סעיף 166 התפטרות מהעבודה

1. בפנינו ערעור על החלטת המל"ל לפיה אין התובע זכאי לדמי אבטלה בעד התקופה שמ- 18.7.00 ועד 15.10.00 הואיל והפסיק לעבוד מרצונו מבלי שהיתה הצדקה לכך לפי סעיף 166 לחוק הבטוח הלאומי. בכתב התביעה שהגיש לבית הדין טען התובע, בין השאר, כדלקמן:- "אני התפטרתי מעבודתי עקב שינוי בכלי הרכב בו סיפקתי סחורה לספקים מטנדר למשאית גדולה כאשר אני מעולם לא נהגתי במשאית, דבר אשר יצר חיכוך בעבודתי. שנית בקשתי להעלאה במשכורת לא נענתה בחיוב דבר אשר חייב אותי להתפטר לאור המאמצים הרבים שהשקעתי בעבודה". יצויין כי בכתב התביעה שהגיש התובע למוסד לבטוח לאומי צויינה סיבת הפסקת העבודה כ"התפטרות" אך לא צויינה סיבת ההתפטרות. 2. השאלה שבפנינו עניינה בנסיבות הפסקת עבודתו של התובע - האם התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ואם הפסקת עבודתו היתה מסיבה מספקת כמשמעותה בחוק הבטוח הלאומי. 3. המסגרת המשפטית 4.1 סעיף 166 לחוק ביטוח לאומי {נוסח משולב} התשנ"ה-1995 (להלן-חוק הביטוח הלאומי) קובע לאמור : " 166. סייגים לזכאות. (א) הוראות סעיף זה יחולו בכפוף לסעיף 164. (סעיף 164 המדבר על תחולת הוראות שעה). (ב) מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, כל שהיתה הצדקה לכך לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 30 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה". תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) אשר מובאת בסעיף 159 לחוק מגדירה מהי הצדקה להפסקת עבודה מרצון לענין סעיף 166(ב) : "לענין סעיף 166 לחוק, יראו התפטרות במקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 עד 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג 1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח". 3.2 סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן-חוק פיצויי פיטורים) קובע לאמור: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". 3.3 בסעיף זה נקבעו נסיבות של התפטרות משני סוגים אשר בקרות אחד מהם רואים את ההתפטרות לעניין חוק פיצויי פיטורים כפיטורים. הסוג הראשון הוא התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה וזו גם עילת התביעה בענייננו. הדרישה, כעולה מנוסח הסעיף, היא להרעה מוחשית בתנאי עבודה, כאשר הדגש הוא על ה"מוחשית", הואיל ולא כל שינוי בתנאי עבודה הוא בבחינת הרעה מוחשית. 3.4 על פי ההלכה הפסוקה, התשובה לשאלה אם יש או אין הרעה מוחשית בתנאי העבודה תלויה בנסיבות כל מקרה, בתפקידו של העובד ומעמדו אצל מעבידו (ע"א 268/71 עזבון שמחה מרגוליס נ' מינה לינדר, פ"ד כו(2), 761). שאלת כובד משקלה של ההרעה היא שאלה של דרגה וההחלטה תלויה, כאמור, בנסיבותיו של המקרה. נסיבות אלה יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות "עת נותנים את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה שמחמת קיומם התפטר העובד" (דב"ע לו/123-3 מדינת ישראל נ' שלום לבבי, פד"ע ח, 261). 3.5 הרעה בתנאי עבודה תחשב כ"מוחשית" "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר". (ע"א 118/57 לזרוס נ' האחים ברנט את בוכרד בע"מ, פ"ד יב, 1614). ההרעה חייבת להיות רצינית עד אשר "ניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד" (דב"ע נג/21-3 אהרון רבעוב נ. נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כז, 514). שהרי אחרת "יכול היה המעביד בקלות לשים לאל את זכותו של העובד לפיצויי פיטורים, במקום לפטרו ישירות וגלויות יכול היה המעביד להצר את צעדיו של העובד, להציק לו בעבודה, להרע את תנאיו ולהביא למצב שבלית ברירה יהיה אנוס לעזוב את העבודה ובאופן כזה להשתחרר מחובת תשלום פיצויים (ע"א 400/62 טחנת קמח עין חי נ' נתן רובינשטיין, פ"ד יז 360). 