פתח דבר 1. עניין לנו בתביעה ובתביעה שכנגד לסילוק יד, ולדמי שימוש ראויים, ובתביעה נלווית, נוספת, לצו מניעה. הצדדים הינם בני משפחה, אשר למרבה הצער, השלום אינו שורר ביניהם מזה שנים אחדות. אילו נהגו הצדדים זה כלפי זה כמנהג בני משפחה, ולא עומדים על מידת הדין, לא היו התביעות באות לעולם. משהונחו התביעות לפתחו של בית המשפט שומה עליו לדון בהן כדת וכדין. והנה, לאחר דיון ארוך ומדוקדק בטענות הצדדים נראה כי דין כל התביעות להידחות. הצדדים כילו את מרצם ואת ממונם בבית המשפט, ובסופו של יום איש מהם אינו רואה ברכה בעמלו. כל שנותר לקוות הוא שהצדדים ישכילו להניח לרוח הרעה שביניהם, ויחזרו לקיים יחסים של אהבה ואחווה, שלום ורעות. 2. הצדדים הינם הבעלים והמחזיקים של המקרקעין הידועים כחלקה 106 בגוש 7047, המצויים ברח' יעקב יוסף כץ 10 בתל אביב - יפו, בצידו המערבי של הרחוב. שטח החלקה הרשום בלשכת רישום המקרקעין - 620 מ"ר. התובע, מר חאלד בכר (להלן - חאלד), הוא הבעלים של חלקות משנה 4 ו-5. הנתבעים, ה"ה גמאל וסמיה סואלחי (להלן - גמאל, סמיה או סואלחי, לפי העניין), הינם הבעלים של חלקות משנה 1, 2, ו-3. אשתו של חאלד, גב' אבתיסאם בכר, היא אחותו של גמאל. בעבר, היה מספר החלקה 128, וחלקות המשנה יוחדו ליחידות דיור שהיו בנויות על המקרקעין, כולן בקומת קרקע. כיום מחולקת החלקה לשניים, כך שבחלקה הצפוני בנוי ביתו של חאלד, במקום בו היו יחידות 4 ו-5, ואילו בחלק הדרומי של החלקה בנוי ביתם של גמאל וסמיה, במקום בו היו יחידות 1, 2 ו-3. הבתים מרוחקים כ-2 מ' זה מזה, וסביב כל אחד מהם חצר. לאורך הרצועה שבין שני הבתים מדרום לבית חאלד ומצפון לבית סואלחי, בנה חאלד קיר באורך של כ-11 מ', אשר נועד להפריד בין המשפחות. קיר ההפרדה שכיוונו מזרח-מערב, מסתיים בקיר המחבר בין שני הבתים, וכיוונו צפון-דרום. בחלקו הדרומי של קיר זה, בחלק השייך לסואלחי, מותקנת דלת ברזל. מעבר לדלת הברזל מצוי שטח אשר כלוא בין ארבעה קירות (להלן - השטח הכלוא). מצדו הצפוני ומצדו הדרומי של השטח הכלוא מצויים קירות בתיהם של חאלד וסואלחי. בצידו המזרחי מצוי הקיר שבקצה קיר ההפרדה, ובצידו המערבי קיר הגדר המפרידה בין חצרו של חאלד לחצר של סואלחי. מלבד הדלת ממנה ניתן להיכנס לשטח המריבה מצד מזרח, קיים מִפְתַּח של כחצי מטר בין הקירות התוחמים את השטח הכלוא, בפינת דרום-מערב של השטח. השטח הכלוא מרוצף ברצפת בטון, והגישה אליו, מדלת הברזל ומן החצר, נתונה לסואלחי בלבד. על פי תרשים הבית המשותף משנת 1967 (נספח 3 לרשימת המוצגים של סואלחי) על חלק מהשטח הכלוא היה בנוי חדר השייך לחלקת משנה 3, ובית שימוש השייך לחלקת משנה 4. על פי תרשים משנת 1992 (נספח ל' לתצהירו של חאלד), במועד עריכת התרשים כבר לא היו החדר והשירותים בנויים על השטח הכלוא והוא כבר היה במתכונתו