תביעה לתשלום דמי גמולים לפנסיה (6%)

תביעה לתשלום דמי גמולים לפנסיה (6%)   1. בפנינו תביעה כספית לתשלום דמי גמולים לפנסיה (6%), לתשלום דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצוי כללי בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בגין הפרת התחייבות נטענת להעסקה למשך שנה לפחות על ידי הנתבעת.   2. ואלו העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:   א. התובע עבד בנתבעת מיום 4.2.99 ועד ליום 3.5.99 (כולל ימי הודעה מוקדמת).   ב. התובע פוטר מעבודתו בנתבעת.   ג. התובע חתם על כתב קבלה וסילוקין ובו אישר בין היתר כי קיבל מאת הנתבעת את מלוא המגיע לו בגין עבודתו בנתבעת וכי אין ולא יהיו לו כל תביעות וטענות כנגד הנתבעת.   ד. לתובע שולמו דמי הודעה מוקדמת בעקבות פיטוריו. (התובע טוען ליתרת דמי הודעה מוקדמת).   (רשימת המוסכמות המשותפת שהוגשה לתיק ביה"ד על ידי הצדדים).   בנוסף, הוברר כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת גובה השכר ששולם לתובע במהלך תקופת העסקתו, כעולה מתלושי השכר. שכרו ברוטו של התובע לחודש עמד על סך 5,698 ₪. (ת/3 ו-ת/4).   3. ואלו הפלוגתאות הטעונות הכרעה בתביעות:   א. האם זכאי התובע כלל לדמי הבראה בגין תקופת עבודתו. אם כן באיזה שיעור.   ב. האם מנוע התובע ו/או מושתק מלהגיש תביעתו כנגד הנתבעת בין היתר לאור כתב הסילוקין ומשמעותו של כתב הסילוקין.   ג. האם הובטחה לתובע תקופת עבודה כלשהי בת "שנה ויותר" בנתבעת כטענתו, אם לאו.   ד. מהו עיסוקה של הנתבעת. (לעניין התביעה לדמי גמולים לפנסיה).   ה. זכאות התובע לפיצויי הלנה ואם כן באיזה שיעור, אם בכלל. ו. האם גרם התובע נזקים והפסדים לנתבעת במהלך עבודתו, אם כן, מה שיעורם והאם על התובע לשלמם לנתבעת.   ז. האם תביעת התובע ראוי היה שלא היתה מוגשת כלל והאם על התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט לדוגמא.   ח. הזכאי התובע ליתרת דמי הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור.   (רשימת הפלוגתאות המשותפת שהוגשה לתיק על ידי הצדדים).   4. להלן, בתמצית, טענות התובע, כעולה מכתב התביעה ותצהיר עדותו הראשית:   א. התובע טוען כי פוטר מעבודתו בנתבעת במפתיע, ללא סיבה וללא הודעה מוקדמת.   ב. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת עוסקת בעריכת רישוי שנתי לרכבים וככזו, הינה מעביד הנכלל במסגרת ההסכמים הקיבוצים בענף המכונאות.   בתצהירו העיד התובע כי בטעות כתב "רישוי" בכתב התביעה וכי הנתבעת עוסקת בבדיקת מכוניות לפני קניה וייעוץ בתחום הרכב. לטענת התובע, משעוסקת הנתבעת בבדיקות רכב, חלים על העסקתו ההסכמים הקיבוציים בענף המכונאות ובענף המוסכים.   בתצהירו טען התובע כי על פי ההסכמים הקיבוציים הנ"ל, הוא זכאי להפרשה בשיעור של 6% לקרן פנסיה, הפרשה לקרן השתלמות, דמי הודעה מוקדמת (3 ימים) ודמי הבראה מוגדלים.   נוכח ההתנגדות ב"כ הנתבעת להרחבת החזית בעניין קרן השתלמות, הודיע ב"כ התובע במעמד דיון ההוכחות הראשון, כי אין בכוונת התובע לתקן את כתב התביעה להוספת רכיב זה. משכך- לא עומדת תביעה בעניין זה להכרעה בפנינו.   ג. לטענת התובע, לפני תחילת העסקתו, הובטח לו על ידי מר אמיתי- מנהל העבודה בנתבעת, וכן על ידי מר חזי בן דוד- מנהל החברה, כי העבודה המיועדת עבורו הינה לתקופה של שנה ויותר בתפקיד מסגר. