בקשה למתן צו עיקול מבית המשפט

בקשה למתן צו עיקול מבית המשפט בפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת ולך מיום 6.6.02 לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול צו העיקול הזמני שניתן ביום 5.4.00. א. רקע כללי 1. ביום 16.8.99 הגיש המשיב תביעה כנגד המערערת לתשלום 106,711 ש"ח בגין פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית. בד בבד עם התביעה הגיש המשיב בקשה למתן צו עיקול זמני בגובה סכום התביעה (ר' כתב התביעה מיום 16.8.99). 2. ביום 22.8.99 דחה כב' הרשם אורגיל בהחלטתו את הבקשה הנ"ל בקובעו, בין היתר, כי "בשלב זה, לכאורה, לא הרים המבקש [המשיב בערעור] את הנטל להוכיח כי שררו בינו לבין המשיבה יחסי עובד ומעביד." (ר' החלטת כבוד הרשם אורגיל מיום 22.8.99 עמ' 2, סע' 7). 3. ביום 6.3.00 הגיש המשיב לבית הדין "בקשה חוזרת למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד" (להלן: "הבקשה לעיקול"). במסגרתה ביקש "להטיל עיקול זמני על הכספים המגיעים לנתבעת מצד ג'... ( וזאת עד למתן פסק דין בתביעה שהגיש כנגד הנתבעת בתיק זה ועד לסכום של 123,000 ₪." (ר' עמ' 1 לבקשה לעיקול). 4. המשיב תמך את הבקשה בתצהיר שנערך על ידו ובתצהיר נוסף שנערך על ידי מר צבי נוסבאום, (להלן: "מר נוסבאום"), מי ששימש (כנטען בתצהירו) בין השנים 1985-1995 כמנהל פדגוגי במכללה הארצית לטכנולוגיית הבניה בחולון המנוהלת על ידי המערערת (ר' תצהיר התובע בבקשה לעיקול מיום 5.3.00 וכן, סע' 1 לתצהיר מר נוסבאום מיום 26.1.00). 5. במסגרת התצהירים הללו, פורטו עובדות שונות שבאו לתמוך בטענתו של המשיב כי בינו לבין המערערת התקיימו יחסי עובד ומעביד במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה. 6. בנוסף לכך, טען המשיב בבקשה לעיקול, כי אי מתן הצו כמבוקש יכביד על ביצועו של פסק הדין בבוא היום, אם וכאשר ינתן לזכותו. המשיב תמך טענה זו בתצהירו בזו הלשון: "אני חוזר ומציין, כי ידוע לי מפי מורים ובעלי תפקידים בכירים במכללה, שהנתבעת עומדת בפני פירוק בסוף חודש זה, על רקע קשיים כספיים אליהם נקלעה. החל מה-1.4.2000 משרד העבודה ינהל את המכללה. לא ידוע על קיומו של הסדר לפיו משרד העבודה לוקח על עצמו את התחייבות הנתבעת ועל פני הדברים אין זה נראה כך, שכן ידוע לי שכל המורים מפוטרים. הטלת העיקול על הכספים אשר עדיין מגיעים לנתבעת ממשרד העבודה תבטיח שאם וכאשר אזכה בתביעתי יהיה לי ממי להיפרע" (ר' סעיפים 9-10 לתצהיר התובע בבקשה לעיקול מיום 5.3.00). 7. ביום 6.3.00 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת ולך בבקשה לעיקול בה נקבע כך: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהירים התומכים בה ובנספחים המצורפים ניתן בזאת צו עיקול עד לגובה סך 106,711 ₪ על כספים ועל זכויות של המשיבה אצל צד ג' ובתנאי הצו המצורף". המחזיק אליו התייחס הצו היה משרד העבודה והרווחה (ר' החלטת כבוד הרשמת ולך מיום 6.2.00). במסגרת תנאי הצו כאמור נקבע, בית היתר לאמור: "הטלת העיקול מותנית במתן ערובה בנקאית בסך 10,000 ש"ח, לשיפוי כל נזק שייגרם ע"י הטלת העיקול במקרה שהתובע לא יזכה בתביעתו". (ר' צו עיקול זמני מיום 6.3.02). 