1. מבוא התובע, יליד 17.1.1957, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.11.94 בעת שרכב על אופנוע שהיה מבוטח ע"י הנתבעת, במועד התאונה היה בן 37 שנים. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות אלא בשאלת הנזק בלבד. התובע עבד ב"בזק" לפני התאונה כטכנאי ונותר לעבוד שם גם כיום ואף קודם בתפקידיו. במקביל לעבודתו ב"בזק" שיחק התובע עובר לתאונה, כשחקן כדורגל מקצועי ב"הפועל באר-יעקב" (להלן: הקבוצה). 2. הפגיעה והנכות ממקום התאונה הובא התובע לבי"ח קפלן. בתעודת חדר מיון נכתב כי נחבל בת"ד וקיבל מכה בחזה קדמי. כמו-כן סובל מחבלה בברך ימין ללא הגבלה בתנועות. התובע שוחרר לביתו והמשיך בטיפול אצל רופאי קופ"ח כשהוא מתלונן על כאבי חזה, צוואר וגב תחתון. התובע נעדר מעבודתו ב"בזק" במשך 3 שבועות עד ליום 1.12.94. לטענתו נעדר ממשחק ואימון בקבוצה במשך 3 חודשים ושב רק במהלך פברואר 1995. ד"ר בלנקשטיין מונה כמומחה בתחום האורטופדי לבדיקת התובע ולמתן חוות דעתו באשר לשיעור הפגיעה שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה. ד"ר בלנקשטיין בדק התובע ונתן חוות דעתו ביום 26.8.97. בבדיקתו את התובע מצא המומחה רק הגבלה קלה ביותר במבט ימינה ושמאלה. שאר טווחי התנועות תקינים כך גם בעמ"ש מותני בגב תחתון, ובברכיים. בבדיקת T.C עמ"ש צווארי אובחן בלט דיסק אחורי מרכזי בגובה חוליות 6C - 5C ללא לחץ על השק הטקלי, ללא עדות לספינל-סטנוזיס. בבדיקת מיפוי עצמות נמצאו ריכוזים בברך שמאל ובקרסול שמאל (שני אלה נפגעו בעבר כפי שעלה מהעדויות). במיפוי לא נמצאו ממצאים בברך ימין. בצילומי רנטגן נמצאו שינויים ספונדלוטיים בחוליות 6C - 5C וכן חשד לשבר בזיז רוחבי שמאלי בחוליה גבית 4L ובספק גם בזיז רוחבי ימני ב - 2L. המומחה מצא לקבוע נכות רק בגין ההגבלה הקלה ביותר בתנועה הצידית בעמ"ש צווארי וזאת לפי סעיף 35 (1) בין א' ל - ב' בשיעור 2%. באשר לעמ"ש מותני לא ראה לקבוע נכות, למרות הממצא הרנטגני של ספק שבר בחוליה, שכן הבדיקה הקלינית היתה תקינה. באשר לממצאים האחרים מעברו של התובע, ראה המומחה לקבוע שאין קשר בין ממצאים אלו לבין ממצאי הבדיקה של עמ"ש צווארי שמצא אצל התובע. בתשובה לשאלות הבהרה משיב המומחה כי לא נראה לו סביר שהתאונה היא שגרמה להפסקת פעילותו של התובע כשחקן כדורגל, כאשר הנכות שניתנה לו ניתנה בהתייחס להגבלה קלה ביותר רק בחלק מתנועות עמ"ש צווארי. (במ/3 ובמ/4). ב"כ התובע ביקש לחקור את המומחה. לא ראיתי שבחקירת המומחה שינה הוא מקביעתו. המומחה הסביר כי לא ראה לקבוע נכות בגין הממצא בחוליה הגבית 4L, שכן מדובר היה בשבר בזיז של צידי החוליה ולא שבר בחוליה עצמה שגורר פגיעה עצבית. גם ביחס לבלט הדיסק בעמ"ש צווארי - לא היה ממצא של לחץ על מערכת העצבים. באשר לתקופת אי-הכושר לאחר התאונה ככל שהיא נוגעת לעיסוקו של התובע כשחקן כדורגל - השיב המומחה כי הוא מעריך תקופת אי-כושר של כ - 6 שבועות לכל היותר. (ראה תשובתו עמ' 5 לפרוטוקול שורות 6-5). ב"כ הנתבעת מבקשת לקבוע כי הממצאים