1. התובע, מכונאי מלגזות במקצועו, מבקש בתביעה שלפנינו להכיר בנזק שנגרם לו בעמוד השדרה (בלטים דיסקליים בגובה החוליות L4-L5 L3-L4 והתקף חריף של כאבי גב שגרם לאי כושר עבודה למשך מספר חודשים), כתוצאה של "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995. התובע מבסס את התביעה על שני אדנים: האחד, להכיר בהתקף של כאבי גב ו"תפיסת" הגב, בגינו נאלץ להפסיק את עבודתו ביום 14.3.97, כ"תאונת עבודה" שארעה לו, לטענתו, ביום 13.3.97 או, כדבריו: "בשבוע שבין 9.3.97 ועד 14.3.97 משעסק בעבודה פיזית קשה ומאומצת במיוחד, הכוללת הרמת משאות כבדים. השני, להכיר בנזק בעמוד השדרה ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה", על פי תורת המיקרוטראומה, היינו כנזק שנגרם כתוצאה של הצטברות ארועים תאונתיים זעירים. את התביעה בעילה של מיקרוטראומה מייחס התובע לעבודתו כמכונאי מלגזות, עבודה הכרוכה, לדבריו, "במאמצים פיזיים קשים, הכוללים הרמת משאות וחלקי חילוף למלגזות בעלי משקל רב…" 2. בטופס התביעה שהגיש לנתבע, המתייחס לתאריך "פגיעה" 14.3.97, ציין התובע את נסיבות התאונה כדלקמן: "יום לפני הפגיעה עבדתי עד 11.30 בערב והרגשתי כאבי גב. יום למחרת משכתי והמשכתי לעבוד. בסוף היום חזרתי הביתה, הרגשתי כאבים עזים בגב התחתון, כתוצאה מהרמת משא כבד ערב קודם". בהודעה שמסר לחוקר מטעם הנתבע (מוצג נ/2)) מסר התובע גירסה דומה, הגם שייחס את התקף כאבי הגב לעבודה קשה ומאומצת במשך כשבוע ימים: "ש. מדוע הגשת תביעה זו בגין תאונת עבודה לביטוח לאומי? ת. כי זה קרה לי תוך כדי עבודה. לא זוכר תאריכים בדיוק. זה היה שבוע מאוד לחוץ מבחינת דחיפות של עבודה, ולסיים דברים. תוך כדי עבודה כאבי גב הופיעו. במהלך עבודה, וזה היה במשך כל השבוע, בסוף, ביום לפני שזה קרה לי, עבדתי עד סביבות 24.00 בלילה. אני אז הייתי איש עבודה, ולא ממעט(?) בשעות, ולמחרת, וגם באותו יום, היו לי כאבים מאוד חזקים בגב תחתון. .. ובזמן שהרגשתי ממש, זה היה השיא ואז כבר לא יכולתי ללכת ולזוז. למחרת גמרנו. אני חושב שביום שישי המשכנו לעבוד. היו כאבים חזקים. משכתי את רגל שמאל. בחזרה הביתה (ביום שישי, 14.3.97 - נ.ו) עם רכב של המעביד, אני נהגתי בו… הגעתי הביתה , וזהו. באותו יום הזמנתי רופא הביתה, ממד"א… נתן לי זריקה, כדורים וזהו. ביום א' בבוקר הלכתי לרופא שלי, ד"ר קוארטלר…". מששאל החוקר מדוע לדעתו הופיעו כאבי הגב בסוף אותו שבוע, כפי שתאר לעיל, ייחס התובע את התקף הכאבים לעבודה הכרוכה בהרמת חפצים כבדים, כדבריו: "זה הכל מההרמות שהרמתי דברים כבדים, וכל משא זה דבר שמתווסף. ש. למה הכוונה בדיוק בכך שבאותו שבוע מדובר עבדת עבודה מאומצת…? ת. מה שזכור לי שהיתה איזו מלגזה שצריכה לצאת באופן דחוף, של ידיעות אחרונות, עבודה של לפרק תורן, גיר, להוציא מנוע, עבדנו עליה שתצא לעבודה, ושבוע עבדנו עליה, וגם במקביל עושים עבודות שירות ללקוחות…". גם בטופס השאלון שמילא התובע על פי בקשת פקיד התביעות (מוצג נ/3) הוא ייחס את כאבי הגב לעבודה במשך שבוע ימים, משציין את תאריך הפגיעה: "בין התאריכים 9.3.97 עד 14.3.97" ופירט שם: "בשבוע שבין 9/3 עד 14.3.97 עבדתי עבודה מאומצת מאוד, למרות שהמעביד ידע על כאבי גב שלי, ובתאריך 13/3 עבדתי עד 23.00". כאמור, אין מחלוקת כי התובע המשיך לעבוד, גם אחרי הופעת התקף הכאבים, כפי שציין גם בטופס השאלון: "ש. האם המשכת לעבוד אחרי הפגיעה, אם כן במשך כמה זמן? ת. כן. עוד יומיים". בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה, שהמציא התובע בתמיכה לתביעתו (נספח ב' לכתב התביעה), במקום המיועד ל"תאור התאונה", ציין האורטופד, ד"ר קוארטלר: "ידוע על כאב מותני לסרוגין מזה שנים. בדרכו לביתו מהעבודה הופיעו כאב מותני חד עם הקרנה לרגל השמאלית…". 