הנוכחית, דהיינו שטח כלוא בין ארבעה קירות. גם הגדר המפרידה בין שני חלקי החצר בצידה המערבי של החלקה בנויה במקום מקדמת דנא. 3. להשלמת הרקע ראוי להוסיף מספר פרטים. סואלחי רכשו את חלקתם בדצמבר 1989, ובשנת 1993 ביצעו עבודות בניה נרחבות, לצורך התאמת הבית לצרכיהם. בפועל, יחידות 1 - 3 שהיו במקום נהרסו ובמקומן נבנה בית סואלחי. חאלד רכש את חלקתו בשנת 2000, והכשיר את יחידות 4-5 שהיו במקום למגורי משפחתו. הצדדים חלוקים באשר להיקף העבודות שביצע חאלד במקום, אך אין חולק כי הוא לא הקים בית חדש תחת היחידות שהיו במקום. 4. בשנת 2004 התקינו סואלחי סככה מעל השטח הכלוא. חאלד הגיש תלונה לעיריית תל אביב בטענה שהסככה הוקמה ללא היתר והיא חוסמת את מעבר האור לחלונות האמבטיה והשירותים שבקיר הדרומי של בית חאלד. בהוראת העירייה הוסרה הסככה. בראשית שנת 2006 הגישו סואלחי בקשה להיתר בנייה, להקמת מחסן דו קומתי בשטח המריבה. חאלד ורעייתו התנגדו לבקשה מן הטעם שהבנייה המבוקשת חוסמת את חלונות ביתם וכרוכה בהשתלטות על שטח קרקע השייך להם. ההתנגדות התקבלה. ערר שהגישו סואלחי על החלטה זו, נמחק על ידם מאוחר יותר. טענות הצדדים תיק א 35353/06 - 5. התובע, חאלד, טוען כי במהלך הכנת ההתנגדות לבקשת היתר הבנייה של סואלחי התברר כי חלק מהשטח הכלוא, המתקבל מהמשך קו הגדר המפרידה בין שני חלקי החצר בצד מערב של החלקה ועד לקיר המחבר בין בתי חאלד לבית סואלחי (להלן - שטח המריבה), שייך לחאלד ונתפס על ידי סואלחי שלא כדין. חאלד תובע לסלק את ידם של סואלחי משטח המריבה, ולחייב אותם בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 64,800 ש"ח עבור השטח. דמי השימוש מחושבים לפי 200 דולר לחודש מחודש 7/2000 בו רכש חאלד את השטח ועד להגשת התביעה. 6. הנתבעים, סואלחי, טוענים כי התביעה מבוססת על חלוקה היסטורית של החלקה ל-5 חלקות משנה, בשעה שכבר עשרות שנים שחלוקה זו אינה רלוונטית ואינה מיושמת בשטח. החלוקה בשטח היא לחלקה צפונית וחלקה דרומית, והיא כוללת חלוקה פיזית שנעשתה במהלך השנים על ידי הבעלים שהחזיקו בשטח וחליפיהם. השטח הכלוא, כולו, הוא בבעלות הנתבעים, ואין לחאלד חלק בשטח זה. דלת הברזל שבפתח השטח הכלוא הותקנה לאחר קבלת היתר בניה כבר בשנת 1995. לפני שרכש חאלד את השטח, ביקר חאלד במקום וראה את החלוקה הפיזית של שתי החלקות, ובכלל זה את דלת הברזל ואת השטח הכלוא שבשימושם של סואלחי. חאלד רכש את חלקתו בהסתמך על החלוקה הקיימת. יש לדחות את התביעה לסילוק יד ועימה את הדרישה לדמי שימוש ראויים, אשר שיעורם מוכחש כשלעצמו. 