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי כללי בגין הפרת התחייבות הנתבעת כלפיו ובגין נזק שנגרם לו לטענתו בכך שהתקשה להחזיר הלוואות שלקח בסמוך לתחילת העבודה.   ד. התובע טוען כי בסיום עבודתו הוחתם על מסמך מבלי שידע מה טיבו ומבלי שקיבל ממנו עותק.   5. להלן, בתמצית, טענות הנתבעת, כעולה מכתב הגנתה ותצהירי העדות מטעמה: (תצהיריהם של מר בן דוד, מר סימון והגב' בר).   א. התובע פוטר מעבודתו בנתבעת לאור התנהגותו כעובד החברה ובנסיבות שלא פורטו על ידי הנתבעת, לטענתה, מחמת צנעת הפרט וכבודו של התובע.   ב. לטענת הנתבעת, אין הסכם העבודה הקיבוצי בענף המוסכים ו/או המכונאות חל עליה שכן היא אינה עוסקת בעריכת רישוי שנתי ו/או רישוי כלשהו לכלי רכב. מר יחזקאל בן-דוד, מנכ"ל הנתבעת, העיד בתצהירו כי החברה אינה עוסקת בעריכת רישוי שנתי ו/או רישוי כלשהו לרכב.   ג. עם סיום עבודתו, חתם התובע על כתב סילוקין בו אישר התובע, בין היתר, כי קיבל מאת הנתבעת את מלוא הכספים והתשלומים להם היה זכאי וכי אין לו ולא יהיו לו טענות ו/או תביעות כנגד הנתבעת.   לעדותו של מר אמיתי סימון, מנהל עבודה בנתבעת בתצהירו, התובע עיין היטב בכתב הסילוקין לפני שחתם עליו. על כן טוענת הנתבעת כי התובע מנוע מלהגיש תביעתו כנגד החברה.   ד. לטענת הנתבעת, התובע קיבל בפועל דמי הודעה מוקדמת בגין שלושה ימים, כמפורט בתלוש השכר של התובע לחודש אפריל 99.   ה. לטענת הנתבעת, התובע לא עבד בחברה פרק זמן המזכה אותו בזכאות לדמי הבראה.   ו. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל תשלום בגין מלוא ימי החופשה שהגיעו לו.   ז. לטענת הנתבעת, מעולם לא התחייבה כלפי התובע כי יעבוד בחברה שנה או יותר ומעולם לא דובר עימו על תקופת העסקתו בחברה ו/או על פרק זמן מינימלי כלשהו, במהלכו יעבוד בנתבעת.(תצהיריהם של מר סימון ומר בן דוד).   6. כל המצהירים נחקרו בבית הדין.   השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא שאלת נפקותו של המסמך שכותרתו "כתב קבלה וסילוק" ומכאן תוכרע גם השאלה האם דין התביעה להדחות או להמחק על הסף מחמת ויתור   7. כאמור, התובע חתם על כתב קבלה וסילוק (ת/1) בנוכחותו של מר סימון, אשר אישר בחתימתו כי המסמך נחתם בנוכחותו, ולאחר שהתובע קרא אותו, תוכן המסמך הוסבר לו והוא הבין את תוכנו.   על פי האמור במסמך, התובע מאשר עם חתימתו עליו, כי קיבל מהנתבעת את כל הזכויות המתחייבות והכרוכות בתקופת עבודתו, לרבות גמול שעות נוספות, דמי חופשה, מלוא השכר, דמי הבראה, דמי מחלה, פיצויי פיטורים וכל סכום אחר שהגיע לו מכח דין, הסכם או נוהג בגין תקופת עבודתו בחברה וסיומה.   הויתור האמור במסמך, על פי נוסחו, הוא גורף. מאידך, לא פורט במסמך מהם הסכומים אותם קיבל התובע עם סיום עבודתו בנתבעת ובגין אילו רכיבים.   התובע העיד בתצהירו כי חתם על המסמך מבלי שידע מה הוא, מבלי שקרא את תוכנו, מבלי שבירר מה זכויותיו ואף לא קיבל העתק ממנו.   8. אכן, התובע שינה את גירסתו באשר למועד החתימה על המסמך:   בתצהירו מסר התובע כי במהלך העבודה ביום 4.5.99 בא אליו מר סימון, הודיע לו על פיטוריו והחתים אותו בו במקום על כתב הקבלה וסילוק, ת/1.   