א. מבוא התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת בת.א. 4198/00 בגין נזקי טבע שקרו לתובע בשנת 93/94 בפרדסים שהפעיל. לטענת התובע הוא לא פוצה בגין נזקיו על ידי המדינה בשל העובדה שהנתבעת הפרה את התחייבותה בהסכם עימו, ולא ביטחה אותו בקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (להלן: "הקרן"), באותה שנה . הנתבעת הגישה נגד התובע תביעה נגדית בת.א. 1021/01, בגין הפרת הסכם והפסד רווחים. הדיון בשני התיקים הנ"ל אוחד והוא התנהל במסגרת ת.א. 4198/00. למען הנוחות יקראו הצדדים בשמות "התובע" ו-"הנתבעת" בשתי התובענות. ב. עיקרי העובדות הצריכות לתביעה ב.1 התובע, להלן: "התובע"), הוא בעלים ומפעיל של פרדסים שונים. הנתבעת היא אגודה קואופרטיבית של פרדסנים, ועוסקת, בין השאר, בשיווק פרי הדר ומתן שירותים לפרדסנים. ב.2 בתאריך 31.8.93 נחתם הסכם לשיווק פרי הדר בין התובע לנתבעת (להלן: "ההסכם"). ההסכם התייחס לעונת 93/94. (נספח 1 לתצהיר התובע ת/3). ב.3 בהסכם הצהיר התובע כי בידו פרי מפרדסים שאותם הוא מעבד- בין בחוזה, בין בהסכם ובין בבעלות – בשטח של כ-400 דונם לפי רשימה מצורפת (סעיף 1 בהסכם). התובע התחייב בהסכם לשווק באמצעות הנתבעת 2000 טון פרי מהפרדסים שהוא מפעיל, כדלהלן: כ-600 – 800 טון שמוטי, כ – 500 טון אשכוליות לבנות, כ-600 טון ולנסיה, כ- 100 טון אשכולית אדומה ועוד מעט פרי לימון וקליפים (סעיפים 2, 3 בהסכם). התובע התחייב לספק את כל הפרי הנ"ל לנתבעת או לכל מפעל אחר שיופנה אליו דרך הנתבעת. הוסכם עוד בין הצדדים כי התובע יקבל מימון לעיבוד הפרדסים בסך 175,000 ₪, כנגד הפקדת 5 שיקים אישיים ע"ס 35,000 ₪ כל אחד ושיק נוסף לכיסוי ריבית שתהיה בגובה ריבית בנקאית מקובלת, שיעבוד הפרי לטובת הנתבעת ובטחונות נוספים (סעיף 5 – 7 בהסכם). ב.4 בסעיף 8 בהסכם - שהוא הסעיף שבגין הפרתו תובע התובע את הנתבעת, הוסכם כדלקמן: "פרדס תבטח הפרי על חשבון מר א.רזינסקי נגד נזקי טבע ותחייב את הפרדסן מתוך תמורת הפרי ו/או התמורות מהקרן". הנתבעת לא ביטחה את התובע נגד נזקי טבע. ב.5 במהלך חודש אפריל 94 ארע "שרב אביבי" אשר גרם להתייבשות חנטי העצים ונשירתם. ממשלת ישראל הכריזה על ארוע זה כעל אסון טבע בהתאם לחוק פיצוי נפגעי אסון טבע, התשמ"ט – 1989. ב.6 הפרדסנים שהיה להם ביטוח בקרן לביטוח נזקי טבע בעונת 93/94 קיבלו פיצוי מהמדינה בגין נזקיהם. התובע שלא היה מבוטח, לא קיבל כל פיצוי. ב.7 יצויין כי הפרי שהבשיל בפרדסי התובע באותה עונה, בחודשים מרץ-אפריל 94, לא ניזוק והוא נקטף ונאסף. התביעה היא בגין הנזק שנגרם באותה עת לחנטים, שהם חלק מן הצימוח הצעיר של עצי ההדר, והם גודלים ומבשילים מאוחר יותר ונקטפים בעונת הפרי הבאה - 94/95, בחודשים אוקטובר – דצמבר של השנה. טענות הצדדים ג. טענות התובע ג.1 התובע טוען כי מאחר והנתבעת הפרה את התחייבותה בהסכם לבטח את הפרי שלו לעונת 93/94, ולא ביטחה אותו בקרן, הוא לא קיבל פיצוי מהמדינה בעקבות אסון הטבע שהוכרז באותה עונה בגין החנטים שהיו אמורים להבשיל בעונת 94/95. לטענתו, הנתבעת אחראית לפצות אותו על כל הנזק שנגרם לו, במלוא הסכום שהיה מפוצה על ידי המדינה אילו היה מבוטח. ג.2 התובע טוען כי הביטוח שהנתבעת היתה צריכה לעשות לו, היה אמור לכסות את כל התקופה שמאוקטובר 93 ועד אוקטובר 94. ג.3 התובע טוען כי די היה בביטוח כלשהו בשנת 93, במידה והיה נעשה כזה ע"י הנתבעת, כדי שיקבל את מלוא הפיצוי על נזקיו מהמדינה. ג.4 התובע טוען כי נגרמו לפרדסים שהפעיל נזקים בסכום של 294,762 ₪ (קרן). נזקים אלו נקבעו לטענתו על ידי שמאי של הקרן לביטוח נזקי טבע וחקלאות בע"מ. ד. טענות הנתבעת הנתבעת מכחישה את טענות התובע ומעלה כנגדן טענות שונות, כדלקמן: ד.1 התובע ידע שהפרי אינו מבוטח והעדיף להישאר