7. שטח החלקה הרשום הוא 620 מ"ר. על פי חלקם היחסי של הצדדים בשטח, הנתבעים הם הבעלים של 349 מ"ר ואילו התובע הוא הבעלים של 271 מ"ר. בפועל, מחזיקים הנתבעים בשטח של 332 מ"ר (כולל שטח המריבה) ואילו התובע מחזיק בשטח של 288 מ"ר. לשון אחרת, התובע מחזיק בשטח של 17 מ"ר ששייך לנתבעים. עוד טוענים הנתבעים כי התובע הוא עבריין בנייה אשר ביצע בביתו עבודות בנייה רבות ללא היתר, ובכלל זה פתיחת החלונות בקיר הדרומי של ביתו, במטבח ובשירותים, לכיוון ביתם של הנתבעים. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד ובה ביקשו להורות לחאלד להחזיר לנתבעים את השטח העודף בו הוא מחזיק שלא כדין, בדרך של הסטת הגדר בחלק המערבי של החלקה צפונה אל תוך החצר המוחזקת כיום על ידי חאלד. כמו כן, מבוקש לחייב את חאלד בדמי שימוש ראויים בסך 2,700 ש"ח לפי תחשיב של 100$ לשנה מחודש 7/2000 ועד להגשת התביעה שכנגד, וב-100 $ לשנה מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למסירת השטח לנתבעים. עוד מבקשים הנתבעים לחייב את חאלד לסגור את החלונות שפתח בקיר ביתו הדרומי ולחפות את הקיר באבן, כמצב שהיה בטרם פתח חאלד את החלונות. 8. בתגובה לתביעה שכנגד מכחיש חאלד את המדידות והחישובים לפיהם הוא מחזיק בשטח עודף של 17 מ"ר, והוא חוזר על טענותיו בדבר זכויותיו בשטח המריבה. חאלד מכחיש את הטענה בדבר פתיחת חלונות בקיר הדרומי של ביתו וטוען כי החלונות היו קיימים במקום מימים ימימה. תיק א 151203/09 9. התובעים, חאלד ואבתיסאם בכר טוענים כי ביום 10/12/2008 בשעה 20:00 או בסמוך לשעה זו כשחזר חאלד מעבודתו יחד עם בתו בת ה-8 יצא גמאל מביתו כשהוא מלווה באשתו. גמאל קילל את התובע, ירק לעברו, וידה בו אבן שפגעה ברגלו. אירוע זה הוא המשך להתנהגויות אלימות שנהג הנתבע כלפי התובעים ובגינם הגישו התובעים תלונות למשטרת ישראל. התנהגות הנתבע מקורה בהתנגדות התובעים לעבודות בנייה שמבצעים הנתבעים סואלחי שלא כדין וללא היתר בנייה, ובהן עבודות של הרחבת הגדר והגבהתה. מבוקש להורות לג'מאל להימנע מכל מעשה שיש בו משום פגיעה בתובעים או ברכושם. מבוקש להורות לנתבעים להימנע מכל מעשה שיש בו כדי לשנות את המצב הקיים בשטח חלקה 106, לרבות עבודות בנייה מכל סוג שלא על פי היתר כדין. 10. הנתבעים, סואלחי, טוענים כי מדובר בתביעת סרק. האירוע הנטען מיום 10/12/2008 לא היה ולא נברא. במועד האירוע הנטען חל חג הקורבן. הנתבעים ובני ביתם היו מוזמנים לאירוע ויצאו מביתם בסמוך לשעה 18:30. מוכחשות טענות התובעים באשר לאלימות כלשהי מצד הנתבעים. התובעים הם שנוהגים באלימות כלפי הנתבעים. כמו כן, התובעים הם שבונים בחצר ללא היתר, והוגשה נגדם תביעה בעניין זה על ידי מח' הפיקוח של העירייה. הגבהת הגדר שנעשתה על ידי הנתבעים אינה בשטח הגובל בחצרם של התובעים והיא נעשתה כדי להגן על הנתבעים מפני חדירת חולות ואבק משטח סמוך בו נעשות עבודות בנייה. מדובר בגדר שהוקמה בשנת 2007 ואין מקום ליתן בגינה צו מניעה על פי תביעה שהוגשה בשנת 2009. הראיות 11. מטעם בכר הוגשו תצהירים של מר חאלד בכר, של אשתו