בחקירתו הנגדית העיד התובע לענין מועד החתימה: "אני חתמתי על ת/1. לא קראתי אותו. חתמתי בלי לקרוא. זה טופס סטנדרטי שמחתימים עובד בלי להסתכל. יום קודם הוא אמר לי שאני מפוטר (אמיתי). באתי וחתמתי". (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 8.2.01)   מאידך, בדיון ההוכחות השני שקויים, בו נמשכה חקירתו הנגדית, העיד התובע כי הגרסה שמסר בדיון ההוכחות הראשון היתה לא נכונה וחזר לגירסה שבתצהיר: "ש. ראית את כתב הסילוקין, ת/1 לתצהיר התובע? ת. כן. ש. אני מבין שחתמת עליו? ת. כן, חתמתי עליו כי הוא הזמין אותי באותו יום. ש. אתה חתמת על זה מתי? ת. באותו יום... ב- 10:00 בבוקר משהו כזה. ש. אני רוצה לרענן את זיכרונך בעניין זה. אתה חתמת על זה 3 ימים אחרי שהוא אמר לך שאתה מפוטר? ת. לא. ש. לא? ת. באותו יום שהוא אמר לי שאני מפוטר, בארוחת בוקר חתמתי על זה. ישר הוא הגיש לי את זה, בלי שהסתכלתי חתמתי ישר. לא שמתי לב אפילו. ש. הוא אמר לך שאתה מפוטר וישר נתן לך את הטופס, נכון? ת. הוא נתן לי את הטופס, הוא אמר לי שאני מפוטר, ונתן לי את הטופס לחתום עליו. ש. מיד? ת. כן. ש. אני מפנה לפרוטוקול הקודם, בחקירתך שם, שם אמרת בעמ' 2 שורה 41: אני חתמתי על ת/1 לא קראתי אותו, חתמתי בלי לקרוא. יום קודם הוא אמר לי שאני מפוטר ואז באתי וחתמתי. ת. לא, באותו יום הוא אמר לי שאני מפוטר חתמתי על הטופס, הוא נתן לי אותו בבוקר, בארוחת בוקר. ש. אני מבין שחתמת בלי לקרוא? ת. כן. ש. ככה אתה אומר? ת. נכון. ש. זה אצלך נוהג שאתה חותם על דברים בלי לקרוא אותם? ת. לא, לא כשמפטרים אותי בצורה כזו. ש. איך פיטרו אותך, זה יעידו העדים. מביאים לך מסמכים לחתימה, אתה חותם בלי לקרוא? ת. לא, יש מסמכים שאני מסתכל ובאותו רגע הייתי עצבני אז חתמתי באופן ספונטני. ש. ולא קראת? ת. לא. ש. אז אתה לא יודע מה כתוב שם? ת. לא יודע מה כתוב, פיטורים. הוא אמר שאני מפוטר אז כנראה זה מכתב פיטורים. מה יש פה לדעת? ש. כשאמרת בישיבה הקודמת שהוא פיטר אותך יום קודם, לטענתך, זה היה נכון או לא נכון? ת. לא נכון". (עמודים 5-3 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.01)   9. שינוי הגרסה באשר למועד החתימה על המסמך ת/1 אכן, אין בה כדי להוסיף למהימנותו של התובע.   עם זאת, יש לציין כי עדי הנתבעת, לרבות מר סימון, שהיה נוכח במעמד החתימה, לא מסרו כלל גירסה משלהם למועד בו חתם התובע על כתב הקבלה וסילוק.   כל שצויין הוא כי "עם סיום עבודתו בחברה חתם התובע על כתב סילוקין מפורט..." (סעיף 3 לתצהירו של מר בן- דוד).   10. בנוסף, גם אם איננו מקבלים את גירסת התובע כי לא קרא כלל את המסמך טרם חתם עליו וגם אם נקבל את עדותו של מר סימון בתצהירו (סעיף 8) כי התובע עיין היטב במסמך בטרם חתם עליו, הרי, אין ספק כי התובע חתם לכל המאוחר על כתב הסילוק יום לאחר ההודעה על פיטוריו, אולי אף במעמד ההודעה על פיטוריו, כך שניתן בהחלט להניח, כי במועד החתימה על המסמך לא ערך התובע קודם בדיקה ובירור לגבי זכויותיו בגין תקופת העבודה וסיומה טרם חתם.   יתרה מכך, התובע הוחתם על מסמך סטנדרטי, ואף מר דוד יחזקאל הודה בכך בחקירתו הנגדית: "מה שמגיע לו הוא קיבל, זה הטופס הסטנדרטי" (עמוד 12 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.01).   