1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזיקין - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתאריך 10/5/98, היה התובע מעורב בתאונת דרכים, עת נהג ברכב המבוטח אצל הנתבעת מס' 1 - מנורה חב' לבטוח בע"מ. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס נהוג ע"י הנתבע 3 - המבוטח אצל הנתבעת 2 - המגן חב' לבטוח בע"מ. במהלך נסיעה זו, היה מעורב האמבולנס בתאונת דרכים, עת התנגש בסלע, לצד הדרך. אין מחלוקת על אירוע התאונות. אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי. המחלוקת מתמקדת בשניים: הנזק שנגרם. אחריותם של כל אחד מן הנתבעים, לנזק שנגרם. 2. המצב הרפואי תאונת הדרכים הראשונה, בה נפגע התובע, הוכרה ע"י הביטוח הלאומי כתאונת עבודה. בתאריך 8/11/99, עמד התובע בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. בדו"ח הועדה הרפואית נרשם, בין השאר: "מצב לאחר תאונת דרכים: כריתת טחול. שברים בצלעות 4-1 משמאל. חשד לשבר 5C. מבחינה כירורגית יקבל עבור כריתת טחול 10% 17(ב). מבחינה אורטופדית יקבל חבלה בעמ"ש צוארי 5% 37 8 (א) חוליה 5C. תקנה 15: היות והתובע לא חזר לעבודתו ולא מסוגל לעבוד כפועל בנין, יש להפעיל את התקנה במלואה. סה"כ הנכות הנובע מהפגיעה הנדונה 14.5% תקנה 15 הגדלה ב-50% 4.5% דרגתו היציבה מיום 18/1/98 בהגדלת תקנה 15 19%". על החלטה זו של הועדה הרפואית הראשונה, הוגש ערר ע"י המוסד לבטוח לאומי. בתאריך 14/6/00, התקבל הערר. ועדת הערר החליטה כי לא קיימת נכות אורטופדית ולא נוירולוגית והנכות היחידה הקיימת, היא הנכות בקשר לכריתת הטחול, לפי סעיף 17(ב) 10%. על קביעה זו חזרה ועדת הערר בהחלטתה מיום 18/4/01, עת נתבקשה ע"י בית הדין לעבודה, לנמק ביתר פירוט את החלטתה לאי הפעלת תקנה 15. מכאן, שהנכות הרפואית הקיימת לתובע, עפ"י דין, הינה 10% נכות לצמיתות. 3. כאב וסבל הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לתובע הינה בשיעור של 10%. התובע היה מאושפז 8 ימים. הפועל היוצא, כי התובע זכאי לפיצוי כספי בסך של 16,631 ש"ח, בראש נזק זה, כשסכום זה נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. 4. הפסד השתכרות התובע היה באי-כושר מלא, עפ"י אישור הבטוח הלאומי, לתקופה של 160 יום. עפ"י תלושי השכר ואישור המוסד לבטוח לאומי, שכרו הרבע שנתי של התובע, עובר לתאונה, היה 10,037 ש"ח. מכאן, ששכרו של החודשי של התובע, עובר לתאונה, היה 3,345 ש"ח. על שכר בשיעור זה משולם מס הכנסה בשיעור של 2.87% (96 ש"ח). לאמור, שכרו החודשי של התובע, עובר לתאונה, היה 3,249 ש"ח. היות ומדובר בהפסד עבר, יש להצמיד שכר זה למדד המחירים לצרכן בתוספת ריבית חוקית, על מנת ללמוד על הפסדו של התובע, עבור כל יום של עבודה, על בסיס של עבודה חודשית, כפי בסיס השכר ששולם לו עובר לאירוע התאונה. תוצאת שערוך סכום זה, כולל ריבית חוקית, היא 4,330 ש"ח (144 ₪ ליום). היות והתובע היה בתקופת אי-כושר מלאה במשך 160 