1. ערעור זה הינו פגימה הקשורה בהתקפי כאבי-גב.   2. השאלה הטעונה הכרעה היא: -   "האם התקפי כאבי-הגב, שמהם סובל המערער, 'נגרמו', או לחילופין 'הוחמרו' עקב תנאי שירותו הצבאי".   3. עפ"י טענת המערער, עבודתו בשירות הצבאי, שהיתה כרוכה בעבודה פיזית, גרמה לנכותו;   ואילו לטענת המשיב, אותם התקפי-גב לא הותירו "נכות", כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב].   4. הרקע האישי:   נולד בשנת 1961 ובשנת 1979 גוייס לשירות חובה בצה"ל;   בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 89 (בגין ראייה, ללא קשרעם נשאו הפגימה הנדונה);   בשנת 1982, בתום 3 שנות שירות, שוחרר מצה"ל עם אותו הפרופיל-הרפואי.   משנת 1982 ועד לשנת 1989 שירת במילואים גם כן עם אותו פרופיל-רפואי;   כאזרח, בשנים מ- 1982 ועד לשנת 1989, עבד במקומות עבודה שונים;   בשנת 1989 התגייס לשירות בקבע, בתפקיד של נגד-תחזוקה והלכה למעשה הוא משרת עד היום, למעט הפסקה של כשנה מסוף שנת 1993.   בתאריך 05/04/98, הורד הפרופיל-הרפואי של המערער ונקבע ל: - 45.   5. עפ"י חומר הראיות הנאמן עלינו, היה המערער אחראי על 3 מסגרות ותפקידו היה טיפול באמצעים שבמחסנים;   בימ"ח האוגדה בוצעו רענונים, תעסוקות וביקורות בהקשר לתרגילים ואימונים רבים.   כתוצאה משינוי ארגוני שבוצע בצה"ל, עברו המחסנים ארגון מחדש ובתקופה זו היתה עבודה רבה וקשה בימ"ח.   עבודת המערער התבטאה בהעמסה, פריקת ציוד-כבד, כגון: אוהלים, נשקים, ארגזים, ריהוט, שקי-חפצים רבים, רשתות הסוואה והעמסת זיוודים.   מחמת חוסר בכוח-אדם רוב הנטל בעבודה הנ"ל נפל על המערער ומאחר והעבודה התבצעה, לרוב באופן ידני, היא היתה כרוכה בהשקעת מאמץ פיזי רב.   גם התרגילים והאימונים, שהתבצעו בשטח, העבודה בקשר להן היתה קשה ובזמני לחץ.   6. המערער מייחס את הפגימה, שממנה הוא סובל, לעבודות שביצע בסוף שנת 1995 ובתחילת שנת 1998, עת סבל מכאבים בגב-התחתון; וכן מחמת אירוע, שנמשך 4 ימים מיום 15/02/98 ועד ליום 19/02/98, לאחר עבודה פיזית קשה, עת החל לסבול מכאבים עזים בגב ובעכוז שמאל.   7. כבר בתקופת השירות הראשונה, בקבע, דהיינו, בשנת 1990, סבל המערער מכאבי-גב, אך בצורה קלה, וקיבל כדורים להקלת הכאבים וטיפול פיזיוטרפי;   בחודשים אוקטובר-נובמבר 1995, סבל שוב מהתקף של כאבי-גב ושוב קיבל כדורים ופיזיוטרפיה.   בחודש ינואר 1998, סבל מהתקף קל של כאבי-גב תחתון וקיבל כדורים להקלה.   בין התאריכים 15/02/98 ו- 19/02/98, הוטלה על המערער משימה לארגן בדחיפות העברת ציוד.   המערער ושני חיילים בפיקודו העמיסו ופרקו את הציוד בלוח-זמנים צפוף.   בתום ביצוע המשימה, הרגיש כאבים עזים ונוראים בגבו-התחתון, שכב לנוח במשרדו והוקל לו.   בימים 20/02/98 ו- 21/02/98 (שישי-שבת), כשהיה בחופשה בביתו, שוב הרגיש בכאבים וביום ראשון 22/02/98, פנה לחר"פ, לאורטופד ולביצוע צילומים.   8. ב"כ המשיב מכחיש קיום "אירוע", הקושר בין הפגימה בגבו של המערער, לבין תנאי-השירות; ולטענת ב"כ המשיב, לא הוכיח המערער את קיומו של "אירוע" כנ"ל ברמת-ההוכחה הנדרשת בערעור זה.   9. לטענת ב"כ המשיב, תלונותיו הראשונות של המערער החלו בחודש מרץ 1990, דהיינו, 7 חודשים לאחר שהחל בשירות הקבע, ובתדירות של פעם בשנה עד לשנת 1998 נהג להתלונן על כאבי-גב.   