פציעת שחקן כדורסל בגלל רצפה רטובה




פציעת שחקן כדורסל בגלל רצפה רטובה

א. מ ב ו א:ב
1. התובע, יליד שנת 1980, נפגע ביום 19.11.96 בתאונת ספורט שאירעה עת התאמן במסגרת קבוצת הנוער של "הפועל גליל עליון", אשר הנתבע 1 הינו מאמנה, ואשר פעילותה נעשתה במסגרת חוגים, שאירגנה הנתבעת מספר 2 - המועצה האזורית גליל עליון.

2. עקב התאונה נפגע התובע בברכו השמאלית, כאשר בדיקת ארטרוסקופיה של הברך גילתה כי הוא סובל מקרע חריף של הרצועה הצולבת הקדמית של ברך זאת.

מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, פרופ' חיים שטיין, קבע את נכותו הצמיתה של התובע עקב פגיעתו,בשיעור 10% נכות לצמיתות. בסיכום חוות דעתו בפרק דיון ומסקנות, קובע המומחה:ו

"הוא סובל מקרע של הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל עם אי יציבות במישור הקדמי אחורי של הברך.
מצב זה מהווה מגבלה שחומרתה מחצית מן המתואר בקובץ תקנות 2533 סעיף ב(2) 48 ומהווה נכות צמיתה בגובה 10% במערכת התנועה."


3. נסיבות האירוע והגורם לפגיעה שנויות במחלוקת בין הצדדים. לטענת התובע, נגרמה פגיעתו עקב החלקה על כתם זיעה, שנוצר תחת לסל הקבוצה היריבה. כתם זה גרם להחלקתו, לאחר ירידה מניתור לסל, תוך סיבוב הברך - וגרימת הנזק.

לעומתו, טוענים הנתבעים, כי הפגיעה נגרמה עקב פגיעת התובע בשחקן הגנה שניצב מולו, שעה שתקף את סל היריב בשעת משחק האימון.

4. המחלוקת העיקרית הנטושה בין הצדדים בבסיס הדיון דנן, הינה שאלת הגורם להחלקתו של התובע. שאלה זו נחלקת לשתי שאלות משנה, והן שאלת קיומו של כתם הזיעה תחת הסל ושאלת נסיבות הנפילה - ההיה או לא היה שחקן הגנה אשר נתקל בתובע.

ב. נסיבות האירוע:נ
5. נראה כי שני הצדדים אינם חלוקים בינם לבין עצמם, בסוגיה, לפיה עיסוק בספורט הינו עיסוק מסוכן מעצם טיבו וטיבעו, וכי אדם העוסק בתחומי ספורט שונים, וכדורסל בכלל זאת, נוטל על עצמו את הסיכון, כי הוא עלול להיפגע, בין אם כתוצאה מהפעלת הכוחות והמאמץ הכרוכים במשחק, ובין אם עקב היתקלות בשחקן יריב. סיכונים אלה הינם בגדר סיכונים סבירים, כאשר על פי ההלכה הנוהגת בארצנו, לא קיימת חובת זהירות קונקרטית מצד בעל מגרש הספורט, או מפעילי המתקן והמאמן, כלפי השחקנים.

ההלכה מצאה ביטויה בע"א 154/80 ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז' (1) 113 בעמ' 127:ב

"חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, או אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו."

6. מאידך, נראה כי מוסכם על הצדדים, כי הווצרות שלוליות, או כתמי לחות חלקלקים תחת לסלים, הינם סיכונים בלתי סבירים - המגבירים את הסכנה הטמונה למשתתפים במשחק הכדורסל, ועל כן חייבים הנתבעים חובת זהירות קונקרטית, למנוע סיכונים אלה, ולנקוט אמצעי זהירות ראויים לשם כך.

אף הסתבר, כי הנתבעים מודעים לקיומם של סיכונים הטמונים בכתמי לחות, ואינם חולקים על חובתם הקונקרטית למנעם, על ידי ביצוע פעולה פשוטה של ניגוב באמצעים קיימים וזמינים.