יום, זכאי התובע לפיצוי כספי בסך של 23,040 ש"ח, נכון להיום, כשסכום זה נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. מחלוקת בין הצדדים, אם זכאי התובע לפיצוי בגין הפסד השתכרות, מאז תום תקופת אי-הכושר, ואילך. בעוד שהנכות הרפואית שנקבעה ע"י המוסד לבטוח לאומי היא נכות עפ"י דין המחייבת את ביהמ"ש, הרי שהנכות התפקודית מסורה להכרעתו של ביהמ"ש ואין הוא מחוייב להתייחסותה ודעתה של הועדה הרפואית, בהפעלת תקנה 15 לתקנות הבטוח הלאומי. בעדותו אומר התובע: "היום יש לי כאבים בגב, ויש לי קצת כאבים בצוואר. לפעמים יש לי כאבים בגוף ובצדדים, לפעמים יש לי קצת כאבים. עד היום לא עבדתי ואני לא עובד. אני לא מרגיש טוב, לכן אני לא עובד. יש לי כאבים". תלונות אלו של התובע מוצאות תימוכין במסמכים הרפואים שהוצגו בפני. בסיכום המחלה עם שחרורו מבית החולים, נרשם: "צילום חזה - שברים בצלעות 4 ו-5 משמאל. צילום אגן תקין צילום עמוד שדרה צוארי חשד לשבר ב-5C". "בחדר הטראומה בוצע אולטרא סאונד בטן שהדגים נוזל חופשי בחלל הבטן וקרעים בטחול לפיכך נלקח החולה לחדר ניתוח ובתאריך 10.5.98 בהרדמה כללית בוצעה אקספלורציה של הבטן, נמצא כליטר וחצי דם חופשי בחלל הבטן וקרעים מרובים בטחול שאר סקירת הבטן היתה שלילית. בוצעה כריתה של הטחול". בסיכום של המחלקה לפיזיוטרפיה, אליה נשלח התובע, נרשם, ע"י רופא המחלקה: "לאחר תאונת דרכים ב-10/5/98 עם שברים בצלעות 6-3 בצד שמאל, ולאחר SPENECTONY 4C. הטיפולים הפיוזטרפיים שהחולה קיבל בתקופת שהותו במחלקה: תרגילי נשימה לשיפור איוורור. הפעלת גפיים בעיקר כתף שמאל. עדיין מוגבל ל(110-0). שיפור ניידות והליכה. המלצות המשך טיפול שיפור טווח תנועה של כתף שמאל ובית החזה". במכתב מיום 8/6/98 של יחידת הכירורגיה, של בי"ח "הדסה" בירושלים, נרשם ע"י ד"ר ונטוררו: "מצב לאחר תאונת דרכים. עדיין סובל מכאב בחזה שמאל עקב השברים. זקוק למנוחה כעוד חודש". במכתב נוסף מבי"ח "הדסה" מיום 29/6/98, נכתב ע"י ד"ר חורי: "לאחר תאונת דרכים. הוצאת טחול קרוע ושבר בצלעות משמאל עדיין כאבים בחזה משמאל. זקוק למנוחה עוד 4 שבועות". במכתב מיום 3/8/98, של בי"ח "הדסה" - ד"ר ירון פרי - נכתב: "עבר תאונת דרכים עם שברים בצלעות וקרע בטחול. לפני כ-3 חודשים. עדיין זקוק לחופשת מחלה עד להמשך בבירור לגבי הכאבים. חופשת מחלה למשך שבועיים". בהמשך היה התובע בטיפול אצל ד"ר חוסיין נג'אח החוזר על אותם ממצאים רפואים ומיחושים, כמפורט לעיל. בחוות דעתה מיום 8/11/99, כותבת הועדה הרפואית של המוסד לבטוח לאומי: "מצב לאחר תאונת דרכים: כריתת טחול. שברים בצלעות 4-1 משמאל. חשד לשבר 5C". לאור מסמכים רפואיים אלו, קשה בעיני קביעת הועדה הרפואית כי "בצילומי עמ"ש צוארי 29/7/99 ו-13/6/00 אין לראות סימני שבר טרי או ישן וכמו כן אלורדוזיס הצוארי שמורה קיימים שינויים ספונדולטים קלים בגובה 7C - 5C". מדוע לא עיינה ועדת הערר בצילומים מיום התאונה - 10/5/98 - בהם יש אבחנה ברורה של