לא הובאה כל עדות על פיה נוהל משא ומתן כלשהו בין הצדדים עובר לחתימה על המסמך לגבי הסכומים שישולמו לתובע עם סיום עבודתו שתוצאתו, לאחר "קח ותן", היתה חתימה על כתב הויתור הגורף. המצב העובדתי היה שהתובע נדרש לחתום על המסמך עם ההודעה על סיום העבודה וכך עשה. בנוסף - המסמך, על פי לשונו כולל התחייבות חד צדדית של התובע בלבד, מבלי שפורט בו חלקה של הנתבעת ב"הסכם".   11. המגמה של הפסיקה הינה להרחיב את הנסיבות בהן לא ינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד.   כך, אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (דב"ע לא/3-22 ליפוט נ' קסטנר, פד"ע ג 215).   ממושכלות היסוד הוא, שאין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. אי לזאת, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר התשלום לסילוק זכויותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים (דב"ע מז/3-140 כיתן נ' סיימי, לא פורסם).   12. יישומה של ההלכה בעניינו של התובע, כאשר לא נוהל משא ומתן כלשהו בין הצדדים עובר לסיום העבודה והחתימה על מסמך הויתור הגורף (בבחינת "עסקת חבילה", שכנגדה מוותר התובע על זכויותיו תוך קבלת סכומים עודפים על אלו המגיעים לו על פי דין) ואף לא הוצג בפני התובע חשבון המפרט את אשר משולם לו עם סיום עבודתו, מוביל בבירור למסקנה כי אין בכתב הקבלה והסילוק עליו חתם התובע כדי למנוע ממנו מלהעלות תביעתו. לפיכך, יש לבחון את רכיבי התביעה לגופם, וכך נעשה להלן.   שאלת חלות הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה על הנתבעת   13. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת נכללת במסגרת הסכמים קיבוציים בענף "המכונאות" ו/או המוסכים, שכן היא עוסקת בעריכת רישוי שנתי לרכבים.   בתצהירו, תיקן התובע והבהיר, כי התכוון לומר שהנתבעת עוסקת בבדיקת רכבים ולא ברישוי ועל כן חלה על העסקתו ההסכם קיבוצי בענף "המכונאות" לתצהירו צירף התובע העתק מההסכם הקיבוצי לענף המוסכים.   14. צו ההרחבה בענף המוסכים (י"פ 4364, התשנ"ו, 24.12.95, עמ' 1006), הרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם בין איגוד המוסכים בישראל לבין ההסתדרות הכללית מיום 13.9.93, על כל העובדים והמעבידים בענף המוסכים (למעט מי שצויין לגביו באופן מפורש שהוצא מתחולת הצו).   על פי צו ההרחבה, "מוסך" הוא: "מקום עבודה וכל מוסך המעסיק עובדים שכירים בתיקונים לכלי רכב וחלקיהם;". (ההדגשה לא במקור)   הגדרת "מוסך" בהסכם הקיבוצי בענף המוסכים הינה ספציפית יותר ובה נכללים רק מוסכים המשתייכים לאיגוד המוסכים בישראל.   15. מר בן דוד העיד כי הנתבעת אינה משתייכת לאיגוד המוסכים בישראל ועדותו לא נסתרה. ("אני חבר באיגוד המכונים לא באיגוד המוסכים", עמ' 13 לפרוטוקול מיום 27.6.01) על כן, הנתבעת אינה עונה על הגדרת המונח "מוסך" לפי ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים.   יתרה מכך, מעדותו של מר בן - דוד עולה כי הנתבעת אינה עוסקת בתיקונים לכלי רכב וחלקיהם כי אם בייצור מכשירים לבדיקת רכבים, בעוד שאת הבדיקה עצמה לא מבצעת הנתבעת.   