כללי: התובענה החלה מתבררת כתובענה שטרית בהוצל"פ. עסקת היסוד, במסגרתה נמשך השטר היתה עסקה של שכירות נכס. התובע, ליבוב יעקב, הוא המשכיר. הנתבע, לביב יגאל הוא השוכר. על פי חוזה השכירות, מיום 30.11.98, שכר הנתבע מן התובע, נכס ברח' יעבץ 14 ת"א, זוהי דירה בת חדר וחצי שהושכרה לתקופה מיום 1.1.99 עד ליום 31.12.99. עפ"י סעיף 3 להסכם, מטרת השכירות היתה לשימוש במושכר, "למגורי השוכר בלבד", בהמשך אותו סעיף, וכן בסעיף 5(א) שם, הוצהר כי השוכרים מתחייבים להשתמש במושכר אך ורק למטרת מגורים. דמי השכירות נקבעו לסך של 475 דולר ארה"ב וכן כל תשלומי האחזקה בתקופת השכירות. בסעיף 10(ב) להסכם השכירות, נקבע כי במידה והשוכר יפר הוראה כלשהי מתנאי השכירות, הוא ישלם למשכיר כפיצוי קבוע מראש, סך של 5,000 דולר ארה"ב. בנוסף, הופקד שיק בטחון ע"ס 15,000 ₪. לאחר ההפרה, הוגשו לביצוע בהוצל"פ השטרות הבאים: שטר ע"ס 4,596 ₪ ז.פ. 12.8.99 שטר ע"ס 2,008 ₪ ז.פ. 1.9.99 שטר ע"ס 2,025 ₪ ז.פ. 1.10.99 שטר ע"ס 2,014 ₪ ז.פ. 1.11.99 שטר ע"ס 16,816 ז.פ. 12.12.99 שטרות אלו משוכים על בנקים בחו"ל, ביניהם גם שטר בטחון. השטרות משוכים בדולרים ושוערכו בשקלים למועד הגשתם. הרקע להגשת השטרות לביצוע, לטענת התובע, הוא אי עמידת הנתבע/השוכר, בתנאי הסכם השכירות, משכך, הגיש לביצוע הן את שטר הביטחון (בערך של 4000 $ = זהו השטר של 16,816 ₪) והן את השטרות האחרים, המשקפים דמי שכירות חודשיים. הנתבע מצידו, הגיש התנגדות לביצוע שטר, בש"א 130984/00. הנתבע גרס כי בחודש אפריל 1999 ארעה בדירה נזילת מים, שגרמה להצפות ולנזקים בסחורה שלו, אשר היתה מאוחסנת בדירה. על רקע זה, בוטלו השיקים שנמסרו לתובע עבור דמי שכירות. הנתבע הוסיף כי בסמוך לאירועים הללו, פינה את הדירה ואילו הדיירת ששהתה בדירה כשוכרת משנה מטעמו, פינתה אותה, לאחר שמצאה דירה חלופית, בראשית ספטמבר 1999. הנתבע סבור, כי מאחר והמושכר שהועמד לרשותו לא היה ראוי, אין לחייבו לשאת בתשלומים עבור המושכר. להיפך, התובע הוא שחייב לפצות את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מההצפות שגרמו לנזק בסחורות ורכוש של התובע. כמו כן, סבור הנתבע כי יש לקחת בחשבון שאחד מבין השיקים שהוגשו לביצוע הוא שיק בטחון, ואין הצדק לתבוע בכפל, גם דמי שכירות וגם שיק בטחון. ההתנגדות נדונה והתקבלה, מכאן ההליך שבפני. המחלוקות: מתוך כתבי הטענות והעובדות לעיל, עולות המחלוקות הטעונות הכרעה. המחלוקת הראשית, ממנה מתפצלות שאלות המשנה היא - שאלת הרטיבות בדירה. האם אכן, כטענת הנתבע, התקיים בדירה מטרד של רטיבות והצפות. האם המטרד הנ"ל טופל ביעילות ע"י התובע? האם המטרד הנ"ל גרם נזקים לנתבע או שלוחיו? האם המטרד הנ"ל הצדיק ביטול החוזה ע"י הנתבע, ואם כן, האם הביטול נעשה כדין? נבחן את השאלות הללו, לאור העובדות העולות מן העדויות שנשמעו. ההחזקה בנכס: מטעם הנתבע, העידו דיירת המשנה, גב' גולקוביץ תמרה, והנתבע בעצמו. הגב' גולקוביץ התגוררה בדירה, בה חוזה השכירות היה על שם לביב יגאל, בהסכמתו, כדיירת משנה. על פי עדותה בפני, בישיבת יום 23.1.02, תחילה התגוררה גב' גולקוביץ בדירה, מכוח חוזה שכירות עצמאי עם התובע. כך התגוררה