גוש 6664 חלקה 97

פסק דין זה עניינו בשני ערעורים על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית הרצליה (להלן: "ועדת הערר") מיום 15.01.03, שניתנה במסגרת ערר מס' 45/99. העובדות 1. מסגריית גיספן בע"מ הינה הבעלים והמחזיקה במקרקעין הידועים כחלקה 97 בגוש 6664, הממוקמים על דרך כנפי נשרים בתחום העיר הרצליה, וסמוכים לגבול המועצה המקומית כפר שמריהו (להלן: "הנכס"). השטח הכולל של הנכס הוא 7,253 מ"ר, מתוכם שטח של 1,173 מ"ר אשר סווג כמבנה מלאכה, לפי פרק 6 לצו הארנונה של עיריית הרצליה (להלן: "המבנים"), ושטח של 6081 מ"ר (להלן: "השטח הפתוח") אשר סווג כ"שטח חלקת אדמה המשמשת מבנה שאינו מגורים והוא אחד מהבניינים המפורטים בפרקים 2 עד 6... והשטח משמש בניין כגינה או חצר של אותו בנין...", לפי סעיף 9.3 לצו הארנונה. 2. המערער בעמנ 134/03 והמשיב בעמנ 135/03 הוא מנהל הארנונה בעיריית הרצליה. 3. בשנת 1998 הגישה עיריית הרצליה תביעה בסדר דין מקוצר על סך 367,106 ₪ כנגד מסגרית גיספן בגין חוב ארנונה נכון ליום 1.12.1998 (ת.א (ת"א) 1189609/98). במהלך הדיון בתביעה הגיעו הצדדים להסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה, לפיו המחלוקות תתבררנה בפני ועדת הערר. 4. בהתאם לאמור לעיל הגישה מסגריית גיספן ערר על החלטת מנהל הארנונה של עיריית הרצליה בענין שומות הארנונה שהוצאו לה בגין הנכס לתקופה הנ"ל. 5. אחת המחלוקות העיקריות בין הצדדים נוגעת לאכרזת תחומה של העיר הרצליה ולצורך הבנת הדברים יפורטו העובדות הרלוואנטיות כדלקמן: א. ביום 10.05.61 הכריז שר הפנים על תחומה של עיריית הרצליה ואכרזה זו פורסמה בקובץ תקנות 1149 (נספח ג' לעמנ 134/03). על-פי אכרזה זו נכלל גוש 6664 (פרט לחלקות 2, 69 וחלק של חלקה 3), בתחום עיריית הרצליה, כשהנכס מצוי בגוש זה, חלקה 97. ב. ביום 11.06.96 פורסמה אכרזת העיריות (שינוי תחום עיריית הרצליה), התשנ"ו-1996 המשנה את תחומי העיר הרצליה (להלן: "האכרזה"). אכרזה זו פורסמה בקובץ תקנות 5760 (נספח ד' לעמנ 134/03). באכרזה זו נגרעה גם חלקה 97 בגוש 6664, היא הנכס נשוא תיק זה. ג. ביום 6.01.98 פורסם בקובץ התקנות 5872 תיקון טעות דפוס לפיו תתוקן האכרזה ויתווספו בה חלקות בגוש 6664, היינו גם חלקה 97, היא הנכס נשוא תיק זה. ד. לאור האמור לעיל נפלה מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הנכס היווה חלק מהעיר הרצליה החל מיום 22.05.96 לאחר שביום 11.06.96 פורסמה האכרזה שתוקפה מיום 22.05.96, לפיה שונה תחום העיר הרצליה באופן שלא כלל את הנכס נשוא תיק זה. לטענת העירייה נכלל הנכס בתחום העיר הרצליה לאור התיקון שבוצע ביום 6.1.98 ואשר "החזיר" את הנכס לתחום העיר הרצליה בהליך של תיקון טעות דפוס, ואילו לטענת מסגרית גיספן התיקון בוצע בהליך שאיננו תקין ולפיכך איננו תקף. 6. מחלוקת נוספת שהתעוררה בין הצדדים היא האם סיווגה עיריית הרצליה נכון את הנכס. לטענת מסגרית גיספן יש לחייב את השטח הפתוח בהיקף של 6,081 מ"ר כשטח חקלאי, על-פי סעיף 8 לצו הארנונה לשנת 1999, ואת שטח המבנים בהיקף של 1,173 מ"ר יש לחייב בחלקו כמסגריה ואת יתרתו כקרקע תפוסה. 