כן בתום לב ומתוך כוונה לשמוע את התייחסות התובע לטענות נגדו.   התובע אשר העיד כי קיבל את הזימון לשימוע החוזר ב- 10.1.99 ביום בו אמור היה להערך השימוע, לא קיבל שהות מספקת והזמנה לשימוע מהיום להיום, אינה ראויה, אולם עובדתית בשימוע החוזר ניתנה הזדמנות לתובע, לטעון טענותיו, והוא בחר שלא לנצל הזדמנות זו.   יתר על כן, מודעים אנו אף לנפסק בבג"צ 3486/94 מסאלחה נ. ועדת התיכנון והבניה, פד"י מח' (5) 291 לענין הבעיתיות בקיומו של שימוע חוזר (שימוע מאוחר) בהבדל מקיום שימוע מוקדם ראוי ולכך שהשימוע המאוחר הינו בבחינת הרע במיעוטו, ובמקרה שבפנינו אופן הזימון לשימוע המאוחר והתנהלות הדיון בו (לרבות האמירה שלתובע נערך שימוע בכתב, כאשר לא היה כזה, שכן ההחלטה על פיטורי התובע נתקבלה בטרם חלף המועד לתובע להגיב בכתב על הטענות נגדו) היתה בבחינת הרע ולא רק במיעוטו.   ט. בתאריך 10.1.99 נתכנסה הועדה לדיון בענין פיטורי עובדים.   באשר להרכב הועדה, נציין כי הרכב זה נקבע בישיבת המועצה מ- 21.12.98, ישיבה ממנה נעדר חבר מועצה אחד בלבד, מר סמי סרחאן, ראש המועצה הקודם.   באותה ישיבה נדון ענין הרכב ועדות המועצה והצעת ראש המועצה בדבר הרכב הועדות השונות נתקבלה לאחר התנגדות של חבר מועצה אחד בלבד.   הרכב הועדה בהתאם להחלטת המועצה מ- 21.12.98 כלל את מר מחמוד קייס כראש הועדה ואת החברים מוחמד מסרי, עבדאלרזק חאג', סעיד סעיד וחוסין עיסא.   בהרכב זה לא באה לידי ביטוי נוכחות של חברי אופזיציה בועדה האמורה לדון בפיטורי עובדים, כפי שמן הראוי היה שיהיה.   הנתבע 2, ראש המועצה, העיד בפנינו כי במועצה 11 חברים מהם 6 בקואליציה (ראש המועצה, מר מחמוד קייס, מר עבדאלרזק חאג', מר מסרי מוחמד, מר סעיד סעיד ומר חוסין עיסא).   עולה מעדותו של הנתבע 2 (עיין עמ' 26 לפרוטוקול המתומלל מ- 15.2.01) כי כל חברי ועדת הפיטורין הינם חברי קואליציה ולא מונה ולו חבר אופזיציה אחד להיות חבר בועדת הפיטורין.       חברי הועדה אשר נכחו בדיון בתאריך 10.1.99 היו:   1. מר עומר מטר - ראש המועצה 2. מר מחמוד קייס - סגן ראש המועצה חבר הועדה 3. מר סעיד סעיד - סגן ראש המועצה, יו"ר הועדה 4. מר מוחמד מסרי - חבר המועצה, חבר הועדה 5. מר אחמד אבו סאלח - יו"ר ועד העובדים 6. עו"ד אחמד נזאל - היועץ המשפטי של המועצה 7. מר חוסין עיסא - חבר המועצה, חבר הועדה 6. מר עבדאלראזק חאג' - חבר המועצה חבר הועדה   בפרוטוקול צויין כי העובדים שהוזמנו לשימוע חוזר הוזמנו במסירה אישית ולא הופיעו עד השעה 20: 00 ולא התקשרו להודיע על אי הופעתם ולכן ראש המועצה ביקש לחזור ולאשר את החלטתו לפטר את העובדים.   ראש המועצה בדבריו בפני הועדה ביקש לאשר את ההחלטה לאור הטענות שהועלו על ידו בישיבה קודמת (לא צויין מאיזה תאריך) ועל יסוד שימוע שנערך לעובדים, כאשר בפרוטוקול צויין שלתובע, מר אחמד קייס, נערך שימוע בכתב.(?!). החלטת הועדה היתה לאשר את עמדת ראש המועצה.   נרשם מפי נציג הועד כי היות והעובדים הוזמנו לשימוע חוזר, בהתאם לסיכום עם הועד, הועד מאשר ומסכים לעמדת ראש המועצה, היות והעובדים בחרו לפנות לבית הדין ומינו עו"ד פרטי לייצג אותם, הועד לא מייצג אותם יותר בענין. (עיין בפרוטוקול שצורף לנ/26).   באשר להסכמת הועד נציין כי קיים רישום בענין זה בפרוטוקול אשר נרשם על ידי מזכיר המועצה, מר ג'מאל פטום, ב- 10.1.99.   יו"ר ועד העובדים אשר שמו מוזכר כמי שנכח באותה ישיבה, מר אחמד אבו סלאח הוזמן להעיד בבית הדין לענין זה, והיה צורך להוציא נגדו צו הבאה על מנת שיגיע ליתן עדותו, עובדה מתמיהה כשלעצמה!   עדותו של יו"ר הועד הינה מבולבלת ולא עשתה עלינו רושם מהימן.   נראה כי יו"ר הועד ניסה להגן על עצמו שכן החלטתו לתמוך בפיטוריו התובע כמו גם בפיטוריהן של שתי העובדות הנוספות, שנדונו באותו מועד, נעשתה על בסיס שגוי, שכן נציג ועד העובדים סבר שאם התובע שכר עו"ד פרטי על מנת לייצגו, הועד אינו צריך להגן על האינטרסים של התובע.   יחד עם זאת, הודה יו"ר הועד דאז, מר אחמד אבו סלאח, כי קיבל העתק מפרוטוקול הדיון בועדה בהתייחס לישיבה שבה לא הופיעו העובדים, (עיין עמ' 86 שורות 6,12,16 וכן עמ' 87 שורות 9-8 ו- 14).   מר אחמד אבו סלאח אף ציין כי קיבל את הפרוטוקול לא בדיוק בתום הישיבה אלא אולי לאחר שבוע, אולם מכל מקום לא מצאנו כי לאחר שמר אבו סלאח קיבל לידיו את הפרוטוקול הוא טרח לפנות בדרישה לתיקונו ובטענה כי האמור בו אינו משקף את הדברים שנאמרו על ידו.   מעבר לנימוק השגוי לאי ייצוג העובדים על ידי הועד, קיימת במפורש הסכמה בפרוטוקול של הועדה לעמדת ראש המועצה באשר לפיטורי התובע.   נציין כי כאשר נדרשת החלטה של הועד הרי הועד צריך לקבל החלטה זו תוך התייעצות עם מליאת הועד וברוב דעות חברי הועד ולא התרשמנו כי הועד נתן דעתו כראוי לשאלת פיטוריו של התובע 1. (עיין לענין זה בע"ע 300258/97 יהודית חנן נ. המועצה המקומית מנחמיה בפסק דינה של סגנית הנשיא, הגב' ברק, בחלק העוסק בהסכמת ועד העובדים להחלפת התפקיד ולפיטורין. ועיין גם בעמדת כב' הנשיא אדלר על כך שהסכמת נציג הועד כמוה כהסכמת הועד עצמו ומשכך נהגו במשך שנים אין לפסול את הסתמכות המעסיק על הסכמת הועד שנעשתה באמצעות הסכמת נציגו).   נסיונו של מר אבו סלאח, בדיעבד במהלך העדות שבפנינו לטעון כי לא היתה הסכמה כזו, אינו מהימן עלינו וזאת בשל עדותו המבולבלת על מספר הפגישות שהיו בענין ועל הנוכחים בפגישות וכן רישום הפרוטוקול ואי ההתכחשות אליו. לא מופיע בפרוטוקול כי הועד התנגד מפורשות לפיטורי התובע.   ככל שהמדובר בהסכמת ועד העובדים הרי לפחות בהתאם לחומר הראיות שבפנינו, בהליך השימוע החוזר, ניתנה הסכמת נציגי הועד ומכל מקום לא הובעה התנגדות על ידי הועד, כך שנוצר מצג כלפי הנתבעת שיש הסכמה כזו.   על מנת להפעיל את המנגנון לישוב חילוקי דעות הקבוע בהסכם הקיבוצי, צריך שיהיו חילוקי דעות בין ההנהלה לבין ועד העובדים, ועל חילוקי דעות כאלה באשר לפיטורי התובע 1, בהתייחס לפיטורין מ- 10.1.99, לא הובאה בפנינו ראיה של ממש.   באשר להרכב חברי ועדת הפיטורין נטען על ידי התובע כי הרכב הועדה מנוגד להוראות סעיף 125 לצו המועצות המקומיות (א).   לשונו של סעיף זה הינה כדלקמן:   "ועדה של המועצה שלא נקבע לה הרכב על פי חיקוק, יהיו רבע חבריה, לפחות, חברי המועצה והשאר - בעלי זכות להבחר כחברי המועצה שאינם פסולים לפי סעיף 101 ובלבד שההרכב הסיעתי הכולל של כל הועדות האמורות יהיה בהתאם להרכב הסיעתי של המועצה." ועדת הפיטורין הינה מסוג הועדות שלא נקבע להן הרכב על פי חיקוק.   