אבתיסאם, ושל גיסו מר סאלח זיאד. לתצהירים צורפו מסמכים ותרשימים רבים ובהם מסמכים שמקורם בהליכים שהתקיימו בפני ועדת תכנון ובנייה וועדת ערר. כמו כן, צורפו חוות דעת מומחה של המודד מר מדחת תלאווי, וחוות דעת מומחה של השמאי מר עאדל עאמר. 12. מטעם סואלחי הוגשו תצהירים של מר ג'מאל סואלחי ואשתו, של האדריכל משה לוי, של השכן מר מסרי פתחי, ושל האחות גב' סמירה אבו סרארי. לתצהירים צורפו מסמכים ותרשימים רבים ובהם נסחי רישום, חוזים ושטרי מכר, והיתרי בניה ישנים. כמו כן, צורפו חוות שעת מומחה של המודד מר דרור בן נתן, וחוות דעת מומחה של השמאי מר דבי שאול. דיון 13. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לדחות את התביעות כולן. תיק אזרחי 35353/06 תביעות הדדיות לסילוק יד ולדמי שימוש 14. את התביעות לסילוק יד מבססים הצדדים על טענת הבעלות, כל צד טוען כי הצד שכנגד מחזיק בשטח מקרקעין שבבעלותו שלא כדין. כל צד טוען כי על הצד שכנגד הנטל להוכיח כי הוא מחזיק בשטח כדין וכי אין הוא מסיג גבול בשטח רעהו (סע' 30 לפק' הנזיקין). חאלד טוען טענה זו כלפי סואלחי בעניין שטח המריבה המהווה חלק מהשטח הכלוא, ואילו סואלחי טוענים טענה זו כלפי חאלד בעניין שטח החצר בגבול שבין החצרות בחלק המערבי של החצר. במענה לתביעתו של חאלד טוענים סואלחי כי השטח הכלוא כולו מהווה חלק מחלקתם מזה עשרות בשנים וכי זה היה מצב חלוקת השטחים בחצר כשרכש חאלד את החלק הצפוני של המקרקעין. מנגד, במענה לתביעתם של סואלחי טוען חאלד כי השטח שמצפון לגדר שבין החצרות שייך לחלקתו ונרכש על ידו כדין. 15. חלקה 106 (בעבר חלקה 128) הייתה מחולקת בעבר לחמש חלקות משנה, מהן חלקות משנה 1-2-3 בחלק הדרומי של החלקה וחלקות 4-5 בחלקה הצפוני. כפי שניתן לראות בתרשים הבית המשותף המקורי, משנת 1967 (מוצג 3 בתיק המוצגים של סואלחי), הגבול בין חלקה הצפוני של החצר ובין חלקה הדרומי של החצר, עבר בהמשך הקיר שהפריד בין חדר השירותים שהיה שייך לחלקות משנה 4-5 ובין החדר שהיה שייך לחלקת משנה 3. חדר השירותים והחדר אינם קיימים עוד ובמקומם מצוי במקום השטח הכלוא, אשר חלק ממנו שנוי במחלוקת. מכל מקום, קו הגבול ההיסטורי, לא נשמר. מצד אחד, באזור השטח הכלוא, הוסט הגבול צפונה לעבר חלקתו של חאלד, כך שחלק מהשטח הכלוא, סופח לחלק הדרומי של החלקה. מצד שני, באזור הגדר שבין החצרות, הוסט הגבול דרומה לעבר חלקתם של סואלחי. 16. בדין טוענים סואלחי כי חלוקה זו של שטחי החצר נהוגה בפועל מזה עשרות שנים, עוד בטרם רכשו סואלחי את חלקתם בשנת 1989 ובטרם רכש חאלד את חלקתו בשנת 2000. לא ברור אימתי חולקה החצר כפי שהיא מחולקת כיום ומתי בדיוק נהרסו חלקי מבנה שונים קבעו את תצורת הבתים במקום, אך ניתן לקבוע בוודאות שכאשר רכשו הצדדים את חלקותיהם במקרקעין, היה הגבול בין חלקות המשנה, כפי שהוא היום. באזור השטח הכלוא, גבול חלקת המשנה של סואלחי נושק לביתו של חאלד, ומנגד, באזור החצר המערבי, עובר הגבול בין חלקות המשנה של הצדדים במקום בו נמצאת הגדר. איש מהצדדים לא פלש אל חלקו של הצד האחר ולא הסיג את גבולו. הצדדים מחזיקים כיום באותם שטחי מקרקעין שקיבל כל אחד מהם לידו בשעה שרכשו את חלקם במקרקעין. (ראה לדוגמה, עדותו של חאלד, עמ' 21, ש' 7 - 13). 