פסיקת מזונות טרום זמניים

1. בר"ע על החלטת ביה"מ לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ב.צ. גרינברגר) מיום 16.2.04 לפיה חוייב המבקש במזונותיה הזמניים של המשיבה בסך של 8,000 ₪ לחודש. העובדות הצריכות לענין: 2. המשיבה נשואה למבקש כדמו"י. ילדי בני הזוג הינם בגירים. 3. ביום 25.5.03 הגישה המשיבה תביעה רכושית לפירוק שיתוף. במסגרת תביעה זו עתרה למתן צו זמני שיחייב את המבקש לשלם את הוצאות דירת מגורי הצדדים. דירה בה מתגוררת המשיבה בגפה מאז עזב המבקש את הבית. 4. ביום 21.1.04 הגישה המשיבה תביעת מזונות לביה"מ, במסגרתו עתרה אף למזונות זמניים. 5. במסגרת החלטה שניתנה ע"י ביה"מ קמא ביום 16.2.04 הוא הורה על מזונותיה הזמניים של המשיבה, זאת אף כי בקשה למזונות זמניים לא הוגשה והדיון שקדם למתן ההחלטה נסב, בין היתר, על הבקשה לחיוב המבקש בהוצאות הבית כאמור. ביה"מ קמא קבע כי מאחר ש"בינתיים" הוגשה תביעה למזונות ניתן לראות בבקשה לחיוב בהוצאות הבית בקשה למזונות זמניים. 6. בבר"ע שהגיש המבקש הוא טוען לפגמים שנפלו בהליך שקויים בביה"מ קמא מבחינה פרוצדורלית. כך לטענתו נעדר ביה"מ קמא סמכות לדון במזונותיה הזמניים של המשיבה ללא שהוגשה בקשה מתאימה ובמסגרת דיון בהליך מסוג אחר, מה גם שהבקשה לחייבו בהוצאות הבית שהינה לאקונית ואינה מפרטת את הדרוש בענין מזונות זמניים הוגשה טרם הגשת כתב ההגנה בתביעת המזונות, בניגוד להוראות תק' 265 לתקנות סה"ד, ולפני שבכלל הוגשה תביעת המזונות. עוד נטען מטעם המבקש כי ההחלטה בענין המזונות הזמניים ניתנה בלא שניתנה לו ההזדמנות להגיב בענין, מה גם שמן הדין היה למחוק כתב התביעה בענין המזונות על הסף, משזה לא עמד בהוראות התקנות וסדרי הדין לענין הפירוט הנדרש. 7. באשר לפן המהותי טוען המבקש כי טעה ביהמ"ש קמא בקובעו מזונות זמניים בסכום מופרז. לטענתו, המשיבה עובדת במשרה קבועה למעלה מ-30 שנה, ומשתכרת יותר מ-7,000 ₪ נטו בחודש, ויחד עם הסכום שנפסק למזונותיה מגיעה הכנסתה הפנויה ל-15,000 ₪ לחודש. עוד לטענת המבקש ביה"מ קמא התעלם לחלוטין ממצבו ומיכולתו הכלכלית, שכן מצב החברה אותה הוא מנהל בכי רע. מה גם שהוא משלם לבדו משכנתאות בגין דירות הרשומות ע"ש הצדדים, נושא לבדו בהוצאות בנותיהם הבגירות ומשלם דמי שכירות בגין הדירה ששכר מאז עזב את דירת מגורי הצדדים. עוד טוען המבקש כי המשיבה מקבלת, בנוסף למשכורתה, תשלומים חודשיים ממקום עבודתה עבור פלאפון, נסיעות , החזקת רכב. לדידו, רכיבים אלו נתבעו בכפל ע"י המשיבה בכתב תביעתה, מתוך ניסיון להטעות את ביהמ"ש. עוד טוען המבקש כי המזונות הזמניים, כפי שנפסקו בביה"מ קמא, מהווים תמריץ שלילי כלפי המשיבה ומעודדים אותה שלא להתגרש לעולם כי אזי תקטן הכנסתה הכוללת לכדי מחצית. 