תחולת התקנון האחיד על חישוב גמלה

מבוא א. פסק דין זה עוסק בעניין גמלת הפנסיה של התובע, לאור המועד המדוייק בו פרש לגמלאות, ושאלת תחולת התקנון האחיד על חישוב גמלתו. ב. התובע הינו ד"ר להנדסה רפואית ועבד בשורות הנתבעת 2 (להלן גם: "הדסה"), החל משנת 1978 למשך כ- 25 שנה. התובע הפריש כספים לפנסיה אצל נתבעת 1 (להלן גם: "קופת הפנסיה").ג. יצויין כי בדיון המוקדם הוצע לתובע לשקול האם עומד על התביעה כנגד נתבעת 2 - שעל פניו איננה צד להליך. ב"כ התובע הודיע כי עומד על תביעה זו, כשמנגד הודיעה ב"כ נתבעת 2 כי תעמוד על הוצאות, ככל שהתביעה כנגדה תידחה. 2. המחלוקות בתיק:בעניין שבפנינו נדרשנו להכריע בשלוש שאלות עיקריות: מהו מועד פרישתו של התובע - האם ביום 30.9.2003 או שמא 1.10.2003. בהתאם להכרעה הנ"ל - האם יש תחולת לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעד התקציב והמדיניות הכלכלית שלנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג -2003 (להלן:"התקנון האחיד") על חישוב גמלתו של התובע. האם הוראת התקנון האחיד לפיה ניתנה הזכות לתקן טעות חישוב הגמלה ו/או לנכות כספים ששולמו ביתר הינה הוראה בלתי מידתית ופוגעת בזכות הקניין כטענת התובע. 3. העובדות הרלוונטיות לעניינו: א. במהלך כל תקופת עבודתו הפריש התובע כספים לנתבעת 1. יצויין כי בטרם החל התובע את עבודתו בהדסה, עבד התובע במכון ויצמן ובאוניברסיטה העברית במשך כ-15 שנים. בשנים אלו הפריש התובע כספים לקופת הפנסיה לעובדי האוניברסיטה העברית בירושלים בע"מ (כאשר כספים שנצברו לזכותו מעבודתו במכון ויצמן הועברו אף הם לקופת הפנסיה של עובדי האוניברסיטה העברית) וכאשר פרש התובע מעבודתו באוניברסיטה, פדה את הכספים שנצברו לזכותו בקופה הנ"ל. ב. ביום 1.10.03 פרש התובע לגמלאות, ומיום זה מקבל מהנתבעת 1 את גמלת הגמלה. "הודעה מוקדמת" על פרישתו לפנסיה במועד הנ"ל נשלחה על ידי הנתבעת 2 לתובע, במכתב מיום 20.11.02 (שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה של הנתבעת 2). כמו"כ עובר למועד הפרישה, שלחה הנתבעת 2 לתובע מכתב נוסף בעניין פרישתו לפנסיה וזאת ביום 18.6.03 (נספח א' לכתב התביעה). ג. ביום 30.10.03 שלחה קופת הפנסיה לתובע "דברי הסבר לחישוב הקיצבה והתשלומים לקופת הפנסיה" ובו צויין כי קצבת התובע משולמת עפ"י התקנון החדש אשר בתחולה מיום 1.10.03 וכי מדובר בתשלומי מקדמות ועפ"י הנתונים שיש באותה עת בידי הקופה (ראה נספחים ב', ג' לכתב התביעה). ד. מחודש אוגוסט 2006 ואילך פנתה קופת הפנסיה לתובע במספר מכתבים בקשר לחישוב מדוייק ועדכני של גובה גמלתו, לרבות בדבר תשלומי יתר ששולמו לו במסגרת אותן מקדמות. לפי עמדת הקופה, עמדו תשלומי יתר אלו בסך של 56,885.04 ₪ (לתקופה שבין אוקטובר 2003 ועד יולי 2006). תשלומים שעל התובע להשיב (ע"י ניכוי לשיעורים מגמלת התובע). תכתובת בעניין זה שהוחלפה בין הצדדים צורפה לכתב ההגנה ואין חולק לגביה. העדויות: התובע הגיש תצהיר לבית הדין אך לא נחקר עליו, לאחר שבאי כח הנתבעים ויתרו על חקירתו בחקירה נגדית. מטעם הנתבעות העידו הגב' אילנה גולדמן (עובדת בשורות הנתבעת 1 ובתקופה הרלוונטית לא עסקה בענייני הנתבעת 2 אלא רק מסוף שנת 2006) ומר יונה אליעד (מנהל אגף משאבי אנוש אצל הנתבעת 2 מחודש אוקטובר 2001 ועד יוני 2006). 