1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזקי גוף - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. ביום 31.7.00 נפגע התובע בתאונת דרכים עת נהג ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעות. אין מחלוקת על אירוע התאונה. המחלוקת מתמקדת בנזק ובשאלה האם מדובר בתאונת עבודה ? 2. תאונת עבודה כאמור, קיימת מחלוקת בין הצדדים האם נפגע התובע בנסיבות בהן יש לראות את תאונת הדרכים ככזו שארעה במהלך העבודה ? התאונה ארעה עת למד התובע במכללת היי-טק בהרצליה, בקורס אליו נשלח במסגרת עבודתו בחברת "NICE". אין מחלוקת כי אם התאונה היתה במהלך הנסיעה אל הלימודים, עסקינן בתאונת עבודה. לטענת התובע: בעת אירוע התאונה הוא לא היה בדרכו למכללה בהרצליה, אלא היה בדרכו לבית קפה בהרצליה למפגש עם חברים. לטענתו: באותו יום הוא לא תכנן להגיע אל המכללה אלא לבלות עם החברים והסבים שלו. אני דוחה טיעון זה של התובע. המכללה בה למד התובע - מטעם המעביד - היתה בהרצליה. התאונה ארעה סמוך לשעה 08:20 עת היה התובע בדרכו להרצליה. יחד עם התובע ברכב היה חבר נוסף מהעבודה - אורן לוי - אשר למד יחד עם התובע באותה מכללה. החבר נסע עם התובע באופן קבוע ללימודים במכללה. במערכת עובדות זו ברי לי כי התובע היה בדרכו למכללה, עת ארעה התאונה. אין אני נותן אמון בגרסת התובע כי הוא וחברו נסעו יחדיו לבית קפה בהרצליה וכי לאחר מכן הוא אמור היה להוריד את חברו במכללה ולהמשיך בדרכו לבילוי. הלימודים במכללה החלו בשעה 09:00, התאונה ארעה סמוך לשעה 08:20. מתי רצה התובע לשבת בבית קפה עם חברו - אורן לוי - ועוד להביא את החבר ללימודים ? ? מדוע לא הביא התובע לעדות את אורן לוי על מנת לתמוך את גרסתו ? ? בביהמ"ש, הציגה הנתבעת בפני התובע גרסה לפיה אורן לוי אמר שהם היו בדרכם לקורס ולא לבית קפה ורק משום שהתובע מניפולטור הוא החליט לספר את הסיפור שהם היו בדרכם לבית קפה. מדוע אז לא ביקש התובע להעיד את אורן לוי ? אני קובע כי בעת אירוע התאונה התובע היה בדרכו למכללה לקורס מטעם המעביד. כפועל יוצא, עסקינן בתאונת דרכים שהנה תאונת עבודה. 3. המצב הרפואי מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט - ד"ר בלנקשטיין. את חוות דעתו הרפואית מסכם ד"ר בלנקשטיין כדלקמן: "סכום: כתוצאה מתאונת הדרכים בתאריך 31.7.00 סבל הרן ישראל מחבלה באזור עמוד שדרה צווארי. הברורים הרנטגנים הראשונים לא הצביעו על נזק גרמי. הוא מתלונן על כאבים באזור הצוואר עם הקרנת כאב לכתפיים ולידיים דו צדדית כמפורט בפסקת "תלונות החולה". מבחינת הבדיקה הקלינית נמצאה הגבלת תנועות קלה ביותר בטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי. במסמכים המצורפים יש עדויות על חבלות בעבר גם באזור עמוד שדרה צווארי ובאזור הגב. בדיקת C.T. עמוד שדרה צווארי: יישור לורדוזיס. בלטי דיסק קלים בגבהים 3C-2C-4C-3C.