אישור תביעה לסעד צו עשה כתביעה ייצוגית השופט ע' גרשון 1. (א) המשיבה (להלן - חברת החשמל) עוסקת בייצור חשמל ובאספקתו ללקוחותיה. (ב) כיום פועלת חברת החשמל על-פי חוק משק החשמל תשנ"ו1996-. ברם, בתקופה הרלוונטית להליכים שלפניי היא פעלה על-פי זיכיון מכוח פקודת זכיונות חשמל, 1927 (להלן - הזיכיון). (ג) בסעיף 25 לזיכיון נקבעה זכותה של חברת החשמל להתקין בכל עת, בכפוף לאישור השר שמשרדו מופקד על נושא החשמל, תקנות שעל צרכני החשמל לקיים. (ד) מכוח סעיף 25 לזיכיון התקינה חברת החשמל כללים להספקת חשמל לצרכנים, כללים ששונו מעת לעת. הכללים הרלוונטיים לתקופה נושא ההליכים שלפניי פורסמו ביום 4.2.1988 בי"פ תשמ"ח מס' 3524, 735 ב"הודעה בדבר אישור הארכת תקפם של כללים לאספקת חשמל לצרכנים" (להלן - הכללים). בכללים צוין כי תוקפם עד ליום 6.11.1990. בי"פ תשנ"א מס' 3901, 3050, הוארך תוקפם של הכללים הנ"ל עד ליום 5.3.1996. בסעיפים 10 ו11- לכללים נקבע לאמור: "10. תעריפים מחירי החשמל שהחברה תספקו וחיוב המונים, ציוד מדידה ומכשירים אחרים יהיו לפי אותם תעריפים שיקבעו מזמן לזמן ע"י החברה באישורו של שר האנרגיה והתשתית. הצרכן ישלם במלואם את כל החיובים הקבועים שבתעריפים (להבדיל ממחיר הקילווט-שעה) גם אם לא צרך חשמל בתקופה שעבורה חוייב. 11. חשבונות ותשלומים (א) 1. כל הסכומים המגיעים לחברה מן הצרכן בגין הספקת החשמל מצטברים מיום ליום, אולם חשבונות בעבורם יוגשו בדרך כלל אחת לחודש או אחת לחודשיים, אלא אם כן תחליט החברה אחרת ותודיע על כך לצרכן בהודעה אישית או בהודעה בעתונות. התקופה לגביה יוגש החשבון תקרא להלן 'תקופת החשבון'. 2. ... (ב) הצרכן חייב לשלם את המגיע ממנו לפי חשבונות החברה במשרדיה או בכל מקום אחר שעליו תודיע החברה מזמן לזמן, תוך עשרה ימים... (ג) לא סולק חשבון בגין הספקת חשמל או בגין שרותים או עבודות אחרים... תוך התקופה שנקבעה לסילוקם או לכיבודם, תהיה החברה רשאית להטיל על הצרכן החייב תשלום דמי גביה או ריבית פיגורים ודמי טיפול בשיעורים הקבועים בתוספת לכללים אלה, אולם החברה תהיה רשאית לגבות בגין תקופת פיגור שאינה עולה על 60 יום דמי גביה בלבד ובגין יתרת תקופת הפיגורים ריבית פיגורים. ...". (ה) המבקש הינו סוחר שלו בית עסק "הצורך חשמל בכמויות גדולות". המבקש, באמצעות בא-כוחו המלומד עורך-דין מיכאל מאירסון, הגיש לבית-משפט זה את התובענה שבתיק אזרחי 1222/95, ובה טען כי חברת החשמל גבתה ממנו ריבית פיגורים בלתי חוקית בגין חשבונות ששולמו על-ידיו באיחור. זאת, עקב כך שחברת החשמל חישבה את ריבית הפיגורים כאילו שנה היא בת 360 יום במקום 365 יום. כן טען המבקש שחברת החשמל גבתה ממנו ריבית פיגורים בלתי חוקית על סכומי מס ערך מוסף שהמבקש היה צריך לשלם לה ואשר טרם קמה לה החובה לשלמם לשלטונות המס ואשר בפועל אכן טרם שולמו על-ידיה לשלטונות המס. המבקש טען כי רוב חשבונות החשמל שלו, במשך השנים, שולמו באיחור. לפי חשבונו, טען, גבתה חברת החשמל ממנו, מאז יום 1.9.1988 ריבית פיגורים בלתי חוקית כאמור, בסכום כולל (משוערך ליום הגשת התביעה) של 1,050 ש"ח. על שום כך עתר המבקש לחייב את חברת החשמל לשלם לו את הסכום האמור. כן עתר המבקש להצהיר, "במסגרת של תביעה ייצוגית", כי - "הנתבעת גבתה מלקוחותיה, המיוצגים על ידי התובע בתביעה הייצוגית, ריבית פיגורים בלתי חוקית, בכך שחישבה את ריבית הפיגורים המגיעה לה בחשבונותיהם, כאילו שנה היא בת 360 יום ולא 365 יום, ובכך שגבתה ריבית פיגורים על סכומים של מע"מ, ביחס לתקופות שבהן לא היתה זכאית לגבות על סכומי מס הערך המוסף, ריבית פיגורים, כיוון שטרם שילמה את סכום מס הערך המוסף לשלטונות המס. כן יתבקש כב' ביהמ"ש, במסגרת