3. דיון והכרעה: נדון להלן בכל אחת מהשאלות שהוצבו להכרעתנו כאמור. א. מהו מועד פרישתו של התובע? לאחר שעיינו בשלל המסמכים והראיות שהוגשו לתיק בית הדין בתיק זה - הגענו לכלל מסקנה כי מועד פרישתו של התובע הינו ביום 1.10.03. ב. אכן בהתכתבויות השנות יש מס' מסמכים בודדים בהם נרשם המועד 30.9.03 כמועד יציאה לפרישה, אך אין בהם מבחינה עניינית כדי לקבוע שזהו המועד לפרישתו. ראשית, מרבית המסמכים מציינים את מועד 1.10.03 כמועד הפרישה. שנית, גם לעמדת התובע עצמו (סעיף 9 לסיכומיו):"...יומו האחרון של התובע במקום עבודתו היה ביום 30.9.03". (הדגשות אינן במקור -י.ש.) כיוון שכך - מועד הפרישה היה לאחר מכן. ג. עוד טען התובע כי מדובר במועד שנקבע על ידי הנתבעות ולא על ידי התובע, מבלי שצויינו בפניו אפשרות לצאת לפרישה מוקדמת. איננו מקבלים טענה זו. כאמור, אין מחלוקת כי יום העבודה האחרון של התובע היה ביום 30.9.03. פועל יוצא מכך הוא כי מועד יציאתו לגמלאות הוא ביום 1.10.03. ד. עובדה זו עולה בקנה אחד גם עם הגדרת מועד הפרישה, בהתאם לתקנות ה"ישנות" של הקופה, לפיה יש לראות את יום פרישתו של העובד משרותו בהדסה , ב-1 לחודש שמיד לאחר היום שבו נוצרה העובדה שבגללה הוא פורש מהעבודה (סעיף 10 ב' לתקנות הנ"ל- צורף כנספח ב' לתצהירה של הגב' אילנה גולדמן- עדה מטעם הנתבעת1 ). תקנות התקנון האחיד אף הן מוגדרות ברוח דברים אלו בפרק ה' סעיף 10 (כנספח א' לתצהירה של הגב' אילנה גולדמן). ה. תחולת התקנון האחיד בענייננו: באשר לתחולת התקנון האחיד על עניינו של התובע, קובע סעיף 82 (א) לתקנון האחיד כי "תחילתן של הוראות תקנון זה במועד הקובע". המועד הקובע הוגדר בסעיף ההגדרות כ:"1 באוקטובר 2003". סעיף 82 (ב) לתקנון האחיד קובע כי "מי שחודש הזכאות הראשון שלו לקצבה מהקרן הוא החודש הקובע או החודש מאוחר יותר, יחולו לגביו הוראות התקנון כפי שיהיו מזמן לזמן, והן בלבד (ההדגשות אינן במקור - י.ש). ז. הנה כי כן, משקבענו כאמור כי יציאתו לגמלאות הינו ביום 1.10.03 הרי שחודש הזכאות הראשון של התובע הוא חודש אוקטובר 2003. ולפיכך, הוראות התקנון האחיד חלות על עניינו של התובע. ח. יוער כי התובע לא הוכיח כי מדובר במועד "שנכפה" עליו, ומדובר בטענה שנטענה בעלמא. מכל מקום, ממסכת העדויות והראיות שהוצגו בפנינו, עולה, כי לתובע לא היתה כל טענה כלפי מאן דהוא באשר למועד פרישתו, אלא לאחר שפנו אליו בעניין החזר תשלומים ששולמו לו ביתר. זאת