האם פציעה בתוך אוטובוס נחשבת לתאונת דרכים ?

כללי: בפני תביעה שמהותה נזקי גוף בגין תאונת דרכים. התובע הנו יליד 1965 ,אשר במועדים הרלוונטיים לנטען בכתב תביעתו,היה נהג של אוטובוס אגד, וכן חבר אגד ובעל מניה. (ראה: כתב תביעה מיום 12/21/02 סעיף 3). עובדות: ע"פ כתב התביעה ביום 11/6/2001 או בסמוך לכך נהג התובע באוטובוס בקו 32 א,כאשר נוסע עלה לאוטובוס בו נהג. הנוסע שילם עבור נסיעתו,אולם שכח לקחת עמו את כרטיס הנסיעה והמשיך להתקדם לפנים האוטובוס. התובע קרא חזרה לנוסע על מנת שיחזור לתחילת האוטובוס וייקח את כרטיס הנסיעה,הנוסע חזר,אולם באותה שעה היה הנהג (התובע) בעליה תלולה ,כך שהנוסע עמד ליפול. התובע תוך כדי נסיעה הושיט את ידו הימנית לאחור על מנת לאחוז בנוסע כדי לייצבו ,אך בשל משקלו של הנוסע ,ידו של התובע נמשכה בחוזקה לאחור ונפגעה. התובע טוען כי האירוע המתואר הנו תאונת דרכים כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה-1975. כמו כן נטען בכתב התביעה כי,מיד לאחר התאונה הופנה התובע למרפאת לין בחיפה , שם אובחן קרע בשריר הכתף ושבר בכתף ימין. (ראה: כתב תביעה עמוד 2 שורה 7). בשל פגיעה זו לטענת התובע, סובל הוא עד היום ממגבלות בתנועת היד וכתף ימין אשר מונעים ממנו לנהוג רכב ציבורי בכלל ואוטובוס בפרט. הנתבעת בתביעה זו הינה "הפינקס "הישראלי חברה לביטוח בע"מ. ע"פ כתב התביעה ביטחה היא במועדים הרלוונטיים את המשתמשים במכונית ע"פ הוראת פקודת רכב מנועי (נ"ח) תש"ל-1970. בכתב הגנתה שהוגש ביום 9/3/03 הכחישה הנתבעת את התאונה ולחילופין טענה כי, אין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים ,שכן לא נגרם לתובע נזק גוף,כיוון שלתובע עבר עשיר שאינו קשור כלל לפגיעתו הנטענת כיום.כן היא טוענת כי אם אכן נפגע,הרי שפגיעתו קלה וחולפת מבלי שנותרו לתובע כל כאבים או מגבלות ,ומצבו כיום הנו תולדה של מצבו עובר לתאונה,עבר עשיר המלמד כי התובע פרק את הכתף כמה פעמים. ביום 12/12/02 הוגשה בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדיה. ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה למינוי מומחה והכחיש את עצם קרות התאונה. לחילופין נטען כי התאונה הנטענת הינה "תאונת עבודה" לפיכך באם התובע טוען לנכות ,עליו להגיש בקשה לקביעת דרגת נכות מהמל"ל. כמו כן נטען כי יש לדון בשאלת החבות בטרם הדיון בשאלת מינוי המומחה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, החלטתי ביום 2/5/03 למנות את ד"ר וולפין מבית חולים נהרייה כמומחה בתחום האורטופדי שיחווה דעתו באשר למצבו הרפואי של התובע . חוות הדעת של ד"ר וולפין התקבלה ביום 14/1/04 ,לפיה לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בעקבות התאונה הנטענת. בשל הכפירה נקבע התיק לשמיעה ליום 14/11/04 . ב"כ הנתבעת ,עו"ד גורי, מציג בפני התובע ובפני בית המשפט ,תצהיר תשובות לשאלון שנענה ע"י התובע .ההפניה הינה לתשובות 6-7, (השאלון ותשובותיו סומנו נ/2). במקביל מפנה ב"כ הנתבעת את התובע לתצהיר בריאות חתום על ידו ,שבו התבקש התובע לפרט תאונות ומחלות קודמות שהיו לו .