17. בתביעתו, מבקש חאלד לשנות סדרי בראשית, ולהחזיר את הגבול בין חלקות המשנה למצבו לפני שנות דור. משכך, ביקשו אף סואלחי לדקדק בקביעת הגבול כחוט השערה ולהעמיד את חלוקת השטח כך שתהיה התאמה מלאה בין המדידה בשטח ובין המספרים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין. 18. המודדים מטעם הצדדים חלוקים ביניהם באשר לתוצאות המדידה. בשעה שהמודד מטעם סואלחי טוען כי חאלד מחזיק בשטח עודף של 17 מ"ר, טוען המודד מטעם חאלד כי חאלד מחזיק בשטח של 269 מ"ר בלבד מתוך 271 מ"ר השייכים לו על פי נסח הרישום. איני רואה מקום וצורך להכריע בין חוות הדעת הסותרות. חלוקת השטחים (כולל שטחים צמודים) שבנסח הרישום היא חלוקה היסטורית שמקורה ברישום הבית המשותף שהיה בנוי על גבי המקרקעין. מחלוקה זו לא ניתן ללמוד על חלוקת השטחים הראויה כיום. לצורך קביעת הגבולות יש ליתן משקל יתר לתרשים ההיסטורי הקובע את הגבול בין חלקות המשנה ולאופן חלוקת החזקה שהיה נהוג בין הבעלים בשטח וחליפיהם לאורך השנים. כאמור, תרשים הגבול בין החלקות מלמד על סטית הגבול צפונה לטובת סואלחי באזור השטח הכלוא, ועל סטיית הגבול דרומה לטובת חאלד באזור החלק המערבי של החצר. סטיות אלה מקזזות זו את זו ועל כן אין מקום להורות על סילוק ידו של מי מהצדדים ואף לא על תשלום דמי שימוש ראויים. 19. למען הסר ספק, לו קיבלתי את תביעתו של חאלד לסלק את ידם של סואלחי משטח המריבה שבשטח הכלוא, כי אז הייתי מורה גם על הסטת הגבול בחלק המערבי של החצר צפונה לעבר שטחו של חאלד, כך שהגבול יעבור בהמשך קו הקיר שהפריד בין חדר השירותים ובין החדר שהיו בנויים במקום בו נמצא כיום השטח הכלוא. את קו הגבול האמור ניתן לראות בבירור על גבי תרשים מס' 8 בתיק המוצגים של סואלחי. (המשך הקו המקוטע הכחול אל תוך השטח המסומן בתרשים, בצהוב. ראה בעניין זה גם את עדותו של המודד מטעם הנתבעים, עמ' 36 ש' 14 - 16). לא למותר לציין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההצעה שהציעו סואלחי לחאלד בטרם החלו הליכים אלה (עמ' 48 ש' 14). 