1. בפניי בקשת רשות ערעור, שאני דן בה כערעור, שהוגשה על ידי הבעל (להלן – "עו"ד פלוני" או "הבעל" או "המערער"), על החלטת בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט דניאל טפרברג), בתיק תמ"ש 39657-12-10, מיום כ"ט ניסן תשע"א (3.5.11) (להלן – "ההחלטה"), שבה נקבע – לאחר דיון נרחב ונימוקים מפורטים – כי הסמכות לדון בענייני רכוש של הצדדים, במזונות הקטינים, וכן במזונות האישה, מסורה לבית המשפט לענייני משפחה (פיסקה 18(א) להחלטה). כמו כן נקבע, באותה החלטה, כי הסמכות בענייני משמורת – נתונה לבית הדין הרבני, והתביעה שהוגשה בעניין זה, על ידי האשה (המשיבה), לבית המשפט לענייני משפחה – תימחק (פיסקה 18(ב) להחלטה) הבעל חויב בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, בסך של 7,000 ₪ (פיסקה 18(ג) להחלטה). 2. בטיעונים היום, העלה המערער, עו"ד פלוני, מספר טענות, כאשר הטענה הראשונה היא, מדוע לא התאפשר לבית הדין הרבני לדון בבקשה שהונחה בפניו, בענייני הסמכות. 3. והנה, לאחר ששמעתי את טיעוניו של עו"ד פלוני, בתשומת לב ובקפידה, והתייחסתי לאותם קטעים שבהם הוא מתייחס לבית הדין הרבני, התברר שטענותיו, אין להן בסיס, לפחות, על פי החומר שהוצג בפניי. 4. אסביר, ואנמק. 5. בתביעה שהגיש עו"ד פלוני לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, בפרק הרכוש, שכולל שורה וחצי, נכתבו המילים הבאות: "חלוקת רכוש: לצדדים רכוש משותף ובית הדין הנכבד מתבקש להורות על חלוקת הרכוש". 6. מאידך גיסא, בתביעת האישה בנושא הרכוש, שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שהיא תביעה ארוכה ומפורטת, נושא הרכוש כולל פירוט רב, ומתחיל מסעיף 24 ונמשך עד סעיף 56. 7. עו"ד פלוני, הבעל, לאחר שנשאל על ידי מספר פעמים, לא הכחיש את העובדה כי התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, הוגשה לפני התביעה שהוגשה לבית הדין הרבני, כאשר המרחק בזמן הוא שלוש שעות, באותו יום. אין מחלוקת, לפחות לגבי ידיעתו האישית של עו"ד פלוני: הוא ידע כי הוגשה כבר תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ועברו 26 דקות מאז ידיעתו הנ"ל, עד שהוא הגיש את התביעה לבית הדין הרבני. 8. עו"ד פלוני אישר שהתביעות הוכנו על ידו, לפני מועד הגשתן; אלא, שלדבריו, הן הוגשו על ידו לבית הדין הרבני, כתגובה על כך שהוגשה, על ידי האשה, התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בהפרה של הסכמה דיונית בין בני הזוג. 9. ככל שמדובר באיחור בזמנים, או ליתר דיוק – בהקדמה של פנייה לבית המשפט לענייני משפחה – צודק בית משפט קמא כי זה שיקול לגיטימי (פיסקה 9 ואילך להחלטה). הדבר גם נתמך בפסק-הדין של בית המשפט העליון בבג"צ 58/08 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה (2010) (מפי המשנה לנשיאה, כב' השופט אליעזר ריבלין, שלדבריו הסכימו השופטת אילה פרוקצ'יה והשופט חנן מלצר), המוזכר ומצוטט בהחלטתו של כב' השופט טפרברג (ראה: עמ' 8-9 להחלטה). 