1. התובע, שנפגע בתאונת עבודה, היוון את גמלת הנכות של נפגעי עבודה, לה היה זכאי עד גיל 65, והגיש בהמשך תביעה לקצבת נכות כללית. לאחר קבלת התביעה לנכות כללית, ניכה הנתבע מקצבת הנכות הכללית, לה היה זכאי התובע מדי חודש, את קצבת הנכות של נפגעי עבודה, אותה היה מקבל באותו חודש אילמלא ההיוון. על רקע האמור לעיל, הגיש התובע את התביעה שבכותרת, בה התבקש בית הדין לקבוע, כי משהוונו הקצבאות המגיעות לו, אין זכאותו לקצבת נכות מבחינת "כפל גמלאות", ועל כן על הנתבע לשלם לו קצבת נכות כללית מלאה מיום 30.1.1999. עוד טען התובע בכתב התביעה, כי עם היוון הקצבה - שוב אין הוא מקבל קצבת נכות מעבודה, ומכל מקום נותק הקשר בינו לבין הנתבע, ככל שהדבר נוגע לאותה התאונה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי בהתאם לסעיף 320(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, לא יינתנו לאדם קצבאות שונות בעד פרק זמן זהה, כי היוון הקצבה הינו הקדמת תשלום ולא ניתוק הקשר, ואין הוא מקנה לתובע זכות לקצבה נוספת עבור אותה תקופה. 2. בקדם המשפט נוסחו המוסכמות והפלוגתאות כדלקמן:- מוסכמות 1. התובע עבר תאונת עבודה. 2. נקבעה לו נכות לצמיתות, הנכות הוונה לבקשת התובע. 3. נקבעה לתובע דרגת נכות כללית החל מיום 1.3.2001 בשיעור של 100%. פלוגתאות "לאור הוראות סעיף 320 ג' הזכאי התובע לקבל את מלוא קצבת הנכות הכללית למרות שהוונה קצבתו בנפגעי עבודה"? התובע הגיש תצהיר מטעמו. לתצהיר צורפו המסמכים כדלקמן:- הודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה לנתבע ביום 24.1.1978 (נספח א) מכתב של הנתבע, מופנה לתובע, מיום 5.10.1983 שכותרתו "חישובי ההיוון מאוגוסט 83 ומספטמבר 83". (נספח ב) אבחון רפואי מיום 17.2.1999 (נספח ג) מכתב הנתבע מיום 21.2.2001, מופנה לתובע שכותרתו "קצבת נכות כללית" (נספח ד) הודעה של הנתבע מיום 17.5.2001, מופנית לתובע , שכותרתה "קיצבת נכות". (נספח ה) מאחר ולא הייתה מחלוקת באשר לרקע העובדתי, הסכימו הצדדים לוותר על שלב ההוכחות, ולסכם טענותיהם בכתב בשאלה המשפטית בלבד. 3. רקע עובדתי 3.1 התובע, יליד 20.4.1951, נפגע ביום 9.8.1977 בתאונה אשר הוכרה על ידי הנתבע כ"תאונת עבודה", ונקבעה לו נכות בשיעור של 20% לצמיתות החל מיום 1.2.1979. 3.2 לאחר מספר בקשות שהגיש התובע להיוון קיצבת הנכות, בגין תאונת העבודה, נענה הנתבע לבקשתו והיוון את הקצבאות המגיעות לו משנת 1983 ועד ליום 20.4.2014 - מועד הגיעו לגיל 65. בהודעתו לתובע מיום 5.8.1983 פירט הנתבע את "חישובי ההיוון מאוגוסט 1983 ומספטמבר 1983", בין השאר, כדלקמן:- "על פי בקשתך הנני לפרט להלן את אופן חישוב שני ההיוונים שנערכו לך באוגוסט 83 ובספטמבר 83. שני ההיוונים חושבו בהתאם להוראות תקנות חוק הביטוח הלאומי (היוון) ק.ת. 3885.נ במקרה שלך הוונו כבר בעבר כל הקיצבאות שהיו עשויות להשתלם לך עד 31.10.1997 ולכן באוגוסט 83 הוונו הקיצבאות שהיו עשויות להשתלם לך מ- 1.11.1997 ועד 31.3.2007 ובספטמבר 83 הוונו הקיצבאות שהיו עשויות להשתלם לך מ- 1.4.2007 ועד שתגיע לגיל 65 (בעבר נערכו לך היוונים ממועדים הבאים: ינואר 81, אפריל 81, ספטמבר 81, ונובמבר 81).