אובדן כושר עבודה לעצמאיים

אובדן כושר עבודה לעצמאיים   העובדות והתביעה   1. המנוח ז"ל, אשר נפטר לבית עולמו ביום 18/9/99, רכש בשנת 1992 פוליסת ביטוח חיים מסוג "עדיף" - לעצמאים, מחברת הביטוח הסנה, אשר הנתבעת מספר 2 באה בנעליה. פוליסת הביטוח נרכשה באמצעות נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), אשר שימש בכל המועדים הרלוונטיים, כסוכן ביטוח.   2. פוליסת הביטוח נרכשה לאחר פגישה, שנערכה בין הנתבע לבין התובע וכמה מבני משפחתו, או מחבריו, ביום 7/2/92, במהלכה חתם המנוח על הצעה לביטוח פנסיה לעצמאים(מוצג נ/8).   על פי הצעה זו, הוציאה חברת הסנה - פוליסת ביטוח משתתפת ברווחים ( נספח ב' לתצהיר הנתבע 1), אשר כללה שתי תכניות. תכנית ביטוח יסודי, אשר הפרמיה בגינה נקבעה ל - 148.50 ₪, ותכנית ויתור עד 65, אשר הפרמיה בגינה נקבעה ל - 3.42 ₪. סכומי הביטוח נקבעו על פי לוח חישוב אשר צורף לפוליסה.   3. בתחילת שנת 1997 לקה המנוח בכליותיו באורח אנוש. מחלתו של המנוח גרמה לו לאבד את כושר עבודתו לחלוטין. על כן פנה לנתבעת וביקש לממש את זכויותיו על פי הפוליסה, אשר לטענתו, אף כללה ביטוח אבדן כושר השתכרות, אשר זיכהו בתשלום חודשי. לטענתו, כפי האמור בסעיפים 3 ו - 8 לכתב התביעה, הוא ביקש וכן הוסבר לו על ידי הנתבע, כי הפוליסה העניקה כיסוי ביטוחי, הן בגין אבדן כושר עבודה, והן למקרה מוות, כטענתו:   ”א. התובע טוען כי עת רכש הביטוח ביקש מאת הנתבע לעשות לו ביטוח כזה שיכסה את מלוא הסיכונים הריאלים בפניהם הוא עומד לרבות אובדן כושר עבודה. אילו ידע התובע שהביטוח שהוצא לו אינו מכסה במקרה של אובדן כושר עבודה לא היה רוכש ביטוח כזה. מה עוד שמעולם לא נאמר לתובע שהביטוח אינו מכסה במקרה של אובדן כושר עבודה לא לפני רכישת הביטוח ולא לאחריו אלא לאחר קרות הנזק היינו המחלה. ב. התובע יטען כי ידע בכל הזמנים מיום רכישת הביטוח כי הביטוח מכסה גם אובדן כושר עבודה וכך גם הוסבר לו ע"י סוכן הביטוח". (סעיף 8 לכתב התביעה).     והנה, כאשר איבד את כושר השתכרותו, פנה לנתבע. זה מילא עבורו טופס תביעה והגישו לנתבעת 2, אשר באה כבעלי "חברת הסנה". במענה נשלח מכתבה של הנתבעת מיום 25/5/97, ולפיו: "אישרנו תביעתך לשחרור תשלום פרמיות בגין אבדן מוחלט של כושר עבודה עקב מחלתך" (העתק צורף כנספח לתצהירי העדות הראשית מטעם התביעה).   4. התובע טען כי רכש פוליסת ביטוח, אשר תכסה אף סיכוני אבדן כושר השתכרות. כך הוסבר לו אף על ידי הנתבע. על כן דרש הוא מהנתבעים, תשלום תגמולים כאמור. משלא נענה, הוגשה תביעה זו ביום 15/7/99 כנגד שני הנתבעים גם יחד, שכן לטענתו כשל אף הנתבע בטיפול בו. כאשר עקב רשלנותו הוצאה פוליסת ביטוח, שאינה מכסה את כל הסיכונים, כפי הסיכום שנעשה בין הצדדים. לטענת התובע, נתבררה לו העובדה כי אין ברשותו פוליסה. כפי שסבר שקיבל, רק לאחר שפנה לנתבע, וביקשו כי ימציא לו העתק פוליסה, זאת רק לאחר שתביעתו נדחתה.   