כידוע, הנתבעת 2 (מעסיקתו) הודיעה לתובע, ביוזמתה, כשנה (!) לפני פרישתו על מועד פרישתו הצפוי - וכל טענה מצד התובע לא הועלתה, על אף שהיה בידו די זמן לעשות כן , לו חפץ בכך. ט. למעלה מן הצורך (שכן מדובר לדידנו בטענה שמהווה הרחבת חזית) - התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי כלשהו ממנו נגזרת חובה משפטית על מי מהנתבעות להודיע לתובע על זכותו לפרישה מוקדמת, באופן שיכול היה "להימנע" מתחולת הוראות התקנון האחיד על פרישתו. טענה זו אף היא הועלתה בעלמא וממילא לא הוכחה. ההיפך הוא הנכון - מעדויות שתי העדות מטעם הנתבעת 1 עולה כי אף העובדים עצמם של הנתבעת 1 או של הנתבעת 2 לא ידעו את "נפקויות" השינויים שיחולו עם תחולתו של התקנון האחיד עד סמוך לכניסת התקנון האחיד לתוקף כך שבוודאי לא ניתן היה לצפות כי מי מהן תודיע מבעוד מועד לתובע על אפשרות פרישה מוקדמת ו/או על הנפקויות הכספיות לאחר תחולת התקנון האחיד ו/או של אי פרישה מוקדמת (כל שכן כאשר כאמור לא חלה על מי מהן, כל חובה לעשות כן) ר' לעניין זה עדויות של הגב' גודלמן (בעמ' 3 שורות 11-15) ושל מר אליעד (עמ' 10 שורה 14) - עדויות שהיו אמינות עלינו.. י. באשר לטענות התובע בדבר חוסר המידתיות והפגיעה בזכות הקניין של התובע בכך שהוראות התקנון האחיד מאפשרות לקופה לתקן טעויות ולנכות כספים - אף בכך לא מצאנו ממש, ואף לא הוכחו. למען הסר ספק יודגש כי התקנון האחיד גובש במסגרת תוכנית הבראה לאחר שנצברו גרעונות בקופות הפנסיה הוותיקות, בסיוע ובהתערבות כל הגורמים הבכירים והרלוונטיים במשק ובסיוע ממשלתי - והכל על מנת לאפשר לקופות הפנסיה לשלם לכלל עמיתיה את גמלאותיהם, באופן שספק אם ניתן להעלות כלל טענות מעין אלו כנגד הוראותיו. יא. זאת ועוד. קרן פנסיה רשאית לשנות את תקנונה וכי עמית בקרן יכול לצפות רק לזכויות שיהיו בתוקף ביום יציאתו לגמלאות כפי שנפסק בבג"צ 6460/92 אליאב נ' ביה"ד הארצי לעבודה וע"ע 60029/97 אליאב נ' קרן מקפת. יב. כמו"כ לא מצאנו ממש בטענת חובת ה"שימוע" בטרם הפעלת סעיפי הקיזוז בעניין תשלומי יתר. התובע מצידו לא הצביע על כל מקור נורמטיבי המעגן חובת "שימוע" מעין זו, וממילא לא הוכיח טענה זו. מאידך, שוכנענו כי הקופה טרחה להודיע וליידע כיאות את התובע על עריכת ההתחשבנות הנדונה, בין היתר, בהתאם למכתבה הראשון כי התשלומים מהווים "מקדמות" ובטרם נערך חישוב סופי ומעודכן. למעלה מן הצורך, יצוין כי הגב' גולדמן העידה בפנינו עדות אמינה, לפיה אין הליך שימוע כלל לעמיתים - ראה עמ' 9 שורות 7-9. כך שגם מטעמים אלו - אנו דוחים את טענת התובע בעניין זה. יג. מהאמור לעיל עולה כי דין התביעה להידחות. יחד עם זאת, איננו יכולים להתעלם מהזמן הממושך שלקח לקופה לצורך עריכת ההתחשבנות, ומהתנהלותה.. הקופה החלה בחישוב גמלתו המדוייקת של התובע, בספטמבר 2005, כשנתיים, והעניין נמשך בין הצדדים עוד כשנה