בדירה, במשך שלוש שנים. (עמ' 1 לפרוטוקול, משורה 11, עד עמ' 2 שורה 8). לטענתה, לא הצליחה להחזיק את הדירה בכוחות עצמה, ולכן נזקקה להכניס שותף, את הנתבע. (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 10 -12, שורות 17 - 18). לגרסת הנתבע, מר לביב, הוא שכר את הדירה, בהמלצת גב' גולקוביץ, הואיל ונזקק למקום אחסון לדוגמאות סחורה. (סעיפים 2, 3, לתצהיר עדותו הראשית של מר לביב). השאלה, אם הדירה שימשה בעיקר למגוריה של גב' גולקוביץ, ואגב אורחא לאחסון דוגמאות, או בעיקר לאחסון דוגמאות, ואגב אורחא למגוריה של גב' גולקוביץ, הנן מהותית. זאת נוכח טענת הנתבע כי נגרם נזק לכמויות של סחורה שאוחסנו בדירה, עקב הצפת המים. לאחר ששמעתי את העדויות, אני קובעת כי אחסנת הדוגמאות היתה זניחה, ביחס למגוריה של גב' גולקוביץ בדירה. המגורים של הדיירת, ולא אחסנת הדוגמאות, הם שהוו את מטרתו העיקרית של חוזה השכירות. אני קובעת כך, בהסתמך על הנתונים הבאים - בשלושת השנים הקודמות לתקופת השכירות, שכרה גב' גולקוביץ את הדירה באופן עצמאי, למטרת מגורים בלבד. בחוזה השכירות צויין כמה וכמה פעמים, כי מטרת השכירות היא מגורים בלבד. הדירה כולה, היא בת חדר וחצי, ולא יתכן ששמשה גם למגוריה של גב' גולקוביץ, וגם לאחסנה מסיבית של סחורה. אני מאמינה לעדות התובע, כי ראה בסה"כ שלושה ארבעה מדפים, עליהם היו מונחים פריטי סחורה. דבר המשתלב עם הנתונים דלעיל. אני מאמינה לדבריו, כי "זה היה משהו מזערי, ולא בכמויות מקצועיות". (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 13- 10). לאור קביעה זו, טענות הנתבע על גרימת נזק לסחורה אינן מהותיות. ניתן לדבר רק על חוסר התאמה של הדירה, למגוריה של דיירת המשנה, גב' גולקוביץ. מה גם שהנתבע, בתצהירו, לא פרט כלל את כמויות הסחורה שלטענתו אחסן בדירה, ולא כימת מבחינה כספית, את הנזק שלטענתו נגרם להן. המטרד: המטרד שאליו התייחסו הצדדים, היו נזילות מים. הנתבע טוען, כי מדובר במטרד משמעותי, שגרם להצפת הדירה במים, פעם אחר פעם. הנתבע הסביר, בתצהירו ובנספחיו, כי דוד המים החמים בדירה החל לנזול בחודש אפריל 1999 עד כדי כך, שכל הדירה התמלאה במים. ראה נספח א' לתצהירו של הנתבע, וכן סעיפים 6 - 4 לתצהיר). גב' גולקוביץ, מצידה, הצהירה גם כן על נזילות מים בדירה, שהחלו בסביבות חודש אפריל 1999. (סעיפים 6 - 7 לתצהירה). היא מוסיפה וטוענת, כי בחודש יולי 1999, התפוצץ דוד המים בדירה, וזו הוצפה במים באופן שמנע לחלוטין את השימוש בדירה, ולא איפשר לקיים את השכירות. (סעיף 8 לתצהיר). היא פינתה את הדירה בחודש אוגוסט, בנסיעה לחו"ל, וכאשר שבה משם, לא חזרה לדירה נשוא התביעה, אלא שכרה דירה אחרת למגוריה. התובע מצידו טען, כי לא היתה הפרה יסודית מצידו, של חובותיו כמשכיר. הוא טוען כי חרף הנזילה הנטענת, המשיך הנתבע להשתמש בדירה, ולהינות מכל שירותיה. עוד טען התובע, כי הוא פעל כמשכיר סביר, והעניק לנתבע ולדיירת מטעמו, את כל השירותים כנדרש ממשכיר סביר כך למשל, לאחר שנסיונות נקודתיים לתקן את הנזילה לא צלחו, הרי שהחליף את כל הדוד מחדש, בחודש יולי 1999. הוסכם על כל העדים, כי מי ששימש כ"איש תיקונים" של התובע בדירה, היה חברו הטוב, מר