1. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הנזק שנגרם לו, לדעת פקידת התביעות, לטענתו במהלך עבודתו באצבע 4 ביד שמאל. תביעתו נדחתה על ידי המוסד מן הטעם שלא נגרם לו, לדעת פקידת התביעות, אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו על פי סעיף 79 לחוק לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), מן הטעם כי מחלתו אינה מחלת מקצוע על פי פריט 26 לתוספת השניה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד- 1954 (להלן: "התקנות") ומן הטעם כי הנזק באצבע התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתו של התובע. על כך הוגשה התביעה לבית הדין. 2. בדיון מוקדם שקויים הוברר כי העובדות הרלבנטיות להכרעה הן מוסכמות והשאלות שבמחלוקת נוגעות לקיומה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה או מחלת מקצוע ושאלת הקשר הסיבתי לתנאי העבודה. 3. ואלו העובדות הצריכות לעניין: א. התובע עובד מזה כ- 20 שנה בליטוש יהלומים. ב. במסגרת עבודתו כלוטש יהלומים, מחזיק התובע, במהלך כל שעות היום (משעה 8:00 ועד 17:00) ביד שמאל בלבד, מכשיר האוחז את היהלום בשעת הליטוש (להלן: "הצנגה"), שמשקלו נע בין 500 ל- 600 גרם. ג. לצורך הליטוש "מוריד" התובע את הצנגה אותה הוא אוחז ביד שמאל לאופן. ד. בעת "הורדת" הצנגה לאופן נוצר חיכוך בין היהלום לאופן, וכך למעשה נוצר הליטוש על היהלום. ה. הורדת הצנגה לאופן כאמור מתבצעת למשך מספר שניות בודדות, ולאחר מכן מרים התובע את הצנגה (ביד שמאל) ומקרב אותה למשקפת- זכוכית מגדלת, על מנת לבדוק את התקדמות הליטוש. ו. בהתאם להתקדמות הליטוש, התובע מוריד בחזרה את הצנגה- אותה הוא אוחז בידו השמאלית- לאופן למספר שניות להמשך הליטוש, וכך חוזר חלילה במשך כל שעות העבודה, 6 ימים בשבוע. ז. בכל פעם שהתובע "מוריד" את הצנגה לאופן הרי שעובר לכך ידו השמאלית לופתת בכל חמשת האצבעות את הצנגה, ועם יצירת החיכוך בין היהלום לאופן בעת "הורדת" הצנגה ועם הצמדתה לאופן ובמהלך הליטוש, התובע משחרר את לפיתת הצנגה על ידי אצבעות ידו השמאלית למשך מספר שניות. ח. לאחר מכן, כשהתובע צריך להרים את הצנגה מהאופן כדי לראות ולבדוק את התקדמות הליטוש, הוא לופת באצבעות יד שמאל את הצנגה בחזרה, שוב למשך מספר שניות, ולאחר מכן מוריד חזרה את הצנגה לאופן למשך מספר שניות לצורך המשך הליטוש, הוא מרפה את אצבעות יד שמאל לשחרור לפיתת המנגה, ושוב חוזר חלילה. ט. במהלך יום העבודה לתובע היו שתי הפסקות, כל אחת בת כרבע שעה. י. בשעת ביצוע העבודה היו שני מרפקיו של התובע מונחים על שולחן העבודה, אך לסירוגין. כאשר התובע מקרב אליו את ה"צנגה" כדי לבחון את האבן, שני המרפקים מונחים על השולחן. כאשר "מוריד" התובע את הצנגה לכיוון האופן, נשאר מרפק ימין על השולחן ומרפק שמאל בדרך כלל באויר. יא. התובע החל לחוש אט אט עם הזמן באצבע 4 של יד שמאל תחושת נעילה של האצבע. 