תנאי הפרישה של עובדי רשויות מקומיות

תנאי הפרישה של עובדי רשויות מקומיות> 1. בפנינו תביעה לביטול החלטת הנתבע להוצאת התובעים לפרישה מוקדמת אשר נכפתה עליהם.   הנתבע הנו איגוד ערים לשרותי כבאות , והתובעים שניהם עובדים ותיקים בשירותו , שגילם מעל 50 שנה , והנם שניים מתוך קבוצה גדולה יותר של עובדים שהנתבע החליט על הוצאתם לפרישה מוקדמת במסגרת מהלכים שונים שננקטו להבראת האיגוד.     2. להלן תמצית טענות התובעים בכתב התביעה , שהובאו בבסיס עתירתם לביטול הוצאתם לפרישה המוקדמת: א) על מערכת היחסים בין הצדדים חלה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בישראל [נוסח משולב] (להלן:"חוקת העבודה"). בחוקת העבודה נכלל הסכם קיבוצי מיום 03/03/99 (להלן :"ההסכם הקיבוצי"). סעיף 16 להסכם הקיבוצי קובע כי תכנית הבראה בעניין עובדים של רשות ספיציפית , תיכנס לתוקף רק לאחר הוספת חתימות ההסתדרות , מרכז השלטון המקומי , וגורמים נוספים. בענייננו - לא נחתם הסכם כזה , ומכל מקום לא קיבל את אישורם של הגורמים הנדרשים.   ב) דינה של הוצאתם של התובעים לפרישה מוקדמת - כדין פיטוריהם , ועל כן יש לומר שפוטרו בניגוד לרצונם.   ג) הסיבה היחידה לפיטורי התובעים הנה גילם המבוגר , ועל כן פיטוריהם נעשו בניגוד להוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1968. כמו כן יש לומר כי התובעים פוטרו בשרירות לב , בניגוד לחוקת העבודה , בניגוד לכללי מנהל תקינים ובטענות שווא , ועל כן הם בטלים.   ד) הנתבע פרסם מודעה לפיה דרושים לו עובדים חדשים , ולכן אין לפטר את התובעים.   ה) לתובעים לא נערך שימוע עובר לפיטוריהם.     3. להלן תמצית טענות הנתבע בכתב הגנתו:   א) שרותי הכבאות בישראל נקלעו בשנים האחרונות למשבר תקציבי עמוק , בין היתר בשל עלויות השכר הגבוהות של חלק מעובדיהם. במהלך שנת 2001 הוחלט ע"י משרד הפנים ונציבות הכבאות וההצלה הארצית , להכניס את מערך הכבאות וההצלה לתהליך יסודי של הבראה. נקבעה תכנית הבראה , אשר כללה תנאים שונים , ובגדרם פרישת 130 עובדים ותיקים ממערך הכבאות , בסיוע ממשלתי למימון הוצאות הפרישה החד פעמיות , הכוללות מענקים בסכומים ניכרים ביותר. גם הנתבע נכלל במסגרת תוכנית ההבראה , והתקיימו ישיבות רבות לגיבוש תכנית הבראה פרטנית עבורו. תכנית כזו נחתמה , לבסוף , ע"י נציגי הנתבע , חרף הסתייגותם ממנה. ב) ביום 14/07/02 העביר יו"ר איגוד הכבאים הארצי לנתבע הודעה בכתב , לפיה אישר הארגון שבראשותו את תכנית ההבראה לנתבע , לרבות פרישתם של 8 עובדים. תוכנית זו אושרה ע"י הסתדרות הפקידים .   ג) ועדת כח אדם של הנתבע התכנסה לדון במועמדים לפרישה במסגרת תוכנית ההבראה , ובישיבתה נקבעו שמות המועמדים לפרישה , אשר הוסכמו גם על דעת ועד העובדים של הנתבע , ואח"כ גם על דעת ארגון הכבאים הארצי.   ד) מפקד השירות בנתבע הזמין את התובעים למשרדו , הסביר להם את עקרונות תכנית ההבראה , ואת תנאי פרישתם.   ה) הנתבע אכן פרסם מודעת "דרושים" בעיתונות המקומית , אולם מדובר בצעד מקדים בלבד , לקליטת עובדים צעירים , אשר בכל מקרה כפוף לתיאום מראש עם נציבות הכבאות וההצלה הארצית , בהתאם לעקרונות תוכנית ההבראה.   ו) ההליכים להוצאת התובעים לפרישה היו תקינים ונכונים , ונעשו בתום לב , והתחייבו מתכנית ההבראה על פיה היה מחוייב גם הנתבע. 