7. מחלוקות אלו שבין הצדדים נידונו בועדת הערר וביום 15.01.03 ניתנה, כאמור, החלטה על-ידי ועדת הערר שעיקריה כדלקמן: א. השמטת חלקה 97 בגוש 6664 (הנכס) באכרזה מיום 22.5.96 מקורה בטעות, ולכן חייבת מסגרית גיספן בתשלום ארנונה לעירייה. ב. מאחר והתיקון נעשה ביום 6.01.98 אין מקום לחייב את מסגרית גיספן באופן רטרואקטיבי והחיוב יחל ממועד תיקון הטעות, היינו מיום 6.01.98, מועד הפרסום ברשומות. ג. השטח הפתוח יסווג כקרקע תפוסה המשמשת מבני מלאכה, לפי סעיף 9.3 לצו הארנונה, ולא כקרקע חקלאית, על-פי ייעודה התכנוני, וכפי שטענה מסגרית גיספן. דיון עמנ 135/03 8. באכרזה בדבר שינוי תחום העיר הרצליה, תשכ"א-1961, נקבע כי חלקה 97 בגוש 6664 הינה חלק מתחום העיר הרצליה. באכרזת העיריות (שינוי תחום עיריית הרצליה), התשנ"ו-1996, מיום 22.5.96, אשר שינתה מתחומה של העיר הרצליה, לא נכללה חלקה זו בתחום העיר. ביום 6.1.1998 פורסם בק"ת 5872 "תיקון טעות דפוס" ובו נקבע כי באכרזת העיריות משנת 1996, יש לכלול גם חלקות בגוש 6664 - ביניהן חלקה 97, היא הנכס נשוא תיק זה. נוסח התיקון כפי שפורסם הינו כדלקמן: "תיקון טעות דפוס באכרזת העיריות (שינוי תחום עיריית הרצליה), התשנ"ו-1996, שפורסמה בקובץ התקנות 5760, התשנ"ו, עמ' 1008, אחרי השורה המתחילה במילים "6605 פרט לחלקות" צריך להיות: "6664 פרט לחלקות 2, 69 וחלק מחלקה 3 כמסומן במפה". 9. כאמור, החליטה ועדת הערר כי השמטת הנכס באכרזה משנת 1996 מקורה בטעות דפוס וכי תיקון הטעות נעשה כראוי, ולפיכך חייבת המערערת בתשלום ארנונה לעיריית הרצליה החל ממועד פרסום התיקון ברשומות. 10. המערערת טוענת כי ועדת הערר התבססה בקביעתה על מסמכים שהגיש המשיב בשלב הסיכומים, על אף התנגדותה ומבלי שניתנה לה הזדמנות לסתור את תוכנם של המסמכים בחקירה נגדית או בהבאת ראיות סותרות. לטענתה, אלמלא מסמכים אלה, יש להניח כי הועדה היתה קובעת כי לא מדובר בטעות או לפחות היתה קובעת כי המשיב לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להראות כי מדובר בטעות סופר. עוד טוענת המערערת כי בקבלה את המסמכים שצירף המשיב ללא מתן החלטה או נימוקים, הפרה הועדה את חובת ההנמקה החלה עליה, באופן שיש בו כדי להביא לבטלות ההחלטה, שכן לטענתה מדובר במסמכים בעלי חשיבות מכרעת לשיקול דעתה של הועדה. המערערת מבקשת לקבוע כי ללא הראיות הנוספות שצרף המשיב אין בסיס לקביעה כי השמטת החלקה מתחום העיר הרצליה נעשתה מתוך טעות. לחילופין, טוענת המערערת, כי הפרת חובת ההנמקה מעבירה את נטל הראיה בדבר תקינות ההחלטה אל המשיב. 11. דין טענותיה של המערערת להידחות. מהחלטת ועדת הערר עולה כי הועדה אכן התבססה גם על הראיות הנוספות שהוגשו על ידי המשיב לאחר שלב הסיכומים בערר, לצורך הקביעה כי השמטת החלקות מקורה בטעות. עוד עולה מחומר הראיות כי לא ניתנה על-ידי ועדת הערר החלטה המתייחסת במפורש לבקשה לצרוף מסמכים נוספים שהוגשה על-ידי המשיב, אף שועדת הערר הסתמכה גם על מסמכים אלה בהחלטתה. 