4. לאור השאלות הרפואיות שעלו בתיק, מינה בית הדין מומחה רפואי מטעמו, דר' סלטי, על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומה של מחלת מקצוע ושאלת קיומה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה. בפני המומחה, דר' סלטי, עמד תיקו הרפואי של התובע מקופת חולים מאוחדת, וצילומים המדגימים את תנועות העבודה של התובע במהלך ביצוע עבודתו. 5. אל ד"ר סלטי הופנו השאלות כדלקמן: א. ממה סובל התובע באצבע 4 של יד שמאל? ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הנזק באצבע זו? ג. האם כל פעולת לפיתה ושחרור שביצע התובע בעבודתו כמפורט בחלק א' לעיל גרמה לפגיעה כלשהי באצבע 4 של יד שמאל, פגיעה שאפשר לייחסה לזמן מסויים ולאירוע מסויים? ד. אם כן - האם גרמה אותה פגיעה זעירה נזק בלתי הפיך לתובע? האם מצבו של התובע באצבע 4 של יד שמאל נגרם כתוצאה מהצטברותן של אותן "פגיעות זעירות" שחזרו ונשנו? ה. אם לא - האם מצבו הוא תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך, בגדר מחלת מקצוע? (פריט 26 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד - 1954). (להלן:"התקנות"). ו. האם השפעת תנאי עבודתו של התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (נתוניו האישיים של התובע)? 6. ביום 17.10.99, על סמך כל החומר האמור, נתן ד"ר סלטי חוות דעתו. מחוות דעתו של ד"ר סלטי עלו המסקנות הבאות: א. התובע סובל מ- Trigger finger (אצבע קופצת) של אצבע 4 משמאל. הגיד המכופף של אצבע 4 (או כל אחת מהאצבעות האחרות בכף היד) נתקע בתוך התעלה המובילה של הגיד ומגבילה את תנועת הגיד. בעקבות הגבלה זו, מעוכבת תנועת הישור של האצבע. השכיחות הרבה יותר של ממצא זה הינה באצבע 4, ובכל אחת משתי הידיים. ב. אין כל קשר רפואי בין ממצא זה לבין תנאי עבודתו של התובע. המומחה מוסיף כי ממצא זה שכיח ביותר ומופיע בכל גיל, גם בצעירים וגם במבוגרים ובכל מקצוע אפשרי כולל פקידים ועובדי כפיים. בבסיס המחלה עומדת דלקת הגורמת להצרות של התעלה המוליכה של הגיד. הצרות זו (הניתנת לטיפול מיידי על ידי זריקה חד פעמית) היא הגורם לעיכוב ביישור האצבע. ג. לא ניתן לקשור בין המחלה לבין אופי עבודתו של התובע ולפיכך לא ניתן לייחס פגיעה זו לאירוע מסויים או לזמן מוגדר כלשהו. ד. המומחה שולל את קיומן של "פגיעות זעירות" שחזרו ונשנו מסוג מיקרוטראומה. ה. המומחה שולל את היות מחלתו של התובע מחלת מקצוע. לדבריו, המחלה יכולה להופיע באופן אקראי בכל גיל ובכל עיסוק ללא איפיון מיוחד. ו. המומחה מסכם את חוות דעתו בכך שלאופי עבודתו של התובע אין כל השפעה על הופעת המחלה ומכאן ברור כי השפעת תנאי עבודתו היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 7. עם מתן חוות הדעת הוגשה מטעם התובע בקשה לפסילת המומחה, מן הטעם שמחוות הדעת ניכרת הדוקטרינה הרפואית שבבסיס חוות דעתו וזו משקפת את דעתו העקרונית והדוגמתית של המומחה, שאינה תלויה בעובדות מקרה זה או אחר, ובהתעלם מהעובדות שהופנו אליו על ידי בית הדין. עוד נטען כי קיימת חזקה של מחלת מקצוע, מכח תקנה 46 לתקנות ועל פי פריט 26 לתוספת השניה לתקנות מדובר גם בדלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או המרפק. בהחלטה מיום 9.2.00 נדחתה הבקשה, אך אופשר לתובע להפנות שאלות הבהרה למומחה, באותן הנקודות הטעונות חידוד והבהרה, לרבות בעניין זירוז התופעה. 