בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 25.12.2001 על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא, כבוד השופט יואל צור) מיום 20.12.2001, העוסקת כולה בנושא עיקול, תוקפו, פקיעתו והמועדים למסירתו לצד שכנגד. על-פי הסכמת הצדדים, בדיון בפניי שהתקיים ביום 1.1.2002 דנתי בבקשת רשות ערעור זו כבערעור. כדי לעמוד על טענות הצדדים מן הראוי לפרט בקצרה את השתלשלות העניינים שהביאה את המתדיינים שבפנינו להעסיק שתי ערכאות בנושא, שבדרך-כלל מוכרע, דבר יום ביומו, על-ידי רשם בית-משפט השלום, המוציא תחת ידו מאות עיקולים בשנה. המשיב שבפניי - עורך-דין אריה יעקב (להלן גם - התובע) - הגיש תביעה נגד לקוחו לשעבר דוד זיזה (להלן גם - הנתבע), המערער שבפניי. תביעה זו לתשלום שכר טרחה של 300,000$, שהועמדה לצורכי אגרה על 1.5 מיליון ש"ח, הוגשה לבית-משפט השלום בירושלים ביום 18.10.2001 (ת"א 14973/01). כחודש לאחר מכן, ביום 15.11.2001, הגיש התובע בקשה לצו עיקול זמני על נכסי מקרקעין הרשומים על שם דוד זיזה, הנתבע (בש"א 8281/01). לבקשת עיקול זו צורף תצהיר של עורך-דין יעקב - התובע - וכן כתב התחייבות, אשר בעותק שצורף לבקשת רשות ערעור שבפניי אין חתימה של עורך-דין אריה יעקב אף שמתחתיה מופיעה חתימת עורכת-דין ענת בן דרור (עורכת-דין ממשרדו, שהיא מופיעה גם בכותרת בכתב-התביעה כמייצגת את התובע), המאשרת כי עורך-דין אריה יעקב חתם בפניה על כתב ההתחייבות ביום 14.11.2001. רשמת בית-משפט השלום תמר נימרודי החליטה ביום 18.11.2001, כי יש לצרף לבקשת העיקול כתב ערבות והפקדה של 10,000 ש"ח. לאחר שהוגשו מסמכים אלה, והופקד סכום של 10,000 ש"ח לקופת בית-המשפט ביום 20.11.2001, ניתן צו העיקול ביום 21.11.2001. ביום 25.11.2001 הודפסה מטעם בית-המשפט "הודעה על צו עיקול מקרקעין (זמני)" הממוענת לרשם המקרקעין בירושלים. צו העיקול לא נמסר על-ידי עורך-דין יעקב למר זיזה. מר זיזה, לדבריו, גילה כי יש עיקול על הנכסים בעת שהוציא נסח רישום של הנכסים בלשכת רישום המקרקעין ביום 11.12.2001, ולאחר מכן עיין עורך-דינו בתיק בית-משפט והגיש ביום 13.12.2001 בקשה לבית-משפט השלום "להכריז על פקיעת צו העיקול ולהורות על חילוט הערבון". בית-משפט קמא (סגן הנשיא, כבוד השופט יואל צור) הורה לתובע להגיב לבקשה זו, ולאחר מכן נתן את החלטתו נושא בקשת רשות ערעור זו, ובה קבע, ביום 20.12.2001, כי צו העיקול הזמני יישאר בתוקפו, וניתנה לנתבע הארכת מועד לבקש את ביטול צו העיקול הזמני תוך 30 יום. הן בבקשה בפני בית-משפט קמא והן בבקשת רשות ערעור שלפניי מרכז עורך-דין יורם ספרן, בא-כוח דוד זיזה, את חציו לשני נושאים בלבד והם היעדר חתימה של עורך-דין אריה יעקב על כתב ההתחייבות; אי-המצאת בקשת העיקול, כתב הערבות, ההתחייבות וצו העיקול לדוד זיזה. לטענתו של בא-כוח המערער, שני מחדלים אלה - כשלעצמם - גוררים כתוצאה הכרחית את פקיעת צו העיקול, או למצער הכרזה כי צו העיקול מעולם לא היה תקף בשל היעדר כתב ההתחייבות החתום. היות שבשנה האחרונה שונו תקנות סדר הדין האזרחי בסוגיית הסעדים הזמניים, כולל עיקול זמני, ראיתי לנכון להרחיב קמעא בסוגיה זו. עיקול זמני הוא סעד המבוקש על-ידי תובע כדי להשאיר את המצב הקיים וכדי לאפשר לו לממש את פסק-הדין, כאשר זה יינתן. מצינו במקורותינו כי הזכות לצו עיקול נקבעה עוד בזמן הגאונים, לפני למעלה מ1000- שנה. ראה: פסקי הרא"ש, בבא קמא, פרק א, סימן ה [א]; שו"ת הרא"ש, כלל צז, סימן ד [ב]. וזו לשון הרא"ש בפסקיו במסכת בבא קמא: "...