8. המשיבה, בתגובה, טוענת כי טענות המבקש במישור הפרוצדורלי אינן נכונות. לדידה, מאז הגישה המשיבה את התביעה הרכושית נקט המבקש בפעילויות לגריעת חלקה של המשיבה ברכוש המשותף ובפירותיו. עוד טוענת המשיבה כי המבקש הפעיל עליה לחץ כלכלי; בין השאר טוענת המשיבה כי המבקש הפסיק לשלם את החשבונות בגין החזקת דירת המגורים, לערוך קניות לבית ולהעביר לה כספים לקיומה, וכחצי שנה לאחר הגשת התביעה עזב את בית המגורים של הצדדים, לטובת חיים משותפים עם מזכירתו. עוד טוענת המשיבה כי ביהמ"ש מוסמך לפסוק מזונות זמניים או טרום זמניים אף אם לא הוגשה בקשה פורמלית לכך. זאת, קל וחומר לאחר שבכתב התביעה נתבקשו במפורש מזונות זמניים. בנוסף, המשיבה טוענת כי לא נפלו פגמים בכתב התביעה ובוודאי לא פגמים מהותיים המצדיקים מחיקת כתב התביעה ואי פסיקת מזונות זמניים. לעניין הפן המהותי, טוענת המשיבה כי אין ביהמ"ש של ערעור מתערב בפסיקת שעור מזונות זמניים, אלא במקרה שבו שעור המזונות שנפסק עולה על הכנסותיו של המחויב במזונות. לדידה, הסכום שנפסק בביה"מ קמא, משקף איזון ראוי בין רכוש המבקש והכנסותיו לבין רמת החיים לה היא זכאית, שלטענתה עד שהמבקש עזב את הבית היתה גבוהה ביותר. עוד טוענת המשיבה כי הכנסתה נטו מגיעה לכדי 5,000 ₪ לחודש בלבד, שכן יתרת הסכום מהווה החזר שכר לימוד של שתיים מבנות הצדדים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקש מטעה את ביהמ"ש אף בנוגע להכנסותיו שלו. לדידה, המבקש טען כי הכנסתו שלילית, אך זאת משום שהכליל במסגרת הוצאותיו חובות והוצאות של חברת פרסום … בע"מ, שהוא מנהלה. המשיבה מוסיפה כי למבקש חסכון פרטי בסך 100,000 ₪ אותו הסתיר מהמשיבה ומביהמ"ש. ד י ו ן : 9. ככלל נועדו המזונות הזמניים לאפשר שמירה ככל האפשר של המצב הקיים מבחינת הזכאים להם עד למתן פסק דין בתביעה לגופה. זהו, איפוא, סעד זמני, שמטיבו וטבעו נתון לשיקול דעתו של ביה"מ שבשלב זה איננו נזקק לבחינת מכלול הראיות וניתוח מקיף שלהם. בשלב זה על ביה"מ לאזן בין האינטרס של המבקש לקבל כדי מחייתו לה הורגל ובין פגיעה אפשרית בנתבע - בהעדר יכולת לבחון חומר הראיות בחינה דקדקנית. 10. הפררוגטיבה בענין פסיקת המזונות הזמניים שמורה לביהמ"ש הדן בתובענה, המוסמך לקבעם על יסוד כתבי הטענות וכן על יסוד הבקשה והתגובה, על צירופיהם [תקנה 266(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. ממילא מוטל עליו לנקוט מישנה זהירות בכל הנוגע לראיות הלכאוריות שבפניו. יתרה מזו בימ"ש זה אינו נוהג להתערב בשיקולי ביהמ"ש קמא ובשיקול דעתו לעניין הראיות הלכאוריות והתרשמותו מהן, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהערכת הראיות הלכאוריות הנגועה בחוסר סבירות מהותית. 