4. להלן פרוט העובדות הצריכות לענייננו , כפי שהן עולות מהעדויות והראיות אשר הובאו בפנינו -   א) התובע מס' 1 (להלן:"מר בנימין") , יליד שנת 1946 , ועובד בשירות הנתבע ככבאי מאז חודש מאי 1974. מר בנימין הנו עובד קבוע ודרגתו רס"ר.   התובע מס' 2 (להלן:"מר קיפר") , יליד 1946 , ועובד בשירות הנתבע כמכונאי . גם מר קיפר הנו עובד קבוע בשירות הנתבע.   ב) הנתבע , כאמור לעיל , הנו אגוד ערים לכבאות והצלה באיזור טבריה.   ג) המשבר התקציבי באיגודי הכבאות ותכנית ההבראה: ג.1. בתקופה האחרונה , ובעיקר בשנתיים שקדמו למועד ההתרחשויות נשוא התביעה , נקלעו מרבית איגודי הערים לכבאות והצלה (להלן:"האיגודים") למשבר תקציבי עמוק. נתון רקע עובדתי זה אינו שנוי במחלוקת . ג.2. המשבר התקציבי אליו נקלעו מרבית האיגודים, נבע בחלקו משינוי בתקצוב הממשלה עקב החלטת בג"צ משנת 97 וחלקו בשל המצב הכספי הקשה של רוב הרשויות המקומיות החברות במרבית איגודי הערים. בעקבות אותו משבר תקציבי , אף נפגעו זכויות עובדי האיגודים , ורבו בקרבם המקרים של אי תשלום משכורות , ואי העברת ניכויים במקור לרשויות המס.   ג.3. בנסיבות אלה , הוחלט בראשית שנת 2001 על הפעלת תוכנית הבראה כלל ארצית למרבית האיגודים (להלן:"תכנית ההבראה"). בבסיסה של תוכנית ההבראה, מצויה השאיפה לעמידה בתקציב מאוזן החל משנת 2002 , ובמקביל , סגירת הגרעון המצטבר של האיגודים משנים קודמות , וזאת בעזרת מענק ממשרד הפנים שחלקו בהלוואה וחלקו בספיגת הרשויות המקומיות. מהבחינה המעשית , עיקרה המכריע של תוכנית ההבראה נשענה על פרישת עובדים, מאחר ו - 90% מהוצאות האיגודים היו הוצאות של שכר ופנסיה, ועל כן נדרש קיצוץ משמעותי בסעיף הזה על מנת לאזן את תקציבי האיגודים. בפועל , העובדים היותר וותיקים , שתנאי עבודתם הוסדרו בהסכמי שכר מקומיים - עלויות שכרם הנן גבוהות ולפעמים מאוד גבוהות , ומכבידות על התפקוד של רשות הכבאות. הוסכם כי עלות הפרישה עצמה תמומן ע"י משרד האוצר, ובמסגרת תוכנית ההבראה משרד האוצר הסכים להקצות את המענקים לכל עובד שפורש במסגרת התוכנית. על פי עדותו של רו"ח אפי דביר , הממונה על התקציבים והתכנון בנציבות הכבאות וההצלה במשרד הפנים , הרי ש - " ללא המרכיב של פרישת עובדים וותיקים לא תהא תוכנית, אם תוכנית מבוססת על צמצום הוצאות שכר ואין צמצום כזה, אז אין תוכנית".   הפיקוח על ביצועה של תכנית ההבראה הופקד ע"י משרד האוצר בידי רו"ח דביר , ולצידו פועל יועץ מלווה לכלל האיגודים. כמו כן , תוכנית ההבראה אושרה ע"י מנכ"ל משרד הפנים, יו"ר ארגון הכבאים, נציב כבאות והצלה, נציג משרד האוצר, האחראי על כל נושאי השכר ברשויות המקומיות, הנהלות האיגודים, יו"ר האיגוד המקצועי וגם ההסתדרות , והכל לאחר תהליך מתמשך של דיונים ופעולות שונות , אשר מתוארים , בין היתר , במכתבו של רו"ח דביר מיום 07/03/02 , ליו"ר האיגודים וגורמים נוספים (נספח א' לכתב ההגנה).   כל האיגודים הרלבנטיים חויבו לעמוד בביצוע תכנית ההבראה ויעדיה , תוך שנקבע כי השאיפה תהא שהעובדים הותיקים יפרשו מרצון , ובמידה ולא כך יהא - יחויבו לפרוש בניגוד לרצונם , תוך שהם זוכים לתנאי הפרישה להם זכו הפורשים מרצון. תנאי הפרישה שהוצעו לפורשים , כעולה ממוצג ת/1 שהוגש דווקא מטעם התובעים , עולים על תנאי הפרישה של הפורשים בפרישה מוקדמת בהתאם להסדרים הכלליים החלים במערכת היחסים שבין הצדדים , ומכל מקום , לא נטען , ולו ברמז , מצד התובעים , שאין מדובר בהסדרה נאותה של הזכויות שהוצעו לפורשים במסגרת תכנית ההבראה.   