5. התובע לא שב לאיתנו, כאשר, כחודשיים לאחר הגשת התביעה, נפטר לבית עולמו. התובעים הניצבים עתה בפני הינם יורשיו - האלמנה והיתומים.   6. הנתבע הגיש יחד עם כתב הגנתו הודעה לצד השלישי המיצג את, חתמי ללויד , אשר ביטחה אותו בביטוח סיכוני אחריות מקצועית.   ב. חוזה הביטוח אשר נערך בין הצדדים   7. פוליסת הביטוח נחתמה במהלך פגישה, שנעשתה בבית בן דודו של המנוח, מאזן. בפגישה זו נכחו, מלבד המנוח והנתבע, אף אחי המנוח, העד מוחמד דראושה (להלן: "מוחמד") וכן מספר אנשים נוספים.   על פי עדותו של מוחמד, ביקש המנוח פוליסת ביטוח בדיוק כפי שהוא עצמו רכש (סעיף 9לתצהירו) לדבריו:   ”8. הריני להצהיר כי מר ששה שאול הסביר לאחי המנוח כי ביכולתו לוותר על ביטוח בגין אובדן כושר עבודה הואיל והוא מבוטח במבטחים, ומשסרב המנוח נעשה ביטוח בדיוק כמו הביטוח שעשיתי כלומר ביטוח חיים וביטוח לאובדן כושר עבודה. 9. הריני להצהיר כי הביטוח שנעשה למנוח הוא ביטוח שעשיתי והוא כולל ביטוח של אובדן כושר עבודה".   עלי לציין כי העתק הפוליסה שנערכה למוחמד הוגש. לפי הרשימה, נערכו לו ביטוחים נוספים, פרט לביטוח יסודי, והם: שלב עד 65 וכן ביטוח נכות מתאונה. אף הפרמיה ששילם כפולה היתה מהפרמיה ששילם המנוח. שכן הביטוח ביסודו היה גבוה יותר. וכן שולמה פרמיה בסך 50.96 בגין ביטוח שלב, אשר אמורה להקנות פיצוי חודשי בסך 1,400 ₪ בגין אבדן אי כושר.   8. מאידך, טוען הנתבע, בתצהיר עדותו, כי הצעת הביטוח נערכה, לאחר שהוסברו למנוח כל האופציות הביטוחיות העומדות לפניו כאשר:   ”6.כאשר הצגתי בפני המנוח את מסלולי הביטוח, בין היתר, הצעתו לו לרכוש ביטוח שיתן לו פיצוי חודשי למקרה של אובדן כושר עבודה. המנוח לא היה מעוניין, וזאת מאחר זה היה פוגע בגימלה החודשית שצפויה לו במועד הפרישה כיון שהגימלה היא פונקציה של הצבירה, וכן על מנת לא להגדיל את סכום הפרמיה שיידרש לשלם עבור הביטוח. 7. קיימת אפשרות לרכוש שחרור מפרמיה בלבד למקרה של אובדן כושר עבודה, ועמדתי על כך שהמנוח ירכוש לפחות כיסוי זה, ולכך הוא הסכים".   9. הנתבע ציין כי הצעת הביטוח (נ/8) מולאה על ידו יחד עם המנוח.   הטופס נבנה באופן, בו קיים היה צורך למלא בו את הכנסתו של המנוח ואת הבסיס להפרשה לפרמיה בשיעור 5%, וזאת לצורך חישוב הפרמיה לתשלום. הואיל והמנוח ביקש לשלם פרמיה חודשית בשיעור 150 ₪, נרשם כי משכורתו החודשית הינה 3,000 ₪.   