מי שבא לפני ב"ד ואומר 'יש לי תביעה על פלוני ומצאתי לנכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ולא אמצא מקום לגבות ממנו חובי' ומבקש שיעכבו ב"ד הנכסים עד שיתברר תביעתו וכן ראובן שיש לו שטר על שמעון ולא הגיע זמנו עדיין ובא בתוך הזמן וטען כזאת הכל לפי הענין ואם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע או שלא יוכל ראובן לגבות חובו משמעון כשיגיע הזמן מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע עד שיברר התובע את תביעתו או עד שיגיע זמן השטר וכן מצאתי בשם הגאון ז"ל כתוב דתקנתא דרבנן הוא באיניש דמפסיד נכסיה משום השבת אבידה ולי נראה דלא צריכנא לתקנתא דרבנן אלא דין גמור הוא שחייב אדם להציל עשוק מיד עושקו בכל טצדקי דמצי למיעבד". וראה על כך בהרחבה: במאמרו של הדיין הרב צ' י' בן-יעקב "עיקול נכסים ועיכוב יציאה" [10], בעמ' 227-195 וכן דיון נרחב בסוגיה זו ויישומה בבתי-הדין הרבניים בספרו של פרופ' א' שוחטמן סדר הדין - לאור מקורות המשפט העברי תקנות הדיון ופסיקת בתי הדין הרבניים בישראל [6], בעמ' 421-401. 14. נבחן עתה מה הם התנאים למתן צו עיקול זמני על-פי המשפט הישראלי. 15. מקור הסמכות למתן צו עיקול זמני הוא בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-, הקובע כי "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". 16. על-פי תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), תשס"א2001- (להלן - התקנות), יוחד לסעדים הזמניים פרק כ"ח של התקנות, שבו הסימן הראשון חל ומתייחס לכל הסעדים הזמניים, והסימנים שלאחריו מתייחסים לסעדים הזמניים הספציפיים, וביניהם עיקול זמני, המוסדר בסימן א' 1 (תקנה 374 ואילך). 17. וכך אומרת תקנה 362 לתקנות החדשה, שכותרתה: "בקשה לסעד זמני": "362.(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד זמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". 18. התנאים הנדרשים במתן סעד זמני הוגדרו בתקנה 362 לתקנות, אשר ממנה עולה כי על התובע לשכנע את בית-המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ולקיום התנאים המפורטים הנוגעים לסעד הזמני, כאשר בית-המשפט מביא בחשבון את מאזן הנוחות של הצדדים ואת השיקול אם הוגשה הבקשה בתום-לב, וכי מתן הסעד דרוש וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. 19. לטעמי, אלה הם השיקולים המרכזיים אשר מקימים את עילת המבקש (התובע) לקבל סעד זמני, וראה גם א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי [7], בעמ' 399 ואילך. 20. כדי להגן על הצד שכנגד, שמא יתגלה בסיומו של יום כי התביעה נדחתה, נקבעו מנגנונים אלה בתקנה 364 לתקנות: התחייבות עצמית של המבקש (ראה גם תקנה 365(ב) לתקנות); ערבות מספקת; עירבון נוסף (וראה גם גורן, שם [7], בעמ' 405-403). 