10. טענתו של עו"ד פלוני, הבעל, לפיה, צריך היה בית המשפט לענייני משפחה להמתין עד להחלטת בית הדין הרבני – אינה מתיישבת עם החומר, כפי שכבר ציינתי לעיל, וכפי שאפרט, עתה. 11. בית הדין הרבני דן בענייני הסמכות פעמיים: א. פעם אחת, בהחלטה של דיין אחד, מיום 11.1.11, שבה נאמר: "בפני בית הדין מוגשת בקשת ב"כ הבעל לקבוע כי הסמכות בעניינם של הצדדים נתונה לבית הדין הרבני. מעיון בתיקי הצדדים מתברר כי הבעל הגיש לבית הדין תביעה מפורטת לגירושין וכן תביעות בענייני מזונות והחזקת ילדים בהם פורטו העילות כנדרש ואשר על כן כריכתם הנה כריכה כדין והסמכות בעניינם נתונה לבית הדין. אשר לתביעת הבעל בנושא הרכוש, כאשר יוגש לבית הדין פירוט הנכסים כנדרש, בית הדין ייתן את החלטתו". ממילא, בענייני הרכוש, עדיין לא ניתנה החלטה. ב. יתרה מזו, לאחר שהתקיים דיון, ביום 15.2.11, ניתנה החלטה על ידי ההרכב המלא של בית הדין הרבני, שבה נאמר: "הואיל ויש הסכמת הצדדים שבנושאי מזונות הילדים ידון בית משפט ובנושא משמורת הילדים יחליט בית הדין בהמשך ונחלקו בנושא חלוקת הרכוש, בית הדין יקבל סיכומים מב"כ הבעל בנושא זה עד שבעה ימים ותגובת ב"כ האישה עד שבעה ימים והחלטה סופית בנושא הסמכות לגבי הרכוש תינתן לאחר מכן. בית הדין ידון היום בתביעת הגירושין". והנה, אנחנו נמצאים היום, ביום 4.9.11, דהיינו: כשבעה חודשים לאחר הדיון האחרון הנ"ל בבית הדין הרבני, מיום 15.2.11, ובית הדין הרבני – טרם נתן את החלטתו. 12. בנסיבות אלה, אין שום חובה על בית המשפט לענייני משפחה להמתין ולחכות עד שבית הדין הרבני ייתן את החלטתו בנושא הרכוש, כפי שמבקש עו"ד פלוני בערעורו זה, בהסתמכו על עקרון כיבוד הערכאות. אין זה סביר לדרוש מבית המשפט לענייני משפחה להמתין, ולהותיר את הצדדים ב"אויר", זמן כה רב. 13. לא זו אף זו; מאחר ובתיק זה אין מדובר בשאלה עקרונית או משפטית מורכבת, של הצורך לבדוק כריכה וכנות (שהם המבחנים הרלבנטיים, כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, לעניין סמכות בית דין רבני), אלא בשאלה הטכנית של לוח הזמנים – מי הקדים בהגשת התביעה – צדק בית משפט קמא בהתבססו על בג"צ 58/08 הנ"ל; שם, היה איחור של 15 דקות, והדין הוכרע על פי מי שהקדים באותו זמן קצר; ופה – יש איחור של שלוש שעות. לכן, ברור, שהסמכות נתונה בידי בית המשפט לענייני משפחה, וכב' השופט טפרברג צדק בהחלטתו, בעניין זה. 14. עו"ד פלוני, המערער, העלה טענה נוספת, כאילו בית משפט קמא טעה בכך, שכתב בהחלטתו: "עובדת הגשת התביעה לבית משפט זה, כלל לא הובאה לידיעתו של בית הדין" (עמ' 12, שורות 10-12, להחלטת בית משפט קמא). 15. אכן, עו"ד פלוני צודק כי, לפחות על פני הדברים, המסמך שהגיש עו"ד שכטר (בא כוחו של עו"ד פלוני) לבית הדין הרבני, מזכיר את הגשת התביעה לבית משפט לענייני משפחה. 16. ברם, גם אם בעניין זה שגה בית משפט קמא, בציון נתונים אלה, אין בכך כדי לפגוע בהחלטה כולה, שכן, ההחלטה מבוססת, כאמור, על מבחן הזמן, שלגביו אין לעו"ד פלוני תשובה. 17. העובדה שבית הדין הרבני – בהרכב – לא נתן את החלטתו עד היום בנושא הסמכות (ראה: פיסקה 22(ב) לעיל), וההחלטה שניתנה בעניין העקרוני ניתנה במעמד צד אחד, על ידי דיין אחד, ביום 11.1.11 ניתנה בהרכב חסר (דהיינו: דיין אחד; ראה: פיסקה 11(א) לעיל), ואינה מחייבת, כאמור בהחלטת בית המשפט קמא (עמ' 12, שורות 14-18), גם היא מקובלת עלי. 18. התוצאה הסופית היא, כי לא מצאתי שום סיבה לסטות מהחלטת בית משפט קמא, ואני קובע כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בענייני הרכוש. 