7. לטענת התובע, היה האימון נערך כדלקמן:ו

"5. אימון הקבוצה היה מתחיל בדרך כלל בתרגילי חימום שכללו ריצות (ספרינטים) וקליעות לסל. שלב זה לקח בדרך כלל כעשרים דקות. לאחר מכן היינו שותים מים ומבצעים מתיחות בישיבה ובשכיבה. שלב המתיחות היה מתבצע מתחת לאחד הסלים ובאזור הסמוך לו. את המתיחות עשינו כשאנו שוכבים או יושבים על משטח המגרש (הפרקט) סמוך לאחד הסלים או נשענים על מזרונים הצמודים לקיר באזור שמתחת לאחד הסלים.

6. ברצוני לציין כי בעת ביצוע המתיחות היו חברי הקבוצה רטובים מזיעה עקב המאמץ בשלב החימום ולפיכך כשישבנו ושכבנו באזור שמתחת לסל בזמן המתיחות הרטבנו את משטח המגרש באזור שמתחת לסל ובסמוך לו.

7. בשנת 96 היה מאמן קבוצת הנוער מר עומר טל.

8. בכל התקופה בה שיחקתי בקבוצת הנוער לא ראיתי שלאחר המתיחות נעשית פעולה של ייבוש משטח המגרש. כמו כן מעולם לא קיבלנו מזרונים כדי לשכב עליהם בזמן ביצוע המתיחות."
(סעיפים 5 - 8 לתצהיר התובע).

התובע הדגיש כי באותו יום בו אירעה התאונה, לא נוקה המשטח לפני תחילת האימון.

8. חבריו של התובע לקבוצה, העדים עמית במברון וקובי עמר, העידו באופן כמעט זהה לגבי היווצרות כתמי הלחות.

וכך מעיד מר במברון:נ

"5. אימון הקבוצה היה מתחיל בדרך כלל בתרגילי חימום כמו ריצות וקליעות במשך כעשרים דקות ולאחר מכן בוצעו מתיחות, בדרך כלל כעשר דקות.

6. בסוף החימום בוצעו מתיחות גם בישיבה וגם בשכיבה וזאת באזור שמתחת לסל ובאזור הסמוך לו.

7. לאחר החימום היינו נוטפי זיעה ולאחר שקמנו מהמתיחות היו כתמי לחות ורטיבות על הפרקט.

8. ברצוני לציין כי למיטב זיכרוני אף פעם לא ניגבו את המשטח לאחר החימום והמתיחות ולפני האימון וזאת על אף שהמשטח נותר רטוב לאחר החימום והמתיחות." (סעיפים 5-8 לתצהירו).

דברים זהים נאמרו על ידי העד קובי עמר בסעיפים 5 - 7 לתצהירו.

9. הנתבע מספר 1 טען כנגד זאת, כי:ב

"4. ראשית, אבהיר בקצרה את אופי האימונים שערכנו באולם הספורט בכפר בלום (להלן:ו "האולם").
היינו פותחים את האימון בתרגילי חימום שנערכו לרוב בצד המגרש הכדורסל ולא מתחת לסל, ולאחר מכן אנו ממשיכים בריצות קצרות ומהירות וכיו"ב.
כאשר אנו עולים למגרש לצורך התחלת משחקי אימון, רצפת המגרש יבשה לחלוטין, הן מהטעם שרוב התרגילים נערכים בצד המגרש ולא בתוכו, ובן בשל פרק הזמן שעובר בין תרגילי המתיחות למשחק עצמו.

5. זאת ועוד, תמיד דאגתי לוודא שרצפת המגרש תהא יבשה קודם שהשחקנים יעלו עליה.
גם במהלך המשחק, אם הרצפה התרטבה מזיעת השחקנים, הייתי דואג להפסקת המשחק ולניגוב הרצפה.

6. לגופו של האירוע נשוא התביעה בו הייתי נוכח, אבקש לאמר באופן חד משמעי כי טענתו של התובע כאילו החליק בשל רצפה רטובה אינה נכונה."
(סעיפים 4 עד 6 לתצהירו).