הנתבע הוסיף וציין,כי ניסה בהמשך הדרך לברר עם התובע אפשרות של עריכת פוליסה נוספת לביטוח סיכוני אובדן אי כושר, שכן שכרו של המנוח עלה, עקב קידומו בעבודה, כך שיתכן כי נוצר פער, אשר לא כוסה על ידי הביטוח שהיה לו במבטחים, אולם המנוח לא הסכים לכך (סעיף 15 לתצהירו).   10. עיון בטופס הצעת הביטוח (נ/8) מלמד, כי אכן בפוליסה נרשם סכום הכנסה חודשית בשיעור 3,000 ₪. כן נרשם בסעיף הפרשות 5%. אולם לא נרשם בתיבה זו כל פרט, שיהא בו כדי ללמד כי מבוקש כיסוי ביטוחי לאבדן הכנסה חודשית, או מהו שיעור הכיסוי המבוקש.   מאידך, בפרק ו' להצעה סומן X בתיבה העונה "כן" על השאלה "שחרור בלבד". ואילו בתיבה, בה נשאל "אחוז מהמשכורת החודשית" לא מולא דבר. בפרק ט' להצעה, המכונה "הצהרת שלב" נרשם:   ”הנני מצהיר בזה כי הפצוי החודשי בסך ___/___ שקל חדש, המבוקש לפי ביטוח שלב שלעיל, יחד עם הפיצויים החודשיים המבוטחים ע"י פוליסות ביטוח חיים אחרות, אינם עולים על 75% מהכנסתי החודשית הממוצעת בשנה האחרונה, שהיתה   שני הסכומים לא מולאו. משמעם של המונחים דלעיל, המופיעים בטופס ההצעה, הוסבר בתצהירו של העד מר יוסי ברימה, אשר כיהן בתקופה הרלוונטית כמנהל יחידת הביצוע בחברת "הסנה"   ”4. עליי לציין, כי העובדה שננקב סכום במסגרת הצעת הביטוח בסעיף הכנסה חודשית, אין בה כדי להעיד כי התובע ביקש פיצוי לאובדן כושר עבודה, שכן סכום ההכנסה החודשית נחוץ אף לצורך קביעת ההפרשות בשעור של 5% לביטוח חיים. 5. על מנת להוציא לתובע פיצוי כסוי של אובדן כושר עבודה היה על התובע למלא במסגרת ההצעה לביטוח את הפיצוי הנגזר מהמשכורת החודשית. שעה שהתובע מצד אחד ציין בהצעת הביטוח, כי הוא מבקש "שחרור" ומצד שני לא מילא את האחוז בסעיף המשכורת החודשית, הרי ברור, כי לא ניתן להוציא לתובע כסוי של א.כ.ע. (פיצוי) כאשר לא ידוע סכום הכיסוי הביטוחי ולא ידוע שיעור האחוז הנגזר מהמשכורת".     11. בהתאם להצעה דלעיל, הונפקה למנוח פוליסת ביטוח, הכוללת אך ורק כיסוי למקרה מוות, וכן שיחרור מתשלומי פרמיות למקרה של אבדן כושר הכנסה.   המנוח אמנם טען בתביעתו, כי לא ראה את הפוליסה, וכי זו נתקבלה רק לאחר שלקה בגופו, אולם נראה, כי פרט להצעה זו, הועברו מדי שנה, למנוח אף אישורים של חברת הביטוח, ובהם פירוט תשלומי הפרמיה השנתיים והביטוחיים. ואכן דוגמאות כאמור הוצגו כמוצג נ/5 ו - נ/6, מהן עלה כי המנוח לא רכש ביטוח למקרה אבדן כושר, כאשר באישורים נאמר מפורשות כי למנוח כיסוי רק לגבי "שחרור מתשלום פרמיות עקב אבדן כושר עבודה".   יצויין כי "שחרור" זה מהווה אף הוא כיסוי ביטוחי, לפיו התחייבה המבוטחת לשלם, במקום התובע, את פרמיות הביטוח, לשם שמירה על זכויות ביטוח החיים שלו, במקרה שזה יאבד את כושר השתכרותו (ר' עדותו של מר אורונובסקי בעמ' 116).   