מוות בתאונת דרכים - זכויות ידועה בציבור לגמלת שארים

עניינו של פסק דין זה תביעה שהגישה (להלן:"התובעת") נגד מדינת ישראל (להלן:"הנתבעת") לקצבת שארים בעקבות פטירת המנוח בתאונת דרכים בחודש אפריל 2007. בתביעה נטען כי התובעת זכאית לגמלת שארים מכוח היותה הידועה בציבור של המנוח ביום פטירתו. סוגיה זו - שאלת היותם של התובעת והמנוח ידועים בציבור ערב פטירת המנוח - היא העומדת במוקד פסק דין זה. הצדדים והרקע לתביעה: 1. התובעת תושבת אשקלון עלתה לארץ בתחילת שנות ה - 90 ממדינות חבר העמים לשעבר. בשנת 99 פתחה התובעת בהליכי גירושין מבעלה דאז, הליך שהסתיים בגירושין בשנת 2005 (ראה: עדות התובעת עמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.6.10 שורות 18 , 19). 2. המנוח, ז"ל, הועסק כאזרח עובד צה"ל החל מחודש מרץ 83' ועד לפטירתו בחודש אפריל 2007. המנוח היה גרוש, הליכי הגירושין של המנוח ממי שהייתה אשתו דאז, הסתיימו במהלך שנת 2001 (ראה: סעיף7 ג' לכתב התביעה). 3. תנאי העסקתו של המנוח כללו בין היתר זכות לקצבת שארים המשולמת לשאריו על פי הכללים הקבועים בתקנון "מבטחים", תקנון אחיד - קרן פנסיה לעמיתים ותיקים מהדורה חמישית מאוגוסט 2005 (להלן: "תקנון מבטחים"). קצבה המשולמת בפועל על-ידי המעבידה , הנתבעת- מדינת ישראל. 5. עפ"י תקנון מבטחים משולמת קצבת שארים לאלמנת מבוטח, זו מוגדרת כ- "בת זוגו של מבוטח ביום בו נפטר ובלבד שגרה עימו במשך שנה אחת רצופה עד לאותו המועד ...."; לענייננו בת זוג מוגדרת בתקנון מבטחים כ"מי שהוכרה כידועה בציבור כאישתו של מבוטח פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך". 6. בתביעתה טענה התובעת כי היא ה"ידועה בציבור" של המנוח משנת 2000 לערך ועד לפטירתו. בהתאם ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה קצבת שארים בעקבות פטירת המנוח, בהתאם לכללים הקבועים בתקנון מבטחים. 7. בכתב ההגנה ובסיכומיה טוענת הנתבעת כי דין התביעה להדחות משלא הוכח כי התובעת היא מי שהיתה ידועתו בציבור של המנוח נכון ליום פטירתו. ההכרה ב"ידועה בציבור": 8. בפסק הדין ע"ע 6-37/37 פוגל נגד מבטחים, קבע בית הדין הארצי מבחנים לעניין ההכרה במי שהיא "ידועה בציבור" בהקשר זה קבע בית הדין הארצי כי: "המבחן להכרה כידועה בציבור כאשתו של פנסיונר הוא כפול: ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו, מערכת יחסים אנטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של ניהול וכדאיות כספית או סיכום ענייני אלא כפועל יוצא טבעי לחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". 9. בפסק הדין עב"ל 288/08 יצחק אלימלך נגד המוסד לביטוח לאומי, עמד בית הדין הארצי על היחס שבין שני חלקיו של המבחן, להכרה בבן זוג כ"ידוע בציבור" וכך נאמר: "הגדרת ידועים בציבור לענייננו הינה הגדרה משפטית ולא הגדר מילולית בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה שכל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפול יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי". יוצא מכן כי ניתן ללמוד על רצונם הסובייקטיבי של בני הזוג "לקיים קשר של תמיד", מתוך עובדת קיומו של ממשק בית משותף, ובפרט מגורים תחת קורת גג אחת. ומכן משלא מתקיים המבחן האובייקטיבי, ההנחה היא שגם המבחן הסובייקטיבי איננו מתקיים בבני הזוג אשר נטען כי הם מקיימים קשר של "ידועים בציבור". 