19. עצם העובדה שבית המשפט לענייני משפחה קבע שהסמכות בענייני החזקת הילדים נתונה לבית הדין הרבני, מוכיחה, בעליל, כי בית המשפט לענייני משפחה לא גיבש עמדה מראש, כפי שרמז עו"ד פלוני. 20. ממילא, כל טענותיו של עו"ד פלוני, לגבי הקשר בין טענת הפסלות של השופט לדון בתיק (לאחר הגשת הערעור בפניי, שאלה זו נדונה על ידי המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, והוא דחה את בקשת הבעל לפסול את השופט), לבין ההחלטה לגופה – אין להן מקום. 21. השתכנעתי, כי כב' השופט דניאל טפרברג, לאחר ששמע את טיעוני ב"כ הצדדים, דן בהם לגופם, ובסיום פסק על פי הדין: חלק מן הטענות – קיבל, וחלק – לא קיבל. 22. טענת עו"ד פלוני, המערער, כאילו היתה הסכמה בין בני הזוג לגישור בפני אדם, בשם ברק, ועצם הפנייה לבית המשפט או לבית הדין, נגועה בחוסר תום לב – אינה מקובלת עלי. 23. ייתכן והיו הסכמות בין הצדדים בקשר לגישור בפני א' או בפני ב'. מכל מקום, אדם זכאי לפנות לבית משפט, כדי שעניינו יובא ויוכרע בפני בית המשפט. 24. כל עוד בית המשפט לענייני משפחה השתכנע שהוא צריך להכריע בעניין – וגם אני משתכנע שהמחלוקות בין הצדדים הן כה עמוקות ורחבות, אשר מחייבות הכרעה שיפוטית – אין מנוס מלדון בתיק לגופו. 25. לגבי הטענות בעניין תביעה כנה, כריכה כנה, וכריכה כדין, אינני רואה צורך להרחיב את הדברים. 26. המועד של הגשת התביעה הוא הקובע, כפי שהזכרתי לעיל. 27. לגבי כריכת הרכוש – הכריכה בבית הדין הרבני, אינה כריכה כדין, שכן לא פורט הרכוש (לעומת פירוט הרכוש, בתביעת האשה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה; ראה: פיסקה 6 לעיל). 28. בעניין זה, בית הדין עצמו היה ער לכך, ואפילו ביקש בהחלטתו, מיום 11.1.11, כי הבעל יפרט את הרכוש (על אף הביקורת שיש לבית משפט קמא על החלטה זו). עדיין לא ראיתי, האם הוגש מסמך פירוט הרכוש. גם אם הוגש מסמך פירוט הרכוש, אין הוא רלבנטי, כרגע, לשאלת הסמכות, שנוצרת ונקנית ביום הגשת התביעה. 29. במהלך הדיון הוזכר – אינני יודע מבין מדוע – עניין חשבון בנק מחוץ לארץ, כדי להוכיח חוסר תום לב או סחיטה. 30. נושא זה אינו חלק מהערעור שבפניי. אינני קובע לגביו כל ממצא, ואני מזכיר אותו רק כדי שלא ייאמר כאילו שכחתי נקודה, מבין שלל הטענות הרבות שנטענו בפניי על ידי עו"ד פלוני (שטען באריכות, מעבר לזמן שהוקצב לו). 31. סוף דבר, הערעור ברמ"ש 7894-06-11 – נדחה. 32. המערער, דהיינו: עו"ד פלוני, ישלם למשיבה, פלונית, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח. ההחלטה ניתנה במהלך הדיון למקרופון המקליט, והודעה לצדדים ולבאי כוחם ביום הדיון, ה אלול תשע"א (4.9.11). לאחר פיענוח ההקלטה, היא תוקנה ולוטשה על ידי, בענייני סגנון (מבלי לשנות מתוכנה וממהותה). נוסח מעודכן זה הוא המחייב, מבחינה משפטית, והוא זה אשר יישלח עתה, על ידי המזכירות לב"כ הצדדים ולבית משפט קמא. סמכות ענייניתערעורמזונות