21. בית-המשפט מתנה מכוח סמכותו הטבועה, את הצו הזמני בהגשת ההתחייבות והערבות של התובע. ראוי לציין כי הצורך בכתב התחייבות נועד כדי לשמש עילה לנתבע, אם התביעה תידחה, כדי שעל בסיס כתב ההתחייבות יוכל לתבוע את נזקיו. ראה ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל - זכרון-יעקב" [1]. 22. ראוי להדגיש כי מנגנונים אלה נקבעו רק כדי להגן על הנתבע אם התביעה תידחה, ואינם חלק מן העילות למתן צו העיקול. הראיה, שבמשפט העברי ניתנים עיקולים זמניים ללא צורך במתן ערבויות של התובע - שוחטמן שם [6], בעמ' 420; ערבות מוטלת דווקא על הנתבע המבקש לבטל את צו העיקול. ראה שוחטמן שם [6], הערה 101, והמקורות המוזכרים שם. 23. במסגרת זו של הגנה על הצד שכנגד נקבעה תקנה 367(ב) לתקנות, שזו לשונה: "(ב) העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה". 24. בהמשך התקנות נקבעה סנקציה לאי-ביצוע תקנה 367(ב) הנ"ל. תקנה 370 לתקנות קובעת כי סעד זמני יפקע, ואחת החלופות לכך היא תקנת משנה (3), שזו לשונה: "(3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו;". 25. במקרה שלפנינו בחר בא-כוח הנתבע להתרכז, כאמור, רק בסוגיית כתב ההתחייבות והיעדר המסירה למרשו, ולא התייחס כלל ל"הקומה הראשונה" שהיא, כאמור, עילת העיקול והצורך בו. 26. כאשר מוצא עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי הצד שכנגד לבקש את ביטול הצו תוך 30 יום, ואז מתקיים דיון לבקשתו בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים, והדיון צריך להסתיים, ברגיל, ביום שיפוט אחד (ראה תקנה 367(ג)-(ה) לתקנות). 27. בדיון זה עול ההוכחה מוטל על המבקש המקורי (התובע), ולא על מבקש הביטול (הנתבע). ראה א' גורן שם [7], בעמ' 408. ברם, כפי שהערתי לעיל, בחר הנתבע רק לתקוף את "הקומה השנייה", שעניינה המנגנונים שנקבעו להגן על הנתבע, ולא הגיש עד כה בקשה כנגד צו העיקול עצמו. בית-משפט קמא איפשר לו בסעיף 8 (ג) להחלטה נושא בקשת רשות ערעור זו לעשות כן תוך 30 יום מיום 20.12.2001 (יום מתן ההחלטה). 28. כבר בשלב זה אומר, כי מן הראוי היה שהמאמצים שהקדיש בא-כוחו של המערער, מן הראוי היה שימוקדו בעילות של מתן או אי-מתן צו העיקול, ולא בשאלה השנייה של המנגנונים שנקבעו להגנת מרשו. אין לזלזל, כמובן, במנגנונים אלה, אך תחילה יש לבדוק אם יש או היה מקום למתן צו העיקול, אבל נושאים אלה טרם נדונו בבית-משפט קמא, כי הבקשה לביטול עיקול זמני עדיין לא הוגשה. 29. אדון עתה בגוף טענות הערעור, תחילה בסוגיית כתב ההתחייבות, ולאחריה, באי-המצאת צו העיקול לנתבע. 