8. על פי החלטת כב' הרשמת מרגלית בהחלטתה מיום 5.4.00, הוחל צו העיקול שניתן ביום 6.3.00 כאמור על כספים המגיעים למערערת המצויים אצל מחזיקים נוספים והכל בהתאם לתנאי הצו שניתן ביום 6.3.00. ביום 25.5.00 בוטל צו העיקול ביחס למחזיקים הנוספים הנ"ל בעקבות בקשה מוסכמת של הצדדים ואילו צו העקול המתייחס למשרד העבודה נותר בעינו (ר' החלטות כבוד הרשמת מרגלית מיום 5.4.00 ומיום 25.5.00). 9. ביום 3.6.02 הגישה המערערת לבית הדין "בקשה לביטול צו עיקול זמני" (להלן: "הבקשה לביטול"). הטעם המרכזי עליו נסמכה הבקשה לביטול היה שינוי נסיבות נטען שחל אצל המערערת ואשר בעטיו אין עוד חשש, לטענתה, להכבדה על ביצוע פסק הדין אם וכאשר ינתן לזכות המשיב. המערערת טענה לעניין זה כהאי לישנא: "המוסד להכשרה וייעול הבנייה הוא עמותה רשומה ..והוא מקיים מכללה טכנולוגית ללימודי מקצועות הבנייה בחולון. במהלך שנת 2000 המבקשת (המערערת) נקלעה לקשיים מימוניים על מנת לאפשר את המשך קיומו של בית הספר, נוהל מו"מ ארוך בין המוסדות אשר הרכיבו את העמותות, שהיו משרד העבודה והרווחה, התאחדות הקבלנים והבונים בישראל והסתדרות עובדי הבניין והעץ. העתק מן ההסכם החתום מצ"ב לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה כנספח ב'. הקרן לעידוד וטיפוח ענף הבנייה בישראל היא עמותה שחברים בה התאחדות הקבלנים והבונים בישראל עובדי הבניין והעץ. בעקבות הצטרפותה של הקרן זו למבקשת, המבקשת התגברה על קשייה, וכעת היא בשליטה ובניהול של הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, אשר נכסיה שווים עשרות מיליוני שקלים. מחודש נובמבר 2001 המכללה חזרה לפעילות ביחידה להשתלמויות אשר מיועדת לציבור הרחב ולחברות בנייה. ממועד זה ועד היום התקיימו ו/או מתקיימים במכללה למעלה מ-20 קורסים. המכללה כמובן מעסיקה מורים והיא מתעתדת בשנת הלימודים הקרובה (התשס"ג) להרחיב את הפעילות בכל המגמות כולל בבית הספר להכשרת מבוגרים ובבית הספר להנדסאים" (ר' סעיפים 5-8 לבקשת הביטול). עוד טענה המערערת כי: "לאור שינוי הנסיבות, לא מתקיימת יותר תשתית עובדתית ולו מינמלית להכבדה כאמור לעיל. לאור האמור בבקשה זו ושינוי הנסיבות כאמור לעיל, אין כל חשש שיחול שינוי לרעה במצבו של המשיב עד למועד מתן פסק הדין. לא זאת בלבד שהמבקשת כלל לא פורקה אלא שהיא התגברה על הקשיים שהייתה מצוייה בהם במועד מתן צו העיקול, כעת היא בשליטה וניהול של קרן התאחדות הקבלנים והסתדרות עובדי הבניין והעץ אשר נכסיה שווים מליוני שקלים והיא גם חזרה לפעילות. היא מפעילה קורסים ומעסיקה מורים. יצויין כי בבקשה לעיקול לא הייתה כל טענה כי קיים חשש שהמבקשת תנסה להבריח את נכסיה או לעשות כל מעשה אחר שיש בו כי להכשיל ביצוע פסק הדין לטובת המשיב אם ובמידה ויינתן ... עוד יצויין, כי התנהגותה של המבקשת לאחר מתן צו העיקול נגדה מלמדת כי אין בכוונתה להתחמק מתשלום לתובע, במידה ויפסקו לטובתו סכומים כלשהם. נזכיר כי המוסד קיבל את דין העיקול ולא עתר לבקש את ביטולו נוכח מצבו אז וצו עיקול זה היה תלוי ועומד במשך למעלה משנתיים. אך כעת משהתהפכה הקערה על פיה, ומצב המבקשת שפיר ביותר - מן הדין לבטל את צו העיקול." (ר' סעיפים 17-19 לבקשה לביטול). 