בועדת הפיטורין שדנה בענינו של התובע כיהנו נציגים של 4 סיעות מבין 7 הסיעות הקיימות במועצה הנתבעת, אולם כולם חברי קואליציה, והועדה לא כללה ולו חבר אופזיציה אחד.   הפרשנות אשר ניתנה לסעיף זה הינה כי אין צורך שהרכב כל ועדה ישקף את ההרכב הסיעתי של המועצה אלא ההרכב הכולל של כלל הועדות במועצה הוא שצריך לשקף את ההרכב הסיעתי במועצה. (עיין לענין זה בבג"צ 50/61 עותאמן סלימאן אבו ראס נ. ראש המועצה והמועצה המקומית טייבה ואח', פד"י טו' 2129).   הרכב כלל ועדות המועצה הומצא לבית הדין ב- 6.9.00.   נראה כי טענות התובעים בענין זה צודקות וכי לא מתקיים היחס הנדרש בין חברי האופזיציה לחברי הקואליציה והרכב הועדות במועצה הנתבעת אינו משקף את ההרכב הסיעתי של המועצה.   איננו סבורים כי פגם זה כשלעצמו די בו על מנת לפסול החלטה לפטר עובד שאושרה על ידי ועדת פיטורין כאשר הרכב כלל ועדות המועצה אינו עומד בדרישות הצו.   לכאורה, אם תאמר כך, הרי החלטות רבות ובעלות משמעות של ועדות שונות של המועצה תפסלנה לאחר שנים אם יסתבר כי ההרכב של הועדות אינו תואם את הוראות הצו.   נראה לנו כי ההוראה שבצו מטרתה ליתן ייצוג הולם בכלל הועדות המתפקדות, לחברי האופזיציה, ובאם חברי סיעה מסוימת בקדנציה מסוימת של המועצה סבורים כי הרכב הועדות אינו תואם את הוראות הצו, יכולים הם לפנות לערכאה המוסמכת (לא בית הדין לעבודה) על מנת שתינתן החלטה לאייש באופן שונה את הרכב הועדות. (עיין לענין זה בפניה שנעשתה לבג"צ (בג"צ 1020/99 דואק ואח' נ. דני ז'ק ראש עירית קרית ביאליק, שם נפסק כי בחירת נציגי המועצה לועדה המקומית במתכונת הנוכחית נעשתה שלא כדין ועל המועצה לבחור מחדש את נציגיה לועדה).   הנטען בעמ' 33 סעיף ד' לסיכומי הנתבעים בענין זה מקובל עלינו.   יתר על כן, כפי שנפסק על ידי מותב בראשות כב' השופטת פיקרסקי בתיק עב' 3509/99 ניסים שופני נ. מועצה מקומית מעיליה ואח', תוך התייחסות להרכב ועדת הפיטורין, ועדת פיטורין על פי סעיף 144 א' (2) לצו המועצות המקומיות, איננה ועדה שחובה להקימה ויכול ראש המועצה להחליט על פיטורי עובד באישור המועצה ולאו דווקא באישור ועדת הפיטורין.   משיכולה המועצה לאשר את פיטורי העובד הרי יכול הדבר להיות אף בישיבה שבה לא השתתפו חברי אופיזיציה (כמובן בתנאי שההזמנה לישיבת כזו תהא כחוק) ועל כן הרכב ועדת הפיטורין במקרה שבפנינו אינו מאיין את החלטת הפיטורין אם כי הינו פגום ומן הראוי שהמועצה הנתבעת תשנה הרכב זה.   נציין אף כי בפקודת העיריות תוקן סעיף 150 א' כך שנוסחו המתוקן הינו:   "ההרכב הסיעתי הכולל של כל ועדות החובה הנקובות בסעיפים 148 עד 149 ב' יהיה תואם ככל שניתן את ההרכב הסיעתי של המועצה, ובלבד שבכל אחת מהועדות יהיה נציג אחד לפחות, מסיעה שאינה מיוצגת בועדת ההנהלה." (סעיף זה תוקן בתיקון מס' 4 בשנת תשנ"ב והמחוקק היה ער לצורך במתן ייצוג לסיעות שאינן מיוצגות בועדת ההנהלה, בועדות החובה. (ועיין גם בדברי ההסבר להצעת החוק, בתיקון פקודת העיריות (נספח מס' 58) הרכב ועדות המועצה) תשנ"ה-1995, שם נאמר כי המצב שבו קואליציה יכולה ליצור ועדות שאינן משקפות את ההרכב הסיעתי, מסלפת את הצבעת הבוחר ופוגע בעקרונות הדמוקרטיה.)   פקודות העיריות תוקנה, וגם היא רק לגבי ועדות חובה, אולם צו המועצות המקומיות לא תוקן ולא נכללה בו הוראה דומה.   מעבר לכל האמור לעיל נציין כי התובע במועדים הרלונטים להגשת הבקשה לסעד זמני ובסמוך לפיטוריו, לא העלה טענה על פסלות הרכב הועדה.   י. אחת העילות המוזכרות במכתבו של מר מטר כעילה לפיטורי התובע הינה צימצום, חסכון וקיומה של תוכנית הבראה.   לענין זה נציין כי מחומר הראיות שבפנינו עולה שאכן הממונה על המחוז דרש כי הנתבעת תפעל לצימצום כמות העובדים ולביטול השעות הנוספות ותוספות השכר שניתנו שלא כחוק, (עיין נספח יג'/1 לנ/17, אשר נשלח למר מטר ב- 25.12.98, עוד לפני פיטורי התובע) ודרישותיו אלה של הממונה על המחוז מצביעות על כך כי עדויות ראש המועצה הקודם, מר סרחאן, על פיהם לא מילא את כל התקנים שיכול היה למלא, אינן מדויקות.   בדיקה אוביקטיבית של המצב במועצה הנתבעת העלתה כי המועצה מנוהלת תוך חריגה מהתקציב המאושר ונתונים אלה אף עולים מהדוחות הכספים נ/4 ומניתוח נתוני כ"א והוצאות לשכר (נספח 3 לטופס 2 בנ/4).   הנתבעים העלו טענה כי משרתו של התובע היתה משרה יזומה ובלתי מוצדקת, אשר לא היתה קיימת קודם לכן ואשר לאחר פיטוריו לא אוישה על ידי עובד אחר אלא שתפקידיו וסמכויותיו של התובע הוחזרו למזכיר המועצה וחשב השכר אשר ביצעו תפקידים אלה בעבר. (עיין בעדותו של מזכיר המועצה, מר פטום - נ/30 וכן בתצהירו של מר מטר, ראש הרשות הנתבעת אשר הצהיר כי אין לו כל כוונה למנות אדם אחר לתפקיד וכי סמכויותיו של התובע 1 הוחזרו למזכיר המועצה וזה ממלאן בלא לקבל תוספת שכר עבור מילוי סמכויות אלה).   בנסיבות אלה, כאשר המשרה אשר אייש התובע, לא אויישה קודם לכן על ידי עובד אחר ואף לא אויישה לאחר פיטוריו על ידי עובד אחר, הרי שפיטורי התובע נעשו מתוך צורך אמיתי לחסכון והתובע לא הצליח להראות לבית הדין כי קיים פגם בשיקול הדעת של הנתבעת או מי מטעמה בענין זה.   התובע 1 אף לא הוכיח לבית הדין כי עובד אחר קיבל את שכרו של התובע לאחר פיטוריו או כי השכר חולק והוסף לשכרם של מספר עובדים אחרים שקיבלו את תפקידיו, כך שהמדובר בצימצום בפועל של הוצאות הרשות.   לענין זה עיין גם בדב"ע מז/3/132 מלכה אנגלסמן נ. עמית ואח' פד"ע יט' 225 בעמ' 228 לענין צימצום כ"א ברשות.   באשר לטענות התובעים כי לאחר פיטוריו של התובע 1 ושל עובדים נוספים העסיקה המועצה הנתבעת עובדים אחרים חדשים, ניתנה על ידינו החלטה להמציא את התייחסות הנתבעים לעובדים החדשים שמונו בקדנציה הנוכחית של ראש המועצה ואשר שמותיהם פורטו בת/24.   תגובת הנתבעים הומצאה לבית הדין ב- 13.5.01 וממנה עולה כי המדובר במשרות יחודיות שאינן קשורות לתפקידי ניהול במועצה עצמה וחלקן אף אינו ממומן על ידי המועצה כדוגמת מנהלת לשכת רווחה שהיתה עובדת מדינה ואשר העברתה להיות עובדת מועצה היתה מלווה בהעברת שכרה ממשרד העבודה לקופת המועצה, 13 עובדות שמונו כסייעות לגננות בגני טרום חובה או בחינוך מיוחד לאחר שכפר נחף הוכלל בישיבת הישובים בהם חל לימוד חובה חינם בגילאי 4-3 ומשרות אלה ממומנות על ידי משרד החינוך ועל כן אין בהם כדי להגדיל את הוצאות השכר של המועצה, ועוד דוגמאות הכל כמפורט בעמודים 12 ו- 13 לסיכומי הנתבעים.   