מבוא 1. עניינינו בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין אירוע התהפכותה של משאית מספר רישוי 18-033-57 והרמסע שהותקן עליה (להלן: "המשאית"). התביעה הוגשה במקור ע"י בעלי המשאית, עבד אל רחמן אבו האני ז"ל; התובעת היא יורשתו, לפי צו ירושה. 2. אין חולק, כי במועד האירוע הייתה המשאית (כולל הרמסע) מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסה לביטוח מקיף מס' 01-170-2667303-8, היא ת/4 (להלן: "הפוליסה") המכסה אובדן או נזק שיגרם למשאית ולרמסע כתוצאה מאירוע תאונתי. טענות הצדדים 3. התובעת טוענת, כי ביום 11.10.00, תוך כדי פריקת מטען של פסולת בוטנים ליד קיבוץ עין השלושה, התהפכה המשאית. כתוצאה מההתהפכות נגרם נזק רב לרמסע ולמשאית, לרבות נזק בגג המשאית אשר, לטענת התובעת, נובע כולו מההתהפכות. 4. התובעת הגישה תביעה לקבלת תגמולי ביטוח לנתבעת, אך זאת סירבה לשלמם בטענה, כי התביעה נגועה במרמה, כי התובעת לא הוכיחה את מקרה הביטוח וכמו כן, גובה הנזק הינו מוגזם ומופרך. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי הנזק בגג המשאית מקורו בגורם חיצוני כלשהו ואינו קשור להתהפכות ובסיכומיה היא מעלה שתי אופציות עובדתיות כדלקמן: הנזק נגרם מניסיון "פירטי" כושל לחלץ את המשאית. הנזק נגרם על ידי הבעלים או על ידי מי מטעמו במטרה לרמות את חברת הביטוח ולזכות בתגמולים מוגדלים. טענת גרימת הנזק בזדון, תוך שימוש מפורש בביטוי זה, הועלתה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, השמאי עידן ויקטור (להלן: "עידן"). בתאריך 01.07.03 הוחלט בהסכמת הנתבעת (לאור חריגת המומחה מהמנדט שלו), כדלקמן: "יש להתעלם מכל מסקנה בחוות הדעת אשר לפיה נגרם נזק כלשהו בזדון". על אף ההחלטה לעיל, ועל אף הצהרתו המפורשת "שהחקירה הנגדית לא תתייחס לעניין ה"זדון" בהתאם להחלטת ביניים" (פרוטוקול, עמ' 57), הקדיש ב"כ התובעת חלק נכבד מחקירת המומחה דווקא לשאלה האמורה, אם כי מבלי להזכיר את המושג עצמו. כך נשאל המומחה רבות בעניין אופן היווצרותם של שני הקרעים בגג המשאית, אשר לטענתו, נגרמו על ידי שיניים של כף של שופל. הנתבעת חוזרת וטוענת לגרימת נזק בזדון בסיכומיה. אשר על כן, אין מנוס אלא להתייחס לטענה האמורה, אם כי מבלי לגרוע מכוחה של ההחלטה האמורה, ז"א מבלי ליתן משקל ראייתי כלשהו לחלק בחוות הדעת של המומחה בעניין היזק בזדון. נטל ההוכחה 5. הכלל הבסיסי לעניין נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח מורה, כי נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח ובדבר שיעור הנזק מוטל על המבוטח, בעוד שעל המבטח, הטוען לפטור מאחריות, הנטל להוכיח קיומו של סייג לאחריות. כלל יסוד זה בא לידי ביטוי בעניין חניפס נ' סהר: "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג" (ראה: ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177, 184; י' אליאס, דיני ביטוח, מהדורה ראשונה, התשס"ב-2002, עמ' 661-662). מידת ההוכחה הנדרשת מהצדדים היא זו של מאזן ההסתברויות. ברם, מבטח המייחס למבוטח ביצוע מעשים פלילים, כגון גרימת מקרה הביטוח במתכוון, ניסיון קבלת דבר במרמה וכדומה, נדרש