על כן, סכום הפרמיה, הקבוע בפוליסה, נקבע כאחוז מסויים, מתום סכום שכר חודשי שהוכנס לטופס ההצעה. שיטה זו הינה תולדה של תוכנת המחשב, אשר שימשה את חברת הסנה. כעדותו של מר אורונובסקי, אשר כיהן כמפקח בחברת הביטוח "הסנה":   ”3. פוליסת העדיף של הסנה, שהכרתי היטב בתוקף עבודתי, עבדה על תוכנת מחשב, התוכנה יכולה היתה לקרוא אחוזים מתוך השכר על מנת לבצע פעולות החישוב של תשלום הפרמיה ושל סכום הביטוח. התוכנה לא הבינה שקלים ולא קלטה שקלים. 4. לשם כך הנחינו את סוכני הביטוח בכל מילוי של טופס הצעה לפוליסה עדיף למלא את המשכורת וכן את האחוזים מתוך המשכורת. נתונים אלו נדרשו בכל מסלול ביטוח הן במקרה של ביטוח חיים יסודי בלבד אפילו ללא אובדן כושר עבודה ו/או ללא שחרור מפרמיה במקרה של אובדן כושר עבודה. כך בנוי טופס ההצעה לביטוח".     העד חזר על דברים אלה באריכות בעדותו בעל פה (ר' החל מע' 112 לפרוטוקול ואילך), דבריו של העד נשמעו נהירים וברורים.   אמנם, לטעמי, שיטה זו של חישוב סכום הפרמיה, על דרך רישום סכום שכר ושיעור פרמיה באחוזים בלבד, נראה לי כמסורבל, ויש בו כדי ליצור חוסר בהירות, אולם שוכנעתי כי כך פעלה חברת הסנה.   12. מכל מקום, עצם נקיבת סכום השתכרות חודשי בהצעת הביטוח, כשלעצמו, אין בו כדי להכניס להצעת הביטוח את שאין בה. ברי, כי אין בהצעה זו שלפני כל רמז לכך, כי המנוח הציע כי יבוטח בביטוח אובדן כושר השתכרות, שעה שבשלושה מקומות אחרים בהצעה הובאו סימנים המלמדים אחרת.   13. לגירסת ההגנה, לא היתה אמורה לצמוח לתובע כל תועלת, מעשית ביטוח בפני אבדן כושר השתכרות, שכן הביטוח המירבי, שניתן לרכוש, עשוי להצמיח תגמולים שלא יעלו על 75% ממשכורתו יחד עם תגמולי ביטוח שיקבל מכל מקור אחר.   ואכן, מהצהרת ה"שלב", אשר צוטטה בפסקה 10 לעיל, עולה כי המציע מצהיר כי סך כל הכנסותיו, כולל מפוליסות ביטוח חיים אחרות, לא יעלו על 75% ממשכורתו. יוצא, כי במידה ולמבוטח פוליסה קודמת, המכסה 75% מהכנסתו, לא יוכל לקבל את תגמולי הביטוח על פי פוליסה זו.   ואכן, הדברים פורטו כראוי בעדותו של מר אורונובסקי:   ”ת. יש גבול עליון שאיני יכול לעבור ממנו, גבול תחתון יש. יכול להיות כל סכום ובלבד שלא יעלה על 75 אחוז מהכנסתו וזאת הוא גם מצהיר בהצעת הביטוח. ש. אובדן כושר עבודה, נחשב כ - 75 אחוז מההכנסה החודשית. ת. לא, זה המקסימום. ש. זה נעשה על פי המשכורת שהנפגע או המבוטח מוכיח ביום פגיעתו או לפי הרישום בפוליסה. ת. משלמים את הרשום בפוליסה בתנאי שזה לא עולה על 75 אחוז מהכנסתו ומבטוחים אחרים נוספים זהים שיש לו בחברות ביטוח אחרות". (עמ' 113 שורות 13 עד 20).   14. למעשה, אף אחיו של התובע, מוחמד, אישר עובדה זו בעדותו.   