של תביעה ייצוגית, לצוות על הנתבעת להימנע מלחשב ריבית פיגורים ללקוחותיה על בסיס שנה בת 360 יום, ולחשבה על בסיס שנה בת 365 יום, ולהימנע מלחשב ריבית פיגורים על סכומי מס הערך המוסף, בחשבונות החשמל של לקוחותיה, שלא שולמו במועדם, ביחס לתקופה שבין היום המיועד לתשלום החשבון ועד ליום ה15- בחודש, הקרוב ליום בחודש הנקוב בחשבון החשמל כתאריך ועד לתשלום החשבון. לחילופין יתבקש כב' ביהמ"ש לתת כל סעד שימצא לנכון ולצודק בנסיבות העניין. כן יתבקש כב' ביהמ"ש לחייב את הנתבעת בשכ"ט עו"ד ומע"מ עליו בהתאם להיקף הסכום בקירוב שבו עוסקת התביעה הייצוגית, ובהתחשב באמור בתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-". (ו) יחד עם התביעה שבתיק אזרחי 1222/95 הגיש המבקש גם בקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית (המ' 3294/95). הדיון בבקשה זו נדחה פעם אחר פעם הן בשל בקשות לתיקון התובענה שבתיק אזרחי 1222/95 (המ' 4046/95 והמ' 701/96), הן בשל בקשה לצירוף מדינת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה כמשיבים נוספים (המ' 3374/98) והן בשל בקשות דחייה שונות שהוגשו על-ידי באי-כוח הצדדים. עוד הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית תלויה ועומדת הגישה חברת החשמל בקשה לסילוק הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית על הסף (המ' 3082/98). המבקש הגיב בכתב לבקשה שבהמ' 3082/98. לאחר ששמעתי את טענותיהם של באי-כוח הצדדים, ניתנת בזה החלטתי הן לעניין המ' 3294/95 (הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית) והן לעניין המ' 3082/98 (הבקשה לסילוק הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית על הסף). 2. דיון: הבקשה לסילוק על הסף (א) כשלעצמי אני סבור כי אין ולא הייתה כל הצדקה להגשת בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית. (ב) יסוד מוסד בשיטת משפטנו הוא שכל אדם זכאי לפנות לבית-המשפט ולשטוח בפניו את טענותיו ועתירותיו ללא כל הגבלה מראש. תקנות סדרי הדין מאפשרות לכל אדם להגיש תביעה רגילה בכל עת שיחפוץ ובלבד שישלם את האגרה שנקבעה להליך שבו חפץ. ברם, שונה המצב לעניין הגשתה של תובענה ייצוגית. זאת, לא בשל טעמים טכניים, כי אם בשל אופייה ומהותה המיוחדים, ומשום שהליך התביעה הייצוגית הינו הליך יוצא דופן: "11. התובענה הייצוגית היא הליך יוצא דופן, החורג מהתלם הרגיל של בירור מחלוקות בבית המשפט. חריגה זו יכול שתביא לקיפוח זכויותיהם של תובעים, של נתבעים או של שניהם... לתובענה הייצוגית משמעות כלכלית וחברתית גדולה ביותר. היא נועדה לאפשר לאדם אחד או לקבוצת אנשים, שנזקו של כל אחד מהם קטן יחסית, לתבוע בשם כל הנפגעים האנונימיים שסכום תביעתם הכולל גבוה ביותר נוכח ריבוי מספרם. פסק הדין בתובענה כזו מהווה מעשה בית דין לגבי הנמנים על הקבוצה (שאינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה). יש בה כדי להגן על אינטרס היחיד שנפגע ואינו טורח להגיש תביעה; יש בה אינטרס ציבורי לאכיפת הוראות החוק שבגדרו באה התובענה הייצוגית; יש לה ערך מרתיע מפני הפרת החוק; ...יש בה חיסכון במשאבים ומניעת ריבוי תביעות. עם זאת; ...