התצהיר הוגש וסומן נ/3 בתוך הבקשה למינוי מומחים. התובע הודה בחקירתו כי היו לו תאונות קודמות ,וכן היו לו לפחות חמש פגיעות נוספות באותה הכתף, וכן הייתה לו גם פריקה נוספת בתקופת השירות הצבאי. ציטוט: "בשנת 84 בערך היה לי פריקה ראשונה כשנפלתי לבור. פריקה שנייה הייתה לי כשפתחו את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, בשנת 96 אני חושב, משהו כזה".תאונות אשר לא הוזכרו על ידי התובע בתצהיר בריאות ובתשובות לשאלון. (נ/2,נ/3) התובע נשאל אם נפגע הוא בתאונות נוספות והשיב בחיוב. ציטוט:" תאונת דרכים הייתה לי חזקה, אני לא זוכר את השנה, הייתה לי תאונת דרכים חזקה וגדולה בשנת 90 היינו ביום 3/8/90(עמוד 6 לפרוטוקול שורה 28, התעודה הרפואית סומנה נ/4). וכן נשאל באשר לתאונה שהתרחשה שנתיים לפני התאונה עסקינן ,היינו תאונה מיום: 20.7.00, תאונה שבה נפגע התובע בכתף ימין ובגב, בעקבות נפילה לאחור בזמן עבודה.(סומן נ/5 עמוד 7 לפרוטוקול שורה 15). ב"כ הנתבעת מציין בפני בית המשפט כי התובע היה מעורב בתאונה נוספת ביום 16.4.01 . בעקבות תאונה זו נפגע התובע ברגלו ותבע את ביטוח לאומי.(סומן נ/6). בנוסף מציין ב"כ הנתבעת כי ביום 28.4.97 הגיש התובע תביעה נגד חברת "כלל" וקיבל פיצוי מחברת "כלל" על תאונת עבודה.באשר לתאונה זו טוען התובע כי הוא לא זוכר אולם אם הנו חתום על מסמך המעיד על כך אז סביר להניח כי אכן נכונה הטענה. (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 16-30) עוד נטען ע"י עו"ד גורי כי התובע לא ציין בתצהיר את כל התאונות הנ"ל למרות שהתבקש לציין אם היו לו תאונות קודמות ו/או מחלות. לטענה זו השיב התובע בעדותו כי שכח לציין את התאונות הנ"ל כי לא היו הן תאונות גדולות.(עמוד 8 לפרוטוקול שורה 18). בהמשך נשאל התובע מדוע לא פירט את התאונות שפורטו לעיל בתצהיר תשובות לשאלון, למרות שנשאל על כך מפורשות בשאלה 6 . עו"ד גורי מציין כי חסרות כ-6 פגיעות נוספות בכתף ימין, אותה כתף שנטען כי נפגעה בתאונה עסקינן ,שלא אוזכרו בתצהיר. התובע השיב כי,ציטוט:"למה אני תפקדתי כרגיל עם הכתף הפגועה, אני עבדתי כרגיל, אני עשיתי הכל כרגיל". ובאשר לעדים פוטנציאליים טען עו"ד גורי כי: התובע נהג מספר פעמים בקו 32א ולכן סביר שהכיר חלק מהנוסעים הקבועים של הקו אם כך לא ברור מדוע לא ניסה הוא לאתר את הנוסע כדי שזה האחרון יאמת את גרסתו . אציין כי, התובע העיד בפני כי אין לו עדים שראו את המקרה (עמוד 9 שורה 21)וכן לא ניסה הוא לאתר עדים פוטנציאליים למרות שהעיד כי אם יראה בשנית את אותו נוסע יזהה אותו.עמוד 10 שורה 3) . לאור האמור נשאל התובע ע"י עו"ד גורי מי האדם הראשון שראה אותו אחרי המקרה ושהתובע סיפר לו על שהתרחש ? התובע השיב כי התקשר לסדרן אולם לא זוכר את שמו ציטוט:": עוד פעם, לא בוודאות גמורה, אני מקווה שאני לא טועה, אני חושב דרור לאיס, אני חושב וגם אור לביא אולי, אני אומר עוד פעם לא בטוח". בהמשך טוען התובע כי לאחר שהגיע ל"אגד" אחרי התאונה הלך לקבל טיפול,במקום היו מספר נהגים ,אולם לא יכול היה לציין את שמותיהם. ציטוט:" היה שם, עוד פעם, כבר איזה שנתיים היה, מהכאבים לא כל כך שמתי לב לאנשים, לא הסתכלתי על האנשים אבל לפי מה שאני חושב היה שם צורף, היה שם נימר, היה שם פלדמן וזהו. שלושה, ארבעה איש היו שקראתי להם שיבואו לעזור לי". ב"כ הנתבעות עו"ד גורי הגיש לבית המשפט הודעה על פגיעה בעבודה שמסר התובע. ומצביע על החלק הרלוונטי לטענתו,החלק שמדבר על מסירת הודעה למעביד על פגיעה בעמוד 2,הודעה שנמסרה ביום 11.6.02, ליוסי שטרף .