נציין גם כי המשרות עצמן, לפחות על פניהן, אינן נראות מתאימות לתובע ולא נראה כי המועצה יכולה היתה להעביר את התובע למשרה אחרת התואמת את כישוריו.   בצו המועצות המקומיות נקבע כי עובד לא יועבר לתפקיד שדרגתו נמוכה מהדרגה בה כיהן, ולא ראינו כי לגבי מר קייס היתה משרה חילופית התואמת את הדרגה ואת התפקיד שהיה לו של מנהל כ"א ואחראי ביטוחים.   אשר על כן הגענו למסקנה כי ההנמקה אשר ניתנה לפיטורי התובע בשיקולים של יעול וצימצום היתה סבירה בנסיבות הענין כאשר לוקחים בחשבון את הגרעון התקציבי של המועצה, את הוראת הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים, את העובדה שמשרת התובע נוצרה יש מאין ללא אישור נחיצות משרה כאשר התפקידים הכרורכים בהם נלקחו מעובדים אחרים והוחזרו להם לאחר פיטוריו וכאשר לא מונה עובד אחר במקומו ועובדים אחרים שמונה לאחר פיטוריו היו לתפקידים שונים שאינם תואמים את כישורי התובע ואשר חלקם אף אינם ממומנים על ידי המועצה הנתבעת.   יא. הנתבעים אף העלו טענה כי בין הסיבות לפיטורי התובע, כפי שפורטו במכתב מתאריך 29.12.98, היה חשד לביצוע עבירת משמעת ו/או עבירות פליליות, בענין דוחות השעות הנוספות אשר אליו התייחס ראש המועצה גם כאי התאמת התובע לבצע את תפקידו.   נציין כי ככל שהמדובר בטענות כלפי התובע המצביעות על עבירת משמעת ו/או עבירות פליליות, הרי הדרך בה נקט הנתבע 2 לפיטורי התובע אינה הדרך המתאימה, שכן לו היה מדובר בעבירת משמעת היה צריך להעמיד את התובע 1 בפני בית הדין למשמעת.   הליך הפיטורין שננקט כלפי התובע 1 הינו הליך של פיטורין בגין אי התאמה ולא בגין עבירת משמעת.   טענות הנתבע 1 באשר לליקויים בתפקידו של התובע המתייחסים לשיטת הרישום, הדיווח והאישור של השעות הנוספות מופיעות בסעיף 23 לנ/17 (ועיין גם נספח יד' לנ/17 ובטענות המפורטות בפרוטוקול רישום הישיבה מ- 28.12.98).   נציין כי לא התרשמנו שבמהלך הישיבה מ- 28.12.98 ניתנה לתובע שהות של ממש לבדוק את הטענות כנגדו ולהשיב עליהן כראוי.   בעדותו בפנינו העיד התובע 1 כי ראש המועצה הסמיך אותו לאשר שעות נוספות וכי היקף השעות הנוספות הרב שאושר על ידו והגידול בהוצאות השכר בשנת 98 בהשוואה לשנת 97 נובע מעבודות נקיון שבוצעו על ידי עובדים תמורת תשלום שעות נוספות ומעבודות שיפוצים שבוצעו באופן זה במקום עבודה של גורם חוץ. התובע אף העיד כי הגזבר אישר אף הוא את השעות הנוספות אולם חתימת הגזבר אינה מצויה על גבי דוחות השעות.   התובע לא השכיל להבהיר לבית הדין מדוע היה צורך באישור של שעות נוספות רבות בימי שישי שבת לו עצמו (עיין נ/6, נ/7 ו- נ/10) למנהל העבודה (נ/9) ולאחרים.   גם אם גירסת התובע כי ניתן לו אישור לכך מראש המועצה הקודם נכונה, עדיין היה התובע צריך להסביר מדוע היה צורך בהיקף כה רב של שעות נוספות.   התובע איננו חותמת גומי של ראש המועצה או של כל עובד בכיר אחר במועצה ואם התובע בעצמו סבר כי אין הצדקה למספר כה רב של שעות נוספות, לא היה צריך ליתן יד לאישורם ולא היה צריך לחתום עליהם.   עדות התובע: "אני לא יכולתי להתנגד להנחיה של ראש המועצה ושל גזבר המועצה וכד'" (עיין עמודים 37-26 לפרוטוקול) מצביעה על אי הפעלת שיקול דעת ראוי של התובע.   יתר על כן, התובע לא המציא לנו דוחות שעות נוספות שאושרו גם על ידי הגזבר למרות שבהתאם לעדותו אישורו הוא היה מבוסס על אישור הגזבר.   יחד עם זאת ברור כי התובע לא עשה את מעשיו בסתר, כי אישור השעות היה ידוע גם לראש המועצה וגם לגזבר, ועדות ראש המועצה הקודם, מר סרחאן, כאילו הוא לא אישר אף שעה נוספת לאף עובד אלא המדובר בתובע שאישר את השעות הנוספות בתיאום עם הגזבר, נראית לנו עדות מתחמקת שכן ברור שראש המועצה הקודם ידע על היקף השעות הנוספות שאושרו לעובדים.   מעיון בנ/25 עולה כי חלה ירידה במספר השעות הנוספות בשנת 99 ולא היתה עליה במספר השעות הנוספות בשנים לאחר עזיבת התובע.   באשר לפרמיות הביטוח לא הוכיח התובע את טענותיו כי חסך כספים רבים למועצה בתפקידו זה ומתצהיר מזכיר המועצה (נ/30) עולה כי פרמית הביטוח נקבעה לפי ההצעה הזולה ביותר שזכתה במכרז, כאשר התובע לא היה שותף כלל בהכנת המכרז. (מזכיר המועצה לא נחקר בחקירה נגדית בענין זה).   גם באשר לסילוק תביעות בפשרה לא הוכח לבית הדין כי המדובר בהסכמי פשרה יותר טובים ממה שהמועצה היתה יכולה להגיע בלא עבודת התובע ועל יסוד הפנית התביעות ליועץ משפטי.   מכל טענות הנתבעים באשר לליקויים בתיפקוד התובע, יש לקבל כי לפחות בנוגע למרכיב השעות הנוספות אכן עולה תמיהה באשר למספרם הרב של השעות הנוספות שאישר התובע לעובדי המועצה.   אין זה סביר כי מרכיב השעות הנוספות יהיה מרכיב השכר העיקרי במשכורתיהם של עובדים רבים וכי באופן שיגרתי יעבוד העובדים במהלך ימי המנוחה ובשעות נוספות, מעבר לשעות העבודה הרגילות.   ההסברים שנתן התובע לענין אישור מרכיב השעות הנוספות לא הניחו את דעתנו, גם אם אנו מאמינים לו כי ניתן לו אישור על ידי ראש המועצה הקודם, באשר לצורך במספר כה רב של שעות נוספות ובאשר להצדקה לאישורם במיוחד כאשר מדובר בכספי ציבור. לא התרשמנו כי היה פיקוח של ממש של התובע על העובדים בענין רישום השעות הנוספות.   גם לו היה התובע מתמנה לתפקידו כדין היתה המועצה רשאית לפטרו בכפוף למגבלות המוטלות עליה מכח חוק, הסכם קיבוצי או כל דין אחר, אם הדבר נעשה מטעמים ענינים ובדרך הראויה.   יב. כפי שציינו לעיל היו לנתבעים נימוקים ענינים לפיטורי התובע ובהם מינויו שלא כדין, שיקולי צימצום בעקבות מכתב הממונה על המחוז והעובדה שלפני התובע לא אויישה משרה כזו של התובע ואף לאחריו לא היה בכך צורך, וכן ביקורת ענינית שהיתה כלפי התובע באשר לאישור השעות הנוספות באופן מופרז לעובדי המועצה כאשר ענין זה היה בתחום סמכותו (הגם שהיו בעלי תפקידים נוספים שידעו על אישור זה).   לא שוכנענו כי עצם ההחלטה לפטר את התובע 1 היתה תוצאה של נקמנות פוליטית של היועץ המשפטי והגזבר כנגד התובע.   טענות התובע כנגד היועץ המשפטי, עו"ד נזאל, לא הוכחו בפנינו, ולגבי התובע מס' 1, לא התרשמנו כי היה ליועץ המשפטי מניע אישי כנגד התובע 1.   טענה זו אף לא נטענה בתחילה על ידי התובע 1, לא בכתבי התביעה המקורים ואף לא בבקשה לסעד זמני.   