טמון בה פוטנציאל של פגיעה ביחידי הקבוצה, בנתבעים ובמשק כולו עקב ניצול לרעה של מכשיר זה על ידי קנוניה, הגשת תביעות מנימוקי סחיטה והשתלטות ולחץ לפשרה גם כשאינה ראויה, כאשר הנתבע מוכן לה כדי להימנע מהתדיינות מתישה ויקרה גם אם חסרת סיכוי היא". (דברי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן בעניין ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח' (להלן - עניין מגן וקשת [1]), בעמ' 323-322. אכן, פסק-הדין ניתן בהקשר לתובענה ייצוגית לפי פרק ט' לחוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-, בעוד שהבקשה שלפניי מתבססת על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן - התקנות) אך ללא ספק יפים הדברים גם לכאן). (ג) במקרה שלפניי עותר המבקש להתיר לו הגשתה של תביעה ייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות. תקנה זו קובעת לאמור: (ב) כל מי שמיוצג בתובענה כאמור בתקנת משנה (א) רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לעשותו בעל דין בה". אחד מטעם כל המעונינים הנה-כי-כן, הן על שום לשונה של תקנה 29 והן על שום אופייה המיוחד של התובענה הייצוגית, זקוק המבקש להגיש תביעה ייצוגית לקבל את ברכתו של בית-המשפט תחילה. שאם לא יעשה כן, לא יוכל "לייצג" את קבוצת האנשים הנפגעים שאותה הוא מבקש לייצג. (ד) פסק-הדין המנחה שבו פורשה תקנה 29 הוא פסק-הדין בעניין ע"א 79/69, 86 פרנקישה פלצאינדוסטרי מרקלה ושות' ואח' נ' רבינוביץ ואח' וערעור שכנגד (להלן - פרשת פרנקישה [2]). בפרשת פרנקישה [2] היה מדובר במעשה מירמה רב היקף שבו קיבלו המשיבים מאת המערערים וכל יתר הנושים (שמניין כולם יחדיו היה 43), בסדרת עיסקאות, סחורות במירמה ולא שילמו תמורתן. התובעים ביקשו מבית-המשפט המחוזי להרשות להם לייצג בתובענה את כל 43 המעוניינים. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה בתנאי "שתוגש תביעה מתוקנת תוך 30 יום ותשולם האגרה כהלכה". התובעים ערערו בפני בית-המשפט העליון על קביעתו של התנאי הנ"ל. סיפור המעשה תואר בלשונו הציורית של כבוד מ"מ הנשיא זילברג כהאי לישנא: "ירדו יורדים מישראל לגרמניה, רשמו פירמות מסחריות, הזמינו בהקפה פרוות בשווי של מיליוני מרקים, ולאחר מכן מכרו בחשאי את הפרוות, הוציאו כספם מן הבנקים, ויברחו לישראל. המערערים הם רק חלק קטן ממוכרי הפרוות, ישנם עוד כ40- נושים שרומו כמותם, ואם יצטרכו להצטרף כתובעים נוספים על פי תקנה 19 [לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג1963- - ע' ג'], ייצאו וידם על ראשם, כי אגרת התביעות בלבד תעלה בהרבה על השלל שאפשר עוד להציל באמצעות התביעה" (שם, בעמ' 650). לאור נסיבות העניין שנדון בפרשת פרנקישה [2] לא הסתיר כבוד השופט זילברג את אהדתו לתובעים ואף הביע את דעתו כי "מן הראוי היה איפוא שלא לנעול דלת בפני המערערים ולאפשר להם להגיש תביעה ייצוגית". ברם, למרות זאת, הגיע גם הוא למסקנה כי - "...דא עקא, שהסעד האמור בתקנה 29 אינו הולם את מעשי הרמאות המרובים שנעשו, לפי הנטען, במקרה שלפנינו, כי לא לכך נוצר הסעד המדובר...". בית-המשפט העליון דחה את ערעורם של התובעים בפרשת פרנקישה [2] וקבע הלכה לפיה אדם יכול לתבוע בתובענה ייצוגית רק אם יעמוד בשלושה תנאים מצטברים אלה: (1) כי הוא תובע סעד המשותף לו ולתובעים שהוא מתיימר לייצג; (2) כי תביעתו מעוגנת באותם מעשים ועיסקאות כמו תביעות התובעים שאותם הוא מתיימר לייצג; (3) כי תביעתו מעוררת שאלה של עובדה או של חוק המצריכה את הכרעתו של בית-המשפט המשותפת גם לתביעת התובעים האחרים. בית-המשפט העליון, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) ח' כהן, פסק כי - "הטענה היא שבסדרת עיסקאות שנעשו כולן במתכונת אחת, קיבלו המשיבים מאת המערערים וכל יתר הנושים סחורות במרמה ולא שילמו תמורתם. כל אחד מן המערערים והנושים ההם זכאי, לטענתו, לפסק דין נגד המשיבים על סכום מחירה או ערכה של אותה הסחורה אשר נתקבלה ממנו; ופשיטא שהסכומים האלה שונים הם לגבי כל נושה ונושה - הכל לפי טיבה וכמותה של הסחורה שהוצאה מידיו. פסק דין שיינתן לתשלום סכום פלוני לטובת ראובן, לא יועיל לשמעון