שמואל פיש. הדיירת גב' גולקוביץ העידה, כי גם בשלוש השנים הקודמות, בהן שכרה את הדירה באופן עצמאי, לא היתה בקשר עם התובע בנושא התיקונים, אלא עם חברו מר פיש. (ראה עמ' 2 לפרוטוקול שורות 6 - 1). דפוס זה נמשך, גם כאשר בתקופה שבה חוזה השכירות בדירה היה על שמו של הנתבע. גב' גולקוביץ העידה כי כאשר החלה הנזילה, בחודש אפריל 1999, היא התקשרה לתובע, ודווחה לו, וזה שלח לדירה, לתיקונים את חברו מר פיש. מר פיש ביצע תיקון מקומי, שלא פתר את הבעיה. גב' גולקוביץ לא זכרה באופן מדויק את התאריכים, ולא ידעה לומר בודאות, האם דוד המים הוחלף בחודש אפריל או בחודש יולי 1999. (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 26 - 16). לטענתה, עזבה את הדירה שכן מצבה לא אפשר את המשך המגורים בה. (.עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 11 - 10) הנתבע העיד, כי שהה רבות בחו"ל, ולא התגורר פיזית בדירה, על כן על התקלות ידע מכלי שני, מדיווחיה של הדיירת גב' גולקוביץ. (עמ' 6 לפרוטוקולים שורות 13 - 24 וכן עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 12 - 11). מר שמואל פיש, איש התיקונים וחברו שלה תובע העיד כי תיחזק את דירה עבור התובע. לגרסתו, כאשר התלוננה הדיירת על בעיות בדוד המים החמים, הוא החליט להחליפו לדוד חדש, וההחלפה בוצעה עוד בחודש אפריל 1999. כאסמכתא צרף חשבונות מיום ..... של חברת נחשון יצוא ושיווק דודים, נספח א' לתצהירו. לפי תצהירו, לאחר התיקון והחלפת הדוד, לא נשמעה כל טרוניה מצד הדיירת גב' גולקוביץ או התובע, מכאן הסיק כי התיקון בוצע כדבעי. (ראה תצהירו סעיפים 6 סיפא עד 10 כולל). העדים נחקרו על תצהיריהם בישיבת יום 23.1.62. מהעדויות אני למדה, כי אכן היתה בעית רטיבות מדירה. אינני מאמינה לגרסת מר פיש, כי מדובר בנזילה קטנה ולא משמעותית, שלא היתה קשורה לדוד המים. אינני מאמינה לגרסת מר פיש, כי הדוד לא נזל, אלא ברז לידו, וכי התקלה בדוד נבעה רק ממערכת חימום המים, שלא פעלה כשורה, וכי רק כאקט של טוב לבם, לפנים משורת דין, החליט להחליף לדיירת את הדוד, למען יוטב לה. אני מאמינה כי היתה נזילה, שמקורה בדוד. אני מאמינה כי ניסיונות פרוביזורים של מר פיש, לתיקון הנזילה לא הועילו, ועל כן היה צורך לתקן ולהחליף את הדוד כולו. ההחלטה על החלפת הדוד לא באה ביום אחד, אלא לאחר תלונות רבות, סבל ואי נוחות שנגרמו לדיירת גב' גולקוביץ. התובע עצמו העיד בפני, ביום 23.1.62, כי היתה רטיבות בקיר, כתוצאה מהנזילה שהיתה. (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 8 - 6). גם אם נתחשב בניסיונות המזעור של התובע, את היקף הנזילה, עדיין יש ליקח בחשבון כי כאשר מגיעים למצב של קיר, הרטוב מעוצמת נזילה, מדובר בנזק מתמשך. אשר לעתוי החלפת הדוד - הנתבע טוען כי הדוד הוחלף בחודש יולי, לאחר פיצוץ שגרם הצפה בכל הדירה. התובע טוען - להד"ם, הדוד הוחלף בחודש אפריל ולאחר מכן פסקו תלונותיה של הדיירת. התובע תומך את גרסתו באשר לתאריך תיקון הדוד, בקבלה של מבצע ההחלפה, מיום 25.4.99, נספח א' לתצהירו של מר פיש. אני מקבלת את עמדתו של ב"כ הנתבע, כי הקבלה נספח א' לתצהירו של מר פיש, לא הוגשה באמצעות עורכה, ולא באמצעות