ב הנתונים והמקדמים שבהתאם להוראות התקנות קבעו את התוצאות בשני החישובים האחרונים שנערכו לך היו: לחישוב מאוגוסט 83 א. מועד ההיוון: 1.8.83 ב. גיל במועד ההיוון: 32 ג. הערך הנוכחי (למועד ההיוון) של קיצבה בסך 1 שקל לשנה שהיתה עשויה להתשלם לך מ-1.11.1997 ועד 31.3.2007 מחושב ע"פ לוח מס' 1 שבתוספת השלישית לתקנות (בהתאם לגילך במועד ההיוון): 5.13785 ש'. ד. הקיצבה החודשית שעמד להיוון: 8,162 ש' (זו הקיצבה שהיתה משתלמת לך באוגוסט 83 אילולא היוונת קיצבאותיך בעבר). ה. הקיצבה השנתית: 8,162X12 = 97,944 ש'" (נספח ב לתצהירו של התובע) 3.3 ביום 19.1.1999 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית, ותביעתו אושרה מיום 30.1.1999. 3.4 ביום 21.5.2001 הודיע הנתבע לתובע, בין השאר, כדלקמן:- "הריני להודיעך כי עפ"י החוק אושרה לך קצבת נכות כללית בשיעור 100% החל מ- 1.3.2001 יציבה. תשלום הקצבה מותנה בהוראות סעיף 320(ג) לא יינתנו לאדם אם אין כוונה אחרת משתמעת:- (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד, (ד) היה אדם זכאי לולא הוראות סעיף זה ליותר מגמלה אחת, הברירה בידו לקבלת אחת מהן. עפ"י הנתונים שבידנו היוונת את קצבת בנפגעי עבודה עד גיל 65. לפיכך תשולם לך קצבת נכות כללית יחסית החל מ- 30.1.99 מועד זכאותך לראשונה לקצבת נכות כללית. הודעה בדבר גובה הקצבה תשלח בנפרד. ..." (נספח ד לתצהירו של התובע) 3.5 ביום 12.5.2001 הודיע הנתבע לתובע, בין השאר, כדלקמן: "הנדון: קצבת נכות הריני להביא לידיעתך כי בקצבת הנכות המשולמת לך חלו שינויים כמפורט להלן: עקב תיקונים ברשום פרטי גימלת נפגעי עבודה ששולמה לך בתקופה מ- 30.01.99 משולמים לך 6% מקיצבת הנכות. בגין השינויים המפורטים נוצר חוב קיצבה 40,383 שקלים. ... פירוט התשלומים (בשקלים) עבור התקופה מ-30.01.99 עד 28.2.01 1,900 סה"כ הפחתות מהתשלום 1,900 יתרה לתשלום 0 פירוט ההפחתות מהתשלום מהות ההפחתה סכום שהופחת יתרת החוב חוב קיצבה 1,900 38,483 " (נספח ה לתצהירו של התובע). 3.6 בתעודת עובד ציבור, של הגב' נזרי ריקי, מנהלת מדור במח' נכות כללית, נכון ליום 1.1.2003, שהוגשה על ידי הנתבע לתיק בית הדין, נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "ב-19/1/1999 הוגשה תביעה לקצבת נכות כללית ע"ש טרבלסי ישראל. אושרה קצבת נכות כללית כדלקמן: 100% מ- 30/1/99 ועד 28/2/01 100% מ-1/3/01 ולצמיתות. במסגרת בדיקת התיק לצורך החלטה לעניין המשך זכאותו לקצבה החל מ- 1/3/01 התברר כי נקבעו לנכה 20% בנפגעי עבודה החל מ- 1/2/79 לצמיתות והתובע היוון את קצבתו עד גיל 65. עוד הוברר כי לא מדובר באותו מאורע. נערך חישוב לפיו סכום קצבת נכות כללית לחודש 1/99 הינו 1600 ₪. סכום קצבת נפגעי עבודה (לולא הוונה) לחודש 1/99 הינו 1508 ₪ 94.3% = 100X1508 1600 דהיינו יש לשלם 6% בלבד מקצבת הנכות הכללית - שהם 112 ₪ נכון ל- 3/01. בעקבות ההוראה לתשלום החלקי של הקצבה נוצר חוב עבור התקופה שבין 30/1/99 ועד 28/2/01 בסך: 40383 ₪. לוטה פירוט הקצבאות ששולמו במסגרת נכות כללית בתקופה הרלוונטית." 3.7 בתעודת עובד ציבור, של מר מרגלית מוקה, מנהל מדור נפגעי עבודה, מיום 16.12.2002, שהוגשה על ידי הנתבע לתיק בית הדין, נאמר, בין השאר, כדלקמן:- "אני הח"מ, מעיד ומאשר בזאת לאמור כי תאונה שארעה ביום 9/8/1977 ל- ישראל טרבלסי...הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הבסיס לחישוב תשלום דמי הפגיעה, תקופת דמי הפגיעה ושעור דמי הפגיעה ששולמו מפורטים באישור התשלומים המצ"ב. בגין תאונה זו נקבעה נכות צמיתה בשעור של 20%. גמלאות נכות מעבודה שולמו בשעורים ובמועדים כפי שמפורט באישור על התשלומים המצ"ב. קצבה עבור חודש אפריל 2002 1777 ₪ החל מ 7.2002 קיצבה 1706 ₪. מצ"ב חישוב קיצבת נכות מעבודה עבור 20 אחוז נכות באם לא היה היוון." 