חרף העובדה כי העד טען, כי לו ולאחיו אמורות היו להערך פוליסות זהות - ושניהם ידעו כי רכשו אף ביטוח למקרה של אבדן כושר השתכרות, הרי חקירתו שכנגד שהעלתה כי לא כך הם הדברים.   מעדותו של האח עולה כי לו עצמו לא היה ביטוח במבטחים. (עמ' 36 שורות 12,13).   העד הוסיף באשר לדברי הנתבע לאחיו המנוח:   "כן, הוא אמר בגלל שיש לו מבטחים אין צורך. הוא אמר - לא, תעשה לי". (עמ' 40 שורה 16).   בדברים אלה, אשר נאמרו באופן ספונטני, אגב חקירה נגדית, יש בהם כדי ללמד את אשר העד לא חפץ להביא בפני בית המשפט. מדברים אלה למד אנוכי בבירור, כי אכן נושא "מבטחים" הועלה, כאשר הנתבע הסביר למנוח, כי עקב העובדה, כי קיים לו ביטוח נוסף - אין צורך לדאוג לו לכיסוי ביטוחי, למקרה של אבדן כושר השתכרות.   15. בשלב זה אעשה אתנחתא ואציין, כי על פי המוצגים שהוצגו בפני, מקבלת האלמנה קיצבה חודשית ממבטחים, בסכומים שעלו על 5,200 ₪ ( ר' נ/1) וכי המנוח קיבל בנוסף לקיצבה זו אף קיצבת נכות כללית מהמל"ל אשר נקבעה לסך 4,428 ₪, ממנה הופחת סך 2,348 ₪ עקב הכנסתו.   לא צויינה הכנסתו החודשית של המנוח קודם שלקה באי כושר.   האלמנה הודתה אף היא בעדותה, כי אכן נתקבלו סכומי כסף, אך טענה כי נמוכים היו ממשכורתו של המנוח, אולם לא ידעה לנקוב לא בסכומים ולא במשכורת (ר' עדותה בעמ' 1 עד 5).   16. אוסיף ואציין, כי לא הובא למעשה כל עד נוסף, אשר נכח במעמד חתימת הצעת הביטוח.   על פי האמור בתצהירו של האח מחמוד, המנוח ביקש שיעשה לו ביטוח "בדיוק כמו הביטוח שעשיתי" (סעיף 7), וכן נעשה (סעיף 9), כאשר האח נשאל, בחקירתו שכנגד, האם הפרמיה ששילם היתה כפולה מזאת ששילם אחיו, ענה כי אינו יודע (עמ' 38 שורה 10), עדותו בהמשך נשמעה מקרטעת ומבולבלת כדלקמן:   ”ת. בהתחלה עשיתי שני ביטוחים באותו סכום, אבל אחר כך להוסיף אני לא הוספתי, אולי יכול להיות שאני הוספתי בגלל שצריך. ש. אתה יודע אם שילמת יותר מאחיך או לא? ת. לא. ש. בזמן שעשית את הצעת הביטוח, לא מה שהיה אחר כך, בלי סיפורים, אז אתה שילמת פי שתיים מאחיך. אתה יודע את זה או לא יודע את זה? ת. לא. ש. גם אז לא ידעת את זה? ת. לא, אז ידעתי, הוא אמר הוא צריך ביטוח". (שם שורות 12 עד 20)   על פי רשימת הפוליסה של האח, שולמה על ידו פרמיה כפולה, כפי שפורט בפסקה 7 לפסק דין זה לעיל. על כן כי האח לא היה מודע לכל פרטי הפרטים של הפוליסה, כפי שניסה להציג עצמו.   17. עלי לציין כי התקשתי לסמוך על עדותו של האח, עדות זו נשמעה מגמתית. העד השיב לשאלות שלא נשאל, תוך שמסתבר כי לא כל הפרטים שמסר היו מדוייקים, כגון עבודתו הנוספת - אשר בתצהיר התשובות לשאלון לא היתה, ואילו במהלך עדותו הסתבר כי עבד כמסגר (עמ' 31 שורה 4, עמ' 32 שורה 12).   