האירוע שאותו מבקש המערער לראות כ"אירוע חריג", בשל עבודה אומצת, אינו כזה. עדותו של המערער ושל שני עדיו בנדון, אינה אמינה. קיימים סתירות רבות בדברי עדותם ואין לבסס את העובדות על סמך עדותם.   10. נחקרו בפנינו גם שני הרופאים-האורטופדיים המומחים (ד"ר אלכס וינדזברג, מטעם המערער וד"ר דניאל פלוטקין, מטעם המשיב), והוצגו בפנינו בדיקות-הדמייה שבוצעו למערער.   בצילום C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) גב, מיום 23/02/98, אובחן נזק ניווני ובלט דיסק בחוליות L4-L5 ו- L5-S1. צילום זה מאשר נזק קודם, בלתי-הפיך בדיסק זה והמימצא הניווני קשור עם פגיעות בשנת 1990.   ברור, שהמערער סובל מנזקים בעמוד-השידרה, נזק ניווני; קיים אצלו בלט-בדיסק וכן הגבלת-תנועה קלה בעמוד-השידרה.   11. חלוקים הרופאים-המומחים באשר לגורמי הנזק האמור.   לדעת המומחה-הרפואי מטעם המערער קשורה הפגימה האמורה בתנאי-השירות של המערער כאשר "הקש ששבר את גב הגמל", היא אותה עבדוה קשה ב- 4 הימים שבין 15/02/98 ו- 19/02/98; בעוד, כעולה מדעתו של המומחה-הרפואי מטעם המשיב, הפגימה היא כנראה מתקופה שלפני התגייסותו של המערער לצבא-הקבע ולתהליך של שינויים ניווניים טבעיים בגבו.   ומכל מקום, לדעת ד"ר פלוטקין, המימצא שאובחן ב- C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת), מיום 23/02/98, אינו קשור לאירוע טראומטי.   באחת - ד"ר אלכס וינדזברג סובר, כי הפגיעות משנת 1990 גרמו למערער לנזק ניווני בדיסק, הגם ללא נכות תיפקודית, כאשר המאמץ הגופני בחודש פברואר 1998 גרם לפריצת דיסק ולהחמרת המצב שכתוצאה הימנו קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד-השידרה המותני.   ד"ר א. וינדזברג מסתמך גם על המלצותיו של פרופ' דם עט בדבר טיפול עקב גירוי סקיאטי ברגל שמאל וכאבים בגב, מיום 05/10/95, מיום 22/10/95 ומיום 05/11/95 וכן על רישומים של ד"ר איזק דיאזדה, אורטופד-מנתח, מיום 22/02/98, מיום 25/02/98 ומיום 02/04/98 בדבר "כאבים שורשיים לאורך רגל שמאל; לסג - 30 מעלות משמאל; וירידה בתחושה.   ברור, שקביעת ד"ר א. וידזברג, שלפיה עבודתו הפיזית הקשה של המערער בשנת 1990 גרמה את הדיסק ב- L4-L5, הינה בבחינת השערה בלבד, באשר לא קיים כל מימצא הדמייתי בקשר לכך, והגם שמשנת 1990 ועד לשנת 1993, היו למערער 19 ביקורים במרפאה, מתוכן 8 פניות בגלל כאבי-גב, הוא מסכים שאותן פגיעות המתוארות ב- C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת), ב- L4-L5 הן נזק ניווני, שבהחלט יכול היה להתחיל גם לפני שנת 1989, דהיינו, לפני שהמערער התגייס לצבא הקבע.   כאשר נשאל עד זה כיצד קבע בעת בדיקתו של המערער על-ידו בתאריך 20/12/98 כי כ- 9 שנים קודם לכן כבר נגרם נזק לגבו של המערער, השיב העד, כי המערער אמר לו, כי הוא לא עסק בתפקידים קשים, מן הבחינה הפיזית, עובר להתגייסותו לקבע, ומסר בפנינו תיאור בדבר מאמץ גופני קשה היכול לגרום להחלטת מעטפת-הדיסק היושב בתוך מעטפה ריקמית קשה, כאשר כיפופים חוזרים מסוגלים להביא להחלשת הריקמה תוך תהליך איטי המביא בסופו של דבר לבליטה של הדיסק ובהמשך לפריצתו.   לדעתו של ד"ר א. וידזברג, הרמות המשא שבוצעו ע"י המערער גרמו לנזק מצטבר ולנזק הניווני.   פריצת הדיסק יכולה להיגרם אפילו עקב התעטשות חזקה, בעיקר כאשר אדם במצב כפיפה, ומה עוד כשהמדובר בדיסק שהוא פגום.   