וכך גם מעיד העד מר יצחק קוניאל:נ

"5. אבקש להבהיר כי מקום הנפילה של התובע היה יבש לחלוטין וכי אירוע התאונה לא היה קשור כלל למצב האולם.

6. האולם בו התרחשה התאונה הינו אחד האולמות היפים והמשוכללים בארץ, והוא מתוחזק היטב."
(סעיפים 5, 6 לתצהירו).

10. הנה, כי כן, שתי גירסאות נוגדות עומדות לפני. מבחינת שתי הגירסאות עולה, כי בעוד התובע ועדיו משוכנעים באשר ראו, והעידו על כך באופן נחרץ, הרי שני עדי ההגנה, העידו יותר על אשר אמור היה וצריך היה להיות, ולא על שחזו בו עיניהם בפועל.

העד במברון, העיד בעמ' 8 שורה 23, כי המתיחות נעשו על ידי השחקנים מתחת לסלים. וכך גם חזר והעיד בשורה 28.

יש לציין, כי עד זה העיד, כי כיום אין לו קשר עם התובע, כך שניתן לראות בו עד אובייקטיבי. העד אף חזר והדגיש, כי הריצפה לא נוגבה קודם לתחילת האימון, אלא רק באימון הקבוצה הבוגרת. (עמ' 10).

11. הנתבע מספר 1 העיד בתחילה, כי עדויות השחקנים שהעידו מטעם התביעה אינן נכונות, אך לאחר שנחקר, הודה כי אינו יכול לזכור האם משטח הפרקט נוגב באותו יום, הגם שעמד על דעתו כי באותו מקום לא בוצעו מתיחות (עמ' 18 ו19-). הנתבע אף לא זכר שיחת מוטיבציה שהיתה לו עם השחקנים בפתיחת האימון. (עמ' 19, ש' 29-31).

העד, מר קוניאל, אשר תצהירו היה ברור ונחרץ, כי באותו יום ניגבו את הפרקט, העיד בעדותו בעל-פה כי, על פי רוב מתיחות לא עושים בתחומי המגרש. העד הודה לבסוף (בעמ' 25 למעלה), כי אינו יכול לזכור האם באותו יום נוגבה ריצפת הפרקט קודם לתחילת האימון.

12. לאחר ששקלתי את העדויות מטעם שני הצדדים, החלטתי לקבל את עדויות התביעה, לעניין קיומו של כתם זיעה ולחות תחת הסל - כתם אשר לא נוגב קודם לתחילת המשחק, כנכונות.

13. כאמור, אין ספק כי כתם זיעה כאמור מהווה סכנה לבריאותם ושלומם של השחקנים. אמנם ב"כ הנתבעים טוען, כי הדבר לא הוכח בראיות של מומחים, אולם לעניין זה דווקא העדויות מפי הנתבעים, לימדוני על חובת הזהירות, המוטלת על מנהל הקבוצה והמאמן, למנוע כתמי זיעה כאמור, שכן כרוך בהם סיכון בלתי סביר.

העד מר קוניאל העיד מפורשות:ב

"ברגע ששחקן נופל על הריצפה על המקום יש לי מגבות בצד ומנגבים את המקום היכן הוא נפל, גם אנו יודעים שזה מסוכן, זה פשוט מאד, וזה בד"כ היה תפקיד שלי, או שביקשתי מאחד הילדים שיעשו את זה, אנו מודעים לסיכון של זעה שילד מחליק."
(עמ' 24 שורות 9-11 לפרוטוקול).

העד גם העיד, וגירסתו הפעם תואמת לגירסת התביעה, כי השחקנים מזיעים ויתכנו כתמי זיעה על הריצפה:ו

"שאלה:נ בהתחלה יש חימום, בסוף החימום החברה מזיעים.
תשובה:ב בטוח.
שאלה:ו אחרי שגומרים החימום, עושים מתיחות.
תשובה:נ נכון, בזמן המתיחות לפעמים גם שוכבים על הפרקט.
שאלה:ב אתה מסכים איתי כי אם היו מזיעים קודם מהחימום, יתכנו כתמים של זעה על הפרקט.
תשובה:ו זה כן. אני אסביר לך, כשאתה נכנס בדלת הראשית מצד ימין, בפינה הרחוקה, כי יש שם טריבונה מתקפלת, נשאר הבדל של 4, 5 מטר, במשך השבוע, שגליל עליון לא משחקת, הטריבונה לא משחקת, אז בקטע הזה שהוא מחוץ למגרש, נעשים המתיחות."
(עמ' 24 שורות 14 - 21 לפרוטוקול).