כל אחד מהאיגודים חוייב להביא לפרישת מספר עובדים שונה , בהתאם לעומקו של המשבר התקציבי בו היה שרוי.   ג.4. במרבית הישיבות והדיונים שקדמו לגיבושה של תכנית ההבראה , היה שותף גם מר משה סויסה , יו"ר ארגון הכבאים הארצי. מדבריו נמצאנו למדים כי דווקא לארגון הכבאים עצמו היה עניין "להצעיר את המערכת ", שכן גילם המבוגר יחסית של העובדים הותיקים מקשה עליהם לתפקד מבצעית, ובעקבות זאת הנטל נופל על הצעירים. מר סויסה ציין כי בקרב העובדים הותיקים , ניתן למצוא יותר בעיות משמעת , שנובעות מניצול ויתקם. עוד ציין , כי רבו הבקשות של עובדים ותיקים ליציאה לפרישה מוקדמת בשל מצב של חולי, בקשות שהאיגודים נאלצו לדחות בהעדר תקציב לממנן. נציין כי קיבלנו את גרסתו של מר סויסה , לפיה הוסמך לייצג את עובדי האיגודים כנציג ההסתדרות , וזאת ע"י יו"ר הסתדרות הפקידים , מר לאון מורזובסקי , הגם שלא הוצג אישור בכתב לעניין זה , מה גם שממכתבו של מר שלום בן אבי , המזכיר הארצי של הסתדרות הפקידים , עולה שהתכנית אושרה ע"י ההסתדרות וע"י מר מורזובסקי באופן אישי.   ג.5. אשר לנתבע - גם הוא נקלע למצוקה תקציבית קשה מאוד בשלוש שנים האחרונות כאשר הסיבה העיקרית היא הפחתה משמעותית של השתתפות הממשלה בתקציב האיגוד, לאור יישום קריטריונים חדשים החל משנת 99. לפיכך גם הוא איחר בתשלומי שכר והעברת כספים בגין העובדים לרשויות המס והקרנות השונות.   במסגרת ישומה של תוכנית ההבראה שנקבעה לנתבע עצמו - חוייב הוא , בין היתר , להביא לפרישת 8 עובדים ותיקים (ראה מכתבו של רו"ח דביר ליו"ר האיגוד מיום 04/07/02).   מהעדויות והמסמכים שהוצגו בפנינו , עולה בברור כי בעלי התפקיד הבכירים בקרב הנתבע הביעו התנגדות חריפה לדרישות שהוצבו כלפיו לעניין ביצוע תכנית ההבראה , לרבות לפרישה המוקדמת של 8 מבין עובדיהם , אולם לבסוף נאלצו להסכים לדרישות האמורות , משהעברת תקציבים לאיגוד הותנתה בהסכמה האמורה.   ד. אשר לשאלת מיהות הפורשים מקרב עובדי הנתבע - לצורך קביעת מיהות העובדים שיפרשו , התכנסה ועדת כח אדם של הנתבע , שהורכבה ממספר ראשי רשויות מקומיות החברות באיגוד , גזבר האיגוד (שגם הוא ראש רשות מקומית) , מר יגאל חבר שהנו מפקד שרותי הכבאות וההצלה באיגוד הנתבע , ומר מוטי מרדכי , יו"ר האיגוד. הועדה קיימה מספר דיונים בשאלת מיהות הפורשים , והקריטריונים לאורם הופעל שיקול הדעת תוארו בעדותו של מר חבר כדלקמן: " בחרנו מתוך שיקולים כלכליים, כלומר גם מי שיש לו משכורת יותר גבוהה או ליתר עלויות עבורנו, נחיצות בעבודה, תפקוד, מצב בריאותי, וצורכי העבודה".   אין חולק שועד העובדים של הנתבע לא שותף בקביעת מיהות הפורשים , אלא עודכן לאחר קבלת ההחלטות בעניין זה ונתן את אישורו בדיעבד. גם ארגון הכבאים הארצי לא היה מעורב בהקשר זה , (הגם , שכאמור , אישר את עקרונות התכנית ופרישת 8 עובדים ותיקים) ומעדותו של מר סויסה , יו"ר הארגון , עולה כי שוחח עם חברי הועד , ונאמר לו כי הם סבורים כי העובדים שהוחלט על יציאתם לפרישה מוקדמת - הם אלה ש"צריכים ללכת" גם על פי דעתם.   