3.6 עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי היות וההרעה, כאמור, "חייבת להיות רצינית עד אשר בית המשפט ייחס למעביד את הרצון להתפטר מהעובד. העובדה שהוצעה לעובד עבודה אחרת מעידה את ההיפך מהכוונה הדרושה" (ע"א 496/67 סלומון שוקורי נ' מדינת ישראל, פד"י כב (1) 395). שינויים ארגוניים במקום העבודה אינם מביאים בהכרח להרעת תנאי העבודה. (דב"ע לב/27-3 מרדכי פרל - מדינת ישראל, פד"ע ו, 60). 3.7 תנאי הסף, לקיום האמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, הוא שהעובד העמיד את המעביד על כוונתו להתפטר ונתן לו הזדמנות לחזור בו מאותה "הרעה מוחשית". (מנחם גולדברג, סיומם של יחסי עובד ומעביד, עמ' 86 והאסמכתאות שם). 3.8 סעיף 11(א) הנ"ל הוא אחד הסעיפים המקנים זכאות לפיצויי פיטורים למי שהתפטר מעבודתו ויוצרים פיקציה משפטית של התפטרות כדין פיטורים, ועל כן המשתית את טיעונו על חריג מן הכלל עליו הראייה שנתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג. (דב"ע מח/159-3 חיים שלום נ' מירון, סובל, שור ושות', פד"ע כ, 290). 4. הקשר בין סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורין לסעיף 166 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} התשנ"ה-1995: 4.1 בפסיקה נקבע שיש לתת משקל לכך אם מוצו כלפי העובד, הזכויות הנובעות מהפסקת העבודה (כגון תשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה). דב"ע יד 197-02 מל"ל - עליזה פניאן, פד"ע כח 147). 5.2 רבים המקרים שבהם קיימת הצדקה אובייקטיבית להפסקת עבודה מרצון. לענין זה, אין להקיש במלא מהוראות חוק פיצויי פיטורים והתקנות מכוח. לא כל מקרה, המזכה בפיצויי פיטורים עקב התפטרות, טומן בחובו אף זכאות לדמי אבטלה ב-30 הימים הראשונים שלאחר הפסקת עהעבודה , אולם יתכנו מקרים שבהם יראו התפטרות כמוצדקת אף לענין סעיף זה לחוק. (דב"ע / תש/ 110-02 מל"ל - אריאלה אוחנה, פד"ע, כב, 34: דב"ע נב/99-02 מל"ל - אסנת איילה ושגרי, פד"ע כד 240. (דב"ע נצ/ 116-02 אליהו ציפו - מל"ל פד"ע כז 334: עב"ל 20182/97 182- מל"ל - גרוסקופף פד"ע לד 97). 6. מהכלל אל הפרט 6.1 בדיון שהתקיים בפנינו העידו התובע ומטעם הנתבע העיד מר כהן רפי, מעבידו של התובע. בחקירתו הראשית העיד התובע כי עם קבלתו לעבודה הובהר לו כי העסק עובד על שני טנדרים ורק כשנה לאחר תחילת עבודתו נרכשה משאית "ארוכה במיוחד, עם ארגז של 7 מטר אורך", וכי מאז השירות הצבאי, שבמהלכו קיבל רשיון נהיגה על משאית עד 15 טון, ועד למועד בו נדרש על ידי מר כהן לנהוג על המשאית, לא נהג מעולם על משאית, עוד הוסיף התובע, לשאלת בית הדין מה גרם לו לעזוב את העבודה :"אני הייתי באותה תקופה לא בריא, הייתי קם בשבע בבוקר עם דמעות בעיניים, וחוזר לישון עם דמעות בעיניים...