יחד עם זאת, התרשמנו מחומר הראיות שבפנינו כי הדרך בה פוטר התובע והלהיטות לפטר את התובע מיד כאשר נכנס הנתבע 2 - מר מטר, ראש המועצה החדש לתפקידו, הושפעו גם משיקולים פוליטים ומכך שהתובע היה מקורב ותמך בראש המועצה הקודם.   איננו סבורים כי בנסיבות אחרות היה התובע מקבל מכתב המבטל את כל סמכויותיו ביום הראשון לכהונתו של ראש מועצה חדש, ואף איננו סבורים כי התובע היה מפוטר במהירות הבזק, ובאופן הבלתי ראוי בו פוטר, הגם שיתכן בהחלט כי התובע היה מפוטר בסופו של דבר גם ללא היריבות הפוליטית משיקולים ענינים.   הננו קובעים כי אין מקום לבטל את פיטורי התובע שהוכח בפנינו שהיה להם בסיס עניני אולם יש מקום לפצות את התובע על האופן שבו פוטר ועל הפגמים אשר נפלו בהליך הפיטורין שכן התרשמנו כי לענין זה (אופן הפיטורין להבדיל מעצם הפיטורין) היתה השפעה גם ליריבות הפוליטית שבין התובע לנתבע מס' 2.   בע"ע 300258/97 יהודית חנן נ. המועצה המקומית מנחמיה נדון ענינה של המערערת אשר פוטרה מעבודתה במועצה המקומית, לטענתה שלא כדין.   יש לזכור כי המערערת שם עבדה כ- 12 שנות עבודה בטרם פוטרה, פרק זמן ארוך וממושך שאינו דומה כלל למקרה שבפנינו בו עבד התובע כשנה וחצי בלבד עובר לפיטוריו.   באותו מקרה נפסק למערערת פיצוי כספי משהגיע בית הדין הארצי למסקנה כי המדובר בפיטורין שלא כדין אשר היה מעורב בהם שיקול פוליטי.   דעתה של השופטת ברק, שהיתה דעת מיעוט, היתה כי לו היה מדובר בתקופה הסמוכה לפיטורין היה מקום לאכוף את יחסי עובד ומעביד אלא שבשל חלוף הזמן הרב אין מקום להחזרת המערערת שם לעבודה ויש לפסוק לה פיצוי כספי בשיעור שכר של שנה נוספת, ואילו דעתו של הנשיא אדלר אליה הצטרף השופט רבינוביץ ונציגי הציבור היתה כי אכן יש לפסוק למערערת פיצויים וכי הסעד במקרה של פיטורין שלא כדין הינו בדרך כלל פיצוי כספי ורק במקרים חריגים יש להעניק סעד של אכיפה.   באותו מקרה נלקחו על ידי הנשיא אדלר בחשבון את הסעד המקסימלי הנפסק עבור פיצויים שלא כדין, את התנהגות המערערת עצמה, את הסכמת הועד לפיטורי המערערת ועוד ועל כן הסכום שנפסק לה שם הינו בסך של 50,000 ₪.   בעניננו, כאשר הננו לוקחים בחשבון שלא עצם ההחלטה לפטר את התובע היתה בשל שיקולים פוליטים אלא שאופן פיטורו נגוע ופגום בשל שיקולים אלה, כאשר הננו לוקחים בחשבון את המינוי הפגום ואת יתר השיקולים הענינים לפיטוריו וכן את פרק הזמן הקצר שעבד הננו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע 1 פיצוי בסך של 15,000 ₪.   הסכום ישולם לתובע 1 בתוך 21 יום מקבלת פסק דין זה שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   מינויו של התובע, מר נביל עאמר, ותקינות פיטוריו:   7. מינויו של התובע 2 ותקפות המינוי:   א. התובע 2 החל עבודתו כמהנדס הנתבעת בחודש 2.94 וזאת לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון.   התובע העיד בתצהירו כי בטרם הועסק על ידי הנתבעת הוא עבד מספר חודשים על ידי משרד הנדסה בתפקידי פיקוח ועבודות תיכנון.   ב. התובע מונה לתפקידו בלא מכרז וזאת בניגוד לצו העוסק בנוהל קבלת עובדים. (באשר לנסיבות קבלתו של התובע 2 לעבודה כמהנדס הנתבעת עיין בעמ' 45 שורות 25-21 לפרוטוקול).   ג. לתובע לא היה הוותק הנדרש כמהנדס, בעת שהתקבל לעבודה אצל הנתבעת וזאת בניגוד להוראות סעיף 4 (2) לחוק הרשויות המקומיות (מהנדס הרשות המקומית) תשנ"ב-1991. (עיין לענין זה בעדותו של התובע בחקירתו הנגדית בעמ' 45 שורות 20-19 לפרוטוקול).   ד. בשונה מהתובע 1, כיהן התובע 2 בתפקידו במשך 5 שנים ואף על ידי השופט מיבלום ז"ל, בהחלטה בסעד הזמני, צויין כי התובע 2 (שם המבקש 1) הינו במעמד של עובד קבוע של הנתבעת.   באשר להשלכות אי התקינות בהליך המינוי של התובע 2, יש לייחס משקל לותק של התובע בעבודה ולכך שבינתיים צבר התובע את הותק הנדרש בהתאם לחוק, ואין לנו אלא להפנות לפסיקה שאוזכרה לעיל בהתייחס למינויו של התובע 1 באשר למינוים בלתי תקינים ונפקותם.   בנוסף לכך בניגוד לתובע 1 שמשרתו לא היתה קיימת קודם לכן ושלא ניתנה לגביה אישור נחיצות משרה, הרי משרת התובע 2 אינה חורגת מהתקן ומופיעה כאחת מהמשרות הבכירות בהתאם לצו המועצות המקומיות.   אשר על כן הפגמים במינוי התובע 2, יש לייחס להם פחות משקל מאשר הפגמים במינויו של התובע 1, הן לאור מהות הפגמים והן לאורך חלוף זמן רב יותר מאז מונה התובע 2 לתפקידו כמהנדס הנתבעת.   איננו סבורים כי רק על יסוד פגמים אלה היתה הצדקה לפיטוריו של התובע 2, אולם פגמים אלה מצטברים ומצטרפים לנימוקים אחרים שהביאו להחלטה לפטר את התובע 2. 8. נסיבות פיטוריו של התובע 2, מר נביל עאמר ותקפות הליך הפיטורין:   א. מיד עם כניסתו של הנתבע 2, מר מטר, לתפקידו כראש המועצה הנתבעת 1, ב- 16.12.98, נשלחו לתובע 2 שני מכתבים, האחד הזמנה לשימוע לענין השעיה וכן לענין פיטורין (ת/15) השימוע היה מיועד להתקיים ב- 20.12.98. במכתב המזמין את התובע 2 לשימוע לא צויין מהן הטענות נגדו, לא באשר להליך השעיתו ולא באשר לרצון ראש המועצה החדש לפטרו.   באותו יום אף נשלח לתובע 2 מכתב המורה לו להמציא באופן מידי את כל התיקים והחשבונות של קבלנים הנמצאים בטיפולו וכן דיווח מידי על כל פרוייקט עליו הוא מפקח והוראה שלא לאשר ולא לטפל בכל חשבון שהוגש או שיוגש לתובע 2 בעתיד. (עיין ת/16).   ב. מכתבים אלה של מר מטר באו על רקע טענות קודמות של מר מטר כנגד מעשי שחיתות ו/או עבירות פליליות ו/או עבירות משמעת שנעשו לטענתו על ידי המהנדס ואשר בגינן אף הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי ופניה לבג"צ וכן הוקמה ועדת חקירה של חברי המועצה לבדיקת הטענות כנגד המהנדס והוגשה תלונה למשטרה כנגד ראש המועצה המקומית נחף, מהנדס המועצה ומנהל עבודה במועצה על ידי מר מטר. (עיין נספחים א'-ג' וכן ו'-ז' לתצהירו של מר מטר נ/16).   החקירה המשטרתית בעקבות התלונה שהוגשה על ידי מר מטר למשטרה הסתיימה והתיק נסגר על ידי הפרקליטות בנימוק כי לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדת התובע 2 לדין. (עיין ת/14).   ההחלטה על סגירת התיק וסיום החקירה הינה מ- 22.12.99.   על החלטה זו הגיש היועץ המשפטי של הנתבעת ערר ליועץ המשפטי בתאריך 20.1.00 (עיין מסמך 10 לנ/23).   