4. טענות התובע בסיכומיו טען התובע, בין השאר, כדלקמן:- 4.1 עם היוון קצבת נפגעי עבודה יש לראותו כמי שמקבל מענק חד-פעמי ולפיכך סעיף 320(ג)(1) לחוק אינו רלוונטי. 4.2 סעיף 320(ג)(1) לחוק קובע כי לא יינתנו לאדם "קצבאות שונות" לפי חוק הביטוח הלאומי בעד פרק זמן אחד, מכאן שהסעיף רלוונטי רק אם התובע מקבל בו זמנית קצבת נכות מעבודה וקצבת נכות כללית. 4.3 בהתאם להוראות החוק והפסיקה, משהיוון התובע את קצבת הנכות מעבודה - אין לראותו כמי שמקבל קצבת נכות מעבודה, וממילא שאין הוא מקבל "קצבאות שונות" לפי סעיף 320(ג)(1) לחוק. 4.4 המחוקק מבחין בין המונח "גמלה" המוגדר בסעיף 1 לחוק והמתייחס לכל טובת הנאה שהנתבע מעניק לפי החוק, לבין המונחים "קצבה" ו"מענק" אשר אינם מוגדרים בחוק, ועל הגדרתם יש ללמוד מהשימוש שנעשה בהם. להבדיל מ"גמלה" - "קצבה" היא תשלום תקופתי חודשי. לפיכך, עם היוון קצבת נפגעי עבודה, שוב אין התובע זכאי לקצבה, על פי הגדרתה, כאמור לעיל, אלא הוא מקבל מענק חד פעמי. 4.5 עם ההיוון הקצבה יש ניתוק מוחלט בין הנתבע לבין הנכה באשר לאותה קצבת נכות. אין כל הבדל לעניין זה בין מי שהיוון את קצבתו עד גיל 65 לבין מי שהיוון את קצבתו לכל ימי חייו. 4.6 להיוון, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, יש השלכה על זכויות המבוטח מהנתבע. כך, למשל, וזאת עמדת הנתבע, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה, גם אם חלה החמרה במצבו הרפואי של מבוטח, הרי שלאור ניתוק הקשר ולמעט במקרים חריגים, לא יהיה התובע זכאי לחזור ולקבל קצבת נכות, בתקופה בגינה קיבל את ההיוון . 4.7 אין זה סביר, ובוודאי שאין זה מעיד על תום לב, כאשר הנתבע טוען דבר והיפוכו בהתאם למטרותיו. מחד, טוען הנתבע לניתוק הקשר בינו לבין המבוטח בכל הקשור לזכויותיו של המבוטח, כאשר אלמלא הניתוק היה עליו לשלם למבוטח כספים נוספים בשל החמרה במצבו הרפואי, ומאידך, טוען הנתבע שהקשר בינו לבין המבוטח לא נותק, כאשר בעקבות כך יוכל לנכות כספים שכבר שילם, ולפיכך לשלם פחות למבוטח. 4.8 לאור כל האמור, בעקבות היוון קצבת הנכות של נפגעי עבודה, התובע לא מקבל קצבת נכות מעבודה בתקופה בה הוא מקבל קצבת נכות כללית, ולפיכך לא חל סעיף 320(ג)(1) לחוק, ועל כן התובע זכאי לקצבת נכות מלאה, ללא כל הניכויים, החל מיום 30.1.1999 ועד גיל 65. לאור האמור התבקש בית הדין להכריע במחלוקת שבין הצדדים "ולקבוע האם יש ליתן לתובע את מלוא קצבת הנכות הכללית המגיעה לו מדי חודש או שמא למרות ההיוון יש לנכות מהקצבה החודשית המגיעה לתובע במסגרת הנכות הכללית את הקצבה (של נפגעי עבודה) אותה היה מקבל אלמלא ההיוון". (סעיף 6 לסיכומי התובע). 5. טענות הנתבע הנתבע, הגדיר, אף הוא בסיכומיו, את השאלה שבמחלוקת: כ"האם ניתן לנכות מתשלום קצבת נכות כללית המגיעה לתובע מדי חודש, את קצבת נכות מעבודה, אותה היה מקבל באותו חודש, לולא היוון את קצבתו" וטען, בין השאר, כדלקמן:- 5.1 טענת התובע, על פיה, מאחר, והתובע היוון את גמלתו - לא מדובר עוד בקצבה, ולכן לא חל הכלל לפיו לא ניתן לקבל כפל גמלאות, אינה סבירה, ואף אינה מתיישבת עם רוח החוק ולשונו. 