1. באסון מחריד שהתרחש ביום 11.1.02 נפטרו שלושת בני משפחת אייל בדירתם ברח' דב גרונר 13 ת"א, כתוצאה מהרעלת חד תחמוצת הפחמן שמקורה בתנור ההסקה בדירתם. הנספים הם אב המשפחה נמרוד אייל ז"ל (להלן - נמרוד) אדריכל במקצועו, אשתו ד"ר דליה אייל ז"ל (להלן - דליה) רופאה במקצועה ובנם היחיד סטודנט למשפטים אסף אייל ז"ל (להלן - אסף). התובעת הינה אמה של דליה ויורשת עזבונם של דליה ושל אסף. נמרוד היה בעת פטירתו עובד הנתבעת. התביעה בפניי הינה, לתשלום פיצויי פיטורים מהנתבעת עקב פטירתו של נמרוד. השאלות העמדות להכרעה בתיק זה, מתמקדות בעיקרן במשמעותו של סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 הדן בעובד שנפטר וקובע: "(א) נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו, פיצויים כאילו פיטר אותו. "שאירים" לענין זה - בן זוג של העובד בשעת פטירתו לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גמלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשכ"ח- 1968, ובאין בן זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היה על הנפטר. (ב) היו פיצויי פיטורים משתלמים לשאירים שאינם בן זוג או ילד התלויים כאמור, יופקדו הפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה ויינתנו לשאירים שיקבע בית הדין האזורי לעבודה ולפי החלוקה שיקבע, בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר. (ג) פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון". השאלה האחת בה יש להכריע לענין זה, הינה סדר הפטירות של בני הזוג אייל, דהיינו האם נמרוד נפטר לפני דליה או לאחריה. אם יקבע, כי דליה נפטרה קודם לנמרוד, הרי שאין הנתבעת חבה בפיצויי פיטורים הואיל ולא היו לנמרוד בעת פטירתו שאירים הזכאים לקבל את פיצויי הפיטורים (יצויין, כי אסף לא היה בגדר "שאיר" לפי סעיף זה). אם יוכח, כי נמרוד נפטר לפני דליה, תעלה השאלה האם בנסיבות המקרה דנן, לאור תכליתו ופרשנותו של סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, זכאית התובעת לכספי פיצויי הפיטורים מכח היותה יורשתה של דליה. סדר הפטירות 2. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' יהודה היס, מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר. פרופ' היס חתם על שתי חוות דעת. האחת, חוות דעת ביניים מיום 20.1.02 (ת/1) והשניה מיום 1.8.02. בחוות דעת הביניים קובע פרופ' היס, כי על סמך בדיקה טוקסולוגית מגופותיהם של שלושת בני המשפחה אשר נותחו ביום 13.1.02, נגרם מותם בגלל הרעלה חריפה של חד תחמוצת הפחמן (CO- תוצר בעירה לא שלמה של חומר אורגני) שמקורו במתקן חימום ביתי פגום בזירת מציאת הגופות - דירת המגורים של המשפחה. בחוות דעתו השניה מיום 1.8.02 קובע פרופ' היס כך: " על סמך נתונים מבדיקת הגופות של נמרוד אייל, דליה אייל ואסף אייל בתאריך 12 בינואר 2002 בשעה 18:00 ע"י ד"ר ר. נחמן, בבית המגורים ברח' גרונר 13 ברמת אביב ( "ביקור בזירת האירוע"), הנני מחווה דעתי שסביר מאוד להניח שמבין שלושת