ה. אשר לשיקולים בדבר כלילתו של התובע , מר קיפר , (שתפקידו העיקרי היה מנהל המוסך) , ברשימת הפורשים : אלה תוארו בעדותו של מר חבר בפנינו כדלקמן: "השיקול בראש ובראשונה הוא השיקול הכלכלי, מתוך כוונה של סגירת המוסך בגלל נחיצות הולכת ופוחתת של המוסך בשירות, וזה כתוצאה מתהליך טבעי של התחדשות הציוד. הוצאת כלי רכב מיושנים מהשירות הכלים החדשים שנדרשים לטיפול במוסכים מורשים בלבד, אני כבר לפני 5 שנים באותה מסגרת, מאחר והעבודה הצטמצמה בנושא הספציפי של מכונאות, הטלתי על מר קיפר תפקיד נוסף של ממלא מקום קצין אפסנאות שפרש לגמלאות. הצורך בקיומו של מוסך מלא וכל העבודה הלך ופחת". "ככל שמר קיפר יפרוש, אין כוונה להחליפו בעובד אחר, הכוונה היא לסגור את המוסך כדי לצמצם בעלויות". "תובע זה התקבל בתנאים מיוחדים ומשופרים במיוחד בשנת 83 בהתאם להכשרתו המקצועית, למשל תוספת של 210 שעות גלובליות בחודש עם דרגת שכר גבוהה במיוחד".   נציין כי הנתונים העובדתיים לפיהם בכוונת הנתבע לסגור את המוסך שתוחזק ע"י תובע זה בשל צמצום משמעותי בנחיצותו של מוסך , והעובדה שתנאי שכרו של תובע זה היו משופרים במיוחד - לא נסתרו , כלל ועיקר , בין אם בעדותו של תובע זה , ובין אם בכלל , ועל כן אנו מקבלים את גרסתו של מר חבר , כפי שצוטטה לעיל , כמעידה על העובדות לאשורן .   ה. אשר לכלילתו של התובע מר בנימין משה ברשימת הפורשים : גם לעניין זה התייחס מר חבר , מפקד השירות , בעדותו בפנינו וציין כי לאחר ניתוח שעבר תובע זה בגבו , שלאחריו הועבר לתפקיד מנהלי במקום מבצעי לפרק זמן ממושך , יכולתו הפיסית מוגבלת. "יש ירידה ברמת התפקוד וזה ברור מאליו, זה לא שייך רק לגיל זה אנדיבידיואלי". מר חבר הוסיף וטען כי תובע זה לא תפקד לשביעות רצונו בעבודות השונות שנדרשו ממנו , הגם שלא ברמה שעלתה כדי עבירות משמעת. עדותו של העד לעניין זה לא נסתרה , ועל כן מקבלים אנו גרסה זו כנתון עובדתי.   ו. נציין כי אין , למעשה , חולק , כי לתובעים ניתנה הודעה לפיה עליהם לפרוש מעבודתם לאחר שההחלטה בעניין זה הושלמה , וכי לא הוסברו למי מהם השיקולים לכלילת שמו ברשימת הפורשים , וגם לא ניתנה להם הזדמנות לשכנע את הגורמים המחליטים לשנות החלטתם , ולהמנע מלחייבם לצאת לפרישה מוקדמת. כל שנעשה הוא מתן הסברים לתובעים בדבר אופיה , חשיבותה ונחיצותה של תכנית ההבראה.   ז. עוד אין חולק כי הנתבע פרסם מודעת "דרושים" בעיתונות המקומית , לצורך גיוס עובדים חדשים לשורותיו , אולם קיבלנו את הסברו של מר חבר בעניין זה , לפיו מדובר בכוונה לגייס עובדים שתנאי עבודתם יפלו לאין ערוך מאלה של העובדים הותיקים , לרבות התובעים.     5. להלן תמצית טענותיהם העיקריות של התובעים לעניין בטלות הוצאתם לפרישה , כפי שהובאו בסיכומי באת כוחם:   א) בנסיבות המקרה דנן , יש לראות את התובעים כמי שפוטרו , הלכה למעשה.   ב) הנימוק היחידי לפיטורי התובעים היה גילם המבוגר , ורצונו של הנתבע "להצעיר את המערכת". משום כך יש לראות את פיטוריהם כנגועים בשיקול של אפליה - ועל כן הם בטלים.   ג) על פי סעיף 16 להסכם הקיבוצי מיום 03/03/99 (הנכלל בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות , החלה על הצדדים בענייננו) - תכנית הבראה חייבת להערך בכתב ולקבל אישור של ההסתדרות ומרכז השלטון המקומי. בענייננו - אין כל הסכם בכתב בדבר תכנית הבראה , ואם ישנו לא הוצג כזה , וכמו כן התכנית הנטענת לא קיבלה את אישורה של ההסתדרות.   