3. הגם שמכתב הדחייה לא צורף לכתב התביעה ולא הוגש לבית הדין, ברי כי הנתבע דחה את התביעה, שהתייחסה, כאמור, ל"תאונה" מיום 14.3.97. אף בכתב ההגנה, לא התייחס הנתבע לטענת התובע לגבי העבודה המאומצת בשבוע שקדם להתקף הכאבים, כל שכן שאין בכתב ההגנה כל התייחסות לטענה בדבר פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, הגם שטענה זו הועלתה בכתב התביעה. 4. עובדות הרקע שלהלן, בעיקרן אינן שנויות במחלוקת: (1) התובע, יליד 1961,עבד קרוב ל-6 שנים בחברת "חיים פרחי מלגזות בע"מ", חברה לשירות ותיקונים של מלגזות, באזור התעשייה בחולון. (2) התובע עבד כטכנאי ומכונאי מלגזות, הן בסדנא של החברה והן בשירות ללקוחות, כדבריו (בהודעה לחוקר): "הייתי מתקן מלגזות, נותן שירות ללקוחות - גם במפעל עצמו וגם בכל מיני מפעלים". (3) אין מחלוקת כי עבודתו של התובע, במשך כל תקופת עבודתו כמכונאי מלגזות אצל חיים פרחי, היתה עבודה פיזית, לעיתים כרוכה במאמץ פיזי קשה ובהרמת חפצים כבדים, כפי שגרס בתצהירו: "הנני מכונאי מלגזות במקצועי, עבודה הכרוכה במאמצים פיזיים קשים, וכן מידי פעם, הרמת משאות וחלקי חילוף למלגזות בעלי משקל רב, כגון גלגלי מלגזות, בוכנות וגירים…". (4) אשר לעבודה בימים הסמוכים להופעת התקף הכאבים ב- 14.3.97, מקובלת עלינו גירסת התובע כי מדובר בתקופה של עומס ולחץ עבודה, הגם שנתגלעו מספר סתירות בעדותו. בהודעה לחוקר, ובטפסי השאלון שמילאו התובע (מוצג נ/3) ומעבידו (מוצג נ/5), צויין כי התובע מייחס את הופעת הכאבים לעבודה מאומצת במשך פחות משבוע, מ- 9.3.97 עד 14.3.97, ואילו בתצהיר עדותו הראשית, ציין התובע כי מדובר בעבודה מאומצת במיוחד, "בין התאריכים 3.3 עד 14.3", היינו למעלה מ- 10 ימים. גם לגבי הנסיבות שגרמו ללחץ ועומס מיוחד באותם ימים, התובע מסר גירסאות שונות.כפי שצויין לעיל, בהודעתו לחוקר הסביר התובע כי עומס העבודה נוצר בשל הצורך לסיים בדחיפות עבודת תיקון של מלגזה מסויימת, ובמקביל בוצעו גם עבודת שירות ללקוחות.רק בחקירתו הנגדית העלה התובע לראשונה את הגירסה שעומס העבודה נוצר עקב העדרותו של אחד העובדים, כדבריו (בעמ' 2): "בתחילת מרץ אחד העובדים יצא למילואים. אנחנו המשכנו שניים את העבודה, נשארנו רק אני והמעביד. מתאריך 3.3 ועד הארוע, ב- 14.3, עבדתי עם חיים, שנינו לבדנו". לא רק זאת שבהודעה לחוקר ובתצהיר לא ציין התובע כי אחד העובדים נעדר מהעבודה, וכי היתה לכך השפעה על עומס העבודה, אלא אף זאת שהוא ציין במפורש, כי בדרך כלל נהג לעבוד לבד, ללא עזרה, כדבריו בהודעה לחוקר: "לרוב הייתי עובד לבד. זו עבודה פיזית מאוד קשה ולרוב עבדתי לבד…". גם המעביד, חיים פרחי, בהודעתו לחוקר (שהתקבלה בהסכמה) לא ציין כי בימים הסמוכים לארוע הנטען לחץ העבודה היה יוצא דופן, אלא, לדבריו: "לא זוכר משהו חריג". יחד עם זאת, אין בסתירות הנ"ל כדי לערער את אמינות התובע, לגבי עומס עבודה, שגרם לצורך בעבודה אינטנסיבית קשה, בימים שקדמו להתקף כאבי הגב בגינו הוגשה התביעה. (5) התובע סובל מזה מספר שנים מכאבי גב, ובהמלצת האורטופד המטפל בו, הוא נעזר מידי פעם ב"חגורת גב", כדי להקל על הכאבים ולמנוע החמרה במצבו, במיוחד בעת ביצוע פעולות הכרוכות במאמץ פיזי. במהלך חודש מרץ, בשבועיים הראשונים, משהיה נתון בעומס ובלחץ עבודה, ועסק בעבודה פיזית קשה, לרבות הרמת משאות וחלקי חילוף כבדים, החל התובע לסבול מכאבי גב ונזקק לחגורת הגב, כדי להגן על עמוד השדרה, כפי שפירט בתצהירו: "במהלך עבודתי התחלתי לחוש את אותות העבודה המאומצת שהתבטאו בכאבי גב עזים מהם התחלתי לסבול