8. אל המומחה הופנו שאלות הבהרה מטעם התובע, בהחלטת בית הדין מיום 28.6.00. השאלות שהופנו אל המומחה היו כדלקמן: א. המומחה מתבקש להבהיר מהו הגורם לדלקת שבבסיס מחלת התובע. ב. האם עבודה המחייבת תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף יד או מפרק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות, יכולה לגרום ו/או לתרום להווצרות הדלקת שבבסיס מחלת התובע. במידה ולא - מתבקש המומחה לפרט מדוע, בהתייחס לתובע, לתנאי עבודתו ולפעילויות אותן הוא מבצע במסגרת עבודתו, כפי שפורטו בהחלטת בית הדין מיום 6.9.99. בנוסף, האם במסגרת הפעולות שמבצע התובע בעבודתו ישנה פעולה או ישנן פעולות אשר להן השפעה או תרומה כלשהי להופעת המחלה. אם כן - אנא פרט איזו פעולה ומה מידת השפעתה לעומת גורמים אחרים שאינם קשורים בעבודה. ג. האם נכון כי חוות דעתו של המומחה ביחס למחלת "אצבע קופצנית" והגורם למחלה נשענת על אסכולה רפואית שאינה הבלעדית. האם נכון כי קיימות אסכולות רפואיות אחרות בנוגע אליה והקשר שבינה ובין עבודת החולה. בעניין זה התבקש המומחה להתייחס גם לחוות דעתו של דר' יצחקי, מנהל המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי "שערי צדק" מיום 7.4.98, שצורפה להחלטה. (בחוות דעתו, המופנית אל המוסד לביטוח לאומי, פירט דר' יצחקי כי באצבע רביעית יש נטיה טבעית להתפתחות של "אצבע הדק" בשכיחות גבוהה גם ללא עבודה, אולם בעניינו של התובע, מאחר ויש עומס מתמשך על אצבע זו, יתכן ועומס זה זירז את תופעת "אצבע הדק" אך בודאי לא גרם לה, כך שיש כאן לדעתו מצב של ספק). ד. האם נכון יהא לקבוע כי לדידו של המומחה אין רלוונטיות כלל לעיסוקו של התובע בהתייחס למחלה הנדונה. 9. ביום 30.7.00 נתן ד"ר סלטי תשובותיו לשאלות ההבהרה. על פי חוות דעתו של ד"ר סלטי בתשובותיו לשאלות ההבהרה, עולות המסקנות הבאות: א. הגורם לדלקת שבבסיס מחלת התובע אינו ברור, כפי שגם אינה ברורה הסיבה מדוע השכיחות הרבה של המחלה היא דווקא באצבע 4 ולא באצבעות אחרות. ב. אילו היתה לעבודת התובע השפעה על מחלתו, היתה צריכה המחלה להופיע בכל האצבעות עם העדפה ברורה לחתך גיל מוגדר, לקבוצות מקצוע מוגדרות העונות על תנאי עבודתו של התובע (תנועות חד גוניות של האצבעות ושל כף היד). העובדה כי לא נמצאה שכיחות סטטיסטית לגיל, מין, אופי העיסוק או מחלה אחרת היכולה לגרום לדלקת זו, אינה מאפשרת להצביע על גורם ברור או לפחות אפשרי לדלקת זו. ג. אכן, קיימות השערות רבות לגבי גורם הדלקת בקרב הרופאים. אולם, ההנחה המקובלת היא כי אין קשר בין מחלה זו לאופי העבודה שביצע התובע. ד. ניתן לקבוע כי אין רלוונטיות כלל לעיסוקו של התובע בהתייחס למחלה הנדונה. 