ד) לתובעים לא נערך שימוע עובר לפיטוריהם , למרות שהם הביעו התנגדות נחרצת לסיום העסקתם , וגם מסיבה זו הם בטלים. ועדת כח אדם שהחליטה בדבר פיטורי התובעים - לא שמעה את עמדתם ולא את עמדת ועד העובדים עובר לפיטורים.   ה) ככל שהתובע מר משה בנימין פוטר מחמת מצבו הבריאותי - יש בכך כדי להוות פעולה בניגוד לחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשמ"ח - 1998.   ו) מכח סעיף 72 לחוקת העבודה - לתובעים זכות קדימה לשוב לעבודה , זכות שיש לממשה משפרסם הנתבע הודעה לפיה דרושים לו עובדים חדשים.     6. להלן תמצית טענותיו העיקריות של הנתבע כפי שהובאו בסיכומי בא כוחו:   א) בנסיבות המקרה דנן התקיימה גם התקיימה תכנית הבראה , שקדמו לה דיונים רבים של שורה ארוכה של גורמים , לרבות משרדי הממשלה , ואשר לה הסכים איגוד הכבאים הארצי , והעובדה שזו לא פורטה במסמך מודפס מסכם אחד אינה נוטלת ממנה את מהותה. התכנית מכילה שרשרת של הסכמות ומסמכים , אשר בהם מגובשים עקרונות שיחד חוברים להיות התכנית בכללה.   ב) השיקולים לבחירת העובדים שיפרשו במסגרת תכנית ההבראה היו שיקולים כלכליים , ושיקולים של נחיצות בעבודה , תפקוד , מצב בריאותי וצרכי העבודה. מדובר , אם כן , בשיקולים ענייניים וראויים.   גילם של התובעים לא היווה שיקול לעניין סיום העסקתם. פרישת התובעים נבעה מכורח של הנתבע , הנובע מנימוקים הנוגעים וקשורים למקום העבודה , כורח שחייבו לצמצם את מספר עובדיו , והדבר היחידי שהיה תלוי בתובעים היה סדר העדיפויות בבחירת העובדים שיצאו לפרישה.   ג) יש להבדיל בין פרישת עובד על פי דין או על פי חוזה העבודה או הסדר או הסכם קיבוצי , המלווה בתשלום קיצבת פרישה והטבות נוספות לפורש , לבין פיטורים.   בענייננו , התובעים הוצאו לפרישה מוקדמת בהתאם לתכנית ההבראה , וההסכמים הקיבוציים ובהתאם להסכמת נציגות העובדים .     7. האם ההחלטה בדבר הוצאת התובעים לפרישה מוקדמת התבססה על גילם של התובעים , והיה בה , משום כך , כדי להפלותם מחמת גילם?   א) כבר קבענו , לעיל , כי ההחלטה בדבר הוצאת התובעים לפרישה מוקדמת (להלן:"ההחלטה") , הייתה חלק מישומה של תכנית ההבראה , שבאה לחלץ את הנתבע ממשבר תקציבי עמוק. עוד קבענו , כי הנתבע חוייב להביא לפרישת 8 עובדים ותיקים . שוכנענו , כאמור לעיל , כי הכוונה להביא לפרישת עובדים ותיקים , אשר הייתה בגדר אחת מאבני היסוד העיקריות של תכנית ההבראה , וכבדת המשקל שבהן , הייתה שתנאי עבודתם ושכרם של עובדים אלה עולים לאין ערוך על אלה של עובדים אחרים באיגודי הכבאות וההצלה , ועל כן מכבידים על תקציבי האיגודים ופוגעים פגיעה קשה בסיכוי לאזנם ולחלצם מהגרעונות בהם היו שרויים.   ב) בנסיבות שתוארו , סבורים אנו שנכון יהא לומר שהקביעה לפיה יש להביא לפרישת העובדים הותיקים הייתה בגדר החלטה שנבעה מאילוצים כלכליים , וזיקתה לעובדים המסויימים הללו הייתה בשל תנאי שכרם , ולא מחמת גילם המבוגר (באופן יחסי). אמור מעתה , כי גילם של העובדים , הוא כשלעצמו , לא היה בגדר השיקולים שבבסיס ההחלטה להביא לפרישתם. ג) נוסיף , כי לא מצאנו שהיה במי מבין הראיות והעדויות שהובאו בפנינו , כדי להעיד על מגמה כלשהי להביא לסיום העסקתו של עובד כלשהו מקרב עובדי האיגודים או עובדי הנתבע , מהשיקול הבלעדי או העיקרי