12. ניתן היה לצפות כי ועדת הערר תתן החלטה המתייחסת לבקשה לצרוף מסמכים נוספים, בין בהחלטה נפרדת ובין במסגרת החלטתה הסופית בערר, לאור התנגדותה של המערערת להגשתם. עם זאת, אינני בדעה כי קבלת המסמכים ללא מתן החלטה המתייחסת לבקשה להגשתם או העדר הנמקה בענין זה מהווה פגם בהחלטת הועדה אשר יש בו להביא לבטלותה. כפי שיפורט להלן, יכולה היתה הועדה להגיע למסקנות אליהן הגיעה גם ללא המסמכים הנוספים, ומשום כך קבלתם ללא החלטה מפורשת או נימוקים לקבלתם איננה מהווה פגם יסודי בהחלטה או עילה להתערבות בהחלטת הועדה. 13. המערערת טוענת, כאמור, כנגד החלטת ועדת הערר המסתמכת על המסמכים הנוספים שביקש המשיב להגיש. אף כי יכלה ועדת הערר להגיע לתוצאה אליה הגיעה ללא המסמכים הנוספים, החלטה שאין מקום להתערב בה, מצאתי לציין כי למערערת ניתנה הזכות לחקור עדים בקשר למסמכים הנוספים אותם ביקש המשיב להגיש, ולהגיש מסמכים נגדיים, אולם היא לא ביקשה לעשות כן. מנהל הארנונה הגיש בקשה להוספת ראיות (נספח 4 לעמ"נ 135/03). מסגרית גיספן הגישה תשובה לבקשה (ר' נספח 5 לעמנ 135/03 הנ"ל ונספח ז' לתגובת מנהל הארנונה בערעור זה (על שני מסמכים אלה יורחב בהמשך). מנהל הארנונה הגיש תגובה לתגובת המערערת (נספח ח' לתגובת מנהל הארנונה בערעור זה) ובסעיף 6 לאותה תגובה הודיע מנהל הארנונה כי אין לו "כל התנגדות לאפשר למשיבה לחקור כאוות נפשה בקשר למסמכים שאותרו ולאשר למשיבה להגיש מסמכים נגדיים - אם יאותרו על ידה". מסגריית גיספן הגישה תגובה לתגובת מנהל הארנונה המשתרעת על פני 6 סעיפים ומטעמים השמורים עמה לא ביקשה לחקור עדים בקשר למסמכים הנוספים אותם ביקש מנהל הארנונה לצרף ואף לא הגישה מסמכים נגדיים (ר' נספח ט' לתגובת מנהל הארנונה בערעור זה). אי לכך, טענת המערערת לפיה נפגעה זכות טיעונה ומבלי שניתנה לה הזדמנות לסתור את אותן ראיות, אם בדרך של חקירה נגדית ואם בדרך של הגשת ראיות סותרות, כנטען על ידה בסעיפים 35-40 לערעור זה, דינה להידחות. ראוי לציין כי במהלך הדיונים בפני ועדת הערר ניתנה הזדמנות למערערת להמציא מסמכים להוכחת טענותיה (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת ועדת הערר אשר צורף כנספח ה' לתגובת המשיב, וכן נספח ו' לתגובת המשיב שם טוען עו"ד כהן כי ניסה לבדוק במשרד הפנים אם מדובר בטעות דפוס אם לאו אולם אין לו עוד תשובה סופית ולא הצליח לקבל את מקור הפרסום). 