דמי פגיעה בגין כאבי גב וברכיים

1. תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי גב וברכיים, נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחיה מיום 4/09/09 וזאת מהטעם שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, אשר הביאו לכאבי הגב והברכיים וכן מאחר ולא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו, וכי מחלתו נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לפיכך, קבע הנתבע, שאין לראות במחלתו של התובע כפגיעה בעבודה, תאונה ואף לא כמחלת מקצוע, כהגדרת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"). כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו. 2. ביום 30/11/10, התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקר התובע על תצהירו כאשר בסיום חקירתו הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על חקירתה של אשת התובע. בסיום החקירה סיכם בא כח הנתבע את טענותיו ולאחר מכן ביקש ב"כ התובע להגיש סיכומיו בכתב כשב"כ הנתבע ביקש כי תינתן לו אפשרות להגיב לסיכומי התובע - בהתאם לבקשות אלו ניתנה ההחלטה לפיה יגיש בא כח התובע את סיכומיו בכתב והנתבע יהיה רשאי להגיב לסיכומי התובע בתוך 14 יום מיום שאלה יומצאו לו. בהתאם להחלטה, הוגשו סיכומי התובע ביום 12/12/10, והשלמת הטיעונים מטעם הנתבע הוגשה ביום 5/01/11. 3. להלן הראיות שהוגשו לתיק, הרלוונטיות לעניינינו: ראיות התובע, כפי שצורפו לתצהירו: מסמכים רפואיים- נספח א/1 - נספח א/2; העתק ממסמכי תאונת עבודה קטיעת האצבעות - נספח ב'; תביעה לתשלום דמי פגיעה, מיום 27/11/08 - נספח ג'2; דחיית התביעה מטעם הנתבע, מיום 4/09/09 - נספח ד'; מסמכים אשר הוגשו לנתבע - נספח ה'; תעודה ראשונה לנפגע בעבודה - נספח ו'; אישורי הנתבע המעידים על קבלת תביעה תחום העיניים - נספח יא'4; תלושי שכר לחודשים 1/08-6/08 - ת/1. ראיות הנתבע: הודעה שנגבתה מהתובע ביום 17/02/09 - נ/1. 4. להלן העובדות הרלוונטיות לעניין כפי שעלו מחומר הראיות שהונח לפנינו: א. התובע, יליד 1959, עובד כמסגר רתך, אצל קבלן עבודות מתכת ג'ורג' אבו נאסר ובניו, משנת 1994. ב. במסגרת עבודתו, שישה ימים בשבוע, כ-7.5 שעות ליום, נדרש התובע לבצע מדידות, לחתוך פחים, לשאת מעת לעת משא, להרכיב, להשתמש במכשירים רוטטים ולרתך כשגופו כפוף. ג. ביום 27/11/08 הגיש התובע תביעה לנתבע להכיר בו כנפגע עבודה בגין כאבים בגב, בכתפיים ובברכיים. ד. ביום 4/09/09, דחה נתבע את תביעת התובע לדמי פגיעה בגין כאבי גב וברכיים. ה. התובע לא הגיש תביעה להכרה במחלת מקצוע כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים. ו. התובע החל לסבול מכאבים בגב התחתון בשנת 1988 ומאז מטופל בגינם. 4. הערה מקדימה למרות שבסיכומים מטעם התובע, ישנה התייחסות (בסעיף 4 ובסעיף 12) לחשיפה לחומרים רעילים, הרי שמעיון בתביעת התובע לנתבע (ג/2) עולה כי התובע לא הגיש לנתבע תביעה להכרה במחלת מקצוע כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים, והתביעה היתה אך לגבי "מחלת מקצוע אורטופדית(גב+כתפיים+ברכיים)", כשבתיאור הפגיעה: "כיצד נגרמה ובמה התעסקת בעת הפגיעה" נרשם: "כבר יותר מ-23 שנות עבודה אצל אותו מעביד. מסגר+רתך...במספנות ישראל, נמל חיפה. מתקין ברזל בתוך האונייה כל הזמן משתמש בגב+יושב שעות לריתוך+סיבוב הגב+הרמת משקלים+חומרים רעילים. מחלת מקצוע בגב+אורטופדית." בנוסף, בא כח התובע אף ציין בעת הדיון כי "אנו לא טענו ולא התכוונו לטעון לעניין הנשימתי" (עמוד 3 שורה 13 לפרוטוקול), וכי "לאחר ששקלתי בדבר, אני מודיע שאנו מבקשים לדון במסגרת תיק זה בנושא הכתפיים, ברכיים, גב (העניינים שהועלו במפורש במסגרת טופס הפגיעה (ג/2)). לפיכך נתמקד בפסק דיננו רק בשאלה האם התקיימו בתובע התנאים לקיומה של תורת המיקרו טראומה בנושא הכתפיים, הברכיים והגב. 7. המסגרת הנורמטיבית על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתנה לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרוטראומה.   