1. התובע יליד 29/3/70, נפגע בתאונת דרכים קשה ביום 11/2/97, שעה שנהג באופנוע,ללא ביטוח תקף, בשדרות הרצל בירושלים (להלן: התאונה). בעטיה של תאונה זו נותר התובע נכה בשיעור של 100% לצמיתות כשהוא משותק בפלג גופו התחתון (פרפלגיה) ומרותק לכסא גלגלים.   2. בכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע הוא טען לרשלנות חמורה של עירית ירושלים, של הקבלנים שביצעו את העבודה מטעם העירייה ושל משטרת ישראל לחילופין נתבעה קרנית בהתאם לאמור בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: החוק).   3. הצדדים הגיעו להסדר שקיבל תוקף של פסק דין חלקי. על פי ההסדר התאונה תחשב כתאונת דרכים והתובע יפוצה על ידי הנתבעות ללא הכרעה בסוגיית האחריות, על פי אמות המידה של החוק. חלוקת הפיצוי על פי ההסדר היא: התובע - 10%, קרנית - 40%, הראל - 28%, עירייה + מגדל - 8%, משטרה - 7%, סלעית - ½%, בלאו+ כלל 6%, איילון - ½%. ההסדר החלקי הביא לסיום ,בשאלת החבות, כל תביעות הצדדים כולל הודעות לצד ג' השונות.   4. חילוקי הדעות בין הצדדים משתרעים על כל סוגיות הנזק המיוחד והנזק הכללי ולהלן אתייחס בפסק הדין למכלול המחלוקות ואכריע בהן כסדרן. מצבו הרפואי של התובע 5. להערכת מצבו הרפואי וצרכיו של התובע נתמנתה מומחית מטעם בית המשפט, ד"ר מ. שוכינה, מומחית לרפואה פיזיקלית ושיקום מבית החולים הדסה הר הצופים. על-פי חוות דעתה של ד"ר שוכינה, התובע סובל משברים בחוליות הגביות D5-6 עם דיסלוקציה משמעותית ופגיעה בחוט השדרה. בנוסף, סבל התובע, כתוצאה מהתאונה, משברים בצלעות, דמום בחלל בית החזה ושבר בעצם האמה אשר טופלו במהלך הזמן עד להחלמה מלאה. התובע עבר ניתוח לשם קיבוע אחורי של עמוד שדרה גבי מ - D1 עד D9. התובע סיים הליך שיקומי ב-15/7/98 כאשר הוא סובל משתוק מלא של הגפיים התחתונות עם טונוס מוגבר ביותר, חוסר תחושה ואי שליטה על הסוגרים. להערכת ד"ר שוכינה מצבו סופי ואין לצפות לשיפור. ד"ר שוכינה לא קבעה אחוז נכות מדויק אך הצדדים מסכימים כי יש לראות בנכותו של התובע נכות של 100%.   הנזק   נזק שאינו ממון - כאב וסבל 6. התובע אושפז אשפוז מלא במשך 165 יום מיום 11/2/97 ועד ליום 27/7/97. אין מחלוקת כי התובע זכאי למלוא סכום הפיצוי המגיע בחוק הפיצויים, בצירוף ריבית כדין ממועד התאונה. סכום זה נכון להיום הוא 171,988 ₪.   הפסדי השתכרות וכושר השתכרות 7. ראש נזק זה נחלק לשתי שאלות, האחת מה היה כושר השתכרותו של התובע לולא התאונה; והשניה היא, מהו פוטנציאל השתכרותו כיום לאחר התאונה. התובע נפגע בתאונה בהיותו בן 27 שנים. על פי האמור בתצהירו, עת נפגע, הוא היה סטודנט לפיסיקה בשנה א' וכן עבד כמאבטח - אחראי משמרת במודיעין אזרחי. לפני שהתובע החל את לימודיו באוניברסיטה, השלים את בחינות הבגרות שלו והיה בחו"ל. לטענת ב"כ התובע יש לאמוד את הפסד ההשתכרות של התובע בסכום המקסימום של שילוש השכר הממוצע במשק, לעבר ולעתיד. לפי הנחה זו סך כל הפסדי השכר של התובע (לעבר ולעתיד) מגיעים למעלה מחמישה מליון שקל. איני מקבלת טענה זו של ב"כ התובע. התובע לא הוכיח את השתכרותו עובר לתאונה. לתצהירו לא צורף אפילו תלוש משכורת אחד והוא גם לא ציין בעדותו בכתב או בעל-פה, מה היה שכרו. מן הראוי לציין שתביעת התובע הוגשה כ-3 חודשים אחרי התאונה. בוודאי נאמר לו לשמור את תלושי השכר. גם אם תלושים אלה לא היו קיימים בידי התובע, ניתן היה להזמינם ממעבידו - מודיעין אזרחי. בהעדר כל ראיה ובהתחשב בכך שהתובע היה סטודנט לפיסיקה, ובהביאי בחשבון כי בתקופה זו שילם שכר דירה בגובה של כ- 1000 ₪ לחודש, ולא קיבל תמיכה כספית מהוריו, נראה לי לנכון לקבוע כי התובע השתכר מחצית השכר הממוצע במשק, שהיה אותה עת 5,176 ₪, דהיינו סך של 2588 ₪ לחודש. 8. בפסיקה נקבע, כי ביחס לקטינים וצעירים, השתכרות העבר לא תהווה את המדד היחיד והעיקרי עליו יש לבסס את פוטנציאל ההשתכרות בעתיד. הכלי החלופי הנהוג במקרים כגון אלו הנו השכר הממוצע במשק אלא אם הובאו נתונים, שיש בהם להעיד בודאות קרובה על מקצועו העתידי של הצעיר אלמלא התאונה (61/89 מ"י נ' אייגר פ"ד מה (1) 580,591; 612/84 מרגלית נ' מרגלית פ"ד מא (3) 514, 518-9). ב"כ התובע טוען כי יש לראות את פוטנציאל ההשתכרות שלו בשילוש השכר הממוצע במשק כלומר המקסימום האפשרי לפי חוק הפלת"ד. הנתבעים, לעומתו טוענים, כי פוטנציאל ההשתכרות הסביר של התובע הנו השכר הממוצע במשק.   ב"כ התובע סומך את תביעתו לחישוב הפסד השכר על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק על השתכרותו של אבי התובע, העובד בחברת חשמל מזה שנים רבות. לטענתו על פי האמור בת.א. (ח"י) 837/93 סלוביק נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, דינים מח כרך לב (7|) 154), ניתן להסתמך על משכורת האב כאינדיקציה להשתכרות הבן. אין לקבל טענה זו. בערעור על פסק הדין הנ"ל (ע"א 185/01 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' סלוביק, תק-על 2002(1) 450), נפסק, כי אין בהכנסתו של אב להעיד על הכנסתו העתידית של בנו, כאשר זה לא העיד על הרצון ללכת בעקבות אביו. דינו של התובע שלפני אינו שונה מדינו של סלוביק, שכן "עתידו המקצועי עדיין לא היה ברור בעת התאונה והנסיבות כאן דומות לכל מי שלא מוכן להעריך את כושר השתכרותו וראוי לצאת מהנחה שכושר זה שווה לממוצע השכר במשק" (כאמור בפס"ד בע.