לתמוך טענתו זו בראיות בעלות משקל כבד יותר מזה שנדרש במשפטים אזרחיים רגילים (ראה: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589; י' קדמי על הראיות, כרך ג', תשנ"ט, עמ' 1287-1289; י' אליאס, לעיל, עמ' 664). הוכחת מקרה הביטוח 6. כפי שמבואר לעיל, הנטל להוכיח קרות מקרה הביטוח רובץ על כתפי התובעת. הנתבעת טוענת, כי התובעת לא עמדה בנטל זה. לעניות דעתי, עמדה התובעת בנטל המוטל עליה והוכיחה במידה הנדרשת במשפט האזרחי את קרות מקרה הביטוח, דהינו את התהפכות המשאית. 7. הראשונים שהגיעו למקום האירוע הם העד פבלו לפנר והעד אבו האני איברהים. השניים מאשרים את קרות מקרה הביטוח, דהיינו, כי ביום 11.10.00 המשאית התהפכה באתר פסולת סמוך לקיבוץ עין השלושה וכי הם הגיעו יחדיו למקום ומצאו את המשאית כשהיא הפוכה על צידה ואת הנהג שוכב פצוע לצד המשאית. זאת ועוד, לא מצאתי כל סיבה לא להאמין לנהג המשאית, עד מטעם התובעת (להלן: "הנהג") מר אבו האני חליל, שבסעיפים 5-7 לתצהירו מצהיר כדלקמן: "5. כאשר הגעתי לאתר הפסולת בשעה 17:45 או בסמוך לכך הרמתי כהרגלי את הרכינה על מנת לשפוך את קליפות הבוטנים ולפתע הרגשתי כי אני מאבד שליטה והמשאית מתהפכת על צידה הימני. 6. בזמן שהמשאית התהפכה קיבלתי מכה עזה בראש ואינני זוכר את המשך ההתהפכות. 7. כאשר התעוררתי ראיתי כי המשאית הפוכה על צידה הימני. התחלתי לזחול מהמשאית החוצה דרך הזכוכית הקדמית השבורה של תא הנהג..." 8. ספק בעיניי אם נכונה טענת הנתבעת, כי הוכחת קרות מקרה הביטוח במקרה דנן כוללת גם את חובת ההוכחה כי הנזק ב"מקור השני", דהיינו הנזק בגג המשאית, נגרם כתוצאה מהתהפכות. הנתבעת לא העלתה כל טענה לגבי גרימת ההתהפכות עצמה על ידי הבעלים, אלא טוענת לגרימת נזק נוסף שאינו קשור להתהפכות ותו לא, דהיינו, טענת מרמה לעניין היקף הנזק שעניין נטל הוכחתו מבואר בפסקה 5 לעיל. כך או כך, אין בכך כדי לסייע לנתבעת, כמפורט לעיל. בשולי הדברים אציין, כי אם הייתי נזקק לכך, הייתי מאמץ את גישתו של כבוד הנשיא שמגר בפרשת סיני, וכמו כן, דעתם של מלומדים אחרים, שלפיה, הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"ד 1984 (להלן: "החוק") הינו חריג לפוליסה וככל חריג לפוליסה הנטל להוכחתו מוטל על המבטח (ראה: י' אליאס בספרו הנ"ל, עמ' 468). מרמה בתביעת תגמולי הביטוח 9. סעיף 25 לחוק קובע כדלקמן: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח והדבר נעשה בכוונת מרמה, פטור המבטח מחובתו". הנתבעת טוענת, כי חלק מהנזקים שנגרמו למשאית אינם קשורים להתהפכות, אלא נגרמו על ידי הבעלים בכוונה לזכות בתגמולי ביטוח מוגדלים. יודגש, כי הנתבעת מעלה שתי וורסיות עובדתיות חילופיות לעניין הנזק בגג המשאית; על פי הוורסיה הראשונה הנזק נגרם על ידי הבעלים, או מי מטעמו, במכוון, ועל פי השנייה, הנזק נגרם תוך כדי ניסיון חילוץ כושל אשר התרחשותו הוסתרה בכוונה מהנתבעת. ניתן לומר כי כבר בכך שהנתבעת נתלית בחלופות עובדתיות שונות די כדי לקבוע, כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, אך למעלה מן הצורך, אתן את התייחסותי לראיות שהובאו לפני בתיק דנן להלן. 10. מהראיות