מטרתה של תורת המיקרוטראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה-סוגיות בתאונות עבודה, 1994, הוצאת לשכת עורכי הדין), עמוד 94). בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה שבין רצף אירועים זעירים ומאותרים בזמן, אשר כל אחד מהם פועל את פועלו, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת בלא הפסקה. יש להוכיח כי הנזק התהווה בגוף על דרך "טפטוף מים על סלע" עד להיווצרות נקב ולא כתוצאה מ"זרם מים שוטף", באשר את הנזק הראשון יראו כתוצאה של מיקרו-טראומה - תאונה ואת השני - כתוצאה של הליך תחלואתי טבעי - לא תאונה (דב"ע(ארצי) תשן/ 232-9 המוסד לביטוח לאומי - רביס חסאן, פד"ע כ"ג 31, (להלן: "פרשת חסאן"). מכאן, שלושת הכללים שיש ליישם בתורת המיקרוטראומה הם: א. הכלל הראשון, הוא שתורת הפגיעות הזעירות המצטברות אין בה כדי לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע לתאונה בעבודה, אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר באה הפגיעה. ב. כלל שני הוא שהעובדה כי אכן במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי מדובר, צריכה להיקבע על ידי רופא. ג. צריך שיוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגמלה. על פי הפסיקה נדרשת חזרה מונוטונית של תנועות "פעמים אין ספור", כאשר כל אחת מהתנועות החוזרות והנשנות האלו גרמה לפגיעה מזערית במקום מסויים בגוף והנזקים הזעירים הביאו במצטבר לפגיעה. כאשר יש לשים לב שהתנועות אינן צריכות להיות זהות אלא "זהות במהותן", היינו: דומות אחת לרעותה ובלבד שיפעלו על אותו מקום בגוף. וגם לענין זה יפים הדברים שנקבעו ב"פרשת חסאן":  "לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". שעה שהתובע ביצע גם פעולות נוספות ומגווונות במהלך שעות עבודתו, הרי שאין ללמוד על נסיבות המאפיינות פגיעה על דרך תורת המיקרוטראומה{עב"ל(ארצי)190/03 יעקב מורון-המוסד לביטוח לאומי (13/03/05)]. והדברים מצאו ביטוי אף בעב"ל(ארצי) 215/03 המוסד לביטוח לאומי - קריידלר, בו עמד בית הדין הארצי על המשמעות של הגיוון בתנועות לעניין הכרה בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה: "יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. עבודתו של המשיב היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של הרכבה והחלפה של מזגנים ומדחסים. אולם כל פעולה שכזו היתה מורכבת מתנועות מגווונות שכללו: עמידה, הליכה, התכופפות, הרמת מזגנים, חיבור וכדומה כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה...אין לומר כי עבודתו חייבה ביצוע רציף ומתמשך של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו". ושוב, יש לשים לב שהדגש צריך להיות על כך שתהיה חזרה על תנועות דומות במהותן, גם אם הפעולות לא היו זהות, כך ש"פעולות המורכבות מתנועות שונות, כגון: התכופפויות שבוצעו למטרות שונות, לגבהים שונים ו...בזוויות שונות, אינן בבחינת תנועה או סדרת תנועות החוזרות על עצמן." [עב"ל(ארצי)664/08 כרמלה חימוביץ - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)]. כן נקבע כי "התפתחותה ההדרגתית של מחלה מהווה שיקול לשלילת האופי התאונתי שלה..." [עב"ל(ארצי) 55/62 חנניה מלול - המוסד לביטוח לאומי פב"ל ח 85]. ואולם במצב בו "המחלה כבר קיננה בגופו של התובע, ותוך כדי עבודתו סבל בפעם הראשונה מן התוצאה המזיקה והיה מאותו יום לבלתי מסוגל לעבודה, בשל אירוע פתאומי, שהביא רק להתפתחות נוספת של המחלה...תוכר המחלה כתאונה." [עב"ל(ארצי)13/57 המוסד לביטוח לאומי - בקשי נאג'י פב"ל ג 55]. התובע טוען כי יש להכיר בכאבי הגב, הכתפיים והברכיים מהם סובל, כמחלת מקצוע לפי דוקטרינת המיקרוטראומה. "מחלת מקצוע" הוגדרה בסעיף 79 לחוק כ"מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי-עקב עיסוקו במשלח ידו". מחלות המקצוע מופיעות ברשימה סגורה, בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: "התקנות"). מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים, מוכרות כמחלות מקצוע אך ורק אם הן נגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים, ואז הדרישה היא ל"עבודות מחייבות תנועות חד גוניות של האצבעות, כף היד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות." ואולם לגבי מחלת גב נקבע כי "ככלל, לא תיושם תורת המיקרוטראומה במקרה של מחלת גב, אולם במקצועות מסויימים ניתן לקשור להופעת מחלות גב לתורת המיקרוטראומה, כגון אחיות, נהגי משאיות וסבלים...