מי ששילם את התמורה. לכן, אינה כשירה לשמש ראיה. עם זאת, לגופם של דברים, אני קובעת כי עיתוי החלפת הדוד, היה באפריל, כנטען ע"י התובע, ולא ביולי כנטען ע"י הנתבע. אני קובעת זאת, מאחר ומר פיש נציג התובע שטיפל בנושא התיקונים, הצהיר באופן נחרץ וחד משמעי כי הדוד הוחלף באפריל, כזאת העיד גם התובע. לעומת זאת, עדות הנתבע מר לביב התבססה אך ורק על עדות שמיעה, על דברים ששמע מפי הדיירת גב' גולקוביץ, שכן הוא לא נכח ולא החזיק בנכס בפועל. גב' גולקוביץ הדיירת, לא זכרה כלל תאריכים בעדותה בפני, והתבססה אך ורק על תצהירה. במתן משקל לעדויות, אני מעדיפה את עדותם הנחרצת של מר פיש והתובע, על פני עדותה המהוססת של גב' גולקוביץ. אני קובעת איפוא כי הדוד הוחלף באפריל 1999, ודוחה את הגרסה על התפוצצותו ביולי 1999. אני קובעת כי אכן היו מטרדי מים בדירה, שגרעו מנוחיות הדיירת גב' גולקוביץ, ואפשר שאף גרמו נזקים לפריטים שאוחסנו בדירה, בגין דוגמאות סחורה של הנתבע. הנזק הפיזי לפריטים, אם בכלל, לא היה משמעותי, ועיקר החשיבות נודעת לגריעת הנוחיות של הדיירת גב' גולקוביץ. אמנם, התובע/המשכיר טיפל בכך, אולם טיפולו היה איטי, והדוד הוחלף רק לאחר שכלו כל הקיצין וניסיונות תיקון חלקיים לא הועילו. אני מוצאת כי יש להתחשב בטענות הדיירת, באמצעות הנתבע, אודות נזקי המים ואי הנוחות. בין שנבעו מרטיבות ובין שנבעו מאי זרימת מים חמים. יש לתת ביטוי כספי לתלונות הדיירת. אולם לא עד כדי שלילת זכאותו המוחלטת של התובע לקבלת דמי שכירות. זאת, משום שלאחר התלונות, ובעקבותיהן, עשה התובע מאמצים לתיקון הנזילה, שבסופם אף החליף את דוד המים כליל. ביטול החוזה: הסכם השכירות בוטל על ידי הנתבע. הדיירת עזבה את הדירה, ביולי 1999, תחילה לצורך נסיעה לחו"ל, ולאחר מכן, עברה למגורים בדירה אחרת ששכרה. הדיירת קושרת את העזיבה, למצבה המוזנח של הדירה. התובע לעומת זאת, טוען כי הדירה לא היתה מוזנחת, נושא המים טופל על ידו, ועזיבת הדירה ע"י הדיירת אינה רלוונטית למצבה, אלא נבעה מסיבות אישיות. אני מעדיפה את עמדת התובע, לאחר שהוכח לי כי דוד המים הוחלף והבעיות שהיו טופלו בסוף אפריל 1999. אני קובעת כי הנתבע הפסיק לשלם דמי שכירות לדירה זו, באופן חד צדדי ובלי צידוק. זאת, לאחר שקבעתי, כי מטרת השכירות העיקרית, היתה מגורי הדיירת בדירה, ולא אחסון סחורה של הנתבע, ולאחר שמצאתי כי הדיירת עזבה את הדירה מסיבות אישיות, בקיץ 1999, ולא מחמת קשיים הנעוצים בנתבע. יתרה מכך, אני קובעת כי הנתבע לא ביטל את החוזה, באופן מסודר כדת וכדין, גם אם סבר כי יש בידו עילת ביטול, עקב הרטיבות בדירה בחודש אפריל 1999 - הוא לא ביצע את הביטול כנדרש בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971. הנתבע לא שיגר הודעת ביטול בכתב לתובע ולא החזיר לידיו את המפתחות בצורה מסודרת. דיירת המשנה העידה, כי לא החזירה לתובע את המפתחות. (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 11 - 10). לגרסתה היא לא שוכרת הדירה, ועל כן לא היתה חייבת להחזיר את המפתחות. הנתבע עצמו, העיד כי לא מסר אתה מפתחות לתובע, אלא טרק את דלת הדירה והשאיר את המפתחות בפנים. (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 