5.2 דווקא משום שלמונח "קצבה" אין הגדרה בחוק, יש לבדוק כל תשלום שמשולם למבוטח לגופו, ובהקשר להוראות החוק הרלוונטיות. בהתאם לכך, כאשר נעשה היוון קצבה, על אף שהתשלום ניתן באופן חד פעמי, מדובר בקצבה. 5.3 בהתאם לכך, יכולים להיות מצבים, כמו בענייננו, שמבוטח היוון את קצבתו, ולפיכך, על אף שזו שולמה לו כמענק, מדובר בפועל בקצבה. 5.4 ראייה לכך שכוונת המחוקק הייתה כי לא ישולמו כפל גמלאות גם בסיטואציה של התובע מצויה בסעיף 320(ט) לחוק הביטוח הלאומי, ובתקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה לחוק מקצבת נכות לפי פרק ט) התשמ"ד 1984. הנתבע פעל כנדרש ממנו בתקנות, ולפיכך אין מקום לטענתו של התובע לפיה, על אף ההיוון, הוא זכאי לתשלום קצבת נכות מלאה. 5.5 משקיים הסדר מפורש בחוק ובתקנות, לעניין תשלום המגיע למבוטח ואופן חישובו, יש לפעול לפי הסדר זה, והנתבע, כמתחייב מההלכה הפסוקה, אינו רשאי לשלם קצבה מעבר לקבוע בחוק ובתקנות. 5.6 בהתאם לכל האמור לעיל, פעל הנתבע כדין כאשר התייחס לתשלום ששולם לתובע כמענק היוון, וניכה תשלום זה מתשלום קצבת הנכות והכל בהתאם להוראות התקנות. 6. בתשובתו לסיכומי הנתבע, טען התובע, בין השאר, כדלקמן:- 6.1 טענת הנתבע, על פיה, בהתאם להוראות סעיף 320(ט) לחוק הביטוח הלאומי הוא רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק שניתן בהתאם להוראות סעיף 113, מהווה שינוי חזית לה מתנגד התובע, ועל כן יש למוחקה. 6.2 המחלוקת בין הצדדים התמקדה אך ורק בשאלה, האם המדובר בכפל קצבאות לאור הוראות סעיף 320 (ג) לחוק, וכך נוסחה הפלוגתא היחידה בתיק: "לאור הוראת סעיף 320(ג) הזכאי התובע לקבל את מלוא קצבת הנכות הכללית למרות שהוונה קצבתו בנפגעי עבודה"? לפיכך, טענת הנתבע המתייחסת לסעיף 320 (ט) אינה במסגרת הפלוגתאות בתיק והיא מהווה שינוי חזית. 6.3 מבלי לפגוע בטענה באשר לשינוי חזית, התקנות שהותקנו לפי סעיף 320(ט) אינן רלוונטיות לענייננו, ראשית, משום שהותקנו בחוסר סמכות, ושנית הן הותקנו לראשונה ביום 26.6.84 ופורסמו ביום 15.7.84, ומאחר והיוון האחרון המתייחס לתקופה עד 1.4.07 בוצע בחודש ספטמבר 2003, משכך אין התקנות רלוונטיות לגבי התובע. בתשובתו לסיכומי התשובה של התובע, ובהתייחס לטיעונים החדשים שהועלו בהם, טען הנתבע, בין השאר, כדלקמן:- 6.4 באשר לשינוי חזית, הלכה פסוקה היא כי אין לקבל טענה בדבר שינוי חזית כאשר מדובר בשאלה מתחום מערכת הבטחון הסוציאלי. זאת בפרט כאשר מדובר בשאלה משפטית אשר לצד שכנגד הייתה הזדמנות להתגונן. 6.5 התובע אינו זכאי לקבל קצבת נכות לאחר שהיוון את קצבת הנכות מעבודה על פי סעיף 320 (ט) לחוק והתקנות מכוחו. גם אם נדחה התובע על פי סעיף אחר לחוק, אין בכך בכדי להקנות לו זכות לגמלה בניגוד לדין. 6.6 באשר לטענה לגבי חוסר סמכות בהתקנת התקנות - הסמכות להתקנת תקנות לפי סעיף 320(ט) הינה סמכות רחבה להתקנות תקנות לניכוי המענק כולו או חלקו וכן לדרכי החישוב. מדובר בסמכות רחבה אשר לא הוצבו לה סייגים של ממש. בהתקינו את התקנות פעל שר העבודה על פי סמכותו שניתנה לו בחוק ולא חרג ממנה. 6.7 בהתייחס לטענה בדבר חוסר הרלוונטיות של התקנות עקב התקנתן לאחר ביצוע ההיוון - בעת שהתובע ביצע את ההיוון הראשון, סעיף 320(ט) בגלגולו הקודם דאז היה קיים ואף אם טרם נקבעו דרכי החישוב, הרי שניתן היה לדעת כי הניכוי אפשרי. בנוסף, בעת ביצוע ההיוון התובע אף לא ידע כי יהיה זכאי לקצבת נכות כללית, אולם בעת ביצוע ההיוון נוטל הנכה, בכל