20. למעלה מן הצורך יצוין כי גם לו קבעתי שיש לסלק את ידם של סואלחי משטח המריבה שבשטח הכלוא, אינני מקבל את חוות דעת המומחה מטעם חאלד לעניין גובה דמי השימוש הראויים. ראשית, לא שוכנעתי כי השטח הכלוא שימש את סואלחי כמחסן, וכי ראוי היה לחייבם בדמי שימוש לפי ערך מחסן. לכל היותר ראוי היה לקבוע חיוב לפי ערך חצר צמודה, כפי שקובע השמאי מטעם סואלחי, וכפי שהיה ראוי לחייב את חאלד, לו התקבלה התביעה נגדו. שנית, גובה דמי השימוש שקבע המומחה מטעם חאלד גבוה באופן ניכר מן הסביר באזור בו מדובר. גם בעניין זה אני מקבל את קביעתו של השמאי מטעם סואלחי. לפיכך, לו נתקבלו תביעות הסילוק באופן הדדי בהתאם לקו הגבול ההיסטורי המתואר לעיל, כי אז היו דמי השימוש נישומים לפי הסכום הראוי לעניין חצר והיו מתקזזים בין הצדדים. החלונות בקיר הדרומי בבית חאלד 21. סואלחי טוענים שחאלד פתח בקיר הדרומי של ביתו, במטבח ובחדר שירותים, חלונות שניבנו ללא היתר בניה כדין ואשר פונים לעבר בית סואלחי, תוך פגיעה בפרטיותם ובשלוותם. הם מבקשים להורות על אטימת החלונות וחיפוי הקיר באבן. חאלד טוען כי החלונות האמורים היו פתוחים במקום מימים ימימה וכי לא פתח בקיר הבית חלונות חדשים. 22. לא שוכנעתי שחאלד פתח את החלונות בקיר הדרומי של ביתו במסגרת השיפוצים שערך במקום לאחר רכישת הבית. אדרבה, הראיות מחזקות את טענתו של חאלד כי החלונות היו במקום מקדמת דנא. אין חולק כי חאלד לא הרס לחלוטין את היחידות שכונו בשעתו חלקות משנה 4-5 אלא רק שיפץ אותן והכשיר אותן למגורים. בעת שרכש חאלד את חלקו במקרקעין השירותים שהיו בנויים בשטח הכלוא, לא היו בנויים עוד. כפי שניתן לראות בתרשים הבית המשותף משנת 1967, בפינה הדרום מערבית של בית חאלד בנוי מטבח, ובקיר הדרומי של הבית מותקן חלון. לא ברור אימתי שונה מבנה ביתו של חאלד אך הדבר היה בטרם רכש את הבית. במקום בו היה בעבר מטבח, יש היום מטבח וחדר שירותים. חלון המטבח היה במקום כבר בעת שנבנה הבית המשותף המקורי. הדעת נותנת שעם בניית חדר השירותים לצד המטבח, בטרם נרכש הבית על ידי חאלד, הותקן במקום גם חלון לחדר השירותים. דברים אלה מתיישבים עם עדותו של מר סאלח זיאד, אשר מצהיר כי הוזמן לבצע עבודות טיח וצביעה בביתו של חאלד בראשית שנת 2001, וכי בעת שהוזמן לבצע את העבודות היו מותקנים במטבח ובחדר השירותים החלונות הקיימים במקום גם כיום. ראוי לציין כי בקשת סואלחי לבנות מחסן דו קומתי בשטח הכלוא נשחתה על ידי רשות הרישוי, בין היתר, מחמת שהבנייה כרוכה בסגירת חלונות בבית חאלד. אין בהחלטת רשות הרישוי קביעה כי החלונות האמורים נבנו ללא היתר. (ראה נספח ב' לתצהירו של חאלד). ערר שהגישו סואלחי על החלטה זו נמחק. במסגרת ההליכים הוגש תצהיר של גב' זעלול פומיה, ביתו של סבירו סוריאני ז"ל, אשר מכר את הבית לחאלד. גב' זעלול מצהירה כי התגוררה בבית עד שנת 2000 וכי החלונות בקיר הדרומי של הבית היו מותקנים בו עוד בטרם נמכר הבית לחאלד. (נספח ה' לתצהירו של חאלד). תצהיר זה אינו משמש ראייה לענין תוכנו בהליך זה (ראה הצהרת ב"כ התובע חאלד, פרוטו' עמ' 25, ש' 5), אך הוא עמד לפני רשויות התכנון בשעה שדנו בהתנגדות לבקשת ההיתר שהגישו סואלחי לצורך בניית מחסן בשטח הכלוא. 