אני לא מוכן לקחת את הסיכון להרוג אנשים, ולכן אני לא רואה בזה בדיחות הדעת, אי אפשר לאמר לי אתה תלמד ותתרגל". (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 17-19, עמ' 5 לפרוטוקול שורות 1-3). עוד ציין התובע כי: "עד כמה שאני זוכר היה איתנו נהג שהיה אמור לעבוד על המשאית כי הוא נהג משאית והביאו אותו בשביל כך, קוראים לו אריק". (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 9-11). בחקירתו הנגדית אישר התובע כי יחד עם המשאית המשיך לנהוג בטנדר וכי מבחינתו רוב העבודה היתה על הטנדר מאחר ועל המשאית נהג גם אריק, עוד העיד התובע כי על המשאית נהג "פעם פעמיים" וכי לאחר שפנה למר כהן והסביר לו: "שזה לא בטוח בכלל, ושאני לא יכול לנהוג על המשאית, אז אריק נסע על המשאית" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 21-24, עמ' 6 לפרוטוקול שורות 1-8), כן אישר העד כי מהרגע שנהג במשאית, באותה נסיעה, אותה תיאר בחקירתו הראשית ועד למועד התפטרותו - עבר בערך שבוע ימים. (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 9-10). לשאלת ב"כ הנתבע :"פנית בכלל לרפי לקבלת פיצויי פיטורים, לאור הרעת התנאים? אתה בכלל אמרת לו שאם אתה תכריח אותי לנהוג על המשאית, אני אעזוב את העבודה?" ענה התובע: "אני לא זוכר. אני התרעתי בפניו, את זה מה שאני יודע, הוא גם היה אצלי בערב, והבהיר לי טוב מאד שאין לי מה לחזור בבוקר, הוא הבהיר לי את זה מספיק טוב... הוא אמר לי שאין לי מה לחזור. זו בגידה וכד'. אולי ברחה לך הקופסא. אולי עשנת משהו?" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 24-25, עמ' 7 לפרוטוקול שורות 1-2, 6-7). ולשאלת ב"כ הנתבע מדוע לא תבע ממר כהן פיצויי פיטורים ענה התובע: "כשאני התקבלתי לעבודה חתמתי על טופס שאני אחראי על הרכב, ועל כל נזק שייגרם לו באשמתי במישרין, כאילו, אני אחראי גם בחלק מהנזק שייגרם. עשיתי פעמיים תאונה והוא לא חייב אותי על הנזק, אני רואה בזה, איזה שהיא נקודה ישרה לו איתי. מי אמר שאני לא אגיש תביעה" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 17-20), אך לשאלה מה שיעור הנזק שגרם לטנדר לא יכול היה התובע לענות: "בתור מה את שואלת אותי, אני לא פחח" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 21-22). לשאלת ב"כ הנתבע מדוע בכתב התביעה שהגיש לנתבע לא ציין את סיבת ההתפטרות, ענה התובע:" התכוונתי לפיטורים, טעיתי" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 11-13). בעדותו הראשית, ובהתייחסו לשאלת נסיבות הפסקת עבודתו של התובע והאם חל שינוי כלשהו בתנאי העסקתו, אמר העד:"...הוא היה אהוב על כולם וזה לא השתנה עד היום. בשכר שלו עד כמה שאני זוכר שום דבר לא השתנה. ולגבי עזיבתו עד כמה שאני הבנתי שהוא עזב בגלל בעיות משפחתיות. נושא המשאית היה, היתה לו איזה רתיעה, אבל לא זה מה שאני הבנתי שהוא עזב. מבחינת היחס לא השתנה דבר" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 10-13). עוד העיד העד כי אינו זוכר כי התובע עבד לבד על המשאית וכי בכל פעם שניסו ללמד אותו יצא איתו נהג משאית אחר. עוד הוסיף העד כי עקרונית עבד התובע על הטנדר וברגע שהגיעה המשאית הוא נלחץ מגודלה. לשאלת ב"כ הנתבע האם התובע פנה אליו בבקשה לעבוד רק על הטנדר, ענה העד "אם את שואלת אותי אם הוא פנה כדי לחזור לטנדר אני עונה, הוא לא היה צריך לחזור לטנדר כי הוא המשיך לנסוע על הטנדר" ולשאלה האם פנה התובע אליו בבקשה להפסיק לעבוד על המשאית ולהשאר רק עם הטנדר, ענה העד:"עד כמה שזכור לי הוא לא פנה אלי". (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 1-8). עוד העיד העד כי אינו זוכר אם התובע פנה אליו בעניין העלאת השכר או לגבי תלונות אחרות בעבודה. התובע ויתר על חקירתו הנגדית של העד. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. 6.2 לאחר ששמענו והתרשמנו מהעדויות שהובאו בפנינו, עיינו בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שהוגשו לתיק אנו קובעים כדלקמן:- א. התובע התפטר מעבודתו. ב. מתצהירו של התובע עולה, כי החליט להתפטר "עקב שינוי בכלי הרכב בו סיפקתי סחורה לספקים מטנדר למשאית גדולה, כאשר אני מעולם לא נהגתי במשאית, דבר אשר יצר חיכוך בעבודה". כסיבה נוספת להתפטרותו, מציין התובע, את אי הענותו של מהעביד לבקשתו להעלאה במשכורת נוכח קושייה הגובר של העבודה לדבריו מעדותו של המעביד מר רפי כהן אפשר ללמוד שהסיבה להתפטרות היתה דווקא, לפי מיטב הבנתו, מסיבות משפחתיות (פרוטוקול 12.5.02 עמ' 2 שורה 12 ). יתרה מכך, בתשובה לשאלת הנתבעת באשר לפניית התובע למעבידו, בכדי שישאיר אותו כנהג טנדר, ענה מר כהן: "אם את שואלת אותי אם הוא פנה כדי לחזור לטנדר, אני עונה, הוא לא היה צריך לחזור לטנדר, כי הוא המשיך לנסוע על הטנדר.(פרוטוקול 12.5.02 עמ' 3 שורות 2-3). ודוק בהמשך, "האם הוא פנה להפסיק לעבוד על המשאית ולהשאר רק עם הטנדר? "עונה המעביד: "עד כמה שזכור לי הוא לא פנה אלי" (פרוטוקול 12.5.02 עמ' 3 שורות 7-8). גם בענין העלאת השכר, לא מאשר מר כהן את טענת התובע שלדבריו נענתה בשלילה עת ביקש העלאה בשכר, עובדה אשר תרמה אף, היא לטענתו להתפטרותו מרצון. "לגבי העלאת שכר אני לא זוכר" . (פרוטוקול 12.5.02 עמ'3 שורה 10) קרי, גם התובע עצמו, בעדותו בפני בית הדין התקשה לבסס את עילת התפטרותו. לשאלת ב"כ הנתבעת, האם פנה למעבידו לקבלת פיצויי פיטורים לאור הרעת התנאים שמקורה בנהיגת המשאית במקום הטנדר, ענה התובע: "אני לא זוכר. אני התרעתי בפניו , את זה מה שאני יודע" (פרוטוקול 12.5.02 עמ' 7 שורה 1). בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת: "מדוע לא תבעת מרפי פיצויי פיטורים?" עונה התובע ש..."עשיתי פעמיים תאונה והוא לא חייב אותי על הנזק, אני רואה בזה איזה שהיא נקודה ישרה שלו איתי..." (פרוטוקול מיום 12.5.02 עמ' 6 שורות 18-19) . התובע מודה גם שלמעשה, היה עובד נוסף אשר נהג במשאית משהודיע על הקושי הניצב בפניו, אל מול המשאית: (פרוטוקול 12.5.02 עמ' 6, שורות 10 - 11), יש לציין שהתובע, לא הזכיר בעדותו, כלל את עניין השכר, שאותו הזכיר כסיבה נוספת להתפטרותו מהעבודה. באשר לזמן שעבר מרגע נסיעתו במשאית ועד להתפטרותו עקב הרעת תנאי העבודה, טוענת ב"כ הנתבעת, שכשמדובר בשבוע אין הצדקה להתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה (פרוטוקול מיום 12.5.02 עמ1 7 שורה 18) . אמנם לא מוגדרת מסגרת זמן כלשהי בחוק, או בפסיקה אך כאמור לעיל בסעיף 7ב לפסה"ד חוסר סיפוק בעבודה, אין בו כדי לבסס טענה של הרעה מוחשית בתנאי העבודה. 8. מתוך למידת העובדות והעדויות אשר הועלו בפני ביה"ד, אי אפשר לומר שהתובע שהתפטר מרצונו אכן הוכיח הרעה מוחשית בתנאי העבודה לפי דרישות החוק והפסיקה, אשר תוכל לשמש צידוק להתפטרותו. אין לו לתובע אלא להלין על עצמו, באשר לא סיים את יחסיו עם מעבידו כחוק. דין התביעה להידחות והחלטת המל"ל על אי זכאות לדמי אבטלה בעד התקופה מיום 18.7.00 ועד 15.10.00 נשארת על כנה. ניתן היום ד' באלול, תשס"ב (12 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים נ.צ. מר צבי ריבקין דינה אפרתי - שופטת השעיההתפטרות