10. במהלך השנים ריככה הפסיקה את דרישת המגורים המשותפים כך שבמקרים בהם בני הזוג אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת, בשל נסיבות שנמצאו מוצדקות, לא היה בכך כדי לשלול את ההכרה בהם כ"ידועים בציבור" (ראה: ב"ל 3096/00, סקרטרבה לריסה נ' המוסד לביטוח לאומי). 11. עם זאת יש להדגיש. בפסק דין פוגל המוזכר לעיל ובפסקי דין רבים נוספים, ההכרה במוסד הידועים בציבור באה ליתן תוקף ליחסים שבין שניים בהם מתקיים הפן הפונקציונאלי של חיים משותפים, במצבים בהם יחסים אלה אינם מקבלים ביטוי פורמאלי של נישואים (כך בפסק הדין פוגל, מערכת ביחסים שבין ידועים בציבור, היא כזו המאופיינת במסירות ונאמנות בין שותפיו, קיום משק בית משותף שאיננו פרי של צורך אישי, אלא פועל יוצא של קשר בין שותפים הדבקים זה בזה וכיוצ"ב מאפיינים). לפיכך, מקום שבני זוג נמנעו מלקיים מסגרת של חיים משותפים, העובדה כי בין השניים התקיימה מערכת יחסים בעלת אופי אינטימי אשר יכול ונמשכה על פני שנים - איננה מספקת להכרה בהם כ"ידועים בציבור" (ראה: נשואים בעל כורחם, ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור - שחר ליפשיץ עיוני משפט כ"ה; עב"ל 731/07 לובוב קרישנר נגד המוסד לביטוח לאומי). 12. לבסוף יצוין כי שאלת ההכרה במי שטוענת כי היא ה"ידועה בציבור" של פלוני היא עניין שבעובדה אותה יש להוכיח בראיות. לעניין זה נפסק כי: "יש צורך בראיות כי האישה היתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ובציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין" ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב נ' קרן הגמלאות המרכזית פסקה 10 לפסק הדין. 13. בחזרה לעניינינו יש לבחון על בסיס העדויות שהציגה התובעת אם התקיימו בה והמנוח המבחנים להכרה בהם כ"ידועים בציבור". לשם כך אפנה בשלב זה להצגת העובדות. העובדות: 14. אין מחלוקת על העובדה ולפיה היו התובעת והמנוח מעורבים בקשר רומנטי משנת 2000 לערך, ועד לפטירת המנוח בשנת 2007. בהקשר זה יש לציין כי המנוח הביע את אהבתו לתובעת במכתבים שהעביר בעת היותו במעצר במהלך הליך הגירושים בשנת 2000, כי השניים יצאו לבילויים משותפים, לרבות טיולים בחו"ל להם הצטרפה באחת הפעמים בתה של התובעת, והשניים ליוו זה את זו באירועים משפחתיים, דוגמת בר המצווה של בנו של המנוח ובת המצווה של בתה של התובעת. 15. עם זאת לאורך כל תקופת הקשר הקפידו השניים על הפרדה כלכלית אשר באה לידי ביטוי בעובדה כי כל אחד מבני הזוג החזיק בדירת מגורים משלו, בחשבון בנק נפרד וכל אחד מהם עבד לפרנסתו כמפורט להלן. 16. בהקשר זה סיפרה התובעת בעדותה כי היה בבעלותה בית אשר מכרה בשנת 2005 את התמורה ממכירת הבית העבירה לחשבונה שלה בהקשר זה סיפרה התובעת בעדותה "ש. בשנת 2005 מכרת את הדירה שלך ת. כן. ש. באיזה חשבון בנק שמת את הכסף ת. בחשבון נפרד. כל הכסף הלך לסילוק המשכנתא. בסביבות 80,000 ₪ נשאר לי. ש. ה-80,000 ₪ לאיזה חשבון הלך ת. הוא היה במשכנתא. הכסף הלך לטיולים. הכסף היה בבנק הפועלים. החשבון שייך לי אישית". (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורות 14-17). גם לאחר שנמכרה דירת התובעת, לא עברה התובעת להתגורר יחד עם המנוח, אלא בחרה להשכיר דירה בסמוך לדירת האחרון. 