14. סעיף 34א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 קובע: "דבר שפורסם ב"רשומות" חזקה שנעשה כראוי, והוא הדין בכל דבר שפרסם המדפיס הממשלתי אף שלא ברשומות". הלכה היא כי החזקה הקבועה בסעיף 34א משמעה שהפרסום נעשה כדין (ר' בג"צ 25/82 עזרא אלחנן רוסיניק ואח' נ' עיריית רעננה פד"י לו(4) 766). הלכה היא גם כי חזקה זו חלה גם לגבי תוכן הפרסום (ר' בג"צ 25/82 הנ"ל וכן ע"א 3213/97 + 3375/97 יחזקאל נקר ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה ואח', פ"ד נ"ג(4) 625, בעמ' 647). לאור החזקה הקבועה בסעיף 34א לפקודת הראיות, די בפרסום תיקון טעות הדפוס ברשומות כדי להוות ראיה לכך שנפלה טעות דפוס באכרזה משנת 1996 וכי תיקון הטעות נעשה כדין, ומשום כך לא היה על המשיב נטל להביא ראיה נוספת לקיומה של טעות דפוס וכי תיקונה נעשה כדין. 15. יתרה מכך. הלכה היא כי מי שמבקש לסתור את החזקה כי דבר שפורסם ברשומות נעשה כראוי והינו תקף, נטל הראיה עליו (ר' בג"צ 25/82 הנ"ל בעמ' 773, וכן ע"א 3213/97 הנ"ל, בעמ' 647). המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי אין מדובר בטעות דפוס וכי התיקון לא נעשה כראוי. לא די בעובדה כי באכרזה משנת 1996 הושמטו והוספו שטחים רבים כדי להרים נטל זה ואין בעובדה זו כדי להוכיח, ולו לכאורה, כי אין מדובר בטעות דפוס, כפי שטוענת המערערת. 16. המערערת טוענת כי פקידי העירייה עצמם סברו כי הנכס אינו בתחום השיפוט של עיריית הרצליה אולם אין לקבל טענה זו. עיון בצווי הארנונה לשנים 96-98, אשר צורפו כנספח ז'(1)-ז'(3) לערעורו של מנהל הארנונה בעמנ 134/03, מעיד כי גוש 6664 ובו החלקה הנדונה, נכלל בהם ועל כן לא ניתן לטעון כי העירייה סברה שהגוש אינו נכלל בתחומה. אכן נספח ח' בנספח 2 לעמנ 135/03 הוא אישור של עיריית הרצליה לפיו הנכס נכלל בתחום המועצה המקומית כפר שמריהו, אולם צודק המשיב בטענתו, המופיעה בסעיף 39 לתגובתו, לפיה מידע הניתן על-ידי מדור מידע לציבור במחלקת הנדסה של העירייה חייב להתבסס על פרסומים רשמיים. משום כך מכתבה של גב' גבריאלי (נספח ח'(2) הנ"ל) התבסס על האכרזה השגויה משנת 1996 ואין להסיק מכך כוונה לגרוע את המקרקעין מתחום שיפוט העיר הרצליה. 17. העותרת טוענת כי פרסום תיקון הטעות אינו חתום ומנוסחו לא ניתן לדעת כי נחתם על-ידי שר הפנים ומשום כך הפרסום לא נעשה כדין. מעיון בתיקון טעות אחר עליו הצביעה ועדת הערר, ואשר פורסם בקובץ תקנות 6199 מיום 30.09.02 עולה כי גם תיקון זה בוצע ללא חתימה. יתרה מכך וחשוב מכך - לאור חזקת התקינות על-פי סעיף 34א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ניתן לקבוע כי התיקון נעשה כדין שכן דבר שפורסם ברשומות חזקה עליו שנעשה כראוי וכדין. נטל ההוכחה להוכיח כי הפרסום נעשה שלא כדין מוטל, כאמור, על המערערת. המערערת לא עמדה בנטל זה ולא הוכיחה, ולו לכאורה, כי הפרסום נעשה שלא כדין. 18. לאור כל האמור לעיל, עומדת חזקת התקינות לזכות המשיב, ומשלא הרימה המערערת את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה כי נפל פגם בפירסום תיקון הטעות ובתוכנו, ניתן לקבוע כי באכרזה משנת 1996 נפלה טעות דפוס, וכך גם יכלה ועדת הערר לפסוק מבלי להיזקק למסמכים הנוספים שצירף המשיב. 19. המערערת מבקשת לבסס את טיעונה גם על פסק הדין בה.פ. (באר-שבע) 8/94 מלון גלי זוהר מ.נ.ש.