במאומה: הלה זקוק לפסק דין אחר, לתשלום סכום פלמוני המגיע לו. ייתכן והמצב היה שונה אילולא תבעו המערערים את סכומי הכסף המגיעים להם: אילו תבעו, למשל, פסק הצהרתי שסדרת העיסקאות כולה נעשתה תוך כדי תרמית, כי אז ייתכן והיה מקום להרשות להם לתבוע בתביעה ייצוגית - שלגבי סעד הצהרתי שכזה עניינם של כל 'המעוניינים' שווה הוא וזהה. מה שאין כן כשהסעד המגיע לכל אחד מן 'המעוניינים' אינו זהה אלא שונה, וכשהעילה לתביעת סעד זה אינה תרמית אחת שהפילה קורבנות רבים, אלא עיסקה מיוחדת ומסויימת שנעשתה עם תובע פלוני בלבד. הלכה פסוקה היא שאין מרשים תביעה ייצוגית לגבי תביעת פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל הפרת אותו חוזה... ולא לגבי תביעות פיצויים המגיעים לתובעים שונים, אפילו תובעים כולם בשל נזק שנגרם להם על ידי אותה העוולה... אילולא תבעו פיצויים (על נזקים אשר הם, מטבע הדברים, שונים במידתם, מתובע לתובע), אלא תבעו, למשל, צו מניעה, אשר הוא מטבע ברייתו, פועל לטובת כל הניזוקים כולם במידה שווה, כי אז תהא התביעה הייצוגית כשרה..." (פרשת פרנקישה [2], בעמ' 649-648). במאמרו "תביעת-ייצוג-קבוצתית - מה ועל שום מה?" [9], סיכם פרופ' ס' גולדשטיין את מצב הדין בישראל כדלקמן: "...לפי פסק הדין הזה מוגבל השימוש בתקנה 29 בדרך כלל למקרים שבהם לכל המעוניינים יש 'עניין זהה' (או עניין משותף) ו'ייתכן' שאפשר להגיש תביעת-ייצוג-קבוצתית לפי תקנה 29 גם על מנת להשיג פסק דין הצהרתי או צו מניעה, היינו, תביעות שלגביהן הסעד המבוקש זהה לכל אחד מן המעוניינים. אבל בשום פנים ואופן אין להגיש תביעת-ייצוג-קבוצתית לפי תקנה 29 במקרה הנובע מסדרת מעשים שלגביהם הסעד המבוקש הוא פיצוי נזק שונה שנגרם לכל אחד מן המעוניינים בנפרד" (שם, בעמ' 434). שאלת פירושה של תקנה 29 שב ונדון בפסקי-דין אחדים של בתי-המשפט המחוזיים, אך הילכת פרנקישה [2] עודנה בעינה: בית-המשפט העליון טרם הוציא מתחת ידו הלכה חדשה ועדכנית לעניין פירוש התקנה, למרות שלמן פסיקתה עברו שנים רבות, ולמרות שבינתיים הסדיר המחוקק בחקיקה את התביעה הייצוגית בנושאים ספציפיים אחדים. השימוש בתקנה 29 הוא נדיר יחסית: ראו בספרו של הנשיא המנוח ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [8], בעמ' 123. (ה) על שום כך לא היה מקום להגיש בקשה לסילוק הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות. זאת, משום שהדיון בבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית הינו, ממילא, הליך סף: שאם המבקש לא יעבור אותו, ממילא לא יוכל להיכנס להיכלה של התביעה הייצוגית ולא יינתן לו "לייצג" את קבוצת "המעוניינים" כאמור בתקנה 29. ואם כך, מה טעם ומה תועלת יש בהליך סף נוסף? ואם לא די בכך, הנה, עיון בבקשתה של חברת החשמל לסילוק על הסף מלמד שבעיקרו של דבר חזרה החברה על אותן טענות שהעלתה במסגרת תגובתה לבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. נראה לי, על-כן, כי בשל הטעמים האמורים לעיל מן הדין לדחות את הבקשה לסילוק על הסף (המ' 3082/98) אף מבלי להיכנס לדיון בטענות גופן. טענותיה של חברת החשמל תבוררנה ממילא במסגרת הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית (המ' 3294/95). 