א. 185/01 הנ"ל).   לאור הנסיבות נראה לי כי יש לראות את פוטנציאל ההשתכרות של התובע כשכר הממוצע במשק. אמנם התובע היה והנו סטודנט לפיסיקה, אך לא הוכח מהי רמת השכר של בוגרי תואר ראשון בפיזיקה, או כי ציוניו של התובע טרום התאונה, או אף חלקית לאחריה היו כאלו המאפשרים מעבר לתארים מתקדמים יותר זאת בהתחשב בעובדה שלא נגרם לתובע כל נזק קוגניטיבי או נוירולוגי ובהתחשב בעובדה שזו השנה השלישית בה הוא חוזר על אותם הקורסים. אף לא הוכח כי התובע, עובר לתאונה, בבית הספר, או בשירותו הצבאי, הראה שאפתנות יתרה או כישורים מיוחדים המצביעים על יכולתו העתידית להרוויח יותר מהשכר הממוצע במשק.   9. יש לקבוע את יכולת ההשתכרות של התובע במומו, בעתיד, לאחר התאונה. התובע בסיכומיו לא התייחס כלל לשאלת סיכויי ההשתכרות בעתיד. הנתבעים בסיכומיהם סברו כי לאור העובדה שהתובע לא סובל מנזקים קוגניטיביים או נוירולוגיים, ועל סמך עצמאותו היחסית ונחישותו של התובע, יוכל התובע למצוא משרה חלקית ולהשתכר למחייתו בשיעור של מחצית מהשכר הממוצע במשק. גם ד"ר שוכינה סברה כי עם סיום לימודיו יהיה צורך במציאת עבודה מתאימה למגבלותיו, ולא ראתה בו חסר השתכרות כלל. איני מקבלת הערכה זו של ב"כ הנתבעים בדבר יכולתו של התובע להשתכר במומו מחצית השכר הממוצע במשק. אכן, נחישותו והתמדתו של התובע, שהביאו לשיקום ועצמאות נרחבים יחסית, ראויה לציון. יחד עם זאת, מתצהירו ועדותו של התובע, כמו גם מקשייו בלימודים הנובעים לטענתו מקושי בישיבה ממושכת ובשהייה ארוכה מחוץ לבית, עולה, כי יקשה על התובע למצוא עבודה אשר תתאים למגבלותיו ותניב משכורת גבוהה.   בהביאי בחשבון את קשייו של התובע, את נושא לימודיו ואת מכלול הנסיבות, נראה לי לנכון לקבוע את הבסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע לאחר סיום הלימודים, בסך של 5,500 ש"ח ברוטו.   10. התובע טוען כי הנטייה כיום היא לקבוע גיל פרישה מעבר ל-65 שנה ומפנה לפסק הדין בע"א 7942/99 עיזבון אבני ציון נ' ביטוח ישיר (פ"ד נה (2) 511). בפסק דין זה, אמנם דן כב' השופט אור בחזקת גיל הפרישה ובשינוים הכלליים בהרגלי העבודה ומהותה, תוך שהוא אומר כי:   "ההנחה-חזקה שעובד בהגיעו לגיל 65 שנים חדל לעבוד לפרנסתו (אלא אם יוכיח נסיבות מיוחדות הסותרות הנחה זו) דורשת בחינה מחדש" (עמ' 516).   אולם במקרה שם היה מדובר בנסיבות מיוחדות של הנפגע, ודברי השופט אור בפסק הדין באשר לגיל הפרישה נאמרו כאמירה כללית. לאור גילו הצעיר של התובע, אני סבורה כי אין מקום לפסוק לו פיצויים בגין אובדן פנסיה אלא פיצויים בגין אובדן תנאים סוציאליים. אלה חושבו על-ידי והם מגולמים בהפסד ההשתכרות שנפסק לעיל (ע"א 511/83 מדינת ישראל נ' סעיד פ"ד מג (3) 774; 1027/90 מדינת ישראל נ' אלים לא פורסם).   11. כאמור לעיל, קבעתי כי עובר לתאונה השתכר התובע סכום של כמחצית השכר הממוצע במשק. בעת התאונה הוא היה סטודנט לפיסיקה בשנת הלימודים הראשונה. סמוך לאחר התאונה הפסיק התובע את לימודיו וחזר אליהם רק בשנה שלאחר מכן, כאשר על פי עדותו, המהימנה עלי בעניין זה, הוא נתקל בקשיים בשל מגבלותיו.   נראה לי לנכון לפסוק את הפסדי השכר של התובע, עד היום, בסכום גלובלי שישקף את העובדה שלאחר התאונה לא יכול היה להשתכר והיה עליו להשתקם ולהסתגל לאורח חייו החדש הנגזר מנכותו. ניתן להניח כי אלמלא התאונה היה התובע ממשיך להשתכר לצרכיו כמחצית השכר הממוצע במשק, ובחופשות מהלימודים היה מגביר את קצב עבודתו.   בהביאי בחשבון את מכלול הנתונים, נראה לי לנכון לקבוע את הפסד השכר בעבר של התובע על סך של 250,000 ₪ משוערך להיום וכולל ריבית.   לעתיד, על בסיס ההנחה כפי שאמרתי לעיל כי התובע יפסיד הכנסה של 5,500₪ ברוטו, יעמוד הפסד ההשתכרות, בניכוי מס והיוון כדין, על סך של 1,200,000 ₪.   12. תוחלת חיים הצדדים לא הביאו ראיות לכאן או לכאן לגבי קיצור תוחלת חיי התובע, אשר על כן הנחתי לצורך החישוב כי אין כל קיצור בתוחלת החיים. 13. עזרת הזולת אחת השאלות המרכזיות בהן חלוקים הצדדים היא שאלת עצמאותו של התובע. התובע טוען כי כיוון שהינו נכה בשיעור של 100% הוא זקוק לטיפול צמוד 24 שעות ביממה. כך עולה מעדויות אמו (22/4/01 עמוד 1-4), אביו (תצהיר האב פסקאות 3, 6,8 ו- 12) ומתצהירו(פסקאות 54-62). הנתבעים מצדם טוענים כי התובע עצמאי בכל פעולות היום יום ועל כן הוא זקוק לעזרה בעבודות משק הבית בלבד. הנתבעים שכרו לשם הוכחת עצמאותו של התובע חוקרים פרטיים, שעקבו אחר ביתו של התובע מספר פעמים (כ 8 מעקבים בשתי סדרות בנות 4 מעקבים כל אחת בחודשים מאי ויולי 2001) והעידו, כי באותם ימים בהם צפו בתובע, לא הגיע איש לעזור לו במשך היום. אשר-על-כן, נראה לטענת הנתבעים, כי התובע עצמאי ברוב הפעולות השגרתיות וזקוק כיום לעזרה במשק הבית בלבד. ד"ר שוכינה, בחוות דעתה, קבעה, כי לאחר השיקום, התובע עצמאי ברוב פעולות היום יום (במעבר ממיטה לכסא ומהכסא לרכב וחזרה, ברחצה, בלבוש, ובצנתור כיס השתן) ולכן נזקק לעזרה בעבודות משק הבית בלבד.   "עצמאי בפעולות יום יומיות. זקוק לעזרה בעבודות משק הבית". כמו כן קובעת הד"ר שוכינה כי-   "סביר להניח שבגיל מתקדם יותר, יזדקק לעזרה גם בפעולות החיוניות היום יומיות".   אינני שוללת את העובדה שאמו של התובע באה לביתו ועוזרת לו. יתכן גם שחבריו ומשפחתו של התובע משתדלים שלא להשאירו בגפו לפרקי זמן ארוכים. סבורני כי משפחתו וחבריו של התובע דואגים לו ומשתדלים להקל עליו. יחד עם זאת, על פי חוות הדעת של ד"ר שוכינה, אין התובע זקוק לעזרה סביב השעון, וזאת מבלי להקל ראש במצבו. עובדה היא כי התובע עצמאי בפעולות היום יום, ומסוגל להעביר עצמו מהמיטה לכסא גלגלים, להתרחץ בעצמו כאשר הוא נעזר בכסא שירותים מיוחד. התובע, שאינו שולט על הסוגרים, מצנתר את עצמו, אם כי מדי פעם הוא סובל מהפרשה נוזלית מפי הטבעת או משלשולים. התובע אף מסוגל להגיע בכוחות עצמו למכוניתו ולנסוע ללימודיו באוניברסיטה. לאור חוות הדעת של ד"ר שוכינה, לפיה יזדקק התובע לעזרה מוגברת בגיל מבוגר יותר, נראה לי להעמיד את הסכום המגיע לו בראש נזק זה, על סכום גלובלי ממוצע שיעמוד לרשותו, בו יוכל להשתמש לשכירת עזרת צד שלישי על-פי הצורך.   בקבעי את הסכום הגלובלי שיש לפסוק לתובע בראש נזק זה, שקלתי ובחנתי את הראיות שהביאו הצדדים באשר לעלות עזרת צד ג'. אין בכוונתי לפרט כאן את מגוון תעריפי הסיעוד שהביאו בפני העדה גולד והעד האס. הדברים ידועים ומצאו ביטוי בפסקי הדין השונים, הן של בתי המשפט המחוזיים והן של בית המשפט העליון.   לאחר שיקול ובחינה של התעריפים השונים ושל צרכיו של התובע לאורך השנים, נראה לי שהסכום הראוי הוא סך של 1,400,000 ₪.   מן הראוי לציין, שכאשר קבעתי את הסכום הגלובלי שיש לפסוק לתובע בגין עזרת צד ג', הבאתי בחשבון גם את תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (מבחני כניסה לקביעת הזכאות לגמלאות סיעוד הקיימות כיום). יחד עם זאת, לאור העובדה שהמדובר בזכאות שתחל בעוד כ- 38 שנים, לא נתתי לזכאות זו משקל ממשי לאור השינויים העשויים לחול בחוקים.   עזרה הזולת בעבר 14. תקופת האשפוז אין חולק, כי בתקופת אשפוזו של התובע בבית החולים, הקדישה עצמה משפחתו של התובע לרשותו. צודקים הנתבעים בטענתם כי בתקופת האשפוז קיבל התובע את כל צרכיו הרפואיים והסיעודיים בבית החולים ולכן לא נזקק לעזרה בהיקף מלא. אין לפסוק עזרה של קרובים אם עזרתם הייתה זניחה. יש מקום לפסוק בגין ראש נזק זה אם מוכח שעקרונית היה צורך בעזרת הקרובים ושהעזרה שניתנה ע"י הקרובים הייתה מוצדקת ומוכח כי נגרם לקרובים הפסד בגין עזרה זו (ע"א 702/87 מ"י נ' כהן פ"ד מח (2) 705 ,746; ת"א 1069/96 (י-ם) קוואסמי נ' קוואסמי דינים מחוזי, לב (4) 542). במקרה דנן, לא הובאה כל ראיה כי נגרם הפסד בשל העזרה לתובע שכן משכורתו של האב לא נפגעה ופרישתה המוקדמת של האם נבעה גם מבעיות רפואיות שלה. עם זאת, לאור תקופת האשפוז הממושכת ומצבו הקשה של התובע לאחר התאונה, ברור כי הוריו ומשפחתו נחלצו להיות לצידו והיה בכך משום טרחה החורגת מן הטיפול הרגיל שאדם רשאי לצפות משאר בשרו לעת צרה. אשר על כן, נראה כי יש להעריך את העזרה בתקופת האשפוז בסכום גלובלי ומשוערך להיום בסך 10,000 ₪.   15. התקופה שבין תום האשפוז למתן פסק הדין מעדויות הורי התובע ומתצהיר התובע עצמו, עולה, כי בתקופה שלאחר שחרורו של התובע מבית החולים, עד למעבר לביתו במבוא ביתר, טיפלו בו קרוביו. תחילה נדרשה עזרה רבה יותר, ובתום השיקום פחתה העזרה. אין חולק כי עזרתם של בני משפחתו של התובע הייתה דרושה לו והיוותה את מקור העזרה היחיד אשר עמד לרשותו עד מתן פסק הדין. הצדדים חלוקים לגבי מידת העזרה שמושיטה האם לתובע הגר הרחק ממנה, אך אין ספק כי קרוביו בכללותם מושיטים לו עזרה החורגת מן הטיפול הרגיל שאדם רשאי לצפות משאר בשרו בעת צרה (ע"א 2115/93 בורקוב נ' מוריה, תק-על 95(1) 539; ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה פ"ד מד(3) 720,730). אשר על כן, נראה, כי יש לפצות את התובע והוריו בגין עזרה זו בסכום גלובלי של 120,000 ₪, כאשר סכום זה משוערך להיום וכולל ריבית. ניידות 16. אין חולק כי התובע זקוק לרכב מיוחד המותאם למגבלותיו כפי שקבעה הד"ר שוכינה בחוות דעתה. ואכן אושר לתובע רכב יציג המתאים לנכותו מסוג סיטרואן קסנטיה, אוטומטי, נפח מנוע 1800 סמ"ק. התובע רכש רכב יקר יותר מהרכב היציג אשר אושר לו, מכונית מסוג שברולט מונטה קרלו, בעלת נפח מנוע של 3400 סמ"ק. לטענת ב"כ התובע זכאי מרשו לפיצוי בגין רכישת הרכב היקר יותר והשימוש בו, כאשר לדעתו מגיע הסכום הכולל לסך של 960,975 ₪.   הלכה פסוקה היא כי כיום רכב אינו מהווה עוד בגדר מותרות והוא מצוי ברוב בתי האב בישראל. לכן סביר להניח, כי התובע היה רוכש רכב לו ולבני משפחתו גם אלמלא התאונה (ראו ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה רביעית, התשנ"ח) עמוד 532-537; ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר פ"ד מה 580, 595; ע"א 3076/98 הפניקס הישראלי נ' סמחי תק - על 99(3) 477).   