ר מלונות בע"מ נ' המועצה האיזורית תמר תק-מח 95(2), 21. בפסק דין זה נדון תיקון של החלטת המועצה האזורית. בית המשפט באותו עניין לא קיבל את טענת המועצה המקומית וקבע כי התיקון שנעשה שם אין מקורו בטעות הדפסה של מזכירה. החזקה הקבועה בסעיף 34א הנ"ל אינה חזקה חלוטה והיא ניתנת לסתירה והנטל לסתירתה מוטל על המבקש לעשות כן. בעניין מלון גלי זוהר הוגשו לבית המשפט מסמכים ותצהירים וגזבר המועצה אף נחקר על תצהירו, ועל בסיס חומר הראיות הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת באותו עניין הרימה את הנטל הנדרש ממנה. לא כך המצב בענייננו. המערערת לא הוכיחה במידה המוטלת עליה כי השמטת הנכס באכרזה משנת 1996 אין מקורה בטעות דפוס. 20. המערערת טוענת כי נטל הוכחת הטעות ותיקונה כדין מוטל על שכמו של המשיב מאחר והעירייה היתה מעורבת בהליך התיקון ומשום שהידע הרלבנטי מצוי בידיה. המערערת מבקשת להסתמך בעניין זה על פסק הדין בת.א (ת"א) 87389/00+114003/00+87404/00 עיריית הרצליה נ' לרר אהוד ואח', דינים שלום כרך כ' 782. פסק דין זה הוא של בית משפט שלום אשר איננו מחייב בית משפט מחוזי ואף אינו דומה לתיק זה בשאלה של פרסום ברשומות. בנוסף על כך - לאור חזקת ס' 34א לפק' הראיות ומכל האמור לעיל נטל ההוכחה להוכחת טענות המערערת מוטל עליה והיא לא עמדה בנטל זה. סיווג הנכס 21. המערערת מערערת על החלטת הועדה בעניין סיווג השטח הפתוח ובעניין קביעת הועדה כי המערערת עשתה שימוש בשטח הפתוח. על פי קביעה זו החליטה הועדה כי יש לחייב את השטח הפתוח כקרקע תפוסה ולא כקרקע חקלאית. לטענת המערערת, הסתמכה הועדה על הראיות הנסיבתיות שהציג המשיב והתעלמה מהסבריה של המערערת לראיות אלה. 22. הלכה פסוקה היא כי בית משפט של הערעור אינו מתערב על נקלה בהכרעות עובדתיות של הערכאה הקודמת אלא בנסיבות מיוחדות (ר' ע"א 7456/97 מלכה מליחי נ' שמשון חברה לביטוח, דינים עליון כרך סב 332; ע"א 4832/92 יוסף גנז נ' מרדכי כץ פ"ד מח(4) 749, 755). הועדה קבעה את ממצאיה העובדתיים על סמך התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדויות שהובאו בפניה ומביקורה בנכס עצמו. מנימוקי הועדה עולה, בניגוד לטענת המערערת, כי זו התייחסה באופן ענייני לטענות המערערת באשר לשימוש שנעשה בשטח. על-פי התרשמותה מהעדויות, הן של המערערת והן של המשיב, וממצב הדברים בשטח, קבעה הוועדה ממצאים עובדתיים ואין מקום להתערב בממצאים אלה. 23. המערערת מעלה טענה נוספת כנגד החלטת הועדה לפיה חלה עליה חובת ארנונה לשנת 1998 החל ממועד תיקון הטעות. המערערת מסתמכת על סעיף 276 לפקודת העריות [נוסח חדש], הקובע: "החלטת מועצה בדבר הטלת ארנונה כללית תתקבל לא יאוחר מיום 1 בדצמבר שלפני כל שנת-כספים שלגביה מוטלת הארנונה" כן מסתמכת המערערת על סעיף 277 לפקודת העיריות [נוסח חדש]: "המועצה תפרסם בתחום העיריה, לא יאוחר מיום 15 בדצמבר שלפני כל שנת-כספים הודעה בדבר שיעורי הארנונה שהחליטה עליהם ומועדי תשלומה;..." טוענת המערערת כי מאחר ותיקון טעות הדפוס פורסם לאחר שכבר התקבלה החלטת המועצה בדבר הטלת ארנונה ולאחר פרסום ההחלטה, הרי שההחלטה אינה חלה לגבי החלקה, שלא היתה במועד זה בתחום העיר הרצליה. 