בכל פעם שנאלצתי להרים משקל כלשהו והתחלתי ללבוש את חגורת הגב שהומלץ לי עליה ע"י רופא אורטופד למקרים כגון אלו, בכדי למנוע פגיעה לגבי". (6) ביום 13.3.97, עבדו התובע ומנהל החברה, חיים פרחי, בצוותא, עד שעות הלילה, קרוב לחצות (גם בעניין זה גירסת התובע לא היתה מדוייקת, משציין בטופס השאלון (נ/3) כי עבד עד שעה 23.00, בטופס התביעה (נ/1) ציין כי עבד עד שעה 23.30, בהודעות לחוקר מסרו התובע וחיים פרחי כי הם עבדו עד שעה 24.00 ואילו בכתב התביעה ובתצהיר נאמר כי הם עבדו עד 24.00- 01.00). במשך כל היום הם עסקו בעבודה פיזית, שהיתה כרוכה גם בהרמת חלקים כבדים, בלחץ של זמן, משניסו לסיים את העבודה באותו יום, כפי שציין פרחי בהודעתו לחוקר: "בתאריך 12.3.97 (צ"ל: 13.3.97? - נ.ו) היה צריך להרכיב גיר למלגזה, ובגלל זה הוא נשאר איתי לעבוד עד שעה 12 בלילה". (7) הגם שבסוף יום העבודה חש התובע כאבים עזים בגבו, הוא חזר לעבודה גם למחרת היום, ב- 14.3.97 ועבד במשך כל היום. בתום יום העבודה, נהג התובע ברכב לביתו, ושם, כאשר הגיע סמוך לבית, תקף אותו כאב עז, כפי שתיאר בתצהירו: ”כאשר הגעתי לביתי, הרגשתי כי איני יכול לקום ולצאת מהרכב והרגשתי כי "נתפס לי הגב". (8) בשעות הערב, משלא חלפו הכאבים הוזמן לביתו רופא מהמוקד הרפואי, שנתן לו טיפול בתרופות והפנה אותו להמשך טיפול אורטופדי (ראה התעודה הרפואית של רופא המוקד, נספח א' לתצהיר התובע). (9) ביום 28.3.97 נבדק התובע על ידי האורטופד, ד"ר קוארטלר, אשר נתן לו באותו יום את התעודה הראשונה לנפגע בעבודה. כאמור, האורטופד ציין בתעודה הרפואית האמורה כי התובע סובל מכאבי גב מותני, לסירוגין, "מזה שנים", וכי במועד "הפגיעה" (14.3.97) "בדרכו לביתו מהעבודה הופיע כאב מותני חד עם הקרנה לרגל השמאלית". עוד צויין באותה תעודה כי בבדיקת C.T שבוצעה ב- 20.3.97 "יש עדות לבלט דיסקלי בגבהים 4- 3L ו- 5-4L". בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה ניתנו לתובע כ-20 ימי אי כושר ובהמשך ניתנו לו תעודות רפואיות נוספות לנפגע בעבודה, למשך מספר חודשים, עד 31.8.97. (10) אין מחלוקת כי התובע סובל מכאבי גב, מזה מספר שנים, וכי ארעו לו ארועים קודמים של התקפי כאבי גב ו"תפיסת גב", לרבות אירוע מיום 17.7.96 שהוכר כ"תאונת עבודה". (להלן-"התאונה הראשונה"). בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה שניתנה לו בגין התאונה הראשונה, צויין "תאור התאונה": "בזמן שהרים משא כבד בעבודתו חש כאב עז בגב התחתון". משהגיש תביעה לגימלת נכות מעבודה, בגין התאונה הראשונה, קבעה לו הועדה הרפואית, בתום תקופת האי כושר, נכות זמנית של 20% ולאחר מכן נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א), בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני (Lumbar Spine). בערעור שהגיש התובע על החלטת הוועדה הרפואית, אשר נדון על ידי וועדה רפואית לעררים ביום 16.11.97, נרשמו תלונות התובע (בסעיף 26 לפרוטוקול הוועדה): ”כאבים בגב התחתון, מתקשה לשבת הרבה זמן. לפני שבוע שוב נתפס לו הגב וקיבל זריקות. גם 14.3.97 שב ונפגע בגבו". הוועדה לעררים, ציינה במימצאיה כי בבדיקת C.T מ- 19.3.97 אובחנו בלטים דיסקליים, בחלקם עם היצרות של התעלה, ופירטה את מימצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה עצמה. בסיכום מסקנותיה כתבה הוועדה לעררים: ”לתובע מספר תאונות. אחת קודמת לתאונה הנדונה ושתיים לאחר התאונה הנדונה. קיימת עדות לבלט גדול של דיסק 5L - 4L ללא לחץ שורשי שאין לה ביטוי קליני להוציא הגבלה בכיפוף קדמי. גם הגבלה זו בכיפוף היא מזערית. אין נכות כתוצאה מהתאונה שקדמה לארוע מ- 17.7.96, אך יש