הנפטרים הנ"ל הראשון נפטר המנוח נמרוד אייל, אחריו המנוחה דליה אייל ואחרון המנוח אסף אייל". חוות דעת זו מיום 1.8.02 ניתנה בעקבות פנייה של מנהל העזבון הזמני של שלושת בני משפחה (ת/5). מטעם התובעת הוגשה גם חוות דעתו של ד"ר ריקרדו נחמן מיום 14.1.02 (ת/8). ד"ר נחמן עובד המכון לרפואה המשפטית, ביקר בדירת המשפחה ביום 12.1.02. תיאור ביקורו במקום מופיע בעמ' 2 לת/8. ד"ר נחמן מתאר את ממצאיו ביחס לשלושת גופות בני המשפחה שנמצאו במקום. בהמשך (עמ' 3-8) מפורט דו"ח ניתוח גופתו של נמרוד וכן ביקור נוסף בזירת האירוע של פרופ' היס (עמ' 6). בחקירתו הנגדית מסביר פרופ' היס, כי הפרמטר היחיד לפיו קבע את סדר הפטירות הוא הטמפרטורה שנמדדה בפי הטבעת. טמפרטורה זו יכולה ותהיה מושפעת מפרטי לבוש שנמצאו על הגופות, ככל שהלבוש עבה יותר, איבוד הטמפרטורה הוא איטי יותר. גם למשקל גופו של הנפטר השפעה על הטמפרטורה. בהתחשב בפרטי הלבוש שהיו על הגופות ובטמפרטורה שנמדדה, עומד פרופ' היס על חוות דעתו לפיה, ראשון הנפטרים הינו נמרוד לאחריו נפטרה דליה ואחרון אסף. פרופ' היס מציין, כי אין הוא יכול לקבוע באיזו שעה נפטר כל אחד מבני המשפחה ולא כמה זמן חלף בין מועדי הפטירות, אולם ניתן לקבוע מה היה סדר מותם. פרופ' היס מודה, כי לא ניתן לקבוע זאת באופן חד משמעי, אך ניתן להניח ברמת הסבירות המדעית המקובלת שזה סדר פטירתם ואי אפשר לסתור זאת לאור הנתונים הקיימים. לדבריו, במספר מדינות בעולם מקובל שהאדם הצעיר נפטר אחרון מבין שנים או שלושה וזאת מקום שלא ניתן להעריך את סדר הפטירה כשההגיון הרפואי הוא, שלצעיר רזרבות חיוביות להתמודד עם סיבת המוות יותר מאשר למבוגר. 3. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר מוריס רוגב אשר היה בתקופה מסויימת מנהל המכון לרפואה משפטית וכן, ראש מדור רפואה משפטית בחיל הרפואה בצה"ל. בחוות דעתו של ד"ר רוגב מיום 24.4.03 המוגדרת כ"חוות דעת ראשונית" נכתב, כי במקרים של שלושה מקרי מוות בנסיבות זהות ועקב סיבה זהה, קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לקבוע את סדר הפטירה. בהתייחס לנתוני הטמפרטורה של שלוש הגופות מציין ד"ר רוגב, כי "על פניו נראה כאילו קדם מותו של נמרוד למיתות שני האחרים, מכיוון שישנו הפרש של 1.7 מעלות בינו לבין דליה ו-1.9 מעלות בינו לבין אסף". עם זאת מפרט ד"ר רוגב משתנים שונים אשר יכולים להשפיע על קביעה זו. מדובר במשקל הגוף, הבגדים שהיו על הגופה ותנועת האויר סביב הגופה. בנתוני מקרה זה ישנן השפעות סותרות, דבר המוכיח לדעת ד"ר רוגב, כי השימוש בפרמטר של טמפרטורות הגופות אינו מהימן. אף שימוש בנתוני רמות חד תחמוצת הפחמן שנמצאו בשלוש הגופות, אינו מהימן בשל משתנים כמו קצב הנשימה, מידת הספיגה דרך הריאות, קצב פעילות הגוף ומשקל הגוף וגודלו. יש לציין, כי אצל נמרוד נמצאה רמת חד תחמוצת הפחמן הגבוהה ביותר. מסקנתו של ד"ר רוגב בחוות דעתו הינה, כי באותו שלב בו ניתנה חוות דעתו, לא ניתן לקבוע מי מבני משפחת אייל נפטר ראשון, שני או