23. נמצא, אפוא, כי החלונות משוא תביעתם של סואלחי היו מותקנים במקום מקדמת דנא. עוד זאת, לא הוכח כי החלונות מהווים מטרד או כי הם פוגעים בשלוותם ובפרטיותם של סואלחי בדרך כלשהי. הנה כי כן, אין מקום להורות על סגירת החלונות ועל כן נדחית התביעה בעניין זה. תיק אזרחי 151203/09 24. בתיק זה מבקשים חאלד ואשתו מבית המשפט לצוות על הנתבע 1 להימנע מכל פגיעה בתובעים או ברכושם, ולצוות על הנתבעים להימנע מכל עבודת בנייה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים במקרקעין, ללא היתר בנייה כדין. הסעד הראשון נתבקש בעקבות אירוע מיום 10/12/08 שבו, לטענת חאלד, הבחין בו ג'מאל כשהוא בכניסה לביתו וקילל אותו וגידף אותו לעיני ביתו, ואף זרק עליו אבן וירק לעברו. הסעד השני נתבקש בעקבות עבודות של הגבהת גדר קיימת בבית סואלחי, ללא היתר כדין. זאת לאחר שבשנת 2004 נהרסה סככה שהקימו סואלחי ללא היתר כדין מעל לשטח הכלוא. הנתבעים טוענים כי האירוע מיום 10/12/2008 לא היה ולא נברא. מדובר בתלונת סרק. הגבהת הגדר באמצעות גדר רשת ובד יוטה נעשתה בחלק שאינו גובל בחצרו של חאלד ונועדה למנוע מעבר חולות ואבק משטח סמוך בו נעשית עבודת בנייה. 25. בעניין עבודות הבנייה (הסעד השני) ניתן ביום 5/4/2009 תוקף של החלטה להתחייבות הצדדים להימנע מביצוע עבודות בנייה במקרקעין ללא היתר בנייה כדין. בכך נתייתר הדיון ברכיב זה של התביעה. 26. בעניין הסעד הראשון הבהרתי לצדדים כי אין צורך במתן צו של בית משפט המורה להימנע מביצוע עבירה של תקיפה. הנתבעים הביאו ראיות לכך שהאירוע הנטען לא יכול היה להתקיים במועד הנטען הואיל והנתבע יצא מביתו מוקדם יותר באותו יום לצורך אירוע משפחתי. איני רואה צורך להכריע בעניין זה. שוכנעתי כי הצדדים שרויים בסכסוך מתמשך ואינם נוהגים כבוד זה בזה (עדות הגב' סואלחי, עמ' 51 ש' 13). לא אחת מתדרדר המצב לכדי צעקות הדדיות. אני מורה לשני הצדדים להימנע מלתקוף איש את רעהו באופן פיזי או מילולי, ולהימנע מכל הפרעה לצד שכנגד או לרכושו. סוף דבר 27. שני הצדדים מחזיקים כדין במקרקעין שבידיהם בהתאם לקו הגבול המפריד בין החלקה הצפונית לחלקה הדרומית מזה עשרות שנים. לפיכך, אין מקום להורות על סילוק יד על פי התביעה העיקרית או על פי התביעה שכנגד בתיק 35353/06, ואין מקום להורות על תשלום דמי שימוש כלשהם למי מהצדדים. התביעה בתיק 151203/09 נדחית אף היא לאחר שבהסכמת הצדדים ניתן צו ולפיו יימנעו הצדדים מביצוע עבודות בנייה ללא היתר כדין, ככל שנדרש היתר כאמור, ולאחר מתן צו המורה לשני הצדדים להימנע מלתקוף זה את זה באופן פיזי או מילולי. כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום, ה' אלול תשע"א, 04 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. בניהמחסןהתנגדות לבניה