לציין שנכותו שניתנה בוועדה מדרג ראשון כוללת גם את הפגיעה מ- 3.97 וגם על פי הודעתו תאונה מ- 11.97". נציין כבר כאן, כי אין בהחלטת הוועדה לעררים, שדנה בעניין הנכות בגין תאונה מיולי 1996, כדי לקבוע דבר לגבי "התאונה" הנטענת ב- 14.3.97, או בסמוך לכך, ואין מקום לטענת התובע בכתב התביעה, בתצהיר ובסיכומים, המסתמכת על אותה החלטה, כי משלא הגיש הנתבע ערעור על החלטת הוועדה הרפואית שם "על כן הוא מנוע מלטעון כי אין המדובר בתאונת עבודה". הסמכות לבדוק אם ארעה לתובע "תאונה", את נסיבות התאונה ואת הקשר הסיבתי בין הארוע הנטען לבין הנזק שאובחן, לרבות תקופת האי כושר שנגרמה עקב התאונה - נתונה לפקיד התביעות, אשר בודק את התביעה, יוזם חקירות לפי הצורך, מתייעץ עם רופא המוסד ומחליט אם לאשר או לדחות את התביעה. ברי כי וועדה רפואית, שדנה בקביעת נכות בגין תאונה אחרת אינה מוסמכת לקבוע אם ארע ארוע תאונתי ב- 14.3.97, אם מדובר ב"תאונת עבודה", ב"מחלת מקצוע" או ב"מיקרוטראומה", והיא גם לא עשתה כן. 5. התביעה להכיר ב"ארוע" מיום 14.3.97 (או 13.3.97, או במהלך השבוע שקדם לו) כ"תאונת עבודה": בין אם התובע מייחס את התקף כאבי הגב, "תפיסת הגב", והנזק שאובחן אצלו בעמוד השדרה לנסיבות עבודתו "במהלך חודש מרץ 1997, בין התאריכים 14.3-3.3, עקב עומס עבודה רב...", כפי שציין בתצהירו ובין אם הוא מייחס את התקף הכאבים והנזק האמור לעבודתו ביום 13.3.97, משעבד, כדבריו "עד השעות המאוחרות של הלילה..." ובסוף יום של עבודה פיזית קשה והרמת משאות הרגשתי כאבים עזים בגבי" - ברי כי לא ב"תאונת עבודה" מדובר. הגם שאין מחלוקת כי התובע נתקף בכאבי גב במהלך עבודתו בשבוע שקדם ל- 14.3.97, ואף בהנחה שביום 13.3.97 הוא עבד בצורה אינטנסיבית, בעבודה פיזית קשה, ולאחר יום עבודה נוסף, ב- 14.3.97, גבו אמנם "נתפס" - לא תאר התובע בהודעתו לחוקר ובתצהירו, ולא בכל מקום אחר שבו התבקש לתאר את נסיבות התאונה, כל "אירוע פתאומי", כגון: אירוע של חבלה, מאמץ יוצא דופן או תנועה פתאומית וחריגה, אלא עבודה שגרתית, הכרוכה בהרמת משאות וחלקי חילוף כבדים של מלגזות, ובתנועות לא נוחות של הגוף ושל עמוד השדרה. גירסת התובע בחקירתו הנגדית, כי "יום לפני הארוע למרות שסבלתי מכאבים והתהלכתי עם חגורת גב, הרמתי איזה שהוא חפץ כבד, גיר או מנוע, או משהו כזה, והרגשתי כאב חד כמו דקירה בגב" - לא אוזכרה בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה, בהודעה לחוקר, בטפסי השאלון של התובע ושל מעבידו, וגם לא בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית. כאמור, בכל ההזדמנויות בהן התבקש התובע לתאר את ארוע התאונה, הוא התייחס לתקופה של עבודה מאומצת, במשך כ- 7-10 ימים, ועבודה אינטנסיבית במיוחד ביום שקדם ליום שבו הופיעו כאבי הגב העזים וגבו "נתפס". להזכירך, שהתובע סובל מזה מספר שנים מכאבי גב, כפי שציין גם האורטופד בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה, וכי במהלך כל ימי העבודה בתחילת מרץ 1997, כשבועיים לפני שפנה לרופא, התובע סבל מידי פעם מכאבים והשתמש בחגורת הגב, כדי להקל על הכאבים ולהגן על עמוד השדרה. התובע לא הצביע על ארוע של חבלה, או ארוע חריג ויוצא דופן מבחינת סוג העבודה שביצע ביום 14.3.97 או בסמוך לכך, מבחינת משקל החלקים שהרים באותו יום, מבחינת התנועות שביצע במהלך העבודה, כל שכן שלא הצביע על גורם ספציפי פתאומי ישיר, סמוך להופעת ההתקף החד של כאבי גב ותפיסת גב. משהתבקש התובע לציין את הגורם להופעת התקף הכאבים בגינו הוגשה התביעה, הוא התייחס לעבודתו הרגילה, הכרוכה במאמצים פיזיים ובהרמת משאות כבדים, במיוחד במהלך השבוע האחרון, כדבריו (בהודעה