14. ראוי לציין, כי הנתבע מספר 1 הודה כי האחריות לניגוב משטח המגרש הינו באחריותו:נ

"שאלה:ב אמרו אלה שהעידו כאן, שבכלל אף פעם, אתה לא היית מנגב את המגרש באופן אישי.
תשובה:ו אני באופן אישי, זה גם לא נכון, אבל האחריות היא לא שאני באופן אישי אנקה אלא שידאגו לנקות.
ניקוי המשטח בזמן אימון, זו אחריותי.
בזמן משחק זה באחריותם של השופטים."
(עמ' 21 שורות 24-28 לפרוטוקול).

15. עולה מן המקובץ הוא, כי ביום האימון היו כתמי זיעה על משטח הפרקט. כתמים אלה, היוצרים שכבת רטיבות חלקה על המשטח, יוצרים סיכון מוגבר ובלתי רגיל, לשחקנים השועטים על המגרש. משחק הכדורסל מאופיין בתנועות גוף מהירות, ריצה, ניתור, סיבוב וכיוצא באלה תנועות, היוצרות כשלעצמן סיכונים לשחקנים. סיכונים אלה אמנם הינם סיכונים סבירים, אך הופכים את עורם ונהיים בלתי סבירים, כאשר סכנת ההחלקה מוגברת, באשר המשטח חלקלק מלחות הזיעה.

הנתבעים מודעים לסיכון מוגבר זה, אשר מניעתו הינה בתחום אחריותם, כפי שהודו.

מניעת הסיכון אינה כרוכה בהשקעת מאמץ מיוחד, אלא די בשימוש במגבים ומגבות המצויים במקום, וזמינים לשימוש מיידי.

16. על כן, משנקבע כי רצפת האולם היתה חלקלקה מזיעה, הרי אי ניקוי ריצפה זו מהווה הפרת חובה קונקרטית של הנתבעים כלפי התובע ויתר השחקנים. יש לזכור כי במקרה דידן, המדובר בקטינים, אשר שילמו ממיטב כספם לנתבעת 2, לצורך השתתפות בחוג, כפי ששילם התובע - ועל כן, רשאים היו לסבור כי יסופקו להם תנאי אימון הולמים.

משלא נעשה דבר למניעת הסיכון הקונקרטי, הטמון בכתמי הזיעה, הפרו הנתבעים את חובת הזהירות הקונקרטית שלהם כלפי התובע.

17. שאלה נוספת, נוגעת לקשר הסיבתי, בין הפגיעה לבין כתם הזיעה. הנתבעים טוענים בתצהיריהם, כי התובע פגע בשחקן יריב פלוני וכתוצאה מכך נפגע.
צודק ב"כ התובע, בטענו, כי בעניין זה נעשתה הרחבת חזית מצד הנתבעים. בכתב הגנתם של הנתבעים, שהינו כתב הגנה מפורט, לא נטענה כל טענה כאמור, בין במפורש, ובין מכללא. הטיעון היחיד, שיש בו רמז לאפשרות של פגיעה בשחקן יריב, מצויה בסעיף 3(ד) לכתב ההגנה הקובע:

"התובע הכיר את המגרש וידע כי בנטלו חלק בפעילות ספורטיבית כמשחק כדורסל, הוא עלול להפגע מהתקלות עם שחקן אחר, ליפול, לעקם קרסול וכיו"ב, ארועים שקורים, ולפיכך אינם ברי תביעה והינם דומים לנסיבות התאונה נשוא תביעה זו."