3. התייצבות היועץ המשפטי לממשלה חברת החשמל הגישה לבית-המשפט את הבקשה שבהמ' 3374/98 ובה עתרה לצירופם של מדינת ישראל/משרד התשתיות הלאומיות והיועץ המשפטי לממשלה כמשיבים נוספים בבקשה שבהמ' 3294/95. סמוך לאחר הגשת הבקשה הוריתי להעבירה לתגובתו של בא-כוח המבקש. ואולם, עוד בטרם ניתנה החלטה אם להיעתר לבקשה לצירופם של מדינת ישראל/משרד התשתיות הלאומיות והיועץ המשפטי לממשלה כמשיבים אם לאו, הגיש בא-כוחו המלומד של היועץ המשפטי לממשלה, עורך-דין איתן לדרר מפרקליטות מחוז חיפה, תגובה מפורטת ומנומקת לבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. כאן המקום לציין כי במקביל לתובענה שבתיק אזרחי 1222/95 הגיש עורך-דין מאירסון תובענה נוספת כנגד חברת החשמל, הכוונה היא לת"א 1205/95 רחל מאירסון נ' חברת החשמל (בתביעה זו מדובר על עילה שונה מזו הנדונה בהליך הנוכחי). גם לגבי התביעה שבת"א 1205/95 הוגשה בקשה לאישורה כתביעה ייצוגית וגם שם הגישה חברת החשמל בקשה לצירוף מדינת ישראל/משרד התשתיות הלאומיות והיועץ המשפטי לממשלה כמשיבים לבקשה (המ' 576/98). במסגרת המ' 576/98 אכן הוחלט על צירוף מדינת ישראל/משרד התשתיות הלאומיות והיועץ המשפטי לממשלה כמשיבים לבקשה. על-פי סעיף 2 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] רשאי היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בכל הליך אם "ראה" כי "זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או עניין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך פלוני שלפני בית משפט...". על שום כך, אני רואה בהגשת תגובתו של בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לגוף הבקשה, למרות שטרם ניתנה החלטה בדבר צירופם של בעלי-הדין האמורים, החלטה של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך שלפניי. 4. דיון: האם המבקש הצביע על קיומה של עילת תביעה? (א) למותר לציין שתנאי ראשון לאישורה של תביעה כתביעה ייצוגית הוא שהמבקש-התובע יצביע על כך שיש בידו עילת תביעה כנגד הנתבע/ת. שאם לא כן, לא זו בלבד שאין כל הצדקה לאישור תביעתו כתביעה ייצוגית, אלא שיש לסלק את תביעתו על הסף. (ב) חברת החשמל, באמצעות באי-כוחה המלומדים, עורכי-הדין משה ליפשיץ, בתיה חיימוב-רומן ודרור טימור, טענו, בין היתר, כי תביעתו של המבקש "משוללת כל יסוד ועילה" וכי - "אף בהנחה שטענות התובע בדבר אופן חישוב הריבית נכונות מבחינה עובדתית, הרי שהתובע אינו מראה, ולו ברמז, מדוע המדובר בחיוב שלא כדין. חברת החשמל תטען, כי אופן חישוב ריבית הפיגורים הנעשה על ידיה הינו כדין ועולה בקנה אחד עם הוראות כל דין, ועם המקובל והנהוג לעניין זה במשק ובכלכלה בישראל ואף מחוצה לה". ובמקום אחר טענו באי-כוח חברת החשמל - "חברת החשמל תראה כי שיטת חישוב ריבית הפיגורים הנהוגה על ידיה הינה שיטה נהוגה ומקובלת מזה שנים רבות, הן בארץ והן בעולם, ולפיכך אין מאחורי התובענה דנן ולא כלום". ובא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, עורך-דין לדרר, טען לאמור: "11. ההסדר נשוא תובענה זו הינו... רכיב אחד במכלול ההסדרים לעניין תשלומי הצרכנים לחברת החשמל. 12. הסדר זה, לרבות חישוב הריבית על בסיס 360 ימים בשנה, נעשה על דעתה של הרשות השלטונית, מינהל החשמל שבמשרד האנרגיה (ולימים במשרד התשתיות הלאומיות). 13. חברת החשמל... לא קבעה את מחיר השירות ותנאי התשלום בעצמה, אלא נדרשה לאישורה של הרשות. ... הסדר זה מגלם לתוכו מידת פיקוח ניכרת של הרשויות על פעולתו של בעל הזכיון, בעל המונופולין. ... ההגנה על האינטרסים של לקוחות חברת החשמל נעשית ע"י התערבות מסיבית של המחוקק ושל הרשויות בתנאי אספקת השירות ובמחירו. למעשה, קביעתם של תנאים אלו הוצאה לחלוטין מתחום היחסים שבין חברת החשמל לצרכני החשמל, והם נקבעים תוך התערבות הרשויות. הרשות היא שמאשרת את ההסדרים, לרבות בעניין נשוא תובענה זו". (ג) אין בידי לקבל את טענותיהם של בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה ושל באי-כוח חברת החשמל. (ד) לעניין הטענה כי שיטת החישוב האמורה נהוגה ומקובלת "מזה שנים רבות" "הן בארץ והן