בעת התאונה, כאשר התובע נפגע, רכב על אופנועו של אחיו ללא ביטוח. התובע העיד על כך שהיה בבעלותו אופנוע אחר שהיה בתיקונים בעת התאונה. סביר להניח כי במהלך השנים, לאחר שהיה מסיים את לימודיו ומתחיל להשתכר באופן סדיר, היה רוכש מכונית מסוג זה או אחר תוך שהוא היה מחליף אותה למודלים משופרים, כפי שנעשה הדבר אצל צעירים אחרים. לדעתו של המומחה קצין, המכונית הרגילה אליה ניתן להתייחס ככזו שמרבית הציבור היה רוכש אותה, היא מכונית מסוג סוזוקי יורוסוויפט GLX 1300 סמ"ק. מחירה של מכונית כזו כאשר היא נקנית כחדשה, עולה על מחיר הרכב היציג שאושר לתובע. לכאורה ניתן לומר כי התובע לא הפסיד, שכן אם היה רוכש את המכונית הרגילה המקובלת, הייתה רכישה זו עולה לו יותר. יחד עם זאת, המצב הרגיל הוא שהצעירים לא תמיד רוכשים מייד את המכונית הרגילה כרכב חדש.   17. איני רואה מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין רכישת רכב. כפי שאמרתי לעיל ולאור מגמת הפסיקה כיום, סביר שהתובע היה רוכש רכב עם סיום לימודיו ותחילת עבודתו. מאחר והתובע נזקק לרכב לאחר תום תקופת האשפוז, ואכן אף רכש רכב, יש לפצותו בגין הקדמת רכישת רכב. לאחר שיקול אני סבורה כי סך של 25,000 ₪ הוא הסכום הראוי בראש נזק זה.   18. באשר להוצאות השוטפות של אחזקת הרכב, איני רואה מקום לפסוק לתובע את סכום העלות של החזקת רכב מסוג שברולט מונטה קרלו. הרכב שאושר לתובע על ידי משרד הבריאות הוא בנפח מנוע של 1800 סמ"ק התובע לא הסביר מדוע בחר לרכוש מכונית בעלת נפח מנוע גדול בהרבה מזה שאושר לו ולא מצאתי כל ראיה מדוע הרכב שאושר לו אינו מתאים לו. אשר על כן ההנחה היא שהרכב שאושר לו הוא הרכב המתאים לו. על-פי חוות דעתו של קצין סך כל העלות החודשית של רכב יציג הוא 1274.24 ₪ לחודש. מסכום זה יש להפחית את הוצאות הרכב אותן צפוי היה התובע להוציא בגין ניידותו ממילא. על פי חוות דעתו של קצין, עלות החזקת מכונית רגילה (סוזוקי סוויפט) היא כ-1,600 ₪ לחודש כולל רכישה והחלפה. גם בהנחה שהסכום הנקוב לעיל כולל את מרכיב ההון, ברור כי הוצאות החזקה של מכונית רגילה, עולות על הוצאות ההחזקה של רכב נכה מסוג זה שאושר לתובע, על כן, לא נגרם לו בסעיף זה נזק. לעבר, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ההפרש בהוצאות החזקת הרכב היציג לנכה לבין הוצאות ההחזקה שהיו לו בגין האופנוע בבעלותו. ההפרש הוא 30,000 ₪, כאשר סכום זה משוערך להיום וכולל ריבית.   19. כפי שאמרתי לעיל, התובע משתמש במכוניתו שימוש מוגבר לעומת השימוש שאדם רגיל עושה במכוניתו שימוש מוגבר זה כורך בחובו הוצאות נוספות בגין דלק, אחזקה ובלאי. הוצאות החזקת רכב ממוצע עולות על הוצאות החזקת רכב נכה על פי חוות הדעת של קצין. בחשבי את הסכום הראוי שיש לפסוק לתובע בגין שימוש יתר במכונית, הבאתי בחשבון גם עובדה זו שעקב היות רכבו של התובע רכב נכים, הוצאות ההחזקה נמוכות יותר. לאחר שיקול, נראה לי לנכון לקבוע את הפיצוי המגיע בראש נזק זה של הגברת השימוש במכונית על סך של 75,000 ₪.   אביזרים לרכב 20. על פי חוות דעתו של מר קצין העלות החודשית של מנגנון יד לרכב הנה כ-42 ₪. אמנם, ברכבו הנוכחי, אין לתובע צורך במעלון (עדות התובע פרוטוקול 12/7/01 עמוד 12), אך כיוון שנפסקו לו פיצויים בעבור רכב יציג, ובהנחה שיש צורך במעלון ברכב יציג יש לפסוק לו פיצוי עבורו. עלות מעלון בניכוי הלוואה עומדת הנה 156 ₪ לחודש. ויחד עם מנגנון היד 198 ₪ לחודש. בהתחשב בכך שהתובע יחליף את מכוניתו אחת לשלוש שנים ולאחר היוון הסכום הכולל הוא, 60,213 ₪.   דיור   21. על פי הפסיקה אין הניזוק רשאי להיטיב מצבו על חשבון המזיק. על המזיק לפצותו רק בגין אותן הוצאות דיור שהוסבו בעטיה של התאונה ונובעים ממצבו של התובע כנכה ועקב מגבלותיו, אשר התובע לא היה נושא בהן והן נחוצות באופן סביר לשם השבת המצב לקדמותו(ע"א 830/76 סעדה נ' חמד פ"ד לג (1), 605 - 606 ;ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו (3) 762, 777 ו- 794).   התובע טוען בתצהירו, כי מעט לפני שחרורו מבית החולים נדרשו הוריו להכין דיור המתאים לצרכיו החדשים ועל כן עזבו הוריו דירתם הקודמת (ברחוב שחראי בבית וגן, להלן: רח' שחראי) ושכרו דירה חלופית המתאימה יותר לצרכיו ואף בה ביצעו שינויים רבים (ברחוב חכמי בבית וגן, להלן: רח' חכמי). בדירה זו שהה התובע עם בני משפחתו במשך כ-שלוש שנים ושמונה חודשים (ממאי 1997 ועד לינואר 2001). בתחילת פברואר 2001 שכר התובע בית במבוא ביתר אותו התאים בעזרת אביו לצרכיו ובבית זה הוא מתגורר עד היום. לתצהירו של התובע צורף הסכם השכירות של הדירה ברח' חכמי ולתצהירו של אבי התובע צורפו הסכמי השכירות השונים המתייחסים לדירה ברח' שחראי. מהסכמים אלו עולה כי עבור שכירת הדירה ברח' חכמי שילמו התובע ומשפחתו כ- 1150$ לשנה הראשונה ו-1200$ עבור השנים שלאחר מכן ו - 1050 עבור חודשי השנה האחרונה. עבור הדירה ברח' שחראי קיבלה משפחתו של התובע 750$ לחודש, למעט בשנת ההשכרה האחרונה בה קיבלו 650$ לחודש. התובע שילם עבור הדירה אותה שכר עובר לתאונה, כ-280$ לחודש.   