אין לחץ על השק. אין הרס של עצם. לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו של הרן ישראל ב-5% (חמישה אחוזים) מחצית האחוזים הניתנים בגין סעיף 37(5)(א). וזאת בהתייחס להגבלת תנועות קלה ביותר בצוואר. אני מייחס מחצית האחוזים כלומר 2.5% (שניים וחצי אחוזים) למצבו בעבר ו-2.5% (שניים וחצי אחוזים) לתאונה הנדונה. סה"כ 2.5% (שניים וחצי אחוזים) נכות. הנני מעריך לנ"ל 100% אבדן כושר עבודה למשך ששה שבועות מיום התאונה, ו-50% אבדן כושר עבודה למשך שלושה שבועות נוספים". הנתבעת הזמינה את ד"ר בלנקשטיין לביהמ"ש להחקר על חווה"ד. בחקירתו את המומחה, ניסה ב"כ הנתבעת לשנות את קביעת המומחה : כי מחצית מן האחוזים שנקבעו - 5% - שייכים לתאונה הנדונה. נסיונות אלו - של ב"כ הנתבעת - לא צלחו, למרות חקירה ארוכה, ולעתים אף מתווכחת. בעדותו בביהמ"ש, הסביר, פירט והרחיב ד"ר בלנקשטיין את חוות דעתו, תוך שהוא מתייחס לחומר הרפואי שהוצג בפניו ועורך השוואה ואבחנה בין המצב הרפואי שקדם לתאונה, ובין המצב הרפואי בעקבות התאונה. לשאלת בית משפט - האם בעקבות כל החומר שהוצג בפניו, והשאלות שנשאל בביהמ"ש - יש מקום לשנות את חוות דעתו הרפואית, לרבות החלוקה שערך בין מצב רפואי קודם לתאונה לבין מצב רפואי בעקבות התאונה ? ד"ר בלנקשטיין השיב באופן ברור והחלטי: "ת. אני בהחלט נשאר בחלוקה כפי שכתבתי ואינני רואה כל מקום לשינוי חוות דעתי". אני מאמץ קביעת המומחה הרפואי. שוכנעתי מחוות דעתו ומעדותו בביהמ"ש, כי המצב הרפואי המתואר ע"י המומחה, אכן משקף את מצבו הרפואי של התובע תוצאת התאונה. 4. כאב וסבל לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 2.5%. עפ"י תקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות"), זכאי התובע לפיצוי כספי בסך 4,157 ש"ח, בראש נזק זה. עם זאת - בהתחשב בתיעוד הרפואי, בחווה"ד הרפואית, בעדותו של המומחה בביהמ"ש, בהגבלת התנועות שנמצאו בכל טווחי התנועות של כיפוף, יישור והטייה, ובכך שהתובע היה באי-כושר מלא למשך שישה שבועות ולאחר מכן שלושה שבועות נוספים ב- ב-50% של אי-כושר, סבור אני כי יש מקום להפעיל את הסמכות הנתונה לביהמ"ש בתקנה 2(ב) ל"תקנות" ולפסוק לתובע פיצוי כספי עפ"י תקנה זו . סבור אני כי פיצוי כספי בסך 8,000 ש"ח, יהיה הולם את הנסיבות. 5. הפסד השתכרות בתקופת אי-הכושר שנקבעה ע"י המומחה הרפואי - לא נגרם לתובע כל הפסד השתכרות. זאת בשל הסכם השכר שהיה לתובע עם המעביד, על פיו המשיך המעביד לשלם את שכרו של התובע גם בתקופת אי-הכושר. אני דוחה את טענת התובע כי הוא פוטר מעבודתו בחברת "NICE" עקב התאונה מאחר שבחזרתו לעבודה לא עבד משרה מלאה אלא מחצית המשרה עפ"י הוראת רופא התעסוקה. פיטוריו של התובע, היו ללא כל קשר לתאונה. עיינתי בהודעת הפיטורין (ת/4) ואין בה תמיכה לטענת התובע. בהודעה זו, אין כל נימוק לפיטורין והתובע גם לא הביא לעדות את הסמנכ"ל הבכיר, החתומה על מכתב הפיטורין, על מנת שתסביר את סיבת הפיטורין. הרבה יותר סביר בעיני כי פיטוריו של התובע - בחודש דצמבר 2000 - באו כתוצאה ממשבר ההיי-טק שתחילתו היתה באותה תקופה. התובע בעצמו מעיד כי ידוע לו שלאחר חודשיים-שלושה פוטרו בגלל משבר זה עוד אנשים מהמחלקה בה הוא עבד. עם פיטוריו החל לחפש עבודה אחרת. המצב ב"שוק" העבודה לא היה טוב, בשל משבר ההיי-טק. על כן, התקשה התובע למצוא מקום עבודה אחר, אך איני יכול לשלול גם את טענתו, כי מצבו הרפואי הוסיף קושי, במציאת מקום עבודה חילופי. דרך לשכת התעסוקה הופנה התובע לעבוד כיועץ מכירות בחברת "שערים" כאשר בתקופות אחרות ניסה התובע למצוא מקומות עבודה