סעיף זה אינו קובע, אלא רשימה של סיכונים הכרוכים במשחק כדורסל, שאמורים להיות בידיעת התובע. אין בו כל טיעון ספציפי, כי אכן, במקרה דנן, נפגע התובע עקב היתקלות עם שחקן. על-כן, למעשה, מן הראוי היה לדחות על הסף את טענת ההגנה לעניין זה, ולו רק מן הטעם של הרחבת החזית, מעבר למותווה בכתבי הטענות.
יש לזכור, כי ב"כ התובע הודיע על התנגדותו להרחבת החזית עוד בפתח הישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות.

18. עם זאת, אף מבחינה עובדתית, איני מקבל את גירסת ההגנה.

העד, מר קוניאל, אשר טוען כי חזה באירוע, מציין כי ראה את התובע פורץ, יחד עם שני שחקנים נוספים, לקרבת הסל המערבי, ושם נתקל בשחקן יריב, לא ידע לנקוב בשמות, לא בתצהירו ולא בעדותו בעל פה - על אף שעמד לרשותו משך זמן ארוך על מנת לשחזר ולנסות לאתר שחקנים אלה.

19. ואילו הנתבע מספר 1 העיד בתצהירו, כי התובע נתקל בשחקן יריב. גם כאן לא ננקב שמו של השחקן. הנתבע 1 נשאל מדוע זה לא זימן את השחקן המתוקל, או כל שחקן אחר, שיתמוך בגירסתו, אך לא ידע ליתן הסבר. (ר' עמ' 14 למטה וכן עמ' 21 שורות 20-22).

20. העד מר עמית במברון היה שחקן באותה קבוצה, אשר ישב בעת התאונה על הספסל והביט בתובע. העד העיד:

"תשובה: ישבתי על הספסל, נחתי, הסתכלתי על המשחק, היתה התקפה מתפרצת, חטפנו כדור, משהו כזה, צחי שהיה שחקן אחרון לכוון התקפה, מסרו לו כדור, הוא היה ממש לבד בצעד וחצי , עלה בצעד וחצי ומאחוריו היו איזה 2, 3 מטר, כאילו התייאשו, אמרו לא נגיע, עלה לבד, שם סל וירד והחליק וסובב את הברך."
(עמ' 9 שורות 15-17 לפרוטוקול).

21. התרשמותי הברורה מעדויותיהם של עדי ההגנה, הנתבע 1 ומר קוניאל, היתה כי אינם זוכרים במדויק את אשר התרחש. יותר מאשר מעידים הם על אשר ראו, העידו על אירוע ערטילאי, שאולי יכול והתרחש בנסיבות אחרות, אך לא בעת פגיעתו של התובע. מאידך, עדותם של מר במברון והתובע היו ברורות בעניין זה. לא מצאתי כל אי בהירות או סתירה בעדות התובע, כפי שניסה ב"כ הנתבעים למצוא ואני מאמצה כנכונה.

אציין, כי אף העובדה כי הנתבעים נמנעו מלהביא עדים רלוונטים, כשחקן המתוקל, או שחקנים אחרים, יש בה כדי להפעיל כנגדם את החזקה, לפיה לו היו מובאים עדים אלה לעדות, היתה עדותם פועלת לרעת הנתבעים. (ר' ע"א 465/87 הבנק למימון ולסחר נ. מתיתיהו עליזה, פד"י מה' (4) 651, בעמ' 652, 654 וכן ע"א 298/77 שלמה כרמל בע"מ נ. פרפורי, פד"י לד' (1) 701 בעמ' 705).

22. לנוכח העולה מן המקובץ, קבעתי, כי התובע נפגע בברכו עת החליק על כתם זיעה שהיה על משטח המשחק, ולא נוקה, קודם לתחילת משחק האימון.

ג. האחריות בנזיקין:
23. למעשה, כבר בפרק הקודם, הבהרתי את עמדתי באשר לחובת הזהירות שחבים הנתבעים מספר 1 ו2- כלפי התובע.

נסיבות המקרה דנן, אינן דומות לנסיבות המפורטות בפסקי הדין שהובאו על ידי ב"כ הנתבעים. בכל אותם פסקי דין התרחשו הפגיעות בנסיבות, שלא היה בהן כדי ליצור חובת זהירות קונקרטית, של הנתבעים כלפי התובע.