בעולם" - אין לי אלא לומר כי גם אם נהגו כאמור הן בארץ והן בעולם (ולמותר לציין כי אינני קובע כל מימצא בעניין זה) ואף אם הדבר נעשה במשך שנים רבות, אין בכך כדי להכשיר את דרך החישוב הפסולה המקפחת את החייבים בתשלום החשבונות. על שום כך, גם אם כך נהגו במשך שנים, הגיעה העת להפסיק דרך חישוב זו שאינה נכונה, אינה צודקת ואינה תואמת את המציאות. (ה) אכן, הכללים הנ"ל אושרו בידי שר האנרגיה והתשתית. ברם, סבורני כי מן הדין להבחין בין שני עניינים שונים: היינו, בין עניין תעריפי השירות, ועצם הזכות לגבות ריבית פיגורים בגין אי-פירעון התשלומים במועד (נושאים המוסדרים בכללים שזכו לברכתו של השר), לבין עניין אופן חישוב ריבית הפיגורים. בעניין אחרון זה הכללים שותקים: לא נאמר בהם דבר וחצי דבר באשר לאופן חישוב ריבית הפיגורים. מכאן שלא היה מקום לומר כי "הסדר זה, לרבות חישוב הריבית על בסיס 360 ימים בשנה, נעשה על דעתה של הרשות השלטונית...". (ו) זאת ואף זאת: גם אם תאמר כי השר המופקד על נושא החשמל אכן אישר, במסמך אחר (שלא הוצג בפניי), את דרך חישוב הריבית על בסיס 360 ימים בשנה, אף אני אשיבך שאם כך נעשה הרי שאין באישור האמור כדי להועיל לחברת החשמל בהיותו פעולה בלתי סבירה ועל שום כך פעולה החורגת מן הסמכות. אין כל הצדקה בדין לערוך חישוב ריבית, המחושבת על-פי ימי איחור, כאשר הבסיס לחישוב אינו תואם למציאות באופן הפועל, ללא הצדקה, לרעת מי שחייב בתשלום ולטובת נותנת השירות (חברת החשמל). השר מוסמך, אמנם, לאשר מחיר גבוה יותר של השירות הניתן על-ידי חברת החשמל. אך השר אינו מוסמך לאשר את אופן חישובה של ריבית הפיגורים על בסיס נתון שאינו נכון, היינו, על בסיס 360 יום בשנה במקום אופן חישוב נכון, המבוסס על 365 ימים בשנה. העלאת תעריפים - לחוד ואישור פעולה שאינה תואמת את המציאות ושיש בה כדי להעשיר את חברת החשמל שלא כדין - לחוד. על שום כך, והואיל וחברת החשמל מודה כי היא מחשבת את ריבית הפיגורים באופן הנטען על-ידי המבקש, הרי שעומדת למבקש עילת תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט. 5. דיון: האם יש הצדקה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית? (א) במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 6.7.1999 הצהיר עורך-דין יהושע חורש, בא-כוחה המלומד של חברת החשמל (שהצטרף לעורכי-הדין ליפשיץ, רוזנר וטימור בייצוגה של חברת החשמל), כי אם יטענו באי-כוחו המלומדים של המבקש כי יש מקום למתן סעד הצהרתי "על מנת שחברת החשמל לישראל בע"מ תחשב הריביות על בסיס 365 יום" - "...הרי תשובתי שהחל מ1.4.98- חברת החשמל לישראל בע"מ החלה לגבות ריבית פיגורים מלקוחות שמאחרים בפרעון חשבונותיהם לפי חישוב המבוסס על 365 יום, וזאת למרות שלא חשבנו כי יש פגם בחישוב הקודם, אבל חשבנו שיהיה נכון ליישר קו עם מה שרווח במשק בהקשר הזה". אני מקבל את הצהרתו האמורה של עורך-דין חורש כעובדה, היינו, כי הדברים הם אמנם כפי שהוצגו על-ידיו. (ב) אכן, במסגרת שיקוליו של בית-המשפט אם להיעתר לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ישקול בית-המשפט, בין היתר, את השאלה אם האישור האמור נחוץ כדי להעמיד הלכה על מכונה או כדי לתקן מעוות הדורש תיקון. מכאן שאכן יש נפקות לעובדה שחברת החשמל חדלה מדרך החישוב הנטענת בתובענה. התוצאה היא, על-כן, שהעיסוק בנושא הפך להיות אקדמי בלבד. בנסיבות אלה, הטעם האמור הינו טעם נכבד כנגד אישורה של התביעה כתביעה ייצוגית. (ג) לא נעלם מעיניי כי המבקש עותר לסעד הצהרתי המתייחס לתקופה שלפני 1.4.1998 (הוא התאריך שעליו הצהיר עורך-דין חורש). דומה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך, שאם עילת התביעה