בהמשך עדותו מודה ד"ר א. וידזברג שהוא טעה בהגדרותיו וכי לא מדובר כלל וכלל ב"פריצת דיסק" אלא ב"בלט דיסק".   12. המומחה-הרפואי מטעם המשיב, ד"ר דניאל פלוטקין מייחס את הכאבים בגבו של המערער לשינויים ניווניים.   שינויים ניווניים: בפועל, לא קיימים חילוקי-דעות בין שני המומחים-הרפואיים, באשר למימצא ב- C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) מיום 23/02/98; אולם, כאשר אנו באים למחוק את מהותם של הכאבים, שמהם סובל המערער, עלינו להציג את השאלה: -   "האם תנאי-שירותו הם הסיבה בלעדיה - אין (Causa sine qua non) לכאבים אלה? - או שמא מדובר כאן בסיבה שונה הקיימת אצל המערער ושהיא המקור לתאוצה של התפתחותם של השינויים הניווניים?   כידוע, שינויים-ניווניים הם תהליך שמלווה את האדם. תהליך די-טבעי המצוי אצל כל אחד ואחד. בהחלט יכול תהליך זה להיות מוחמר ע"י סיבה זו או אחרת ויש, איפוא, להביא בחשבון מספר גורמים:-   א. כפי שאפשר להיווכח במקרהו של המערער ניתן להגדירו כדיסימולנט שעד לשלב מסויים ניסה להדחיק את בעיותיו הרפואיות.   ב. סמיכות-הזמנים בין המאורעות יכולה בהחלט להצביע על כך שהשינויים הניווניים התפתחו בהדרגה.   ג. האפשרות שהמדובר בפגימה שנגרמה ע"י מיקרו-טראומות (מקרים של טראומות קטנות ומתמשכות הקשורות עם עבודתו), כאשר עבודה זו נמשכת על-פני תקופה של מספר שנים לא מבוטל.   שינויים ניווניים יכולים לנבוע מ: -   א. ניוון קונסטיטוציונאלי, עקב גיל מתקדם. ב. מנתוני פתיחה, אשר בתוספת ל"מנוף", "הדק" (Trigger), הם מהווים את הגורם להם.   13. על-פי ההלכה הפסוקה הנוהגת, גם כאשר קיימת אצל אדם נטייה מולדת, הרי שזכאי הוא להכרה בקשרשל גרימה, אם גורם ההדק שגרם לנטייתו להפוך למחלה, טמון בתנאי-שירותו. ברם, זה לא המקרה שלפנינו.   14. לנו נראה, כי תלונותיו של המערער, בגין כאבי-גב, החלו בשנת 1995 והחמירו בחודש פברואר 1998, הגם שאין לנו ספק, שכבר בשנת 1990 סבל המערער מכאבי-גב ומנזק ניווני.   15. אפילו נייחס את כאבי-הגב, שמהם סבל המערער בשנת 1990 לכאבים שיכולים לנבוע הן כתוצאה של תחלואה טבעית (המערער נולד בשנת 1961) והן כתוצאה מעבודתו, כאזרח, בין השנים 1982 ו- 1989, ניתן לורמ שברוב הזמן משנת 1990 ועד לשנת 1995 המדבור בכאבים א-סימפטומטים, "ללא נכות תיפקודית" - כלשונו של המומחה מטעם המערער, וזאת עד לשנת 1995, שאז הפכה לסימפטומטית.   16. עד לשנת 1998, לא נעשו שום בדיקות-הדמייה, ורק בשנת 1998 הוברר קיומו של בלט-דיסק והגבלת-תנועה קלה בעמוד-השידרה.   האם המימצא בבדיקות-ההדמייה משנת 1998 קשור לאירוע טראומטי או במימצא אקראי בלבד?   אילו מדובר היה ברצף של תלונות, חוזרות ונישנות לאחר אירוע, ניתן היה לקבוע את "שייכותן" לאותו אירוע.   דא-עקא, המדובר בתלונות ספורדיות, והן ביסודן תלונות הקשורות עם בעיות תחושתיות של כאבים ללא כל מימצא אובייקטיבי.   17. שקלנו אפשרות להכיר במערער כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שנכותו "הוחמרה" בחודש פברואר 1998, וזאת על-סמך גירסת המומחה-הרפואי מטעם המערער, שלפיו: "מאמץ גונפי קשה יכול לגרום להחלשת הדיסק היושב בתוך מעטפה ריקמית-קשה, כאשר כיפופים חוזרים מסוגלים להביא להחלשת הריקמה תוך תהליך איטי המביא בסופו של דבר לבליטה של הדיסק ובהמשך לפריצתו".   