שברים בצלעות 5, 4 משמאל, כפי שהדבר מצא את ביטוי בסיכום המחלה מבית החולים ? ? מכאן, לאור מסמכים רפואים אלו, ולנוכח תלונותיו של התובע, קשה לי מאוד לקבל את החלטת ועדת הערר של המוסד לבטוח לאומי, כי מבחינה אורטופדית, לא נותרה לתובע כל נכות, תוך שהיא מתעלמת מתלונותיו של התובע על כאבים בראש, בגב, בצוואר ולפעמים, בחזה ויד שמאל. ייתכן והתובע הגזים בתלונותיו בפני ועדת הערר, אך איני יכול לקבל את המסקנה אליה הגיעה ועדת הערר של הביטוח הלאומי, כי לתובע לא נותרה מגבלה רפואית כלשהי בתחום האורטופדי. הרבה יותר סבירה ומקובלת עלי החלטתה של הועדה הרפואית הראשונה של המוסד לבטוח לאומי, אשר קבעה כי לתובע נותרו מגבלות כלשהן, בתחום האורטופדי, ובהתחשב בסוג העבודה בה הוא עובד - פועל בנין - יש להפעיל את תקנה 15, במלואה. מכל האמור לעיל, ברי לי, כי פגיעתו של התובע בתאונה הנדונה, ותוצאותיה, יש להם השפעה על כושר עבודתו של התובע. עובר לתאונה היה התובע עובד כפיים בבניין. התובע העיד: "עד היום לא עבדתי ואני לא עובד. אני לא מרגיש טוב, לכן אני לא עובד. יש לי כאבים". קשה מאוד להעריך את הפסד כושר העבודה של התובע, וכפועל יוצא הפסדו הממשי של התובע כתוצאה מן הפגיעה בתאונה. מחד גיסא, אין אני מקבל את דברי התובע כי הוא אינו עובד כתוצאה מן התאונה, אך מאידך גיסא, אין אני יכול לשלול את האפשרות של התאונה. יש השפעה על כושר עבודתו והשתכרותו של התובע . בנסיבות אלו, סבור אני כי יהיה זה לנכון לפסוק לתובע פיצוי כספי גלובלי, אשר יבטא את ההפסד אשר נגרם, וייגרם לו, כתוצאה מן התאונה עבור התקופה מאז תום תקופת אי-הכושר ואילך. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 45,000 ש"ח, נכון להיום, הוא הפיצוי הראוי. סכום זה יישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. 5. הוצאות אחרות בסיכומיו, מבקש ב"כ התובע, לפסוק לתובע הוצאות נסיעה ועזרת הזולת. התובע לא העיד דבר בנושא זה. אשר על כן, לכאורה, אין מקום לפסוק הוצאות בפריט נזק זה. עם זאת, אינני יכול לשלול כי בתקופה ארוכה זו של טיפולים רפואיים, לא היו לתובע הוצאות נסיעה כלשהן, לצורך קבלת הטיפולים הרפואים. אשר על כן, אפסוק לתובע פיצוי כספי בסך 500 ש"ח בראש נזק זה. 6. ניכויים ביטוח לאומי התובע קיבל מהביטוח הלאומי את הסכומים הבאים: ביום 13/11/98 את הסך של 10,973 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך להיום (עם ריבית חוקית) הינו 13,787 ש"ח. ביום 14/2/99 את הסך של 2,438 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך להיום (עם ריבית חוקית) הינו 2,905 ש"ח. ביום 30/1/00 את הסך של 35,630 ש"ח (מענק). עם שינוי אחוזי הנכות שנקבעו לתובע, התבקש התובע, במכתב שנשלח אליו ביום 25/7/00, להחזיר למוסד לביטוח לאומי, את הסך של 15,750 ש"ח, הפרש המענק בין 19% ל-10% שנקבעו לתובע. (ראה מכתב הביטוח הלאומי מיום 25/7/00). בעדותו בביהמ"ש אומר התובע: "עד היום לא החזרתי לביטוח