עו"ד גורי מפנה את בית המשפט לחלק שמדבר על שמות העדים לפגיעה, אדם בשם אסף צורף כמי שראה את מצבו של התובע כשהגיע עם האוטובוס לסניף בשעה 12:40. התובע אישר כי המדובר בהודעה שהוא מסר.(סומנה נ/7). התובע נשאל ע"י עו"ד גורי מי הסיעו למרפאת "לין" לאחר התאונה והשיב ,כי נהג בשם "גידי נבד" ,אולם איננו יודע אם הוא עדיין עובד באגד. אציין כי, עדים אלה לא הובאו בפני למרות שיכולו להעיד על שראו בעיניהם ולא על מה שסופר להם על ידי התובע, לאחר התאונה. לפיכך אינני יודע מדוע לא נעשה ניסיון להביאם לעדות בפני . בהמשך נשאל התובע ע"י עו"ד גורי האם מסר הודעתו באגד והשיב בחיוב. אולם העיד כי איננו זוכר מתי. ציטוט:"זה לפני שנתיים, אני לא זוכר כל כך מתי, בדיוק את התאריך מתי קשה לי לזכור, באמת". מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי מסר הודעתו לאגד בפעם הראשונה ביום 9/5/03. (סומן נ/10). בתום עדות התובע ,עלה לדוכן העדים עד מטעמו ,מר אבו -עלי נימר ,העד ציין כי הנו פועל פשוט וכי הנו עובד בעבודתו זו כ-15 שנה כאשר מכיר את התובע בערך 7-8 שנים. מעדותו עולה כי אינו זוכר את תאריך הפגיעה ,ציטוט:"אני לא זוכר איזה תאריך שהוא נפגע, אני זוכר שבן אדם שהוא צפצף לי והורדתי לו את הדברים שלו מהאוטובוס למקלט, זה מה שאני יודע. הבן אדם אומר לי חטפתי מכה".בהמשך ציין העד:" לא ראיתי בעין שלי מה קרה לו.." באותו היום סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם: ב"כ התובע עו"ד ברגר טענה כי, התובע פרט בתצהירו באופן מלא את נסיבות התאונה. פרוטו שחוזר על עצמו לטענתה כחוט השני לאורך כל הדרך. עו"ד ברגר מפנה את בית המשפט לתעודה הרפואית לנפגעי עבודה, וטענה כי דבריו אלו נאמרו מייד לאחר התאונה בשעה 1:20, עוד לפני שהתייעץ עם עורך דין, וכן לפני שדיבר עם אנשים ב"אגד". ב"כ התובע טוענת כי דברים זהים נאמרו בהודעת התובע על הפגיעה בביטוח הלאומי, וכן בהצהרה למעסיק ולבסוף גם לפי דברי העובד ניקיון ב"אגד" שהעיד לפני מר נימר. לפיכך טענה כי, כשאדם חוזר על אותה גרסה מלכתחילה, מהיום הראשון, משעה הקרובה שלאחר התאונה ועד היום אז יש לתת לגרסה הזאת משקל. עוד נטען מפי עו"ד ברגר כי,לפי גרסה זו האירוע הנו תאונתי שאירע עקב השימוש ברכב, בזמן השימוש ברכב ומהווה חלק מסיכוני התעבורה. לעניין התאונות הקודמות טענה עו"ד ברגר כי,בתצהיר תשובות לשאלון כתב התובע "למיטב זיכרוני",כלומר לא מדובר בניסיון להעלים עובדות רלוונטיות אלא ,כנראה שהזיכרון הוא אינו הדבר החזק של התובע בגלל עברו הרפואי,לא זו בלבד אלא שהתובע לא זכר תאונות אשר לא גררו אחריהן נזק גופני. בנוסף טענה עו"ד ברגר כי,מחוות דעתו של פרופ' וולפין עולה כי התובע סיפר לו מיוזמתו על שהיו לו 3 פריקות בשירות הצבאי, וכן יידע התובע את המומחה על שהיו לו כמה פריקות לפני כ-10 שנים בכתף ימין, היינו התובע יידע את המומחה בדבר פגיעות שלא הופיעו בתיק הרפואי. עו"ד ברגר מפנה את בית המשפט לחוות דעתו של פרופסור וולפין בעמוד 2 שם מופיעה הכותרת "מעברו". נראה