30. בפתח הדברים אומר כי בשתי סוגיות אלה נוצר צורך לדון ולהכריע אך ורק בשל רשלנות או הזנחה או חוסר תשומת לב מספקת מצד התובע בתיק העיקרי. יש לזכור כי מדובר בעורך-דין התובע את שכר טרחתו מלקוחו לשעבר, והציפייה הסבירה היא כי במקרה כגון זה יקפיד אותו עורך-דין תובע שבעתיים על כל תג ותג של סדרי הדין, אך במקרה שלפנינו התגלו שני ליקויים שחייבו שתי ערכאות לעסוק בהם. 31. לעניין כתב ההתחייבות טוען עורך-דין יעקב כי הוא חתם על עותקים מספר של אותו כתב, וכי עורכת-דין בן דרור ממשרדו אישרה את חתימותיו על כל העותקים, וכי עותק של כתב התחייבות חתום כדין הוגש על-ידיו לבית-המשפט (ראה סעיף ג לתצהירו שהוגש לבית-משפט זה). בעותק שהמציא בא-כוח המערער מתיק בית-משפט קמא מצוי רק כתב התחייבות אחד שבו אין חתימה של עורך-דין אריה יעקב. ביקשתי לקבל את תיק בית-משפט קמא, והוא אכן הובא אליי (וזאת סיבת האיחור הקל במתן פסק-הדין). בתיק זה לא מצוי עותק חתום של כתב ההתחייבות על-ידי עורך-דין אריה יעקב, והחתימה היחידה על כתב ההתחייבות היא חתימת האישור של עורכת-דין בן דרור. 32. עורך-דין יעקב מוסיף וטוען כי גם אם העותק שנמסר לבית-המשפט אינו חתום על-ידיו, הרי זו לכל היותר טעות טכנית, כי לדבריו, כאשר חתם על עותקים, מספר, ייתכן שעל עותק אחד לא חתם בטעות, ועותק זה הוא שהוגש לבית-משפט קמא, אך ברור לכול כי מדובר בהתחייבות תקפה. עורך-דין יעקב גם הציג בפניי במהלך הדיון בבית-משפט זה כתב התחייבות חתום על-ידיו, אשר לדבריו הוא עותק שנשאר בתיקו, ואשר נחתם על-ידיו עם כל יתר העותקים ביום 14.11.2001. 33. טענה נוספת בפי עורך-דין יעקב היא כי גם אם אין חתימה שלו, די בחתימת עורכת-הדין בן דרור המאשרת כי עורך-דין יעקב חתם בפניה, ואישור זה יכול לחול על עותק אחר, ומכל מקום, הוא לא היה מתכחש בשום פורום להתחייבותו מכוח כתב ההתחייבות הנ"ל. 34. אין לי כל ספק כי עורך-דין יעקב נהג בתום-לב, וכי מקרים כאלה שבהם חותם אדם על עותקים מספר של מסמך ולא על כולם, קורים לכל אדם. נכון שיש חובה להקפיד ולהגיש לבית-המשפט את העותק החתום, אך אם אירעה אותה תקלה, היה ניתן לצפות כי הצד שכנגד (שאף לו יכולות לקרות תקלות מסוג זה) לא יראה בכך עילה להטריד שתי ערכאות. 35. ראוי לציין כי כבוד הרשמת נתנה את צו העיקול הזמני כאשר בראש הצו נאמר "לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ולאחר שניתנה התחייבות וערבות כדין, ניתן בזה צו עיקול זמני". מכאן, שגם הרשמת לא הייתה ערה לכך שכתב ההתחייבות לא נחתם על-ידי עורך-דין יעקב. 36. בכל מקרה, יש בפנינו כיום עותק חתום על-ידי עורך-דין אריה יעקב. מכל מקום, די בהצהרתו בפניי כי הוא אחראי לפיצוי הנתבע על כל נזק שייגרם כדי שבעתיד יוכל הנתבע לממש התחייבות זו, וכך הובטחו כדבעי זכויות הנתבע. 37. לעניין הנושא השני של הערעור - אי-המצאת צו העיקול למר זיזה, טוען עורך-דין יעקב כי בשל שביתה בלשכת רישום המקרקעין לא היה ניתן לרשום את העיקול, ולדבריו, עיקול מקרקעין איננו שלם עד לרישומו בפנקס המקרקעין מכוח תקנה 375 לתקנות. אמנם אין חולק כי גם לאחר תום השביתה במשרדי רישום המקרקעין לא מסר עורך-דין יעקב את המסמכים למר זיזה, אך לדבריו של עורך-דין יעקב היה הדבר מיותר, שכן עורך-דינו של מר זיזה כבר צילם את כל החומר מתיק בית-משפט, כפי שנכתב בתצהירו של מר זיזה שהוגש לבית-משפט קמא כנספח לבקשתו. 