הנטענת על-ידי המבקש כלל אינה ראויה להתברר במתכונת של תביעה "רגילה" לסעד הצהרתי, ממילא אין מקום והצדקה לאשר כי תביעה זו תתברר כתביעה ייצוגית: ראו ת"א (ת"א) 1149/93, המ' 9500/93 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח' [6] (פורסם בספרם של לוטן ורז, בעמ' 141-2, בעמ' 147-2); ת"א (ת"א) 1553/95, המ' 12916/95 אופנהיים נ' פז גז בע"מ [7], בסעיף 6 להחלטה. חוששני כי אכן כאלה הם פני הדברים במקרה שלפניי. אבהיר את דבריי. (ד) הלכה פסוקה היא כי בית-המשפט לא ייעתר לתובע ולא ייתן לו סעד הצהרתי מקום שהוא יכול לבוא על סיפוקו בקבלת "...הסעד האמיתי והמעשי במקום אחר...": דברי כבוד השופט בכור בע"א 299/79 ברנוביץ נ' כהנא ואח' [3], בעמ' 606 מול אות השוליים א. הסעד ההצהרתי הינו סעד הניתן על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט. לפיכך - "תובע היכול לבצע את זכותו בדרך אחרת, לא יזכה על נקלה בסעד הצהרתי; אם יש בידו לתבוע את הסעד המהותי כדבר שבזכות, על שום מה יבקש את ההצהרה הערטילאית?" (ד"ר י' זוסמן בספרו הנ"ל [8], בעמ' 563). ובעניין ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' י' ברנר ואח' [4], בעמ' 90, פסק כבוד השופט ד' לוין, לאמור: "...העובדה שיש לתובע סעד מלא ממשי, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב-ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע עשוי להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר. מקרה אחד קיים כאשר נבצר מן התובע לקבל את הסעד המלא...". או, כלשונו של כבוד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 1810/90 הדר חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' קנדי חברה להשקעות ולבנין בע"מ ואח' [5], בעמ' 739: "מתן סעד הצהרתי לבעל דין עניין שבשיקול דעת הוא, ובית המשפט ימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות. כך, למשל, אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי...". (ה) נראה כי הטעם היחיד לכך שהסעד המבוקש בתובענה הייצוגית הנדונה כאן הוא סעד הצהרתי, ולא הסעד האמיתי והממשי, היינו, הסעד הכספי, נעוץ בעובדה שברור למבקש כי לאור הילכת פרנקישה [2] לא היה מקבל היתר להגיש תביעה ייצוגית שעילתה כספית. זאת, משום שברור שהסעד הכספי שלו יהיו זכאים התובעים הפוטנציאליים שונה בשיעורו מאדם לאדם (לפי משך תקופות האיחור בתשלומים, ולפי מספר התשלומים ששולמו באיחור). ברור, על-כן, שהגשת התביעה הייצוגית לקבלת סעד הצהרתי (תוך התאמה להילכת פרנקישה [2]) אינה אלא מבוא לקראת נקיטתו של הליך אחר שיעסוק בסעד כספי. ברם, בעובדה שהמבקש עותר לסעד הצהרתי בלבד רק כדי לסלול את הדרך להגשתה של תביעה ייצוגית, כשלעצמה, אין כדי להצדיק מתן סעד הצהרתי כמבוקש: השוו לרע"א 1810/90 הנ"ל [5], בעמ' 740 מול אותיות השוליים ב-ג. בנסיבות אלה אני קובע כי המבקש לא הצביע על אינטרס לגיטימי שיש בו כדי להצדיק היענות לתובענה למתן סעד הצהרתי. (ו) מסקנתי היא, על-כן, שגם אילו היה המבקש עותר לסעד הצהרתי בשם עצמו בלבד, בתביעה "רגילה", לא היה בית-המשפט נעתר לתביעתו ולא היה מעניק לו סעד הצהרתי כמבוקש והיה מפנה אותו להגיש תביעה כספית. הנה-כי-כן, בשל שני הטעמים שפורטו לעיל, מן הדין לדחות את הבקשה ככל שהיא עוסקת באישור התביעה לסעד הצהרתי כתביעה ייצוגית. 