ללא הביטוח. ד.2 התובע הפר את ההסכם עם הנתבעת ולא שיווק את הפרי באמצעותה, לכן לא היה על הנתבעת להמשיך לקיים את חובת הביטוח. ד.3 טענת התובע בתחילה היתה שהפרי של עונת 93/94 ניזוק והוא תובע את הנזק לפרי זה מהנתבעת בשל כך שלא בוטח. הטענה הנוכחית של התובע לפיה הוא תובע בגין הפרי ששייך לעונה שלאחר מכן, דהיינו לעונת 94/95, לאחר שהפרי של שנת 93/94 נשוא ההסכם נקטף ושווק ללא פגע, הינה שינוי חזית. ד.4 הנתבעת לא היתה יכולה לצפות כי בגין אירוע של "שרב אביבי" אשר אין בגינו כיסוי ביטוחי או פיצוי על פי החוק, תסכים הממשלה לפצות בכל זאת את המגדלים שהיה להם כיסוי ביטוחי לפרי של העונה הקודמת – 93/94, גם בגין נזקים לחנטים ולאובדן הפרי בעונה שלאחר מכן – 94/95. ד.5 התובע עדיין יכול לתבוע את המדינה ולקבל ממנה פיצוי בגין נזקיו. ד.6 התובע לא הוכיח את נזקיו. ד.7 הפרי שניזוק הינו בפרדסים של מגדלים אחרים ולא של התובע. ה. התביעה הנגדית ה.1 הנתבעת הגישה תביעה נגדית נגד התובע, בטענה שהתובע הפר את ההסכם ולא שווק לה את כמות הפרי שהתחייב לשווק לה אלא כשליש בלבד. לטענת הנתבעת, אובדן הרווח שלה בגין אי אספקת הפרי כאמור בהסכם, הינו סך בשקלים השווה ל – 38,666 דולר. ה.2 התובע טוען כי התביעה הנגדית הוגשה אך ורק כתגובה לתביעה העיקרית שהגיש נגד הנתבעת. התובע מפנה לכך שהתביעה הנגדית הוגשה על ידי הנתבעת שש שנים לאחר האירוע. ה.3 התובע טוען לגופו של דבר, כי הנתבעת שחררה אותו מן החובה לשווק פרי באמצעותה, נוכח טענותיו לגבי יחס האריזה הגרוע שהתקבל אצל התובעת בין הפרי שלו שנשלח על ידה ליצוא והפרי שיועד על ידה לשוק המקומי או לתעשיה, וכי ההסכם ביניהם בוטל בשל כך. דיון ו. הפרת ההסכם על ידי הנתבעת ו.1 אין ספק שהנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע. על פי סעיף 8 להסכם היתה חייבת הנתבעת לבטח את הפרי נגד נזקי טבע. חובה זו היתה מוטלת על התובעת מרגע שנחתם ההסכם בין הצדדים. באותו שלב לא ידעה עדיין הנתבעת אם התובע יעמוד בהתחייבויותיו כלפיה אם לאו. בוודאי שהיא לא ידעה אז שהתובע לא יספק לה את כל כמות הפרי כפי שנקבע בהסכם וכי ההסכם יבוטל לאחר 6 חודשים (בסוף פברואר 94). חובת הנתבעת לבטח את התובע היתה מוחלטת והיא לא הותנתה בהסכם בכל תנאי שהוא. התובעת לא קיימה את התחייבותה על פי ההסכם ולא ביטחה את הפרי. בכך הפרה הנתבעת באופן ברור את ההסכם. ו.2 הנתבעת טענה כי היא לא היתה יכולה לבטח את התובע משום שהתובע לא סיפק לה רשימה של הפרדסים שהוא מעבד, למרות שבהסכם נכתב שצריכה להיות רשימה מצורפת. הנתבעת טענה עוד כי לא היתה יכולה לבטח את התובע גם משום שהתובע לא חתם על טופסי ביטוח, למרות שהיה פרדסן וותיק וביטח את פריו בעבר והיה ידוע לו שאי אפשר לבטח ללא מילוי הטפסים. אינני מקבל את הטענות הנ"ל של הנתבעת. כל אשר כתוב בסעיף 1 בהסכם הוא שהתובע מצהיר כי בידו פרי מפרדסים בשטח של כ – 400 דונם לפי רשימה מצורפת. לא נאמר בשום מקום כי רשימה זו הינה תנאי לביצוע הביטוח. דבר זה גם אינו משתמע מן הסעיף. התובע עצמו טען כי הוא כן סיפק לנתבעת את הרשימה. נוסח הסעיף תומך במידה מסוימת בגרסת התובע, שכן לא נאמר בסעיף שיש לצרף רשימה כאמור, אלא כי שטח הדונמים הוא לפי "רשימה מצורפת", דהיינו שישנה רשימה כזו והיא מצורפת. כך או כך, אין צורך להכנס לשאלה אם התובע מסר רשימה מצורפת כטענתו, או אם לא מסר רשימה כזו כטענת הנתבעת. הנתבעת היתה חייבת על פי ההסכם לבטח את התובע, ועל כן, אם היא היתה זקוקה לשם כך לרשימה או לטפסים או לכל מסמך אחר כדי לבצע את הביטוח, היתה זו חובתה של הנתבעת לבקש מן התובע להמציא לה מסמכים אלו כדי שתוכל לקיים את התחייבותה. לא הוכח שהנתבעת פנתה לתובע וביקשה ממנו את הרשימה או את טופסי הביטוח. להיפך, סמנכ"ל