כך העיד מר בן דוד : "ש. במה העיסוק המדוייק של החברה? ת. ייצור ציוד לבדיקת רכב. ש. לבדיקות עצמם של הרכב? ת. זה משהו נפרד. ש. מה ז"א משהו נפרד? ת. החברה הזאת הפעילות שלה העיקרית שזה מה שהאדון התובע עבד זה ציוד לבדיקות רכב. אנחנו בונים, משווקים, מייצרים, מוכרים ציוד לבדיקת רכב, למעשה זו מסגריה אפשר לקרוא לזה צורה פשוטה. ש. אפשר לקרוא לזה גם שירותים לרכב? ת. לא, אין לזה שום קשר, לא נכנס לשם רכב בכלל. ש. זה משרת בסופו של דבר את הרכבים? ת. לא משרת שום רכבים. ש. מה זה משרת? ת. אנחנו בונים מד בלמים. המד בלמים הזה בסופו של דבר בודקים עליו את האוטו..." (עמוד 13 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.01. ההדגשות לא במקור).   גם התובע אישר בחקירתו הנגדית כי עבד בבית המלאכה. "לא היה שלט מוסך ולא עבדתי במוסך. לא תקנו מכוניות שם". (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 8.2.01).   מכאן, שהנתבעת אינה עונה גם על ההגדרה הרחבה יותר ל"מוסך" שבצו ההרחבה לענף המוסכים.   16. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי גם אם חלים ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף המוסכים על התובע, הרי שמאחר והתובע הועסק בנתבעת לתקופת נסיון, הרי שהזכויות המוקנות מכוחו של ההסכם הקיבוצי לענף המוסכים מגיעות לעובד רק בתום תקופת הנסיון בת ששה חודשים, אותם לא השלים התובע. (הוראות מקבילות מצויינות גם בצו ההרחבה לענף המוסכים):   "א. כל עובד כשנתקבל לעבודה נחשב כעובד בנסיון למשך 6 החודשים הראשונים... ב. בתקופת הנסיון רשאית הנהלת המוסך לפטר עובד בלי מתן סיבה. ג. יפוטר עובד בתקופת הנסיון... יקבל הודעה מוקדמת של יום אחד לכל חודש עבודתו במוסך. ד. נשאר עובד לעבוד לאחר תקופת הנסיון, כאמור לעיל, יהנה מכל הזכויות הנובעות מהסכם זה לעובד קבוע מיום היכנסו לעבודה". (ההדגשות לא במקור)   התובע הכחיש בחקירתו הנגדית כי ידע שהוא בתקופת נסיון. עם זאת, בסעיף 7 לכתב התביעה מתייחס התובע ונסמך במפורש על הוראות ההסכם הקיבוצי הנוגעות לעובד בתקופת הניסיון.   מר סימון העיד כי: "מהרגע שהוא התקבל לעבודה נאמר לו שהוא שלושה חודשים בנסיון ואח"כ נחליט" (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 27.6.01).   מעדותו של מר בן דוד , (אשר העיד כי הוא זה שקיבל את התובע לעבודה), לא ניתן להסיק אמנם באופן חד משמעי כי אכן אמר לתובע "ברחל בתך הקטנה" שהוא התקבל לתקופת ניסיון לעבודה: "ת. אני קיבלתי אותו לעבודה. ש. לאחר שקיבלת חוו"ד ממר אמיתי? ת. לא, הוא התקבל לתקופת נסיון. ש. אתה קבעת שזה נסיון, אמרת לו את זה? ת. כל עובד אצלנו מתקבל לתקופת נסיון". (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 27.6.01)   עם זאת, כאמור, התובע עצמו בכתב התביעה מתייחס להעסקתו כאל העסקה בתקופת נסיון, וכך גם קובעות הוראות ההסכם עליו נסמך התובע. 17. מכל מקום, מהעדויות שהובאו עולה כי על הנתבעת לא חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים ולא הוראות צו ההרחבה מכוחו. אף אם היו חלות הוראות הסכם זה, הרי שהתובע לא השלים את תקופת הנסיון בת ששת החודשים אשר רק בסיומה זכאי הוא להטבות מכוחו , לרבות בענין דמי גמולים.   18. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי על העסקתו של התובע חלים צווי הרחבה בענף המוסכים "ובענפים דומים, לרבות בענף "המכונים" או באיגוד "המכונים".   ב"כ התובע לא הפנה להסכם ספציפי. כן לא הוצגו הסכם או צווי הרחבה בענף "המכונאות" הנטען.   לא מצאנו איפוא כל בסיס לטיעון האמור.   