של גילו. אמנם - שמענו טרוניותיהם של מר חבר ומר סויסה , בדבר הליקויים שנוטים הם למצוא בתפקודם של חלק גדול מקרב העובדים הותיקים, אשר לעיתים מזומנות כשרם המבצעי בדר"כ נופל מזה של חבריהם הצעירים יותר , או שמתקשים הם לקבל מרות לעומת האחרונים. נזכיר כי דווקא מר סויסה , יו"ר ארגון הכבאים הארצי , היה זה שהשתמש בבטוי "להצעיר את המערכת" , אולם אפילו מדבריו שלו , ברור היה כי הבסיס האמיתי למגמה האמורה , איננה גילם של העובדים כשלעצמו , אלא הליקויים בתפקוד הנלווים לעיתים מזומנות לעובדים הותיקים.   ד) ב"כ התובעים , בסיכומיה , הפנתה לציטוטים ארוכים מפסק הדין שניתן בעניין דנג"צ 4191/97 , רקנט נ. בית הדין הארצי לעבודה ואל על , אשר עוסקים באיסור האפליה מחמת גיל. איננו סבורים כי יש מקום להשוואה בין הנסיבות שנדונו שם - לאלה שנקבעו בענייננו. שהרי - בעניין רקנט נדונה קביעה לפיה עובדים חויבו לפרוש בגיל 60 מעבודתם , בשל גילם בלבד , כקביעה שרירותית , גורפת וכוללת , נטולת זיקה לנסיבות אחרות כלשהן. ולא היא בענייננו. הבחירה להביא לפרישת חלק מתוך העובדים הותיקים דווקא (ולא כולם) , הושתתה על העובדה שתנאי שכרם ועבודתם מכבידים על המערכת , בעוד שגילם מהווה נתון נלווה הנובע מתנאי ההעסקה להם זוכים עובדים אלה , ולא נתון העומד בפני עצמו.   ה) אשר על כן אנו דוחים את הטענה לפיה הנתבע , בהחלטתו להביא לפרישתם המוקדמת של התובעים - הפלה אותם מחמת גילם.     8. אשר לשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לכלול את התובעים דווקא , ברשימת הפורשים -   א) אשר לתובע מר קיפר - בהקשר זה הובאה בפנינו תשתית עובדתית בעדותו של מר יגאל חבר , מפקד השירות , וזו צוטטה על ידינו בסעיף 4(ד) לעיל. השיקולים לעניין סיום העסקתו של תובע זה , בראשם העדר נחיצות לתפקיד העיקרי שמילא , (וזאת כמובן מעבר לשכרו הגבוה) , הנם שיקולים ענייניים , וזאת בין אם בכלל , ובין אם בהתחשב בתכנית ההבראה שהתחייבה ממצבו הכספי הקשה של האיגוד , והכורח בהבראתו.   ב) אשר לתובע מר משה בנימין - בהקשר זה הובאה בפנינו תשתית עובדתית בעדותו של מר יגאל חבר , מפקד השירות , וזו צוטטה על ידינו בסעיף 4(ה) לעיל.   מהתשתית העבודתית אותה קבענו , עולה כי כלילת תובע זה ברשימת הפורשים (ושוב - מעבר לשיקול של תנאי שכרו) , היה גם חוסר שביעות רצון מתפקודו המבצעי וממוסר העבודה שלו.   ב"כ התובע טענה , אמנם , כי ככל שבבסיס ההחלטה לסיים העסקת התובע עמד השיקול בדבר מצבו הבריאותי , הרי שיש בכך כדי להוות פעולה בניגוד לחווק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות התשנ"ח - 1998, ברם - מעבר לכך שאין אנו סבורים כי יש מקום לומר , לאור העובדות שקבענו , שהשיקול העיקרי היה מצב בריאותו של התובע , הוא כשלעצמו , הרי שדי בכך שנפנה לרישא לסעיף 8 לחוק האמור , שכותרתו "איסור הפליה בתעסוקה" , לפיה - " (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מוגבלותם, ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים....." (ההדגשות אינן במקור ו.ש.). וכן נפנה לס"ק (ג) לסעיף 8 אשר קובע "(ג) אין רואים כהפליה לפי סעיף זה, פעולה או הימנעות מפעולה, המתחייבת מהדרישות המהותיות של התפקיד או של המשרה".   