מקרה, סיכונים שאינו יכול לחזותם מראש, ועל כן קיימת זהירות וקפדנות בטרם מתירים היוון קצבת נכות מעבודה. כבר בשלב זה נציין כי אין אנו מקבלים את טענות התובע באשר לשינוי חזית. ראשית, כפי שטוענת בא כוח הנתבע, וכמתחייב מההלכה הפסוקה, אין לקבל טענה של שינוי חזית כאשר מדובר בתחום מערכת הבטחון הסוציאלי. שנית, לאור האמור בסעיף 4 סייפא לפסק הדין, ומשהתבקש בית הדין על ידי התובע להכריע במחלוקת שבין הצדדים, "ולקבוע האם יש ליתן לתובע את מלוא קצבת הנכות הכללית המגיעה לו מדי חודש או שמא למרות ההיוון יש לנכות מהקצבה החודשית המגיעה לתובע במסגרת הנכות הכללית את הקצבה (של נפגעי עבודה) אותה היה מקבל אלמלא ההיוון" - הרי שההכרעה בשאלה זו, כפי שנוסחה על ידי התובע, כוללת בחובה גם התייחסות לזכותו של הנתבע, כמתחייב מסעיף 320(ט) לחוק הביטוח הלאומי, לנכות מקצבת הנכות את המענק, ואין לטעון כי בשינוי חזית עסקינן. עוד נוסיף ונציין, כי, לדעתנו, התייחסות לסעיף 320 (ט), הגם שלא נזכרה במפורש בכתב ההגנה, היא בגדר טענה משפטית הנגזרת מהפלוגתא, גם בנוסח בו הוגדרה בקדם המשפט. 7. המסגרת המשפטית 7.1 בסעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "גימלאות כפל" נקבעו הוראות שונות לגבי גימלאות כפל, מהן הוראות כלליות ומהן הוראות מיוחדות לגבי גימלאות מסויימות, וזאת בשים לב ל"מהות הזכות במסגרת הסיווג של זכויות מביטחון סוציאלי" (דב"ע נד/189-0 יצחק בן ארי נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך כח(2) בעמ' 4 לפסק הדין). הסעיף קובע לאמור:- "(א) לא תשולם תוספת קצבה - (1) בזכותו של אדם המקבל קצבה; (2) לשני בני אדם או יותר בזכותו של אדם אחד. גמלת סיעוד לא תיחשב כקצבה לענין סעיף קטן (א)(1) לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד; (2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה. היה אדם זכאי, לולא הוראות סעיף זה, ליותר מגמלה אחת, הברירה בידו לקבל אחת מהן; בחר בקצבת נכות לפי פרק ה או בקצבת תלויים לפי הפרק האמור במקום בקצבת זקנה או בקצבת שאירים, לפי העניין, לא תפחת קצבת הנכות או קצת התלויים כאמור משיעור קצבת הזקנה או קצבת השאירים כל עוד הוא זכאי לכך כאמור". ... (ט) קיבל זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט מענק לפי סעיף 107 או לפי סעיף 113, יהיה המוסד רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק או חלק ממנו, הכל לפי כללים, מבחנים ודרכי חישוב שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה." 7.2 "גימלאות כפל" על פי חוק הביטוח הלאומי יכולות לנבוע ממקורות זכאות שונים:- א. תוספת קצבה בזכותו של אדם גמלה או שבזכותו משולמת גמלה. גמלאות שונות בעד פרק זמן אחד. גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים. "מטרתו של המחוקק בנושא כפל הגמלאות, ועיקר כוונתו של הסעיף הוא למנוע תשלום קצבאות שונות בעד פרק זמן אחד, מכוח סעיפי ביטוח שונים בחוק הביטוח הלאומי, כגון קצבת נכות מעבודה וקצבת נכות כללית, קצבת שאירים וקצבת נכות, קצבת זקנה וקצבת שאירים (נושא שהוסדר, בחריג מפורש בחוק), וכיוצא באלה" . (דב"ע מט/74-0 שני נוב ואח' - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"א, 59,63, צוטט ב- דב"ע נד/189-0 יצחק בן ארי נ' המוסד לביטוח לאומי, בעמ' 5 לפסק הדין, יצוין כי עניינו של פסק דין זה היה גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכוח ענפי ביטוח שונים). 