במאמר מוסגר יאמר כי אמנם, יכול ועל העסקתו של התובע חלות הוראות צו ההרחבה בענף המתכת החשמל האלקטרוניקה. אלא, שטענה זו לא הועלתה מטעם התובע, הנתבעת לא יכלה להתגונן כנגדה ולהביא ראיות להפריכה, כך שלא ניתן לקבוע ממצא כי אכן כך הדבר.   מכל מקום, גם על פי צו ההרחבה בענף זה, יהנה עובד מכל הזכויות הנובעות מההסכם בענף רק לאחר שהשלים תקופת נסיון בת 6 חודשים, דבר שלא התקיים בתובע.   19. מכאן, שדין התביעה לתשלום דמי גמולים לפנסיה - להידחות.   דמי הבראה:   20. כאמור, התובע עבד בנתבעת מיום 4.2.99 ועד ליום 3.5.99 (שלושה חודשים).   בהסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה מיום 13.7.98, נקבע כי עובד יהיה זכאי לדמי הבראה, רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו.   מאחר והתובע לא השלים שנת עבודה ראשונה בנתבעת, אין הוא זכאי לדמי הבראה ודין התביעה ברכיב זה להידחות.     הודעה מוקדמת:   21. מעיון בתלוש השכר של התובע לחודש אפריל (ת/4), עולה כי התובע קיבל דמי הודעה מוקדמת בסך שלושה ימים, בגין שלושה חודשי עבודה, כנדרש מכח צו ההרחבה הכללי שחל באותו מועד על כל העובדים והמעבידים במשק הפרטי בדבר מתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (בטרם תחולתו של חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות משנת 2001). ההודעה המוקדמת שניתנה אף תואמת את הנדרש בהסכם הקיבוצי לענף המוסכים עליו נסמך התובע, אשר כאמור- אינו חל.   22. גב' בר העידה לעניין זה כדלקמן: "ש. את אומרת בסעיף 3 לתצהיר שהתובע קיבל 3 ימי הודעה מוקדמת בתשלום כמפורט בתלושי השכר. ת. כן. ... ש. תראי לי בתלושי השכר היכן צויין שלושת ימי ההודעה המוקדמת? ת. בחודש אפריל יש לו אם תשים לב זו המשכורת שלו, והמשכורת הנוספת זה 3 ימי הודעה מוקדמת. כב' השופטת: אנחנו מסתכלים על אפריל 99, היכן מופיעה המשכורת? העדה: המשכורת שורה ראשונה 5,698, אח"כ נסיעות, והנוסף זה עבור ימי הודעה 573.00. עו"ד מהודר: לפי מה חושב ה- 573? העדה: לפי המשכורת לחלק ל- 26 כפול 3". (עמוד 10 לפרוטוקול מיום 27.6.01) 23. לאור האמור לעיל, אין התובע זכאי ליתרת דמי הודעה מוקדמת ודין התביעה ברכיב זה להידחות.   התביעה לפיצוי בגין הפרת ההתחייבות הנטענת להעסקה לשנה:   24. התובע העיד בתצהירו כי לפני תחילת העסקתו הובטח לו על ידי מר אמיתי, מנהל העבודה בנתבעת וכן על ידי מר בן דוד- מנהל החברה, כי העסקתו תהא לטווח ארוך (לפחות שנה). לעדות התובע בתצהירו, לאור ההבטחה להעסיקו לתקופה ארוכה, לקח הלוואה בנקאית על סך 30,000 ש"ח בהסתמכו על שכרו העתידי, ומאחר ופוטר אחרי שלושה חודשים בלבד, לא יכל לעמוד בהחזרי ההלוואה. (התובע צירף לתצהירו מסמך המעיד על ההלוואה, שנלקחה ביום 14.3.99-ת/8)   בבית הדין העיד התובע כי: "... כשנכנסתי לבן דוד מנהל העבודה הבטיח לי עבודה לשנה וגם אמיתי אמר שיש לו לבנות 25 מכונות". (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 8.2.01) 25. מר סימון העיד לעניין זה : "ש. ש. אני אומר לך שאתה אמרת אז לתובע, לדני קדוש שאתה רוצה לנסוע לחו"ל ושאתם צריכים לבנות כ- 25 מכונות לבדיקת בלמים. האם זה נכון? ת. אני לא זוכר. ... ש. אתה הבטחת לו, או רמזת לו שהוא יעבוד אצלכם תקופה של שנה או תקופה קרובה לשנה? ת. לא. ש. לא אמרת לו אף מילה? ת. אף מילה. ש. לא התייחסת בכלל לתקופת עבודתו שהוא יעבוד אצלכם? ת. מבחינת הבטחה לאורך זמן, אף פעם. (עמודים 9-8 לפרוטוקול מיום 27.6.01, ההדגשות לא במקור).   