10. בנוסף לטעם זה שעניינו שינוי נסיבות, טענה המערערת כי יש מקום לבטל את צו העיקול בשל טעמים נוספים כדלהלן: 10.1. סיכויי התביעה קלושים וזאת לאחר שהתביעה התבררה עד תום ועתה היא ממתינה למתן פסק דין מזה כשישה חודשים. (ר' סע' 20-23 לבקשה לביטול) 10.2. השארת העיקול על כנו גורמת למערערת נזקים של ממש שכן מאז הטלת צו העיקול מעוכב בידי משרד העבודה והרווחה סכום של 106,711 ש"ח המוטל כאבן שאין לה הופכין, הסכום אינו צובר פירות ונשללת מן המבקשת הזכות לעשות שימוש ראוי בקניין זה לצרכיה השוטפים. (ר' סע' 26 לבקשה לביטול). 11. המערערת אף עתרה בבקשה חלופית בה התבקש בית הדין - באם ימצא כי יש לדחות את הבקשה לביטול העיקול - לחייב את המשיב בהמצאת ערבות בנקאית בסכום של 150,000 ₪ לכיסוי הנזקים הנגרמים ושעשויים להיגרם לה עקב הטלת העיקול. (כזכור, במסגרת ההחלטה בבקשה לעיקול נדרש המשיב להמציא ערבות בנקאית בגובה 10,000 ₪.) (ר' סע' 26-27 לבקשה לביטול). 12. ביום 6.6.02 ניתנה על ידי כב' הרשמת ולך החלטה בבקשה לביטול - היא ההחלטה נשוא הערעור (להלן: "ההחלטה") בה נקבע כדלהלן: "לאחר שעיינתי בבקשה איני מוצאת מקום להעתר לה. ראשית דבר שינוי הנסיבות אם חל בכלל במקרה הנוכחי נוגע רק לשאלת ההכבדה שהיא שיקול נוסף שעל בית הדין לשקול בבואו להטיל צו עיקול ואיננו השיקול המרכזי או הבלעדי ואף בבקשה לא הוטל כל ספק לכאורה בתשתית הראייתית שבגינה הוטל צו העיקול למעט טענה המתייחסת כאמור רק לשיקול של הכבדה בביצוע פסק הדין. אשר על כך אין די בכך כדי להביא לביטול הצו. שנית, וזהו השיקול המהותי ומכריע במקרה הנוכחי, השלב בו הוגשה הבקשה הינו בתום שמיעת הראיות שבתיק ומשכבר הוגשו לתיק סיכומים טרם מתן פסק הדין וכאשר סיכומי התובע כבר הוגשו בשלב זה אין כל מקום להיזקק לבקשה מעין זו כאשר פסק הדין שינתן יכריע גם את גורלו של העיקול שניתן וזאת בהתאם לתוצאת פסק הדין". (ההדגשות אינן במקור פרט לזו שחת המילה "נוסף", ר' החלטת כבוד הרשמת ולך מיום 6.6.02). ב. טענות הצדדים בערעור 13. טענות המערערת בכתב הערעור שהוגש לבית הדין היו כדלהלן: כב' הרשמת טעתה בכך שלא בחנה כלל את טענתה העיקרית של המערערת בבקשה לביטול בדבר שינוי הנסיבות רב המשמעות במצבה הכלכלי המביא לכך שלא תהיה כל הכבדה בביצוע פסק הדין, אם וכאשר ינתן לזכות המשיב. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והפסיקה שבאה בעקבותיו בסוגיית צווי העיקול חייבו את כב' הרשמת להיזקק לטענות המערערת בדבר שינוי הנסיבות כאמור ומשלא עשתה כן- טעתה. (ר' סעיף 10 לכתב הערעור וכן סעיף 24 א שם). 13.2. קביעת הרשמת כי שיקול ההכבדה הוא רק "שיקול נוסף" וכי הוא איננו השיקול המרכזי או הבלעדי - שגוייה מיסודה. שכן על פי הפסיקה תנאי ההכבדה הוא תנאי הכרחי ומרכזי למתן צו עיקול . (ר' סעיף 24ב לכתב הערעור). 13.3. כב' הרשמת טעתה שעה שלא בחנה כלל את מאזן הנזקים ולא שקלה כלל את מאזן האינטרסים הקיים בין המערערת לבין המשיב וגם זאת בניגוד להלכה הפסוקה (ר' סעיפים 26-27 להודעת הערעור) קביעתה של כב' הרשמת כי יש לדחות את הבקשה לביטול מהטעם ששמיעת התיק הסתיימה והוא ממתין לפסק דין שגויה ומוטעית מיסודה. קביעה זו אין לה אחיזה בדין. ההלכה הפסוקה מורה, כי ניתן לעתור לביטול העיקול בכל עת אם השתנו הנסיבות שהיו בעת מתן הצו כאשר הבקשה לביטול העיקול מתבססת על נסיבות חדשות שמטבען לא יכולות היו לשמש יסוד לבקשה לביטול העיקול שהובאה בתוך המועד של 30 הימים הקצובים בתקנה 367 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (ר' סעיפים 28-31 להודעת הערעור).. 