הורי התובע טענו כי היו תקופות בהן לא הצליחו להשכיר את דירתם בשחראי. לטענת הנתבעים, הסיבה לאי השכרת דירת הורי התובע היא ביצוע שיפוצים באותה דירה ולכן אין להביא בחשבון את מלוא התקופה. דעתי היא שיש להכיר במלוא ההפרש בדמי השכירות. הורי התובע לא היו עוזבים את דירתם ועוברים לדירה אחרת אלמלא התאונה והצורך לטפל בתובע בביתם. נקבע כי יש לפצות את הניזוק עבור הנזק שנגרם כתוצאה מהכורח במעבר דחוף לדירה המותאמת לצרכיו(ע"א 247/87,255/87 אלירם נ' אלימלך ואח',תק-על 89 (3) 986; 2596/92 הסנה נ' כהן ואח', תק-על 95(1) 576). אשר על כן, נראה לי הוגן לפסוק החזר שכר דירה מלא בניכוי שכר הדירה אותו היה התובע משלם לדירתו הישנה עבור החודשים בהם לא הושכרה הדירה ברח' שחראי.   החישוב יהיה כדלהלן: בשנה הראשונה - 8.5 חודשים הייתה דירת התובעים ברח' שחראי מושכרת בסך של 750$ לחודש ושלושה חודשים לא הייתה מושכרת בתקופה זו שילמו הורי התובע שכר דירה בסך 1150$ - הסכום המגיע עברו השנה הראשונה (תוך שאני מביאה בחשבון את הוצאות התובע עבור שכר דירה עובר לתאונה) הוא - 4065$.   בשנה השנייה- כאשר בתקופה זו קיבלו הורי התובע 750$ לחודש עבור 11.5 חודשים וחצי חודש הדירה לא הייתה מושכרת ושילמו 1200$ הסכום המגיע הוא - 3425$. בשנה השלישית- אשר בגין חלקה קיבלו הורי התובע 650$ לחודש ועבור חלק אחר (שלושה חודשים) 750$ לחודש ושילמו 1200$ לחודש הסכום המגיע הוא- 2940$. בשנה הרביעית (10 חודשים)- בה 3 חודשים דירת הורי התובע הייתה מושכרת תמורת 650$ לחודש וביתרת התקופה לא הייתה מושכרת והם שילמו 1050$ לחודש הסכום המגיע הוא - 5750$. סה"כ 16,180$.   נראה לי לנכון לקבוע את שער החליפין של כל הסכומים הדולריים לפי שער של 1$ = 4.8 ₪ ולאור עובדה זו איני רואה מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כלשהם על הפסדי העבר. סך כל הסכום המגיע בגין הפסדי דיור בעבר הוא 77,664 ₪. 22. על פי האמור בתצהירי התובע ואביו בשתי הדירות (ברח' שחראי וברח' חכמי) נערכו שיפוצים למען יתאימו למגבלותיו של התובע אך לא הוכחו היקפם ועלותם של שיפוצים אלו. בין היתר, לטענתם בנו מעלית כדי שהתובע יוכל לבקרם. בחישובי הנזק של עו"ד פונדרמינסקי נכללו הוצאות הדירה כמקשה אחת מבלי שהדברים פורטו כדבעי. כבר פסקתי לעיל החזר עבור שכר דירה ואין מקום לחזור על כך. על פי הנספח שהגיש אבי התובע באשר להוצאות שכר הדירה, אכן היו לו מעט הוצאות בגין תיקונים והוצאות בגין שיפוץ חדרי מדרגות של הבית. איני רואה לנכון לפסוק פיצוי בגין הוצאות אלה שאינן נובעות מנכותו של התובע, מדובר באחזקת בית רגילה שכל אדם נושא בה. נראה לי, כי גם אין במקרה זה לפצות את הורי התובע בחלק מהסכום ששילמו עבור המעלית שנבנתה בבית בו הם גרים ברח' שחראי. המעלית נוספה לאחר שהתובע עזב את דירת הוריו, ואינה נדרשת לו לצורכי היום יום. יתרה מזאת, יש בהוספת המעלית משום השבחת הנכס והעלאת ערכו וכן תועלת נלווית בהגיע הורי התובע לגיל מבוגר בו יתקשו לעלות במדרגות הרבות המובילות לדירתם. הראיה לתועלת שיפיקו הורי התובע מהמעלית, היא השתתפותם של דיירים נוספים בעלות התקנתה. לכן, נראה כי אין לפסוק לתובע פיצויים בגין נזק זה. לעניין השיפוצים שנערכו בדירות, לא הובאו בפני ראיות על היקף השיפוצים או עלותם. עם זאת, אין ספק כי נדרשו שיפוצים מסוימים לשם התאמת דירת ההורים (זו או זו) לצרכיו הספציפיים של התובע, כמו כן מבורכת יוזמת האב שערך את השיפוצים במו ידיו ובכך הקטין את העלות שהיה על הנתבעים לשאת בעבור ראש נזק זה, אשר-על-כן, ובהעדר אינדיקציות מדויקות לעלות השיפוצים אעריך את הנזק בסך של 10,000 ₪ נכון להיום וכולל ריבית.   גם על השיפוץ שנערך בדירתו של התובע במבוא ביתר לא הובאו ראיות, זאת למרות שנטען כי שיפוץ זה נערך בידי קבלן בנוסף לאבי התובע, כן לא הובאו ראיות ביחס לחומרים בהם השתמשו לשיפוץ. כיוון שבסיכומיו לא תבע התובע פיצוי בגין שיפוץ זה, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי שכזה.   23. הד"ר שוכינה בחוות דעתה ציינה לגבי דיור כי - " זקוק לדירה בקומת קרקע או מצוידת במעלית. בדירה פתחים רחבים למעבר כיסא הגלגלים. חדר שירותים ורחצה מרווח כך שהרחצה תיעשה כשיושב בכסא השירותים" כאמור, כיום שוכר התובע בית המתאים לצרכיו במבוא ביתר בשכר דירה של 450$ לחודש, לא הוכח כי בית זה אינו מתאים לתובע, נהפוך הוא, התובע גר בבית ונראה כי הבית מתאים לצרכיו. אשר-על-כן נראה כי ניתן להניח כי שכר הדירה הראוי הוא שכר הדירה הנוכחי בסך 450$. מסך זה יש להפחית את שכר הדירה אותו היה על התובע לשלם לו היה ממשיך לדור בדירה בה דר עובר לתאונה. לתובע, אם כי לא העיד על כך בצורה מפורשת, יש בוודאי הוצאות כלליות נוספות בשל כך שהוא גר בבית ולא בדירה. נראה לי לנכון לפצות את התובע בסך של 200$ לחודש בגין הפרש שכר הדירה בין מה שהיה משלם אלמלא התאונה לבין התשלום היום. התוצאה היא כי יש לפסוק לתובע סך של 3000$ בגין הוצאות דיור מאז שעבר למבוא ביתר ועד היום. בשקלים לפי האמור בסעיף 21 לעיל הסכום הוא 14,400 ₪.   