הנתבעת הודה כי לא היתה פנייה כזו מצדה (פרוט' עמ' 55, שו' 23 – 25). אין ספק שהנתבעת התרשלה בענין ביטוח התובע ולא ביצעה את אשר היה מוטל עליה על פי ההסכם בענין זה. הפרת ההתחייבות של הנתבעת לבטח את התובע נופלת כולה על כתפי הנתבעת. ז. ידיעת התובע על העדר הביטוח ז.1 הנתבעת טוענת שהתובע ידע שאין לו ביטוח. התובעת מבקשת להסתמך בקשר לכך על עדותו של מר רבינוביץ, סמנכ"ל הנתבעת. מר רבינוביץ טען כי התובע הודה בפניו שהוא יודע שהפרי איננו מבוטח. כמו כן, טוענת הנתבעת כי בשלהי עונת 93/94 לפני קרות הנזק, עונת ההדרים עמדה לפני סיום והפרי נשוא ההסכם כבר נקטף ושווק ללא נזק. מסיבה זו העדיף התובע להישאר בלי ביטוח ולחסוך בכך את פרמית הביטוח. התובע הכחיש בעדותו את הטענה הנ"ל וטען כי הוא לא ידע שאין לו ביטוח. ז.2 אינני מקבל את טענת הנתבעת בענין זה. החסכון בפרמית הביטוח הוא שולי לעומת ההקפים הכספיים שבהם מדובר. כמו כן, על פי ההסכם היתה הפרמיה של הביטוח אמורה להיות משולמת מתוך תמורת הפרי שהנתבעת היתה צריכה לשלם לתובע, כך שאין מדובר בהוצאת סכום במזומן אלא בניכוי הפרמיה מן התמורה. ניכוי זה היה אמור להעשות על ידי הנתבעת ללא כל קשר עם התובע. ז.3 בנוסף, אינני מוצא סיבה להעדיף את עדותו מר רבינוביץ על עדותו של התובע בענין הביטוח. לא שאני חושב שכל דברי התובע הם קושט דברי אמת. רחוק מכך. ואולם גם למר רבינוביץ יש אינטרס לא קטן לכסות על מחדליה של הנתבעת בקשר עם אי עשיית הביטוח על ידה ולהתחמק מאחריות. ההתחייבות לבטח את התובע נסמכת על הסכם כתוב. כל אשר בידי הנתבעת לטעון כנגד הפרת התחייבותה, הוא דיבורים בעל פה, שהיו או לא היו, בינה ובין התובע. הנתבעת מבקשת להפקיע בדיעבד את התחייבותה לבטח את התובע. עליה להוכיח טענתה זו. הנתבעת לא הביאה כל ראיה של ממש לטענתה שהתובע ידע שאין לו ביטוח. הנתבעת ביקשה לפגוע במהימנות התובע, על מנת שנקבל את דברי הסמנכ"ל שלה. ואולם אמינותו של הסמנכ"ל מר רבינוביץ, אף היא אינה מעל לכל פקפוק. מר רבינוביץ נתפס מספר פעמים בסתירות בעדותו ואני מתייחס לעדותו בחשדנות. כך למשל אמר מר רבינוביץ בתצהירו כי התובע סיפק לנתבעת כמות של 607 טון בלבד, דהיינו שליש מהכמות שאותה התחייב לספק (סעיף 18 לתצהיר נ/2). והנה בעדותו בבית המשפט הפליג מר רבינוביץ בענין זה וטען כי התובע סיפק לנתבעת 264 טון אשכוליות ו- 200 טון שמוטי, וזה הכל. כלומר, עתה טען מר רבינוביץ שהתובע סיפק לנתבע כ- 400 טון בלבד ולא כ- 600 טון, כפי שהצהיר בתצהירו. מר רבינוביץ המשיך וטען שהתובע סיפק לנתבעת 20% בלבד מהכמות שהיה צריך לספק (פרוט', עמ' 53, שו' 14, 15, 18), כשבתצהירו טען שהתובע סיפק לנתבעת שליש מהכמות. נמצא כי מר רבינוביץ אינו מהסס להגזים ולנפח הטענות נגד התובע, ואינו חושש מלחטוא ב"אי דיוק" הדברים. גם בענין משך ההפרה הנטענת על ידי הנתבעת, טען מר רבינוביץ שהתובע הפסיק לספק לנתבעת פרי במשך חודש שלם – "במשך כל חודש פברואר לא סופק" (פרוט', עמ', 36, שו' 1). ואולם מאוחר יותר התברר כי אין מדובר בחודש שלם ומר רבינוביץ עצמו אומר שהתובע לא סיפק פרי רק מחצית החודש, מתחילת פברואר ועד אמצע החודש. (פרוט', עמ' 52, שו' 22). שוב רואים נטיית מר רבינוביץ להגזים בעדותו גם אם אין הדברים אמת צרופה. לא השתכנעתי, על כן, מעדותו של מר רבינוביץ ואינני מקבל את הטענה שהתובע אמר לו שהוא יודע שאין לו ביטוח. ח. ביטול ההסכם ח.1 הנתבעת טוענת כי התובע הפר את ההסכם בכך ששיווק לה רק חלק מהכמות שהיה צריך לשווק, וכי הוא שיווק את הפרי באמצעות גופים אחרים בניגוד להתחייבותו. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי מאחר והתובע הפר את ההסכם, לא היה עליה לקיים כלפיו את חובת הביטוח (סע' 45.1 בכתב ההגנה). ח.2 כבר הזכרנו שבעת שהנתבעת היתה חייבת לבטח את התובע, היא עוד לא ידעה שהוא יפר את ההסכם, כטענתה. כנראה בשל כך, לא חזרה הנתבעת בסיכומיה על טענתה זו. הטענה עתה היא כי הואיל והתובע טוען שההסכם ביניהם בוטל, לא היה עוד על הנתבעת לבטח עבורו את הפרי. לטענתה, גם אם היתה עושה לו ביטוח, היא היתה מבטלת את הביטוח יחד עם ביטול ההסכם, שכן אין כל הגיון שהיא תישאר אחראית לביטוח פרי אשר משווק ע"י משווקים אחרים. ח.3 השאלה אם התובע הפר את ההסכם אם לאו, אינה צריכה לכאן. מה שחשוב הוא כי מן העדויות עולה שההסכם בין הצדדים אכן בוטל. אומנם כל צד טוען לסיבה אחרת לביטול ולצורה אחרת של סיום ההתקשרות בין הצדדים. לענין זה נתייחס בדיון בתביעה הנגדית. כך או כך, ההסכם בין הצדדים הסתיים בסוף חודש פברואר 94. באותו מועד החזיר גם התובע לנתבעת את ההלוואה שקיבל ממנה בסך 175,000 ש"ח וקיבל בחזרה את השיקים שהפקיד בידיה. ח.4 טענת הנתבעת שאם היא היתה עושה לתובע את הביטוח כפי שהתחייבה בהסכם, היא היתה מבטלת את הביטוח בעת שהסתיים ההסכם, הינה טענה היפותטית בלבד. בדיעבד, קל לנתבעת לטעון כך. בפועל, היא לא עשתה לתובע את הביטוח ואין איש יודע כיצד היתה פועלת אם היתה עושה את הביטוח. לא הוכח גם באיזה אופן היתה הפרמיה של הביטוח אמורה להשתלם, אם כולה בתחילת הביטוח או בתשלומים לאורך כל התקופה. אם הפרמיה היתה אמורה להשתלם במלואה מראש, כי אז ודאי שהביטוח היה ממשיך לחול בכל התקופה. ח.5 גם הטענה של הנתבעת שהיא לא היתה מסכימה להישאר אחראית לביטוח פרי המשווק לאחרים, איננה טענה. במידה והנתבעת היתה מבטחת את התובע והביטוח היה ממשיך גם אחרי שההסכם הסתיים, הנתבעת לא היתה אחראית לשום דבר. חברת הביטוח היא זו שהיתה נשארת אחראית. ח.6 כמו-כן, טענת התובע הינה כי די שהפרי היה מבוטח גם בחלק מן התקופה, כדי לקבל את הפיצוי מהמדינה בגין נזקי הטבע. בענין זה הביא התובע שני עדים אשר אישרו את טענתו זו; מר טל עמית, עובד המועצה לשיווק פרי הדר ומשמש כרכז תביעות המגדלים בגין נזקי אסונות טבע ואחראי מחקר ופיתוח במועצה. מר עמית הצהיר כי מדינת ישראל פיצתה את כל הפרדסנים שהיו מבוטחים בקרן, או אצל מבטחים אחרים, בביטוח נזקי טבע, וכל מי שהיה לו ביטוח קיבל פיצוי על הנזק שנגרם לפרי בפרדסים, מבלי שהיה משנה משך תוקפו של הכיסוי הביטוחי או תוכן הכיסוי הביטוחי (תצהיר ת/1, סע' 6,7). התובע הביא כעד מטעמו גם את מר יוסי אונגר, מזכיר ארגון מגדלי ההדרים במשך 8 השנים האחרונות. מר אונגר הצהיר אף הוא שהקרן פיצתה את כל הפרדסנים שהיה להם ביטוח בגין נזקי טבע בקרן או אצל מבטחים אחרים, ביטוח שהתחיל ב – 10/93, וכי זכאות החקלאי לקבל פיצוי לא היתה תלויה בשאלה אילו נזקים כיסתה הפוליסה (תצהיר ת/2, סע' 5,6). אומנם הנתבעת טענה כי על פי דף הסבר של הקרן לביטוח הדרים לעונה 92/93, הביטוח מסתיים כאשר היבול המבוטח נקטף ואיננו מתארך מעבר לזמן הקטיף הרגיל של הזן המפורט בחוזה הביטוח (תצהיר נ/2 סע' 31.12, ונספח ח' לתצהיר). ואולם במקרה שלנו מדובר בפיצוי שהמדינה הכירה למי שהיה מבוטח בשנת 93, גם לגבי החנטים שהבשילו לפרי בעונת 94/95, ולענין זה די היה בכך שהחקלאי היה מבוטח בתחילת שנת 93, כפי שהעידו מר טל ומר אונגר, ועדותם זו לא נסתרה. מהאמור לעיל עולה, שאם הנתבעת היתה מבטחת את התובע ב-2 באוגוסט 93, כפי שהתחייבה, והוא היה נשאר מבוטח לפחות עד סוף פברואר 94, מועד סיום ההסכם, ואולי גם עד סוף השנה (אך גם אם לא), היה יכול הנתבע לקבל מן המדינה פיצוי בגין נזקיו. משך תקופת הביטוח ותוכנו לא שינו לגבי קבלת הפיצוי. ט. שינוי חזית ט.1 בסעיף 23 לכתב התביעה טען התובע כי התברר לו שלמרות ההסכם נספח א', לא ביטחה הנתבעת את פרדסי התובע הכלולים בהסכם ומשום כך קבע משרד החקלאות כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו. בסעיפים 35 ו-36 לכתב התביעה טען התובע כי סכום הפיצוי אותו היה התובע מקבל לו הנתבעת היתה מבצעת את חובתה ומבטחת אותו כפי שהתחייבה בהסכם נספח א', הוא הסך של 294,762 ש"ח. בסעיף 37 לכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת הפרה את סעיף 8 להסכם נספח א', וכי הפרה זו גרמה לתובע הנזק המצויין לעיל. אפשר שהתובע התייחס בתחילה לפרי של שנת 93/94 ובהמשך לפרי של שנת 94/95, ואולם טענותיו של התובע, בין בתחילה ובין בסוף, מצויות תחת כנפי הנטען בכתב התביעה ובמסגרתה, כשהעילה היא הפרת ההסכם והסעד הוא פיצוי על הנזקים שנגרמו לו בשל העדר הביטוח. י. העדר צפיות י.1 הנתבעת טוענת כי אין לקבל את תביעת התובע נגדה, שכן התובע טוען שהממשלה הסכימה לפצות את המגדלים בגין נזקיהם באסון הטבע "שרב אביבי" ופיצתה את המגדלים שהיה להם כיסוי ביטוחי לפרי בעונת 93/94 גם בגין נזקי החנטים ואובדן הפרי בעונה שלאחר מכן – עונת 94/95. דהיינו, הנזק שהתובע טוען לו הוא הפיצוי שהיה יכול לקבל מהמדינה בגין נזקיו בשנת 94/95 אילו היה מבוטח בשנת 93/94. לטענת הנתבעת, היא לא היתה יכולה לצפות תרחיש כזה, דהיינו שהתובע יהיה זכאי לקבל פיצוי על פרי שיבשיל בעונה של שנה מאוחרת יותר, ושהמדינה תיתן פיצוי כזה. פיצוי כזה לא ניתן בעבר עד לאסון הטבע "שרב אביבי" נשוא תובענה, והוא הושג במקרה דנן רק לאחר מו"מ ממושך שהתנהל בין המגדלים למדינה. י.2 התובע טוען בתשובה, שכל אשר היה על הנתבעת לצפות הוא את הסיכוי לקרות נזק שיוגדר כאסון טבע, ולא את כל התרחיש שהיה בפועל. לדבריו, אין צורך בצפיית האירוע לפרטי פרטיו אלא די בצפיות של התרחשות מאורע שבגינו תקום הזכות לקבלת פיצוי. התובע טוען כי הנתבעת היתה מודעת לכך שהקריטריון לפיצוי חקלאי עקב התרחשותו של אסון טבע מוכרז הוא קיומו של ביטוח, על פי חוק פיצוי נפגעי אסון טבע, התשמ"ט-1989. אסונות טבע שבגינם פוצו החקלאים בהתאם לחוק הנ"ל קרו בעבר לא פעם ולא פעמיים ועל כן היתה יכולה הנתבעת לצפות שהעדר ביטוח יוביל להעדר פיצוי אם יהיה אסון טבע. י.3 שאלת הצפיות של קרות הנזק נשוא התביעה היא השאלה העיקרית והמהותית לענין אחריותה של הנתבעת. לאחר ששקלתי והפכתי בטענות הצדדים , הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענת הנתבעת בענין זה. ההיבט המשפטי י.4 סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970, קובע: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה, ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה." בע"א 355/80 נתן אניסימוב נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ, פ"ד לה() 800, 807, נפסק על ידי כב' השופט (כתוארו אז) ברק, כדלקמן: "בהגשמת הזכות לפיצויים, על פי סעיף 10 לחוק התרופות, נוהגים להבחין בין שני שלבים. השלב הראשון עניינו קביעת היקפו ומידתו של הנזק, שבגין התרחשותו אחראי המפר (בחינת הסיבתיות), תוך ייחוד אותם נזקים שהם צפויים ושבגינם מוטלת אחריות (מבחן הצפיות). בע"א 8556/96 רוני לוביאניקר ואח', נ' משרד האוצר ואח', תק'–על' 98 (1) 60, נפסק מפי כב' השופטת דורנר, כדלקמן: "במבחן הציפיות על פי סעיף 10, הבוחן את ציפיות המפר בלבד, צירף המחוקק מבחן סובייקטיבי (שאף בו מובנה אלמנט אובייקטיבי-ציפיות של המפר לנזק כתוצאה מסתברת של הפרתו), ומבחן אובייקטיבי שענינו בציפיות האדם הסביר. הציפיות על פי המבחן האובייקטיבי היא שאלה שבדין ואינה טעונה הוכחה, אלא היא נקבעת על פי נסיון החיים והשכל הישר." ובהמשך: "ככלל, נסיון החיים והשכל הישר מובילים למסקנה כי בהעדר מידע על מטרת העיסקה ניתן לצפות את הנזק הנובע ישירות מן ההתקשרות בין המפר לנפגע. לעומת זאת, תוצאות ההתקשרות במעגל הראשון הסובב אותה, קרי התוצאות