10. סעיף 79 לחוק קובע פגיעה בעבודה מהי: תאונת עבודה או מחלת מקצוע. לגבי מחלת מקצוע (מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות), כמו גם לגבי תאונת עבודה, נדרש קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין העבודה. 11. תקנה 46 לתקנות יוצרת חזקה בדבר קיומו של קשר סיבתי, ועל פיה - מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה, שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצדה בטור 2, או בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודה, כל עוד לא הוכח ההיפך. בפריט 26 לתוספת השניה לתקנות בטור 1, נקבעה המחלה כדלקמן: "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק". טור 2 לפריט 26 לתוספת השניה (המקביל לטור 1 כאמור) מפרט עבודה/תהליך ייצור כדלקמן: "עבודה המחייבת תנועות חד גוניות של האצבעות, כף יד או מפרק, לפי הענין, החוזרות ונשנות ברציפות". 12. על פי חוות דעתו של דר' סלטי ניתן להסיק כי התובע אכן לקה במחלה מן המחלות שהוגדרו בתוספת השניה לתקנות כ"מחלת מקצוע", הואיל ובבסיס המחלה, כפי שהבהיר המומחה, עומדת דלקת הגורמת להיצרות התעלה המוליכה של הגיד, כאמור בטור 1 לסעיף 26 לתוספת השניה תקנות: "דלקת של גידים ותיקיהם... הכל בכף היד או במרפק". בנוסף - אין חולק כי תנאי עבודתו של התובע, כפי שפורטו בעובדות שהובאו על ידי בית הדין בפני המומחה, מחייבת תנועות חדגוניות של האצבעות וכף היד, החוזרות ונשנות ברציפות. 13. בנסיבות אלו, קמה לתובע חזקה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין הנזק באצבעו, חזקה אשר כל עוד לא הוכח ההיפך יש בה כדי לבסס את תביעתו להכרה בפגימתו כפגיעה בעבודה, בגדר מחלת מקצוע. נטל ההוכחה לסתור קיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של התובע, אשר על פי חוות הדעת הרפואית הינה מהמחלות שהוכרו כמחלת מקצוע בתקנות, לבין עבודתו, מוטל במקרה זה על המוסד. 14. כאמור, דר' סלטי לא יכול היה להצביע באופן ברור על הגורם לדלקת והוא פירט כי ישנן "השערות" רבות לגבי גורם הדלקת. בשים לב לחזקה הקבועה בתקנות, בשים לב לכך שמחוות דעתו של דר' סלטי עלה למעשה כי הוא שולל את החזקה העומדת בדין לתובע בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו למחלתו והפועלת לטובתו של התובע כל עוד לא הוכח ההיפך, ובשים לב אף לחוות הדעת הרפואית שעמדה בפני פקיד התביעות, חוות דעתו של דר' יצחקי, סבר בית הדין כי לצורך הכרעה משפטית ברורה בשאלת קיומה של מחלת מקצוע יש צורך בקבלת חוות דעת מומחה-יועץ רפואי נוסף מטעם בית הדין. זאת על מנת לבחון במיוחד את שאלת זירוזה של התופעה בשל תנאי העבודה. 15. בית הדין מינה איפוא מומחה נוסף מטעמו, את דר' אנגל, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת קיומה של מחלת מקצוע ושאלת קיומה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה. המומחה הנוסף התבקש להשיב על השאלות שהופנו למומחה, דר' סלטי, בהחלטת בית הדין מיום 6.9.99. המומחה הרפואי הנוסף הופנה גם לסעיף 26 לתוספת השניה לתקנות בדבר מחלת מקצוע, וכן נשאל לגבי החמרת מצב קיים בשל תנאי העבודה. 