24. נראה לי לנכון במקרה זה לפצות את התובע בגין דיור לעתיד. ברור כי אדם גר במקום כלשהו, ומשכרו הוא מפריש לתשלום שכר דירה או לתשלום משכנתא לפי המקובל היום. התובע יהיה מוגבל בבחירת מקום מגוריו שכן הוא זקוק לדירה עם פתחים רחבים וסידורים מיוחדים לנכים כאשר הדירה צריכה להיות דירה בקומה תחתונה או בבית עם מעלית (247/87 אלירם נ' אלימלך, דינים עליון כרך י' עמ' 999) . בהביאי בחשבון את נתוני התובע ואת הסכום שקבעתי כיכולת השתכרותו אלמלא התאונה ולאור האמור לעיל בנוגע לשכר הדירה הראוי, נראה לי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי של 300,000 ₪ שישמש לו בסיוע לדיור בעתיד.   מיזוג אויר 25. הד"ר שוכינה קבעה בחוות דעתה, כי בשל פגיעה בויסות חום הגוף אצל נפגעי חוט שדרה, זקוק התובע למזגן בדירתו. כך גם טען התובע בסעיף 35 לתצהירו. הנתבעים טוענים, כי התובע, בהיותו גר בירושלים, אינו נדרש לקירור מעבר למה שזקוק לו אדם רגיל. הוצאות חימום בירושלים נדרשות ממילא לכל הגר באיזור ההר. לכן, לטענתם, יש להפחית את הוצאות החימום ממיזוג האוויר. לא מצאתי תימוכין לטענה זו, שכן המומחית לא הבחינה בין חימום לקירור ורק ציינה כי לנפגעי חוט שדרה בעיה בויסות חום הגוף - ביטוי זה מתייחס הן לקור והן לחום. התובע בתצהירו התייחס במפורש לצורך בחימום. עוד טוענים הנתבעים כי בשנים האחרונות עלתה במידה ניכרת שכיחות רכישת המזגנים באוכלוסייה ועל כן ניתן להניח כי גם אלמלא התאונה היו לתובע הוצאות בשל מיזוג אוויר. אכן, המזגן הפך בשנים האחרונות למצוי בבתים רבים ועל כן סביר כי התובע היה מתקין מזגן בביתו ביום מן הימים. לכן, אין מקום לפצותו על מלוא סכום התקנת המזגן (ת"א 837/93 (חי') סלוביק נ' המגן חברה לביטוח, דינים מחוזי לב (7) 154) . כמן-כן יש להתחשב בהנאה שיפיקו שאר בני ביתו העתידיים של התובע ממיזוג האוויר. המומחה מטעם התובע, מר קצין, קבע ערך נוכחי מהוון של העלויות החודשיות, רכישה והחזקה, למשך תוחלת חיי הנכה, ל-2 סוגי מזגנים. האחד בן 1.25 כ"ס לחדר בגודל 10-15 מ"ר שעלותו 66,228 ₪ והשני בן 2 כ"ס לחדר בגודל 20-27 מ"ר שעלותו 80,114 ₪. בהבהרות לחוות דעתו העריך כי עלותו של מזגן אחד בן 2.5 כ"ס (בדומה לזה המאשרים לנכי צה"ל) היא כ - 18% יותר מזו שלמזגן בן 2 כ"ס כלומר 94,535 ₪. בהמשך לכל האמור לעיל, נראה לי ראוי כי הנתבעים יישאו בהוצאות מזגן אחד בעל כוח מוגבר. אשר על כן, יש להעמיד את הפיצוי בנושא זה על סכום של 94,535 ₪.   אביזרים 26. מיטה ומזרן בחוות דעתה מציינת הד"ר שוכינה כי - "זקוק למיטה בגובה כסא הגלגלים עם מזרן למניעת פצעי לחץ. החלפת מזרן פעם ב - 3 שנים"   מר האס, המומחה לשיקום מטעם הנתבעים, העריך מחיר מיטה מתאימה (חצי פאולר כולל מזרן), בעלות של בין 5,734 ₪, ל- 6,781 ₪. מזרן מתאים הוערך על ידו בעלות חודשית בין 56 ₪ לבין 46 ₪. גב' גולד, המומחית לשיקום מטעם התביעה, העריכה מחיר מיטה מתאימה בעלות של בין 12,285 ₪, ל - 25,630 ₪. ומזרון מתאים הוערך על ידה בעלות שבין 1369 ש"ח ל- 1863 ש"ח. נראה לי נכון לקבוע עלות בסך של 11,000 ₪ למיטה אותה יש להחליף אחת ל - 10 שנים. כלומר, 92 ₪ לחודש. ובנוסף מזרון בסך של 50 ₪ לחודש. סה"כ 142 ₪ לחודש. סה"כ מהוון 42,520 ₪.   27. כסא גלגלים, כרית למניעת פצעי לחץ וכסא שירותים על -פי חוות הדעת של הד"ר שוכינה - "זקוק לכסא גלגלים, לכסא שירותים ולכרית למניעת פצעי לחץ. הכיסאות מתבלים אחת ל - 5 שנים והכרית אחת ל- 3 שנים." גב' גולד העריכה את עלות כסא הגלגלים המתאים לתובע בסך שבין 8982 ₪ לבין 12,270 ₪. הכרית בסך 2100 ₪, בערך, וכסא שירותים בסך של 3500 ₪. סה"כ עלות בין 14,582 ₪ לבין 17,870 ₪. מר האס העריך את עלות כסא הגלגלים בסך שבין 3663 ₪ לבין 5800 ₪. הכרית בסכום של 1300 ₪ עד 1732₪, ואת כסא השירותים בסכום של 1500 ₪ עד 3000 ₪. סה"כ עלות שבין 6,463 ₪ בין 10,532 ₪. התובע רכש כסא בסכום של 9360 ₪. הן מר האס והן הגב' גולד מסכימים כי יש צורך בכסא גלגלים חלופי. מר האס טוען כי הכסא הישן הופך לכסא חלופי ברבות השנים, טענה זו אינה מקובלת עלי שכן מה יעשה התובע באם יארע דבר מה לכסאו במהלך 5 השנים הראשונות? שהרי הכסא הכרחי לתפקודו היומיומי. את הכיסאות יש להחליף אחת ל-5 שנים ואילו את הכרית אחת ל-3 שנים כאמור בחוות הדעת של הד"ר שוכינה. נראה לי כי יש לפסוק עבור הכיסאות סך של 10,800 ₪, כלומר 180 ₪ לחודש. וסכום של 1900 ₪ עבור הכרית. עלות חודשית של 53 ₪ לחודש. סה"כ 233 ₪ לחודש ובהיוון 69,769 ₪.   28. מכשירים ארוכים (R.G.O) אין מחלוקת של ממש בנושא זה, ועל כן אפסוק סך של 292 ₪ לחודש בנושא זה. סה"כ מהוון 87,436 ₪.     29. ציוד מתכלה (קטטרים,חיתולים, סדיניות) לאור האמור בתעודת עובד ציבור נ/4, נראה לי ראוי לפסוק סך של 250 ₪ לחודש בגין ציוד מתכלה. סה"כ מהוון 74,859 ₪.   29. הוצאות כביסה מוגברות ברור שלתובע הוצאות כביסה מוגברות לאור האמור בחוות דעתה של הד"ר שוכינה. התובע אינו שולט על הסוגרים. גם אם הוא מצנתר עצמו, עדיין קיימת בעיה של פליטה מפי הטבעת ובעיית שלשולים. נראה לי ראוי לפסוק סכום גלובלי בסך 20,000 ₪..   