הנובעות מעיסקות שיכול היה הנפגע לבצע עם צדדים זרים אילו קויים החוזה, מצויות מחוץ לתחום הנזק הצפוי. ... בדרך כלל אין מחייבים את המפר בתשלום פיצויים בגין מניעת הרווח שהיה צומח לנפגע מעיסקות עתידיות בממכר, שאותם היה עשוי לבצע אילו קיים המפר את התחייבותו הבסיסית. זאת, אלא אם המפר צפה בפועל נזק זה כתוצאה מסתברת של ההפרה. תיחום הנזק לגבולות העיסקה בין צדדיה המקוריים משקף מדיניות משפטית ראויה בנוגע לגיבוש היקף האחריות של מפר החוזה, ומצמצם את היסוד הספקולטיבי המצוי ממילא במבחן הציפיות, הדורש – כדברי השופט זילברג – "נבואה לאחר מעשה" (ד"נ 12/63,פ"ד יח (4) 701, 722)". (שם,סעיף 12, 13). (כל ההדגשים בפסקי הדין המצוטטים לעיל – אינם במקור). יישום ההיבט המשפטי י.1.5 במקרה שבפנינו אין מדובר בהפסד רגיל של פרי שניזוק באסון טבע. אילו הנזק היה נגרם לפרי שהיה על העצים בעונת 93/94, היא העונה שהיתה צריכה להיות מבוטחת על ידי הנתבעת, הייתי קובע ללא היסוס כי על הנתבעת היה לצפות שבהעדר ביטוח לא יכוסה נזק זה אם קרה אסון טבע באותה עונה. י.2.5 ואולם במקרה שלנו, הפרי שהיה על העצים בעונת 93/94, שהוא הפרי שאמור היה להיות מבוטח, פרי זה לא ניזוק כלל. הוא נקטף ושווק עוד לפני שארע ה"שרב האביבי". התובע הודה בכך בעצמו בחקירתו: "ש. ... הפרי שפרדס קנתה ממך הוא פרי של עונת 93/94? ת. כן. ש. הפרי שפרדס היתה אמורה לבטח הוא הפרי של 93/94? ת. כן... ש. לא היה חוזה שפרדס היתה צריכה לבטח את הפרי של שנת 94/95? ת. נכון. ש. הפרי שניזוק הוא הפרי של 94/95? ת. כן". (פרוט', עמ' 13, שו' 17 – 26). כן ראה דברי מר עמית טל, רכז תביעות המגדלים בגין נזקי אסונות טבע מטעם המועצה לשיווק פרי הדר ואחראי מחקר ופיתוח במועצה: "ש. הוא (השרב האביבי- א.מ.) לא פגע בפרי של עונת 93-94, אלא פגע בחנטים שהיא שנת הפרי הבאה של שנת 94 – 95. ת. כן. ...... ש. אם אני הייתי צריך לקבל פרי בעונת 93-94, השרב האביבי הזה לא פגע בפרי שאני הייתי צריך לקבל על פי החוזה? ת. ... הפרי שנפגע הוא לא הפרי של החוזה של הספקת הפרי שנים 93 – 94". (פרוט', עמ' 3, שו' 2 - 11). (כמו כן ראה תצהיר נ/5, סע' 5). י.3.5 העובדה שהמדינה הסכימה לפצות את החקלאים בגין הפסד הפרי של השנה שלאחר מכן - 94/95, משום שהחנטים של פירות אלו נפגעו בשנת 93/94, היתה דבר חריג. הסכמה לפיצוי כזה מצד המדינה לא היתה בעבר. ראה עדותו של מר יוסי אונגר, מזכיר ארגון מגדלי הדרים מזה שמונה שנים: "ש. בתקופה הרלונטית אם אני רוצה ביטוח שיכסה לי את הארוע הזה שרב אביבי שפוגע בחנטים, אם אני מבין נכון שלא יכולתי לקבל ביטוח כזה? ת. אז לא, היום כן. ש. מה השתנה? ת. שהמדינה החליטה רק בענף ההדרים והפירות להעביר את נושא אסון טבע שזה שרב, חנטים ולהמציא למסגרת מופרטת (כנראה "מפורטת"- א.מ), ישנה היום פוליסה שנקראת רב סיכונית שהקרן משווקת. היום הקרן משווקת שתי פוליסות". (פרוט', עמ' 10, שו' 19 – 26). ובהמשך: "... זה הרבה דיונים וזה לא בסיכום אחד. היו הרבה מאד דיונים והרבה מאד פגישות וחלק עם האוצר ויש תכתובות". (פרוט', עמ' 10, שו' 4– 5). י.4.5 בפסה"ד רע"א 6108/98 מדינת ישראל נ. קיבוץ גבולות ואח', פ"ד נד (1) 481, מתוארת הדרך שבה הכירה המדינה בחנטים בתור "גידול חקלאי צומח בטרם נאסף", בגין אסון הטבע "שרב אביבי" בעונה דנן. ועדת זכאות שהוקמה לפי תקנות פיצוי נפגעי אסון טבע (קביעת זכאות לפיצויים ושיעורם), התשנ"ב – 1991, ובעקבותיה ועדת ערר שהוקמה על פי התקנות הנ"ל, קבעו כי החנטים הינם "גידול חקלאי צומח בטרם נאסף". קביעה זו נעשתה, לפי העדויות בבית משפט זה, לאחר דיונים רבים. בפסה"ד נאמר גם שועדת הערר מינתה מומחה מיוחד לענין זה. בית המשפט המחוזי בב"ש הפך את ההחלטה של ועדת הערר וביטל אותה, ואילו בית