לחוקר): "זה הכל מההרמות שהרמתי, דברים כבדים, וכל משא זה דבר שמתווסף". לא מדובר, אפוא, בתנועה חריגה, ביחס לעבודתו הרגילה, משעוסק התובע בדרך כלל בתיקון מלגזות, בהרמת חלקי חילוף כבדים, בתנועות לא נוחות של כיפוף הגוף, כפי שהשיב התובע לשאלות החוקר: ”ש. כמה פעמים ביום בממוצע בעבודה רגילה אתה מבצע הרמות? ת. כל היום, זה עשרות של פעמים, ללכת ללקוח, להרים ארגז כלים ששוקל 20-30 ק"ג, ארגז כבד, וכל היום אני מרים". גם בשבוע שבין 9.3.97 עד 14.3.97, הגם שהתובע עבד תחת לחץ ועומס עבודה, הוא ביצע למעשה את עבודתו הרגילה, כפי שעולה מהודעתו לחוקר: ”מה שזכור לי שהיתה איזה שהיא מלגזה שצריכה לצאת באופן דחוף של ידיעות אחרונות, עבודה של לפרק, תורן, גיר, להוציא מנוע... ש. האם זו עבודה חריגה לעומת שבועות אחרים? ת. בטח שקרה מיקרים כאלה בענף הזה אני יכול להיות כל יומיים עם תקלות... רוב הזמן זה היה די לחוץ". גם מעבידו של התובע, כאמור לעיל, ציין בהודעתו לחוקר כי העבודה שבה עסק התובע בשבוע שקדם ל- 14.3.97, לרבות היום האחרון, היתה עבודה רגילה ושיגרתית, כדבריו שם: ”יורם מכונאי מלגזות. הוא פותח ברגים וסוגר, מרים משאות כבדים כמו בוכנות, הרמה זה בצינור... שעומד במרכז המלגזה, הוא מרים את הבוכנה במלגזה. הבוכנה שוקלת כ- 40 או 50 ק"ג. הוא היה מרכיב גלגלים למלגזה, כל גלגל שוקל כ- 50 ק"ג, והיה מוציא מנועים של מלגזה, זה שוקל 60 או 70 ק"ג. זאת היתה העבודה היום-יומית שלו. יורם עסק בתיקון מלגזות... ש. האם בתאריכים 12.3.97 עד 14.3.97 ביצע עבודה חריגה או שונה מהרגיל? ת. לא זוכר משהו חריג... זאת העבודה שלנו, במקרה באותו יום נשארנו מאוחר יותר כדי לסיים את העבודה. 6. הוראות הדין והפסיקה משבפגיעת גב עסקינן, והתובע מייחס את הפגיעה ל- 7-10 ימי עבודה, או ליום עבודה ספציפי, בטענה של "תאונה" מיום 14.3.97 (או 13.3.97), על פי הפסיקה צריכים להתקיים מספר תנאים, שרק בהצטברותם ניתן להכיר ב"אירוע" כ"תאונת עבודה", כפי קבע כב' הנשיא ס. אדלר בעב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, עבודה ארצי כרך לג(41) (להלן- "פרשת יוסף עובדיה"): "סעיף 79 לחוק מגדיר "פגיעה בעבודה" כ- "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". מכאן, שכדי שלמשיב תקום זכות לפיצוי מן המוסד לביטוח לאומי עליו להוכיח שנפגע ב"תאונת עבודה" או שחלה ב"מחלת מקצוע". אשר לחבלת גב, לרבות פריצת דיסק, או בלטים דיסקליים, נקבע שם בהמשך, מפי כב' הנשיא: "תאונת עבודה - חבלה בגב יכולה להיגרם כתאונת עבודה, היינו - כאשר מכה בגב או נפילה על הגב גורמים לפגיעה דוגמת שברים או סדקים בחוט השדרה. על מנת שחבלה תוכר כתאונת עבודה צריכים להתקיים ארבעה תנאים: התנאי האחד - חבלה; התנאי השני - כתוצאה מתאונה, היינו - אירוע פתאומי שניתן להגדיר בזמן ובמקום; התנאי השלישי - עקב העבודה; והתנאי הרביעי - תוך כדי העבודה". בענייננו, אף בהנחה שהתקיימו שני התנאים האחרונים, היינו שהתקף כאבי הגב, ו"תפיסת" הגב אירעו תוך כדי העבודה, ואף אם הופיעו עקב העבודה - לא התקיימו שני התנאים הראשונים, העיקריים, היינו "חבלה" ו"תאונה", במשמעות של "אירוע פתאומי". משלא הוכח אירוע של "חבלה, מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי בעבודה שניתן לקשור להופעת פריצת הדיסק", כלשון הנשיא בפרשת יוסף עובדיה הנ"ל - נשמט הבסיס להכיר בהתקף כאבי הגב ובנזק שאובחן בגבו של התובע כתוצאה של "תאונת עבודה". יתר על כן, תנאי נוסף שנקבע בפסיקה הוא שכדי להכיר בהתקף כאבי גב כ"תאונת עבודה" על התובע להוכיח שהפסיק מיד את עבודתו, פנה לרופא וסיפר לו על הארוע בעבודה. בענייננו, התובע לא הפסיק מיד את העבודה, אלא המשיך לעבוד, כשהוא סובל מידי פעם מכאבים, במשך כל השבוע, גם ביום 13.3.97 וגם ביום שאחריו. 