7.3 "גימלה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי כ"כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם שנערך לפי סעיף 9, הענקה לפי סעיף 387 וגמלה לפי פרק י"ב או פרק י"ג, ולמעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17א)". בהגדרת "גימלה" נקט המחוקק לשון רחבה, הכוללת כל טובת הנאה המוענקת לפי חוק זה, לרבות הטבה ארעית שהנתבע אינו חייב לתתה אך נתן אותה בפועל. (ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון דוד בוסקילה, פ"ד לח (4) 785). 7.4 בחוק הביטוח הלאומי לא הוגדרו המונחים "קצבה" ו"מענק" ו"את מהותו של כל תשלום או שירות הניתן על פי החוק יש לבחון לפי יסודותיו, מרכיביו, מטרותיו וצורת נתינתו". (עב"ל 112/98 שמואל אהרונסון נ' המוסד, פד"ע לד 613). 7.5 סימן ה' לחוק הביטוח הלאומי עניינו "קצבה או מענק לנכה עבודה" סעיף 103 לסימן זה, שכותרתו "זכות לקצבה או למענק" קובע לאמור:- "(א) נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה. (ב) קצבה לפי סעיף 105 או סעיף 106, לפי דרגת הנכות, תשולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא אחת מאלה: דרגה יציבה של 20% ומעלה; דרגה שאינה יציבה של 5% ומעלה. (ג) מענק לפי סעיף 107 ישולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא דרגה יציבה והיא פחותה מ- 20% אך אינה פחותה מ- 5%" סעיף 106 לאותו סימן שכותרתו "קצבת נכות לנכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ- 100%" קובע לאמור: "נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ב) שדרגת נכותו פחותה מ- 100%, ישלם לו המוסד קצבת נכות חדשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהיתה משתלמת אילו היתה דרגת נכותו 100%, שוה ליחס שבין אחוז דרגת נכותו לבין מאה". סעיף 107 לאותו סימן שכותרתו "מענק לנכה עבודה שדרגת נכותו 5% או יותר, אך פחות מ- 20%" קובע לאמור:- "(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". כעולה מנוסח הסעיף חישוב המענק נעשה על סמך גובה דמי הפגיעה ששולמו לנתבע או שהיו משתלמים לו, לו היה זכאי להם. (מנחם גולדברג, דיני הביטוח הלאומי, כרך ראשון, עמ' 166 והאסמכתאות שם). 7.6 סעיף 113 לאותו סימן שכותרתו "מענק במקום קצבה" קובע לאמור:- "(א) נכה עבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע. (ב) הסכים המוסד לשלם לנכה עבודה מענק לפי סעיף זה בתנאי שהמענק ישמש לו להשגת מקור פרנסה, ולדעת המוסד קיים צורך בפיקוח על הוצאת הכסף, רשאי בית הדין לעבודה, לפי בקשת המוסד, למנות אדם שלידיו יינתן המענק, כולו או מקצתו, וליתן לאותו אדם הוראות בדבר השימוש במענק". (ההדגשה לא במקור) 7.6 כעולה מהאמור לעיל, גם הקצבה וגם המענק הם בבחינת "גימלה". ה"קצבה" היא גימלה ארוכת טווח המשתלמת באופן עיתי, ואילו ה"מענק" הוא גמלה המשתלמת בסכום חד פעמי. "הכלל הוא שהגמלה הבאה לרגל מצב שאין להניח כי יחלוף, או לספוק צורך (שאין להניח שהוא) זמני וחד פעמי - היא בדרך כלל קצבה, המשתלמת כל עוד קיים המצב וכל עוד קיים הצורך...