במקרה דידן שונה הדבר. כפי שהואר לעיל, קיימת חובת זהירות קונקרטית מצד מאמן הקבוצה והקבוצה עצמה (דהיינו: הנתבעת 2), שלא ליצור סיכונים מוגברים עקב פגעי רטיבות על משטח המשחק. הנתבעים מודעים לסיכון המוגבר הטמון בכתמים אלה, ולחובתם למנעו, אלא שבמקרה דנן, הפרו חובתם זו. על כן משנגרם נזק לתובע, קמה חובתם לשפותו.

24. למעלה מן הדרוש אציין, כי למעשה מוטלת היתה על הנתבעים חובה סטטוטורית לבטח את התובע בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק הספורט, תשמ"ח1988-. אולם משבחרו שני הצדדים לא להתייחס לעניין זה, אף אני אמנע להביע עמדתי בעניין זה, פרט לכך שאציין, כי הפרת חובה זו, יכול ותקים לתובע עילת תביעה עצמאית כלפי הנתבעים, וזאת במנותק משאלת החבות שעל פי פקודת הנזיקין (נוסח-חדש).

ד. הנזק:
25. טענתו הראשונית של התובע הינה, כי עקב פגיעתו נמנעה ממנו קריירה, עתירת הכנסות, של שחקן כדורסל מקצועני. מאידך, טוענים הנתבעים, כי התובע לא היה שחקן מעולה ורק אופיו הנוח זיכהו במקום בקבוצה.

במהלך הדיון הסתבר כי הנתבע 1 - מאמנו של התובע, המעיט, שלא כהוגן, בערכו של התובע, שכן הסתבר כי בניגוד לעדותו בתצהירו, התובע נטל חלק במשחקים, וכי למעשה מדובר היה בשחקן מתחיל, שעלה מקבוצת הנערים, ועקב כך שותף פחות במהלך המשחקים הראשונים. (ר' עדות נתבע 1 בעמודים 21, 22).

עם זאת, קשה לדעת, בשלב זה, האם התובע היה מצליח בדרכו כשחקן שיכול היה להשתלב כשחקן מקצועי בקבוצות הבוגרים של הליגות העליונות ולהשתכר עקב כך.

26. נתתי דעתי לכמות הראויה לציון ולשבח של תעודות ההצטיינות בענפי הספורט השונים שצירף התובע לתצהירו, והמעידים על כך שהתובע הצטיין בספורט. אף נתתי דעתי לכך, שהתובע השקיע ממון וזמן רבים באימונים, ויתכן כי דרכו היתה צלחה.

עם זאת, יש לזכור כי המדובר בנער צעיר, שרק החל בדרכו. לא אדע האם היה מצליח להשתכר כשחקן בהגיעו לגיל 18, ובמהלך שירותו הצבאי, כפי שהצליח מר במברון. על כן החלטתי לפסוק לתובע סכום גלובלי, לא גבוה, שיהא בו כדי להביא בחשבון את הפסד ההזדמנות להשתכר בעבר, בין כשחקן-חייל - ובין בעיסוקים אחרים בספורט. לפי עדותו של מר במברון, גובה שכרו של שחקן כדורסל המשרת כחייל הינו 3,000 ש"ח לחודש. לא הובאו ראיות לגבי גובה שכרו של שחקן כדורסל מקצועני.

27. בהעדר ראיות כאמור, אפסוק לתובע פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות בהסתמך על השכר הממוצע במשק, הידוע ליום מתן פסק הדין.

28. לנוכח פגיעתו של התובע, אשר יש בה כדי לפגוע ביציבותו, ובהעדר נתונים אחרים לגבי לימודיו, שאיפותיו לעתיד ונתונים אחרים, אשר יהא בהם כדי לשפוך אור על סיכוייו לעתיד, מה גם שמדובר באדם צעיר, שטרם החל להתפרנס, וטרם מצא לו כיוון, אקבע כי הנכות הרפואית הינה אף נכות תפקודית בשיעור זהה, ובהתאם אפסוק את הפסדיו.