30. טיפולים רפואיים ד"ר שוכינה בחוות דעתה קובעת כי התובע - "זקוק להמשך טיפול תרופתי,זקוק לבדיקת רופא שיקום פעם בחצי שנה, זקוק לבדיקות דם (תפקודי כליות וכבד)ובדיקות שתן לתרבית פעם בחודש, זקוק לבדיקת US של דרכי השתן פעם בחצי שנה, זקוק לבדיקת רופא אורולוג, בדיקה אורודינמית לפי הצורך וכן להתערבות כירורגית במידה ויהיה צורך וזאת לפי המלצת האורולוג, זקוק לביקורת במרפאת מין ופורות לפי הצורך."   על- פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד 1994 (להלן: החוק) חייבת קופת החולים, בה חבר התובע, לשאת בעלויות טיפולים רפואיים הכלולים בסל הבריאות והיא זכאית לחזור אל הנתבעת לשם שיפוי הסכומים שהוצאו על ידה (סעיף 3 וסעיף 22 לחוק). בע"א 6881/95,5557/95 סהר חברה לביטוח נ' אלחדד פ"ד נא(2) 724, נקבע כי לאור החוק, אין הניזוק זכאי לפיצוי המזיק עבור טיפולים רפואיים, במידה ואלו טיפולים הניתנים לו חינם על ידי קופת החולים בה הוא חבר. מתעודת עובד ציבור נ/4 עולה כי קופת החולים מספקת באופן מלא, את כל הפריטים הדרושים לטיפול הרפואי בתובע. אשר על כן איני רואה מקום לפסוק פיצויים עבור הטיפול הרפואי. 31. טיפולים פרה רפואיים ד"ר שוכינה בחוות דעתה קבעה כי התובע - "זקוק לטיפול פיזיוטרפי פעמיים בשבוע להורדת הספסטיות והליכה עם מכשירים. זקוק לשחייה בבריכה, זקוק לטיפול נפשי תומך לפי הצורך."   פיזיותרפיה 32. על פי ס' 6 (א) (5) לחוק , טיפולי פיזיותרפיה נכללים במסגרת השירותים אותם חייבת קופת חולים לספק למבוטח על ידה. כך נפסק פעמים רבות (בע"א 6881/95,5557/95 סהר חברה לביטוח נ' אלחדד פ"ד נא(2) 724; ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון חברה לביטוח, פ"ד נא (1) 529, 552; ת.א (י-ם) 1079/97 מנטל נ' הרץ (לא פורסם)), וכך עולה מתעודת עובד ציבור נ/4. לאור עצמאותו של התובע אין מקום לקבוע כי עליו לקבל את טיפולי הפיזיותרפיה בביתו דווקא. לאור האמור לעיל נראה כי אין מקום לפצות את התובע עבור טיפולי הפיזיותרפיה.   שחיה 33. הנתבעים טוענים כי לא הוכחה עלות מינוי חודשי לבריכה. מאחר שהתובע אינו שוחה בהווה ואין עדות כי שחה בעבר, אין לפסוק פיצויים בנושא זה. אמנם, עלות המינוי לבריכת שחיה לא הוכחה, אך אין ללמוד מהעובדה כי התובע לא שחה עד היום כי לא ישחה בעתיד לשם הקלת מצבו. לכן, לאור חוות דעתה של הד"ר שוכינה נראה לי כי ראוי לפסוק לתובע פיצויים בגין מינוי בבריכת שחיה (ראו גם ע"א 612/84 מרגלית נ' מרגלית פ"ד מא (3) 514, 524) . בהעדר כל ראיה אחרת נראה לי ראוי לפסוק בנושא זה סך גלובלי של 50,000 ₪   טיפול נפשי תומך 34. על-פי סעיף 6(א)(3) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי זכאי מבוטח קופת החולים לטיפול נפשי תומך על חשבון קופת החולים. מתעודת עובד ציבור נ/4 עולה כי קופת החולים אינה מספקת טיפול נפשי. הנתבעים טוענים כי המלצת המומחית מתייחסת לטיפול נפשי על-פי הצורך בלבד וכי בפועל הוכח כי התובע אינו נזקק לטיפול נפשי ולפיכך גם אם יזקק לטיפול נפשי אין מדובר בהיקף טיפולים רב. לאור כל האמור לעיל נראה לי נכון לפסוק פיצוי גלובלי בסך 25,000 ₪.   תשלומי עבר 35. ב"כ התובע,לא טרח לציין בסיכומיו את הסכומים להם זכאי התובע בגין הוצאות בעבר בהתייחס לציוד מתכלה (קטטרים, חיתולים וסדיניות) והוצאות כביסה מוגברות ורכישת אביזרים (כסא גלגלים, מיטה, כרית וכד'). מאחר וסכומים אלו לא נתבעו בסיכומים גם באי כוח הנתבעים לא טרחו להתייחס להוצאות אלו. ברור שלתובע נגרמו הוצאות בעבר בגין רכישת כסא גלגלים, מיטה, מזרון, כסא שירותים וכל שאר האביזרים המפורטים בסעיפים 26-29 לעיל. כמו כן בהיות התובע במצב סטטי מיום התאונה, הרי שבשנים שחלפו עד למתן פסק הדין נגרם לו נזק כספי בגין הוצאות על ציוד מתכלה. התובע בתצהירו הצהיר על ההוצאות שהיו לו לרכישת אביזרים וסכומים אלו יש להשיב לו לפי הפירוט כדלהלן: כסא גלגלים 12/10/97 - 12,000 ₪ כסא גלגלים 22/8/00- 9,360 ₪ כרית לכסא גלגלים 17/7/97 - 1,660 ₪ כרית לכסא גלגלים 21/6/00 - 1,616 ₪ מיטה + 2 מזרנים - 15,788 ₪ כרית - 380 ₪ כסא שירותים - 3,200 ₪ A.F.O. - 15,000 ₪ סה"כ 59,004 ₪ סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מיום התשלום ועד להיום.   כמו כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין ציוד מתכלה והוצאות כביסה מוגברות עבור התקופה שחלפה בסכום כולל של 22,000 ₪ כאשר, סכום זה משוערך להיום ונושא ריבית.   ניכויים 36. תשלומים תכופים אין מחלוקת כי יש להפחית את הסכומים שקיבל התובע כתשלומים תכופים; הראשון על פי החלטת בית המשפט מתאריך 28/5/00 בסך של 100,000 ₪ ובנוסף 8% שכר טרחת עו"ד ומע"מ. והתשלום השני, בהתאם להסכם פשרה, סך של 100,000 ובנוסף 11% שכר טרחת עו"ד ומע"מ. סה"כ 200,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית. משוערך להיום 230,560 ₪. סכומים אלו לא יבואו בחשבון לעניין שכר הטרחה.   37. תשלומים ממבטחים בא כוח התובע טוען כי אין לנכות כל סכום בגין תשלומי מבטחים מאחר ומדובר בחוזה ביטוח כאמור בסעיף 86 לפקודת הנזיקין (נוסח) חדש. הלכה פסוקה היא כי הנטל להוכיח את סוג התשלום, האם הנו פנסיה, צבירת תשלומים, ביטוח או אחר מוטלת על התובעים (ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד בוסקילה ואח' פ"ד לח(4) 785).