16. בפני המומחה הרפואי הנוסף עמד כל החומר שעמד בפני דר' סלטי, אך לא חוות דעתו. 17. ביום 30.11.01 נתן ד"ר אנג'ל את חוות דעתו. על פי חוות דעתו של ד"ר אנג'ל עלו המסקנות הבאות: א. מחלתו של התובע הינה "אצבע הדק" באצבע 4 של יד שמאל. במצב זה יש התעבות בגיד המכופף של האצבע באזור כף היד מעט לפני תחילת האצבע. כתוצאה מכך יש הפרעה בתנועת כפוף וישור האצבע. ב. עצם הפעלת האצבע (סגירה ופתיחה) לא גורמת נזקים זעירים לגיד ועל כן לא תורמת למחלה. נזק לגיד עשוי לקרות אם מופעל עליו לחץ ישיר במשך זמן רב או בצורה חוזרת. לדעתו של ד"ר אנג'ל, מהסתכלות בתמונות שמראות את אחיזת הצנגה ביד שמאל, נראה כי הצנגה אחוזה באצבעות 3-1, בעוד שהאצבע הרביעית תומכת את הצנגה מהצד ואין לחץ על הגיד המכופף. (יש להעיר כי בעניין זה חרג ד"ר אנג'ל מן העובדות אשר הופנו אליו על ידי בית הדין ועל פיהן הלפיתה של הצנגה נעשית, בכל פעם, בכל חמשת האצבעות, כך שפעולת השחרור והלפיתה המתבצעת באופן חוזר ונשנה נעשית בכל אצבעות יד שמאל, כמפורט בסעיף 3 ז' ו-ח' לעיל). לפיכך מסיק ד"ר אנג'ל כי אין כל קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו. ג. לדעתו של ד"ר אנג'ל, פעולת הלפיתה ושחרור הצנגה לא גורמות נזקים זעירים שיתרמו למחלתו של התובע באצבע הרביעית. ד. לדעתו של ד"ר אנג'ל, מחלת התובע לא מתאימה להגדרת סעיף 26 לתוספת השניה לתקנות בדבר מחלת מקצוע. הסעיף מדבר על דלקת של הגידים ותיקיהם. ד"ר אנג'ל סבור כי במקרה של התובע לא מדובר בדלקת, אלא בהתעבות של הגיד שמתקשה עקב כך לנוע בתעלה שלו. 18. אל המומחה הנוסף, ד"ר אנג'ל, הופנו שאלות הבהרה מטעם התובע, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 10.2.02. ד"ר אנג'ל נשאל באשר לסתירה בין חוות דעתו לחוות דעתו של ד"ר סלטי (שבשלב זה הובאה בפניו). המומחה השיב כי אין סתירה מהותית בין חוות הדעת, באשר שניהם הגיעו בדיוק לאותה מסקנה בדבר העדר קשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלתו. ד"ר אנג'ל הסביר כי לדעתו הדלקת היא משנית לגירוי של הגיד שמתקשה לעבור בתעלה הצרה. ד"ר אנג'ל עמד על דעתו כי בהסתכלות על התמונות שצורפו נראה כי גם אם כל האצבעות משתתפות באחיזת הצנגה, הרי שאין הן משתתפות באותה צורה. האצבע הרביעית תומכת את הצנגה מהצד ואין לחץ על הגיד המכופף. (שוב, בעניין זה קיימת חריגה מהעובדות שהופנו אל המומחה על ידי בית הדין). 