29. בשקלי את כל השיקולים שלעיל, החלטתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות בעבר בסך 7,500 ש"ח.
כמו-כן, הנני פוסק את אבדן כושר השתכרותו של התובע לעתיד, בשיעור 10% מן השכר החודשי הממוצע העומד על סך 6,347 ש"ח, החל ממועד שחרורו של התובע ועד הגיעו לגיל 65, כשהוא מהוון, על פי חישוב ריבית בשיעור 3% לשנה. ובסך הכל 180,971 ש"ח.

30. באשר לנזק הלא ממוני: התובע סובל מנכות רפואית בשיעור 10% עקב הפגיעה בברכו. עקב הפגיעה נאלץ התובע לעבור ניתוח ארטרוסקופיה בברכו ולעבור טיפולי פיזיותרפיה. לדבריו הינו סובל גם כיום מכאבים בברך שמאל המלווים תחושת חוסר יציבות, בעיקר בעת מאמץ.
בנוסף, נשללה מהתובע היכולת להשתתף בפעילות ספורטיבית. לטעמי, יש בשלילית יכולת זו, משום פגיעה של ממש באחת מהנאות החיים שנמנעה ממנו.

החלטתי לפסוק לתובע פיצוי כולל, בגין כאב וסבל, בסך של 30,000 ש"ח.

31. התובע נזקק להוציא הוצאות שונות, לצורך נסיעות לטיפולים ופיזיותרפיה. התובע לא המציא כל קבלות בגין הוצאות אלה, פרט להוצאות בגין רכישת מגן ברך. אין ספק אף כי לנוכח נכותו בברכו - שהינה נכות תפקודית המשפיעה על כושר הניידות שלו, נזקק התובע להוצאות מוגברות בגין ניידות. בהעדר ראיות, החלטתי לפסוק לתובע סכום גלובלי בסך 20,000 ש"ח בגין הוצאות אלה לעבר ולעתיד.

ה. סוף דבר:
32. בטרם אסיים כתיבת פסק דיני זה, עליי להביע הערכתי לבאי-כח הצדדים, אשר ניהלו את הדיונים בתיק זה בצורה ראויה, הוגנת ובשום שכל, מבלי להאריך את הדיון מעבר להכרחי.

33. חיבור כל הסכומים המפורטים בפרק ד' לעיל מביאני לסך כולל של 238,471 ש"ח.

לפיכך, החלטתי לחייב את הנתבעים 1 ו2- בגין אחריותם בנזיקין כלפי התובע, וכן לחייב את הנתבעת 3, כמבטחת של הנתבעת 2, בפוליסה הכוללת, בין היתר, אחריות בגין רשלנות, לשלם לתובע את הסך 238,471 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

כמו-כן, יישאו הנתבעים בהוצאות התובע, לרבות בגין אגרות משפט, שכר הטרחה ששילם לד"ר פינקלשטיין ולד"ר שטיין, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום שהוצאו, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 35,771 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.