הלאומי כספים, כי אין לי ממה להחזיר". אין ספק כי התובע יידרש להחזיר סכום זה. על כן, יש לחשב את המענק שקיבל התובע בניכוי הסכום שהוא צריך להחזיר לביטוח הלאומי. לאמור, יש להעמיד את סכום המענק שקיבל התובע על סך של 19,880 ש"ח. סכום זה כשהוא משוערך להיום (עם ריבית חוקית), הינו 22,511 ש"ח. לאמור, סך הכל יש לנכות מן התובע את הסך של 39,203 ש"ח, סכומי הביטוח הלאומי שקיבל התובע, כשהם משוערכים להיום, לרבות ריבית חוקית. תשלום תכוף ביום 10/7/98, קיבל התובע מהנתבעת 1, תשלום תכוף בסך 3,000 ש"ח. סכום זה, כשהוא משוערך להיום עם ריבית חוקית הינו 3,903 ש"ח. סכום זה יש לנכות מן הפיצוי הכולל שיגיע לתובע. 7. סיכום ביניים סה"כ הפיצוי המגיע לתובע, עפ"י פסק דין זה, הינו כדלקמן: סך של 16,631 ש"ח (כאב וסבל). סך של 23,040 ש"ח (הפסד השתכרות). סך של 45,000 ש"ח (הפסד השתכרות). סך של 500 (הוצאות נסיעה). סה"כ 85,171 ש"ח. מהסכום המפורט לעיל, יש לנכות את סכום הביטוח הלאומי בסך 39,203 ש"ח. לאמור, יתרת הביניים לתשלום הינה 45,968 ש"ח. על הסכום האמור יש להוסיף 13% שכ"ט עו"ד, בתוספת מע"מ כחוק ולאחר מכן, לנכות מסכום זה את הסך של 3,903 ש"ח, הוא התשלום התכוף. עד כאן הפיצוי הכספי המגיע לתובע. נותרה עדיין לדיון המחלוקת בין הצדדים הנתבעים, מי צריך לשאת בנטל זה. 8. האחריות לפיצוי כאמור, מחלוקת בין הצדדים, מי מבין הנתבעים צריך לשאת בפיצוי הכספי, כפי שנקבע. הנתבעת 1 סבורה כי היות ומדובר בשתי תאונות דרכים, לא ניתן להפריד את הנזק שנגרם בשתי התאונות, ועל כן על הנתבעים לשאת בחלקים שווים בנזק שנפסק. הנתבעים 2 ו-3 סבורים, כי מלוא הנזק נגרם בתאונה הראשונה ועל כן על הנתבעת 1 לשאת בנזק זה. לאחר שבחנתי את הראיות, סבור אני כי הנזק אכן נגרם בתאונה הראשונה, וכי אין כל ראיה שהתאונה השניה גרמה נזק כלשהו לתובע. כך גם טוען התובע. בהודעתו במשטרה אומר התובע: "הגיע רכב מאחורי ועם חזיתו התנגש בדופן שמאל של רכבי ורכבי נדחף לפנים והתנגש באאודי שהיתה לפני. כתוצאה מכך אני איבדתי את ההכרה ופוניתי באמבולנס לבי"ח. בדרך האמבולנס עשה תאונה ואז התעוררתי. אני לא יודע איך עשה האמבולנס את התאונה". בעדותו מספר נהג האמבולנס: "אני הייתי נהג האמבולנס שבא ולקח שני פצועים לאחר תאונת האמבולנס הראשון. אני באתי לתאונה הזאת כשזה היה אירוע רב נפגעים. לא יכולנו לקחת את כולם. אנחנו לוקחים את הפצועים שנראים במצב הכי קשה... השניים שבחרנו לקחת, אני לא זוכר אם היו בהכרה. אני זוכר מעל לכל ספק, שאלה היו שני הפצועים הכי קשים, כי הייתי האמבולנס הראשון שהגיע לאירוע, אפילו לפני כיבוי אש. ניסינו לייצב את מצב הפצועים. בין כל היתר, אנחנו גם קושרים אותם ללוח גב שעשוי מעץ, ועם צווארון שמונע תזוזה של הצוואר. הקרש גב מחובר בהתקן מיוחד למיטה הניידת ולמיטה הקבועה שיש באמבולנס. כשהמיטה הניידת נמצאת בתוך האמבולנס בעזרת התקנים בריצפה היא מנועה מלהתנועע באמבולנס בזמן נסיעה. בזמן