אחרון. בהשלמת חקירתו הראשית מסביר ד"ר רוגב, כי בני המשפחה היו לבושים כמעט באותה צורה עם שכבה אחת של ביגוד, אולם בשל כך שהתנוחה שלהם לא היתה שווה, לא ניתן להתייחס לאיבוד חום הגוף כפקטור מכריע. לדעתו, קיים נתון נוסף שאיננו ידוע והוא מה היה חום החדר במשך כל הזמן וכמה זמן בער מתקן החימום. אין מידע גם באשר למספר האנשים שנכנסו לחדר עד שד"ר נחמן הגיע. מדובר בנתונים משתנים המשפיעים על התנאים הסביבתיים. בחקירתו הנגדית חוזר ד"ר רוגב על כך שהמדד הראשוני כדי לקבוע את סדר הפטירה הוא מדידת החום הרקטלי של הגופה וזהו נתון מרכזי. כל יתר הנתונים המפורטים בחוות דעתו, הם נתונים שעשויים להשפיע על אותו החום שנמדד בגופה. ד"ר רוגב מאשר, שאם הנתונים האחרים לגבי כל הנפטרים זהים, המשמעות היא שמי שבגופו נמדד החום הנמוך ביותר הוא זה שנפטר ראשון. אין ד"ר רוגב חולק על העובדה, כי חום הגוף אצל נמרוד היה הנמוך ביותר. הוא חוזר ומסביר, כי לא ניתן להסתמך על כמות חד תחמוצת הפחמן שנמצאו בגופות מאחר וקיימים משתנים כמו האם האדם עישן, מצב בריאותו וצורת נשימה. על כן, חרף כך שרמת חד התחמוצת הפחמן בגופו של נמרוד היתה הגבוהה ביותר, אין זו אינדיקציה לסדר הפטירה. 4. שני המומחים מסכימים, כי טמפרטורת הגוף הינה קנה המידה העיקרי להערכת סדר הפטירה. טמפרטורת הגוף שנמדדה בשלוש הגופות, מצביעה על כך שנמרוד הוא שנפטר ראשון מבין כולם. שאר הפרמטרים אשר יכולים להשפיע על חום הגוף, אינם בידיעת המומחים באופן מוחלט. פרופ' היס מסביר, כי המשתנים הנוספים במקרה זה, כפי שידועים לו,לא היו משנים את מסקנתו בדבר סדר הפטירות. ד"ר רוגב המודה במקצת לגישתו של פרופ' היס, מציין וחוזר ומציין, כי בהעדר נתונים בדבר משתנים נוספים, לא ניתן לקבוע את סדר הפטירות. הוא אינו יכול להצביע על סדר פטירה שונה. בנסיבות אלו מקובלת עליי חוות דעתו של פרופ' היס. העדר נתונים מדוייקים בדבר משתנים נוספים שיכולים היו להשפיע על טמפרטורת הגוף, אין בה כדי לפגוע במסקנה העולה מן הנתון המרכזי הרלוונטי והוא טמפרטורת הגוף. מחד, בפניי חוות דעת מנומקת ומבוססת שמסקנתה תומכת בעמדת התובעת. מאידך, חוות הדעת מטעם הנתבעת נסובה רובה ככולה סביב הטענה, כי בהעדר נתונים מדוייקים, לא ניתן להסתמך על הפרמטר המרכזי שהוכח כדבעי. מעדיף אני את חוות דעתו של פרופ' היס, בחינת ברי ושמא - ברי עדיף. (ע"א 802/77 שושן נ' אוטוקרס חברה בע"מ בפירוק פ"ד לד' (2) 385 בעמ' 390). ענייננו בתביעת ממון. על התובע לשכנע את בית הדין בגירסתו ברמת שיכנוע והסתברות גבוהה יותר מזו של הצד שכנגד. אין צורך בשיכנוע ברמת בוודאות מוחלטת או ברמה קרובה לכך. ספק המועלה על ידי הנתבע, אין בו די על מנת שהתביעה תדחה (א. הרנון, דיני ראיות חלק ראשון עמ' 212-213). בחינת מאזן ההסתברות מלמד, כי עמדתה של התובעת מסתברת והגיונית במידה משמעותית מזו של הנתבעת. ניתן איפוא לקבוע, כי נמרוד הוא שנפטר ראשון מבין שלושת בני המשפחה. מניעות והשתק 5. בין התובעת לבין יורשיו של נמרוד - אמו רחל קסטיאל