אחרים. מאז מרץ 2002, עובד התובע כעצמאי בתחום המחשבים, ונותן סיוע, תמיכה ואחזקה ללקוחות שונים. ככל עסק מתחיל, הכנסתו בשלב זה אינה גבוהה, ובוודאי אינה יכולה לשקף את פני העתיד. הכנסה נמוכה זו, בוודאי אינה קשורה לתאונה הנדונה. עם זאת, אין אני יכול להתעלם מהנכות שנקבעה לתובע ומהמגבלות המצויינות בחוות דעתו של המומחה הרפואי, בכל התנועות של עמוד השידרה הצווארי, והשפעתן האפשרית על כושר התפקוד, וכפועל יוצא ההשתכרות, של התובע בעבר ובעתיד. גם אם מחצית נכות זו נובעת מעבר רפואי קודם וגם אם אין המדובר בנכות גבוהה, אין להתעלם מקיומה של הנכות והגבלותיה. על כן סבור אני, שראוי לפצות את התובע בראש נזק זה ולפסוק לתובע פיצוי גלובלי כלשהו אשר יבטא, בין השאר, את מצבו הרפואי תוצאת התאונה, את גילו הצעיר, את סוג עבודתו ואת האפשרות שהנכות שנקבעה השפיעה ועשויה עוד להשפיע על כושר תפקודו והשתכרותו. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 30,000 ש"ח, יהיה הולם את הנסיבות. 6. עזרת צד ג' לטענת התובע, לאחר הפגיעה נעזר בעוזרת בית ששילם לה 150 ש"ח בשבוע לניקוי הבית פעם בשבוע וכי עדיין נעזר בעוזרת. לא הוצגה בפני כל ראיה, כי בעקבות התאונה הוציא התובע הוצאה כלשהי על עוזרת בית. מדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה, כפי הקבלות האחרות אותן הציג התובע בת/7. על כן לא אפסוק לתובע פיצוי כספי בראש נזק זה. ובאשר לעתיד, מצבו הרפואי של התובע - תוצאת התאונה - אינו מצדיק עזרת צד ג'. 7. הוצאות התובע העיד על הוצאות רפואיות אשר נגרמו לו כתוצאה מן התאונה. את הוצאותיו תמך באמצעות קבלות (ת/7), בין השאר: עבור טיפולי מסג', תרופות טבעוניות, מושב גב לרכב, שיאצו ואח'. כמו כן מבקש התובע כי יפסקו לו הוצאות עבור טיפולים אלו. לא שוכנעתי כי הטיפולים הנטענים הנם תוצאת התאונה הנדונה, ויש לי גם ספק בנחיצותם. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא התייחס בחוות דעתו לקשר בין הטיפולים ובין התאונה וגם בעדותו בביהמ"ש, לא נשאל ע"י התובע דבר בעניין זה. על כן, אין אני יכול לקשור את הטיפולים וההוצאות הנטענות עם התאונה הנדונה. יחד עם זאת, אין אני יכול לשלול כי חלק מן ההוצאות קשורות בדרך כלשהי לתאונה הנדונה. על כן אפסוק לתובע סכום גלובלי כלשהו אשר יבטא את הצורך בהוצאות כלשהן כתוצאה מן התאונה. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 1,000 ש"ח, יהיה הולם את הנסיבות. 8. ניכויים אמנם קבעתי כי מדובר בתאונת עבודה, ולכאורה היה מקום לנכות ניכוי רעיוני של אותם סכומים שיכול היה לקבל התובע מן הביטוח הלאומי. אולם, עפ"י אחוז הנכות שנקבע - 2.5% - התובע אינו זכאי למענק נכות מן הביטוח הלאומי. עבור תקופת אי-הכושר המלא, לא נקבע פיצוי כספי, באשר התובע קיבל את שכרו מהמעביד. 9. סוף דבר אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 8,000 ש"ח - כאב וסבל. סך של 30,000 ש"ח - אבדן השתכרות. סך של 1,000 ש"ח - הוצאות סה"כ - 39,000 ש"ח. על הנתבעות לשלם לתובע סכום זה כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד לשלם לתובע, שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כחוק ואגרת בימ"ש. עמוד השדרהבלט דיסק