18. דחינו גם את האפשרות הנ"ל. יש לזכור,כי קיימים מקרים שבהן מבוצעות תמונות רנטגניות המצביעות על שינויים ניווניים קשים, שיכולים לגרום לכאבים או להפרעות, והנבדק אינו מתלונן על כך. מאידך, יש והתמונה הרנטגנית מצביעה על שינויים-ניווניים, קלים יחסית, והנבדק מרבה בתלונות בגין סבל רב.   19. כאשר בשנת 1990 החלו אצל המערער השינויים הניווניים.   המומחה הרפואי מטעם המערער סבור, כי כאשר בשנת 1990 החלו אצל המערער השינויים הניווניים השפעתם של שינויים-ניוונים אלה אינה נפסקת ותוך כדי תהליך איטי תבוא בליטה של הדיסק ובהמשך פריצתו.   ה"תהליך האיטי" אינו חייב לבוא לידי ביטוי ע"י "אירוע טראומטי" או "חריג" ודי ב"התעטשות חזקה" או ב"כפיפה לא נכונה", כאשר קיימים מזה מכבר, שינויים-ניווניים.   20. מעדויותיהם של שני הרופאים-המומחים, שהעידו בפנינו, על-דבר השפעתם של השינויים-הניווניים ההולכת ונמשכת, התרשמותנו היא, כי בעניין זה לא קיים כלל מוחלט ברפואה האורטופדית ויש ומומחה ברפואה האורטופדית ויש ומומחה אחד יסביר אכן כך והשני אחרת.   כפי שכבר הובא לעיל, אצל המערער לא מדובר ב"פריצתו" של הדיסק אלא ב"בלט" דיסק גרידא.   21. אנו בודקים את חוות-הדעת הרפואיות ואת דברי עדותם של המומחים-הרפואיים במיכלול כללי של הראיות בכללן, לרבות הגיונם של הדברים וניסיון החיים.   22. אנו גם בסמכות המכריעה עובדתית באותן הסוגיות שמועלות בפנינו.   במקרה דנן, אין בפנינו מימצא ספיציפי, הנאמן עלינו, שיכול להיות קשור לבעייה טראומטית שחווה המערער הקשור עם מימצא פתלוגי משמעותי.   בדיקת ההדמייה משנת 1998 שאיבחנו בלט דיסק אינו משמעותי מבחינה פתולוגית ומכל מקום אינו מעיד על קשר טראומטי.   23. בנסיבות אלה, דין הוא שהערעור יידחה והחלטת קצין-התגמולים מיום 05/09/99 תישאר בעינה.   24. לסיום, ברצוננו להוסיף, כי: -   בתאריך 04/09/2002 כבר ניתן על-ידנו פס"ד בערעור זה, שלפיו בוטלה החלטת קצין-התגמולים מיום 05/09/99, הערעור נתקבל והמערער הוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב].   25. פס"ד ניתן בהתאם לתקנה 448 (ג) לתקנות הדין האזרחי, ה'תשמ"ד - 1984, מאחר והמשיב לא הגיש סיכומים.     26. בתאריך 14/11/2002, פנה אלינו ב"כ המשיב בבקשה (בש"א מס' 4974/02), שבה הוא עתר לביטול פסק-הדי הנ"ל.   27. לבקשה הנ"ל צורף תצהיר, מיום 06/11/2002 וכן צורפו סיכומי ב"כ המשיב.   28. בקשנו את תגובת ב"כ המערער לבקשתו דלעיל של ב"כ המשיב וביום 06/01/2003 קבלנו, בכתב, את תגובתו המפורטת.   29. האם עלינו להעתר לבקשת ב"כ המשיב?   סמכויות ועד הערעורים נקבעו בסעיפים 27 ו- 28 לחוק הנכים.   עפ"י סעיף 27 לחוק: -   "לקצין-התגמולים ולוועדות ערעור סמכויות כסמכויותיה של וועדת חקירה, שנתמנתה לפי פקודת ועדות החקירה, ושהוענקו לה כל הסמכויות שאפשר להעניק לוועדת חקירה כזאת לפי סעיף 5 לפקודה האמורה".   עפ"י סעיף 28 לחוק: -   "קציני-תגמולים וועדות ערעור לא יהיו קשורים בדקדוקי דיון ובדיני ראייה, אלא יפעלו בדרך שתיאראה להם כמועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון".   30. יוצא, איפוא, שהגש שאין אנו קשורים בדקדוקי דיון ובדיני ראייה, כלל נקוט בידינו לאמץ, עד כמה שניתן, את אותן תקנות סדר הדין האזרחי, ה'תשמ"ד - 1984, וזאת כדי שלא תהא מסגרת הדיונים בפנינו פרוצה לכל עבר.   יתירה מכך, מדי פעם בפעם עושים אנו אף שימוש בתקנות בתי-דין מינהליים (סדרי דיון), ה'תשנ"ב - 1992, שהותקנו עפ"י חוק בתי-דין מינהליים.   