רשימת 100 נושאים רלוונטיים נוספים

1. צו גילוי ועיון במסמכים בערעור מס הכנסה
2. מימוש ערבויות - חוק הבטחת השקעות של רוכשי דירות
3. פירוק שיתוף בבית מגורים
4. שווי המכירה לצרכי מס
5. אישור להקמת תחנת דלק
6. בקשה להוספת עילת תביעה
7. זכויות במסגרת הקצאת מגרשים
8. מניעת העסקה - עתירה
9. התנגדות לביצוע שטרות
10. שיהוי בהגשת תביעה בגלל מצב נפשי
11. גביית עדות באמצעות וידאו קונפרנס
12. אזרחות לתושבי איראן
13. מועד רכישת מקרקעין
14. אחריות ספק בעסקת אשראי טלפונית
15. כתב אישום בעבירות מע''מ
16. שינוי גיל במשרד הפנים
17. מי משלם מע''מ
18. מאמץ משותף
19. הפסדי ימי עבודה בגלל תיקון רכב
20. סעיף 33 לחוק המקרקעין
21. ביטול פסק דין במעמד צד אחד
22. שבר ברגל כתוצאה מנפילה ברחוב
23. יחסי עובד מעביד מטפל זר סיעודי
24. תביעה לקיום צוואה
25. תביעה בגין דמי תיווך שכירות
26. בקשה להכרה בהחמרת מצב
27. הקלה בעונש על רצח
28. תביעת לשון הרע נגד רופא
29. פיצויים בגין אי רישום בטאבו
30. בקשת למחיקת תביעה ללא צו להוצאות
31. ביטול עסקת העברת מניות
32. שעבוד תוכנית חיסכון
33. ביטוח נזקים שנגרמו בזדון
34. מהי רשומה מוסדית
35. בקשת חישוב תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין
36. עתירה לבג''צ לפתיחת תיק חקירה מחדש
37. דחיית ערר מעצר עד תום ההליכים
38. סעד זמני נגד זכיה במכרז
39. בדיקת פוליגרף בתביעות ביטוח
40. החזר עלויות שיקום
41. צו מניעה יבוא נעליים
42. תביעה בנושא תוספי מזון
43. פיטורים בגין עזרה לקורבן הטרדה מינית
44. מיקור חוץ
45. הכרה בחוב אבוד מע''מ
46. פיצול תביעת מזונות
47. משמורת קטינים בחו''ל - סמכות שיפוט
48. אי ציות להוראת שוטר
49. חשיפת פרטי גולשים - סמכות עניינית
50. צו כינוס נכסים בפשיטת רגל
51. החלטה בבקשה למתן צו הריסה
52. התנגדות למינוי מנהל עזבון
53. זכויות שומרים
54. מוות חייל בזמן חופשה
55. פיצויים על הפרת הבטחה לעובד
56. בקשה לתיקון שכר טרחה בפסק דין
57. עיקול על נכסים של ההורים
58. בקשת ביטול הליך התמחרות
59. קטיעת רגל בתאונת דרכים
60. נזילה בתקרה מהשכן
61. דחיית תביעה בשל אי הפקדת ערבות
62. תביעה להסדרת קשר בין אב לילד - סמכות שיפוט
63. פינוי פסולת מחצר בניין
64. נזקי רכוש בתאונת דרכים
65. התקנת מערכת מיגון לאופנוע
66. נפילה ברחבת ריקודים
67. תקנה 72 לתקנות הנכים - ליקויי שמיעה
68. משפט עברי - מזונות ילדים
69. הכרה בדירת מגורים יחידה
70. שוד בחבורה
71. קונטיינרים - ארנונה
72. שטר חוב לבטחון בלבד
73. אחריות על נזק מנפילת עץ
74. סמכות עניינית בתביעה נגד רשות מקומית
75. תביעה על טיול לרוסיה
76. תקיפת עורך דין במהלך דיון
77. ביטול הוראת קבע - הפרת הסכם
78. עתירה בנושא ביצים
79. אישור עירייה להעברת זכויות
80. עתירה לרישום ילדים לבית ספר
81. ערעור על שומה לפי מיטב השפיטה
82. שיקים ללא כיסוי
83. הלכת סויסה - עיון במסמכים חסויים
84. מינוי חשב מטעם בית הדין לעבודה
85. דחיית בקשה למתן חשבונות
86. חשיפת הסכמים לפי חוק חופש המידע
87. רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות
88. מחיקת כתב תשובה
89. ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ בכפוף להפקדת עירבון
90. זכרון דברים להשכרת דירה
91. אגרת סעד הצהרתי
92. ביטול פוליסת ביטוח בשל פיגור בתשלום
93. הריסת מבנה ללא התראה
94. ביטול פסק דין משוחזר
95. נטל הראיה ביטוח שריפה
96. דחיית בקשת התנגדות לביצוע שטר
97. צו מניעה נגד שחיטת בעלי חיים
98. עוולות מסחריות בין עובד למעביד
99. איפה מגישים תביעה נגד אתר אינטרנט
100. פיצוי בגין נפילה מצוק
ביטוח

בנקאות

משפחה

מיסים

הגנת הצרכן

קניין רוחני

מנהלי

נזיקין

נדל"ן

סדר דין

פלילי

תעבורה

עבודה

מסחרי

דף הבית

פשיטת רגל