שהובאו לפני מסתבר יותר כי הנזק בגג המשאית נגרם מעצם אירוע ההתהפכות בכללותו. יודגש, כי מכל המומחים שחוו דעתם בנושא דיוננו רק העד המומחה מטעם התובעת, מר רונן יעקב, הינו בעל הכשרה מקצועית בתחום בחינת תאונות הדרכים, ובעל ניסיון עשיר אשר נרכש על ידו במסגרת תפקידו כבוחן תנועה בכיר במשטרת ישראל. העד קובע חד משמעית, כי הנזק בגג המשאית נגרם כתוצאה מהיתקלות ברמסע תוך כדי התהפכות. יצוין, כי אין כל סתירה בין העדות האמורה לעיל לבין חוות דעתם של המומחים מטעם הנתבעת, אשר אמנם קובעים, כי "הנזק עשוי היה להיגרם ע"י הפעלת כוח אחר על גג הרכב במרכזו" (חוות דעת של מר מימון), אך אינם מתיימרים להיות בוחני תנועה ולא נותנים הסבר בדבר מקור אותו הכוח, וכמו כן, אינם שוללים לחלוטין את האפשרות, כי הנזק נגרם על ידי הרמסע. 11. זאת ועוד. כדי לגרום במכוון לנזק בהיקף שנגרם לגג המשאית, על המזיק היה להגיע לאזור האירוע בין שעת קרות המקרה לבין שעה 7:30 בבוקר למחרת, שעה שהגיע למקום האירוע הגורר, מר פרץ, אשר צילם את כל אותן התמונות ששימשו את כל המומחים. ברי, כי הנזק בגג המשאית היה קיים לאותה השעה. לא למותר לציין, כי מדובר בשטח צבאי סגור, הקרוב לגבול עם הרשות, שעל מנת להיכנס לתוכו בשעות הלילה על החפץ בכך להצטייד באישור המתאים מצה"ל. האפשרות, שאדם סביר היה נכנס לשטח צבאי סגור, לאזור שהיו בו פיגועים בעבר, בשעות החשיכה, עם רכב כבד, ומסכן את חייו על מנת להגדיל את הנזק למשאית, שגם כך ניזוקה קשות, נראית לי קלושה ורחוקה ביותר. יתרה מזאת, אין לי כל סיבה לפקפק בעדותו של העד פרץ, אשר בסעיף 7 לתצהירו מצהיר, כי כאשר הגיע למקום בשעה 07:30 בבוקר "לא היו כל סימנים של רכב כבד נוסף (משאית או שופל) במאוזן למשאית". 12. ברי, כי כל האמור לעיל מתייחס גם לטענה של ניסיון חילוץ כושל. זאת ועוד, המנוח התקשר לגרר פרץ מייד לאחר האירוע וביקש לחלץ את המשאית. חילוץ בפועל נעשה רק בשעות הבוקר המוקדמות לבקשת צה"ל ולא ביוזמת המנוח. בסעיף 4 לתצהירו מצהיר העד כדלקמן: "אבו האני המנוח ביקש שאבוא לחלץ את המשאית עוד באותו הלילה. התכוונתי לצאת לשטח אך לאחר כחצי שעה בטרם יצאתי לשטח חזר אלי טלפונית בשנית והודיע לי כי הצבא איננו מאפשר חילוץ בשעות הלילה מאחר והמקום מסוכן". 13. אדגיש פעם נוספת, כי האמור לעיל נאמר למעלה מן הצורך מאחר שהנתבעת לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית להוכחת טענותיה. בסיכומיה היא חוזרת שוב ושוב לאותו חלק בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אשר הוכרז כנעדר כל משקל ראייתי, או מפנה לאמירתו של השמאי מטעמה, מר מימון, כי אינו מבחין בצילומי השטח את בפסולת בוטנים. מה בין פסולת בוטנים לבין גרימת נזק נוסף למשאית? אשר על כן ולאור האמור לעיל, מסקנתי היא, כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הוכיחה שכל הנזקים אשר נגרמו למשאית, לא נגרמו כתוצאה מההתהפכות. במאמר מוסגר אציין, כי גם אם נטל ההוכחה היה רובץ על כתפי התובעת, התוצאה בנסיבות העניין הייתה דומה, שהרי התובעת הוכיחה ברמת ההסתברות הדרושה, כי הנזק בגג המשאית נגרם כתוצאה מהתהפכות. גובה הנזק הישיר 