13.5. המערערת הוסיפה וטענה, כי מראיותיה ומסיכומיה עולה כי סיכויי התביעה קלושים וכי הראתה שבין הצדדים לא התקיימו כלל יחסי עובד ומעביד. משכך ואף מטעם זה, יש לבטל את צו העיקול (ר' סעיפים 34-39 לכתב הערעור). 13.6. ועוד טענה המערערת, כי כבוד הרשמת טעתה, שעה שלא ניזקקה כלל לבקשתה החליפית לחייב את המשיב - כתנאי לתוקף העיקול - בהמצאת ערבות בנקאית בסך 150,000 ש"ח לפיצויי בגין נזקים שנגרמים ויגרמו למערערת ע"י העיקול (ר' סעיף 42 לכתב הערעור). 14. בדיון שהתקיים ביום 25.7.02, ביקש המשיב לדחות את הערעור, וזאת מן הנימוקים הבאים: 14.1. מהחלטתה של כב' הרשמת "משתמע", כי בית הדין לא שוכנע שהמערערת הגישה ולו תחילת ראייה לשינוי נסיבות (ר' עמ' 2 לפרו' שורות 8-10). 14.2. המערערת לא הגישה ולו ראשית ראיה המלמדת על שינוי נסיבות שכן עיקר השינוי שהמערערת טוענת לו אין בו כדי להעמיד את התובע במצב טוב יותר בכל מה שקשור למעמדה של המערערת. (ר' עמ' 2 לפרו' שורות 11-21 ). 14.3. משהודתה המערערת בהתמוטטות כספית בשנת 2000, הייתה צריכה להראות תשתית חזקה יותר של שינוי נסיבות שעל פניו מצדיק את ביטול העיקול, אולם המערערת הסתפקה באמירה כללית ובלתי מספקת שמצבה הכלכלי כיום איתן (ר' עמ' 3 לפרו' שורות 6-9). 14.4. המערערת השתהתה בבקשה לביטול צו העיקול, שכן לדבריה (של המערערת) שינוי הנסיבות חל באוגוסט 2001 ועד אוקטובר 2001, ואילו הבקשה לביטול הוגשה ביוני 2002. לכן, איבדה את זכותה לטעון את טענותיה בעניין זה (ר' עמ' 2לפרו' שורות 22-23 עמ' 3 שורות 18-19). 14.5. את אי הנוחות שנגרמה למערערת כתוצאה מהטלת העיקול, ניתן לפתור ע"י המצאת חלופה, כגון ערבות בנקאית או באמצעות פתיחת חשבון נאמנות. אולם, המערערת לא ניסתה להגיע להסכמה מעין זו מאז הוטל העיקול (ר' עמ' 3 לפרו' שורות 10-13). 14.6. לחילופין, ביקש המשיב כי באם תימצא תשתית ראייתית כלשהי לשינוי הנסיבות, אזי יוחזר התיק לכב' הרשמת על מנת שתינתן למשיב האפשרות לחקור בחקירה נגדית את המצהיר מטעם המערערת, שכן שלב זה טרם מוצה. (ר' עמ' 3 לפרו' שורות 19-21). ג. המסגרת המשפטית 15. הכללים החלים על הסוגיות נשוא הערעור נקבעו בהלכה הפסוקה וכן בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") אשר חלות בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. יש לציין, כי בתיקון שנחקק בשנת תשס"א תוקן פרק הסעדים הזמניים ותוקנו הוראות החלות אף על הסוגיה נשוא דיוננו. זאת במטרה להתוות קווים מנחים אחידים ביחס לניהול הדיון בבקשה לסעדים זמניים ובתנאים למתן סערים אלה. קווים כלליים אלה עוגנו בצד הוראות ייחודיות הנגזרות מטיב הסעד הספציפי בו מדובר. 