11. ככלל, אין ביה"מ של ערעור נוטה להתערב בסכום המזונות שנקבע ע"י הערכאה הדיונית ואין הוא מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה (ר' ע"א 246/69, אל על נ' אל על, פ"ד כ"ג (1) 305, 306, ע"א 573/81, כסיף נ' כסיף, פ"ד ל"ו (2) 294, 402, ע"א 732/88, קמחי נ' קמחי, פ"ד מ"ג (2) 251, 255 ואח'). על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בענין מזונות זמניים, בהם מתבססת ההחלטה על ראיות לכאוריות, שממילא תיבחנה לגופן במסגרת פסק הדין. זאת ועוד, ביהמ"ש העליון הביע את משאלתו שבתי המשפט המחוזיים יימנעו ממתן רשות ערעור על החלטות ביניים, זולת במקרים יוצאים מן הכלל, ומקום ומועלה צידוק ברור לכך [ע"א 169/70, חיים יזרעאל ואח' נ' אסתר נאור, פ"ד כ"ד (2) עמ' 680 - 681]. כפי שנאמר בבר"ע 117/81, רות ולתר נ' דיק אנד קומפני אינק ואח', פ"ד ל"ה (3), 305: "כבר התריע בית משפט זה בעבר, כי קיימת מצד בעלי הדין נטייה הגוברת והולכת לפנות לבית משפט זה כדי לערער על כל החלטה והחלטה של בית המשפט דלמטה, הניתנת לפני שמיעת המשפט (המ' 207/53, בעמ' 447). כפי שנאמר באותו פסק דין "באי כוח הצדדים אינם חייבים לערער, רק מפני שיש להם טענה, אשר הם חושבים אותה לבעלת משקל, אלא עליהם לקחת בחשבון - אם ייגרם להם נזק רציני במקרה שההחלטה תשאר בתקפה, ואם תהיה להם אפשרות להתקיפה בערעור אחרי שיינתן פסק דין סופי". דברים אלה יפים ביתר שאת בתקופה זו, כשעל בתי המשפט מוטל עומס, שקשה להם לעמוד בו, ואשר גורם לדחיית בירור עניינים לגופם למשך תקופות ארוכות, ובכך נגרם נזק לציבור. במצב עניינים זה אין כל הצדקה, שבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים יעסוק בעניינים שוליים, אפילו אם בא כוח מלומד של בעל דין מוצא בעניינים אלה ביקעה להתגדר בה. אין גם לשכח את דברי הנשיא זמורה בע"פ 1/48, בעמ' 18, 19 בדבר חובתו של בית המשפט "להכנס לטרקלין" ולא לעמוד בפרוזדור, שאמנם נאמרו לגבי הליכים פליליים, אך הם בעלי תוקף לכל יתר העניינים, שמחובת בית המשפט לדון בהם". יתרה מזו על בעלי דין לקמוץ את ידם ואין הם חייבים לערער, רק מפני שיש להם טענה, אשר הם חושבים אותה לבעלת משקל, אלא עליהם לקחת בחשבון - אם יגרם נזק רציני במקרה שההחלטה תשאר בתוקפה, ואם תהיה להם אפשרות להתקיפה בערעור אחרי שיינתן פסק דין סופי. [ה"מ 207/53, דוד טומשינסקי ואח' נ' דוד קוטלרסקי, פ"ד ח(1) עמ' 444, עמ' 447]. 12. בענייננו גם בהתעלם מהטענות הפורמליות שהועלו ע"י המבקש, הסכום שנקבע למזונותיה הזמניים של המשיבה גבוה במידה ניכרת מהסכומים הנפסקים ברגיל. מה גם שהמשיבה עובדת והכנסתה ממשכורת יש בה, לכאורה, כדי לספק צרכיה עד להכרעה בסוגית מזונותיה הקבועים. בנסיבות אלו, משמצא ביה"מ קמא לנכון לפסוק מזונות זמניים בשיעור שפסק שומה היה עליו לנמק שיקוליו. 13. בהתייחס לכל אלו דנתי בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה ובאיזונם של דברים אני מעמידה את סכום מזונותיה הזמניים של המשיבה ע"ס של 4,000 ₪ לחודש. כל יתר חלקי ההחלטה לענין המזונות יישארו בתקפם. לא מיותר לציין כי מן הראוי כי התביעה למזונות תידון לגופה בהקדם האפשרי ע"מ שיינתן פסק דין בענין המזונות הקבועים על פי חומר ראיות מוכח. המשיבה תשלם הוצאות המבקש בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ מהיום. מזונות