מר בן דוד, אשר העיד בתצהירו, כי לא הוא ולא מי מטעם החברה התחייב להעסיק את התובע לתקופה כלשהי (סעיף 16 לתצהירו) לא נחקר כלל בעניין זה.   26. הנטל להוכיח מתן התחייבות של מעביד להעסקה לתקופה מסויימת או קצובה מוטל על הטוען זאת ונטל ההוכחה הנדרש הינו משמעותי. (השווה: דב"ע נב/ 101-3 צבי אבנשפנגר נ' עוף ירושלים בע"מ, פד"ע כה 499, גם כאשר דובר על הסכם בכתב). בשים לב לעדותו של מר סימון בעניין זה, שהיתה מהימנה עלינו ולכך שמר בן-דוד לא נחקר כלל בנקודה כה מכרעת ומרכזית לרכיב תביעה זה, לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי מי ממנהלי הנתבעת נתן לו הבטחה מחייבת כאמור. יוסף, כי עצם לקיחת ההלוואה בחודש מרץ, אין בה כשלעצמה, כדי להוכיח מתן התחייבות לתובע כפי שנטען.   27. באשר לטענת התובע בנוגע לפיטורים "ללא סיבה": אמות המידה לאי התאמת עובד לצרכי פיטורים ותום הלב הנדרש בפיטורי עובד הם שונים בתקופת הנסיון מאלה שבתקופת היותו עובד קבוע. בתקופת הנסיון די בספק סביר בתום לב, לאי התאמתו של העובד לתפקידו. (דב"ע מט/ 123-3 בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ, פד"ע כא 343)   במקרה זה, על אף שהנתבעת בחרה שלא לפרט "ברחל בתך הקטנה" את הסיבות לפיטוריו של התובע, הרי שבחקירתו הנגדית העיד מר בן דוד כי: "אנחנו לא נוהגים להשמיץ אז אנחנו לא נוהגים לפרט, אבל האיש לא בעל מקצוע. ש. אז יש לך טענה על המקצועיות שלו, לא מעבר לכך? ת. בוודאי, בעיקר. על האמינות והמקצועיות". (עמוד 14 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.01. ההדגשות לא במקור).   28. די בעדות זו כדי לבסס ספק סביר, בתום לב, אם לא למעלה מכך, לאי התאמתו של התובע לעבודה בנתבעת. טענותיו של התובע כי פוטר משיקולים זרים, או כי הנתבעת שוכרת "באופן שיטתי" עובדים ומפטרת אותם לאחר זמן קצר, עם סיום פרוייקט בנית מכונה, לא הוכחו בכל ראיה חיצונית אחרת, לבד מעצם אמירתו של התובע כך בתצהירו.   29. מכל הטעמים האמורים לעיל, דין התביעה ברכיב זה להידחות.   30. משלא הוכחה זכאותו של התובע אף לא לקרן רכיבי התביעה שנתבעו על ידו- מתייתר הדיון גם בשאלת הזכאות לפיצויי הלנה.   באשר לפלוגתא הנוגעת לנזקים והפסדים שנגרמו על פי הנטען על ידי התובע לנתבעת - אלו לא הוכחו.   כך גם לא שוכנענו בטעמים לדרישה לתשלום הוצאות משפט "לדוגמא". ההוצאות יפסקו על פי המקובל בהליכים המנוהלים בבית דין זה.       סוף דבר:   31. התביעה נדחית, על כל רכיביה.   התובע ישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לב"כ התובע, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.   32. בשולי פסק הדין:   ההוכחות נשמעו בפני ראש המותב (ישיבת ההוכחות הראשונה) ובפני ראש המותב ונ.צ. מר גזית (ישיבת ההוכחות השנייה), ובהעדרו של נ.צ. מר דואק (מע), הכל בהתאם להחלטות בית הדין בכל אחת מישיבות ההוכחות. לפיכך, ניתן פסק הדין בהרכב המותב הכולל את ראש המותב ונ.צ. מר גזית, בהתאמה. (דב"ע נד/2-2 לוג'יק בע"מ נ' ולנשטיין פד"ע כט 560).           מיכל לויט - שופטת, אב"ד   נ.צ. מר גזית דמי גמולים (פנסיה)פנסיה