ואחותו עליזה אליעד - נחתם הסכם הנוגע לחלוקת עזבונותיהם של כל הנספים. בהסכם זה (ת/7) נכתב בין השאר, כי הואיל ושלושת בני המשפחה נפטרו כולם כאחד או בסמיכות זמן מרובה מאד איש לרעהו ולא נקבע מי מהם נפטר תחילה, הרי שהצדדים מסכימים, כי כל רכוש אשר יוותר אחרי כל אחד מהמנוחים הנ"ל, יחולק בשווה בין התובעת לבין אימו של נמרוד. הוסיפו הצדדים וציינו באותו הסכם, כי הם מבקשים לחלק את עזבונות יקיריהם בהסכמה ומבלי לייחס חשיבות לסדר הפטירות האפשרי וזאת תוך שמירה על כבודה ושלמותה של המשפחה. הצדדים הצהירו, כי עותק מהסכם זה יוכנס לכל אחד מתיקי העזבונות שיפתחו לצורך הוצאות צווי ירושה וכי ברצונם שצווי הירושה ישקפו את האמור באותו הסכם. בבקשות צווי הירושה של נמרוד ושל דליה (ת/6) צויין, כי בשלב הגשת הבקשות לא ידוע סדר הפטירות. בצו הירושה של דליה (ת/3) נכתב, כי דליה, בן זוגה ובנם היחידי נפטרו באותו מעמד ולא נקבע מי מהם נפטר תחילה. בהסתמך על מסמכים אלו טוענת הנתבעת, כי התובעת מנועה מלהעלות טענות הסותרות את הצהרותיה הקודמות לפיהן סדר הפטירות אינו ידוע. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי צו הירושה הוא פסק דין חפצא הפועל כלפי כולי עלמא, ודאי שהוא מחייב את מבקש הצו. לא ניתן, לשיטת הנתבעת, לטעון טענות סותרות בהליכים שונים. כל עוד לא תוקן צו הירושה מושתקת התובעת מלטעון כי דליה נפטרה לאחר נמרוד. 6. הבקשות לצווי ירושה (ת/6) הוגשו ביום 4.4.02. לבקשות אלו צורף ההסכם ת/7 כך שברור שהצדדים חתמו על אותו הסכם קודם ליום 4.4.02, דהיינו סמוך לאחר פטירתם של בני המשפחה. צו הירושה של דליה ניתן ביום 29.5.02 (ת/3). השאלה מי מבני הזוג אייל נפטר ראשון, התעוררה רק בעקבות עמדתה של הנתבעת במכתב בא כוחה מיום 19.3.02 ( נספח ה' לכתב התביעה). בעקבות מכתב זה, פנה ביום 7.7.02 מנהל העזבון הזמני לפרופ' היס ( ת/5) וביקש לדעת את סדר הפטירות. תשובתו של פרופ' היס ניתנה ביום 1.8.02. נמצא, כי קודם לחוות דעתו של פרופ' היס מיום 1.8.02 לא היה לתובעת מידע באשר לסדר הפטירות. הצהרותיה במסמכים שפורטו לעיל, היו נכונות למועד נתינתן. 7. מהסכם ת/7 כמו גם מהבקשות לצווי ירושה (ת/6) עולה בעליל, כי מטרתם של היורשים היתה להגיע להסכם ביניהם בדבר חלוקת עזבונם של שלושת הנפטרים, באופן שאמה של דליה היא התובעת, ואמו של נמרוד, יקבלו כל אחת חלק שווה. הדברים נעשו על מנת לשמור על כבודה ושלמותה של המשפחה ומבלי ליחס חשיבות כלשהי לסדר הפטירות האפשרי. נוכח הסכמה זו, לא היה כל צורך בבירור שאלת סדר הפטירות, בירור שמצריך היה הגשת חוות דעת של מומחה. בהעדר חילוקי דיעות בין היורשים לא היתה עילה ולא נוצר צורך להמציא חוות דעת מסוג זה, תוך שהצדדים נכנסים לברורה של שאלה שהפכה לבלתי רלוונטית בכל הקשור לחלוקת העזבון. העובדה שהצדדים והתובעת בתוכם, בקשו להמנע מברורה של שאלה זו, בשלב הוצאת צווי הירושה, אינה עומדת לתובעת לרועץ בשלב הנוכחי בו נדון נושא אחר אשר במסגרתו, שאלת סדר הפטירות היא השאלה העובדתית