26 - 27). גם המשך החקירה לא הצליח לחלץ מפיו של הנתבע, הסבר אימתי מסר הודעת ביטול. הוא זכר בקווים כלליים כי היה זה לאחר שחזר מחו"ל, כנראה בקיץ 1999, אך תאריך מדויק לא ידע לומר. (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 17 - 16). לגבי המכתב נספח א' לתצהירו - מכתב זה נושא תאריך 16.10.99, זהו מכתב ביטול מסודר. אולם, הוא לא ידע לומר האם מסר את המכתב בתאריך הנקוב. (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 19 - 18). להיפך, באותו מועד נפגשו הצדדים בחנות הרהיטים של התובע, הנתבע העיד כי באותו מעמד לא העלה כל טענות כנגד התובע, או כנגד הדירה, וכנראה לא מסר לו אז הודעת ביטול בכתב, כל שעשה אז הוא החלפת שיקים. בכך יש הכרה באחריותו כלפי הדירה, שכן אילו סבר שיש בעיה בדירה ובהמשך חוזה השכירות, היה עליו ליתן במישור זה, הודעה מסודרת. בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971, נקבע בסעיף 7 שם, כי הנפגע זכאי לבטל את החוזה. מהפרה לא יסודית, יש ליתן תחילה ארכה לקיום החוזה, ורק אם החוזה לא קוים לאחר הארכה, קיימת עילת ביטול כאן, תיקן השוכר את הנזק ע"י החלפת דוד המים, ועל כן אין לדבר על המשך ההפרה. ביטול החוזה, אמור להיות בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה.סעיף 8 לחוזה. בעניננו לא ראיתי כי ניתנה הודעה מסודרת מצד הנתבע לתובע. לא הוחזרו מפתחות. לא נשלח מכתב ביטול. להיפך, בפגישה בין הצדדים באוקטובר 1999, הוחלפו שיקים דבר המצביע לכאורה על נכונות הנתבע להמשיך ולקיים את החוזה. אני קובעת איפוא כי הנתבע לא ביטל את החוזה כדין, לא הודיע בצורה מסודרת על כוונת העזיבה, ולפיכך הוא חב בתשלום לתובע. מבחן עתה את היקף התשלום. היקף התשלומים: כאמור, התובע הגיש לביצוע חמישה שיקים, האחד הוא שיק הבטחון, והארבעה הנותרים, הם ארבעה שיקים תמורת חודשי השכירות. אני סבורה, כי מן הראוי שהנתבע ישא בתשלומים עבור ארבעה חודשי השכירות, שכן ביטול החוזה היה חד צדדי. לגבי שיק הבטחון - טוען התובע כי הוא זכאי להפקיד לביצוע גם את שיק הבטחון, הואיל והחוזה לא קויים ע"י הנתבע. עד לרמת אי תשלום דמי אחזקה שוטפים בגין הנכס. לטעמי בנסיבות הענין, אין מקום לחייב את הנתבע בפרעון שיק הבטחון. אחרי הכל, היתה נזילה שגרמה רטיבות בקיר וחוסר נוחות לדירה של הנתבע, ויש לקחת זאת בחשבון בחיוב הסופי. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את ארבעת השיקים המהווים תמורת דמי השכירות השוטפים. שיק הבטחון יגרע ממצבת התשלומים. יש להקטין את גובה החוב בתיק ההוצל"פ בהתאם. בכפוף, לכך ימשכו הליכי הוצל"פ בתיק 01-75162-00-4. סיכום: התביעה השטרית מתקבלת בחלקה. סכום שיק הביטחון יגרע ממצבת התשלומים, ובכפוף לכך ימשכו ההליכים כסדרם. אשר להוצאות המשפט - הואיל והתביעה התקבלה אך בחלקה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט מופחתות בשיעור 2,500 ₪ בצירוף מע"מ ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום א' בניסן, תשס"ב (14 במרץ 2002) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. גרוסמן נועה, שופטת חוזה שכירותחוזהמטרדביטול חוזהשכירות