בהתחשב בעובדה שמדובר בעבודה בעלת אופי מבצעי , ובכך שקיבלנו עדותו של מר חבר לפיה לא הייתה שביעות רצון מתפקידו המבצעי של התובע וממוסר העבודה שלו , הרי שאין לראותו כמי שהופלה בשל מוגבלות גופנית , בניגוד לחוק.     9. מה דינה של טענת התובעים לפיה , הלכה למעשה הם פוטרו?   א) אין ספק כי פרישה לקצבה מוקדמת הינה צורה מיוחדת, מכוח חוק להביא לסיים יחסי עובד-מעביד, ובלבד שהעובד הגיע לגיל מסוים ועבד מספר שנים מסוים (וראה , לעניין זה , סעיף 18 לחוק שירות המדינה (גמלאות) תשט"ו - 1955 , אשר חל על הצדדים בענייננו. גם "חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות" מבדילה בין פיטורים (פרק יד') לבין פרישה לגמלאות (פרק ט"ז). סעיף 79 שבחוקת העבודה המאמץ את חוק הגמלאות ("... לגבי פנסיה תנהג הרשות על-פי חוק הגמלאות"), נמצא בפרק ט"ז. נפנה לכך שגם הוראות התקשי"ר , אשר חלות לפחות על עובדי הרשויות המקומיות , דנות בנפרד - בפרק "דרכי הפרישה", בפיטורים ובפרישה לגמלאות, כולל "פרישה מוקדמת", ורואות בשני אלה, שתי צורות נפרדות של סיום יחסי עובד-מעביד.   לפיכך יש לומר כי "פרישה מוקדמת", גם אם היא נוגדת את רצון העובד, אינה בבחינת פיטורים.   ב) בתי הדין לעבודה , על ערכאותיהם השונות , פסקו , וחזרו ופסקו , כי מקום שמדובר ביציאה לפנסיה, בין על פי הסכם קיבוצי ובין על פי הסדר קיבוצי, בין פרישה במועדה ובין לפנסיה מוקדמת, ובתנאי שהסדרי הפנסיה הם ממצים ומקיפים, דין תביעה לפיצויי פיטורים להדחות. כך מאחר שההחלטה על יציאה לגמלה איננה בגדר פיטורים. בית הדין קובע כך בין שההפרשות לפנסיה בוצעו מקום שנתקיים האמור בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין ובין שלא נתקיים (ראה דב"ע לט/3-109 עזבון המנוח אריה ורדי נ' רשות הנמלים, פד"ע י"ד 91 בעמד 97 וההפניה לדב"ע מא/3-35 שלא פורסם, דב"ע מד/3-18 גקט ואח' נ' מקורות בינוי ופיתוח פד"ע ט"ו עמ' 294, דב"ע שם/3-139 מועצת פועלי חיפה נ' ירחמיאל פד"ע י"ב 365, ראה גם דב"ע מט/3-122 עמל רשת בתי ספר נ' פרישקולניק פד"ע כ"א 365 והפסיקה המוזכרת שם וכן תב"ע נה/3-267 אורי לביא נ. ג'רוזלם פוסט , לא פורסם).   בענייננו , אף אין מדובר בתביעה לפיצויי פיטורים , וכפי שכבר קבענו לעיל - מדובר בפרישה המתלוים אליה הסדרי פנסיה מקיפים ותנאים נלווים נוספים המיטיבים עם הפורשים. ג) אשר על כן נדחית טענת התובעים לפיה ההליך שהביא לסיום העסקתם בשירות הנתבע - היה פיטורים , ולא פרישה מוקדמת.     10. אשר לטענת התובעים לפיה אין מדובר בתכנית הבראה העונה על דרישות הדין -   א) כפי שכבר צויין לעיל , טענה זו של התובעים מושתתת על הוראות סעיף 16 להסכם הקיבוצי מיום 03/03/99 , אשר מהווה חלק מחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.   למען הנוחות , נצטט את הסעיף המדובר: " מוסכם ומובהר בזאת , כי במסגרת תכנית הבראה בעניין עובדים ברשות ספיציפית , יהיו יחידי הצדדים רשאים לסטות מהתנאים בעניין שכר הקבועים בהסכם זה , באופן המפחית או מוסיף עליהם , ובלבד שכל סטייה המוסיפה על התנאים כאמור , תובא לאישור הממונה. תכנית הבראה כאמור , במידה ותחתם , תיכנס לתוקף רק לאחר הוספת חתימת ההסתדרות מצד אחד , ומרכז השלטון המקומי , שלוש הערים הגדולות , מרכז המועצות האזוריות , חבר המועצות הדתיות , מצד שני". טוענת , אם כן , ב"כ התובעים , כי בענייננו - לא הוצג כל "הסכם" בדבר תכנית הבראה , ומכל מקום לא הוכח כי ההסכם אושר ע"י ההסתדרות.   