המרכזית. אין איפוא כל סתירה בין טענות התובעת בפניי לבין עמדתה בבקשה לצווי הירושה. במסמכי צווי הירושה לא מצויה טענה פוזיטיבית בדבר סדר פטירה אחר מזה הנטען בתביעה הנוכחית. כל שנאמר באותם מסמכים הינו, כי לא נקבע מי נפטר תחילה. בתביעה שבפניי נטען, כי כיום ניתן לקבוע את סדר הפטירה. אין איפוא מקום למנוע מהתובעת לטעון ולהוכיח טענה זו. 8. צו ירושה הינו בגדר פס"ד חפצא הפועל כלפי כולי עלמא. (סעיף 71 לחוק הירושה התשכ"ה - 1965). עובדת מותו של המוריש כמו גם זמן מותו, הינם חלק מהרכיבים המטריאליים שבצו הירושה (ע"א 54/79 אבו אלפעל ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים ואח' פ"ד לה' (2) 273 בעמ' 279). במקרה שבפניי זמן מותה של דליה - יום הפטירה, ידוע ומצויין במפורש בצו הירושה. המשפט הנוסף המופיע בצו הירושה לפיו המנוחה, בן זוגה ובנם היחידי נפטרו באותו מעמד ולא נקבע מי מהם נפטר תחילה, איננו חלק חיוני מצו הירושה והוא אך תוצאה מהסכמת היורשים. מכל מקום אין אמירה זו בגדר קביעה חפצית הפועלת כלפי כולי עלמא. זאת ועוד. בע"א 54/79 הנ"ל נקבע, כי עובדה שלא היתה דרושה להכרעת הדין בהליך העיקרי בהחלטה החפצית, ניתן להכחישה ולהעמידה לבירור מחדש בהליך אחר ( עמ' 279). בהתחשב בהסכם שבין היורשים ברור שסדר הפטירות, לא היה דרוש להכרעה במסגרת הבקשות לצווי הירושה ועל כן, ניתן לדון בענין זה במסגרת התביעה הנוכחית לפיצויי הפיטורים, וללא צורך לתקן את צו הירושה. אני דוחה את טענות הנתבעת בנושא זה. תכליתו ומשמעותו של סעיף 5 לחוק פיצויי הפיטורים 9. סעיף 5 (ג) לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר, לא יראו אותם כחלק מהעזבון. טוענת הנתבעת, כי גם אם יקבע שדליה נפטרה לאחר נמרוד, היא לא היתה זכאית לפיצויי פיטורים הואיל ומטרת החוק היתה לאפשר לאלמנה קיום בכבוד. משנפטרו שני בני הזוג בסמיכות זמנים, אין האלמנה זכאית לפיצויי פיטורים וזאת בהתחשב בתכלית החוק. הנתבעת תוקעת יתדותיה בדב"ע נו/ 246-0 יורשי המנוחה בדיעה יוסף ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא' 289. באותה פרשה נדונה תביעה של יורשי אלמנה אשר זכאית היתה למענק פטירה מהמוסד לביטוח לאומי בגין פטירת בעלה מכח סעיף 310 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח - משולב], התשנ"ה- 1995 ( להלן - חוק הביטוח הלאומי). המוסד דחה את תביעת יורשי האלמנה בהסתמך על סעיף 303 (ג) לחוק הביטוח הלאומי הקובע, כי זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה. בבית הדין הארצי התקבלה עמדת המוסד לביטוח לאומי. נקבע (עמ' 291): " בדיני הביטחון הסוציאלי בישראל העדיף המחוקק את טובתם ורווחתם של שאירים או תלויים בעובד או במבוטח, על פני יורשים שלהם. מטעם זה נקבעה אי תחולה של דיני הירושה הכלליים, באופן מוחלט או באופן מסוייג, בנושאים שונים שהוסדרו בדיני הביטחון הסוציאלי. כך לדוגמא, נקבע בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, כי אם נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו, וכי פיצויים אלה 'לא יראו אותם כחלק מהעזבון ' ". 