בא כוח התובע לא הרים נטל זה ולא הוכיח כי מדובר בחוזה ביטוח. עיון בתקנות מבטחים שהוגשו לבית המשפט ועל פי עדותה של הגב' בלנק, חשבת הפנסיה מטעם מבטחים, נראה כי לתובע משולמת פנסיית נכות, אותה יש לנכות מהפיצויים (ע"א 154/70 בידה נ' רובין, פ"ד כה (2) 43; ע"א 331/75 מבטחים מוסד לביטוח לאומי נ' פלאצי פ"ד לב(1), 63, 66-67; ע"א 365/83 אריה נ' פנחס, פ"ד לט(1) 839). לא שוכנעתי כי המסקנה העולה מעדותה של הגב' בלנק היא שקיים סיכוי סביר כי התשלומים יפסקו או יופחתו בעתיד. הסכום המשתלם מדי חודש לתובע מידי מבטחים על פי עדותה של הגב' בלנק(נ/1) ועל פי עדות התובע (פרוטוקול 12/7/01 עמ' 18) הוא 990 ₪. וסה"כ קיבל התובע עד 18/4/01 50,441.25 משוערך להיום 53,522 ₪.   פנסיית נכות ממבטחים לעתיד (החל מיום ה - 18/4/01), עד תום תוחלת חיי התובע: 990 לחודש מהוון 284,396₪ ( על פי האמור בסיכומי ב"כ הנתבעת 7).   38. ניכוי תשלומי המל"ל מתשלום הפיצויים המשתלם לתובע יש לנכות את גמלאות הביטוח הלאומי אותן הוא מקבל ועתיד לקבל. התובע הוכר כזכאי לקבל קצבת נכות כללית מלאה מהביטוח הלאומי, החל מיום 11/2/1997 לצמיתות (על פי תעודת עובד ציבור נ/6). נכון ליום 30/04/2001, גובה קצבת הנכות עמד על סך של 1,863 ₪. בנוסף, זכאי התובע לקצבת שירותים מיוחדים בגובה 50 % מ- 1/11/99 ו-100% מ- 1/1/01. גובה הקצבה נכון ליום מתן התעודה 1,741 ₪. על פי תעודת עובד ציבור נ/7 התובע מוכר על ידי המל"ל כ-100% מוגבל בניידות מתאריך 25/8/97 לצמיתות ואף אושרה לו הלוואה עומדת לרכישת רכב. על פי חוות הדעת האקטוארית של שי ספיר מיום 1/3/01 (נ/8) הסכום המהוון של קצבת נכות כללית במצורף לתשלומי עבר מגיע לסך 417,729 ₪, משוערך להיום 458,949 ₪.   הסכום המהוון של קצבאות השירותים המיוחדים, במצורף לתשלומי עבר מגיע לסך של: 348,287 ₪ ומשוערך להיום 382,655 ₪.   הסכום המהוון של קצבאות הניידות, במצורף לתשלומי עבר מגיע לסך של 265,331 ₪. בגין הקצבה שמקבל התובע בשל היותו זקוק לכסא גלגלים ומשתמש בו, הסכום המהוון הוא 78,046 ₪. לכן סה"כ קצבאות ניידות המשולמות לתובע הן 343,377 ₪ ומשוערך להיום 377,260 ₪. ב"כ התובע לא טען נגד ניכוי הקצבאות המגיע למעט אמירה כללית בסיכומי המשיבה לפיה "הנתבעים מבקשים לנכות גם גמלאות תיאורטיות אשר התובע אינו מקבל וגם לא יקבל". אשר על כן, הנחת העבודה ממנה יצאתי, היא שיש לנכות את כל התשלומים נשוא חוות הדעת של האקטואר שי ספיר. היה וב"כ התובע אינו מקבל אחת הקצבאות או אינו זכאי לקבלה, יגיש בקשה בעניין תוך צירוף המסמך המתאים.   סה"כ גימלאות וקצבאות המל"ל אותן יש להפחית 1,218,864 ₪.   38. סיכום א) נזק שאינו ממון - כאב וסבל (סעיף 7 לעיל) -.171,988₪ ב) הפסד השתכרות (סעיף 8 לעיל) (1) הפסד השתכרות בעבר -.250,000₪ (2) הפסד השתכרות בעתיד -.1,200,000₪ ג) עזרת הזולת (1) עזרה לעתיד -.1,400,000₪ (3) עזרה ב עבר - תקופת האשפוז -.10,000 ₪ (4) עזרה בעבר עד למתן פסק הדין -.120,000 ₪ ד) ניידות (סעיף 12 לעיל) -.190,213 ₪ ה) דיור (סעיף 13 לעיל) -.402,064 ₪ ו) מיזוג אוויר (סעיף 14 לעיל) -.94,535 ₪ ז) אביזרים (סעיף 15 לעיל) (1) מיטה ומזרן -.42,520 ₪ (2) כסא גלגלים, כרית וכסא שירותים -.69,769 ₪ (3) R.G.O -.87,436 ₪ (4) ציוד מתכלה -.74,859 ₪ (5) הוצאות כביסה מוגברות -.20,000 ₪ ח) טיפולים פרא רפואיים (סעיף 17 לעיל) (1) שחיה -.50,000 ₪ (2) טיפול נפשי -.25,000 ₪ (ט) תשלומי עבר (1)         אביזרים -.59,004 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כאמור בסעיף 35 לעיל. (2) ציוד מתכלה -.22,000 ₪ סה"כ -.4,289,388 ₪ ט) ניכויים (1) תשלומים תכופים -.230,560 ₪ (2) "מבטחים" עבר -.53,522 ₪ עתיד -.284,396 ₪ (3) מל"ל -.1,218,864 ₪ סה"כ 1,787,342 ₪   סך כל החיובים -.4,289,388 ₪ - סך כל הניכויים -.1,787,342 ₪ סה"כ -.2,502,046 ₪   39. לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים ,כפי שאפרט להלן לשלם לתובע את סכום הפיצויים כפי שנקבע על ידי לעיל, וכן את הוצאות המשפט. לרבות אגרה. על כל סכום שנפסק (למעט הוצאות), יש להוסיף שכ"ט עו"ד תאונות דרכים 13% ומע"מ על סכום זה. הסכומים של אגרת משפט והוצאות יחולקו בין הנתבעים באופן שווה בניכוי 10% (חלקו של התובע).   חלוקת הפיצוי 40. בהתאם להודעת הפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי ביום 25/5/00 יחולק הפיצוי בין בעלי הדין כדלקמן - התובע ישא ב - 10% מסך הפיצוי - -.250,205 ₪ נתבעות מס' 1 ו-2 תישאנה ב- 8% מסך הפיצוי- -.200,164 ₪ נתבעת מס' 6 תישא ב- 7% מסך הפיצוי- -.175,143 ₪ נתבעת מס' 7 תישא ב- 40% מסך הפיצוי - -.1,000,818 ₪ צד שלישי מס' 1 תישא ב- ½% מסך הפיצוי - -.12,510 ₪ צד שלישי מס' 2 ישא ב- ½% מסך הפיצוי - -.12,510 ₪ צד שלישי מס' 4 ישא ב- 6% מסך הפיצוי - -.150,123 ₪ צד שלישי מס' 6 תישא ב- 28% מסך הפיצוי - -.700,573 ₪ סה"כ 100% -.2,502,046 ₪   התביעה בקשר לשאר הנתבעים וצדדי ג' לגביהם לא נפסק חיוב, נדחית בלא צד להוצאות.    נכותתאונת דרכיםשיתוק