24. דין הטענה להידחות. משנכללה החלקה האמורה בתחום שיפוטה של העיר הרצליה רשאית היתה העיריה לתבוע מן המערערת ארנונה לפי השיעור המקובל אצלה, מן היום בו נכללה המסגריה בתחומה, קרי מיום 6.1.1998, יום פרסום התיקון ברשומות. לעניין זה ראה ע"א 5746/91 החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ נ' המועצה המקומית בית-שאן, פד"י נ(3) 876 בעמ' 878. בפסק דין זה דובר אמנם בשינוי בגובה חיוב בארנונה עקב העברת מפעל משטח בו פעל בתחום מועצה איזורית אחת למועצה מקומית אחרת, אולם ניתן ללמוד מפסק הדין לענייננו, לגבי סמכותה של העירייה לגבות ארנונה מנכסים שסופחו לשטחה במהלך שנת הכספים. 25. אשר על כן ולסיכום, ולאור כל האמור לעיל, דין ערעור מנהלי 135/03 להידחות. עמנ 134/03 26. ערעורו של מנהל הארנונה בעיריית הרצליה נסוב על החלטת ועדת הערר שקבעה כי חיוב הארנונה יחול ממועד התיקון 6.1.98 ואילך, ולא למפרע, החל מיום 22.5.96 - מועד האכרזה (אכרזה אשר תוקנה ביום 6.1.98). לטענת המערער, מאחר ומדובר בתיקון טעות דפוס הרי שהוא חל ממועד הפירסום המקורי, ועל כן חייבת המשיבה בארנונה החל מיום 22.5.96. דיון 27. טוען המערער כי כאשר מדובר בתיקון עקב טעות טכנית שנפלה ברשומות, כגון השמטה מקרית, טעות הדפסה, שיבוש העתקה וכיו"ב - התיקון מתייחס מעצם טיבו לפרסום המקורי. תיקון טעות טכנית מעצם טיבו נועד לתקן את הפירסום כפי שהיה במקור ולכן הוא חל, לטענת המערער, ממועד הפרסום המקורי אותו באים לתקן (ר' סעיפים 17-18 לערעור). 28. מועד כניסתן לתוקף של תקנות נקבע בסעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]: "תקנות בנות פעל תחיקתי יפורסמו ברשומות, ותחילת תקפן ביום פרסומן, אם אין הוראה אחרת בענין זה." נושא תיקון טעויות בחוקים שהתקבלו בכנסת מוסדר בפקודת סדרי השלטון המשפט התש"ח-1948 (להלן: "הפסש"מ"). סעיף 10א(ב) לפסש"מ קובע: "נפלה טעות בנוסח של חוק כפי שנתקבל בכנסת וקבעה הועדה, לפי הצעת יושב ראש הכנסת, כי הטעות היא לשונית-טכנית, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, טעות-הדפסה, שיבוש של העתקה וכיוצא באלה, רשאית הכנסת, בהחלטה, לתקן את הטעות." סעיף 10א(ד) לפסש"מ קובע: "נתקבלה ההחלטה לתיקון הטעות אחרי פרסום החוק ברשומות, יפורסם התיקון ברשומות בחתימת יושב-ראש הכנסת, ותחילתו של התיקון תהא מיום פרסומו, זולת אם נקבע בהחלטה שתחילתו תהא מיום תחילת החוק." מסעיף 10א(ד) לפסש"מ ניתן ללמוד כי גם תיקון של טעות דפוס שנפלה בחקיקה, תחילתו תהא מיום פרסומו, זולת אם נקבע בהחלטה שתחילתו תהא מיום תחילת החוק. ניתן ללמוד מסעיף זה גזירה שווה לעניין תיקון טעויות בחקיקת משנה (ר' בג"צ 4225/95 לקסן (ישראל) בע"מ נ' עירית אילת ואח' תקדין-עליון, כרך 97 (2) 673. 