לא שיקולים של כדאיות עסקית אלא שיקולים של מדיניות חברתית עומדים אחרי שיטת גימלאות זאת". (דב"ע לח/6-0 פד"ע ט, 353, בעמ' 358). המענק מכוח סעיף 113 לחוק הביטוח הלאומי הוא "הסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה", כלומר נכה העבודה מקבל את הגימלה ארוכת הטווח, במקום באופן עיתי, בתשלום חד פעמי. התשלום החד פעמי הוא תוצאה של חישוב ערכם של סה"כ התשלומים העיתיים לנקודת זמן השונה מזו שבה הם אמורים היו להשתלם. (ההפרש בערכו של הסכום משקף את הריבית לתקופה שבין קבלת הסכום לנקודת הזמן שאליה הוא מהוון). לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי עצם העובדה שהמבוטח, לפי בקשתו, מקבל במקום תשלומים עיתיים (קצבאות) תשלום מהוון חד פעמי, כאמור לעיל, אינו משנה את מהותו של התשלום. "המרת קצבה, או חלק ממנה, במענק חד פעמי המבוסס על היוון הסכום המומר, כפי שהוא משתלם בעת ההמרה, הוא חלק מסדרי הביטוח הלאומי, ולצורך הניכוי מהפיצויים אין להתעלם ממנו כאילו לא היה ולא נברא" (ע"א 641/87 קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים ואח', פ"ד מד (1), עמ' 239). דברים אלה, הגם שנאמרו בהקשר לסעיף 82 לפקודת הנזיקין שכותרתו "פיצויים וגמלאות מביטוח לאומי", יפים לענייננו, כפי שטוענת בא כוח הנתבע. 7.7 עוד נציין, כי מתן המענק מכוח סעיף 113 מהווה סטייה מהמדיניות המתייחסת לגמלאות בגין מצב של מבוטח שאין להניח כי יחלוף, ועל רקע זה ניתן להבין את הסייגים והתנאים הבאים להכביד על פעולת ההמרה, בטרם תצא לפועל. כעולה מהוראות הסעיף וההלכה הפסוקה, המרת הקצבה במענק נעשית בהסכמת הזכאי לגמלה והנתבע, ורק במקרה שלדעת הנתבע יש לזכאי הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, וזאת מאחר ובתשלום חד פעמי טמונה הסכנה של הוצאת הכספים ובזבוזם בבת אחת או הפסדם כתוצאה מהשקעה לא בטוחה או לא טובה. (מנחם גולדברג, דיני הביטוח הלאומי, חלק ראשון, עמ' 174 והאסמכתאות שם). 7.8 באשר לתוצאותיו המרחיקות לכת של ההיוון, לפי סעיף זה, התייחס בית הדין לעבודה לא אחת בקובעו כי:- "מלשון סעיף 70 (א) (113 היום ד.א.) ניכר כי המחוקק ראה לסייג את המרת הקצבה במענק בסייגים מסייגים שונים...דאגתו של המחוקק נתונה לנפגע עבודה, למען יובטחו לו אמצעי קיום, טיפול רפואי, שיקום רפואי, ולפי הצורך - שיקום מקצועי...היוון קצבה במענק נמנה על מגוון הגימלאות הניתנות לנפגע עבודה, אך מתן המענק עשוי להביא לניתוק הקשר המתמיד שבין הנכה והמוסד לביטוח לאומי. בכך ראה המחוקק צעד מרחיק לכת, אם כי לעיתים מועיל וחיוני, ורצה שיינקט רק לאחר שיקולים מירביים, ומכאן הסייגים המכבידים". (דב"ע לג/12-0, פד"ע ד' 213, צוטט ב- דב"ע מא/53-0 זימן יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך טו(1), 125 בעמ' 4 לפסק הדין). עוד התייחס בית הדין לבעייתיות שבסוגית היוון קצבת נכות בדב"ע שם/4-7 , פד"ע יב,337) שם נדון היוון גמלאות עובדי מדינה: "...הקצבה היחידה הניתנת להיוון היא קצבה המשתלמת לנכה כתוצאה מתאונת עבודה, ואף אז, לא כזכות מוחלטת אשר לנכה, ובסייגים חמורים שקבע המחוקק, כדי להבטיח שההיוון לא יפגע במטרה העיקרית - עתיד מקור פרנסה (סעיף 70 לחוק הביטוח הלאומי). מאותו חוק עולה ברורות, שהסכום המשתלם מכוח היוון ("מענק" בלשון החוק) בא "במקום קצבה". גם הקצבאות המשתלמות לנכה צמודות לשינויים בשכר עבודה, אך ברור שכאשר מהוונים הוא הקצבה, ולא סכום קבוע, כך שאם השינויים בשכר המשמש בסיס לקצבה, קמה לתחיה זכות לקצבה בגין ההפרש" (שם בעמ' 341, צוטט בפסק דין זימן שאוזכר לעיל). 