כי, פרופ' וולפין למד מהתובע בעצמו על העבר הרפואי בנוסף לחומר רפואי שהומצא לו על ידי ב"כ הנתבעות עו"ד גורי. 34. עו"ד גורי בסיכומיו חזר על טענתו כי, יש לדחות את התביעה, ולקבוע כי האירוע לו טוען התובע בסעיף 5 לכתב התביעה לא אירע ואם אירע, אירע ללא קשר לרכב מנועי ועל כן זה לא בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 בחוקה. נימוקי טענתו יובאו להלן: בסעיף 5 לכתב התביעה נטען שהתאונה אירעה ביום 11.6.01, לעומת זאת בכל יתר המסמכים מתייחסים לתאונה בשנה מאוחר יותר.באשר לטענה זו השיבה ב"כ התובע כי המדובר בטעות קולמוס של באת כוח התובע ולא יותר. עדות התובע הינה בגדר עדות יחיד של בעל דין מעוניין ,ולכן יש לבחון בקפידה רבה את עדותו של התובע כאשר אין ספק שהעדות של אבו נימר אינה רלוונטית באשר לא רק שעד זה לא ידע איך קרתה התאונה, לא נכח בזמן אירוע התאונה הנטענת אלא שהוא אפילו לא הוזכר כעד בטפסים שהתובע מילא. הן בטופס ההודעה על פגיעה, ראה נ/7 והן בטופס ל"אגד", ראה נ/10. צוינו שמות עדים אולם התובע לא זימנם לעדות. עו"ד גורי טוען כי אין הכוונה ליוסי שטרף ולא לאסף צורף המצוינים במסמך זה,אלא לנהג ,מר גיל נדב,שעל פי עדות התובע בבית המשפט פינה אותו לטיפול רפואי ראשוני.כבר בשלב זה אציין כי הנני מסכים עם טענה זו. . התובע אישר כי לא עשה מאמץ מינימלי לאתר את אותו נוסע שכן , לא בדק אם הנוסע חזר על מסלול נסיעה זו לאחר התאונה. וכן לא ביקש מנהגים אחרים לנסות לאתר אותו הגם שלדבריו סביר שאם היה רואה אותו היה מזהה אותו. לטענת עו"ד גורי בעניין זה יש להחיל את הכלל של הימנעות מהבאת עד כדבר שפועל לרעתו של התובע, חזקה שהייתה לו סיבה לא להביא את אותם אנשים לעדות בפני בית המשפט. כמו כן, נטען כי,לתובע היסטוריה ארוכה של תאונות קודמות וכן לו היסטוריה של פגיעות קודמות בכתף ימין. עו"ד גורי מפנה ל: נ/2 ו נ/3 בהם לא נמצא זכר לאותה היסטוריה למעט פעם אחת, תאונה אחת בודדת ופעם אחת תאונה נוספת. אשר על כן, לתובע, על פי נ/5, חבלה קודמת בכתף ימין, לתובע על פי נ/9 ו נ/8, 5 פריקות קודמות בכתף ימין ב-95, 96, להם מצטרפת פריקה קודמת ששמענו ממנו בשירותו הצבאי בצה"ל. וכן בנ/8, בכרטיס קופת חולים שלו מיום 4.2.96 צוין במפורש פריקה חמישית-רגישות ניכרת בכתף ימין. עו"ד גורי טוען כי, אין זכר לכך בתשובה 6 ל נ/2, שמה דווקא מוזכרת פריקת כתף נוספת מ-1991 בנוסף לאותן 5 פריקות קודמות. היינו ישנן לפחות 8 חבלות קודמות בכתף ימין שהתובע נמנע מלהצהיר עליהם, לא בתצהיר תשובות לשאלון וגם לא בתצהיר הבריאות. עו"ד גורי מפנה את בית המשפט ל: נ/8 שם כותב ד"ר נמרוד חוזה, האורטופד מטעם ביטוח לאומי, שבהתחלה נתן לתובע 10% נכות, אבל לאחר מכן, לאחר שקיבל את כרטיס קופת חולים, היינו את נ/8, וראה כי יש לתובע היסטוריה של פגיעות קודמות בכתף ימין ייחס את הנכות למצב קודם. עוד נטען ע"י עו"ד גורי כי,גרסת התובע הינה בלתי סבירה וכן לא עבר הוא את הסף של 51% שנדרש עליו על פי מאזן ההסתברות במשפט אזרחי. לטענת עו"ד גורי ,ב"כ התובע מייחסת משקל רב לת/1, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.