16. בתקנה 362 לתקנות סדר הדין הותוו השיקולים המרכזיים הללו שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן צו זמני, לרבות בקשה למתן צו עיקול זמני, לאמור: "בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: "(1). הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן הנזק שעלול להיגם למחזיק או לאדם אחר. (2). אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". 17. בנוסף על שיקולים אלה, עוגנה בתקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין, הוראה ספציפית הבאה להתוות את השיקולים הנוספים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה להטלת צו עיקול זמני לאמור: "עיקול זמני - 374(ב). בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו ברשות המבקש או ברשות מחזיק בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". 18. עוד טרם לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי משנת תשס"א ולאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירתו התווה בית המשפט העליון קווים מנחים הן באשר לדיני הראיות שיש להחיל במקרה בו מוגשת בקשה לביטול צו העיקול והן באשר לשיקולים שעליו לשוות לנגד עיניו שעה שהוא נדרש להכריע בבקשה שכזו. בעניין זה נקבע לאמור: "אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ובמקרה זה יבטל בית המשפט או הרשם את צו העיקול" (ר' רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן, בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא (3) 789, 800 (להלן: "עניין מרגליות"). תקנות סדר הדין כאמור נתנו למעשה ביטוי תחיקתי להלכה זו. 19. בית המשפט העליון הדגיש את המפנה שחל בשיקולים אשר על יסודם יש להכריע בבקשה להטלת עיקול או בבקשה לביטולו בעקבות חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירתו לאמור: "המפנה חל עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקנין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת הלב גם לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני;... גברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה איזון האינטרסים האמור מחייב בחינה מחודשת של סדרי הדין נטלי ההוכחה וכמות הראיות הנדרשים בסוגיה האמורה, הן כשבאים אנו לדון בחוקיותה של הוראת דין פלונית (חוק או תקנה) שחוקקו או שהותקנו לאחר חקיקת חוק היסוד ובין שענייננו בפרשנותה הראויה של הוראת דין קיימת ... לא די בכך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו ב 'מסמך או בראיות מהימנות', אלא שומה עליו גם לשכנע את בית המשפט, או הרשם, 'כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין'. הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לענין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב." (ר' עניין מרגליות עמ' 799). 20. תקנות סדר הדין מתוות לא רק את השיקולים שעל בית המשפט לשוות כנגד עיניו בבואו להכריע בבקשה למתן צו זמני, לרבות צו עיקול זמני, אלא אף קוצבות את הזמנים להגשת בקשות מעין אלה ולדיון בהן ובכלל זה גם את העיתוי להגשת בקשות לביטול או לשינוי החלטה שניתנה בבקשה לסעד זמני: תקנה 367 (ג) שבסימן א' לתקנות סדר הדין המתייחסת לבקשה לביטול צו עיקול שניתן קובעת: "367(ג). ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו; מחזיק, אם ישנו, רשאי לבקש את ביטול הצו בהתאם לתקנה 376; הוגשה בקשה לביטול הצו יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים, בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים ממועד הגשת הבקשה לביטול, אלא אם כן, קבע בית המשפט מועד אחר, מטעמים אחרים שירשמו." 21. תקנה 368 לתקנות סדר הדין שכותרתה "עיון מחדש" מעגנת הוראה כללית החלה על בקשות לסעדים הזמניים לסוגיהן, לרבות בקשות לעיקול זמני, וכך נקבע בה: "368 (א) לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו הזמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו. (ב) בעיון מחדש רשאי בית המשפט לקיים, או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר; רשאי בית המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסויים כעירבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק הדין, יפקע הצו הזמני." 22. עולה מן המקובץ, כי שעה שבית המשפט נדרש להכריע בבקשה לביטול עיקול עליו להתמקד בשיקולים המרכזיים כדלהלן: סיכויי התביעה אשר יקבעו על פי איכות הראיות התומכות בה. מידת ההכבדה על ביצוע פסק הדין אם וכאשר ינתן לזכות התובע במקרה שלא ינתן צו העיקול. מאזן הנוחות של הצדדים. האפשרות למצוא פיתרון חליפי ופוגעני פחות מסעד העיקול הזמני המבוקש ובהתאם לעיקרון המידתיות. בנוסף על שיקולים אלה, רשאי בית הדין לשקול כמובן, גם עקרונות כללים נוספים שעוגנו בדין לרבות עיקרון תום הלב החל מכוח סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 וכן ההוראה שבתקנה 100 (2) לתקנות סדר הדין לפיה בית המשפט לא ירשה שימוש לרעה בהליכים שכל מטרתם קינטור והטרדה. 23. עוד עולה מן האמור, כי המבקש להגיש בקשה לביטול העיקול בשל שינוי נסיבות או עובדות חדשות שנתגלו לו לאחר מתן הצו, יכול לעשות כן בכל עת וכי אין מניעה מלעשות כן אף לאחר שתמה שמיעת הראיות ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים. ד. יישום המסגרת המשפטית ביחס למקרה שבפנינו 24. לאחר שבחנו את החלטתה של כבוד הרשמת לנוכח קווי המתאר שתוארו לעיל, הגענו למסקנה כי אכן יש מקום להתערב בהחלטתה וזאת מהטעמים שנפרט מיד להלן. 25. ראשית נציין, כי לא מצאנו בהחלטתה של כב' הרשמת התייחסות לטענות המערערת בדבר שינוי נסיבות - טענות אלה לא נבחנו לגופן ולא הוכרעו: לעניין זה הדין הוא עם המערערת הטוענת, כי לצורך הכרעה בבקשה לביטול יש לבחון כשיקול מרכזי, את הנסיבות החדשות הנטענות והאם לאור נסיבות אלה עדיין קיים "חשש סביר" של הכבדה על ביצוע פסק הדין באם יוסר צו העקול. מסקנה זו היא המתבקשת הן מלשון התקנות והן מן העקרונות אותם התוותה הפסיקה כאמור לעיל. אין בידינו לקבל את טענתו של המשיב לעניין זה, כאילו "משתמע" מהחלטתה של כב' הרשמת כי היא לא מצאה ולו ראשית ראיה לשינוי הנסיבות. שכן סבורים אנו, שההחלטה שותקת לחולוטין בעניין זה ואינה נדרשת לו כלל. 26. מעבר לכך, לא מצאנו בהחלטתה של כב' הרשמת כל התייחסות לטענות המערערת לעניין מאזן הנוחות, אשר אף אותן יש לשקול כשיקול מרכזי נוסף במסגרת ההחלטה בבקשה לביטול. 