19. בהחלטה מיום 24.11.02, נוכח חילוקי הדעות הרפואיים בין שני המומחים שמונו באשר לעצם מהות המחלה והעומד בבסיסה, מונה מומחה רפואי נוסף, פרופ' אנגל, ליתן חוות דעתו בעניינו של התובע. חילוקי הדעות הרפואיים בין המומחים שמונו התבטאו בכך שד"ר סלטי קבע שבבסיס המחלה ממנה סובל התובע ("Trigger finger", "אצבע הדק" או "אצבע קופצנית") עומדת דלקת, שהיא הגורמת להצרות של התעלה המוליכה של הגיד. מאידך, דר אנג'ל קבע שמחלת התובע אינה מחלת מקצוע כיוון שכלל לא מדובר בדלקת של הגידים, אלא בהתעבות של הגיד שמתקשה עקב כך לנוע בתעלה שלו. בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו (בהתייחס לקביעתו של ד"ר סלטי בדבר הדלקת כגורם למחלה) השיב ד"ר אנג'ל כי לדעתו הדלקת היא משנית לגירוי של הגיד שמתקשה לעבור בתעלה הצרה. 20. משכך, מונה מומחה רפואי נוסף, פרופ' אנגל, שתחום מומחיותו המיוחדת הינה כירורגיה של היד, על מנת ליתן חוות דעת שתוכל להבהיר את המצב הרפואי לצורך מתן ההכרעה המשפטית, נוכח העמדות הסותרות שעלו מחוות הדעת שעמדו בפני בית הדין בדבר הגורם למחלה ומהותה. אל פרופ' אנגל הופנו אותן השאלות שהופנו למומחים דר' סלטי ודר' אנג'ל והוא הופנה גם לסעיף 26 לתוספת השניה לתקנות בדבר מחלת מקצוע. המומחה אף נשאל לגבי החמרת המצב הקיים בשל תנאי עבודתו של התובע. בפני פרופ' אנגל עמד כל החומר שעמד בפני המומחים, דר' סלטי ודר' אנג'ל וכן חוות דעתם. המומחה נתבקש להתייחס אליהן במסגרת חוות דעתו. 21. ביום 25.4.03 נתן המומחה פרופ' אנגל את חוות דעתו. פרופ' אנגל קובע כי אין ספק שתסמונת "טריגר פינגר" הינה תסמונת שכיחה ומופיעה אצל לא מעט אנשים, ללא שעבדו בעבודות מסויימות, לא כל שכן בליטוש יהלומים. מאידך, מבהיר המומחה כי קיימות בספרות הרפואית עבודות המדברות על כך שהתסמונת נפוצה יותר בעבודות מסוג אלו בה עסק התובע. המומחה הבהיר כי קשה לקבוע בדיעבד אם מדובר בהתפתחות עצמונית של המחלה או לחילופין לזירוז הופעתה או גרימת הופעתה כתוצאה מעבודתו של הנפגע. מכל מקום, המומחה מסכם בחוות דעתו כי אין לשלול הופעת המחלה כתוצאה מעיסוקו של התובע. 22. בשים לב לתשובתו של פרופ' אנגל, אשר לו מומחיות מיוחדת בתחום הספציפי של כירורגית היד, בשים לב לכך שאף ד"ר אנג'ל (בתשובותיו לשאלות ההבהרה) אישר קיומה של דלקת במחלה (אם כי לדעתו היא משנית לגירוי של הגיד שמתקשה לעבור בתעלה הצרה); בשים לב לכך שעל פי חוות דעתו של ד"ר סלטי בבסיס המחלה עומדת דלקת (שהיא הגורמת להיצרות של התעלה המוליכה של הגיד), שוכנעתי כי מתקיימת בעניינו של התובע מחלת המקצוע כמפורט בפריט 26 לתוספת השניה לתקנות. משכך, קמה לתובע החזקה הקבועה בסעיף 46 לתקנות ועל פיה קיים קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו - כל עוד לא הוכח אחרת. נוכח קביעתו של המומחה פרופ' אנגל כי אין לשלול קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין עיסוקו של התובע, הרי שלא נסתרה במקרה על ידי המוסד החזקה המשפטית הפועלת לטובתו של התובע ודין התביעה איפוא - להתקבל. 23. משכך, תוכר מחלתו של התובע באצבע 4 של יד שמאל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק, על דרך של מחלת מקצוע. 24. המוסד ישא בסך ששולם על ידי התובע לכיסוי חלקו בהשתתפות בהשלמת התשלום לפרופ' אנגל. פרט לכך אין צו להוצאות, באשר התובע יוצג בהליך זה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. אצבעותביטוח לאומי