7. מחלות גב בכלל, לרבות פריצת דיסק, עלולות להגרם מסיבות שונות, לאו דווקא כתוצאה מאירוע של חבלה או תאונה, כפי שנאמר בעניין יוסף עובדיה: "פריצת הדיסק היא למעשה יציאה של החלק הג'לטיני שבין הדיסקים של חוט השדרה ממקומו. לרוב פוגע החלק, לאחר היציאה ממקומו, בעצם. תופעה זו גורמת, בדרך כלל, לכאבי גב תחתון ו/או כאבים "זורמים" בעצם הפגוע לרגל או לרגליים. פריצת דיסק היא סיבה נפוצה לנכות רפואית בקרב האוכלוסייה העובדת. בעבר נהוג היה לחשוב שפריצת דיסק נגרמת רק על ידי חבלה (physical trauma), אולם כעת הרופאים נוטים לדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים רבים, גם ללא כל חבלה או לעיתים כשהחבלה היא רק הסיבה המיידית (trigger) להופעת או להחמרת המחלה. אין אחידות דעים בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פריצת הדיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין, מופיעים: גיל, מצב סוציו-אקונומי, מתח, תורשה ועוד. קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה האם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות הגב… על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, דחיפה, משיכה ונשיאת דברים, אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק. על כן, ניתן להסיק שהמדובר במחלה שהיא causation multiple וקשה לקבוע לה גורם אחד עיקרי להתפתחותה". בהתחשב בתאוריות הרפואיות החדשניות, ובפסיקת בית הדין הארצי, כפי שהתפתחה והשתנתה בסוגיה של פגיעות גב, בהתייחס לאפשרות של "תאונת עבודה" (להבדיל מ"מחלת מקצוע", או פגיעה בדרך של מיקרוטראומה) קבע כב' הנשיא בעניין יוסף עובדיה, את העקרונות הבאים (ההדגשות הוספו - נ.ו): "ההכרעה, לטעמי, צריכה להיות כזו שתדרוש, על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, כי המבוטח יוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור להופעתם; כדוגמת הרמה משא כבד ממה שהמבוטח רגיל להרים או הרמה משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה. שיקול נוסף התומך במדיניות המוצעת הוא, שקשה להוכיח בוודאות סבירה את הקשר בין העבודה לבין הופעות כאבי גב ופריצת דיסק וזאת אפילו אם קיים מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה. הסיבה לקושי היא שמדובר במחלה תחלואתית, הנגרמת על ידי גורמים רבים. המחלה אינה נגרמת על ידי העבודה ברוב רובם של המקרים, אלא מדובר בהחמרה חולפת של מחלה מאוד נפוצה ועל כן סביר להגביל את הפיצוי שניתן לעובד. … החמרה במחלת גב עלולה להתרחש במסגרת החיים הרגילים של המבוטח, כתוצאה מגורמים רבים (שכן המדובר ב- multiple-causation disease), ואין חזקה כי הופעת המחלה בזמן העבודה קשורה לעבודה שבוצעה באותו רגע. יש צורך, אפוא, באירוע כלשהו בעבודה כדי לקשור את הופעת כאבי הגב לעבודה. אולם, לגבי פריצת דיסק אין וודאות בין הרופאים מה גורם להופעתה… בעבר חשבו הרופאים כי פריצת דיסק נגרמת רק על ידי חבלה (physical trauma), אולם כעת הרופאים בדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים אחרים, ללא כל חבלה או שהחבלה הי רק הסיבה המיידית (trigger) להופעת או החמרת המחלה. בכל מקרה, לצורך התביעה שלפנינו די בכך כדי לקבוע, כי על המערער להוכיח חבלה, מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי בעבודה שניתן לקשור להופעת פריצת הדיסק". 