6. דיון: האם יש הצדקה לאישור התביעה לסעד של צו-עשה כתביעה ייצוגית? (א) כמצוטט לעיל, המבקש עותר לסעד של צו-עשה המורכב משני צווים המופנים אל חברת החשמל, היינו: האחד, להימנע מלחשב ריבית פיגורים ללקוחותיה על בסיס 360 יום בשנה ולחשבה על בסיס 365 ימים. השני, להימנע מחישוב ריבית פיגורים על סכומי המע"מ בחשבונות לקוחותיה שלא שולמו במועדם ביחס לתקופה שבין היום המיועד לתשלום החשבון ועד ל15- בחודש, הקרוב לחודש הנקוב בחשבון. (ב) לאור הצהרתו הנ"ל של בא-כוח חברת החשמל על כך שהחל ב1.4.1998- מחשבת חברת החשמל את ריבית הפיגורים לפי בסיס של 365 ימים, הרי שאין עוד צורך במתן הסעד הראשון הנ"ל. נותר, על-כן, לבדוק אם יש הצדקה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית לשם קבלת הסעד השני הנ"ל. (ג) סבורני כי בעניין הסעד השני הנ"ל הדין עם חברת החשמל. השאלה אימתי מוטל החיוב במס ערך מוסף על הצרכן, מוצאת את תשובתה בסעיף 24 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1976-, המצוי בפרק ו' לחוק שכותרתו "מועד החיוב במס". בסעיף זה, שכותרת השוליים שלו היא "בשירות" קבע המחוקק לאמור: "בשירות חל החיוב במס עם נתינתו; ניתן השירות חלקים חלקים, חל החיוב על כל חלק שניתן, ובשירות שנתינתו מתמשכת ושלא ניתן להפריד בין חלקיו - עם גמר נתינתו". הנה-כי-כן, השירות בו עסקינן הינו שירות הניתן חלקים חלקים והתשלום בגינו נגבה מדי תקופה של חודש או חודשיים. מכאן שהחיוב במס חל על הצרכן במועד בו הוא חייב בפירעון מחיר השירות, כפי שנקבע בכללים ובתעריפים. הלכה פסוקה היא כי שאלת סיכוייה של התביעה הייצוגית להצליח הינה שאלה נכבדה ששומה על בית-המשפט להביאה בחשבון בעת שהוא דן בבקשה לאישור תביעה ייצוגית: ראו עניין מגן וקשת [1], בעמ' 328-327. אכן, פסק-הדין בעניין מגן וקשת [1] עסק בבקשה לאישור תובענה ייצוגית על-פי סעיף 54(א) לחוק ניירות ערך, בעוד שבענייננו עסקינן בתקנה 29 לתקנות, ואין ספק שיש הבדלים רבים בין שני סוגי התובענות. ברם, דומני כי בעניין סיכויי הצלחתה של התביעה הייצוגית צריך הדין להיות אחד. זאת, מן הטעם שהנזק העלול להיגרם לקבוצת "המעוניינים", כתוצאה מניהול התובענה הייצוגית בידי המבקש-התובע עלול להיות גדול: שהרי פסק-הדין שיינתן במסגרת התובענה יקים מעשה בית-דין לא רק בין התובע לבין הנתבעת. פסק-הדין ייצור מעשה בית-דין גם בין הנתבעת לבין כל התובעים הפוטנציאליים, אף אם לא ידעו כלל על קיומו של ההליך. על שום כך, על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לבדוק אם לאשר תביעה ייצוגית כמבוקש אם לאו. לאור האמור לעיל, והואיל ולכאורה מעוגנת גביית מס הערך המוסף מן הצרכנים בהוראות הדין, הרי שלכאורה מעטים סיכוייה של התביעה בעניין זה להצליח. אני סבור כי אני רשאי לשקול עניין זה בבואי להחליט אם לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית אם לאו ומסקנתי היא כי מן הדין לדחות את הבקשה. 7. אחרית דבר (א) לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף (המרצה 3082/98). (ב) אני דוחה את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית (המרצה 3294/95). (ג) לאור דחיית הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, הרי שאין לתביעה שבתיק אזרחי 1222/95 חיים משל עצמה ואשר-על-כן, אני מורה על מחיקתה. (ד) למרות שהבקשה לאישור התביעה הייצוגית נדחתה, אני סבור שהואיל ובעת שהוגשו התביעה והבקשה הנ"ל נהגה חברת החשמל לחייב בריבית פיגורים לפי שיטת חישוב הלוקחת כבסיס 360 ימים בשנה במקום 365 ימים, והואיל ורק תוך כדי הדיונים נטשה חברת החשמל את דרך החישוב האמורה והחלה לחשב את ריבית הפיגורים על-פי הבסיס הנכון (היינו, 365 ימים בשנה), אני סבור כי מן הדין לחייב את חברת החשמל לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין ולא להפך. אשר-על-כן, אני מחייב את חברת החשמל לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.תביעה ייצוגיתצוויםצו עשה