וכן בנהגי מוניות." [עב"ל(ארצי275/03 אהובה שמאי -המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)]. 7. דיון והכרעה באשר לתשתית העובדתית הנדרשת לעניין מיקרוטראומה, התובע לא הצליח להוכיח כי ביצע סדרה של תנועות דומות במהותן, חוזרות ונשנות, בגבו, בכתפיו ובברכיו, במהלך פרק זמן ממושך יחסית, במהלך עבודתו כמסגר-רתך, ושבעטיין לקה בגבו, בכתפיו ובברכיו, וזאת מהטעמים הבאים: עת אנו בוחנים את מהות עבודתו היומיומית של התובע, עולה כי התובע ביצע במסגרת עבודתו פעולות רבות ומגוונות, כפי שהעיד בחקירתו הנגדית: "המנהל...מביא לי את התוכניות...יש את החלקים...מביא אותם, מסדר אותם על השבלונה, אחר כך יביאו את הפחים ואני מרים ומסדר אותם על השבלונה ותופס...יש דברים שאני לא יכול להביא, אז מביאים...[אני} תופס ברזל נותן לו נקודת ריתוך ואז הולך לצד השני נותן נקודת ריתוך גם באמצע, עובר שלב שלב עד הסוף...[אחר כך מביא את הפח] ומכסים....יש דברים שאני עושה מדידות...הולך לחתוך, חותך ומביא אותם למקום שאני צריך להרכיב, מוריד את החתיכה הישנה ושם חדשה...[לפעמים מרתך]בגובה ולפעמים אני נדרש לשבת על הברכיים ולרתך. אני עובד בעמידה, בישיבה, גם בתוך תאים באוניה, ואז אני צריך להיות מאוד מכופף, יושב בקושי." [עמוד 6 שורות 9-11, 13-17, 19, 24-25, עמוד 8 שורות 1-2 לפרוטוקול]. אין מחלוקת כי בשיגרת עבודתו הרגילה של התובע כמסגר-רתך, היתה עבודתו כרוכה, (ולו בחלקה), במאמץ פיזי, לרבות נשיאת פחים ופעולות של ריתוך לעיתים תוך כיפוף גו ואולם כפי שעולה מעדותו, בכל הפעולות האלה עבד התובע לסירוגין. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (ג/2) ציין התובע כי ארעה לו גם פגיעה בכתפיים, אותה ייחס ל"הרמת משקלים" במסגרת עבודתו היומיומית, כפי שאף הצהיר בהודעתו לחוקר הנתבע: "...התחלתי לסבול מכאבי גב תחתון משנת 1988 ומאז...אני מטופל אצל ד"ר ריאד ...מומחה אורטופד...המשכתי לעבוד באותו מקצוע מסגרות וריתוך והכאבים התחזקו...התחילו להקרין לרגליים וגם לכתפיים...ובשנת 2000 בערך התחלתי לסבול מטנטונים..." (עמודים IV- III לנ/1). התובע לא ייחס את הפגיעה בכתפיו לעבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים, כנדרש למחלת המקצוע האמורה בתקנות, אלא לנשיאת משקלות, ובנוסף, כעולה מהודעתו, תחילת הכאבים בכתפיים היתה לפני שנת 2000, כשהכאבים בגב התחתון התחזקו והתחילו להקרין לרגליים "וגם לכתפיים". בנסיבות העבודה, כפי שתוארו לעיל, ברי כי לא ניתן לראות בכאבים בכתפיים כמחלת מקצוע. משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת התובע חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו, שכן התובע עסק במגוון פעולות כגון הכנת תוכנית עבודה, בניית שבלונה, מדידות, חיתוך, ריתוך ונשיאת פחים מעת לעת. כל אחת מפעולות אלה היתה מורכבת מתנועות מגוונות: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמה ועוד, אשר בוצעו לסירוגין, על פי סדר משתנה, בהתאם לצרכי העבודה. מדובר בתנועות מגוונות, למטרות שונות, לכיוונים שונים, לגבהים שונים, בזוויות שונות ולא בתנועה או בסדרת תנועות החוזרות על עצמן ויוצרות לחץ של פגיעות זעירות על אותה נקודה בגוף. משכך, נשמט הבסיס לתביעה המבוססת על עילת המיקרוטראומה. 8. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם הרב שמצאנו בטענות בא כח הנתבע, כפי שנטענו במסגרת סיכומיו בע"פ ובמסגרת תגובתו לסיכומי התובע, הרינו קובעים כי התובע לא הוכיח כי ביצע בגבו בכתפיו ובברכיו פעולות חוזרות ונשנות ולכן לא הוכיח את קיומה של תורת המיקרוטראומה בכל הקשור לגב לכתפיים ולברכיים. 9. סוף דבר- התביעה נדחית ללא צו להוצאות. 10. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ז' בשבט תשנ"א,12 בינואר 2011, בהעדר הצדדים. יעקבס אורית, שופטת נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) ברכייםעמוד השדרהדמי פגיעהכאבי גב / בעיות גב