31. תקנה 520 לת.ס.ד.א. נוקטת לשון: -   "... רשאי הוא... להאריכו מזמן לזמן, ואף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה...".   32. נדיבותם של בתי-המשפט ורוחב פרשנותם בנושאים הנוגעים לנכים ידועה ומובנת. ברם, יש לשים לב, כי בחוק הנכים קמץ המחוקק את ידו דווקא בעניין המועדים להגשת תביעות ולהתיישנות, והם צומצמו במידה רבה בהשוואה לתקופות ההתיישנות הרגילות.   33. המחשה מפורשת מזו של כוונת המחוקק לצמצם את המועדים על-פי חוק הנכים קשה לתארם וכל פרשנות להארכת מועד כמעט ללא הגבלת זמן נוגדת בבירור את מטרת המחוקק.   34. תחומים מוגדרים ואחידים להתהוותו של שיהוי, וחלוף הזמן, לכשעצמו, איננו גורם בלעדי בכגון דא. כל מקרה נבחן עפ"י מערכת הנסיבות העובדתית שלו, ושי מקרים בהם די בחלוף מספר ימים כדי שיתהווה שיהוי. מאידך גיסא, יש שגם חלוף מספר שבועות ואף חודשים אינו יוצר תוצאות, המשנות לרעה את מצבם של גורמים אחרים הנוגעים בדבר ואשר יש בהן כדי ליצור בסיס לטענת השיהוי.   35. בתאריך 12/09/2002 בתיק בש"א 7547/02 (ע.א. 1005/02) קיבל בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, את בקשתו של קצין-התגמולים למחוק על-הסף ערעור מחמת האיחור בהגשתו.   אומנם המועד להגשת ערעור קבוע בחוק ואילו במקרה דנן המדובר במועד, ליתר דיוק; במועדים שחלפו ושנקבעו על-ידנו, אבל גם כך, אין הדבר אומר שיש לשים את החלטותינו פלסתר.     36. יש לזכור, כי סדרי-דין הם משרתם היעיל של משפט תקין והתעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה. הגם שסדרי-דין נועדו להגשים זכויות מהותיות, הרי שלא תמיד התרבות-המשפטית נבחנת רק ע"י גישה מהותית מרחיבה. אין להתעלם מציפיותיו של בעל-הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים.   37. שיקול-הדעת בדבר ביטולו של פסק-הדין צריך להיבחן בכל מקרה לגופו, על-פי נסיבותיו ועל-פי הטענות הנטענות. אין שיקול-דעת זה - כמו כל שיקול-דעת משפטי אחר - בלתי מוגבל; ברם, חייב הוא להעשות באופן הוגן, אובייקטיבי, ניטרלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא נטייה.   כאשר נעתרים אנו לבקשת ב"כ המשיב ליתן פסק-דין נגד מערער שלא הגיש סיכומים, או לא הגישם במועד שנקבע, דין הוא שננהג ביחס זהה כלפי מחדל בנושא זה מטעם המשיב.   38. בסופו של דבר, תוך כדי בחינת נסיבות העניין לגופו, הגענו לכלל מסקנה שעלינו להעתר לבקשת ב"כ המשיב מיום 14/11/2002, לביטול פסק-הדין שניתן על-ידנו ביום 04/09/2002 וליתן פסק-דין חדש לגופו של עניין.   39. הגם שערעור המערער נדחה על-ידנו, אנו מחייבים את המשיב בשכר-טרחת עורך-דין המערער בסך: - .2,500 ₪ (אלפיים וחמש מאות).   הסכום הנ"ל ישא ריבית ויהא צמוד למדד מיום מתן פסק-הדין ועד ליום תשלומו בפועל.   40. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.   41. מזכירות בית-המשפט: -   א. תעביר לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה.   ב. תמציא לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה.  ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ג (26 בינואר 2003) בהעדר ב"כ הצדדים     יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר ל.וינוגרד מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חברצבאשירות צבאי