ב) אשר לדעתנו - ראשית דבר , נאמר כי אין אנו סבורים שההפניה להסכם הקיבוצי המדובר הנה ממן העניין. מדובר בהסכם שכותרתו "הסכם קיבוצי לאשרור ולמניעת חריגות שכר ובדבר תוספת אחוזית שקלית , והוא בא להסדיר בדיוק את אותם העניינים שהוגדרו בכותרתו , והנוגעים לתנאי שכרם של עובדים ותיקים וחדשים. לא זאת אף זאת , שבהגדרת "הסכמים מקומיים" , המופיעה במבוא להסכם , מוצאים מן הכלל הסכמים הנוגעים לפרישה לגמלאות.   בענייננו , מדובר בתכנית הבראה שאין בינה ובין תוספות שכר - מאומה , וגם אינה נוגעת לתנאי שכרם של עובדים קיימים , וגם באותם עניינים שהוזכרו בין השיטין והנוגעים לתשלומי שכר - ודאי שאין בה כדי לסטות מהקבוע בהסכם המדובר.   ג) זאת ועוד - וגם אם עמדתנו הייתה שההסכם הקיבוצי מתייחס לתכניות הבראה דוגמת זו הנדונה בענייננו - איננו סבורים שמלשון הסעיף המצוטט עולה שתכנית ההבראה חייבת להיות מוסדרת בהסכם אחד שהועלה במקובץ על הכתב , להבדיל מקובץ של מסמכים ומכתבים שמתאגדים לכדי מכלול של תנאים ועקרונות , שכולם יחד מהווים את "תכנית ההבראה". ודוק - הסעיף נוקט לשון "תכנית הבראה" ולא "הסכם הבראה".   ד) ועוד - כפי שכבר קבענו לעיל , הרי שיש לראות את התכנית , בנסיבות העניין , כתכנית שאושרה ע"י ההסתדרות .   ה) אשר על כן , נדחית טענת התובעים הנוגעת לפגמים הנטענים בתכנית ההבראה.   11. אשר לטענת התובעים לפיה לא קויים להם שימוע עובר להחלטה להוציאם לפרישה - ראשית דבר , נציין כי מהעובדות שנפרשו בפנינו עולה כי לא קויים , ביחס למי מבין התובעים , שימוע , עובר להחלטה לכללו ברשימת הפורשים. במקרה הטוב , כל שניתן לתובעים הוא הסבר באשר לנחיצותה ועקרונותיה של תכנית ההבראה , ונראה כי אף לא הוסברו להם השיקולים שבבסיס כלילתו שלו ברשימה. אין גם חולק שאפילו ועד עובדי האיגוד לא היה שותף בגיבוש הרשימה , ורק נתן אישורו לה בדיעבד , וגם הנציגות שמטעם ההסתדרות לא הייתה מעורבת בעניין זה. אין לנו ספק שבכך יש טעם לפגם.   יחד עם זאת , איננו חושבים שבנסיבות העניין יש מקום להורות על ביטול ההחלטה בדבר הוצאתם לפרישה והשבתם של התובעים לעבודה (ונזכיר כי זהו הסעד היחידי לו עותרים התובעים) , וזאת מהנימוקים שדלקמן: א) ככלל , ההלכה היא כי גם מקום בו נפל פגם בסיום העסקתו של עובד , ימנע בית הדין מלאכוף העסקתו על מעבידו , וזאת גם מקום בו מדובר במעביד שהנו גוף דו מהותי או גוף ציבורי. ב) בהתחשב בעובדה שמדובר בהוצאה לפרישה מוקדמת , שהנה חלק מהליך הבראה נרחב ומוסכם במישור הקיבוצי , שחייב צמצום של מערך העובדים , ובקביעותינו שלעיל לפיהן סיום העסקתם של התובעים , כחלק מקבוצה גדולה יותר של עובדים , נבע משיקולים ענייניים וראויים , איננו סבורים שיש מקום , חרף הפגם שבהעדר השימוע , להורות על בטלות או ביטול ההחלטה נשוא התביעה.   12. בהתחשב באמור לעיל , במצטבר , נדחית תביעת התובעים להורות על ביטול הוצאתם לפרישה מוקדמת ועל השבתם לעבודה. חרף זאת , ובהתחשב בקביעתנו לפיה נפל פגם בפעולות הנתבע , בכך שלא נערך לתובעים שימוע - אין אנו מוצאים לנכון לחייב את התובעים בתשלום הוצאות משפט לנתבע.   13. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רשויות מקומיותפרישה