10. אינני סבור, כי יש בפסיקה זו כדי לתמוך בטענת הנתבעת. סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע, כי במקרה של פטירת עובד זכאים שאיריו לפיצויי פיטורים ובהתאם לכך נקבע, כי פיצויים אלו אינם חלק מעזבון העובד. סעיף זה דן במערכת היחסים שבין עזבונו של העובד לבין שאיריו במקרה של פטירת העובד. בגדר מערכת יחסים זו העדיף המחוקק את רווחתם של השאירים וקיומם בכבוד לאחר פטירת מפרנסם, על זכותם של היורשים. (דב"ע נב/ 74-9 שחר נ' חב' מעדני דן בע"מ פד"ע כד' 213 בעמ' 216). נקודת הזמן נשוא דיונו של סעיף זה, הינה מועד פטירתו של העובד. סעיף זה איננו דן ואיננו קובע דבר באשר לזכות לקבלת כספי הפיצויים לאחר מועד זה. מנקודת זמן זו ואילך חלים דיני הירושה הכלליים. וביתר פירוט; עם פטירתו של העובד - מקום שקיים שאיר - זכאי השאיר לכספי פיצויי הפיטורים. זכאות זו נוצרת ברגע פטירתו של העובד, בין אם הספיק השאיר לקבל כספים אלו בין אם לאו. (דב"ע נז/ 98-3 ואח' שמילוביץ נ' בי"ח בלומנטל בע"מ ואח' פד"ע ל' 561 בעמ 568). זכותו זו של השאיר הינה זכות ממונית ככל זכות אחרת כך שאם נפטר השאיר, עוברת זכות זו ליורשיו לפי דיני הירושה. לענין זה אין כל נפקא מינה אם פטירתו של השאיר ארעה בסמוך מאוד לפטירתו של העובד או לאחר זמן רב. אין כל משמעות לכך שהמעביד טרם שילם בפועל את פיצויי הפיטורים קודם לפטירתו של השאיר - תהא הסיבה לכך אשר תהא. חובתו של המעביד לתשלום פיצויי הפיטורים נוצרה ברגע פטירתו של העובד. חובה זו של המעביד אינה בטלה מקום שהשאיר נפטר במועד כלשהו לאחר מכן. סעיף 303 (ג) לחוק הביטוח הלאומי, אין בו כדי להועיל לנתבעת. ראשית, במסגרת מערכת החובות והזכויות שבין המבוטחים לבין המוסד לביטוח לאומי, מצא המחוקק לנכון לקבוע, כי יש להעדיף את השאירים על היורשים (סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי). מדובר איפוא בהסדר דומה להסדר שבסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים. על פני הדברים, גם לפי חוק הביטוח הלאומי, מקום שקיים היה שאיר בעת פטירת הזכאי לגמלה ושאיר זה נפטר מבלי שגבה את הגמלה, יזכו יורשיו של אותו שאיר לגמלה וסעיף 303 (ג) לא יעמוד בדרכם. שנית, וזה העיקר, בחוק הביטוח הלאומי חידש המחוקק חידוש תוך חריגה מדיני הירושה ועל כן אין לך בו אלא חידושו. במילים אחרות; סעיף 303 (ג) לאותו חוק כוחו יפה אך ורק למערכת היחסים המוסדרת בחוק הביטוח הלאומי בין מבוטח, יורשיו ושאיריו לבין המוסד לביטוח לאומי, דהיינו בתחום הציבורי של דיני הביטחון הסוציאלי. אין ללמוד ממנו לגבי מערכת היחסים שבין העובד למעביד, דהיינו בשטח המשפט הפרטי, הגם שעניינו בתחומי הביטחון הסוציאלי. לענייננו המסקנה היא, כי אף שדליה נפטרה בסמוך מאוד לפטירתו של נמרוד, הרי קמה לה - כשאירתו של נמרוד - הזכות לפיצויי פיטורים. זכות זו הועברה לתובעת בהיותה יורשתה של דליה בהתאם לדיני הירושה. יש לציין, כי