ברצוננו לציין כי התרשמנו שמעורבותו של עו"ד נזאל בתיק זה חורגת ממעורבות יועץ משפטי אוביקטיבי של מועצה מקומית, והסיפא של הערר שהוגש ממנו עולה כי אם לא יוחלט לקבל את הערר יפגם אמונו של עו"ד נזאל ברשויות אכיפת החוק, תמוה בעינינו וספק רק בעינינו אם סיפא זו היתה נכתבת בערר אוביקטיבי רגיל. באשר לועדת החקירה שמונתה על ידי ראש המועצה לבדיקת הטענות כנגד התובע 2, מסקנותיה היו (עיין נספח ב' לנ/16):   "הועדה ממליצה: לראש המועצה לנקוט בצעד ההולם כלפי המהנדס נביל עאמר... וזאת בהתחשב בחומרת הענין. בנוסף למהנדס פואד חלאילה אנו רואים בו שותף מלא בהאשמות בהן הואשם נביל עאמר ודורשים מראש המועצה לנקוט בצעד הולם כנגדו."   התובע 2 בהתייחסו לועדה זו ציין כי אינו מקבל את מסקנות הועדה ואמר תחילה כי יש לו טענות לגבי הרכב הועדה אולם לאחר מכן חזר בו ואמר כי אין לו בעיות עם הרכב הועדה (עיין והשווה עמ' 47 שורות 7 ו- 14 לפרוטוקול).   התובע 2 גם ציין כי לא המציא בפני הועדה את כל המסמכים הרלונטים וכי לא נתקל בבעיה כשהיה מעונין להמציא מסמכים וחברי הועדה סרבו לקבלם, אלא שהתובע עצמו משיקוליו הוא שמר לעצמו את המסמכים ולא רצה להראותם לחברי הועדה (עיין עמ' 47 שורות 18-16 לפרוטוקול).   במצב זה בו התובע 2 לא המציא לחברי הועדה את כל החומר הרלונטי ולא רצה לגלות לועדה מסמכים שונים, אין הוא יכול לבוא בטענות לחברי הועדה באשר למסקנותיהם.   יתר על כן, התובע 2 אף הודה כי לא כתב תאריכים על גבי אישור החשבונות וידוע לו כי יש תביעה שענין זה רלונטי לגביה (עיין עמודים 49 סיפא ו- 50 רישא לפרוטוקול).   ג. בהתאם לעדותו של מר מטר, הרי בנוסף לחומר שהיה בפניו עוד לפני שנבחר כראש המועצה, דאגו היועץ המשפטי למועצה וגזבר המועצה להביא בפניו חומר נוסף כמפורט בסעיף 22 לנ/16.   מר מטר במסגרת שיקוליו לפטר את התובע 2 התייחס לבעיתיות בפרוייקט הקמת הקיר התומך שכן רק לאחר תחילת העבודות, שהתבצעו שלא בדרך של מכרז, התברר כי היקף העבודות היה בסדר גודל כזה המחייב מכרז והטעות בהערכה של עלות הפרוייקט היתה של התובע 2 (עיין נספח כד' לנ/16). מקרה זה מצביע על טעות של התובע 2 אולם אין המדובר, לפחות לא מחומר הראיות שבפנינו, בטעות מכוונת שמטרתה היתה להמנע מעריכת מכרז.   הנתבע 2 אף התייחס לפרשת התחנה לאיסוף פסולת אשר בה אישר התובע שכר טרחה של המהנדס פואד חלאילה בסכום העולה ב- 2500 ₪ על שכר הטרחה שהגיע למהנדס זה, לכאורה.   היו בעיות נוספות של חשד להדחה לעדות שקר וטענות של שוחד.   בהתייחס לחלק מטענות אלה מונתה ועדת חקירה שחבריה היו מבין חברי המועצה ב- 19.5.98 אולם הועדה חקרה את פרשת התחנה לאיסוף פסולת בלבד.   לענין ממצאי החקירה של חברת החקירות הפרטית עיין בנספחים יד' לנ/16.   יש לציין כי בנוסף לכל הטענות שהועלו כלפי התובע עוד לפני פיטוריו, טוענת המועצה כי לאחר פיטורי התובע התברר שהתובע אישר לקבלן חאלד חליל תשלומים כפולים בגין אותה עבודה וכן אישר למודדת, וופא אליאס תשלום ביתר, והוגשו תביעות שונות על ידי קבלנים כנגד המועצה, אשר יתכן והיו נמנעות אלמלא רשלנות התובע.   מסקנתנו לאור חומר הראיות שבפנינו הינה שהיו בידי הנתבעים די והותר חשדות שאינם בגדר רכילות בעלמא אלא מעוגנים בחקירות ובמסמכים לענין העדר תיפקוד תקין של התובע 2 על מנת לבסס את רצונם לפטר את התובע 2.   נציין כי מידת הראיות הנדרשת לענין זה שונה לחלוטין ממידת הראיות הנדרשת להוכחת אשמה פלילית, שהינה מעבר לכל ספק סביר וגם פעולות שהינן בגדר רשלנות ואי ביצוע תפקיד כראוי כאשר המדובר בהצטרפות של מספר מקרים ולא רק מקרה בודד, יכולה להביא להחלטה לפטר עובד, בלא קשר לשאלה האם פעולות אלה היו גם בגדר עבירה פלילית.   ד. בתאריך 20.12.98 התקיים שימוע לתובע 2 בפני ראש המועצה בנוכחות ראש המועצה, היועץ המשפטי, הגזבר והמהנדס - התובע 2.   פרוטוקול ישיבת השימוע מ- 20.12.98 - הינו נספח כ' לנ/16.   נציין כי בפרוטוקול זה לא צויין שהתובע הוזמן לשימוע נוסף.   יתר על כן, בעמוד האחרון לפרוטוקול אין תיעוד לגבי אופן סיום הישיבה ונראה כי אכן הישיבה נקטעה באיבה כפי שהעיד התובע 2 שכן אין דברי סיכום ומסקנות בסוף הישיבה.   ה. בתאריך 29.12.98 נשלח לתובע 2 מכתב (נ/15) המודיע לו על השעיתו מהעבודה כאשר בנימוקים במכתב זה צויין:   "שקלתי היטב את כל החומר שהונח בפני, והגעתי למסקנה כי קיים יסוד סביר להניח כי ביצעת עבירת משמעת ו/או עבירות פליליות חמורות, לגביהן אף מתנהלת חקירה פלילית על ידי היחידה המרכזית במטה מרחב הגליל."   כמו כן צויין במכתב כי ראש המועצה החדש, מר מטר, עיין בתיק ועדת החקירה של חברי המועצה בקדנציה הקודמת וכן בפרוטוקול ישיבת השימוע מ- 20.12.98 והגיע למסקנה כי אין אמת בתצהירו של מר מוניר פטום שצורף לתשובה לבג"צ.   ראש המועצה, מר מטר, היה סבור כי אותו חומר שממנו הוא מסיק שהתובע 2 עבר עבירות משמעת או עבירות פליליות, גם מצביע על אי התאמת התובע לתפקידו ולכן הוא עומד להציע למליאת המועצה בישיבתה הקרובה (שתאריכה לא הוזכר במכתב) לפטר את התובע.   בסיפא של המכתב צויין כי אם ברצון התובע 2 להגיב על הטענות החדשות שהועלו נגדו בסעיפים 5 ו- 6 למכתב ההשעיה או להוסיף על אשר אמר בישיבת השימוע, הוא רשאי לעשות כן בכתב תוך 4 ימים.   הנתבעים טוענים כי התובע קיבל מכתב זה ב- 31.12.98 בעוד התובע טוען כי לא קיבל מכתב זה כלל.   לטענת התובע רק בישיבה שהתקיימה בבית הדין בנוגע להליך הביניים, כאשר פניתו לבית הדין היתה בנוגע להשעיה ולא בנוגע לפיטורין, הסתבר לו כי פוטר.   מסירת המכתב נ/15 לתובע לא הוכחה בפנינו.   האדם אשר מסר מכתב זה לתובע 2, לא הובא בפנינו למתן עדות וזאת בניגוד להבאת מר פטום אשר העיד בנוגע להמצאת הזימון לשימוע בפני המליאה והכוונה לזימון שבוצע ב- 6.1.99.   בתאריך 6.1.99 הוצא לתובע 2 מכתב אשר כותרתו "מתן הזדמנות להשמיע טענותיך בפני מליאת המועצה" ואשר עליו חתום מר ג'מאל פטום, מזכיר המועצה ותוכנו הינו כי התובע 2 יוכל לממש את זכות השימוע בפני מליאת המועצה בישיבתה ב- 7.1.99 בשעה 19:30 או לחילופין הוא יכול למסור את טענותיו בכתב ואלה יובאו לעיון חברי המועצה. (עיין נספח 12 לנ/32).   בהתאם לעדותו של מר ג'מאל פטום הוא מסר הזמנה זו בביתו של התובע 2 ב- 6.1.99. מר ג'מאל פטום העיד בתצהירו (נ/30) כי בתאריך 6.1.99 מסר לידיו של התובע הזמנה לשימוע בפני המועצה וכי רשם על גבי העתק ההזמנה כי ביצע את המסירה.   מעדותו של מר ג'מאל פטום בפנינו, בחקירתו הנגדית (עמ' 72 לפרוטוקול) עולה כי ההזמנה לא נמסרה אישית לתובע 2 אשר לא היה בדירתו וכי ההזמנה נמסרה ב- 6.1.99 בשעות הערב לאביו של התובע 2.   