לאחר מכן ובסה"כ כ-3 שנים לאחר פרישת התובע לגמלאות. יד. הקופה מצידה, הסבירה את התמשכות ההליכים בכך שעם כניסת התקנון האחיד לתוקף נאלצה התובעת לעדכן ולטייב, באופן ידני, את מכלול נתוני העמיתים הפורשים לגמלאות או המתעדים לפרוש. דבר המצריך מטבע הדברים זמן והיערכות. כמו"כ ועל מנת שלא לעכב את תשלום הגמלאות למי שפרש באותה עת לגמלאות, החלה הקופה לשלם לפורשים, לרבות התובע, "מקדמות" על חשבון הפרישה. מקדמות אלו חושבו בהתאם לנתונים שהיו מצויים באותה עת בידי הקופה (ואשר טרם עברו טיוב). טו. עובדה זו הובאה לידיעת התובע, כאמור במכתב מיום 30.10.03 (נספח ב' לכתב התביעה) -"דברי הסבר לחישוב הקיצבה והתשלומים לקופת הפנסיה", ושם נכתב: "בדיקה יסודית של הסכומים והתאמתם לכללי התקנון החדש תיעשה בהמשך. לפיכך, התשלומים שמשולמים לך הינם מקדמות..." ובהמשך (סעיף 6) : "...במידה וקיבלת ו/או תקבל סכום מעל המגיע לך, הרי שהוא יוחזר לקופת הפנסיה עפ"י דרישתה ו/או יקוזז מסכומים אחרים המגיעים לך מקופת הפנסיה". טז. יודגש כי מכתב זה הוצא מטעם הקופה סמוך לפרישת התובע לגמלאות (עוד באותו החודש). אמנם די בכך כדי לדחות את טענות התובע בדבר "הסתמכות" ו/או "מצג מטעה" לכאורה מצידו באשר לתשלומים ששילמה לו הקופה. יחד עם זאת, וגם אם נקבל את עמדת הקופה כאמור ואת הסברה באשר ל"קושי" בעריכת ההתחשבנויות לעמיתים - לא ניתן להתעלם מתחושות אי הוודאות וחוסר הבטחון שעלולים היו להיווצר אצל התובע עם עריכת התחשבנות כאמור (תוך אפשרות לקיזוז תשלומים שנגבו ביתר במשך השנים). יז. נוסיף לעניין זה את מכתבו של מר אברהם קייזר מיום 4/3/04 (מנכ"ל הקופה בתקופה הנ"ל), אשר זרע אף הוא חוסר בהירות מסויים. במכתב זה התבטא מר קייזר כדלקמן: "6. תשומת ליבך, כי כל החישובים בוצעו בשלב זה באופן ידני, משום שטרם הושלמה הטמעת כלל נוסחאות החישוב הנגזרות מן התקנון האחיד אל מערכת המחשוב של הקופה. מסיבה זו, עלולים גם לחול בשוליים אי דיוקים מסויימים (בשל עיגול מספרים וכד') בחישובים. (הדגשות אינן במקור -י.ש.) יח. התבטאות זו נתונה לפרשנויות רבות, ויש בכך כדי להוסיף לתחושות הנ"ל. עובדות אלו, הגם שאין בהם כדי לשנות את קביעתנו בפס"ד זה, נלקחו על ידינו בחשבון ונתנו לכך ביטוי באי פסיקת הוצאות לחובת התובע על אף דחיית התביעה לגופה. סוף דבר: מכל האמור לעיל - דין התביעה להידחות. מאחר שהתובע גמלאי, ולאור התנהלות הנתבעת 1 כאמור - אין צו להוצאות. יחד עם זאת, משלא היה מקום להגשת התביעה כנגד נתבעת מס' 2 , ותוך התחשבות גם בהיותו גמלאי של הדסה, ישלם התובע לנתבעת 2 סך של 1,800 ₪ הוצאות . ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. ניתן היום, כ"ח אדר א תשע"א, 04 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. נציג ציבור(ע)אליהו מחלב נציג ציבור(מ)תמיר ברשד יפה שטיין, שופטתאב"ד מסמכיםתקנון אחיד