17. משנת 2002 ועד לפטירתו התגורר המנוח בדירה שרכש ברח' סיני באשקלון. 18. המנוח והתובעת נשאו כל אחד בהוצאות דירתו שלו. בהקשר זה אישרה התובעת בחקירתה הנגדית כי היא לא השתתפה בהוצאות אחזקת דירת המנוח (ראה עמ' 10 לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורות 11-16). כן אישרה התובעת כי כל הוצאות אחזקת הדירה שהייתה בבעלותה בשנים 2002 - 2005 היו על שמה. (ראה עדות התובעת עמ' 13 לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורות 25-26). 19. למנוח ולתובעת לא היה חשבון בנק משותף. בהקשר זה נשאלה התובעת והשיבה: "ש. תאשרי לי שמעולם לא היה לכם חשבון בנק משותף. ת. לא. לא היה חשבון בנק משותף. אבל אני הייתי נכנסת לחשבון שלו. ש. האם היה לך ייפוי כוח לפעול בחשבון שלו? ת. לא." (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורות 7-10). 20. לאורך כל תקופת הקשר עבד המנוח במסגרת היותו אזרח עובד צה"ל והתובעת במלצרות, בסלון יופי, ובסופר פארם (ראה עדות התובעת עמ' 10 לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורות 17-21). 21. המנוח השאיר אחריו צוואה במסגרתה השאיר את כל רכושו לילדיו. (עדות התובעת עמ' 12 לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורות 15-16). 22. השניים לא עדכנו את מעמדם, כ"ידועים בציבור" במקומות עבודתם ובמוסדות השונים (המוסד לביטוח לאומי, מס הכנסה, קופת חולים וכיוצ"ב, ראה: הצהרת ב"כ התובעת לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורה 5, התובעת במסגרת עבודותיה השונות ובביטוח לאומי). 23. לטענת התובעת, תמך בה המנוח לאורך תקופת הקשר לעניין זה סיפרה התובעת בעדותה כי המנוח עזר בשיפוצים שנעשו בדירה שבבעלותה ובהוצאות אחזקת הדירה. (ראה: עדות התובעת עמ' 13 לפרוטוקול מיום 13/6/10 שורות 11-14). עדות זו אין בידי לאמץ בהעדר כל ביטוי לתמיכה הכלכלית של המנוח בתובעת, במסמכים בכתב או בעדויות אחרות. כך אין זה סביר כי לא יהיה ביטוי בכתב ולו ביטוי בודד, לתמיכה של המנוח בתובעת במהלך תקופה של כשבע שנים. 24. בדומה אין לקבל את טענת התובעת לפיה התגוררה בדירתו של המנוח בשנתיים שקדמו לפטירתו. בהקשר זה יש לציין: א. אין עדות חיצונית אשר תומכת בטענת התובעת למגורים משותפים מצדדים שאינם נוגעים לדבר, דוגמת השכנים בבית הדירות בו התגורר המנוח. עובדה זו נזקפת לחובתה של התובעת. ב. אין בעדותם של העדים מטעם התובעת, כדי לבסס טענה של מגורים משותפים של המנוח והתובעת. כך למשל נשאלה הגב' קטרינה בנדרסקי והשיבה: "ש. מי גר בדירה של השכירות (הדירה ששכרה התובעת, הוספה שלי-ט.מ.)? ת. ילדים ולפעמים התובעת גם הייתה שם. ש. מאיזה שנה בערך הם שכרו דירה? ת. אני לא יכולה להגיד בערך, אני לא יכולה להגיד בשנים. ש. אני מניח שהילדים לא גרו לבד בבית, מי גר איתם בדירה? ת. נדיה (התובעת, הוספה שלי-ט.