7.9 בהתייחס ל"ניתוק הקשר" בין הנכה לנתבע, נקבע כי: "ניתוק זה הוא דו סטרי; נכה שמצבו הוחמר לא תהא לו זכות למענק נוסף למרות גידול בדרגת הנכות. מן העבר השני אין המוסד לביטוח לאומי יכול לקבל החזר מקום בו הוטב מצבו הרפואי של הנכה וירדה דרגת נכותו".(מנחם גולדברג, דיני הביטוח הלאומי, חלק ראשון, עמ' 174א). "אולם בדברו על "...ניתוק הקשר המתמיד" לא התכוון בית הדין אלא לניתוק זיקה באשר לקיצבת נכות". מכאן ש"ניתוק הקשר" פירושו אבוד הזכאות לקצבת הנכות מעבודה. (דב"ע מא/53-0 זימן יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך טו(1) עמ' 125, בעמ' 4 ו-6לפסק הדין). בהקשר זה, של "ניתוק הזיקה באשר לקיצבת הנכות", קבע בית הדין כי נכה שמצבו הוחמר, וההחמרה תוכר, לא יהיה זכאי לקצבת הנכות המוגדלת ולא קמה לו זכות חדשה, אלא אם כן, פעל הנכה בעת המרת המענק מתוך טעות, לה היה הנתבע שותף, דהיינו טרם גובשה ההלכה על פיה אין לנכה זכות לקצבת נכות מוגדלת, תהיה לנכה הזכות לביטול המרת הקיצבה במענק, כך שהנכה יחזיר לנתבע את כל אשר קיבל בערכים ריאליים, והנתבע ישלם לו את כל הקיצבאות להן היה זכאי, אף זאת בערכים ריאליים, ותוך קיזוז בין השניים. (בג"צ 221/86 אליעזר כנפי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מא (1), 469, דב"ע מט/181-0 ואזנה שלום נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך א(2) 494 . 7.9 סעיף 320 (ט) לחוק הביטוח הלאומי קובע לאמור:- "קיבל זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט מענק לפי סעיף 107 או לפי סעיף 113, יהיה המוסד רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק או חלק ממנו, הכל לפי הכללים, מבחנים ודרכי חישוב שנקבעו באישור שר העבודה והרווחה". 7.10 תקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה' לחוק מקיצבת נכות לפי פרק ט') (להלן-תקנות ניכוי מענק) קובעות את אופן חישוב הניכוי. תקנה 3 לתקנות שכותרתה "קצבה חלקית" קובעת לאמור:- "עלתה קצבת הנכות המלאה על סכום המענק בערכו החודשי, תשולם קצבת נכות חלקית בשיעור השווה ליחס שבין הפרש הסכומים האמורים לגבין קצבת הנכות המלאה". בתקנה 1 שכותרתה "הגדרות" מוגדר "מענק" כ"מענק לפי סעיף 113 לחוק" ו"מענק בערכו החודשי" מוגדר כ"סכום קצבת הנכות לפי פרק ה' לחוק שהייתה משתלמת לנכה עבודה בעד החודש הקבוע אלמלא תשלום המענק". בהתקינו את התקנות הנ"ל פעל שר העבודה על פי הסמכות כפי שניתנה לו בסעיף 320 (ט), ולא חרג ממנה. 7.11 משקיים הסדר מפורש בחוק ובתקנות לעניין ניכוי המענק - יש לפעול על פי הסדר זה. בית הדין אינו רשאי להעניק למבוטח יותר ממה שהחוק העניק לו, ועליו לבדוק את זכאותו של המבוטח על פי הקריטריונים והתנאים שנקבעו לכך בחוק. (עב"ל 155/97 משולם ז"ל - המוסד לבטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(4), 40) 7.12 לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבע פעל כדין, כאשר ניכה מתשלום קצבת הנכות הכללית המגיעה לתובע מדי חודש, את קצבת נכות מעבודה, אותה היה מקבל באותו חודש, לולא היוון את קצבתו. 8. סוף דבר 8.1 התביעה נדחית. 8.2 אין צו להוצאות. 8.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. ניתן היום ו' באלול, תשס"ד (23 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים נ.צ. מר נחום עמישדי נ.צ. עו"ד שלום חמי דינה אפרתי - שופטת קצבת נכותנכות מעבודההיווןהיוון קצבאותנכות