8. בענייננו, כאמור לעיל, לפי גירסת התובע ומעבידו, התובע סבל מכאבים במשך תקופה ארוכה, לרבות השבוע האחרון, והיום שקדם ל- 14.3.97, והכאבים העזים בגבו הופיעו במהלך עבודתו בתיקון מלגזות בעת שעסק בעבודה רגילה ושגרתית. במשך שעות ארוכות הוא עסק בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי והרמת חלקי חילוף כבדים, כפי שנהג לעשות תמיד. משלא הוכח אירוע ספציפי של חבלה, או מאמץ לא רגיל, או אירוע פיזי פתאומי שקרה תוך כדי העבודה, על פי הפסיקה, כאמור לעיל, לא ניתן לקבוע כי הנזק בגב, לרבות הבלטים הדיסקליים שאובחנו אצל התובע בעמוד השדרה, נגרמו עקב "תאונת עבודה". על כך יש להוסיף, כי גם במסמכים הרפואיים, לרבות התעודה הראשונה לנפגע בעבודה שניתן לתובע על ידי האורטופד המטפל בו במשך השנים, צויין כי התובע סובל מכאבי גב מספר שנים וכי התקף הכאבים הקשה, אליו מיוחסת "התאונה" הופיע בעת שהתובע היה ברכב, בדרכו מהעבודה הביתה, ולא מדובר בארוע פיזי ספציפי, בחבלה או במאמץ מיוחד, תוך כדי העבודה. 9. משלא הוכח ארוע פתאומי של "חבלה, מאמץ בלתי רגיל או ארוע פיזי בעבודה" שניתן לקשור להופעת התקף הכאבים החזק, ולהופעת הבלטים הדיסקליים שאובחנו בבדיקת ה- C.T - נשמט הבסיס להכיר בהתקף כאבי הגב ובנזק שאובחן לגבו של התובע כתוצאה של "תאונת עבודה". 10. התביעה להכיר בנזק בגבו של התובע כ"פגיעה בעבודה", על פי תורת המיקרוטראומה: גירסת התובע, לגבי המאמץ הפיזי שהיה כרוך בעבודתו כמכונאי מלגזות, לרבות העבודה בשבוע (או שבועיים) האחרונים לעבודתו, אשר במהלכם הוא נתקף בכאבי גב עזים - הינה גירסה אמינה ועקבית, כפי שמסר התובע בהודעתו לחוקר, בתצהירו ובחקירתו הנגדית, וכפי שעולה גם מעדות המעביד, בהודעתו לחוקר. מתאור הפעולות שעשה התובע במהלך עבודתו בכלל, ובאותה תקופה בפרט, עולה כי אכן מדובר בעבודה שהיתה כרוכה במאמצים פיזיים , לרבות הרמת חלקי חילוף כבדים של מלגזות, כגון: גירים, מנועים ובוכנות, ובתנוחות לא נוחות של הגוף, תוך כדי כיפוף וסיבוב של הגב. אלא, שבנסיבות המקרה כאן לא הוכחה התשתית העובדתית הדרושה לצורך הכרה בפגיעת גב כפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, בדומה למקרה שנדון בעב"ל 440/97 שיינה-שושנה רוחקיס נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לב(2) 226, שאישר את פסק הדין של בית הדין האזורי, שם נזדמן לנו לומר את הדברים הבאים, היפים גם בענייננו: "במקרים של מחלות גב, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי, לעניין יישום תורת המיקרוטראומה (המהווה "מפלט אחרון" למי שאינו יכול להצביע על מחלת מקצוע או על ארוע תאונתי ספציפי כגורם להופעת המחלה ולגרימת הנזק): "הכלל הוא, כי אין מכירים במחלת גב שהתפתחה באופן הדרגתי כתאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה, פרט למיקרים של תנועות גב זהות ונשנות (דב"ע מז/128-0) פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 225) ועבודת סבלות הכרוכה במאמצים פיזיים המצריכה הרמות חוזרות ונשנות של משאות כבדים בתדירות גבוהה (דב"ע תש"ן 232-0 המוסד לביטוח לאומי - רבוס חסאן, פד"ע כ"ג 31) - ראה דב"ע נה/180-0 חמד אל הבל נ. המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם) (ההדגשות - לא במקור)". מקובלת עלינו טענת ב"כ התובע בסיכומיו כי התנועות החוזרות ונישנות, אליהן מבקשים לייחס תביעה בעילה של מיקרוטראומה אינן חייבות להיות "זהות", אלא, תנועות דומות במהותן ובתדירותן, כפי שנקבע בעב"ל 313/97 פד"ע לה 529, לעניין התנאים לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה: ”שניים הם התנאים לחלות המיקרוטראומה הגבית: האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה..." לגבי מחלות גב, ניתן, אפוא, על פי הפסיקה ליישם את תורת המיקרוטראומה רק באותם מקרים ספציפיים, של עובד המבצע תנועות חוזרות ונשנות, זהות, בתדירות גבוהה (ראה גם ספרו של ד"ר ש. קובובי "רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה" (הוצאת לשכת עורכי הדין 1994, בעמ' 50-49). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אלה. הגם שהתובע ביצע, בין השאר, פעולות של הרמת משאות כבדים, כאמור לעיל, לא ניתן לומר כי מדובר כאן ב"תנועות גב זהות חוזרות ונשנות", החוזרות על עצמן שוב ושוב, "בתדירות גבוהה", גם לא בתנועות "זהות במהותן", החוזרות ונישנות בתכיפות, במיוחד אם התובע מייחס את הפגיעה לעבודה במשך שבוע או שבועיים בלבד. על פי תיאור העבודה, כפי שתיארו התובע ומעבידו, מדובר בעבודה שכרוכות בה פעולות שונות ומגוונות, שהרמת חלקים כבדים היא רק חלק מהן. כאמור, הפסיקה החמירה לגבי מחלות גב, בהתחשב בכך שמחלות אלה, שהן מחלות קונסטיטוציונליות וניווניות, מושפעות מגורמים רבים ושונים, מחיי היום-יום, שאין להם קשר לעבודה, כפי שנאמר בדב"ע נה/ 128-0 המאוזכר בדב"ע נה/ 180-0 הנ"ל: "אין ספק שכל מחלה ניוונית מושפעת מארועים זעירים יום יומיים, אך מדוע רק הארועים בעבודה נלקחים בחשבון-כאשר ארועים מחוץ לעבודה משמשים גורמי החמרה בהרבה מקרים, עליה או ירידה במדרגות, ריקודים או ספורט, או עבודות בית-לעולם אינם מוזכרים. נקודה נוספת לציון היא העובדה שאנשים אשר מעולם לא עסקו בסבלות חשים בבעיות דיסקאליות - לא פחות מעובדי עבודה פיזית קשה". קיומה של פגיעה בעבודה, על דרך המיקרוטראומה, היא אמנם קביעה הדורשת גם הכרעה בשאלות רפואיות, הצריכות חוות דעת של מומחה רפואי. דא עקא, שלא בכל מסכת עובדות יחליט בית הדין בדבר מינוי מומחה רפואי, כפי שנפסק בדב"ע נה/ 180-0 הנ"ל: "על מנת למנות מומחה-יועץ רפואי בתובענה, יש צורך בתשתית עובדתית מלאה בעניין פגיעות חוזרות ונשנות, היינו תנועות או הרמות חוזרות ונשנות של חפצים כבדים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה". באותו עניין החליט בית הדין הארצי כי חסרה התשתית העובדתית הנחוצה לצורך מעבר לשלב של מינוי מומחה רפואי, מהנימוק הבא: "על פי עדותו של המערער בבית הדין קמא הוא ביצע עבודות שונות בעיריית רמלה, ואין זה המקרה של תנועות זהות או הרמות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה". הוא הדין בענייננו. במסגרת עבודתו כמכונאי מלגזות, במשך מספר שנים וגם בשבוע שקדם להתקף הכאבים בגינו הוגשה התביעה, עסק התובע במגוון של עבודות, הדורשות מאמץ פיזי, מסוגים שונים, לרבות הרמת חלקי חילוף כבדים, אך לא הוכחה התשתית העובדתית המלאה הדרושה בעניין "פגיעות זהות חוזרות ונשנות - בתדירות גבוהה" הדרושות לעניין מיקרוטראומה. בנסיבות אלה, אין צורך במינוי מומחה רפואי, משנשמט הבסיס לתביעה על פי תורת המיקרוטראומה כבר בשלב העובדתי. 11. משהגענו למסקנה כי לא ארע לתובע "תאונת עבודה" ביום 14.3.97 (או 13.3.97), או בסמוך לכך, וכי לא התמלאו התנאים לפגיעה בגב בדרך של מיקרוטראומה - משמע שלא הוכח הצריך כדי להכיר בנזק ממנו סובל התובע בגב ובעמוד השדרה כתוצאה של "פגיעה בעבודה". ברי כי אין באמור לעיל כדי לנקוט עמדה ולהביע דעה לגבי השאלה האם מדובר בהחמרת מצב, הקשור לתאונה משנת 1996, שהוכרה כתאונת עבודה. בעניין זה, תדון הוועדה הרפואית, אם וכאשר יגיש התובע בקשה לחידוש הדיון בעניין דרגת נכותו, ככל שהיא נובעת מהתאונה האמורה, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק להגשת בקשה לחידוש הדיון. 12. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה, על שתי חלופותיה. אין צו להוצאות. הרמת משקלאירוע חריג