נציין כי תמוה בעינינו מדוע מר פטום בתצהירו וכן ברישום על גבי נ/31 רשם כי מסר את ההזמנה לתובע בעוד שבפועל ההזמנה נמסרה לאביו של התובע וההסבר שנתן מר פטום (עמ' 73 שורות 4-3) יכול להיות הסבר מדוע לא המתין לתובע אולם אינו הסבר מדוע לא נרשמה העובדה הנכונה על גבי נ/31 ובתצהיר העד, מר פטום.   יחד עם זאת, משהעיד מר פטום את עדותו, ובמיוחד כאשר התקיימה לאחר מכן ישיבת הוכחות נוספת, והתובע 2 לא הביא את אביו על מנת שיסתור את האמור לעיל, הגענו למסקנה כי אכן ההזמנה נמסרה לאבי התובע 2 על מנת שימסור אותה לתובע, יום אחד בלבד לפני מועד הדיון במליאת המועצה בפיטורי התובע 2 התובע 2 בחר שלא להופיע בפני המליאה ואף לא שלח מכתב כלשהו ובו בקשה לדחות את השימוע למועד אחר מפאת קוצר הזמן בין המועד שבו קיבל את ההזמנה לבין מועד השימוע, וקבלת ההזמנה לשימוע בפני המועצה יום אחד בלבד לפני השימוע, אינה בבחינת מתן פרק זמן הגון וראוי לתובע 2 על מנת להתכונן לשימוע.   בכך שהתובע 2 לא הגיב על ההזמנה לשימוע בפני מליאת המועצה, "שיחק" התובע 2 לידיהם של המעונינים בפיטוריו.   עובד המועמד לפיטורין צריך לנהוג בתום לב ולא להתעלם מהזימון שקיבל, בכך שלא התייצב לשימוע בפני המליאה ואף לא ביקש את דחית השימוע, והטיל יהבו על כך שיוכל בעתיד לטעון כי נפלו פגמים בהחלטת הפיטורין ובזימונו לשימוע. הפסיקה בענין עובד הבוחר שלא להתייצב לישיבת ההנהלה בה ניתנה לו האפשרות להשמיע את גירסתו (פסק הדין ויססוסר) אוזכרה לעיל בעת הדיון בפיטורי התובע 1.   ו. מליאת המועצה זומנה לישיבה ליום 7.1.99 על מנת לדון בפיטורי התובע 2 ונושא הפיטורין הוזכר כסעיף 4 בסדר היום.   ההזמנה לחברי המועצה נושאת תאריך 3.1.99 ובה צויין כי חבר המועצה מוזמן לישיבת המועצה ב- 7.1.99 בשעה 19:00 וסעיף 4 על סדר היום היה פיטורי העובד נביל עאמר מעבודתו במועצה, סעיף 5 אשר על סדר היום היה מינוי מהנדס זמני למועצה, כאשר שם המהנדס שהוזכר הינו מוחמד מסרי.   מזכיר המועצה מר ג'מיל פטום העיד כי הוא ערך את ההזמנה נ/24 ואף ניסח אותה וההזמנה חולקה לחברי המועצה לביתם על ידי המזכיר ועל ידי מנהל העבודה, אברהים.   מר פטום העיד כי הוא מסר את ההזמנה נ/24 לראש המועצה, לשני הסגנים, לעו"ד נזאל ולגזבר מר עבדלכרים פטום וכל היתר חולק על ידי אברהים.   אותו אברהים שנטען כי חילק את ההזמנות לחברי המועצה, לא הובא למתן עדות בפנינו ולא ברור למי מבין חברי המועצה אכן חילק את ההזמנה לישיבה ב- 7.1.99 ובאיזה תאריך קיבל כל חבר מועצה את ההזמנה.   בחומר הראיות שבפנינו מצויה פניה של עו"ד נעים מוסא מ- 6.11.99 לדחית מועד הדיון בפני המועצה ב- 7.1.99 מאחר והמדובר בערב יום מנוחתם של חברי המועצה, מר סמי סחראן, מר יוסף סעיד, ומר עבדלגני ג'מאל.   ב- 7.1.99 נשלח מכתב התשובה של מר מטר, ראש המועצה, לעו"ד נעים מוסא הדוחה את בקשת חברי האופזיציה לדחות את מועד הדיון בנימוק כי אין מניעה לקביעת מועד ישיבה בערב יום המנוחה השבועית ואין מניעה לקיים ישיבות מועצה בימי חמישי בערב.   מר פטום אף העיד כי התקבלה בקשה לדחית מועד של ישיבת המועצה אלא שלטענתו הבקשה נתקבלה מעו"ד וראש המועצה החליט שלא לדחות את מועד הישיבה.   מר פטום נשאל לאחר מכן האם הוא מאשר כי יותר משליש מחברי המועצה ביקשו את דחית מועד הישיבה והשיב כי אינו זוכר, אם כי מתשובתו עולה בבירור כי היתה בקשה של חלק מחברי המועצה לדחית מועד הישיבה.   הנתבע 2, מר מטר, מעיד בתצהירו (סעיף 38 לנ/16) כי התובע 2 הוזמן להופיע בפני מליאת המועצה אולם בחר שלא התייצב לדיון וכי הוא - ראש המועצה, הציג בפתח ישיבת המועצה את עמדתו והביא את תשובות המבקש בהתאם לשימוע (והשימוע היה בהתייחס להשעיה ולא בהתייחס לפיטורין).   ראש המועצה אף הציג בפני המועצה את טענותיו בכתב כלפי המהנדס (נספחים כז' וכז' 1 לנ/16) ובסיפא של המסמך המתייחס לטענות ראש המועצה כלפי המהנדס - התובע 2, הצהיר ראש המועצה כי אין לו אמון במהנדס וכי בלא קשר להחלטות בבקשה לצו מניעה זמני ולהחלטות באשר להליך הפלילי, אין הוא יכול לעבוד עם המהנדס והוא מביע בו אי אמון.   מסיבה זו הוא ביקש את אישור המועצה לפיטורי המהנדס.   עולה מנוסח המכתב כי גם אם יסתבר שאין ממש בטענות כנגד התובע 2 הרי מנוי וגמור עם הנתבע 2 שלא לעבוד עימו .   מסקנתנו היא כי נפלו פגמים בהליך הפיטורין של התובע 2 אולם אין בהם כדי לאיין את פיטוריו.   ח. האם לאור הטענות כנגד התובע 2 היה צריך לפטרו בפיטורי משמעת בעוד שהוא פוטר בפועל בפיטורין על בסיס עילת אי התאמה.   התובע טוען כי עיקר הטענות נגדו הינן שביצע עבירות משמעת ו/או עבירות פליליות ועל כן היה צריך לפעול על פי הדין המשמעתי בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) בעוד שהנתבעים טוענים כי שיקולי משמעת אינם מייתרים את שיקולי אי ההתאמה לגבי החלטה על פיטורי עובד.   לעיתים עבירות משמעת ועילות "אי התאמה" כרוכות זו בזו.   בדב"ע לז/3/93 מדינת ישראל נ. יואל חנוכי, פד"ע ט' 14, בעמ' 21 נפסק לענין השאלה האם המדובר בפיטורין עקב אי התאמה או בפיטורין עקב הפרת משמעת:   "אשר יקבע במקרה זה הוא, מה היתה למעשה הסיבה לפיטורין: הבאו הפיטורין בשל עבירת משמעת... או שהם באו למעשה באמת ובתום לב בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו, ואותה אי התאמה אינה מוצאת את ביטויה בעבירות המשמעת."   בע"ע 173/99 חן אסתר נ. מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג' (100), 27 נדונו פיטוריה של מזכירה במחלקה נפרולוגית במרכז רפואי על שם שיבא אשר פוטרה בהליך פיטורין של אי התאמה וטענה כי למעשה הטענות כלפיה היו טענות המתאימות לפיטורין בהליך של פיטורי משמעת.   "משנתברר כי לכאורה נתקיימו במערערת "השנים" שמחד ניתן היה להעמידה לדין משמעתי ומאידך נטען לאי התאמה שלה לעבודה כי אז בהתאם ל"הלכת חנוכי", מה שיקבע במקרה זה הוא מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים, והאם היא בשל עבירת משמעת, או בשל כך שהמערערת נמצאה כלא מתאימה לעבודתה. על העובדה שנחשדה גם בביצוע עבירות משמעת לא תוכל המערערת להסתמך בבחינת "טוב לי כי יתום אני", כלשון "הלכת חנוכי" (ראה לעניין זה פסק הדין של השופטת ברק (כתוארה אז) בתב"ע (ירושלים) נב/3/600 דוד בן דיין - מדינת ישראל, עבודה אזורי כרך ב', 906). בהסתמך על מסכת הראיות כפי שנפרשה בפניו קבע בית הדין האזורי כי הסיבה לפיטורים היתה אי התאמתה של המערערת לעבודה, כפי שנתברר לאורך שנות עבודתה."   (ועיין גם ע"ע 300085/98 פאדיה חדד נ. עירית מעלות תרשיחא (בפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ).   בעניננו הרבה מהטענות כנגד התובע 2 הינן טענות שיש לסווגן כעבירות משמעת אולם קיימות טענות באשר לתיפקוד לקוי שאיננו בגדר עבירות משמעת ו/או עבירות פליליות כגון אי הערכה נכונה של עלויות בנית הקיר התומך אשר בעטין לא פורסם מכרז כחוק, העדר ציון תאריך על חשבונות של קבלנים, שאישר התובע 2, ענין אשר גורם לנתבע בעיתיות בעת תביעות נגדה כאשר עילת התביעה מבוססת על תשלום באיחור, ולא ניתן לברר מה מקור הבעיה ועוד.   את התלונות שהועלו כנגד התובע ניתן לראות בפירוט רב במכתבו של ראש המועצה (נספח כז' לנ/16) אשר מתמצת את שיקולי ראש המועצה לפיטורי התובע 2 וכאשר אלו הן הנקודות אשר הובאו בפני מליאת המועצה.   במכתב זה מוזכרים ארועים המהווים הפרת משמעת ו/או עבירה פלילית אולם מצויים מקרים רבים המצביעים על רשלנות נטענת של התובע 2 שיש בה כדי להצביע על אי התאמה לתפקידו בלא שרשלנות זו תהווה הפרת משמעת ו/או עבירה פלילית, ומעבר לדוגמאות בהערכה לא נכונה של כמויות בבנית הקיר התומך מופיעים מקרים של אי פיקוח ראוי על עבודות הקבלנים, בעיות בחשבונות, טעות בתיכנון בבנית הטריבונות של מגרש הכדורגל ועוד.   מחומר הראיות גם עולה כי יחסי האמון אשר אמורים לשרור בין ראש המועצה לבין מהנדס המועצה לא היו קיימים בין התובע 2 לבין הנתבע 2 לאור כל הפרשיות שאוזכרו בחומר הראיות.   בנסיבות אלה, אם כי לו רצתה הנתבעת לברר עד תום את כל הטענות כנגד התובע, היה עליה לפטרו בהליכי משמעת, הרי היו לה גם די נימוקים המאפשרים לה לפטרו בהליכי אי התאמה ואין התובע יכול להנות מכך שנחשד גם בביצוע עבירות משמעת ו/או עבירות פליליות על מנת לשלול את האפשרות מהנתבעת לפטרו בהליכי אי התאמה.   ט. ברצוננו לציין כי המצג שניסו הנתבעת ועדיה ליצור כאילו התובעים בתיק שבפנינו הם אלה שפעלו שלא כראוי ובניגוד למנהל ציבורי תקין והם בלבד, אינו עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שבפנינו, ומעבר לכך שלגבי התובע 1 אישור על שעות הנוספות נעשה בידיעה ובהסכמה של גורמים נוספים לרבות ראש המועצה הקודם והגזבר, הרי הגזבר אשר עבד גם כרואה חשבון במשרדו הפרטי וגם כגזבר המועצה המקומית, ניהל תיקים של תושבים מכפר נחף לרבות תיק של חברה שבבעלות ראש המועצה, ובכך לא פעל כראוי.   באשר ליועץ המשפטי, עו"ד נזאל, צרף עו"ד נזאל לעדותו את המסמכים 5-1 לנ/23 ומאחר ובסופה של בדיקה מסקנת מבקר משרד הפנים היתה כי לא זוהה ממצא יוצא דופן או חריג בהוצאה המשפטית של המועצה המקומית נחף, אין בידינו לקבל את האמור במכתבו של מר רכאד טפאש קצין המחוז שצורף לתצהיר התובע 2.   באשר לגזבר, אישר מר פטום בעדותו בפנינו כי יש לו משרד לראית חשבון אלא שלטענתו קיבל אישור ממליאת המועצה לעסוק בעבודות חוץ. (וספק רב אם הכוונה היתה לאשר לו לעסוק בתיקים פרטים של תושבי המועצה לרבות של ראש המועצה).   הגזבר אף השיב כי לא היתה התייחסות לנקודה שהועלתה במכתב משרד הפנים ולדבריו הוא מתכונן למצוא פתרון בסוגיה (עיין עמ' 77 לפרוטוקול).   מדוע מאז מכתב קצין המחוז ובמשך כשנתיים לא מצא לנכון הגזבר להתייחס לנקודה שהועלתה על ידי משרד הפנים, לא ברור לנו.   לענין זה הננו מפנים אף לעדותו של ראש המועצה בעמ' 23 לפרוטוקול המתומלל של ישיבת ה- 15.2.01 (אשר הוקלטה בשל שביתת הקלדניות) מעדות ראש המועצה הנוכחי, הנתבע 2 עולה כי הגזבר הינו רואה חשבון של בעלי עסקים המספקים חומרים למועצה המקומית. (ועיין גם בעדותו של עו"ד נזאל בעמ' 51 לפרוטוקול המתומלל מ- 15.2.01).   גם המהנדס אשר מונה במקום התובע, מר מוחמד מסרי, ואשר עבד קודם לכן אצל עומר זידאן, תמוה בעינינו שאישר חשבונות של עבודות שבוצעו על ידי אותו אדם שאצלו עבד כמהנדס.   אין באמור לעיל כדי להביאנו למסקנה שונה מזו אליה הגענו, אולם מן הראוי שהנתבעת והגזבר ידאגו לתיקון הענינים שאוזכרו לעיל, ומן הראוי שהמהנדס החדש לא יאשר חשבונות של עבודות שבוצעו על ידי אותו אדם אצלו עבד כמהנדס ובתקופה בה עבד בתפקיד זה.   י. האם היו מעורבים גם שיקולים שאינם ממין הענין, לרבות שיקולים פוליטים בפיטורי התובע 2?   ראש המועצה הקודם, מר סמי סרחאן, העיד בפנינו כי עוד בתקופת כהונתו ראה שהתובע 2 נרדף על ידי הגזבר והיועץ המשפטי והמדובר ביועץ משפטי שמונה בתקופת כהונתו של מר סרחאן.     מר סרחאן העיד:   "היה סכסוך אישי בין התובע מס' 2 לב"כ הנתבעים, על רקע זה שהתובע מספר 2 לא קידם לו ענין אישי, שינוי השטח הציבורי שהוא של מר אחמד נזאל שרשום על שם אביו." (עמ' 12 שורות 32-31 לפרוטוקול).   בהמשך העיד מר סרחאן:   "אותו הדבר גם הגזבר רצה מגרש." (עמ' 13 שורה 1 לפרוטוקול).   מר סרחאן אף העיד כי הגזבר והיועץ המשפטי פנו אליו לפטר את התובע 2 משום שגבה כספים שלא כחוק על תיק שלא עשה בו מאומה והם אמרו לו לפטר את התובע 2 ובתמורה לכך יקבל 500 קולות בבחירות.   גם באשר לכעסים שהיו לנתבע 2 כנגד המהנדס הסביר מר סרחאן את מקורם (עיין עמ' 13 שורות 9-7 לפרוטוקול) ואף מר סעיד יוסף שהיה סגן ראש המועצה בקדנציה הקודמת העיד כי העימות בין הנתבע 2 לתובע 2 החל בתקופה בה סללו כביש במועצה אשר עבר ליד ביתו של נתבע 2 ועל רק זה היה עימות. (עיין עמ' 16 שורות 28-23 לפרוטוקול).   מחומר הראיות אף עולה כי עו"ד נזאל, היועץ המשפטי של הנתבעת, לא היה ניטרלי בבחירות אלא תמך במועמדותו של הנתבע 2 ועבד עבורו. (עיין לענין זה בעדותו של מר עבדלחכים מוחמד בעמ' 15 שורות 29-28 לפרוטוקול וכן בעדותו של מר סעיד יוסף בעמ' 17 שורה 16 לפרוטוקול, ובעדותו של מר שבאט חאלד בעמ' 28 שורה 19 לפרוטוקול).   יחד עם זאת והגם שמחומר הראיות עולה ששני התובעים שפוטרו תמכו בראש המועצה הקודם, כי לראש המועצה החדש, ליועץ המשפטי ולגזבר היו משקעים אישים כנגד התובע 2, הרי היו סיבות נוספות לפיטורי התובע 2 ולא רק הטענות שמקורן בסכסוך אישי שאינו רלונטי כשיקול לפיטוריו.   נציין כי קיימים עובדים נוספים במועצה, ומספרם אינו מבוטל, אשר תמכו בראש המועצה הקודם מר סמי סרחאן ונשארו לעבוד בתפקידיהם, ואף עדי התובעים אישרו ענין זה. (עיין לדוגמא בעדותו של מר סרחאן בעמ' 24 סיפא לפרוטוקול, בעדותו של מר סעיד יוסף בעמ' 18 שורות 23-22 לפרוטוקול ועוד). נציין כי גם מעדותו של מר שבאט חאלד, עד התובעים, עולה כי עו"ד נזאל, היועץ המשפטי של הנתבעת, סבר שיש לפטר את התובע 2 בשל שחיתות וכי בשל העובדה שהתובע 2 לא פוטר הוא תמך בנתבע 2 ולא בראש המועצה הקודם.   