שמצא המומחה בצווארו של התובע אינם פועל יוצא של התאונה שכן אין אזכור לפגיעה בצוואר בתעודת חדר המיון. לא ראיתי לקבל הטענה שכן מיד בסמוך לאירוע התלונן התובע גם על כאבים בצוואר אצל הרופא המטפל בקופ"ח. תלונה זו אומתה ע"י הממצא שמצא המומחה בבדיקה הקלינית ומנגד לא הוכח כי התובע סבל בעברו מכאבי צוואר. ניסיונות ב"כ התובע להעמיד תזה רפואית שונה נדחו ע"י המומחה. על כן ראיתי לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה הינה 2%. 3. השתכרות עובר לתאונה התובע טוען כי עובר לתאונה השתכר גם מעבודתו כשחקן כדורגל מעבר להשתכרותו ב"בזק". באשר להשתכרות התובע ב"בזק" - המציא התובע תלושי שכר עובר לתאונה מינואר 1994 ועד אוקטובר 1994 והוא מבקש להביא בחשבון שכר ממוצע בעשרת החודשים. ב"כ הנתבעת טוען כי באותם חודשים קיבל התובע פעמיים נטו הפרשים בסכומים גבוהים ממשכורתו הממוצעת ועל-כן חישובו של התובע אינו נכון. עברתי על תלושי השכר ואכן לא ברור כמה פעמים בשנה משולמים אותם הפרשים ועל מה. על-כן ראיתי להביא בחשבון 5 משכורות אחרונות עובר לחודש הפגיעה היינו מיוני ועד אוקטובר 1994. חישוב השתכרותו החודשית הממוצעת של התובע בחודשים אלו עומדת ברוטו בערכי קרן על סך 6,423 ₪ ובניכוי מס הכנסה 5,823 ₪ בערכי קרן. עיון בתלושי השכר לשנים הבאות מראה כי שכרו של התובע הלך והשביח. התובע מאשר זאת בחקירתו ואף מציין כי קודם בתפקידים והוא כעת בדרוג טכנאים ודרגתו 41. (ראה עדותו עמ' 26 לפרוטוקול שורות 18-17). באשר להשתכרות התובע ממשחק כדורגל - לא ראיתי לקבל טענת התובע כי תנאי העסקתו עם הקבוצה שסוכמו עובר לתאונה, היו 2,000 ₪ לחודש בצרוף 500 ₪ עבור כל משחק וכן מענק חתימה בסך 8,000 ₪ נטו. כך גם לא ראיתי לקבל הרשום בהסכם שנעשה עם התובע לאחר התאונה לפיו הוסכם בין התובע לקבוצה כי שכרו יועמד על 2,500 ₪. מענק הישארות בליגה בסך 5,000 ₪ ופיצוי בסך 1,000 ₪ עבור החודש הראשון, נספח ח' לתצהיר התובע. עיון בנספח ז', שנעשה בסמוך לתאונה מלמד על שיעור השתכרות שונה - 2,000 ₪ לחודש ופרמיה בשיעור 500 ₪ למשחק - זאת ותו לא. התובע לא הוכיח כי סכומים כלשהם אכן הועברו אליו, לא המציא טופס 106 ולא כל ראיה אחרת שיהיה בה כדי להוכיח שאכן כספים הועברו לו ומה שיעורם. הן התובע והן יעיש גורן מזכיר הקבוצה לא ידעו ליתן הסברים הכיצד לא הובאו כל הסכמים עם חברי הקבוצה ועם התובע שמתייחסים לתקופה שקדמה לתאונה. לא ראיתי לקבל הסבריו של יעיש גורן מדוע עובר לתאונה לא טרח להכין הסכם בכתב בין התובע לקבוצה אך מיהר לעשות כן לאחריה. שהרי גורן הבהיר שכאשר היה אמון עם השחקן - לא ערכו הסכמים בכתב מדוע נעלם האמון כתוצאה מהתאונה ומיד לאחריה? כך גם לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע שכרו של התובע לאחר שובו לקבוצה כשהוא פצוע הועמד על 2,500 ₪ ואילו שכרו של מלך השערים של הקבוצה - עוזי אזולאי נמוך יותר לאור נספח ג' 1 לתצהירו של יעיש גורן. ראיתי לקבוע כי שכרו של התובע עמד על 2,000 ₪ לחודש ובצרוף 500 ₪ עבור פרמיה לכל היותר, כפי שעולה גם מנספח ז'. לא ראיתי לקבל הטענה כי מדובר בשכר נטו שכן עניין זה לא מופיע בנספח ז' אלא רק בנספח ח' בתוספת בכתב יד. למעט האמור בנספח ז' לא באה כל הוכחה על כי התובע זכאי היה למענק חתימה. התובע טען שההסדרים בינו לבין הקבוצה היו פחות או יותר אותם הסדרים במשך השנים אך לא הצליח להראות ולו הסכם אחד משנים עברו. התובע שיחק מספר שנים באותה הקבוצה וידע כבר לאחר התאונה כי יצטרך להוכיח השתכרותו בה אך לא פנה לקבל מהקבוצה מסמכים כלשהם להוכחת טענותיו. באשר לפרמיות יש להביא בחשבון שהקבוצה היתה בתחתית הליגה בעונה הרלוונטית וכי ספגה יותר הפסדים מניצחונות. עוד יש להביא בחשבון שהמומחה חזר וציין כי לא ראה כל סיבה לכך שהתובע לא יוכל לחזור ולשחק כפי שעשה עובר לתאונה. הניסיון לתלות את העובדה שהקבוצה ירדה ליגה באותה שנה בפציעת התובע אינו מתיישב עם ההגיון נוכח שיעור הפגיעה. באשר ליכולת התובע להמשיך ולשחק כדורגל מקצועי יש להביא בחשבון את גילו של התובע ואת העובדה שהקבוצה בה שיחק בשנים האחרונות התפרקה בסוף העונה כך שבכל מקרה היה התובע מאבד את מקור הפרנסה הזה. דיון בראשי הנזק 4. הפסדי השתכרות בעבר בעבודתו ב"בזק": התובע טוען כי הפסדיו בשל תקופת אי-הכושר בת שלושה שבועות משתקפים במשכורת חודש דצמבר ולא במשכורת חודש נובמבר. עיון בתלושי השכר מלמד שאכן כך הדבר. היינו שעיקר ההפסד בא לידי ביטוי בחודש דצמבר שבו כבר לא רשומות שעות נוספות ושיעור הפרמיה קטן באופן משמעותי. ההפרש שבין שכרו הממוצע עובר לתאונה לבין שכרו בחודש דצמבר 94 בניכוי מס הכנסה הינו: 2,559 ₪ = 3,264 - 5,823 ₪ סכום זה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע כדי 5,116 ₪. מעבר לכך לא ראיתי כל הפסדים במסגרת העבודה ב"בזק". כשחקן כדורגל: חישוב של חודשיים אי-כושר (שהם למעלה מהתקופה שקבע המומחה) כאשר ראיתי לקבוע סכום גלובלי שיביא בחשבון את הצורך לנכות מס הכנסה ושיעור סביר של פרמיות בתקופה זו ואני מעמידה אותו בערכי היום 10,000 ₪. מעבר לתקופת אי-הכושר הנ"ל לא ראיתי לקבל הטענה שאלמלא פציעתו של התובע היה מצב הקבוצה הרבה יותר טוב ושכרו של התובע היה עולה פלאים. הפציעה לא היתה קשה ולא הוכח שהקבוצה קמה ונופלת על שחקן אחד. סה"כ הפסדי עבר - 15,116 ₪. 5. הפסד כושר השתכרות לא ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה מטעמים אלו. א. התובע שב לעבודתו ב"בזק" והתקדם בה לשביעות רצון מעסיקיו כפי שעולה מתיקו האישי נ/2 וההמלצות הרבות המופיעות בו. ב. מדובר היום בלמעלה מ - 7 שנים לאחר התאונה ואם עד היום לא סבל התובע הפסדים בראש נזק זה אין לצפות שאלה יגיעו. ג. מדובר בנכות בשיעור מזערי. ראה לעניין זה: ע"א 512/88 שלמה דוד נ' איתן רוחק ואח', תקדין עליון 91 (1) 574 בעמ' 2 לפסק הדין שם קובע כב' הש' אור: "העובדה היא שמאז שחזר המערער לעבודתו בחברה זמן קצר לאחר התאונה ובמשך תקופה של כתשע שנים, לא הוכח שנגרמו למערער הפסדי השתכרות כלשהם. יש בכך, בלי ספק, אינדיקציה לגבי השאלה אם יגרמו לו הפסדים כאלה בעתיד ולגבי שיעורם האפשרי". וכן קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, תשנ"ח-1997, עמ' 153. ד. עבודתו כשחקן כדורגל מקצועי ממילא היתה מוגבלת בזמן ובגילו של התובע, היום בוודאי שלא היה מוסיף לשחק. מכל מקום המומחה לא ראה כל סיבה לאי חזרתו לשחק בשעתו. 