המשפט העליון ברע"א 6106/98 הנ"ל הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את החלטת ועדת הערר על מכונה. בעקבות כך נקבע, שרק אם הניזוק היה מבוטח הוא יהיה זכאי לפיצויים בגין הפרי שהבשיל בשנת 94/95 מהחנטים של שנת 93/94, על פי חוק פיצוי נפגעי אסון טבע, התשמ"ט – 1989. י.5.5 אין מדובר על כן, כטענת התובע, בהעדר צורך לצפות אירוע לפרטי פרטיו אלא לצפות את הארוע באופן כללי. מדובר אצלנו באי יכולת לצפות כלל נזק כזה, דהיינו הנזק הנובע מן האפשרות שינתן פיצוי על הפסד כזה על ידי המדינה. הנתבעת אמנם היתה יכולה וצריכה לצפות שהתובע יפוצה על ידי המדינה בגין אותם פירות שעלולים להנזק באסון טבע באותה עונה שהיתה צריכה לבטח בה את התובע. נזק כזה הוא נזק צפוי, הנובע ישירות מן ההתקשרות. גם העובדה ש"שרב אביבי" לא הוכר ע"י המדינה עד לשנת 93/94 כאסון טבע, אינה משנה לענין זה, שכן אין צורך בצפיית אסון הטבע הספציפי ודי בידיעה כי ישנה אפשרות שיהיה אסון טבע שיוכר ככזה ע"י המדינה ויזכה בעקבות הכרה זו בפיצויים. ואולם כל אלה, כשהמדובר הוא בנזק שהיה נגרם לתובע לפרי באותה עונה של אסון הטבע. ואולם במקרה שלנו, הנתבעת לא היתה יכולה לצפות שהתובע עשוי להיות זכאי לפיצוי גם בגין פירות שינזקו בשנה שלאחר מכן. והרי בגין הנזק של השנה שלאחר מכן תובע התובע את הנתבעת. למעשה, הנזק אינו הפסד הפרי של שנת 94/95, כי פרי זה לא היה מבוטח ולא היתה כוונה לבטחו, אלא הפסד הפיצוי שניתן על ידי המדינה בגין פרי זה. זהו נזק תוצאתי ורחוק יותר. עד כדי כך לא היתה יכולה וצריכה הנתבעת להרחיק ראות ולא היתה צריכה ויכולה לצפותו. י.6.5 בע"א 8556/96 לוביאניקר נ' משרד האוצר, אומר כב' השופט גולדברג: סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 , יוצר מבחן כפול לתיחום הנזק בר הפיצוי: מבחן הסיבתיות ומבחן הצפיות. ... על הנזקים שעברו את משוכת הסיבתיות לעבור משוכה נוספת, והיא מבחן הצפיות". (שם). צפיות המפר צריכה להתייחס לרגע כריתת החוזה ולא למועד מאוחר יותר. הצפיות צריכה להתייחס לנזק שנגרם עקב ההפרה ולא להפרה עצמה, והצפיות צריכה להיות של המפר ולא של שני הצדדים. (ראה ג. שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה, עמ' 579, 580). בענייננו, לא עבר הנזק שנגרם לתובע את המשוכה של הצפיות הנדרשת על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. התוצאה מן האמור לעיל היא, שאין מוטלת אחריות על הנתבעת לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו בגין כך שהוא לא פוצה על ידי המדינה על נזקי פירות עונת 94/95. כאמור, זהו נזק שהנתבעת לא היתה יכולה לצפותו בעת כריתת החוזה עם התובע. י.6 לאור הקביעה כי הנתבעת לא היתה יכולה לצפות את הנזק נשוא התובענה, דין התביעה להידחות. אין עוד צורך, על כן, להיכנס לשאר טענות הנתבעת. אומר בכל זאת, כי אין לקבל את טענת הנתבעת שהתובע יכול עדיין לתבוע את נזקיו מן המדינה. התובע כבר דרש מהמדינה לפצותו והמדינה דחתה את דרישתו מן הסיבה ש"השטח לא בוטח" (נספח 17 לתצהיר התובע ת/3). גם הטענה של הנתבעת כאילו הפרי שניזוק היה בפרדסים של מגדלים אחרים ולא של התובע, איננה טענה. בהסכם שבין התובע והנתבעת נכתב במפורש כי הפרי הינו מפרדסים שהתובע מעבד, בין אם בבעלותו ובין אם על פי חוזה או הסכם עם אחרים. נשארה עוד הטענה האחרונה של הנתבעת והיא כי התובע לא הוכיח את הנזק שהוא טוען לו. בענין זה אין כבר צורך לדון, כאמור. י"א התביעה הנגדית – ת.