נראה מחומר הראיות כי היועץ המשפטי אכן סבר שהתובע 2 עשה מעשים שלא יעשו ורצונו של היועץ המשפטי בפיטורי התובע 2 לא נבע אך ורק מאיזשהו סכסוך אישי או מכעס אישי אלא משום שאכן סבר כי קיימת בעיה בתיפקודו של המהנדס ולדעתו של היועץ המשפטי המדובר היה בשחיתות, ולשיקולים ענינים חברו גם כעסים אישים כנגד התובע 2.   ברור במקרה שבפנינו, כמו בע"ע 300258/97 יהודית חנן נ. המועצה המקומית מנחמיה (פסק הדין מ- 28.2.02) כי ראש המועצה החדש - הנתבע 2, ביקש לפטר את התובע 2 עוד בטרם מונה.   לו היו ננקטים הליכים משמעתים בפני בית הדין למשמעת, יתכן ולתובע 2 היה ניתן יומו על מנת לנסות ולהוכיח כי הטענות החמורות נגדו אין בהן ממש, והמדובר היה באפשרות של ממש לטעון את טענותיו בניגוד לשימוע לפני השעיתו, שהתרשמנו שלא היה מלא.   יחד עם זאת מסקנתנו מכלל חומר הראיות שבפנינו הינה כי לא שוכנענו שפיטורי התובע 2 היו אך ורק בשל התנכלות פוליטית של הנתבע 2 ו/או היועץ המשפטי ו/או גזבר המועצה, וכי היו די סיבות לפיטוריו גם בלא העימותים הפוליטים או הסכסוכים על רקע אישי, אולם אלה תרמו ואף יותר מאשר אצל התובע 1, לאופן בו פוטר התובע, לכך שההזמנה לשימוע בפני המועצה נמסרה לו בדקה ה- 90 (יום לפני הדיון שנקבע) לכך שלא היתה נכונות לדחות את ישיבת המועצה למועד אחר משביקשו זאת חברי האופזיציה ועוד.   באשר לאי דחית ישיבת המועצה אשר התקיימה ביום חמישי בערב, למרות שחברי האופזיציה ביקשו זאת, נציין כי הגם שהננו סבורים שההחלטה שלא לדחות את מועד הדיון היתה שגויה וניתן היה להתחשב בבקשה, הרי קיומה של הישיבה במועד בו קוימה אין בו משום הפרה של הוראות דין אשר השלכותיה הינן קביעה כי הישיבה וכל החלטה שנתקבלה בה הינן בלתי חוקיות ובטלות.   גם אם היינו מגיעים למסקנה כי הישיבה היתה במועד אסור על פי דין, איננו סבורים כי מסקנה זו היתה מביאה אותנו לקביעה שיש בכך כדי לאיין את הליך הפיטורין. (במאמר מוסגר נציין כי גם אילו היו מגיעים שלושת חברי האופזיציה שביקשו את הדחיה לישיבת המועצה והיו מצביעים כנגד פיטורי התובע 2, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה).   יא. נציין כי במכלול השיקולים בתיק זה יש לקחת בחשבון גם את הזמן הרב שחלף מאז פיטורי התובע 2 ועד למועד מתן פסק הדין (כשלוש ורבע שנים) כאשר המותב אשר שמע את התיק העיקרי הינו מותב שונה מהמותב שדן בסעד הזמני, ויתכן ולו היינו דנים בתיק בשלב הסעד הזמני, היינו מגיעים למסקנה כי יש להחזיר את ענינו של התובע 2 לעריכת שימוע ראוי.   שיקול נוסף הינו כי אין המדובר בעובד שהקשר בינו ובין ראש המועצה מרוחק אלא במהנדס המועצה שצריך להיות בקשר הדוק עם ראש המועצה ולעבוד בתיאום עמו (לענין המשקל של סעיף 3 (2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970) וכן שלפחות לכאורה באשר לחלק מהטענות כלפי התובע 2 יש ממש וגם אם אין המדובר בעבירות פליליות, יתכן והמדובר בביצוע עבודה באופן בלתי ראוי.   בקרב שופטי בית הדין הארצי קיימת מחלוקת האם הסעד הטבעי במקרה של פיטורין שלא כדין הינו סעד האכיפה או סעד הפיצויים.   גם כב' סגנית הנשיא, השופטת ברק, אשר עמדתה הינה כי כאשר המדובר בפיטורין על רקע פוליטי אשר נעשו שלא כדין, דרך המלך הינה לאכוף יחסי עובד מעביד, איננה נוקטת בסעד זה כאשר חולף זמן רב מאז מועד הפיטורין ועד למועד קבלת ההחלטה.   בנסיבות כאלה הסעד הראוי הינו פיצוי שנפסק לאותו עובד שפוטר ואשר בפיטוריו היו מעורבים שיקולים פוליטים.   כב' הנשיא אדלר הביע עמדתו כי דרך המלך הינה במתן פיצוי כספי ורק במקרים חריגים יש להעניק את סעד האכיפה כאשר הפיצוי המירבי על פיטורין שלא כדין מגיע לכדי סכום השווה לשכר שנה אחת, וכמובן שמתן פיצוי כזה תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה.   עיין לענין זה בפסק הדין בענין יהודית חנן נ. המועצה המקומית מנחמיה אשר אוזכר לעיל.   הנשיא אדלר אף התייחס לכך כי בסופו של דבר כספי הפיצויים הנפסקים, נפסקים כלפי המועצה דהיינו נופלים על שכם הציבור ולא רק ראש המועצה אשר פעל שלא כדין הוא זה אשר נושא באופן אישי בתשלום הפיצויים.   גם בע"ע 300053/96 אסנת ניתאי נ. בית התפוצות ואח' (פסק הדין מ- 24.4.02) נפסקו על ידי בית הדין הארצי פיצויים למערערת שפוטרה שלא כדין ולא נאכפו יחסי עובד ומעביד.   בעניננו, מעבר לכך שחלפו למעלה מ- 3 שנים ממועד פיטורי התובע, לא הצהירה המועצה את הצהרת "גור אריה" באשר למשרתו של התובע 2. לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע 2 פיצויים בגין פגמים אשר נפלו בהליך הפיטורין ואשר נראה כי מקורם בשיקולים פוליטים, וזאת בסך של 30,000 ₪.   9. לאור כל האמור לעיל תביעותיהם של שני התובעים לאכיפת יחסי עובד ומעביד ולהחזרתם לעבודה נדחות והוא הדין באשר לתביעותיהם לקבלת שכר לתקופה מ- 1.99 ואילך.   באשר לשני התובעים שוכנענו כי מינוים היה פגום ובניגוד להוראות הדין וכי היו נימוקים רלונטים לפיטוריהם.   יחד עם זאת, מצאנו לנכון לפסוק פיצויים לשני התובעים באשר לאופן בו פוטרו ומאחר והגענו למסקנה כי נפלו פגמים בהליכי הפיטורין אשר נבעו, בין היתר, מהמהירות בה היה מעונין הנתבע 2 לפטרם, בין היתר גם משיקולים פוליטים.   גם עובד שיש מקום לפטרו משיקולים רלונטים זכאי שהפיטורין יעשו באופן הולם לא רק בשל הוראות החוק אלא גם מכח התנהגות ראויה בין בני אנוש.   על אופן הפיטורין של שני התובעים בתיק שבפנינו ניתן לומר כי "החפזון מהשטן" ("אלעג'לה מן אשטין") וכי לו היו הנתבע 2 ויתר הגורמים המוסמכים של הנתבעת 1 פועלים מתוך שיקול דעת ראוי ולא בחפזון, היה ניתן למנוע את הפגמים שנפלו בהליך הפיטורין, כולם או חלקם.   הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.   ברצוננו לציין כי אופן התנסחות ב"כ התובע בסיכומיו אינו הולם גם אם חלק מהטענות כלפי הנתבעים נכונות, ואף טענות נכונות יכולות להיות מנוסחות באופן אחר. מנגד הנתבעים השתדלו בסיכומיהם להתייחס ענינית לטענות שהועלו על ידי הצדדים. 10. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.   ניתן היום כ"ג באייר, תשס"ב (5 במאי 2002) בהעדר הצדדים.   נציג ציבורמר קידר   נציג ציבורמר וינר   שופטתעפרה ורבנר  מועצות מקומיותצוויםצו (חקיקה)