38. עורך-דין אריה יעקב לא ביקש מבית-משפט קמא הארכת מועד למסירת המסמכים, שעל-פי תקנה 367(ב) לתקנות המועד למסירתם הוא שלושה ימים. לא מן הנמנע, ואפילו ניתן לשער הדבר בסבירות גבוהה, כי בית-משפט קמא היה נעתר לבקשה להארכת מועד אף שיש צורך בטעמים מיוחדים שיירשמו, שכן שביתה בלשכת רישום המקרקעין היא נימוק סביר לכך שאין למסור עותק של צו העיקול לצד שכנגד, שיוכל בתקופת הביניים (כאשר העיקול לא נרשם עקב השביתה) לעשות עיסקאות בנכס שיסכלו את צו העיקול. 39. חומרה יתרה יש במקרה שלפנינו שבו עורך-דין משמש כ"קצין בית משפט", ובתיק שלו - אישית - אינו מוסר לצד שכנגד חומר שנקבע בתקנות שיש למוסרו, ואותו עורך-דין עושה דין לעצמו בפרשנות התקנות. 40. בהקשר זה אציין כי פירושו של עורך-דין יעקב אינו מקובל עליי, שכן תקנה 375 לתקנות קובעת כי בית-משפט יורה על רישום הערה בפנקס המקרקעין מכוח העיקול, אך אין בה שום רמז לכך שמועד שלושת הימים למסירת המסמכים לנתבע, הקבוע בתקנה 367(ב) לתקנות, נדחה עקב כך. עורך-דין יעקב הגיש אסמכתה לפירושו זה של התקנה (א' בן שלמה עיקול [8], בעמ' 348(ב)), אך הנוסח של הספר אינו תומך בהכרח בפירושו של עורך-דין יעקב, ובכל מקרה אינו מנומק ואינו מבוסס על אסמכתה כלשהי. אסמכתה נוספת שהביא עורך-דין יעקב היא ספרו של מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדרי הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה [9], בעמ' 27-11, שבו נאמר כי "...אם ניתן צו עיקול על מקרקעין, לא יהיה בר תוקף, אלא אם כן הודע לרשם המקרקעין, אשר עליו מוטלת החובה לרשום הערה בדבר העיקול בפנקס רישום המקרקעין". ברם לדברים אלה אין כל אסמכתה בפסיקה או בלשון התקנה, ואין הם מקובלים עליי. 41. בכל מקרה, כמוסבר לעיל, היה על התובע לבקש הארכת מועד עקב השביתה בלשכת רישום המקרקעין, ולא להמתין באפס מעשה כאשר בידו צו העיקול, שאותו אין הוא מוסר לצד שכנגד. 42. גם אם זו מסקנתי, אין הכרח לאיין את צו העיקול ולהכריז כי פקע מכוח תקנה 370(3) לתקנות - כטענת בא-כוח המערערים - שהרי, אין חולק שלבסוף נודע למר זיזה על צו העיקול כאשר הוציא ביום 11.12.2001 נסח רישום מקרקעין של הנכסים (סעיף 3 לתצהירו מיום 13.12.2001 שהוגש כנספח לבקשתו להכריז על פקיעת צו העיקול). אין בדבריי אלה כדי להוות הכרעה שיפוטית בנושא הנזק שנגרם - אם נגרם - למר זיזה, ובנושא זה תדון הערכאה המתאימה אם וכאשר יועלה נושא זה בפניה כדת וכדין. 43. ברצוני להדגיש כי בעיקרון, מן הראוי כי בית-משפט ייתן משקל רב למועדים שנקבעו בחיקוקים, כלשון השופט שמגר בב"ש 261/87 הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ [2]: "...לא ניתן יהיה לקיים פעולתם של בתי המשפט, אם לא יכובדו המועדים הקצובים הנקבעים לפי החוק או לפי התקנות או מכוחם. המגמה להנהיג גמישות יתר אינה משרתת את טובתם של בעלי הדין, כי בעל הדין, המחפש דרך לדחיית מועדים, פוגע בחלק אחר מציבור המתדיינים, יהיו אלה הצדדים האחרים באותו תיק או מתדיינים אחרים בתיקים אחרים, שעניינם מושפע בעקיפין מן ההפעלה של המערכת השיפוטית וקיום המועדים שבה". ברם, כפי שהסביר לאחרונה בית-המשפט העליון, מפי המשנה לנשיא השופט ש' לוין, כאשר אין לצד שכנגד כל תועלת בשמירת לוח הזמנים, ולא נגרם נזק מערכתי, אין להקפיד על המועדים הקפדת-יתר, ראה: ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ [3]. 