29. נוסח תיקון טעות הדפוס שפורסם ברשומות אינו קובע כי תחולתו היא למפרע, מיום פרסום האכרזה שתוקנה, ועל כן חלה החזקה בדבר אי תחולה למפרע (ר' ע"א 730/83 ואח' מנהל מס שבח מקרקעין נ' אלברט אלקוני ואח', פ"ד לט(3) 169, 176). לפיכך, תיקון טעות הדפוס יחול ממועד פרסומו ברשומות, קרי מיום 6.1.1998 ועל המשיבה תחול חובת תשלום ארנונה מיום זה. 30. אני ערה לפסק דינו של כב' הש' בנאי בה"פ (ב"ש) 8/94 מלון גלי זוהר מ.נ.ש.ר. מלונות בע"מ נ' המועצה האיזורית תמר, אשר נזכר בס' 19 לערעור. פסק דינו של בית משפט מחוזי אחד איננו מחייב בית משפט מחוזי אחר ולאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל לא מצאתי לפסוק כי טעות הדפוס תכנס לתוקפה מהמועד אליו מתייחס התיקון. 31. בכתב הערעור התייחס המערער לבג"צ 1149/95 ארקו תעשיות חשמל ואח' נ' ראש עיריית ראשון לציון ואח' (ס' 22-24 לערעור). פסק דין זה דן בשאלה אם סעיף 15 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981 מסמיך את מחוקק המשנה לתקן חקיקת משנה תוך מתן תוקף למפרע להוראה המתקנת. בית המשפט העליון פסק, כפי שטוען המערער, כי מחוקק המשנה מוסמך לחוקק חקיקת משנה רטרואקטיבית. כתב הערעור המנהלי הוגש ביום 16.2.03 אולם ביום 21.5.03 ניתן פסק דין חלקי בדנג"צ 9411/00+דנג"צ 5/01 שהוגש באותו עניין שם נפסק כי לא ניתן לעגן את סמכותה הכללית של עירייה לחוקק חקיקת משנה מתקנת בתוקף למפרע בהוראת סעיף 15 לחוק הפרשנות, וסמכות זו יכולה לצמוח מפירושה של החקיקה המסמיכה. 32. אני ערה היטב לטענות המערערת לפיהן התוצאה אליה הגיעה ועדת הערר הינה בלתי צודקת שכן למרות שהמשיבה קיבלה את מלוא השירותים המוניציפליים לא תחול עליה חובת תשלום ארנונה וכי בתקופה הרלבנטית הנ"ל לא תישא המשיבה בתשלום ארנונה לאף עירייה. יחד עם זה ולאור המסקנות המשפטיות אליהן הגעתי לעיל לא מצאתי להתערב בהחלטת ועדת הערר שכן בדין יסודה. 33. והערה לסיום. ב"כ מנהל הארנונה הגיש, את תשובת מסגריית גיספן לבקשה לצירוף מסמכים כנספח ז' לתגובתו לעמנ 135/03. על מסמך זה מופיעה חותמת ומועד קבלתו ע"י ועדת הערר של עיריית הרצליה, ביום 22.5.02. גם מסגריית גיספן הגישה מסמך זה - תשובתה לבקשת מנהל הארנונה להוספת ראיות כנספח 5 לעמנ 135/03. אף כי שני המסמכים אמורים להיות זהים והם מהווים את תשובת מסגריית גיספן לבקשת מנהל הארנונה להוספת ראיות אין הם זהים. במסמך שהגישה מסגריית גיספן לא מופיעה הבקשה לפסול את ועדת הערר מלהמשיך מלדון בתיק (סעיף ב' לכותרת) וסעיף 11 המופיע במסמך מטעם מנהל הארנונה אינו מופיע במסמך מטעם מסגריית גיספן. אין לעובדה זו בעניין השוני בין המסמכים כדי להשליך על פסק דין זה ולא הוברר מדוע קיים שוני בין שני מסמכים אלה, האמורים להיות עותק זהה של תגובת המסגרייה. יחד עם זה מצאתי להצביע ולהפנות את הצדדים לעובדה תמוהה זו. 34. אשר על כן ולסיכום, דין שני הערעורים להידחות. 35. אין צו להוצאות. קרקעותגוש חלקה