6. כאב וסבל בהתאם לסמכותי שבשקול דעת ראיתי לפסוק בראש נזק זה סך של 8,500 ₪ תוך שאני מביאה בחשבון את כאביו ועגמת הנפש של התובע על שנדרש להיעדר ממשחקי הכדורגל עניין שהיה עיקר חייו. 7. עזרת הזולת לא ראיתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה שכן לא הובאה כל הוכחה כי פגיעת התובע הצריכה עזרה העולה על העזרה המצופה מבן משפחה. ראה לעניין זה: ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח (3) 580. ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט (1) 477. פגיעת התובע לא היתה רב מערכתית או קשה. התובע שוחרר בו ביום מהמיון וגם העובדה שנדרש לביקורים אצל רופא אין בהם כדי ללמד על הצורך בסיעוד של ממש בתקופה זו. 8. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הוצאות נסיעה: רכיב זה לא נתבע בכתב התביעה ועל-כן אין להתייחס אליו כעת. הוצאות רפואיות: התובע צירף קבלות על הוצאות בדיקות אצל רופאים של קופ"ח מכבי. מתוך עיון בקבלות ועל-פי הסכומים הנקובים בהם ראיתי לקבל טענת התובע כי בתקופה זו עדיין נדרש תשלום עבור טיפולים רפואיים וזאת בטרם ניכנס חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994 לתוקף. (תאריך כניסה לתוקף היה ב - 1 בינואר 1995). על כן ראיתי לקבל הוצאות אלו שמגיעות היום לסך של 6,500 ₪. הוצאות בגין טיפולי שיניים אכן בתעודת חדר מיון לא צוינה פגיעה בפנים ושבר של גשר בפיו של התובע אלא שהעובדה שהתובע פנה לרופא שיניים יום לאחר התאונה יש בה כדי לחזק עדותו כי אכן הגשר בפיו נשבר. על כן ראיתי לקבל עדותו בעניין זה. הגם שהתובע העיד כי עד היום לא פעל לתיקון הגשר שנפגע בפיו בעת התאונה - ראיתי לפסוק לו סכום גלובלי בגין הוצאה זו. מאחר ולבד מהצעת ד"ר רוגובסקי לא באה כל הוכחה על עלות הטיפול אני מעמידה הפיצוי על סך 2,500 ₪ בערכי היום. סה"כ הוצאות רפואיות - 9,000 ₪. סה"כ נזק - 32,616 ₪. 9. ניכויים ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה כי לתובע שולמו שני תשלומים תכופים. ב"כ התובע לא התייחס לנקודה זו (למעט בתחשיב הנזק מטעמו) ואין לדעת האם סכומים אלו כוללים שכ"ט עו"ד אם לאו. אין מחלוקת שאת התשלומים התכופים יש לנכות מסכום הנזק. 10. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 32,616 ש"ח כשמהם ינוכו התשלומים התכופים כשהם משוערכים להיום. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות אגרת בימ"ש וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק. המזכירות תשלח את פסק-הדין לצדדים בדואר. ניתן היום ג' בסיון, תשס"ב (14 במאי 2002) בהעדר הצדדים. ח. וינבאום וולצקי, שופטת כדורגלדיני ספורטתאונת דרכים