44. במקרה שלפנינו נודע למערער על העיקול הזמני, בדיעבד לכן כיום אין באי-המצאת המסמכים לנתבע כל חשיבות, או למצער החשיבות מועטת ביותר, אשר בכל מקרה אינה מגיעה לכדי עילה לפסלות צו העיקול או לפקיעתו. 45. מכל מקום, מן הראוי לבטא את עמדת בית-המשפט ביחס למחדלו זה של עורך-דין יעקב באי-פסיקת הוצאות לטובתו אף שזכה בדינו בפניי, ואף בפסיקת הוצאות (נמוכות יחסית) לחובתו. 46. ראוי לזכור ולשנן את הדברים שכתב כבוד השופט ברנזון לפני 35 שנה, ואשר כוחם יפה גם כיום. וזה לשונו בע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ [4], בעמ' 480-479: "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב'עוול' מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול. אילו כך נהגו בתי-המשפט באופן שיטתי היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי-מוצדקות מצד עורכי-הדין בעניני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד השני, אף כי לא היה בהם כדי לפגוע באופן ממשי במתנגד או להצר את צעדיו בהצגת ענינו הוא במשפט". 47. אין לשכוח כי פרט לתקנות הספציפיות של סדרי הדין מרחפת על כולן רוחה של תקנה 524 לתקנות, המאפשרת לבית-משפט בכל עת לתקן פגמים בהליך. גם לשיטתו - המחמירה - של בא-כוח המערער אין לנו אלא פגמים בהליך בלבד, ועל-כן מכוח העיקרון הניצב מאחורי תקנה 524, בית-משפט מתקן את הפגמים ורואה בצו העיקול שניתן - צו תקף (כפוף לזכות המערער להגיש בקשה לביטולו - ראה גם סעיף 50(ב) לפסק-דין זה). 48. ערעור זה - מיותר. כי גם אם הייתי מקבל את הערעור, הייתה פתוחה לפני המשיב הדרך לשוב ולבקש את העיקול שנית, ואם כן, מה יועיל לו לנתבע - המערער - אם יתקבל הערעור ותוגש בקשה מחדש לעיקול זמני, שתיענה?! 49. ראוי לציין כי בפסיקה שצירף בא-כוח המערער מאת כבוד הרשם של בית-המשפט המחוזי בחיפה ע' גרשון, אשר נוטה להחמיר בדרישות הצורניות והטכניות שעל מבקש העיקול לעמוד בהן, הוא קובע במפורש שהחלטות בית-משפט שלא לתת צו עיקול עקב פגמים אלה ואחרים או הצהרות בית-משפט בדבר היעדר תוקף של עיקול עקב פגם בהתחייבות, אינן מהוות מחסום דיוני לפני התובע לשוב ולבקש את אותו סעד זמני, ראה: בש"א (חי') 2174/98 אלוש נ' שנרק [5]. 50. סוף דבר: (א) אני דוחה את הערעור. (ב) אין בדחיית הערעור כדי להשפיע על בקשת המערער בפני בית-משפט קמא לביטול צו העיקול מהנימוקים המתייחסים לשיקולי בית-המשפט אם להטיל צו עיקול מכוח תקנה 362 לתקנות. על-פי בקשת המערער, מוארך המועד להגשת בקשתו לביטול העיקול בבית-משפט השלום עד ליום 17.2.2002. (ג) המערער יישא בהוצאות אגרת הערעור.(ד) על-אף דחיית הערעור ישלם המשיב, עורך-דין אריה יעקב, למבקש שכר טרחת עורך-דין בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ללא קשר לתוצאות המשפט. (ה) הפיקדון שהופקד על-ידי המערער - יוחזר למערער. ניתן היום, ד' בשבט תשס"ב (17.1.2002), בהיעדר הצדדים.צוויםעיקול