14. השמאי אנגל, מטעם התובעת, קבע שווי של 132,000 ₪ (משאית - 94,000 ₪; רמסע - 38,000 ₪). השמאי אנקורי, מטעם הנתבעת, קבע שווי של 118,000 ₪ (משאית + רמסע; נ/5). אין לקבל הערכה זו. אנקורי לא נתן הסבר מספק להערכתו (פרוטוקול, עמ' 53). המומחה מטעם בית המשפט קבע שווי של 132,500 ₪ (משאית - 94,500 ₪; רמסע - 38,000 ₪) (פרוטוקול עמ' 72 - 73). אין כל סיבה שלא לאמץ הערכה זו ולקבוע, כי שווי המשאית והרמסע בעת האירוע היה 132,500 ₪. 15. גם הערכתו של המומחה בנוגע לנזקי התאונה מקובלת עליי; בחוות דעתו השלישית (במ/4) הוא מגיע לסכום נזק כולל (ללא גרירה וחילוץ) של 125,030 ₪. ברור, אם כך, כי המשאית והרמסע ניזוקו ללא כל אפשרות תיקון ("אובדן גמור"). נזקים כתוצאה מסירוב לשלם תגמולי ביטוח ופיצויים בגין עגמת נפש 16. התובעת טוענת, כי סירוב הנתבעת לשלם תגמולי הביטוח נגוע בחוסר תום הלב, המזכה את התובעת בפיצויי מכוח העיקרון האמור. אינני סבור, כי כל סירוב מצד חברת הביטוח לשלם תגמולים ראוי לפרוש כהתנהגות בחוסר תום לב, גם כאשר חשדותיה לא הוכחו בסופו של יום בבית המשפט. קביעה גורפת בעניין הנדון הייתה קושרת את ידיה של חברת הביטוח בניסיונותיה לגלות את מקרי המרמה. אין עוררין, למרות הצער, כי מקרים כאלה קיימים וכי, לרוב, המידע אודות מקרה הביטוח מצוי בידי המבוטח. ברי, כי חייב להיות מנגנון מאוזן המאפשר למבטח לגרום למבוטח למסור את כל המידע הזה לידיו (ראה: ש' ולר, חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת הביטוח, עלי משפט א' תש"ס-תשס"א 277). לסברתי, בתיק נשוא הדיון היה למבטח בסיס מסוים, גם אם קלוש, לחשדותיו, הן בשל אופי הפגיעה והן בשל חוות דעת המומחים והחוקרים שהיו בידיו. לכן אין לראות בהתנהגות הנתבעת התנהגות בחוסר תום לב, וכמו כן, אין מקום לפצות את התובעת בגין הנזקים אשר אינם מכוסים על ידי הפוליסה. שרידי המשאית 17. סעיף 8 לפרק 1 בפוליסה, הדן בשרידי הרכב קובע כדלקמן: "שילמה החברה למבוטח תגמולי ביטוח בשל אבדן הרכב, או אבדן שלם להלכה של הרכב, או החליפה את הרכב עקב מקרה הביטוח, תעבור הבעלות בשרידי הרכב לחברה". מהאמור עולה, כי הנתבעת אינה רשאית לקזז מתגמולי הביטוח את ערך השרידים. בעלות על שרידי המשאית תועבר לנתבעת ועל התובעת להעבירם לרשות הנתבעת, כנגד תשלום סכום תגמולי הביטוח. סוף דבר לאור האמור לעיל ובהתחשב בנסיבות העניין, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: תגמולי ביטוח בגין הנזק שנגרם למשאית ולרמסע (כולל גרירה וחילוץ) בסך 131,030 ₪, בקיזוז ההשתתפות העצמית כפי שנקבעה בפוליסה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום האירוע ועד ליום התשלום בפועל. שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% +מע"מ מהסכום הנ"ל. הוצאות משפט (לרבות שכר מומחים, עדים ואגרת בימ"ש), כל הוצאה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתה ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום א' בכסלו, תשס"ה (14 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מהיום 14.11.04. אבי זמיר, שופט סגן נשיא פוליסהמקרה ביטוחנטל השכנוע