מ.), אני לא יודעת להגיד באילו שנים זה היה. אני בארץ משנת 1994 ואני מכירה את נדיה משנת 1995, אני לא יכולה להגיד באילו שנים היא גרה באיזו דירה. ש. לתובעת הייתה דירה בבעלותה? ת. קודם הייתה. בשנת 1994 היה לה בשנה שאני מכירה אותה. אחר כך היא מכרה. אחרי שהיא מכרה, נדיה והילדים עברו לדירה שכירה, הם עברו לדירה שלה מנוח. מתי שהוא קנה היא מכרה. הם היו גרים ביחד אחרי שהוא קנה דירה." עמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.6.2010 שורות 3-13. כאן המקום להעיר מדוע לא ניתן לקבל את עדותה של הגב' בנדרסקי. ראשית המנוח רכש דירה בשנת 2002, התובעת מכרה דירתה בשנת 2005 ולכן העדות המספרת כי התובעת מכרה דירתה לאחר שהמנוח קנה את דירתו והם עברו להתגורר יחד, איננה מדויקת. כך גם לא הייתה כל טענה, אף מפי התובעת עצמה, כי התובעת עברה להתגורר בדירתו של המנוח עם ילדיה. בדומה, נשאלה עדה נוספת, הגב' לודמילה פילגנציוק, ידידה נוספת של התובעת והשיבה: "ש. כל השנים האלה הבת של התובעת גרה עם המנוח והתובעת עד מתי שהוא נפטר? ת. לדעתי כן. ש. אומרת התובעת בתצהירה כי בשנת 2002 היא עברה לגור עם המנוח ושהילדים שלה גרו בדירה שכורה שהיא שכרה להם. את יודעת על זה משהו? ת. אני הייתי בטוחה שהם גרו ביחד. ש. אם אני אומר לך שהתובעת אומרת שמאז שנת 2002 הילדים שלה גרו בדירה שכורה ולא איתה. איך מה שהתובעת אומרת מתיישב עם גרסתך שאת אומרת שהילדה של התובעת גרה איתה כל השנים? ת. אני מסבירה שוב פעם. אני הייתי ידידה שלה, אתה צריך להבין את זה. אני לא חברה, נפגשים פעם בשבוע, פעם בחודש. שנת 2002 לא הגיוני, הילדה הייתה קטנה זה לא הגיוני שהיא השכירה לה דירה. אני יודעת שילדים לא יכולים לגור לבד, זה לא הגיוני. לגבי התאריך הזה אין מצב. בשנת 2007 יכול להיות שהיא השכירה להם דירה". עמ' 3 לפרוטוקול מיום 13.6.2010 שורות 9-15. ג. המציאות שבה במשך כל השנים להן טוענת התובעת לקיומו של קשר בין המנוח לבינה, החזיק כל אחד מהשותפים לקשר דירה משלו, עומדת בסתירה לגרסת התובעת ולפיה התגוררה בדירתו של המנוח לפחות בשנתיים שקדמו לפטירתו. 25. אין מחלוקת כי לתובעת ולמנוח לא היו ילדים משותפים. סיכום ומסקנות: 26. כאמור לעיל, קשר אינטימי בין בני זוג אשר נעדר סממנים של קיום משק בית משותף וגילוי רצון מצד המשותפים ל"קשר של תמיד שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית" - אין בו כדי להביא להכרה בבני הזוג כ"ידועים בציבור". 27. בענייננו בחרו הצדדים לקשר, המנוח והתובעת, לאורך כל תקופת ההתקשרות לנהל את חיים בנפרד, לצד קיום קשר אינטימי וקרוב ביניהם. כך נמצא כי בני הזוג לא התגוררו תחת אותה קורת גג ולכל אחד מבני הזוג היה מקור הכנסה נפרד וחשבון בנק נפרד. העובדה כי המנוח ערך צוואה אשר במסגרתה הוריש את כל רכושו לילדיו, היא רק ביטוי נוסף לאותו רצון שלא להקים יחידה משפחתית אחת עם התובעת, חרף הקשר האינטימי והקרוב בין השניים. 28. בהתאם לא התקיימו בתובעת ובמנוח המבחנים שנקבעו בפסק הדין פוגל ובפסקי דין נוספים, להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" הדורשים לצד קיומו של קשר המאופיין בקרבה ובאינטימיות בין בני זוג, קיום משק בית משותף. 29. על רקע זה אין להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, מקום שהכרה כאמור על המשמעויות הכלכליות הנובעות ממנה, עומדת בסתירה לרצונם של הצדדים לקשר, כפי שהיא משתקפת מהעובדות שפורטו לעיל, המלמדות כי במהלך תקופת הקשר ביקשו הצדדים לקיים משטר של הפרדה רכושית. סוף דבר: 30. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 31. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותקצבת שאריםידועים בציבור