הנסיעה ממקום התאונה שני הפצועים היו קשורים, כדי למנוע תזוזה". עינינו הרואות כבר בשלב זה, של תחילת הפינוי, מצב שני הפצועים, לרבות התובע, היה קשה והם היו מחוסרי הכרה. בהמשך, גם אחד הפצועים נפטר. מאידך גיסא, אין כל ראיה כי התאונה השניה גרמה נזק כלשהו לתובע. נהפוך הוא, שמעתי כי בעת אירוע התאונה הנוספת, היה התובע קשור לאלונקה המרותקת לאמבולנס, עם צווארון שמונע תזוזה של הצוואר, כך שהאפשרות שנגרם לו נזק נוסף כתוצאה מהתאונה הנוספת, הוא בסבירות נמוכה מאוד. בדברי הסיכום, מפנה ב"כ הנתבעת 1 לדבריו של התובע בבית המשפט, כי: "בזמן התאונה באמבולנס, הרגשתי כאילו שהגב שלי פתוח". אין להתייחס לדבריו אלו של התובע, שכן, מהראיות שהובאו בפני, למדתי כי בעקבות התאונה הראשונה, הוא לא ידע מה נעשה איתו. כדבריו: " אחרי התאונה הראשונה, אני הייתי במצב כמו אחד מת, לא הייתי ער בכלל. וכשקרתה התאונה באמבולנס, הרגשתי שאני קשור בלי גב, אח"כ ישנתי, לא יודע. המכה הראשונה היתה המכה החזקה. התאונה באמבולנס, אני לא יודע איך היתה עצמת התאונה השניה. ... אני לא יודע מה קרה בתאונה הראשונה. אני איבדתי את ההכרה. בתאונה השניה הייתי בתוך האמבולנס, התעוררתי לרגע ונרדמתי בחזרה.אני לא יודע אם האמבולנס הסתובב. אחרי התאונה הראשונה, הייתי כמו מת, לא ידעתי מה נעשה איתי". ואכן, בעדותו אומר נהג האמבולנס: "מה שקרה באלונקות מאחורנית, לאחר שסטיתי, האלונקות נשארות במקום, הן לא זזות. ואז בא אמבולנס שני ופינו אותם דרך הדלת צד. הם קשורים לקרש הגב, וכך מוציאים אותם לאמבולנס השני. עד כמה שאני זוכר, אני זוכר שאף אחד מהם לא התעורר. הם היו מחוסרי הכרה. אחד מהם היה פגוע ראש קשה, שלאחר מכן שמעתי שהוא נפטר, והשני לא התעורר". מוסיף ומפנה ב"כ הנתבעת 1, לדבריו של נהג האמבולנס, כי האמבולנס שנפגע בתאונה הושבת לאחר מכן. גם בכך אין עדיין ראיה לפגיעתו של התובע בתאונה זו. כפי שמעיד נהג האמבולנס, לנוסעים האחרים באמבולנס נגרמו פגיעות קלות. כדבריו: "המתנדבים קיבלו פה ושם מכות יבשות. הם לא רצו להתפנות בהתחלה. הלכנו כולם להבדק בבית חולים". בנסיבות אלו, אין כל ראיה כי התאונה השניה גרמה לתובע נזק גוף כלשהו. מאידך גיסא, מצבור הראיות מוכיח, כמעט בוודאות מוחלטות, כי כל נזק הגוף נגרם בתאונה הראשונה, שהיתה תאונה קשה. אשר על כן, אני מחליט כי במלוא הפיצוי הכספי תישא הנתבעת 1. 9. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 45,968 ש"ח, בתוספת 13% שכ"ט עו"ד ובתוספת מע"מ כחוק. מסכום זה ינוכה הסך של 3,903 ש"ח. היתרה לתשלום תישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף, תישא הנתבעת 1 באגרת ביהמ"ש. אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3, ללא צו להוצאות. ניתן היום ו' באייר, תשס"ב (18 באפריל 2002), בהעדר. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים. יהודה פרגושופט בית משפט מחוזינשיא בתי משפט השלוםבמחוז המרכז טחולתאונת דרכים