אולם המדובר בדברים שאמר התובע ולכן דברים אלה לא יכולים להוות חיזוק. ובאשר לגרסה גופה טען עו"ד גורי כי, הגרסה בת/1, הנה גרסה מפורטת ומבושלת מדי,לטענתו אדם שנפגע בכתף ימין אומר נפגעתי בכתף ימין אני צריך טיפול, אבל לא בא ומפרט בפרטי פרטים איך בדיוק ומתי ולמה זה קרה ומי משך ואיפה משך. אז התחושה וההרגשה שהמסמך הזה הוא מסמך מבושל, דהיינו התובע תכנן ובנה את המסמך הזה כדי שזה יכנס לרובריקה, לטענתו, של תאונת דרכים. בנוסף נטען ע"י עו"ד גורי כי האבחנה בת/1, הינה רגישות בכתף ימין. רגישות זה עניין סובייקטיבי, זה עניין של נגיעה ושהנבדק אומר כואב לי, זה הרגישות. זה אותה רגישות ניכרת שיש לו מהפריקות הקודמות, ראה נ/8, מה שמציין הרופא בקופת חולים. דהיינו, אחרי 5, 6, 7, 8 פריקות וודאי שלאדם יש רגישות גם אם הוא שנה או שנתיים לאחר מכן. אבל הרגישות קיימת והיא לא קשורה לתאונה במובן הרפואי. ובאשר להודעה מיום 19/5/03 שנמסרה ל"אגד" ע"י התובע (סומנה נ/10) טוען עו"ד גורי כי ההודעה נמסרה אחרי שנה למועד שהתובע טוען לו שבו אירעה התאונה ושנתיים אחרי המועד שהוא טוען לו בכתב התביעה. התביעה בתיק זה הוגשה חצי שנה אחרי האירוע, ב-12.12.02, דהיינו התובע קודם כל הגיש תביעה לבית המשפט, את ההודעה ל"אגד" הוא מסר 5 או 6 חודשים אחרי שהגיש את התביעה בבית המשפט. ובאשר לטענת עו"ד ברגר כי התובע הוא זה שנתן למומחה תמונה מלאה על עברו הרפואי,טוען מר גורי כי,אין לכך משקל ,שכן המדובר בעדות יחיד,ומשקל המהימנות הוא חשוב ביותר. לכן אם התובע מגיש תצהיר בריאות נקי מתאונות קודמות, למעט תאונה אחת מ-96, היינו לא מציין 7 פגיעות כתף קודמות, וכן לא מגלה את זה בתשובות לשאלון, לא מגלה את זה בפני ועדה רפואית בביטוח לאומי, היינו לטענת עו"ד גורי ,אין ספק שיש פה חוסר אמינות מובהק. ולכן טוען עו"ד גורי כי,אין לתת לתובע קרדיט, שכן לא ייתכן כי שכח תאונה שקרתה לו ב-20.7.00, וכן תאונה שקרתה לו בחבלת ספורט, ראה נ/8, ב-15.4.01 וכן תאונות רבות אחרות, וודאי לא פגיעות קודמות באותו איבר שהוא טוען לו בתאונה הזו. לסיום טוען עו"ד גורי כי אין מקום להתייחס לשאלת הנכות אלא רק לשאלת האמינות, כאשר זו מצטרפת לפרמטר של עדות יחיד ושל הימנעות מהבאת עד. כתשובה לכל הטענות שהועלו על ידי עו"ד גורי טענה עו"ד ברגר כי, בתצהיר מפורט שהאיש המבוגר נפל בגלל שהנסיעה הייתה בעליה ולכן הוא איבד את שיווי משקלו ולא סתם כך וזה בדיוק אירוע תאונתי. כמו כן נטען ע"י עו"ד ברגר כי ,עו"ד גורי מייצג את "אגד" בתיק, ולכן יש לו את כל התיק ויש בפניו את כל פרטי העדים ואם רצה הוא ראייה פוזיטיבית יכול היה לזמן את העדים בעצמו. לטענתה הפסיקה אומרת שהנתבעת צריכה להביא ראייה פוזיטיבית מה היה שונה ממה שהתובע מעיד ולא להעלות סברות כנגד עדות ממשית. עו"ד ברגר התנגדה לטענה כי , שההודעה ב"אגד", היא ראייה לכך שזאת ההודעה הראשונה של התובע ,משום שיש הודעה על פגיעה בעבודה שניתנה לביטוח הלאומי ש"אגד" מילא מיד לאחר התאונה וזאת ההודעה הראשונה עם כל פרטי התלונה ולכן אי אפשר לראות את ההצהרה שלו בפני מחלקת הביטוח כהודעה ראשונה. היבט משפטי: הכלל הקבוע בסעיף 2 לפקודת הראיות אומר" הכל כשרים להעיד בכל משפט". הלכה פסוקה היא: שיש ליתן לדיבור "הכל" את מלוא משמעותו.