חרף העובדה כי טען שעבד כמסגר, טען לפתע, כי לא קיבל שכר. רק לאחר חקירה נגדית מאומצת, נסתבר כי אכן כן קיבל שכר (ר' עדותו בעמודים 32 עד 36).   18. מעדותו של האח, הסתבר כי במעמד חתימתו על חוזה הביטוח נכחו עדים נוספים, ובניהם בן הדוד מאזן ואחיו, ואולי אדם נוסף (ר' עדותו בעמוד 38).   עדים נוספים אלה לא הובאו לעדות. על כן סבורני כי יש רגלים לטענתו של ב"כ הנתבעת באשר לאי העדתם של עדים רלוונטיים. הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מהעדת עד, אשר עדותו רלוונטית למחלוקת נשוא התביעה, מקים עליו את החזקה, לפיה לו הובא אותו עד לעדות, היתה עדותו מזיקה לעניינו של אותו צד.   (ר' ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בעמ' נ' טלקאר, פד"י מד (4) 595, 602).   19. אף יש לזכור כי המנוח היה בעל מקצוע והשכלה בתחום החשבונאות והשכר, שכן שימש כחשב שכר במפעל זנלכל (ר' עמ' 36 שורה 15). כך, שיש להניח כי הבין על מה חותם הוא, והבין את משמעה של חתימתו והטופס עליו חתם. אף יש להניח כי, כאדם הממונה על תחום הכנת משכורות לעובדים וחישוב הניכויים, מודע היה המנוח למשמען של הזכויות הנלוות לשכר, ולהצהרת "שלב" עליה חתם.   20. ב"כ התובעים טען ארוכות בסיכומיו לגבי אי התאמות ותמיהות שעלו, כביכול מעדותו של הנתבע, והפנה את תשומת ליבי למובאות ספציפיות בפרוטוקול בית המשפט, מהן למד הוא על כך כי גירסת התביעה היא הנכונה. אין דעתי כדעתו של הפרקליט המלומד.   עדותו של הנתבע נשמעה באולמי, עדות זו נשמעה אמינה, ולא התרשמתי, לא עת האזנתי לחקירתו הנגדית הארוכה של הנתבע, ולא כיום, לאחר שעברתי על הפרוטוקול פעם נוספת, כי גירסתו קרסה או למצער נסדקה.   21. הנתבע עמד על דעתו כצוק איתן. בחקירתו שכנגד הובהרו כדבעי נקודות, שלא היו ברורות, אולי, קודם לכן, די הצורך. עדויות אלה נתמכו בעדויות העדים ברימה ואורונובסקי, לגבי נקודות שאולי לא הובהרו כדבעי, באשר לנוסח הצעת הביטוח - אשר כשלעצמה, אין לומר עליה כי אינה ברורה.   העד עומד על דעתו כי לא הטעה את המנוח.   22. קיבוצם של הדברים הוא, כי למנוח נערכה פוליסת ביטוח מסוג " עדיף". במסגרת פוליסה זו לא נכלל כיסוי למקרה של אובדן כושר השתכרות. לא שוכנעתי כי המנוח דרש כי בפוליסה יכלל מרכיב ביטוח זה, וממילא לא שוכנעתי כי אכן הובטח לו על ידי הנתבע כי מרכיב זה יכלל בפוליסה. המנוח חתם על הצעת הביטוח ובהתאם לה הונפקה הפוליסה. המנוח אמור היה לדעת מהם הכיסויים הביטוחיים על פי הפוליסה, שכן גם אם לא קיבל את הפוליסה - טענה שלא הוכחה - הרי למצער קיבל אישורים שנתיים על הכיסוי הביטוחי שרכש.   