א. 1021/01 יא.1 אינני מקבל את התביעה הנגדית. אני סבור כי התביעה הנגדית הוגשה רק כתגובה לתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת. הנתבעת לא דרשה דבר מן התובע ולא תבעה אותו במשך כל התקופה מאז סיום ההסכם ביניהם בסוף חודש פברואר 1994 ועד למועד הגשת התביעה הנגדית על ידה – בתאריך 2.1.01. במשך 7 שנים פחות חודשיים לא היתה, איפוא, לנתבעת כל טענה כלפי התובע. סמנכ"ל הנתבעת, מר רבינוביץ, הודה בעדותו שהנתבעת לא דרשה מהתובע אף פעם, לא בכתב ולא בעל פה, את הסכום של 38 אלף דולר שהיא טוענת בתביעה הנגדית (פרוט', עמ' 58 שו' 23 – 26. עמ' 59 שו' 2 - 4). יא.2 עוד בנוסף, ההסכם שבין הצדדים הסתיים בסוף חודש פברואר 1994. התובע טוען כי ההסכם בוטל מן הסיבה שהיו לו טענות קשות כלפי הנתבעת בענין יחס האריזה של הפרי ששיווק לה, כאשר הנתבעת שלחה את מרבית הפרי לשוק המקומי או לתעשיה (כ- 70%) ורק את מיעוטו ליצוא (כ- 30%). לענין זה היו כמובן השלכות כספיות ניכרות, שכן אין דומה מחיר פרי ליצוא למחיר פרי לשוק המקומי ולתעשיה, שהוא נמוך יותר, בהיותו סוג אשר נחשב יותר ל"בררה". לדברי התובע, הוא הלך לבית אריזה אחר עם אותו סוג פרי, ושם היה יחס האריזה הפוך. התובע טוען כי לאחר שהביא בפני הנתבעת את התוצאות של בית האריזה האחר, הסכימה הנתבעת לשחרר אותו מהתחייבותו לשווק לה את הפרי שנותר לשווק באותה עונה. התובע בעדותו: "הם שיחררו אותי... באתי אליהם והשתחררתי". (פרוט', עמ' 16, שו' 24). יא.3 מנגד, טוענת הנתבעת כי ההסכם הסתיים לאחר שהתובע הפר את ההסכם ולא סיפק לה פרי שמוטי מתחילת חודש פברואר 94 ועד אמצע פברואר 94. הנתבעת נזהרה בטיעוניה מלטעון כי ההסכם בוטל, ואולם סמנכ"ל הנתבעת אמר בעדותו מפורשות, בהתיחסו לתקופה שלאחר חודש פברואר 94: "ההסכם לא היה בתוקף. רוזינסקי הודיע לי שהוא מבטל את ההסכם" ( פרוט', עמ' 52, שו' 25 – 26 ). בהמשך אמר מר רבינוביץ כי הוא דרש מהתובע לקבל חזרה את ההלואה שהנתבעת נתנה לו למימון עיבוד הפרדסים: "עד שראיתי שהוא מפסיק להביא לי ואז אמרתי לו שלפחות יתן לי את הכסף" (פרוט', עמ' 53, שו' 3). יא.4 נמצא, איפוא, כי בין אם הנתבעת היא זו שביטלה את ההסכם, כטענת התובע, שהנתבעת "שחררה" אותו מן ההסכם (פרוט', עמ' 16, שו' 21 – 24), ובין אם התובע הוא זה שביטל את ההסכם, כטענת הנתבעת, ההסכם הסתיים והנתבעת הסכימה לסיומו. ראה לענין זה דברי מר רבינוביץ: "אחרי לחץ גדול ביקשתי ממר רזינסקי שאם הוא רוצה להפסיק את ההסכם שיבוא להחזיר את השיקים " (פרוט', עמ' 35, שו' 25), ובהמשך: " הצלחנו להגיע להסכם איתו שיקדים את תשלום השיקים, הוא דרש בניגוד (?) כנגדי להפסיק את ההסכם, אנו מאחר וההסכם כבר הופר לא ראינו שום טעם להחזיק בנייר ודאגנו לכיסוי הכספי" (פרוט', עמ' 36, שו' 3 – 5). סוף דבר, הנתבעת הסכימה אף היא לסיים את ההסכם עם התובע. הנתבעת אף היתה מעונינת בסיום ההסכם מאחר וחששה לכסף שנתנה לתובע כמימון, שכן הכסף הוא של החברים והיא דאגה, לדבריה, לכסף. (פרוט' עמ' 36, שו' 3, 5 – 6). לאור הפקסים הנזעמים ששלח התובע לנתבעת (נספחים 2-8 לתצהיר התובע ת/3), ובהם לא חסך התובע שבט לשונו מהנתבעת, עד כדי הטחת ביטויים עולבים וגסים, בענין יחס האריזה של הפרי, נראה לי שהנתבעת אפילו שמחה לסיים את ההסכם עמו. כך או כך, ההסכם הסתיים בהסכמה. לאור האמור לעיל, אין התובעת יכולה לבוא ולתבוע הפסד רווחים מהסכם שהיא עצמה היתה שותפה לסיומו והסכימה לביטולו. י"ב. סיכום צר לי שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם בדבר גבולות מוסכמים לפשרה, כפי שהציע בית המשפט, לאחר שכל צד ביקש למשוך את הגבול לצדו הוא ולטובת עניינו. י"ב.1 אני דוחה את התביעה בת.א 4198/00. י"ב.2 אני דוחה את התביעה הנגדית בת.א 1021/01. י"ב.3 התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח (תוך התחשבות בדחיית התביעה הנגדית), בתוספת מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. נכתב היום י"ט בטבת, תשס"ב (3 בינואר 2002) (לא לפרסום).חוזהביטוח נזקי טבעחקלאות