27. גם באשר לעיתוי הגשתה של הבקשה לעיקול סבורים אנו כי הדין הוא עם המערערת: אכן, על פי הוראות הדין אין כל מניעה להגשת בקשה לביטול העיקול המבוססת על טענה של שינוי נסיבות - בכל עת. זאת בכפוף לעקרונות תום לב ובכפוף לכך שאין עיתוי הגשת הבקשה לכשעצמו מצביע על שימוש לרעה בהליכים שכל מטרתם קינטור והטרדה (ר' תקנה 100 (2) לתקנות סדר הדין). לעניין זה נפסק בר"ע 52/69 מימון נ' רג'ואן, פ"ד כג (1) 661, 664 כי: "על אף קביעת המועד שבתקנה 244(א) [כיום תקנה 367(ג)] אין מניעה לכך שבית המשפט ידון בבקשת ביטול עיקול שהוגשה באיחור. במה דברים אמורים? בבקשה המבוססת על נסיבות חדשות שמטבען לא יכלו לשמש יסוד לבקשה שהובאה תוך המועד של 30 יום". 28. לאור אמור, סבורים אנו, כי אכן לא היה מקום לדחות את הבקשה לביטול בשל עיתוי הגשתה וכי נימוק זה אין בו לבסס ולהצדיק את התוצאה אליה הגיע כבוד הרשמת. בהתאם לאמור, אין בידינו לקבל אף את טענת השיהוי שבפי המשיב. מה גם שהמשיב לא טען לנזק שנגרם או עלול היה להגרם לו עקב עיתוי הגשתה של הבקשה לביטול או על פגם בתום הלב של המערערת הנוגע לעיתוי הגשת הבקשה לביטול. 29. באשר לטענת המערערת בדבר סיכוייה הקלושים של התביעה והעדר התשתית הראייתית לכאורה לקיומה של עילת תביעה - הרי שלעניין זה לא מצאנו כל עילה וכל מקום להתערב בקביעתה של כב' הרשמת אשר קבעה בעניין זה כי בבקשה לא הוטל כל ספק לכאורה בתשתית הראייתית שבגינה הוטל העיקול למעט הטענה המתייחסת כאמור רק לשיקול ההכבדה בביצוע פסק הדין..." (ר' החלטת כבוד הרשמת מיום 6.6.02). הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת, בד"כ בשיקול דעתו של בית הדין קמא אלא אם כן שיקול דעתו הופעל שלא כהלכה (לעניין זה ר' דב"ע שן/14-41 ועד עובדי קבוצת הקשר בתדיראן ואח' - תדיראן בע"מ, פד"ע כב 92, 93, דב"ע שן/21-4 ההסתדרות הכללית ואח' - תדיראן בע"מ, פד"ע כב 173, 178 , דב"ע נג/128-9 נסים סבח ואח' - אי.פי.סי.ק הנדסת חשמל ובקרה בע"מ, פד"ע כה 243, 249; דב"ע נו/35-9 עיריית גבעתיים - נחמה אפרתי (לא פורסם); בר"ע 1023/98 פלד - נחושתן, עבודה ארצי כרך לב [4] 10; וראה גם: י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) פיסקה 495 עמוד 620 והאסמכתאות שם). לא מצאנו כי שיקול דעתה של כב' הרשמת בהערכת סיכוייה של התביעה זה הופעל שלא כהלכה ומשכך, איננו רואים לנכון להתערב בו. עם זאת שיקול זה - על אף היותו כבד משקל - אין די בו כדי לדחות את הבקשה לביטול אשר חייבה התיחסות למכלול השיקולים המרכזיים הנדרשים על פי הדין והפסיקה תוך עריכת איזון הולם ביניהם. 30. אשר על כן, הגענו למסקנה כי יש להחזיר את הבקשה לביטול לכבוד הרשמת על מנת שתבחן ותכריע בטענות המערערת ביחס להכבדה בביצוע פסק הדין ולמאזן הנוחות לגופן ועל מנת שתתן להכרעותיה בעניינים אלה את משקלם הראוי במסגרת החלטתה בבקשה לביטול העיקול. לצורך כך יקויים דיון במסגרתו תתאפשר חקירת המצהירים מטעם הצדדים על העובדות הנטענות בתצהיריהם. היה ותידחה הבקשה לביטול העיקול אזי תכריע כבוד הרשמת בבקשה החליפית של המערערת לשינוי תנאי הצו. בשים לב לכך שהערעור התקבל רק בחלקו אין אנו עושים צו להוצאות. פסק דין זה ניתן במותב חסר, מאחר ונציג הציבור הוזמן לדיון כדין, לא הופיע , והוחלט לקיים את הדיון בהיעדרו על מנת שלא לדחותו (ר' החלטה מיום 25.7.02, עמ' 1 לפרו' שורות 1-8). צוויםעיקול