סעיף 9 לחוק הירושה התשכ"ה - 1965 דן בסוגייה דומה שעניינה העדר ידיעה בדבר סדר הפטירות. אין בסעיף זה כדי לסייע בפיתרון הבעיה דנן הואיל ואין ענייננו בשאלת חלוקת העזבון (ראה: ש. שילה, פירוש לחוק הירושה התשכ"ה - 1965, עמ' 105 ואילך). חישוב פיצויי הפיטורים 11. מתלושי השכר של נמרוד לשנת עבודתו הראשונה (ת/4) נמצא, כי שכר היסוד שלו היה בסך 11,400 ₪. בנוסף היא קיבל שעות נוספות בסכום הקבוע של 800 ₪ וכן הבראה ואחזקת רכב. מתצהירו של מר יצחק פרנס מנהל הנתבעת עולה, כי נמרוד היה בעל רכב ונסע ברכבו הן מביתו לעבודה ובחזרה והן לצרכי העבודה בנתבעת. עוד מצהיר מר פרנס, כי נמרוד עבד שעות נוספות. בחקירתו הנגדית אמר העד, כי נמרוד עבד שעות נוספות לעיתים אך בדרך כלל לא ויש ימים שהוא נשאר שעה או חצי שעה נוספת (עמ' 13 לפר'). לענין הרכב מציין מר פרנס, כי בנוסף לסכום החודשי שקיבל נמרוד הוא קיבל במסגרת קופה קטנה, סכומי דלק עבור נסיעות לצרכי עבודה לפי תלושים שהגיש. מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כפי שתוקנה במהלך הדיון לפיה, שכרו הקובע של נמרוד לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינו בסך 11,400 ₪. הסכומים הנוספים אינם בגדר פיקציה ויש לקבל את הפירוט בתלושי השכר כנתון נכון המשקף את המציאות. לא הוכח ע"י התובעת, כי חלוקת הסכומים בתלושי השכר לרכיבים השונים מידי חודש בחודשו, נעשה בניגוד למוסכם עם נמרוד או שלא כדין. באשר לשעות הנוספות, הרי שמדובר בתשלום גלובלי אף שלא ניתן להצביע על כך שנמרוד ביצע שעות נוספות באופן קבוע. לענין אחזקת הרכב מדובר בתשלומים שכוללים מרכיבים נוספים ולא רק הוצאות דלק ועל כן, ענייננו בתשלום אמיתי ולא פיקטיבי. באשר לדמי הבראה, הרי שניתן לשלמם מידי חודש. תשלום שעות נוספות גלובלי כמו גם החזר הוצאות רכב ודמי הבראה, אינם רכיבים הבאים בחשבון לענין חישוב פיצויי הפיטורים (דב"ע נא/7-4 מדינת ישראל נ' זכאי ואח' פד"ע כד' 193. ע"ע 300370/97 זבדי נ' איי. די. אי. טכנולוגיות בע"מ פד"ע לז' 201. דב"ע נו/22-3 דורית פני גיל נ' טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, פס"ד מיום 18.4.96). 12. נמרוד עבד בנתבעת מיום 4.5.75 ועד ליום 11.1.02, דהיינו 26 שנים שמונה חודשים ושבעה ימים. סכום פיצויי הפיטורים הינו בסך 304,238 ₪. מכח סעיפים 18 ו- 20 (ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, אני מבטל את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים. הוכח בבירור, כי קיימים היו חילוקי דיעות שיש בהם ממש בדבר עצם החבות לתשלום פיצויי פיטורים אשר באו לידי ביטוי בעיקר בשאלת סדר פטירתם של בני הזוג. סיכום 13. נוכח האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 304,238 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.1.02 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום י' בסיון, תשס"ד (30 במאי 2004) בהעדר הצדדים. ש.טננבוים, שופט פיצוייםעובד שנפטרפיטוריםפיצויי פיטורים