(ראה: 169/74). במצב דברים זה ,אין "בנגיעה אישית" של העד בעניין הנדון בבית המשפט, בכדי לפגוע בכשרותו להעיד,אולם יכולה להיות לכך השלכה ,אך ורק לעניין משקלה הראיתי של העדות.אשר על כן אין פוסלים את עדותו של "העד המעוניין" דהיינו מי שיש לו עניין בתוצאה ,אולם "נגיעה אישית" בעניין נושא הדיון -מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראייתי שמן הראוי לתת לדבריו. כאשר עד הינו "נוגע בדבר" בית המשפט יזהיר עצמו "כרגיל הזהר היטב" ,שיש לבחון את עדותו בקפדנות יתרה. אולם עדותו של עד מעוניין איננה בהכרח שקר ,כשם שעדותו של צד לא מעוניין איננה בהכרח אמת. יש לשים לב לכך שבמישור האזרחי הסעיפים הרלוונטיים לעניניינו הינם 2,7 לפקודת הראיות המתירים לבעל דין להעיד בעצמו וכן להעיד את יריבו כעד מטעמו. לעניין משקלה של עדות הנוגע בעניין : ראה סעיף 54 פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 [תיקון אחרון 21/7/00] . הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי : פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (הרלוונטיים לעניניינו הינם סעיפים קטנים (2)ו(3): (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; (3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד; ובאשר לדרישת הסיוע אומר כי חייבת לבוא היא ממקור נפרד ועצמאי , הואיל והמדובר בתוספת של ראיה לעדות הטעונה סיועה ,אין הסיוע יכול לבוא מאותו מקור שעדותו היא הטעונה "תוספת מסייעת" ראית הסיוע חייבת להיות ראיה עצמאית ונפרדת מן העדות הטעונה סיועה. היינו עדותו של מר אבו-עלי נימר אין בכוחה להוות ראיה מסייעת שכן באה היא מפי התובע עצמו שכן העד לא נכח במקום. (ראה סיפרו של יעקוב קדמי "על הראיות" מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד -2003 בעמוד 231(. 59. סוף דבר: נשאלת השאלה האם הרים התובע את נטל הראיה? אקדים ואציין כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את האירוע שהוא טוען לו, וזאת מהנימוקים הבאים- עדות התובע הינה עדות בעל דין יחידה, שאין לה סיוע. (ראה ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971.שכן לא הייתה בעדותו של מר נימר , שהובא מטעמו כדי לתמוך בעדותו. בנוסף תצהיר הבריאות שנדרש התובע להשיב עליו חסר פרטים מהותיים, פרטים הנוגעים לתאונות קודמות וכן פרטים בנוגע לנזקי גוף קודמים בעקבות תאונות קודמות, ובפרט נזקי גוף הקשורים לאלה הנטענים בפני כיום, שכן ישנן לפחות שבעה חבלות קודמות שהתובע נמנע מלהזכירם הן בתצהיר הבריאות והן בתשובות לשאלון. דבר שיכול להעיד על חוסר אמינותו. מדובר בעדות בעל דין יחידה, כאשר עולות תמיהות לגבי גרסת התובע באשר לפגיעה באופן שתוארה ע"י התובע. בנוסף אינני יכול לייחס משקל לתעודה הרפואית (סומנה ת/1) של התובע שכן דברים אלו נאמרו מפיו ולכן אין בכוחם לחזק את עדותו. וכן נוכח המחדל בהימנעות מהבאת עד מהותי ,כגון הנהג שהסיע את התובע למרפאת "לין" ו/או הנוסע עצמו ,מביאה אותי למסקנה כי אין להסתפק בעדות התובע לצורך הרמת נטל ההוכחה הדרוש במשפט אזרחי. היינו התובע לא הוכיח קיומו של אירוע המהווה תאונת דרכים. אשר על כן אני דוחה את התביעה. 60. אין חיוב בהוצאות. תאונת דרכיםשאלות משפטיותהכרה בתאונת דרכיםאוטובוס