לנוכח כל האמור הנני קובע כי המנוח לא זכאי היה לקבל פיצויים בגין אובדן כושר השתכרות, וכי אין להשית כל אחריות על הנתבע, שכן לא מצאתי כי עקב התנהגותו, בין במעשה ובין במחדל, נמנע מן המנוח כיסוי ביטוחי זה.   ג. מספר הערות   23. ב"כ התובע הרחיב בסיכומיו על יסודות ההתקשרות החוזית שבבסיס חוזה הביטוח, כולל כללי תום הלב שבכריתת החוזה וביצועו. לא מצאתי לנכון להיכנס, במסגרת פסק דיני זה, לטענות אלה, שכן הגעתי לתוצאה על דרך של בחינת הראיות, באשר להתקשרות החוזית, כאשר מסקנתי היתה כי לא נפל כל פגם בהתקשרות זו, וכי ההתקשרות לא נעשתה על רקע של הטעיה, או תוך שהנתבעים נוהגים שלא בתום לב כלפי המנוח.   24. מסכים אנוכי עם ב"כ הנתבע, עו"ד דוידוביץ, כי למעשה אף אין בחוזה הביטוח, הנטען על ידי התובע, כל מסוימות, פרט לטיעון הסתמי כי למנוח נעשה ביטוח אובדן כושר השתכרות. לא נטען מה היה היקף הכיסוי הביטוחי ומהו הסכום החודשי אותו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע.   אף לא הוכח מה היתה השתכרותו של המנוח, מה היו הסכומים שקיבל ממבטחים, והאם סכומים אלה לא כיסוי לפחות ¾ מסך הכנסתו ערב מחלתו.   בנסיבות אלה, ממילא בית המשפט לא מסוגל היה להגיע לתוצאה המקווה על ידי התביעה, אשר עד לרגע האחרון לא פירטה את דרך חישוב סכום התביעה.   25. צדק ב"כ הנתבעת, עו"ד דוידוביץ, בהצביעו על כך כי התובעים נטלו את דמי ביטוח החיים, ובכך למעשה מונעים הם מעצמם לדרוש אף דמי ביטוח בגין אבדן כושר. כפי שראינו שולמה פרמיה אחת בסך 150 ₪. סכום זה היה הסכום שהמנוח הקצה לצורך תשלום דמי ביטוח. על כן, לו היו נערכים למנוח שני סוגי ביטוח, היה סכום הפרמיה, המשולם לביטוח חיים, מוקטן, ובהתאם קטן היה גם הסכום המשולם, כתגמולי ביטוח חיים, באופן יחסי. התוצאה הינה כי, בסופו של דבר, זכו היורשים לתגמולי ביטוח חיים מוגדלים. על כן אינם יכולים לאחוז במקל בשני קצותיו.   26. לנוכח כל האמור, הנני מחליט לדחות את התביעה.   התובעים ישאו בשכ"ט עו"ד כל אחד מן הנתבעים בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   משנדחתה התביעה, ממילא אף דינה של ההודעה לצד שלישי להדחות.   הואיל והצדדים לא סיכמו טענותיהם בסוגית ההודעה לצד שלישי, הרי במידה ובדעת המודיע ומקבלת ההודעה לטעון להוצאותיהם, הרי לא יהא מנוס מלקבוע מועד נוסף לדיון, על מנת שניתן יהא לשמוע טענותיהם לעניין זה. שכן, טרם הכרעתי בסוגיית חבותו הביטוחית של צד ג' כלפי המודיע. על כן אני מורה לצדדים להודיעני, תוך 7 ימים ממועד קבלת פסק הדין, האם מבקשים הם כי אקבע מועד לדיון במחלוקת שביניהם.   בהעדר הודעה, וכל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת, נקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו.  אובדן כושר עבודהעצמאים